איטסמאפלס ישב על כיסאו באי רוגע, וגירד את ידו במרץ רב כל-כך,
שאם היה רואה אותו אדם אשר לא מכיר אותו ואת עבודתו, היה עלול
לחשוב שאיטסמאפלס חולה במחלת האבעבועות השחורות או שיש לו
פריחה. אבל מי שכן מכיר אותו, יודע שכשאיטסמאפלס עצבני הוא
מגרד את עצמו, ומי שמכיר את עבודתו יודע שיש לו הרבה סיבות
להיות עצבני בימים אלה...
איטסמאפלס היה הכוהן הגדול במקדש הגדול. במקום שבו עומד המקדש
הגדול הזה נחזתה נבואה לפני שנים רבות, אלף שנים ליתר דיוק.
נבואה זאת נחזתה ע"י הנביא דרינקסמג'וס שהיה ידוע בנבואותיו
המדויקות ובחוש ההומור החולני שלו. אותה נבואה אמרה שאירוע
קדוש ולא ידוע יתרחש בעוד אלף שנים מהיום ההוא, אבל כדי שאירוע
קדוש ואדיר זה יתקיים - יצטרכו כוהנים במשך אלף שנים לבחוש
בסיר תבשיל ענק וקדוש, שכל אותו אירוע קדוש תלוי בו, ולמנוע
מעצמים חיצוניים להיכנס אליו.
לאחר אותה נבואה נעלם הנביא והשאיר את הכוהנים לעבודתם, לא
לפני שציווה על אחד מהם לבחוש ללא הפסקה את התבשיל למשך השנה
הקרובה, ולדאוג שמישהו יחליף אותו בסוף השנה.
אותם הכוהנים חכמים וזקנים התחילו לעבוד על דרכים למנוע מעצמים
חיצוניים להיכנס לתבשיל. קודם כל הם בנו תיקרה כדי למנוע
מעצמים ליפול לתוך התבשיל מהשמיים, ואחר כך הם בנו שני קירות
כדי להחזיק את התיקרה הזאת. בתום השנה הראשונה (למרבה הפלא
הצליח אותו כוהן לעמוד על רגליו כל כך הרבה זמן ולבחוש את
התבשיל המסתורי) כבר היתה הקדרה מוקפת בארבע קירות.
וכך, במשך אלף שנה פחות שלושה ימים, ערבבו הכוהנים את התבשיל,
כל מערבב אומן לעבודה זאת מגיל צעיר, כדי שיוכל לעמוד על רגליו
שנה שלמה ואף אחד מהם עוד לא נכשל - למרות שהיו כמה כאלה שהיו
קרובים לכישלון.
היום, שלושה ימים לפני יום הגשמת הנבואה, איטסמאפלס היה לחוץ.
בנבואה נאמר שביומיים האחרונים יצטרך הכוהן הגדול של אותה
התקופה לבחוש בעצמו את התבשיל. כמובן שזה היה כלום לעומת
הכהנים שבחשו שנה שלמה, אבל היתה לו תחושה רעה בנוגע לזה.
מילדותו ידע איטסמאפלס שבזמן כהונתו יתרחש האירוע, לכן למד כל
חייו את כל הכתבים הקשורים בתבשיל. הוא היה מוכן לכל תקלה, כי
כל התקלות שקרו אי פעם תועדו הוא הכיר את כל הבעיות לפי סדר
הא'-ב' מ-אנשים קטנים עם שיערות ברגליים שרוצים לזרוק את
הטבעות שלהם לקדירה עד- תקרות נופלות. כמו כן הוא ידע דברים
רבים נוספים, כמו למשל תאוריות לגבי מטרתו של התבשיל - היו
שאמרו שכשהתבשיל יהיה מוכן הוא יאכיל את כל אנשי העולם. היו
שאמרו שמהתבשיל יצא המשיח, והיו שאמרו שמהתבשיל יצא
האנטיקרייסט כדי להגשים את נבואת אחרית הימים. היו עוד סברות
רבות, ואיטסמאפלס שיער שכולן שגויות. למען האמת, איטסמאפלס היה
מלומד לפחות כמו סמלדקופי, שהיה כהן גדול לפני מספר מאות שנים,
והתפרסם בזכות שקדנותו, למדנותו, ונטיותו המינית המפוקפקת.
בשבועות האחרונים היה איטסמאפלס מתכונן לאירוע הגדול. בליבו
הוא שנא את דרינקסמג'וס אשר חזה שהאירוע יתקיים דווקא בדורו.
'הוא לא היה יכול להקדים במאה שנה?' שאל את עצמו איטסמאפלס
פעמים רבות, אבל לא היתה לו ברירה, וכשהגיע הזמן שבו הוא היה
צריך לקחת את הכף הגדולה ולהתחיל לערבב בעצמו, הוא לקח אותה
והתחיל לערבב. בעצמו. הוא עירבב ועירבב, במשך כמה שעות - למרות
שזה נראה לו הרבה יותר זמן. הוא לא הבין איך המערבבים הצליחו
לעמוד בזה כל כך הרבה זמן, עוד ועוד ועוד. זה מתחיל להיות יותר
קשה, הידיים נעשות כבדות, והוא עבר רק קצת יותר מעשרים וארבע
שעות. "אני אצליח", התחיל למלמל, וכששאל את אחד הכהנים שעברו
באיזור עוד כמה זמן נשאר, הוא אמר לו שעוד חמש שעות בדיוק.
מוטיבציה נכנסה בו והוא התחיל לבחוש ביתר מרץ. אם הוא היה חושב
על זה, הוא היה מגלה שעשה טעות בסיסית ביותר שאף מערבב לא היה
עושה: הוא חרג מהקצב הרגיל שלו. זה היה מעשה טיפשי, מכיוון
שהוא סתם מביא אותך לעייפות, ודרינקסמג'וס אף פעם לא אמר באיזה
קצב צריך לערבב. איטסמאפלס כמובן ידע את כל זה, אך ברגע ההוא
היה עייף מכדי לחשוב. הוא לא הבין למה הוא כל כך עייף - הוא לא
ישן רק לילה אחד. כבר כשהוא היה בן עשר הוא נשאר לילה שלם ער,
במסיבת הפיג'מות שהוא אירגן. למרות שאף אחד מהחברים שלו לא בא,
בטענה שמסיבת פיג'מות זה עניין נשי מדי, הוא נשאר ער לבד כל
הלילה והעסיק את עצמו במשחקי שבץ נא נגד עצמו. אז למה עכשיו כל
כך קשה לו להישאר ער? כל עירבוב נעשה יותר ויותר קשה, אך כששאל
כהן אחר שעבר במקום עוד כמה זמן נשאר, נאמר לו שיש רק עוד
שעתיים וחצי. איטסמאפלס היה מרוצה.
כשנשארו רק עוד שעתיים לסיום העירבוב ולהתגשמות הנבואה התחילו
להגיע כוהנים ותיירים שבאו במיוחד כדי לראות את האירוע.
איטסמאפלס נאנח. "רק עוד שעתיים", הוא מלמל לעצמו, "רק עוד
שעתיים"... שוב ושוב ושוב, עד שנשארה רק עוד שעה וחצי. הוא
המשיך למלמל בקול חלש יותר. עיניו החלו להעצם, ולפתע נפקחו
שוב, וכך חזר המקרה על עצמו מספר פעמים.
הצופים, שהכפילו את מספרם במהלך השעה האחרונה הביטו במבוכה
בכהן הגדול שבקושי הצליח להחזיק את עצמו על הרגליים, שלא לדבר
על לערבב את התבשיל.
"הוא לא יצליח!", לחש אחד מהם לשני.
"הוא בטוח יצליח", לחש השני בחזרה, "אם הוא לא יצליח זה ינגוד
את הנבואה! והנבואה בטוח תתקים. אז הוא יצליח!"
"אז לפחות שישלחו מישהו לעזור לו! הוא יהרוס עבודה של אלף
שנים!" אמר הראשון בקול רם יותר ומבטים החלו לפנות אליהם.
"אבל הנבואה אומרת שהכהן הגדול צריך לערבב בעצמו בכל היומיים
האחרונים"...
האדם השני לא הספיק להשלים את דבריו, כי ברגע ההוא נשמע רעש של
חפץ אשר נופל לתוך נוזל כלשהו. שניהם הפנו את ראשיהם בחדות אל
עבר סיר התבשיל ואל הכוהן הגדול, אך הוא נעלם.
הכהן הגדול התעורר ברגע שפגע בתבשיל. המחשבה הראשונה שעלתה
בראשו היתה: "שיט, דפקתי את הכל!", ואחרי זה: "אוי, אני לא
יודע לשחות!". זאת היתה, למעשה, מחשבתו האחרונה, מפני שלא ידע
לשחות, וכל הקהל היה עסוק מדיי בלחשוב על אלף השנים שבוזבזו
לשווא, במקום על הכהן המסכן.
הכהן הגדול החדש התנדנד על כיסאו, שרק לפני מספר ימים ישב עליו
איטסמאפלס והתגרד. תוך כדי התנדנדות חשב על דרך לצאת מכל הצרות
שאליהם הכניס אותו הכהן הגדול הקודם.
הוא היה צריך לשקם דת שבמשך אלף שנים התבססה על משהו אחד,
ועכשיו אותו הדבר נעלם. הוא חשב והתנדנד וחשב והתנדנד, כך במשך
זמן מה עד שנפל. הוא שכב רגעים מספר על הריצפה וכשהתאושש מכאב
הראש הנורא שהיה לו הוא שם לב לדף שנראה ישן מאוד על הריצפה
לידו. הוא הניח שזה היה משהו של הכהן הגדול הקודם, ולא היה לו
אכפת לחטט, כי הכהן הגדול הקודם היה גם מת וגם האדם המושמץ
ביותר בעולם כיום. הוא לקח את הדף, וראה שהוא כתוב בצורת מכתב.
הוא היה מיועד אל "הכוהן הגדול הלא יוצלח אשר לא מצליח אפילו
להתנדנד על כיסא".
מופתע ומבועת הסתכל הכוהן אל תחתית העמוד ובדק מי חתם על
המכתב. הוא נחתם על ידי "דרינקסמג'וס הנביא הגדול". הכהן הנרגש
התחיל לקרוא את המכתב:
"שלום לך כהן לא יוצלח. אני יודע על הכישלון בביצוע הנבואה
שלי. אתה ושאר הכוהנים בוודאי חושבים שטעיתי, אולם - אני לעולם
לא טועה. כעת, אתם בטח רוצים לדעת סוף סוף מה היתה תכלית
התבשיל.
ובכן, למען האמת, מטרת התבשיל היתה לשעשע אותי. גם אחרי אלף
שנים וגם אחרי אלפיים שנות בחישה לא היה קורה כלום. אבל כמו
שאתם בטח יודעים, וכמו שכתבו עליי אחרי שמתתי, נודעתי בשני
דברים: הנבואות המדויקות וחוש ההומור החולני שלי. הכי נהנתי
לשלב בין שניהם."
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.