אהבתך אלי אדוות לחופי עצמי.
ביום לבן לוחכת נפשי,
בצלילות של יין נתזים מוגז,
היורד עמוק לאיטו, ביום שרב מעיק.

אהבתך אותי גלים השועטים אלי מזח.
ביום אדום מורדת סוררת בי,
באוכפו של סוס פרא,
המנסה בעור גבו הנחוש לנער רוכבו מעליו.

אהבתך משברים המתנפצים אלי סלע.
ביום שחור כושלת, סותרת לי,
בקונכייתו של חילזון מיותם,
הממהר להתכנס אל יגונו מחמת העלבון.

אהבתי אלייך.
כקבעון שמי התכול,
כנגד ארץ מתהפכת בתהום אהבתך,
לנצח כחול ישרוד
גם מעל שחור ענני הקרב הששים להחביאו -
לשווא.

אמרי לי אלוהת הגלים:
הלנצח תלכי ותשובי, תאכלי חרב נדודייך
כנווד המתמכר לגורלו, מעל רגליו היחפות
הנקראות כשעון עיתות מצוקה,
האוכל לכלוא את גלייך בחופיי
כחוף ראשונים אשר בים יבצע זממו.