[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המעריכים את יעל נווה

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
כשהיה מוענק אותו אדם נברר את דיוקנו, היה נחשף למחזה שרהבו
לאין שיעור, מופשט על מברח שלל גווניו הססגוניים. על פי רוב,
הבעתו הייתה נעשית תמוהה למדי, ותכף היה גם שואל מה בפיו של
הציור, כי את פניו הוא ודאי לא נחזה שם. "זהו אושרך שציירתי".
היה עונה הצייר.

כמיהה
נעמד ונדם, מביט סביבו, רק שלא ישפיל מבטו לרגע ויחמיץ, אף לא
זוג אחד.
הוא היה כזה מאז שהוא זוכר עצמו. עוד משנות חייו הראשונות אמו
תמיד הייתה אומרת לו שיש בו משהו מיוחד, שונה, שאין לכל
האחרים: היכולת לראות מבעד לבני-אדם, מבעד לעיניים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
drowing lines
in an empty skies
seeking deep down
she has never been found.

הרהור
אני והשינוי שלי
אחוזים בשלשלאות
של מרדף אינסוף

אֲנִי שֶׁל אֶתְמוֹל
כְּבָר זָרָה לְעַצְמִי
הַיּוֹם.

נִיצָּנֵי בְּרֵאשִׁית
שֶׁל עַצְמֵךְ
הֵחֵלּוּ נוֹבְטִים
בְּיִיסּוּרֵי גְּדִילָה
מִתּוֹכֵךְ

הרהור
אַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי
וַאֲנִי שׁוֹמַעַת רַק
אֶת מָה שֶׁאַתָּה
לֹא אוֹמֵר.

בְּעֱצְבּוֹנוֹ של ליל,
כשעקביך טובעות בבוץ רחשיך,
כשעיניך נִטְרְטוּ מִרְאוֹת חזיונותיך.

קצרצר
אֵינֵךְ שְׁלֵמָה,
לֹא נוֹלַדְתְּ כָּךְ.

הרהור
אֵין רֶוַח
פָּחוֹת מְרֻוָּח
מִזֶּה שֶׁבֵּין
עַצְמֵךְ

אֶת כָּל הָאֵין הַזֶּה
אֲנִי יָצַרְתִּי,
אוֹ בְּעֶצֶם כִּילִּיתִי
מִן הַיְּסוֹד

הַרָת חֲלוֹמוֹת,
הִלַּכְתּ סְגוּפָה
בֵּין אַמּוֹת הַסִּפִּים.

אהבה
ובכורעי אליך
נדמתי,
אליי סערה
בזלעפות נשמתי.

הרהור
אל תגיד
דבר
שעוד רגע
כבר לא תתכוון אליו

אהבה
העיניים מחייכות,
אתה איתי.

בכל לידה יש כיליון,
ובכל כיליון חרדה,
שנטעו בך הורייך,
פן תתאייני אל האוויר

הרהור
בְּכָל פַּעַם
שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶקֶת
אֶת שֶׁעַל לִבִּי

הרהור
קולי מהדהד ממני
כעלה שעוולתו זרה לו,
עובר מבעד מחשכים
אל אזניהם של עדי קיומי

לְעִתִּים
אֲנִי פּוֹנָה
כְּנֶגְדִּי,
מַדְאִיבָה עַצְמִי
כְּכָל כּוֹחִי

עֲלוּמַות פָּנִים
אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת בֵּינֵיכֶם,
פֶּן תִּרְאוּ לִי
בִּפְנִים

בערוב ימיי,
לא אשפט אל המדוחה,
לא אאמד על מידותיי

הטי אוזנך
למטרונום המתקתק
את פעימות חייך,
האפוסים כאין בין פחדייך.

בבואך,
כבה את הדי ליבי,
המתעמרים בי
הלוך וסחור.

בדידות
הבדידות הזו
מהדהדת את הריק
שבמפגש בין גופי
לגופים רצוצי הקנה

בדמים למדתי
שלא לנסות
ליישר את עצמי

הרהור
בין השפיות לשגעון
מהלך קו דמיוני,
בלעדי לעיני השפויים

אמונה
יִתְכַּנְּסוּ לְתוֹךְ
פַּשְׁטוּת רִאשׁוֹנִית,
שֶׁנִּבְרְאָה בָּהֶן
טֶרֶם מַבָּטְךָ
יָצַק בָּהֶן מִצַּלְעֵךְ

הרפי ממני,
הניחי לי להתמזג
עם העולם הזה

אינטרוספקטיבי
לְעִתִּים,
כְּשֶׁנִּגְדָּשִׁים גְּדוֹתַיי,
אֲנִי בּוֹנָה בִּי
מִרְפָּסוֹת

דע אותי,
את כל קמרי גופי,
את כל תמורות נפשי,
בשעה שאינני יודעת עצמי
ומשנתי רחקה לי.

