איטסמאפלס הכהן ישב בכיסאו וגירד את ידיו בעצבנות. הוא הסתכל
בפניו של יריבו בנחישות ועיניו בהקו. "אסור לי להפסיד את זה",
הוא לחש לעצמו, "אף פעם לא הפסדתי".
הוא הסתכל למטה אל כפות ידיו, אסף את הקוביות, נתן להן נשיקה
למזל טוב והטיל אותן. "דאבל", הוא לחש. "אני חייב דאבל.
חמש-חמש לפחות". הקוביות נחתו והתחילו להתגלגל. הראשונה נחתה
ועל פניו של איטסמאפלס הפציע חיוך קטן. זה היה שש. הקוביה
השנייה המשיכה להסתובב במקום... ונעצרה. איטסמאפלס הסתכל בחשש
וראה שהדבר שממנו פחד יותר מכל, קרה. הקובייה נעצרה על ארבע.
איטסמאפלס הפנה את פניו בבושה. עד כה הוא היה האלוף הבלתי
מנוצח. אך כשהחזיר פניו אל לוח המשחק ראה שהקובייה לא נשארה על
ארבע, אלא הראתה את המספר שש.
"אני לא מאמין!" הוא צעק, "עוד ניצחון, אני האלוף הבלתי מנוצח!
אלופים מסיימים עם דאבל". הוא הפנה את מבט אל הקוף שעמד מולו.
"אל תדאג," הוא אמר, "יום אחד תצליח לנצח אותי".
"עכשיו תורך," הוא אמר אל התוכי שישב וצפה. הקוף פינה את הכיסא
שמולו, ואיטסמאפלס התחיל לסדר את הלוח למשחק הבא.
איטסמאפלס לא הפסיד משחק כבר הרבה זמן. למעשה, כבר למעלה מחמש
עשרה שנה ברצף שהוא משחק שש-בש נגד הקוף והתוכי שלו, והוא
עדיין לא הפסיד להם, אף על פי שהם כבר פיתחו כישורים שיעזרו
להם לנצח בשש-בש כל אחד, חוץ ממנו.
איטסמאפלס היה הכהן היחיד, במקדש היחיד, ביער היחיד, בארץ
היחידה שאנשיה האמינו באל שטען שהוא האל היחיד. כבר חמש עשרה
שנים אף אחד לא בא אל המקדש הזה. אף אחד כבר לא זוכר אותו. כל
הכהנים שהיו בו כבר היו מתים חמש עשרה שנה, בגלל איזו מגפה או
רעידת אדמה, אף אחד כבר לא זכר למה, אפילו לא איטסמאפלס. הוא,
התוכי שלו והקוף שלו היו הניצולים היחידים, והם אפילו לא זכרו
איך הם ניצלו. אבל הם ניצלו, ומאז לא הפסיקו לשחק שש-בש,
ואיטסמאפלס תמיד ניצח. פעם הם ידעו למה הם משחקים, אבל עכשיו
כבר לא זכרו, הם פשוט שיחקו.
זה היה טורניר אין סופי. כל פעם היה שחקן אחד שחיכה ושניים
ששיחקו. השחקן שניצח היה ממשיך לשחק והשחקן שהפסיד היה מסתכל
על השניים האחרים משחקים, מחכה שאחד יפסיד ואז יהיה תורו לשחק.
בגלל שאיטסמאפלס אף פעם לא הפסיד, נוצר מצב שהוא פשוט לא הפסיק
לשחק אף פעם. לא רק שאיטסמאפלס היה מומחה ענק למשחק, היה לו גם
מזל גדול, וכמעט תמיד קיבל מהקוביות מה שהיה צריך, אפילו בלי
לבקש.
יום אחד הגיע אל המקדש שועל. השועל הסתכל במחזה התמוה וחשב:
"מה תאמרו לזה? כבר ראיתי דברים תמוהים בזו הארץ, אך שמוע לא
שמעתי על אדם שמשחק שש-בש עם קוף, ותוכי מסתכל עליהם! זה אומר
דרשני!" והתיישב.
לאחר משחק סוער במיוחד שבו איטסמאפלס אכל חמישה חיילים של הקוף
שלו ברציפות, שם לב איטסמאפלס אל השועל שישב והסתכל. הוא קרא
לשועל והזמין אותו לשחק. "קצת גיוון לא יזיק לי," הוא אמר.
השועל הסכים בשמחה, אך כשנוכח לדעת שאינו יכול לזרוק את
הקוביות בעצמו, נעלב והגיע למסקנה שאיטסמאפלס לעג לו כשהזמין
אותו לשחק. איטסמאפלס שם לב מיד לבעיה, ואמר לשועל שזה לא
נורא, ושהוא יזרוק בשבילו את הקוביות ויזיז את החיילים איך
שהוא ירצה.
המשחק הסתיים מהר מאוד, מפני שמזלו של איטסמאפלס שיחק לו יותר
מתמיד, כך שכעבור חמש דקות אמר איטסמאפלס לשועל "אה! עשיתי לך
מארס טורקי!"
השועל ראה שזריקותיו של איטסמאפלס היו מצוינות כשזרק לעצמו, אך
כשזרק עבור השועל היו המספרים נמוכים וכמעט שלא היו דאבלים. אז
הוא הגיע למסקנה המתבקשת שאיטסמאפלס רימה אותו. השועל הפגוע
עזב אפילו בלי להגיד שלום ופנה אל מערתו. הוא נשכב על גבו
ותיכנן את נקמתו בכהן שלדעתו היה רמאי,שפל, גנב ונוכל. הוא שכב
על גבו כל היום, בלי לאכול ובלי לשתות, וגם ביום שאחרי, וגם
ביום שאחרי היום שאחרי. וכך הוא תכנן את נקמתו זמן רב, עד שמת
מצמא.
|
