"אדוני? חטותריס הגדול והנשגב יתברך שמו, אתה צריך לקום!"
"לא רוצה, תן לי להמשיך לישון!"
"אבל אדוני, מי יעיר את השמש?"
"לך מכאן! תן לי לישון!"
איטסמאפלס הכהן הגדול הלך משם כמו שחטותריס ציווה עליו. הוא
ידע שצרות מתקרבות.
עבר קצת זמן. השמש עלתה בלי שחטותריס העיר אותה. הוא ידע שהוא
בצרות: זה היה משהו טיפשי לעשות, לדפוק את כל הקריירה שלו
באלוהות רק בגלל שהוא לא רוצה לקום בבוקר. זה היה מעשה
אידיוטי, ועכשיו כל המאמינים שלו ייראו שהשמש עלתה בלעדיו. הם
יבואו, יצעקו קצת, יקללו אותו ויגרשו אותו, או אולי יעשו משהו
גרוע יותר.
עבר עוד קצת זמן, וחטותריס המשיך לחשוב. הוא הגיע למסקנה שעדיף
ככה. להיות אל זאת עבודה מאוד מייגעת. הוא שמע על כמה אלים
שהיו אלים למשך אלפיים שנה, ואפילו יותר! הוא העריך את המסירות
והנחישות שלהם, אבל הוא פשוט לא היה מסוגל. הוא הגיע למסקנה
שלהיות אל זה כמו לשחק כדורגל: כולם משחקים בהתחלה, אבל בסוף
רק מעטים הופכים למקצוענים.
עבר עוד קצת זמן, וחטותריס חשב עוד. עכשיו הוא כבר היה ממש
שמח. הוא ידע שמחר הוא יוכל ללכת, לעשות מה שהוא רוצה, איך
שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, בלי התחייבויות כמו לבוא לטקסים
ולהעיר את השמש ולרפא פצועים-קשה-חסרי-תקווה.
היום עבר לו, והשמש כבר שקעה. חטותריס לא עזר לה אפילו קצת, כי
הוא היה עסוק בלחשוב על העתיד. הוא חשב על כיוונים אחרים.
עכשיו כשהוא כבר לא יהיה אל הוא יוכל לבחור מה להיות: הוא רצה
להיות גנן, או טבח, או מדען אטום. הוא המשיך לחשוב על העתיד עד
שנרדם.
בבוקר, פעם שנייה ברציפות, השמש עלתה בלי עזרתו של חטותריס. בא
המון סוער ועצבני. הם קיללו, הם צעקו, וחטותריס התעורר. אחד
מהם, שהיה קצת פחות טיפש מהאחרים, צעק:
"חטותריס הוא לא אל אמיתי! ראינו שהוא לא באמת מעלה את השמש!
היא עולה בלעדיו!"
"כן!", "נכון!", נשמעו צעקות הסכמה משאר הקהל.
אבל בדיוק כשחטותריס רצה להגיש את התפטרותו, קם איטסמאפלס הכהן
הגדול ודיבר: "אתם אינכם מבינים! חטותריס הוא אל כה גדול, שהוא
אפילו לא צריך לקום בשביל להעלות את השמש! הוא עושה זאת מתוך
שינה!".
כשאיטסמאפלס סיים את דבריו הוא ירד על ברכיו והשתחווה
לחטותריס. נשמעו מספר מלמולי הסכמה, וכעבור כמה דקות כל ההמון
השתחווה לו.
מוקדש לאביתר (חתותירס המלך)
|
