שעת לילה מאוחרת, פינה חשוכה. מנורת שולחן
מטילה אור צהבהב על שולחן עץ פצוע
ומקושקש. דמות אחת יושבת ליד השולחן, ידיה
ספוקות יחדיו, ראשה מוטל לאחור, ארשת של
ייאוש מהורהר, או שמא זה הרהור מיואש,
נסוכה על פניה. דמות אחרת, קטנה יותר
בגודל, מתנהלת הלוך ושוב