על "התפסן בשדה השיפון"
מאת ג'. ד. סלינג'ר

היה לי פעם ויכוח עם שי ידידי הטוב, האם הספר שאני עומד לכתוב
עליו פה הוא הספר הגאוני ביותר בעולם או אוסף קישקושים
יבבניים. כמה שאני צפוי, אבל דעתי היתה האפשרות הראשונה. מדובר
בספר חובה למתבגרים, אבל גם לכל מחפשי הדרך בכלל (זה לא רק
"ספר מתבגרים טיפוסי" לדעתי, אני שונא ספרים שמתאימים אך ורק
לאוכלוסיה כזו או אחרת והספר הזה שונה). הולדן קולפילד הוא נער
מתבגר טיפוסי שבורח מהבית ומחפש לעצמו הרפתקאות. הדיעה שלו על
מבוגרים ועולמם בכלל ועל התרבות מסתכמת במילה אחת 'זיוף' על
הטיותיה השונות. הספר הזה מרתק והיה לי קשה להניח אותו מהיד,
גמעתי את תוכנו בתוך יומיים בלבד. ההתרחשויות נראות לי שופעות
חיים ואמינות ויש שם התבוננות פשוטה. לרוב פשטנית, אך זהו
עולמם של בני הנעורים, זה לא אומר שהוא לא עמוק בדרכו. יש שם
התבוננות על אנשים ועל מצבים ועל חוקי החברה וגם קילוף של מסכה
או שתיים. החיפוש של הולדן אחרי אמת מוצקה מתקשר לי בראש
להתעמקותו של סלינג'ר בערוב ימיו בזן בודהיזם, שבדרכו מחפש
ערכים דומים.

חוץ מזה יש טענות שהספר דחף את מארק צ'פמן, רוצחו של ג'ון
לנון, לביצוע מעשהו הנורא, אבל על הרבה יצירות אמנות גדולות
נכתבו דברים כאלה. עדיין מומלץ!!!