[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אילון מגן

אל היוצרים המוערכים על ידי אילון מגן
"האדם משוכנע שהוא יצור חכם.
איש אינו יודע בעיני מי הוא נראה כך מלבדו".




בחירת העורך בשירה:  
שקיפות אטומה
http://stage.co.il/Stories/61802
סיזיפוס
http://stage.co.il/Stories/58892
צוק העיתים
http://stage.co.il/Stories/62243

המלצת המערכת:
שמחה של דכאון
http://stage.co.il/Stories/50885
הפרייה חוץ מוחית
http://stage.co.il/Stories/51148
כתמי ארץ
http://stage.co.il/Stories/54819
חופי אהבתנו
http://stage.co.il/Stories/55170
איצטרובל
http://stage.co.il/Stories/55313
בכי שתיקתך
http://stage.co.il/Stories/56807
מצוקה סופנית
http://stage.co.il/Stories/59568
בגללינו
http://stage.co.il/Stories/60649
צוק העיתים
http://stage.co.il/Stories/62243
שתיקתך
http://stage.co.il/Stories/66031
כתמי בדידות
http://stage.co.il/Stories/90065
עוד עניין עם אלוהים
http://stage.co.il/Stories/96179
אגוצנטריפטלי
http://stage.co.il/Stories/98792
איברים פנימיים
http://stage.co.il/Stories/100508
חולות נודדים
http://stage.co.il/Stories/103153
עונות
http://stage.co.il/Stories/110742
אני נוטף מכפות ידייך
http://stage.co.il/Stories/120572
דחליל של אין
http://stage.co.il/Stories/132531
משחקים
http://stage.co.il/Stories/137486




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הומור
פרמטר - 2.225 מטר, אורך של פרה ממוצעת

הומור
אני.


לרשימת יצירות השירה החדשות
קינה
אני הוא שרוחו מטוטלת
בימים ובשדות
שאהבותיו ממנו נושפות
אחורה קדימה לאחור מניפות

יחסים
בהיעדר ירח
התנים לא מיללים
לא שיר עצוב
לא שיר אהבה

אהבה
מאזין לשתיקה הבוכה ממנו
ברעש מחריש
ויודע בוודאות נוראית ש...

כמיהה
אני ירא את שתיקתך המבשרת,
עת מתחשרים ענני האפור,
משחירים על פני ים
בפאתי ארץ.

יחסים
הביאיני אל שולחנך
עשיני מטעמים לחיכך
זו דרכי האחרונה
לטעום את מגעך

אהבה
אהבתך אותי גלים השועטים אלי מזח.
ביום אדום מורדת סוררת בי,
באוכפו של סוס פרא,
המנסה בגב נחוש לנער רוכב מעליו.

ייסורים
כשהדכאון בא בחשיכה
זו ממש שמחה

שכול
אל מלא רחמים
אבא יצא למילואים
יצא לקרב לפני חודשיים
עם תכריכים, בלי נעליים

אהבה
מדענים חושבים ש-
המאסה של ציוץ ציפור כחולה בשמים שחורים
שווה לזו של ציוץ ציפור שחורה בשמיים כחולים;
טעות מביכה, אך לא נוראה כמו זו של

אכזבה
ואני כה רציתי לתת לה את חיי ונפשותיי את עברי
ועתידי גורשתי בבושה שאין עזה ממנה
גרועה אלפי מונים מאביר הנופח באחוריו מתוך
אי כוונה מוחלטת בכורעו כנגד מלכו ומלכתו
הוי מולדתי הוי אהבתי בגדת בי,

יחסים
כשפסעת בדרך אישה בגבר, ידעת
לכרות ממחצבותיי פעם ושוב
אבנים טובות ומלוחות,
או קונכיות המשמיעות המיית צער.