ובאותה פרשת דרכים
המסתעפת מעורקיך,
מתנוססת בדם אך שאלה אחת-
באיזו תבחר להלך?

הרהור
וּלְעִתִּים,
כְּשֶׁמִּתְגַּנֶּבֶת תִּקְוָה,
הַמָּטָה לִכְזוֹב

כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ נִשְׁבֶּרֶת,
נִשְׁבַּר הַחַמְסִין
וּמְלַטֶּפֶת קָרָה,
נִשְׁבָּרוֹת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

זכרונות
הגוף הזה
בחזותו העצומה
איננו מגלה את שנחרש בו
בפרעון לילה.

זכרונות
הזכרונות ההם,
אלו שלא נכתבו,
נרשמו עלומי-שם
בתאי גופך.

לַלֵּב הַשָּׁבוּר שֶׁלִּי
אֵין שׁוֹבֵר
וְאֵין פּוֹגֵעַ,
וְאֵין מִי
שֶׁמַּחֲזִיק בַּפַּטִּישׁ

ארספואטיקה
להן יש את החופש,
שאין בי,
להתערטל כילדה
במרחב הביניים
שבין הכמוס
לגלוי.

קצרצר
השתמש בי
בכל נימי גופי

מצב
התערבבתי אתך
עד שכבר
לא הייתי
בטוחה

הרהור
הַשְּׁבִיל הַזֶּה
אֵינוֹ מַתְחִיל כָּאן.
הוּא מִתְפַּתֵּל
מִקְּרָבַיִךְ

מורבידי
וּמִכְשֶׁעַלָטְתָּ בִּי,
נאספתי לרגע
אל סופי.

ומעת שבחרת,
התמסרי.
אל תביטי אחור
וגם לא לצידייך.

ערפילי
תום עיניה כלבבה,
חסר כל פתרונים
לחידות הראווה,
שמכתיבות לה הדרכים.

אהבה
ולך שתיקתי
הכורעה,
הזועקת אילמה
מבעד עייני.

ולרגע היית
שבוית-אימה
בדמותה.

חרטה
כפויית נחישות,
היא מנקרת ומפוררת אותי
לכדי חלקיקים זעירים,
שאין בהם לנוע בכוח עצמם.

וּבִקְצֵה הָעֶרֶב
אֲנִי בָּאָה אֵלֶיךָ
בְּלֵב יָחֵף
וּבְעֵינַיִים כָּלוֹת

כאב
אִם נִסִּיתָ פַּעַם
לְמַלֵּא בּוֹר
שֶׁאֵינֶנּוּ מִתְמַלֵּא
לְעוֹלָם

תחושתי
כן דעי לך קימה
והחיי את השקפים
שבצוהר עינייך
כורים להם אושר.

אוּלַי הָעוֹלָם
פָּשׁוּט מִסְתּוֹבֵב מֵעַצְמוֹ,
אֲנָשִׁים נִשְׁבָּרִים,
מְאַבְּדִים אֶת הַדַּעַת

הרהור
אַל תִּתְנַעֵר,
אַל תַּרְחִיק,
אַל תְּדַבֵּר
בְּגוּף שֵׁנִי,
כְּאִלּוּ לֹא מְדֻבָּר
בְּךָ.

הרהור
כְּשֶׁלִּבְּךָ הוֹלֵם בְּחָזְךָ
וְאַתָּה חָשׁ
אֶת הַפְּעִימוֹת גּוֹבְרוֹת
עַל כָּל תָּא בְּגוּפְךָ

גנזתי את עצמי
לדראון,
שלא תשימו עיניכם בי,
שלא אשים כפי בכם.

עד תתבטלי אל האוויר
הכלוא בין
כפות המאזניים.

הרהור
וּלְלֹא מִלִּים
אָהַבְתִּי עַד כְּלוֹת,
וּלְלֹא מִלִּים
תָּאַוְותִּי גּוּף
עֵת הִתְעַרְבֵּב בְּתוֹכִי

לילה
מתגנב לתוכי,
מחניק את האור
עד גוויעה.

מַחְשְׁבוֹתַיִךְ
מְכַתְּרוֹת אוֹתָךְ,
מַעֲגָלִים - מַעֲגָלִים

מצב
כמה נשימות
נדרשות
כדי להסדיר
לב אחד

הרהור
אוֹטֶמֶת הֵיטֵב
אֶת הַפְּתָחִים,
שֶׁדָּבָר לֹא יִפְרֹוץ
מִבַּעַד לָעֲדִינוּת.

קצרצר
מִכָּל הַמִּלִּים
שֶׁאָמַרְתָּ לִי
נִרְשַׁם בְּגוּפִי
רַק זִיכָּרוֹן אֶחָד:
אֵינֶנִּי לְבַד.

הרהור
הִיא תִּצְטַנֵּף
שְׁפוּפָה,
מִבַּעַד לְחִיּוּךְ
רָעוּעַ.

