"טוב, תרים את הצינור שניה שאני אוכל להעיף את המים משם".
"ככה?"
"כן, לא אל תעמוד שם עכשיו ותחזיק את זה. אתה סתם תדפוק לך את
הגב. לך תמצא איזה משהו לשים מתחת לצינור, שזה יחזיק את זה".
"זה טוב?"
"אני מניח שכן".
"אתה בטוח שזה בסדר?"
"תראה אחי, זה ממש לא משנה. אתה יכול לשים את הבלטה הזאת ואתה
יכול לשים משהו אחר. אני רק רוצה לסיים לשטוף פה, זאת פעם
אחרונה שלי בחממה ואני רוצה לסיים מהר כדי שאני אוכל ללכת
הביתה, להתקלח, להתלבש יפה, ללכת למסיבה, שם אני אמצא איזו
בחורה, אני אקח אותה לשירותים ו..."
"טוב... אני חושב שהבנתי למה אתה מתכוון, אתה יכול להפסיק, אני
שם פה את הבלטה".
"סבבה, בוא נסיים עם זה מהר".
"למה יש פה בלטה?"
"למה אכפת לך למה יש פה בלטה?"
"מי שם אותה פה?"
"אני ועוד אחד שעבד פה פעם".
"למה?"
"מה אכפת לך?"
"סתם זה מעניין אותי".
"זאת סתם בלטה, אין בה שום דבר מעניין".
"אבל למה שמתם אותה פה?"
"ככה, מה אכפת לך לעזאזל?"
"נו, תגיד לי למה שמתם אותה".
"שמנו אותה כי ככה היא עוזרת למים לזרום יותר טוב".
"אהההה, אז למה לא אמרת?"
"אידיוט", הוא סינן לעצמו.
"אתה מבין למה זה פה?"
"אמרת לי את זה כבר שבע מאות פעמים".
"זה הבוס הקודם שלי שם פה, הוא היה איש מבריק".
"גם את זה אמרת לי כבר מאתיים פעם בערך".
"אז אל תיגע בבלטה, היא חשובה מאוד לזרימת המים של הצינור,
בלעדיה הצינור לא יתפקד".
"בסדר, בסדר אני לא אגע בבלטה, אני מבין, בלעדיה כל החשמל
בחממה לא יעבוד והמים לא יזרמו, שמעתי".
"היי! לא אמרתי שום דבר על חשמל!" אבל הוא כבר הלך.
"כן, אז פה זאת הכניסה, הנה ארגז הכלים, שם זאת הכניסה לחממה
הגדולה, פה יש צמחים. אוי כמעט שכחתי, כאן יש את הבלטה, בחיים
שלך אל תיגע בבלטה, אם היא רק תזוז אז אין לנו מים וחשמל להרבה
זמן".
"בלי מים ובלי חשמל?"
"ורוב הסיכויים שגם תפוטר".
"אוקיי, סבבה, לא נוגעים בבלטה, הבנתי, הבנתי".
"בחיים שלך אל תיגע בבלטה, אתה מבין?"
"למה? יש סיבה?"
"לך לא אמורה להיות אכפת הסיבה, פשוט אל תיגע בה אתה מבין? ל-א
ל-ג-ע-ת ב-ב-ל-ט-ה. מובן?"
"אבל מה עם..."
"מה אני אעשה לך אם תיגע בבלטה? לא כדאי לך לדעת, באמת שלא
כדאי לך לדעת, פשוט תתרחק ממנה, גם ככה רוב העבודה לא נעשית
פה".
"לא ליד הבלטה".
"בהחלט לא ליד הבלטה, רחוק מהבלטה, כמה שיותר רחוק מהבלטה,
מבחינתך הבלטה היא קדושה ואסור להתקרב אליה".
"אתה מבין", הוא לחש, "אל תתקרב אליה בכלל, שום התקרבות אליה
לא תועיל לך".
"אבל למה?" הוא לחש בכוונה שומר על קול חלש במיוחד.
"מה אמרת?"
אמרתי למה?"
"מה אמרת?"
"נו, כוסעמק אמרתי למה? מה הבעיה שלך, למה לא להתקרב אליה?" את
זה הוא כבר לא אמר בקול חלש.
"אתה סתם כועס, דיברת חלש, אני לא..."
"בסדר, סליחה, אני מתנצל מעמקי נשמתי. רק תסביר לי כבר למה לא
להתקרב אליה", הוא חזר ללחוש.
"בסדר. למען האמת אני גם לא יודע בדיוק, מה שאני כן יודע זה
שכשבאתי לעבוד פה, אז הבוס הקודם שלי הזהיר אותי לא להתקרב
לכאן והוא אמר לי..."
"מה?"
"שאם..."
"כן?"
"בוא נגיד ככה, הוא איים עלי במוות אם אני נוגע בבלטה, זה
אפילו נראה כאילו הוא מאיים עלי במשהו יותר גרוע ממוות, זה היה
מצמרר".
"אתה בטוח שאתה לא סתם מזיין בשכל?"
"בטוח, שאל את כל החב'רה מה היחס שלהם לבלטה, רק תשאל בשקט,
שאף אחד לא ישמע אותך בטעות".
"וואי, אדוני, זה ממש כבוד".
"לא הייתי מגזים בחור".
"אבל... אני פשוט לא מאמין, אף פעם לא חשבתי שאני אגיע למעמד
כזה".
"זה בסך הכל לנהל פה את המקום, זה לא כזה מסובך, זה גם מקום עם
מעט מאוד עובדים ו..."
"כן אבל אדוני, יש פה אותה".
"אה?"
"כן, אני מבין לא מדברים עליה, מדיניות חכמה, אני אנקוט בה
מעכשיו".
"מה?"
"כן, צודק, אין בחממה הזאת שום דבר מיוחד".
"נכון..."
"בכלל שום דבר".
"טוב תעזוב אותי בשקט, אני הולך". בזמן שיצא הוא מלמל לעצמו,
"לא סתם עזבתי את הניהול על המקום המטופש הזה".
"בסדר, אין לי שום בעיה לעבוד בתנאים מיוחדים".
"אין הרבה תנאים מיוחדים".
"אבל איזה תנאים יש? זה נשמע שיש פה מילכוד".
"זה לא בדיוק מילכוד, יש פה רק תנאי מיוחד אחד".
"איזה?"
"אסור בשום פנים ואופן לגעת בבלטה, היא קדושה".
"אתה בטח צוחק, בלטה קדושה?"
"כן בדיוק".
"כמו פרה קדושה?"
"כן, רק שהבלטה היא באמת קדושה".
"אתה בטוח שאתה לא עובד עלי?"
"אתה תתרגל, אני בטוח שתוך כמה זמן כבר תהיה אחד מאיתנו ולא רק
זה, אני רואה בך פוטנציאל להיות המנהל של המקום".
"אני? כבר?"
"כן".
"אז איפה אמרת שהבלטה הקדושה שלנו?"
"אני מבין שאתה רוצה את העבודה הזאת, אבל בשביל להתקבל לכאן
אתה צריך הרבה יותר מאשר סתם קורות חיים. זאת אמנם חממה אבל זה
גם... זה גם סוג של מקדש".
"מקדש?"
"כן".
"תמיד רציתי לעבוד במקדש".
"יופי, אני שמח, בוא אני אראה לך רק מה מרכז הוויתו של המקדש
שלנו".
"אני אשמח".
"רק, בחור, איך קוראים לך תזכיר לי?"
הוא הסמיק.
"נו, איך קוראים לך?"
"אני... קוראים לי איטסמאפלס".
"איך?"
"איטס..."
"טוב, לא משנה, בוא אחרי".
הוא כבר היה רגיל לתגובות כאלה.
"אתה רואה, כאן זה המזבח, כאן זה השולחן עם העציצים הריקים, פה
זה ארגז הכלים".
"אני רואה, אבל איפה הבלטה?"
"תירגע בחורי הצעיר, אני יודע שכל מי שבא לפה בא כדי לסגוד
לבלטה הקדושה, אבל מי שבא לסגוד לה גם צריך לעבוד באחת החממות
שלנו. אתה תעבוד בחממה הראשית, הישנה הזאת, בחממה הזאת התחילה
הדת שלנו, בחממה הזאת הוצבה הבלטה הקדושה למשמרת תמידית על
עולמנו".
"תודה הכהן איטסמאפלס, אני שמח נורא על ההזדמנות לעבוד במקדש
הגדול הזה ואני מודה לכם על שהסכמתם לבקשתי לעבוד כאן".
"אנחנו תמיד שמחים לקבל חסידים חדשים כמוך".
"אני לא בדיוק חסיד חדש, היי!" הוא אמר לפתע, "שם זאת הבלטה?"
הוא התחיל להתקרב במהירות אל הבלטה.
"חכה, הרצפה שם..." התחיל איטסמאפלס, אך זה היה כבר מאוחר מדי,
הוא כבר החליק על הרצפה ופגע בשולחן.
"איי, זה בטח כאב", אמר איטסמאפלס והתקרב אליו כדי לעזור לו
לקום, כשלפתע הוא ראה משהו נוראי.
השולחן רעד וערמת עציצים התגלגלה לאיטה, פגעה בעציץ גדול יותר
שעף הצידה, פגע בקופסת צבע שנפלה מהשולחן, התגלגלה על הרצפה
ופגעה בבלטה. הבלטה נפלה לאיטה ממקומה.
עיניו של איטסמאפלס התרחבו מזעם ותדהמה.
"אתה..." הוא התחיל.
"אני לא... זה לא..."
"מה?"
"אתה... כלומר..."
"תפסו אותו!"
"אתה לא... אתם לא יכולים לעשות לי את זה!"
"למה? אתה חושב שאתה מיוחד?"
"כן, אני ראש הממשלה אחרי הכל".
"ולמה זה הופך אותך למיוחד? כולם שווים בפני הבלטה! ואתה...
תפסו אותו!"
"אתם עוד תשלמו על זה! אל תגעו בי!"
"אתה זה שישלם על זה", סינן איטסמאפלס בזעם, "תטפלו בו".
עוד באותו היום בילטתו את ראש הממשלה (סוג חדש של הוצאה להורג
בו זורקים על הנאשם הרבה בלטות).
אם מישהו בחממה (כלומר במקדש) חשש מאיומיו של ראש הממשלה
חששותיו התבדו במהרה.
סגן ראש הממשלה (כלומר ראש הממשלה), הכריז כבר למחרת הבילטות
שהוא תמיד חשד בראש הממשלה הקודם שהוא בוגד אנטי בלטתי והוא
תמיד השגיח עליו, והוא מוסר את תודותיו לאיטסמאפלס ואנשיו על
עבודתם הנהדרת.
הבלטה הוחזרה למקומה בשלום, כמובן, בלי שנגעה בה יד אנוש לשם
כך.
תודה לחזי שעזר לי לבחור בגרסא המתאימה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.