שוב את שותקת
שתיקה לבנה
כמו קוביה הונגרית
שכל פיאותה לבנות
ובכל זאת
איני מצליח לסדר אותה
כהלכה.
פרמת לך חבל מחבלי אהבתי,
קשרת צד אחד לאבנים קשות
בחומת קסמך הנסתר,
ובידך השניה את מסובבת:
קפוץ, את אומרת לי,
קפוץ.
שבץ-נא, את משחקת איתי:
אני כתוב בקוביות
ערכי נקוב בדיוק.
הנה, הובסתי אהובתי,
איני יודע אפילו את מלוא
ערכך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.