איטסמאפלס נשלח להכשרה ככהן, כדי ללמוד איך להיות כהן ראוי הוא
נשלח אל בית הספר הגדול לכהנים. כשהוא הגיע הוא ראה את הבניין
הגדול שהיה בית הספר ולידו את היער המכושף האפל שהקרין תחושת
מיסתורין. פעם כשבנו את בית הספר הגיע פקח בטיחות ממשרד החינוך
וטען שזה לא בטיחותי למקם את בית הספר ליד היער המכושף והאפל
שהקרין תחושת מיסתורין ושצריך לפחות לגדר אותו אבל הפקח נאכל
ע"י נחש ענק שנשלח אליו ע"י אחד ממקימי בית הספר. ומאז הוסכם
שכל בית ספר מיסתורי בעולם יהיה חייב יער מכושף, אפל ושמקרין
תחושת מיסתורין כי אחרת הוא לא יהיה בית ספר מסתורי מדרגה
ראשונה.
איטסמאפלס חלף על פני היער ונכנס אל תוך בית הספר שנראה מבפנים
ככל בית ספר רגיל עד שנתקלת באחד המורים שנראו לרוב די
מאיימים. המורה ליהדות נראה כמו בן אדם רגיל (למרות שנמוך) אם
היו מורידים ממנו את ששת הכנפיים שהיו עליו(1), למורה לנצרות
היו כנפיים ענקיות עם נוצות והמורה לאיסלאם לבש שמלה וכיסוי
ראש, הוא לא הפחיד אף אחד חוץ מכמה כוהנים לא מלומדים שחשבו
שהמורה ידגים עליהם בשיעורים את עיקרון האיסלאם השישי(2). וגם
המורים האלו היו כלום לעומת המורים הפאגניים.
איטסמאפלס צעד במסדרונות בית הספר מופתע מכך לא היה בו שום דבר
מיוחד. הוא הגיע אל חדר האוכל והתיישב. מנהל בית הספר בדיוק
נאם את נאום פתיחת שנת הלימודים.
"אז כמו שאמרתי, בכלל אין טעם להכנס ליער המכושף, האפל שמקרין
תחושת מיסתורין. הוא בכלל לא מעניין והוא גם מאוד מסוכן כי יש
בו הרבה יצורים שהם מכושפים, אפלים ולרוב הם גם מקרינים מין
תחושה כזאת... כזאת..."
"מיסתורית" אמר המורה לאיסלאם.
"בדיוק המילה שחיפשתי" אמר המנהל "והיצורים האלה הם לא
מעניינים בכלל, אז אין לכם מה להיכנס בכלל ליער הזה. כמו כן גם
רציתי שתדעו שנתחיל השנה שני נושאי לימוד חדשים: "דתם של בני
המאיה והאצטקים" וגם "הסכנה הכי גדול שלנו: אתאיסטים: מה, איך,
למה ואיפה, למה לא כדאי והכי חשוב: איך להשתיק אותם" סעודה
נעימה"
כבר באותו לילה התערבו הכהנים-התלמידים הותיקים מי יהיה
האידיוט שיכנס ליער המכושף, האפל שהקרין תחושת מיסתורין. הכהן
אהרון הימר על איטסמאפלס. מאז אותו יום לא היה לו יותר מחסור
בקמעות דת ובסוכריות מנתה.
כבר באותו לילה התערבו הכהנים-התלמידים החדשים מי יהיה האמיץ
שיכנס לתוך היער המאיים ותוך מספר שעות כבר ידע איטסמאפלס איך
נראה היער מבפנים. גם מבפנים הוא נראה מכושף ואפל ובהחלט הקרין
תחושת מיסתורין, אבל בינתיים לא נתקל איטסמאפלס בשום יצורים
מכושפים, אפלים שמקרינים תחושת מיסתורין ושלא מעניינים בכלל,
הוא גם לא תכנן לפגוש כאלה. הוא נכנס אל בין העצים השחורים
ותכנן לצאת מהם אחרי שתי דקות כדי שהחברים החדשים שלו יראו
שהוא היה ביער ושהוא ניצח בהתערבות, אבל כשעברו להערכתו שתי
דקות (למעשה עברו בערך עשרים שניות) הוא קם ופנה לצאת מבין
העצים, אך ככל שהוא הלך אל הכיוון שנראה לו הכיוון שממנו הוא
בא הוא רק העמיק אל תוך היער (אפילו ליערות המכושפים והאפלים
הפשוטים ביותר שאפילו לא מקרינים שום תחושה יש את הטריק הזה).
הוא צעד זמן מה בתוך העצים, מחפש מקום שלא מוקף בהם, וכשסוף
סוף הגיע למקום שהיה בו קצת מרחב בלי עצים זאת הייתה קרחת היער
מלאת אור הירח הסטראוטופית של היער. הוא התחיל להרגיש מעט הקלה
כשנכנס לתוך היער, הקלה שנעלמה כשראה יצור שגופו היה גוף של
אריה, ראשו היה ראש של אישה (לא יפה במיוחד) והיו לו גם
כנפיים.
"שלום" אמר היצור.
"אאאאהההה..." אמר איטסמאפלס.
"תגובה משעשעת, אם כי לא מקורית במיוחד" אמר היצור
"אאאאהההה..." אמר איטסמאפלס.
"לפחות אתה החלטי" אמר היצור.
איטסמאפלס התחיל להבין למה התכוון מנהל בית הספר כשאמר
שהיצורים ביער לא מעניינים בכלל ופנה אחורה והתחיל ללכת. היצור
עופף רגע וניצב לפני איטסמאפלס.
"אתה מאכזב" אמר היצור "באמת, מנסה לברוח..."
"אאאאהההה..." אמר איטסמאפלס.
"טוב אז בקיצור" אמר היצור "אני אשאל אותך חידה ואם תדע את
התשובה תוכל להמשיך. זאת חידה מאוד מסובכת, אם לא תצליח לענות,
אני אוכל אותך"
איטסמאפלס שתק.
היצור חייך.
"אז זאת החידה" אמר היצור "מה הולך בבוקר על ארבע, בצהריים על
שתיים ובערב על שלוש?"
איטסמאפלס התחיל לצחוק.
"מה?" אמר היצור בטון נעלב "זאת חידה ממש קשה!"
איטסמאפלס המשיך לצחוק.
היצור פער את פיו.
איטסמאפלס הפסיק לצחוק.
"אדם" הוא אמר.
"מה?" אמר היצור.
"כן ספינכס, אמרתי אדם"
"אה?"
"אתה באמת חושב שכהן שבא ללמוד בבית הספר המיסתורי לכהונה לא
יכיר את "אדיפוס המלך"? זה ספר שכולו דת, היבריסים וכאלה. ואת
לא ממש מחדשת חידות"
"אה?" אמרה הספינכס.
"ניצחתי" אמר איטסמאפלס "תני לי לעבור"
"אוף"
"את יודעת מה קרה ב"אדיפוס המלך" לספינכס כשעלו על החידה
שלו?"
"כן"
"אז אני מניח שתצטרכי ללכת למצוא איזה צוק לקפוץ ממנו עכשיו"
"אני מניחה"
"ביי"
"היה נעים מאוד"
"קפיצה נעימה"
"תודה רבה" אמרה הספינכס והלכה.
לרגע איטסמאפלס הרגיש ממש טוב עם עצמו, עד שהוא קלט שהוא עדיין
תקוע ביער שהוא מכושף, אפל ומקרין תחושת מיסתורין ועכשיו הוא
גם התחיל לקבל מושג על היצורים שנמצאים בו, ואז הוא כבר לא
הרגיש טוב.
איטסמאפלס המשיך לשוטט ביער כשלפתע ראה גובלין ענק. בדרך כלל
כשאומרים גובלין ענק מתכוונים לגובלין בגובה מטר שמונים, אולי
שתי מטר עשרים. אבל הגובלין הזה, כך חשב איטסמאפלס לפחות, היה
כנראה מוטציה. הוא היה היצור הכי מאיים שראה איטסמאפלס מימיו.
הוא התנשא לגובה של שלושה וחצי מטרים, שכמעט כולם כוסו בפלדה
בדרכים שונות. על כיסוי הפלדה לבש הגובלין העצום שיריון קשקשים
עצום, את ראשו הגדול כיסתה קסדה כך שיכולת לראות מפניו רק את
עיניו הירוקות המאיימות, פיו מלא הניבים החדים ואוזניו שבלטו
מתוך שני חורים בקסדה.
בידו הימנית החזיק אלת ברזל קוצנית עצומה ובידו השמאלית החזיק
משהו שלגובלין נראה כמו פיגיון ארוך וחד ולאיטסמאפלס נראה כמו
חרב מאוד ארוכה.
ואז יצא מפיו הקול הכי מאיים ששמע איטסמאפלס מימיו. מין נהמה
שכזאת, איטסמאפלס בקושי הבין שהגובלין אמר "שלום"
"שלום גם לך" אמר לו איטסמאפלס והמשיך ללכת.
מאחורי גבו הוא שמע נהמה "תבוא לבקר" אמר הגובלין.
הוא המשיך לצעוד ואז פתאום התגלה לעיניו מחזה מרנין. חד קרן
יפהפה עמד לבדו ביער.
"סוף סוף משהו לא מאיים ומפחיד" מלמל לעצמו איטסמאפלס.
"לא מאיים?" שאל חד הקרן בתדהמה.
"אני חושב שכן" ענה איטסמאפלס.
"למה אתה חושב שאני לא מאיים?" אמר החד קרן ואיטסמאפלס חשב
שהוא קצת נעלב.
"כי אתה כל כך יפה ולבן ו..."
"לבן?" אמר חד הקרן בכעס "זה שאני קצת לבן בחוץ לא אומר שאני
לבן. מבפנים אני שחור מאוד"
"אבל..." התחיל איטסמאפלס "אתה פשוט נראה נחמד ולא מזיק ואוהב
אדם ו..."
"איזה חיה עם קרן על הראש אתה מכיר שהיא נחמדה, לא מזיקה
ואוהבת אדם? אני לא יכול לסבול את כל הדעות הקדומות האלו,
עכשיו אני אהרוג אותך"
"חכה" אמר איטסמאפלס "אני לא רוצה למות, אני אעשה כל מה שתגיד
לי"
"הכל?" שאל חד הקרן ואיטסמאפלס חשב שהוא ראה שמץ של חיוך על
פניו הסוסיים.
כשחד הקרן אמר לו שהוא יצטרך להדליק אש זה נראה לו הגיוני. הוא
ראה את "ספר הג'ונגל" וידע שהחיות רואות באש הזדמנות לכוח, אבל
כשחד הקרן חייב אותו להביא חבית שהייתה מוחבאת איפשהו ביער
ולהדליק בתוכה את האש זה נראה לו קצת מוזר.
"עכשיו תראה שאני באמת שחור" אמר חד הקרן כשנעמד מרוצה ליד האש
"אין מישהו שעושה פריסטייל יותר טוב ממני"
"אני יכול ללכת?" שאל איטסמאפלס.
"תלך" אמר חד הקרן והתקרב עוד לאש.
איטסמאפלס כבר היה רחוק כשהוא שמע את חד הקרן אומר "אוף, אין
לי מי שיעשה לי קצב!" ואז הוא הגביר את קצב ההליכה שלו, לא
התאים לו לבזבז את כל חייו בהדלקות אש ובעשיית קצב עם הפה.
איטסמאפלס שם לב שהוא הגיע למערה מוקפת בעצים, הוא התקדם אליה
קצת ואז הבין שסביר להניח שיחיה שם יצור גדול ומאיים והתחיל
ללכת אחורה לאט.
הבעיה שלו הייתה שהיצור הגדול והמאיים כבר ראה אותו ועכביש ענק
יצא מתוך המערה נחוש בדעתו לאכול אותו. איטסמאפלס בחר בבחירה
שנראתה לו באותו רגע הכי חכמה והתחיל לרוץ. הוא רץ ורץ ורץ
ומאחוריו היה העכביש כל הזמן. עד שפתאום שמע מאחוריו קול מעיכה
מחליא.
"נמאס לי ממנו" הוא שמע נהמה מוכרת קצת "יצורים כאלה כל הזמן
מפחידים את אשתי"
איטסמאפלס הסתובב וראה את הגובלין העצום עומד ומנופף לו,
כשלידו עומדת הגופה של העכביש כשרגליה מקופלות כלפי מעלה.
"טוב" נהם אליו הגובלין "אני חייב לזוז, אסור לי להיות בקצה
היער יותר מדי זמן, זה יפגע לי בהילת הכישוף, האופל
והמיסתורין, ביי"
רק אחרי שהלך הבין איטסמאפלס את משמעות הדברים שאמר. הוא
הסתובב והסתכל אחורה, הוא עמד על צוק שהשקיף אל בית הספר שלו
ועל הדרך אליו. הוא הסתכל למטה וכך ידע בדיוק את הדרך חזרה
לבית הספר וגם איפה נחתה גופת הספינכס.
שמח וטוב לב עמד איטסמאפלס לצאת חזרה לעבר בית הספר על מנת
ללקט מחבריו לשכבה את הפרסים על הניצחון בהתערבות, אך הגורל
ידוע בחוש ההומור האכזרי שלו ואיטסמאפלס ראה את היצור הנוראי
מיצורי היער.
היצור נראה כמו בן אדם. הוא לבש חולצה, מכנסיים, גרביים
ונעליים. הוא לא היה מכושף, הוא לא היה אפל והוא ממש לא הקרין
תחושת מסתורין.
איטסמאפלס הצטמרר, למרות שפתחו קורס להתמודדות איתם, אנשים
כמוהו צריכים שנים של קורסים כאלה כדי להיות בעלי יכולת לנצח
יצורים כמוהו.
"אני... אני..." מלמל איטסמאפלס.
"שלום לך ידידי" אמר היצור.
"אני לא..."
"אתה מבית הספר ההוא שם? רציתי להחליף איתך כמה מילים"
"אני לא... לא רוצה ל... לא יכול... אתה טועה ו..." איטסמאפלס
לא ידע מה להגיד, הוא קפץ ממש מאותו הצוק שממנו קפצה הספינכס.
הוא ידע להתמודד עם מורים מפחידים ומפלצות מאיימות אבל הוא עוד
לא ידע איך להתמודד עם אתאיסטים.
1)ישעיה פרק ו' פס' ב'
2)ג'יהאד
השם לא מלא בגלל שאין עוד מקום, השם המלא הוא (כמו שבטח הבנתם)
:
איטסמאפלס והיער המכושף, האפל ושהקרין תחושת מיסתורין.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.