מצב
נמלט מתחת
שולחן אובאלי
באופן ורטיקאלי
לשטח אקסטריטוריאלי

אלוהים
אדם הוא רוח
כרוחו המרחפת על המים,
העולה ועולה לראשי הכנסיות, הצריחים
ולכל בתי התפילה הגבוהים,
וכמו שגרש מגן עדן
כך מגרשו כקדם,
וחושך על-פני תהום.

עצב
זהו אני שרוחו מטוטלת
בימים ובשדות
שאהבותיו ממנו נושפות
אחורה קדימה לאחור מניפות

ייסורים
קול חיצים מושחזים
משוחים בדם שחור לבן
משוחים בשתן לבן שחור לבן שחור-

גורל
משורר כי בא שם
אינו יכול עוד
לשלח ידיו לצדדים
למוטט

יחסים
כבי את האש פזרי את האופל
לפני שהכל יחרך עד לשד -
מתכון ממחברת האלוהים נכשל.

בדידות
כי להתבונן בשמיים פירושו להסתכל אחורה
ולראות אורות שהיו ואולי אף אינם עוד
ומשום-מה אני עדיין מנסה
להסתכל קדימה
ושב ונופל לשמיים.

שכול
לאבא היום יומולדת
יום של מסיבה אובדת
לו יכולתי מחדש אותך ללדת
לא הייתה דמעתי זולגת

יחסים
ואולי תמימות היא
קרנות מזבח
של דרך רמוסה ברגליים
הממאנות ללכת בה.

אכזבה
אני נוטף
מכפות ידייך
ההולכות ויבשות

ביקורת
והקהל שוב, נקהל
על הדם.

יחסים
היית ערום מכל עלה-תאנה
תתפשט
היא אמרה לך
משכת את את-הצלע אשר-לקחה ממך;

תחושתי
זה נכון.
כלומר המוות אכן משעמם בין אם צפוי הוא בין אם לאו.
אני לכשלעצמי מבקש שבלווייתי לא יינשאו מילים, אין לי צורך
בהן.
אך על המוזיקה לא אוותר.

אכזבה
לפנות ערב אני ים:
הייתי שולח אלייך זרועות
כמו גור תמנונים משתעשע,
הייתי עוטף אותך

אהבה
בבואך אליי היי שמש
הסמיכי בו נחיל חום -
ער לדרכך,
הציתי אש בכל אבריי
השאירי אותי חרוך בלכתך.

קצרצר
מלאכים לעולם אינם בוכים.
כי בהתבוננם מטה רואים רגיל;
רגיל הוא מלשון רגל -
רגל אפשר גם...

אהבה
ניצת יסמין אבקניו הלבינו
פניי ברבים לא יראו
עלי ההדס השחירו
פניי אור לא יראו עוד.

מצב
כולם חייבים לדבר:
האדמה אומרת עשבים
העשבים דוברים אש
האש אומרת סוף והתחלה
ואנחנו מלהגים הבלים.

ערפילי
יותר ויותר לאחרונה אני הופך והופך בעניין הזמן, הערפל
האופף את הולדתו מעיק. ייתכן ונכון להודות בחולשתי
להתמודד: היו לפניי שניסו להחזיר את גלגליו אחורה
והנה העכברים המורעלים מושכים את העגלה
דקירות שיניהם כבר בעקביי היכן שהעור
עדיין קשה כעורף בצווארי

אכזבה
יש ובין שתי נקודות
לא עובר ולו קו ישר אחד בודד:
כשהוא נכשל וסב על עקביו,
צרוב תמהון.

אלוהים
אני מחפש לי אלוקים
שיעשה לי טוב;
כזה, שישיב אותי לגן-
עדן.

עצב
סתיו
כי שבות הרוחות לחולל ריקודי מוות
מסחררות עלים מצהבהבים ברחובות:
עלים מתים לפתח ביבים.

