[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 tsvi@outlook.com

אל היוצרים המוערכים על ידי צבי יוליס

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
האוטובוס בא. אבל לפני שהוא בא כבר החלטתי שאני שם לנהג אגרוף
בתוך הפרצוף, תיכף כשאני עולה.
(מקום ראשון בתחרות הסיפור הקצר של אגודת הסטודנטים
באוניברסיטת תל אביב)

היא מעבירה את האצבעות שלה על השפתיים שלי ואומרת:
אטומים.
אתה מבין?
החזייה הזאת והאבזם הזה בסך הכול אטומים. תוצרת "מיידנפורם"
או "טריומף", זה מה שהם. אטומים. צבועים בשחור ורקומים בצורה
של תחרה.
היא פותחת את סוגר החזייה, מסירה אותה

לאוטו הראשון שקיבלתי בחיי לא היה מנוע. זה סיפור ארוך שמתחיל
בגראז' של דוד רחוק שאהב לאסוף מכוניות ומסתיים בחנייה שמתחת
לבית שלנו. בעצם זה קשור גם במחלה שהיתה לדוד ובירושה שגילו
שהוא השאיר אחריו.

ג'יזוס מגשים חלום חיים!

כל שבת המשפחה נוסעת להורים של אבא. פעם אחת מגיעה לאמא שבת
שכולה שלה.

סיפורה של ציפי שונסונה, מכשפה תל אביבית רשומה שהחליטה להפר
את הכללים דווקא בעשרים ואחד בינואר. יום לא רגיל למכשפות
העיר.

אנשים שאין להם אהבה לא קונים גלידה שעתיים לפני שהם מגישים
אותה, כי הם יודעים שהיא תימס להם. לעומתם, אנשים שיש להם
אהבה...
(סיפור מומלץ בתחרות הסיפור הקצר השנתית של עיתון הארץ ומוסף
תרבות וספרות.)

אהבה
אחרי שזרקו אותו הוא הלך להתנחם אצל האישה הכי זקנה ביקום.
היתה היא זאת שנשבעה שכדאי לנו להכיר. היא היתה קרובה למילוי
פוטנציאל האיחולים שאפשר לאחל, כלומר נוגעת בגיל 120, אבל
נראתה חמש או שש שנים פחות ובגלל שיום הולדת ארבעים שלי היה
בפתח, לא היה איכפת לי לה

את זוכרת איך פעם היינו יושבים אחר צהריים שלמים וקוראים ביחד
מעריב לנוער? שאלתי אותה. את זוכרת? כמה ימים עברו מאז? כמה
לילות מאז הפעם האחרונה שהלכת עם הגיליון הביתה ולא הסכמת
להשאיר לי אותו כדי שאדע יותר מדי דברים על מין? הרבה.

אחרי שלושים שנה ליד מכונה שחותכת ברזלים מושלמים, מקבל גו
מ"מלאך המוות" של המפעל את מכתב הפיטורים. סיפור על הדרך
הביתה, על האישה שמחכה לו שם, על הלב של האישה שמחכה לו שם, על
פגישה עם בעל פאב בשם צה ועל לילה אחד מיוחד, כך פתאום.

הם היו באמצע השתעשעות בחדר שלו בבסיס, כשלפתע הוקפצה כיתת
הכוננות.
(פורסם לראשונה במוסף "סופשבוע" של מעריב)

התבגרות
"היו לה רגליים ארוכות ודקות שלא עזרו לה כשביקשה לעמוד. השיער
האדום גלש, חלק, מהקרקפת עד למותניה וכשחייכה, ראית שזהו חיוך
עייף וראית שזהו חיוך שובה לב.
שני הכלבים שלה שמרו עליה. הם שמרו עליה גם במובן הרגיל של
המילה וגם במובן האחר. הם גרמו לה להרגיש טוב י

"בבוקר התעוררתי בפינלנד.
מכל המקומות שיכולתי לבחור להתעורר ביניהם, כמו למשל על ערסל
בחוף הים של ריו דה ז'נירו, או בתוך חדר במלון פאר מלכותי
היכנשהו באי הבריטי, או בזרועותיה של החברה החדשה שלי, זאת
היתה דווקא הארץ הקרה ההיא שניצחה..."

יותר מכל דבר אחר, בצבא, היא היתה מפורסמת בגלל הרגליים שלה.
היא לא היתה טיפשה, ואם היה איבר שהיה מפותח אצלה במיוחד זה
בטח היה המוח, אחרי הכול היא זאת שקיבלה את הציון הכי גבוה
כמעט שאפשר לקבל בפסיכומטרי, הממוצע שלה מהבגרויות היה אחת
עשרה נקודה שתיים

אהבה
אני נכנס למיטה הצבאית ומרים את השמיכה הדקה שמתחתיה עוד שלוש
שמיכות לפחות, ולכן אני מרים גם אותן. את השמיכה הבינונית, את
השמיכה הפרחונית ואת שמיכת הפוך, ושם, מתחת לשמיכה האחרונה,
שמיכת הפוך, אני מוצא אותה, אישה אמיתית, שלמה, עם כל החלקים
ואפילו חיוך קטן




אימאן לא עונה,
אימאן מסננת.



בוליביה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 698. בבמה מאז 6/10/00 23:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לצבי יוליס
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה