החלטתי שמשום מה מתחשק לי לכתוב בעצמי על אנשים שמצאתי בדרך זו
או אחרת כאן בבמה. את חלקם יצא לי להכיר פנים אל פנים, חלקם
נותרו בשבילי רק שמות וירטואליים וכשרון.
אני אתחיל בתחום שאני מוצא כ"הכי קרוב" אליי.
מבחינת המוזיקה בבמה יש המון רמות אנרגיה, והמון כיוונים
וסגנונות שונים. אל חלקם יצא לי להתחבר יותר - אל חלקם פחות,
ואני בטוח שהמסע שלי בעולם הזה עוד לא קרוב לשלבי סיום.
הראשונים שאני מעוניין להזכיר כאן הם חברי להקת "שעות נוספות"
(
http://stage.co.il/Authors/6029) מהסיבה הפשוטה - שהם עצמם
פשוטים. רוק רך ופשוט מצד אחד, נורא קל להתחבר, ושירים כמו
"ישן עם משקפיים" (
http://stage.co.il/Stories/47529) הם בהחלט
מסוג השירים שאני שר בקול באוטו, אפילו כשאני לא לבד. אין ספק
שהם התגברו אצלי על הביישנות.
יוצר מוזיקה נוסף שאני מאוד מעריך הוא אורן אובסטבלום
(
http://stage.co.il/Authors/51) שבדף שלו יש נגיעה כמעט בכל
סגנון אמנות שהוא... השיר "and then the sing ends"
(
http://stage.co.il/Stories/12805) הוא אחד השירים שאני שומע
כשאני מרגיש עצוב. למרות המילים המלנכוליות, יש הרגשה של
תקווה.
וכמובן שאי אפשר להתעלם מהפן הפלסטי שיש בדף של אורן. ב"במה"
הוא מציג מדגמים מתוך התערוכה שהוא הקים לעצמו ברשת (מומלץ
לקפוץ לראות). ומדגם פשוט למדי מחיי היומיום הישראליים אפשר
למצוא בתמונה "בודדה בהמון" (
http://stage.co.il/s/176254),
שמי שיסתכל ימצא גם בתחתית הדף קישור לגלריה.
אם כבר עברתי לפלסטיקה אני מוכרח להזכיר כאן את "טוטאל טראש"
(
http://stage.co.il/Authors/TotalTrash) שהוא בלי ספק מהאנשים
שהמילה שלהם מקבלת אצלי ערך מוסף, וכל דבר שיאמר לי אני אקח
לעומק הלב. ולא מדובר כאן על הכרות גשמית, אלא וירטואלית בלבד.
אני במיוחד אוהב את הפעמים בהן הוא משלב טקסט עם ציור, כמו
למשל - "גן הורדים" (
http://stage.co.il/s/152324), או
"ואלוהים בוכה" (
http://stage.co.il/s/33001).
אם כי - גם כשהוא עוצר ברישום בלבד רואים את הכישרון שיש לבחור
בידיים כמו ב"Death through her eyes"
(
http://stage.co.il/s/22781).
ואם נחליט לעבור רגע מהאספקט של רישום נטו - ונעבור לעיבודי
מחשב (דבר שכבר אין לי בו הבנה טכנית כלל) אני אהיה מוכרח
להפנות אצבע מאשימה ומעריכה לכיוון אסיה ליב
(
http://stage.co.il/Authors/AsiaLiv) שבלי ספק היא אחת
הבחורות היפות ביותר שראיתי, וגם אחת המוכשרות. "A sorta
fairytale" (
http://stage.co.il/s/179830) היא תמונה מקסימה.
קפיצה קלילה לעוד אמן שמשלב כמה תחומים אצלו - הרי זה עודד רז,
הידוע כ"ds-sound" (
http://stage.co.il/Authors/DsSound)
(אותיות קטנות, מקף מחבר. חבל שהבמה לא מקבלת דברים כאלה).
שניחן (תודה לאל) במנה גדושה מדי של חוש הומור בלתי ממוצה,
והחליט להכין כמה ברכות בסגנון המקובלים בתור "ברכת האולפן"
(
http://stage.co.il/s/133162). אני בטוח שהדבר עזר לו ליצור
קטע מוזיקה אחד או שניים, ומנע הפסקות חשמל, ברקים פתאומיים,
אחיות קטנות ששותות שוקו ושוכחות להשתמש בתחתית, וסתם אורחים
בעלי מבערים. עודד נהנה לערוך מסיבות. בעיקר טראנס. בעיקר בבתי
קברות. (
http://stage.co.il/Stories/116369).
היוצר המוזיקלי האחרון שאני אמליץ עליו הוא שמעיה כהן
(
http://stage.co.il/Authors/ShmayaCohen) , שבלי ספק צריך
לשחרר כבר את "איקרוס מאוהב"
(
http://stage.co.il/Stories/17555) לרדיו, להוציא דיסק שיקבל
פלטינה והופיע ברוק עצמאות לאחד שאנשים כמו אביב גפן מחממים
לקראת ההופעה שלו. השיר "עיר המפרץ"
(
http://stage.co.il/Stories/17851) פשוט מרגיש כמו מפרץ חיפה.
הריחות, הצלילים, והמראות.
כל שנותר לי זה להריץ רפרוף מהיר על כמה יוצרי טקסטים שאני
מעריך (בתוספת יצירה או שתיים) כמו למשל מיכל כהן
(
http://stage.co.il/Authors/MichalCohen) והמשלים היפים שהיא
כותבת (על צייד ברבורים למשל
http://stage.co.il/Stories/1762). או צבי יוליס
(
http://stage.co.il/Authors/TsveeEuliss) והסיפורים שהוא כותב
בצורה כל כך יפה (דוגמא - אטומים -
http://stage.co.il/Stories/82452) .
ואחרונה חביבה (באמת חביבה) היא ה"כבשה בשחור"
(
http://stage.co.il/Authors/HakavseBeshor) עם כמעט דף שלם של
יצירות שאני אוהב.