יחסים
נושא אהבתי לעברך
נוקש על שערי לבבך
שאון של צירים חורקים
מאורות של נגה בוקעים

יחסים
בבואך אלי מן הפוך
עדוייה תכלת ארגמן ותולעת שני
פנייך כולם פני-קרב
זכרי:

אכזבה
ואת, ציפור נפשי,
היית לרגע רוח

אינטרוספקטיבי
שבת-
אני מעלה את ירושלים על ראש שמחתי,
מוצאיה:
היא מתעקשת לרדת.
עיר קשה,
עד שבת הבאה.

הרהור
ומה, לכל הרוחות, אני עושה פה
עם שק המילים שטרם אמרתי:
עוד לא דיברתי לאבן,
או שחתי עם אש,

אלוהים
האושר הוא ערפל סמיך,
ניתן לראותו ולחוש בו,
אך לא ניתן לרתום אותו ברצועה לכף היד
כאילו היה ידידו הטוב ביותר של
האדם או אלוהים.

בדידות
השקט
אחרי הסערה הוא נוח:
מותיר מים שלווים,
עכורים.

מחאה
לומדים כאן לתואר לא-שימושי אך סוחט
דמעות.

הומור
נוטלים פיסה של דכאון
בזהירות מירבית
שלא ישרט הקיבעון

תחושתי
השמש נאספת מחלוני למצולות
ואני, אל הראי אני בא
וכל ההגנותי מתכנסות
אצל צידו השחור
בצל המדוכה הקרירה

געגוע
והיית מורד.
כעופרת שיצקתי לאותיות באבן.
והיית שלם.
כנוף נחל החלילים אשר מול המצבה.
והיית שלום.
כמו כל הכוכבים המתרחקים ממני,
ואין שלום, ואין שלום.

והייתי כמלקט שיבלים, בעמק רפאים;
כצל סלע כבד בארץ עייפה
כי-קצר המצע, מהשתרע
והמסכה צרה, כהתכנס.

פוסטמודרניזם
בתודעה דגים רבים:
האמיצים שוחים נגדו,

מחאה
היום ראיתי חייל מילואים
במדים מרושלים ונעלי ספורט,
ממתין.
כשהולכים למלחמה יש להשאיר את השעון
בבית.

הגות
בכל אדם יש מהחתול
המחבב לתחוב אפו ולהתחכך
כך שיהנה ממידת החיספוס
של הזולת.

אכזבה
בלילות האלה של קור ארוך
מילים שאינן יכולות להיוולד

נושכות מבפנים שפתיים
עד שמתעורר בהקיץ

הרהור
אני ים,
אוקינוס של אבסורדים.
משברי גליי מאיימים
להטביע בהבל קצפם
רץ רציו רציונל.

גורל
כמה פעמים אדם אוהב
ואהבותיו מתות ומתקשות
מרחפות בחלל חייו
כאבן שיש לה הופכין

אהבה
בד מתוח, עייף
שפופרות צבע ריקות
(זהב)
כמעט
דמותך מושלמת

ייסורים
כך נשאר לבי שותת, שותת, שותת
מתבוסס בחמיצות לכתך
לשווא מאונן נקישות
כרחם זונה לנצח שכר לא ישא.

אינטרוספקטיבי
כרם נטע בי
ויגדל ויף מאד
הנה יובל
ואיש טרם יהין
לבצור בו

הרהור
הכללה. מגמה שגוזמה טבעה:
כל העולם כולו
גשר צר מאוד
קשר צר מאוד
שקר שכולו גשר
לעבר העולם כולו
לעבר העולם הבא

מצב
יש כאן מלחמות
אין לי קודש
יש כאן מועדים
אין לי שמחה

אין כבר טעם
בבהילות הזאת
שבמסע לעבר המקרר.
קמטים נחרשים

אהבה
לאהוב אותך אהובתי זה
להתמסר לאישה שאת
להיות מסביבך ובתוכך,
לינוק צוף משפתייך
נופת צופי פטמותייך...

הרהור
בעת האחרונה אני הוגה
בעכברוש חמור-סבר ומסורק למשעי
הממהר לעבר כליותיי,
מנסה למצוא את המקום
המשדר למצפוני מסרים מקודדים

גורל
עוד אמריא דרך חלון של זמן
כדי למצוא מרחוק
את כל הקרוב הזה מסביבי
שאורו מסרב לעבור באישוניי.

מצב
שבור רוח שורק חרוזי בלדות בשיער
ראשה של אהובה

חומקת אש משלחת חרבות
מוזהבות בשדות מוכים

בהלם קהל גדול משתרך
לפני ארונות מתים

תחושתי
שוליו נחושת אודמת כדמו המומס,
אדמתו תשוקות בוערות

אהבה
דמותך הנוצצת באור נגוהות
חורצת בקרח קו ברור
מנפה מוטיבים הגיוניים
של שבילים חלופיים.

הרהור
"החנייה לאורחים בלבד"
כך השלט בחנייה של בית העלמין בהר המנוחות...

יחסים
היא יוצאת במחול-האש:
שנות-אור וחושך עורמת
זרדים בוהקים, ענפי-קוצים לבנים
בחצר האחורית

עובד כוכבים ומזלות
עוד ועוד אני מוריד שמיים
אך את נופחת אלי כבזכוכית:
כוכבים אינם מנצנצים בערפל.

יחסים
אכסיומה חמימה,
תמנון של צהריים
מושך בחוטי
מעטפות לבנות של תקווה

גורל
וכשעורקיי פתוחים
כשערי מקדש ביום הדין,
בסך כורעים כלוויים
מילים, כבדות לך מנשוא
דמי קרוש בדמך, וניגר.

יחסים
שבץ-נא, את משחקת איתי:
אני כתוב בקוביות
הערך נקוב בדיוק.
הנה, הובסתי אהובתי,
איני יודע אפילו את
ערכך.

עצב
עקבות הבדידות בחול השעון
הופכות ברורות יותר ויותר, עוד ועוד -
ככל שמתהפך
עוד ועוד, יותר ויותר.

מתי תהיה נפשי שימושית לעצמי?

ייסורים
שאני מניח לו להלך עלי
אימים כובד צעדיו כדב
שועט באפילת יער ואין

גורל
להקת עורבים חגה ממעל
בפעם הראשונה אוכל להביט בהם,
קרוב,
ישר בעיניים

אכזבה
וישנם מקומות שעולים אליהם
לקבר
כדי לרדת
מת.

ג'ננה
הסבר, נמק והוכח כי
בשעה שאתה חובט ראשך בקיר
לא יתכן כלל
כי ראשך יגיע אי-פעם לקיר.

מצב
הקמטים שבמוחי והקיפולים
כמו קרחון סדוק מאימת החום
אלוהים משחק אוריגמי
והים גואה ועולה
"תאמין לי - לי זה עולה יותר".

קצרצר
אבל סיזיפוס,
פססססט
צריך עזרה?

צמד שירים
איני מבקש להיות חצוף
כאחד מרפרפי הרפרוף
להם את נותנת הכל
בדיונות שעל החוף

אהבה
מהו אור אם לא שלל צבעים?
מהו צבע אם לא גל בודד, חד, מנוכר, אגואיסט
כמו סכין של לייזר שברצותו - חותך, ממיס, חורך
נפלא, ממש נפלא

הגות
אומרים לי שהכול מתרחק מאתנו
כיוון שהחלל מסביבנו גדל -
ואולי המראית נוצרת כי הזמן עייף

אהבה
כאילו כלום לא קרה
את חונה לך שם בסוף האביב,
ושלל ריחותייך נוסעים...

הרהור
שלא היו דברים מעולם
כי אותם אנצור
כך טבע הדברים
רגעים של חסד
לוטפים באור רך
וצוהר נפתח

ג'ננה
כנפי חרגולים בציר שמנוני
אבקת אשכי תאואים מנופה במסננת אזוב
צפורני מלאכי מוות מושחזות
כהלכה מבית עור זנב מפלצת ירוקה

מחאה
כלב לעולם אינו קללה.
רק מי שאינו יודע זאת
יכול לתקוע סכין בגב.

הגות
מחזור של אש
הופך חומר לאפר,
שירה לעפר,
תמיד יימצא מוקד להבעיר בו
רעיונות קטנים.

הרהור
מיתר פרוט לפרוטות
כמו גלים בים
נודד אנה ואנה לדעת
צליל שמחה או תוגה

גורל
חשוף לרוחות
האוכלות פניך
מלח הדמעות
ממיס טרשיך
כואב אינסוף אהבות

אהבה
אהבה טבעה
להיספג בחומר הסמוך
או לחלחל.
(אני עוד יכול
לבקוע מים מהסלע).

קינה
קינת הזרדים נהי עפצים
הרוח נושאת
בכנפי שכינה בכי מלאכים
חרדת אוהבים

אלוהים
אצלנו בפיצוציה השכונתית
מכריז השלט "קלייה עצמית"
כאילו אלוהים עומד בתוך הסנה

מצב
הלילות כאן חמים, הכוכב שלנו מוטל
בספק אין זה משנה כלל אם
הירח מתמלא או מתרוקן.
אנחנו מרגישים דבר אחד לרגע אחד,
דבר אחר ברגע הבא
ולמרות שהכל מותר,
אין בכך כדי להעלות או להוריד
דבר וחצי דבר.

אהבה
אדוות נמוגות ושבות,
שוב אורך מתעתע
מסיח דרכי המהודקת רגבי אין
אל קשת מתפנקת מול חמה

עצב
קינאה היא דיונת חול
חמימה, נעימה
למגע, להתפלשות;

יחסים
את הרוח המשננת סלעי עתק
הגלים הנושאים געגוע לחולות
הלבה הרותחת החולצת פקק
הרוח הנושב חיים וקולות

את הרוח פורעת שיער דחלילים
מול איכרים כורעים בשדות
בצורת מוחקת חיוך מנירים
הרוח המשיב מוסר מכליות

גורל
כוכב שביט ממהר בדרכו
נדהם אוסף זנבו
חדל לרגע קט מעופו,
לשבריר של נצח נכשל אלי.

בדידות
רקמתי צבע מחוטי ערגה
מרקם מופלא, איכות של כמיהה,
שקוף פנימה
אטום החוצה.

אהבה
שתיקתך בעת הזאת
מחרישה את אוזניי,
מהדהדת במערכת הכריזה
במאות רמקוליה,
ואין גישה
לחדר הבקרה הנעול היטב,
להנמיך את העוצמה
להנמיך את הצפיות.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
"לילה טוב אבא".
"אבא"?
"כן נועם שלי".


לרשימת יצירות המסה החדשות
הכוזרי: "ליבה של האמונה בבריאה היא תזה דתית, המוכנה להמר
במלוא השכנוע, שכל סברה אחרת אינה אלא שגיאה ו/או הטעייה".

"בני-אדם חושבים שהזמן עובר, אבל הזמן חושב שאנשים עוברים"
[נזיר בודהיסטי].

ואז, דווקא כשהוא במיטב חוכמתו ונסיונו, במיטב האהבה
שהחברה רוחשת אליו - דווקא אז עליו ללכת. חייב לשאול
אותך: איזה מן סידור זה? למה ככה?


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
מיקסט מדיה
אל היצירה

מיקסט מדיה
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
היפרריאליזם פנטסטי
אל היצירה

קריקטורה
אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה

טיפוגרפיה
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
רגיי


אסיד

משהו מעט חריג בנוף המוסיקאלי...




אל הארכיון האישי (116 יצירות מאורכבות)
העבודה
משחררת(!)
סלוגנים
לא
מוצלחים
במיוחד


תרומה לבמה





יוצר מס' 5486. בבמה מאז 28/8/01 0:46

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאילון מגן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה