|
משכבר טמנו את גללינו
בשקט ובהסתר
מתוך בושה שבהסכמה
בתוך אמנו האדמה
בתוך אבינו הים
עכשיו ניכרת בעיה עם ההורים
התחלנו לחרבן אבקה לבנה
ובה חיידקים ונבגים
הם לא נטמנים
לא נשטפים
בואו נשאף גללים
מלוא ריאותנו
בגללינו
בואו נהנה מהחיים |
|
|
שנייה שנייה
אחת, עיצרו
לרגע:
כשהקוטג'
מתייבש, הוא
נהפך הרי
לגבינה.
אז כשגבינה
מתייבשת, היא
נהפכת לחמאה.
אז רק רגע, רק
שנייה.
מאיפה הכל
התחיל?
עוד טמבל שמנסה
לחזור על הביצה
והתרנגולת.
ככה זה קיבוץ,
אלו הן
ארוחות-הבוקר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.