שכול
חיוך יחיד עוד הספיק להמחות,
מחרים עם לכתו נפשות רבות
שהאושר כבר לא ישכון בן
שדעכו אל הרחק מכאן.

שתוכל לקרוא אותי
ואת האותיות הקטנות
החבויות בין שורות נפשי,
שאהיה לך מובנת.

גורל
מי אני?
ומה קוראות עיניי?
ואלו מנבכי נפשי
טווים את חיי?

אינטרוספקטיבי
כשהם מביטים בי,
הם רואים את עצמם.
דמותם המשתקפת בעיניי,
מבשילה בגופי

והנה את כפעם,
שבת אל קולך,
ככלות הסופה
שביתרה את ביתך

תחושתי
יופייך המכשף הרוגע,
הוא מושיט למשמר את ליבו,
עת מסרת את גופך הדומע,
חידתך עוד תרעים את נפשו.

אהבה
ובמשעולים הנפערים
שביקשוה אליהם,
פתחו שבילים
מוכי צללים.

אכזבה
וזו שתרה
לעד תשכנה
עולמה נעתר בה
ואושרה נפנה.

עיתים הם מחלחלים אל חוץ
ולוגמים מן ההפקר,
חותרים בחשיכה
אחר גוף זר מוכר,
שיוכל להכילם אל עצמו
ולראות את תוכם.

הרהור
כשהיינו עסוקים
בבניית סֶכֶר
שימנן את עצמינו

מידי שלב שנכבש
הוא שואל תשלומים,
הנפרעים מגופי במאומה
כקוץ באליית פירותיי.

גורל
פעם הכל היה כה ברור לו-
אלוהים במופשט, הוא יוצר.
בני אדם על פני ארץ, חיים.
ומלאכים? היכן בשמיים. עפים.

הרהור
עַל גְּבוּלוֹת הַהַכָּרָה
הִלַּכְנוּ שְׁנֵינוּ,
בִּכְמִיהָה וּבְפַחַד
מִשְּׁנֵי צִדֶּיהָ.

אַךְ הֶעָשָׁן -
הוּא
עוֹד נוֹתַר בָּךְ,
לְלֹא נִיעַ

קצרצר
עד מתי
אמשיך ללמוד
ברותחין

הרהור
אני יודעת
שלעיתים אתה זקוק לי
שאחזיק אותך
עד תשכך

באתי לגרוע ממני
פיסת עולה,
עם שם עוולותיי,
עד אתבוסס בכאביי.

אכזבה
הפקדתי אמונתי בידיך,
ולא הצבתי לי חומה,
כעת כשהתפורר לי,
אני שוב עירומה.

שואה
עלה מתנופף לו ברוח
כשועט בין הצללים
כפרפר שבוי בצלם
שמעופו הפך קטלים.

הרהור
עֲלוּלִים הֵם
בִּמְנוּסָתָם
לִבְזֹוז עִמָּם
אוֹתָךְ.

פרידה
מגיעה באחת,
כגל סוער
אך בוטח

עצב
עב תועה מצא מחסהו מעליי
ומאן לעזבני,
כמו חש בי מצור מחצבתו
ואמת שאינני.

הרהור
קול מרוחק
התקרב בגניבה
וחלחל דרך אוזניי
פנימה.

בוא ואראה לך רעב,
שאינו פוגש שובע,
שראשיתו בראשיתי
ומשכו ממני.

הַהַתְחָלָה וְהַסִּיּוּם
נְטוּעִים זוֹ בְּשׁוּלֵי זֶה,
וְחוֹבְקִים זִיכָּרוֹן
שֶׁמִשְׁכוּ אֵינְסוֹפִי

הרהור
וּבְאַחֲרִיתוֹ שֶׁל יוֹם
אָנוּ שָׁבִים
כְּפוּתֵי גּוּף
אֶל זִירַת הַהִתְרַחֲשׁוּת
הַהִיא

ארספואטיקה
וגם אם ארעב בעדי,
לא אמכור טמונותיי,
ובלבד ששירי הוא עדי,
כן, אפוג בודאי.

ארספואטיקה
שיריי לי כסלע,
עליו נשענת נפשי
כשהקרקע תחתיה
נשמטת בי

רומנטיקה
קידוד ברקיע
יתן מאורו
לציפת כוכבים,
שאבדה הילתה.

הרהור
בין השנה הזו לקודמתה
מבחינה דלת.

קצרצר
השקט הזה
זועק מתוכי

וכשהשלמתי
את מלאכת ההריסה,
הבטתי בשרידים
שנתגלו מבין ההריסות

הרהור
תציף אותי
בך
שוב
ושוב


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אחר

"אני גיטרה
הרוח מנגן עלי
בחילופי עונות "

ווקאלי





אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
אפלוח ולוד, אני
אקלע לך את
הצולה!!!






אלפונסו
הארגנטינאי תופס
קריזה


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/YaelNaveh
יוצר מס' 38102. בבמה מאז 21/7/04 0:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליעל נווה
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה