[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שבר כלי
שוב שברת?

ICQ 253318963 253318963  Sheverke

אל היצירות בבמה האהובות על שבר כליאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שבר כלי
מיהו שבר כלי ?
בן כפר, בור ועם הארץ. ילד זקן שנשאר רומנטי.  אחד
שבונה ארמונות דמיון באויר אך שוכח להוריד מהם
סולמות לקרקע האפורה של המציאות. ממייסדי זאנר
"השירה הפגומה" שמשמעותו שירי בטן. שירים כאובים
שנפלטים ישירות מהמקום הכואב אל המקלדת, לעומת שירים
דידקטים מהונדסים שיש בהם משהו טכני וחסר ברגש.
"עלינו להעביר תחושות במילים ולא את המילים עצמן"
הוא אומר. לצעוק אם צריך ולצעוק היטב, לא ללחוש.
מתבלבל לפעמים בין מטאפורות שמתחזות לו כמציאות
מדומה. הוא נכנס לגור בהן על כל הסבל והייסורים שהן
מכתיבות לו. נע כמטוטלת בין שירי הרגש לשירים
מגוייסים. טוען שלמשוררים יש מחוייבות לציבור
הקוראים גם במסרים ולא רק במשקלים ובמבנה המלה. מאחר
ואינו מחובבי החיסולים הממוקדים, מסתפק בכך שהוא
יורה לכל הכיוונים.

על השם השביר:
חז"ל שצפו וידעו הכל, אמרו - "אל תסתכל בקנקן אלא
במה שיש בו". נשבר הכד והרי לך שבר, שלא לדבר על
יעקב ובניו שירדו מצריימה לשבור שבר.
כה אמר ש.בר - שבשפת העם ובשפת הים נקרא גם שמעון
בארי http://stage.co.il/Authors/56762

אל הבוסתן:
שירים יש לקרוא בקול רם, כדי לא להחמיץ את ממד
הצליל. ביקשתם שיבחר אחדים מתוך צאצאיו המתרוצצים
ערומים בחצר הדפיוצר, זוהי סלקציה במירעה, אבל אתם
לוחצים ומובילים אותו בכוח לסד ההחלטה.

השיר "פרי בר"  מייצג נאמנה אב טיפוס של  זאנר
"השירה הפגומה" (ראה בהמשך).
http://stage.co.il/Stories/348235
אותו היה מעדיף לראות חרוט על מצבתו במקום הפרטים
המזהים.

להלן המלצות שדורגו ראשונות על ידי הקוראים :
אבק http://stage.co.il/Stories/127819
אחותו הצעירה http://stage.co.il/Stories/240533
משקפים כהים http://stage.co.il/Stories/283342
המאהב של אהובתי http://stage.co.il/Stories/506845
אם יש צדק יופיע http://stage.co.il/Stories/278534
(שהכתרתם אותו, אף שאינו יצירה ספרותית אלא מלילת
רכילות זולה על הדינמיקה של "במה חדשה" )
עבודה בעיניים http://stage.co.il/Stories/480569
הוכח http://stage.co.il/Stories/551850
מילות http://stage.co.il/Stories/568068
תלם בארץ לא זרועה
http://stage.co.il/Stories/623141

נוסיף גם את אלו שקרובים מאד ללבו:-
מטריצה http://stage.co.il/Stories/292915
שיר חם (באידית) http://stage.co.il/Stories/519446
מאין         http://stage.co.il/Stories/539284
מה חיינו   http://stage.co.il/Stories/626347
ללא הפסקה http://stage.co.il/Stories/297653
שיוויתי http://stage.co.il/Stories/537247866

טוען שכדי להכיר אותו ממש יש לפשפש בשארית הערימה
ולקרוא גם את כל האחרים - רצוי בקול רם.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אגדה
אוי לכם כי מעשיכם ביישוני. השכינה בוכה במסתרים, נסתלקה
ממקומם של ברואי ואין היא חוזרת לעולם של מטה, אלא אם אתם
מביאים לפניה מעשה יחיד שירצה אותה

זכרונות
בכל דקה של היום אני חושב עלינו חבוקים, כמה למגע ידך. יש לך
חבר חולה ומוכה, אהובתי המתוקה.
שלך לנצח (?)
ש.ג.

ארצישראל
השומרים היו רוכבים על סוסים יפהפיים רתומים במערכת רתמה
מקושטת לבושים בבגדי רכיבה מיוחדים ומגפיים. הם היו הקאובויס
של המושבה ומאד התגאו בתפקידם ושמשו מושא קנאה למבוגרים ומשאת
נפש של כל הילדים במושבה.

אהבה
במשפחה שלו היו מספרים על סב סבו של אנטואן שהיה שודד ים.
הייתה אפילו תמונה של אדם משופם בעל עיניים זועמות ושער שחור
קשור ברצועה אדומה, שהיתה תלויה בחדר האוכל של המשפחה. הבית
היה בן יותר ממאה שנים והיה ממוקם קרוב לחוף. מאז שזכר את עצמו
היה מבלה בים.

פארודיה
על הקיר מעל המחשב שבו היה תקוע ראשו של הרופא, נתלו תמונות של
כעשרה ילדים בגילאים שונים ולכל אחד מוצמד שלט: עופרה, אפרת,
עתניאל, מעון, קדומים... 'איזה מין שם זה קדומים?' הרהר שימי.

ארצישראל
שבויים בתוך שתי המפלגות הגדולות ורואים בכליון עיניים את סדר
היום המתחלף של מנהיגי המפלגות שמתכננים לקצץ שני מליארד שקל
מתקציב הבטחון לטובת רווחת ההמונים.

ארצישראל
חנהלה אומרת שאם הייתי מסיר את הבטן יכולתי להחשב גבר נאה. זה
מעלה לי זיכרונות מתקופת ההליכה שלי.

אימה
בצהרי אותו יום, נסעתי ב"דרך בגין" מדרום לצפון. בהצטלבות
הרחובות "ערבי נחל" ו"על פרשת דרכים" התחלף הרמזור לאור האדום

מוסר השכל
"תַּעֲלִי לַהוֹן יָא בִּינָתִי". אָמְרָה אִמִּי. "אִם אַתְּ
רוֹצָה לִשְׁמֹר עַל גוֹזֶךּ, אִינְתִּי תִּלְמְדִי לְהָכִין
הַבַּמְיָה".

ארצישראל
אמו מגדלת אותו כנסיך ואשתו מכתירה אותו. לא מכיר חיים אחרים,
רק הוא והכבוד שלו.

סיפור ילדים
יש לו למונגר סוללת חותמות מדהימה, לכל חותמת תפקיד משלה. הוא
אוהב אותן כמו את הילדים שלו. כשהוא מכין טופס כלשהו, הוא מושך
את כתב ידו הארוך והמעוקל על פני הטופס בתנועות איטיות מקפיד
על הכתיבה התמה ובוחן כל פעם את מבנה האותיות באהבה רבה.

זכרונות
הדרך הזו נשארת תמיד כתנועה צפונה, שאין לה נקודת מוצא ואין לה
נקודת הגעה. היא פשוט דרך - תנועה בזמן בלי שתי נקודות שביניהן
עובר קו. קו שבור ומפותל בין פרדסים שנמשך

חוסר אונים
אלעד סימס לי אתמול הצעת חברות. לא ישנתי כל הלילה. בבוקר
הבנתי שאין לזה שום סיכוי אלא אם אותר על הנגינה. וזה - במבנה
המשפחתי העדין שלי - לא בא בחשבון.

מישהו יפה כמוני שיבין אותי ויחבק אותי, שאני אחבק אותו. אני
כל כך אוהב. שנהיה יחד. יש בי כל כך הרבה לתת... לתרום. אני
חייב לצאת מפה. אני חייב..

ארצישראל
- "...המלומדים שלהם, מקצרים את חיי המדף של הגבינה על ידי
השתלת פיסות זעירות של רוקפור. תוך שבוע תתכסה הגבינה במעטה
כחלחל ותצא משימוש".
השעה היתה שבע וחצי בערב. עוד מעט יסתיים יום הזיכרון ויתחיל
טקס הדלקת המשואות בהר הרצל.
- "אל תשאלי את מי פגשתי הבוקר ב

ארצישראל
המסע הביתה נמשך יותר משעתיים בתוך הלילה השחור והתנהל ברובו
בהליכה רגלית כשהאופניים העצובים נגררים על ידי שימי המבויש
כשהוא מקשיב לסיפורי מעלליו של אלעד ועל דרכי ההתגוננות שפיתח
נגד האגרסיביות הנשית שהפעילה עליו מירב הפעלתנית.

סיפור ילדים
אבא פוצח בקול גדול "ההרים רקדו כאילים, גבעות כבני צאן, כבני
צאן, מה לך הים כי תנוס, הירדן תיסוב לאחור". אחרי הסולו הזה,
אני מרגיש קצת לחץ ומושך את כסאי לאחור.
הנה, זה מגיע כרעם ביום בהיר, ללא הודעה מוקדמת, אין לי שום
שליטה על זה

אירוטיקה
ללינוער, יש רגליים ארוכות והיא מודעת לכך היטב. היא משתמשת
בהן כבאביזרים שמסתיימים במכנסיים קצרים, המדגישים את כל
אורכן. על קרסוליה, מונחים סנדלים חפים, שכל כולם סוליה ועקב
והם מוחזקים ברצועות דקיקות שחורות החוצות שתי וערב את קרסוליה
כמו נחשים.

ליוני, יש תחת ממזרי והוא מודע לכך היטב. הוא משתמש בעכוזיו
כבאביזרים שאותם הוא מקפיץ בתוך מכנסי ג'ינס צמודים עד כאב אשר
מדגישים את עגלילותם. על רגליו, מורכבות נעלי ספורט 'המלה
האחרונה', עם סוליות צפצפניות

ארצישראל
להודות על האמת, התזה הזו עבדה מצויין בעשרים וחמש שנות השירות
בצבא. לא חשוב שבקרב פקודיו, נחשב נפתלי כשטן עלי אדמות, אדם
שאפתן ודורסני שכל מעייניו התעללות בבני אדם וחוסר רגישות
לצרכים ורגשות של אנשים קרובים.

פנטזיה
בוא לרקוד.
עמדה מולו. הוא עצר לעיסתו והביט בה.
בוא. הושיטה את ידה ונגעה בידו, מחייכת.

סיפור ילדים
כשרמי היה בן 5 לקח אותו אבא לאורווה שבחצר. באורווה עמד סוס
לבן ויפה עם רעמת שערות וזנב ארוך.
"זוהי המתנה שלך ליום ההולדת" אמר אבא.
ולסוס קראו "אדיר".

ארצישראל
זיקית, המזכירה, צריך לעשות לה ניתוח ביד כדי להוציא לה את
הטלפון, מתחנפת לכל המנהלים. משחקת את עצמה עסוקה, אבל בעצם
מדברת כל הזמן עם דבורה - המזכירה של החינוך מהקומה שעלינו.
קוראים לה בעצם כרמית, אבל זיקית, יותר הולם אותה.

מסעות
עלמה צעירה יכולה ללכת ברחוב כמעט בלי בגדים, עם שלושת רבעי
תחת בחוץ, ורגע אחרי זה, באותו ביגוד, תיכנס לכנסייה הקתולית
ששייכת לדת השמרנית הכי עתיקה והכי באושה ודווקא היא, ברוב
חכמת ארכיבישופיה, לא מתעסקת עם זוטות כמו לבוש.

מסעות
לוקחים את המרצדס המבטיחה (דם עבדים טורקי, על אדמת מרצחים,
בבעלות סעודית) ויאללה לנאפולי על כביש הדמים E45. כמעט 230
ק"מ ב160- קמ"ש שנמשכים ונמשכים כשכל נהגי איטליה רודפים
אחרינו בטירוף, מאותתים או צופרים.

זכרונות
הקיץ עשה להם את זה. החום היה כבד ללא נשוא והלחות שברה את
הגב. האנשים הסתובבו בעיניים כבויות ובגב שחוח משהו. הכובד
באוויר התיש את האנשים וקיצר את יום עבודתם. חרקים קטנים
ועצלים נישאו ברוח ונצמדו לעור המזיע הדביק. מין קיץ כזה שבו
נולדים כל הסיפורים המוזרים

משל
שלושה המה, שאת העדר מובילים לבטח, אל שדה מרעה ירוק, אחר כך
אל הבית והדיר. בראש העדר המשכוכית, האייל הבכיר והותיק, שאת
הדרך כבר מכיר מצעדים קודמים. על צוארו פעמונית, שמשמיעה
דינדון בקצב צעדיו, והיא "בקרת רועה עדרו" קוצבת את דרך העדר
אל האחו ומזהירה במועדה

חוסר אונים
הוא נצמד לבשרה החם של אשתו, מופתע לגלות הענות וציפייה. כך
מוחק לשעה קלה, את כל אנחותיו, את כאביו הפיזיים וטובע ברוך
המרגיע שלופף אותו.

אורבני
לבושו מקומט וחסר צורה. מכנסיים אפורות קשורות בחבל וזקט שהיה
פעם שייך לחליפה. חולצתו מלוכלת וחסרת צבע מזוהה. על ראשו
מגבעת שמוטה כלפי מטה כמין קונוס ועיניו הקטנות חדות וחודרות.
גבותיו הלבנות מזדקרות קדימה.

היפרדות
עשר שנים, סחבתי את החוב הזה. נקרעת בין הצורך הנפשי לבין
המעשיות. עד אתמול. לקראת פרישתי מהעבודה, החלטתי לסגור
חשבונות ישנים. אתמול נסעתי לבדי לבית הקברות.

אורבני
משהגיעו המים עד לנפש, פתחתי את ה-GOOGLE באופן חופשי והקשתי
עליו את מילת הקסם KATO. התוצאה הייתה כמעט אפס. אפס, למעט
שורה קטנה מהבהבת שהכניסה אותי

חוסר אונים
"מארץ הקודש?" זעקה ולאחר מכן, כרעו שלושת הגורילות על ברכיהן
והחלו להשתחוות לפנינו. "הארץ הקדושה, הארץ הקדושה" מלמלו.

אגדה
בהיכל השירה, פנתיאון מרשים, כל משוררי התקופות יושבים על
כותרי שיש ומעליהם ילידים שזופים שגופם העליון חשוף ונוצות
טווס בידיהם. הם מנפנפים את נוצות הטווס מעל ראשי שוכני
הפנתיאון ומזרימים להם משבי רוח רעננים. ליד הפתח מעבירים
שומרי הסף מדי יום למשורר החצר צל

משל
מעשה בצדיק אחד שנכנסה בו רוח רעה והיה הולך ומצווח, עיניו
מרשפות והוא רוקק על הבריות ועומד בדרכם. תפסוהו מעלי חימה
והביאוהו בפני בעל האיזמל. זה הוציא את כליו והיה עושה בו
חתכים בכל גופו וממלמל, זה בעד מעשה שעשית לפלוני וזה בעד מעשה
שעשית.

ארצישראל
אפילו ציון שמו הפרטי עלול לזהות אותו. חלש אופי ומסתבך שכל
פעם נופל בצלילה חופשית לצרה וממתין שמישהו יחלץ אותו.

משל
כמוהו כתלמיד חכם שקולמוסו תורתו, שאם יחזור ויעתיק תורתו
פעמים הרבה, אין מגילתו מתיחדת בלב הבריות ונמצא טובל בדיו
ומעלה שרץ בידו, אלא מקמץ אותיותיו וחס על המילות להיות מדודות
במדה הראויה להן להכתב.

אהבה
משהו בתוכי לחש לי שאם אספר לה היא לא תקבל את זה יפה. היינו
מדברות על כל דבר, אפילו על הבנים שרחשו סביבנו בכיתה, ריכלנו
וצחקנו. אבל את הסיפור שלי שרתח לי בבטן לא העזתי לספר לה.

מיתולוגיה
הנכד התורן יושב על כסא תינוק במרפסת כשלצווארו "באבט" (סינור
מגבת עם בטנת ניילון) והוא מוטעם בכף גדולה מן הנוזל הרירי
הירקרק ופסי ירק מעטרים את פרצופו ומציירים קוים מפותלים בדרך
אל הרצפה

יומן
לכל יהודי שמכבד את עצמו יש דוד באמריקה. הדוד מאמריקה הוא
נושא מתאים לקשט שיחה. כשמישהו רוצה להרשים את רעו לשיחה

ארצישראל
ראש המועצה אדם עסוק מאוד. סדר היום שלו עמוס ואין לו זמן
לעצמו. הוא יושב לבדו, בחדר העצום שפינו לכבודו במבנה בית
הספר הישן של המושבה. בין ישיבה לפגישה, הוא נשען לאחור על
מסעד כיסא העץ שלו ועוצם עיניים.

ארצישראל
פעם כשקטפתי סברס, לא שמתי לב למכוניות ולטרקטורים שנסעו בשביל
והעיפו אבק. התברר שיחד עם ענן האבק התרומם גם ענן של קוצי
סברס וגרם לי לשכב בבית - על קוצים - כמה ימים". הוא מחייך.

התבגרות
המפקדים קוראים לי סבון, החניכים לצידי קוראים לי... סבון. בן
כפר שלא יצא מעודו מכפרו ומבין רק דרך אחת למלא פקודות - פשוט
לבצע אותן

אגדה
נכנס אל האוהל ושם יד רכה על ראשו המתולתל של הילד המכונס אל
ברכיו. "בוא" הוא לוחש "בוא". הילד מסתובב ומרים את ראשו.
"בוא".

יהדות
על חש"ל בנטיית גרון, בעיניים רמות ובעזות מצח - שטענו שאנו
"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ונתנו לגויים סיבה לשנוא
אותנו.

אורבן לג'נד
אריק, על אף עיניו הדלוקות וחטמו הדולף, נתון במצב רוח חביב
ומשגר חיוכים ממיסי ללב לשימי כשהוא מגיע לאסוף את גיגי
המצוברחת. היא מקוננת על מצבה החולני ומודאגת מאד מיכולתה
לעמוד בתלאות הערב הממשמש ובא.

לימדתי את עצמי משך שנים, להעביר כל בדל מידע לאיחסון במגירות
הזיכרון ולאמן את "שולחן העבודה המוחי" לפעול כמעט ריק, אבל
במוכנות, להעלות מהמגירות את פרט הזיכרון המבוקש.

אורבן לג'נד
הוא כולל אנשים מרהיבים שיקריאו מילותיהם או ינעימו זמירות
ואולי גם יהיו כאלה שיעשו דברים שלא קשורים במילים או במוזיקה
כמו ריקודים מוטרפים או נאומים פוליטיים. מפתיע ומגוון בכל
פעם, שלא כמו הטקסט הזה.

ארצישראל
שני סוגי התרופות האחרים היו הנפוצים יותר. היו הכדורים (היום
גלולות) - כולם בבקבוקי זכוכית חומים אטומים עם תויות זהות
שעליהן כתב מישהו בכתב לטיני מסולסל...

ארצישראל
אריק חייך אלי בהבנה משתתפת. "חכה עד שתשמע אותי, אתה אפילו
קשור ישירות לסיפור..."

היפרדות
הגיע הזמן לשחרר את כולן. את כל הפנטזיות. המציאות נשאה את
כולן למקומות אחרים ורק אתה שומר עדיין על שיירי חלומות וכמו
אספן בולים מכור, אתה מעלה אותם לפרקים - כמו גרה.

אורבני
"ככה הן מצליחות לצאת החוצה, לטייל באזורי היוקרה של העיר
הגדולה ולטעום ממנעמי העולם" הוא מפטיר בחיוך ורוני מחזיר לו
בצ'פחה חביבה על כתפו. "העיקר שכולם מבסוטים הוא אומר" ויוצא
הבייתה.

אורבני
קובי שכב על הספה בסלון ועיניו היו עצומות למחצה. על השטיח
שלצידו, שיחקה נטלי בנעלי הבית הצמריריות שלו ונדמה היה לו
שהבחין בצללית של צ'יקו חולפת באלכסון לעבר דלת הסלון הפתוחה
ונעלמת בכיוון המדשאה.

סאטירה
הוא לא יודע מה שהוא מדבר. חצי מהדיירים בכלל לא משלמים והמנקה
בכלל רוצה תוספת ומאיימת לעזוב. על מנת למשוך את תשומת לבכם
ואת אהדתכם, החלטתי שלא כמו שני המועמדים האחרים, לא למנוע מכם
מידע ולחשוף את התיק הרפואי שלי.

אגדה
החרובית, היתה צעירה יותר וכמנהג צעירים, חיפשה לה חברה.
מתיפיפת נהגה להניד את ענפיה עמוסי העלים הירוקים המבריקים לכל
צד והציעה לכל עובר ושב לחפון מתרמיליה השחורים צופני המתיקות
שחלקם נשרו ארצה כשהתיבשו

ביתספר
המפגש הדו-שבועי, היה משב מרענן מימים רחוקים של ילדות בת שש
עשרה. בהפסקות, עד לכניסה לאולם הם העלו רכילות ישנה מתקופת
הטיפשעשרה

התבגרות
זה לקח לו כמעט חצי שעה לעלות עד סמוך לראש הצוק, יותר כבר לא
העז. היום לאחר שעבר כבר את מבחני הכניסה של החברה המחוספסים
ומאד לא חברותיים, הוא עושה זאת בתוך חמש דקות, עם סנדלי אצבע
ואפילו מתיישב על השפיץ של השמוק.

אורבני
כבר שנים שאני זורק את עצמי מן המטה החוצה ומתגלגל במכנסונים
קצרים, אל צינת הבוקר הצובטת כל פיסת עור בגופי בנעימות שאין
לי יכולת לתאר.

פנטזיה
בוקר אחד, הופיעה בעיתון כתבה מוזרה ומעניינת. "המצאה חדשה
פרצה דרך לשיפור הורדת גשם בארצות שחונות ולסוג חדש של אמנות.
ניתן לשלוט במבנה העננים ולעצב אותם ממרחק ולהפכן לדמויות
צבעוניות באמצעות תותח לייזר" - אמרה כותרת המשנה.

אלגוריה
הוא התקבל לעבודה כאסיסטנט עוזר למרצה בספרות מודרנית ונהנה
מאד מבדיקת עבודות הסטודנטים. בחלוף השנים, הוא כבר הפך למבקר
ספרות נודע כשהוא מנצל את כישוריו מימי ילדותו. שום יוצר לא
עמד בפניו. הוא ביתר וקרע לגזרים כל יצירה שהגיעה לפתחו.
מתפלסף על משמעות כל מילה


לרשימת יצירות השירה החדשות
רומנטיקה
Let us, hear the commands
Of senses, those are really, not laws
And have no logic,
But they are listing
The sadness of our footsteps,
The joy of our day

שיר ילדים
Little Ukraine,
A very tasty cake.
Each night Putin nibbled a bit.
He began with the Crimea,

עצב
Beside the truth teller mirror
Greened, till thrown down
No grace, no remembrance
To the trash can

פוליטית
כָּל הַמַּעֲרֶכֶת הָאַרְמָגֶדוֹנִית הַזּוֹ נָעָה
לַעֲבַר הַגְדָּלַת מְכִירוֹתֶיהָ
מְנַסָּה לִכְבֹּשׁ שְׁטָחִים חֲדָשִׁים

סאטירה
היונה מגרגרת עם עלה של זית
עוד מעט קט היא תוגש על מגש
מלווה בזיתים שנכבשו

מצב
מתעלמת ממראי הדהוי
מציצה מאחורי מסך שיבתי
ובוחנת בלי בושה

מחאה
בזמן שטעמת את המקיאטו הפראי
עוד אשה רומנטית פרעה את חוב חייה

מחאה
בארץ בלי פטפוט - המזכיר וגם השר
הולכים מחייל אלי חייל - מטפסים בהר
אחד יושב שבע - עושה ספירת קולות
והשני אורג קורים - עמוק במחילות

שואה
He moves like a pendulum
Between sky and earth
And his beaten soul
Finds no rest
And strikes it's wings - like a bird
Like a bird
Who lost it's nest

גורל
עזה ממות, קשה כשאול, מים רבים לא יכבוה, גם נהרות לא ישטפוה

ביקורת
הסירו את הגג, שטפו את המורסה
התת עורית של היבשת
חושפים לעין כל, קיני אדם שדופים

עצב
מי יטליא את החורים בתמימותי
מי ישיב לי אמונה
האם לנצח תאכל חרב?
הן האמת, גם אם יבוצו לה
תלבין לנצח כמו לוחות השיש

יחסים
אדמה אדמה
פיסת גפן בשול כביש
מורדות יהודה
בואך קרית אבות

אהבה
את סוסי הלבן חיפשתי
מעבר לפינה. סוס לא היה

פוליטית
הרוב הדומם, לא הולך להצביע
הוא סומך על המנהיגים

גורל
אתה אסור עליי ואני אסורה אליך
כשני קווים שנכפתה עליהם מקבילות

תחושתי
אני חייבה אני מוכרחת
אין אוני יותר לשאת...
מערכותיי עליי קורסות

אינטרוספקטיבי
והשחרחורת - זכרון בגרות
של בצלצלית נחמדת
שברובו כבר התאדה

הומור
חמש היצירות החדשות
היצירות האהודות יחסית לזמן פרסומן
חמש היצירות האהודות מהשנה האחרונה
כולן נתפסו על ידי הצורות
פרט לאיזה הופמן מסכן שתלוי על בלימה
כבר מתחילת השנה.

אהבה
על אף כל...
ההכחשות

אני קיימת
בעולמך

דיאלוג
אל תקבל זאת באופן אישי
אמנם חן מצאתי בך קשישי
אך אני מיועדת רק לאישי
הוא היחיד המצית בי אישי

מחאה
ומתחת לפנס בנמל הגדול
עוגנת לבטח ספינה

עצב
החורף יבש הקיץ זלג
רוח שרב מטאטא פיסות שנשרו
ובמחפצתך עוד טמונים
מיטב מטמונייך

רומנטיקה
כמו מאג שהקצפת
ממנו גולשת
כך גם אגלוש אני לתעתועי
דמיון

אהבה
לאטום סדקים בסירת חיינו
המטלטלת
על אוקינוס משברי הבדידות

הומור
את זנבו הקצרצר בין רגליו הפשיל
צלל באגם עד אבדן נשימה
ואחר הוא השים פעמיו במרץ

געגוע
זה אני משובת נעורייך
אותו תרנגול קרפטי מרוט
שמוט כרבולת חסרת דם
שט מותש מרוח נפנוף

ביקורת
מִתְגַּנֵּב חֲשָׁשׁ שֶׁאוּלַי
רַק אוּלַי
יָצָא הָעֵסֶק מִשְּׁלִיטָה
מַמָּשׁ קְצָת...

פארודיה
גם לידידות רבת שנים ישנו מחיר
עיתים הוא קש על גב גמל
ולפעמים המעניק לך שי
לא מאהבה עושה כי אם
לשרותיו
ללא תנאים

געגוע
אני פה
עם הסדק המדמם
נושא את עצמי על גבי בשתיקה
בפנים מועמדות

דיאלוג
חידה
שופט עליון, מטפל פיליפיני, ערבי מנצרת, פרופסור ממרכז בין
תחומי, ... נפטרו ונקברו באותו יום

ארוטי
ושוב הרוח ינחני
אל מטע גבות עיניך
שם חולם אשקיף
אל תכלת התהום הנורא
גם דומה כי אבחין
בנצנוץ הפלדה הקרה
עמוק בלב אגמיך.

הרהור
מישהו דחף מישהו בטעות
שנפל על מישהו בטעות
והמישהו שנבהל (או נלחץ
לא חשוב)
ל ח ץ

ביקורת
כשבית הכיסאות הפך לבית כיסא
כשהעם בקלפיות מצביע ברגליים ורוקד עם כוכבים
גם השרים עושים לביתם בלא מפריע

כעס
רק באמריקה אפשר
לצלם רצח במעגל סגור
ולהוציא את הרוצח
זכאי מחוסר הוכחות

ארספואטיקה
עינם קשה מיןהתחת.
'כוונת המשורר' הם דורשים
ואין לי כוונה, לא אין לי כוונה

גן עדן
על הקריצות
על העוולות
ועל קשיות הלב
והניכור

גורל
משכימים לקוצר יד
הזורעים גבהות רוח
וקוצרים שדות שטות

קצרצר
ופתע טפיחה על כתפו הרגיש
נשא עיניו למרום וירא,
אנקור מעופף מעליו ותר.

שיר ילדים
תמיד כשאני מבקש
היא אומרת
אולי מחר נקנה לך אופניים
אולי מחר נקנה מחשב

רוצה, רוצה ומתכנן
עושה כל מה צריך

ייסורים
הו בטן בטן כאב חודר - את ראשי מסחרר - הם חוזרים מהשרות -
איש לדרכו נטושים - מחממת השקר בה גדלו - לגלות את הצינה
והכפור של העיר הגדולה

אמונה
אחד במערת אזוב צדופה
קליידוסקופ שמשי פוזז כתליה
על חוף של ים גועש
ואחד נשאר סגור בחור התחת
שלו

אמונה
תשוט נפשי
לאורך מאות דורות
מלקטת פסוקי אהבה ושלום
של יחיד מול עליון
של אדם מול אדם שבצלם נברא

געגוע
העתיד הוא קיר חוסם
בלי שום מרווח או סדק

נוסטלגיה
הוא הנביט מלותיו מתוך החול הרך
בין ניצני עפאים וציוץ ציפרים
הוא ליקט את שפת האיכרים הדלה
ובישל בציר של שמחה ואהבה
על אש קטנה שבערה בו בכל עצמותיו

כעס
האם לא די לכם כי את היונה
באידי נובמבר הרגתם
ועתה תטלו גם את העלה

מקום
בני דודי המדבריים לועסים בתאווה נוצצת
ממתקים מתועשים
התמכרות לא ניתנת לתיקון
כמו בכרה קלה שחרולים בפיה

מצב
בליל השלושים ואחד
רקדנו את סוף השנה
עמוק בבטן האדמה
במרתף נסתר
בשכונה נידחת

מצב
הרי לא אני הוא
שאכלתי מפרי
העץ
אני רק יועץ

שואה
חזרה אליי אפורה ומזוהמת
מזמזמת את קרומי אזני
לוחצת על פקעת הבכי
ששלחה דמעה אחת
שנתלתה בפינת עיניי
עקשנית ושקופה

הומור
אלא שהיתה כאן איזו בעיה
עם הכפתורים של החלוק
לא תמיד החלוק היה סגור
ולא תמיד המלך לבש תחתון

הרהור
היכן הוא אותו איש ניבט
מעל אקרן, מסך או במה
אותו צדיק באמונה
המאמין בצדקתו

תחושתי
לחולל כך בחלל האינסוף
את ריקוד הביחד
האיטי הכבד המודע

גיהנום
במדינה ננסית עם זין גדול במדים
וקופסת גולגולת מהדהדת
שום דבר כבר לא יהיה בסדר

גורל
עַל יָפְיָהּ לֹא שָׁרוּ בָּאַגָּדוֹת
מְשׁוֹרְרִים לֹא פָּרְטוּ לָהּ עַל נֵבֶל
אַךְ אִישׁ לֹא פִּקְפֵּק כִּי בֵּין הַנָּשִׁים
הִיא הַיָּפָה בַּתֵּבֵל

עצב
בדשא,
פרפר אישוני דלתך הפתוחה - חלף

אלגוריה
אנוד לכן, יונים צחורות
עצוב הוא גורלן של קורבנות
שמחפשות ייצוג אלים
להילחם על צדקתן

מצב
כמו גלימות של גיישה
צופנות זו על זו
עסיס תאיהן הצורב

גן עדן
הגן עוטפני בקור צורבני
מלחך את כתפי עת ידי חובקות
זו לזו וזרועות העדעד ירכי מלטפות
בברכה לחה ואוהבת
מה יום - מה יום - מה מים

ערפילי
ויקיצה של קימה
חירוק כסא כואב
ומחיקת החלום
כמו אד על חלון
פתע הפשיר

הרהור
היא לא היתה יפה ולא סימטרית
אבל העור שלה הבהיק כשיש
קאררה טהור וקשה
ידיה משוכלות כעמודי מקדש
גליליים ללא כותרת

סאטירה
בואו נרד הגנה
לבדוק את פירות השלום
אם בשלו או עדיין בוסר
ועלינו נגזר לחכות

ביקורת
כמה שנים יכולה אם להצל
על שלהבת הנר הזעירה
לדעת

ביקורת
וזה הראש מסריח מזנבו
צדק במשפט יחפש
והלא חייב הוא נגד כל פסיקות
מורשע כנגד כל הזיכויים
חסר סיכויים

שירה עתיקה
וַתֹּאמֶר
גָּרֵשׁ!
כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה עִם -בְּנִי

כעס
שוב יוצאת ממחבוא מתעתע
מפלצת הגורם האנושי
מרסקת אם על ילדיה
בהרף פצח בין אגודל ואמה

גיהנום
יֵּשׁ בִּי כּוֹחַ
מִין שׁוֹט אִישִׁי
תָּלוּי מֵעַל אִישִׁי
שֶׁלְּסוּרוֹ שׁוּב לֹא יָשׁוּב

יחסים
אין מי ש...
ואין מי ש...
ואין מי ש...

גיהנום
פתיתי זכרונות מסוננים
שטופים תחת ברז השכחה
ומבוררים במסננת השנים

מקבר
היא לוקחת אותך לסיוט
פרטי משלה מתחת למיטה
בזחילה בין המרבד והרצפה
לשתיקות הממאירות

געגוע
דולצינאות זקנות עוד נעות בחשאי
בשבילים שבמחוז למנשא
קולעות צמות לזנבות הסוסים
של אבירי החלומות המיוזעים

מצב
ראיתי סיר נפוח מצפון נפתח
אמתחתו צרורה צרות לרוב

צמד שירים
בבניין האבן הישן של הממשלה התורכית
באותם חדרים קטנים חמים
כבול באזיקי הזמן ושטוף זיעה
ממתין לשווא
ליום

ביקורת
כבר לא מספיק לנשוך כלב
לקפוץ מראש מגדל
עם חבל בקרסול
צריך משהו חזק יותר

סוריאליזם
כן כך, הוא הצליח
למחוק את החובות
להיות אדם חופשי שמשתין עלינו בקשת
כן כן הוא לא ידע לעבוד
אבל הוא ידע לעבוד על כולם
אפילו על המשפחה שלו

מצב
הנץ קומי אל יום עולי
ערב שובי תש ירכיי
הם נאספים סביבי כמו מיטת שכיב
במעגל פסחים רוקדים
רגל הרם, רגל הורד
אחת חת הופ
וכן הלאה

בלדה
הו צומפי כלב נשמה
הכלבים ברחוב נתקפים אימה
כשאתה עובר, אך אתה אדיש
כי בחרת חברות ושלום

קצרצר
לאושר שלי עוברת
דרך האושר הפרטי שלך

מצב
מביטים משתאים
בדור הרביעי
המגרש חושך

ג'ננה
מה ששנוא עלינו בסחי
בשבילו זה אמבט מלכים
ובכי בשפת חזירים - זו עליצות

גורל
בסופו של דבר הוא יפיל
את עצמו בשלחו יד
לאשר לא שלו בלי רשות
כל טוב העולם לפניו
והוא חושק דווקא באסור

הרהור
הטובים שבנו מיישירים מבט
הם יודעים הכל אין להם ספק

ביקורת
מתלפף כלולאה
נטולת שדרה - נטול שדר

ביקורת
הכתובת הייתה, אך אנו
הסבנו ראשנו, שותפים אלמים
לפשע הגזל הנורא
למינויים הממונים ולמנויים בשבתות
וקשרנו כתרי הצלחה לראשם

אכזבה
יצא לבי לצוד לו טרף
בדרך של קוצים

הלל
לכם מורי ורבותי אשתחו
שפרצתם שביל בחרבה
והפרחתם אודים לא עשנים
להאיר לי דרך חיים

חלום
מלבד ציפרניים מכורסמות
ואש הבוערת בי
כמו גיצי מילים מגומגמות
בשירים לא גמורים

יחסים
ואותה שניה, זו
שהיא כה מחפשת
אינה אלא עצמה
צלמה ודמותה

גורל
אני החייל הבודד שנבחר
לשלם את המחיר
את אבדן הצלם של יושבי פלשת
חיות דורגליות מצמיחות זיפים
חסרי בית מטעם
ילדי שמנת מפוטמי צוים

פארודיה
הנה דג הטרף מבקיע המים
שיניו סדורות כשורות סכינים
מפיל חיתיתו על כל הדגה
אין יצור מימי שישא מבטו
ולא יראנו

אהבה
שתקה הנמלה, לא שחה הגיגיה
לנוכח עגביו של עלם נעוריה
עם בוקר לשדה השכימה
לעבודת הפרך לה מכבר הסכינה
מילאה את אסמיה כמו כל תמיד
לקראת החורף שלבוא עתיד

סאטירה
התנצלות - הדרך היחידה לתאר שני מתאבקים
שמסתובבים בזירה כמו כלבים אחרי זנבם
היא בפרוזה מחופשת לשירה

ארספואטיקה
אני מפריט את שמחתי
לכוסיות שמפניה ורודות
לקצף שוטים מתנגב
מזויות פי

ארוטי
כל הערב כך
תנועת מלקחיים אילמת
העבר והסר, הברג
זרוק, שלח, מלא,
שפוך הרתח
שורת פעלים עשירי תכן
בשתיקת עשיה מבורכת

גורל
אני אקרע, אני אחגוג, אני אשכח הכל
היום חגי מחר אינני

היא סבלנית, טווה כל חוט בארג

מצב
דרכי נועם הובילו חיי לאשר צלחתי
אגרופי השפלה לא גירוני להשיב
הבלגה הייתה אוני ופשרה גאוותי
מקטטות וקרבות סכינים חמקתי

מצב
הראש שחובר אל הגוף
נטול הגפיים
מעולם לא נח מלנעוץ
את שיניו חלולות
להזריק את ארסו
ללבות את הדם

פארודיה
השד העדתי שוכב במיטה
מכוסה בשמיכה עבה

כעס
ומה איתי ומה איתי
היא חושבת
מה איתי?

פזמון
עסיס החשק, מצית את האודים
עליהם היא צולה את הקבב

נוסטלגיה
ילדים תועים בשבילי המשק
מכנסיים קצרים, גומי למטה,
כתפיות עם פס וכפתורים
דגם מושלם אחיד לכול.
קומה זקופה בלי מטעני עבר
שדות של כוכבנים ומרגניות
ושמים כחולים.

ג'ננה
ילד גדול בגוף וקטן בשכל
עכשיו משחק עם הזמן
עם כל אחת מרגיש שהוא בשמים
אבל בעצם הולך לאיבוד

הרהור
הורות היא כישלון שורט
למי שכמו תיק חקירות פותח
לבדוק, למצוא ולהאשים

ביקורת
מנצח על עדת שועלים מובסים
המזנבת בעקב הארי
רק בזה ייטיב - כך בראו טבעו
שפיפון עלי דרך

מצב
גם את הלבה הרותחת
את געש האבן המותכת
ניתן לכבות
במילה אחת של מענה רך

הרהור
אבל השמש מכה בעוז
ריצודי אורות משחקים במים
כמו גורלות של בני אדם
שמתחלפים

עצב
שמש שמש שמש
קופחת עולם
אין מקום למנוחה

כמיהה

אכזבה
לא זה שמפחיד מירידת מפלס השכל
זו לא הסיסמא המטופשת
זה חוסר הגמישות הזה שאין בו הבנה
שמתעלם מנתוני הסביבה המתריעים

אכזבה
נגלה שכל המלחמות
שנלחמנו וניצחנו וכבשנו
בזמן שישנו
לא היו

ביקורת
פועלים פי זיקפת שכל רגעית
כנס כל עדה קדושה זו
תוך שלולית עבשה
של טמטום מדיני

ביקורת
כל אחד שומר על הבית שלו
מה שעשה המזוז זה פשוט מאד
שמר על שלום הפרקליטות מתבוסה קטלנית
מול פרקליטי המאה ששכר הקצב

חלום
שרידי הלחץ של גל הסלעים שערמתי
על אודים מהאש הגדולה
שבערתני ואכלתני
מפנוכי

אמונה
הַנְּעִירוֹת לֹא תַּסְפֵּקְנָה
כִּי אֵין שׁוֹמֵעַ מַעְלָה וַדַּאי לֹא חֲמוֹרִים
שֶׁמִּתְחַשְּׁבִים כָּךְ שָׁוְא בְּמִטְעָנָם

אכזבה
קרעי חלומות טומעו באויר הצלול
ובוהק רכן את שמורות עיני

פארודיה
נשוף ספן נשוף
ושאף אל ראותיך
אבק של מלח
ורסיסי מישבר

מצב
אסיר עולם כפול שש
מקיים שיחות שלום עם מטאטא כבישים
על גבול שכר מזערי לעובדי הגדה

מחאה
"זה לא יפה להשתמש בטרמינולוגיה כזו"
מזדעק הממונה מטעם חוסר הרגש
"צריך לחלק את העוגה בצורה הוגנת

תחושתי
זוֹ לֹא רַק עֲיֵפוּת מַתֶּכֶת
זֶה גַּם צְנִיחַת הָעַפְעַפַּיִם
קִטְעֵי הַזְּמַן שֶׁכָּךְ אוֹבְדִים
וְהַשּׁוֹמְרִים שֶׁמַּחְצִיפִים

יחסים
להסתחרר סביב צירך כמו סביבון
לנתק את הקשר שלך עם המציאות
לרטון, לשנוא ללא צורך, לאיים,
לנתק קשר, לנסות לפגוע

ייסורים
חרישנו - ישר וסלול תלמו
משימות להזים
מושכות לזמם

מצב
כולם יודעים שכלי הזין שלנו,
אמנם קשים וחזקים מבחוץ,
הם מפחידים ומאיימים
כשהם זוקפים קומה כך
מלוא האורך במלוא הכושר
הרתעה

ייסורים
נקודה שחורה תועה
בישימון הקרח הלבן
על לוח לבבך

אמונה
על ששיחתתם פרי שמן לריק
פארות זית גזמתם
ואת נבלת היונה השלכתם
מעבר לקיר

אמונה
ושם בחניה אחרי חמישים שנה
מצאתי את אחי האובד
את התום, את האמונה המלאה

גורל
נטוס במרכבת ההזיה המוזהבת
עטורת היהלומים
רתומה לסוסי קצף גלים
שחווים מדי רגע את לידתם

סאטירה
כבר מזמן לא נטחנו כאן
כמויות כה גדולות של מים
ומזמן לא תפח הבצק הנילוש
להר שקרים כה גדול

חלום
וכשאני מסיר כבלים של יומיות קשת סבר
צולל לתהום שינה גואלת מייסרת
אני חולם עלינו כעל יונים שחורות
בנוכריות כיכר הומה

פארודיה
כמו תמיד זה מתחיל בקטן
בעוף שהוחרם מהלול
לטובת מחלקה בפלמ"ח
בהמשך מתפתחת שיטת ה"סמוך"
על פיה אפשר לחרטט בכיף
להסיר אחריות
להאשים את השין גימל

סאטירה
נדהם הבז על הדברים
ומקורו המעוקל נפער
אך התעשת ושח ליון (ממקומו בראש העץ)
הס
היאך תעז לשאת דבר שטות והבל
על יכולתם של העופות להסתדר

כאב
צופנת הבטחות
שבשעה קשה
זקוקה לתמך
הרימה דגל נטישה

ארספואטיקה
יוֹדְעֵי סֵתֶר סְפוּרִים
שֶׁכְּזַב הַשִּׁיר
הוּא פִּסְגַּת אָשְׁרָם

ארוטי
בכל זאת נמשך הקצב היומי
כאילו כלום לא, אבל כן
כאילו כלום

מצב
פקוח עין, ראשון לאחיך
שא ברכה מרעיך

ארספואטיקה
אני רוצה להיות משורר
לא לערום דפי מילים
ולא לגרוף פגרי אותיות

שואה
חוט מבריק של עצב עצור
שניצנץ מקצה החולצה שלי
לטיפת המלח שעמדה
בזוית העין שלהם

מצב
נדים הרופאים בעצב
לסרבן ההתנתקות
כישרון יכול לנסות להציל
את אשר הטיף ובנה שנים

הרהור
ברום צוקים, או תהום ימים
אף לא מרום שמיים
ולא מחילות תחתית
גם לא צמרות עצים

ארספואטיקה
המבעטים את לילי גם יומי
בביעותים אסירי פשר
מכים מצד אל צד בספיקת כפיים

תחושתי
בבוקר ובערב
בלילה וביום
במיטה ובחורשה
על הדשא ובאגם
בכל מצב שרק נוכל
לעמוד בו ואיתו

אלגוריה
דווקא עכשיו לפני החגים
כשכה מאיימת גבעת תשע
והצלחנו להעביר את השקים
ביעילות ובלי פגע

הגות
מעשה מרכבה כמין שילדה מחזקת
ללבב פנימה
מעטפת גבס לגו שבור

רומנטיקה
כמו נביטה של בת ששים בהריון
קורה, למרות שאין בו הגיון
כמו עץ תפוח רב שנים
המכסה גזעו המסוקס שפעת פרחים

אהבה
כמו הריון של בת שישים
קורה למרות שאין בו הגיון
כמו עץ תפוח רב שנים
המכסה גזעו המסוקס שפעת פרחים

פוליטית
רעים כאלה
שיכולים לשחק את התפקיד בכנות
של שטן עם שיניים מדממות
לא מדמו שלו.

עצב
כשזקפתי חוטמי
לקלוט שברירי אבקנייך
נישאים באויר

דיאלוג
אם נדע להציב את חצאי האמיתות שלנו
באלומה ממוקדת אחת

מצב
שני עולמות שתי תפיסות
מילים קרות מילים חמות
היאך ניתן לבנות גשר
מעל תהומות נהר הניגודים

פארודיה
אלפיים שנות גלות ותפילה
של כיפוף ונענוע בוקעי רקיע
חיזקו לבני עמנו
את שרירי הגו הכפוף

מצב
בזיזים מבזבזים בוזזים זמן
מבוזה העבודה - עומדת פינה
הו מי גיבור עזוז מזיז הרים
יטה מחוגי כרוני אחור

מצב
כמו במלחמה - כשאין מו"מ
כל אחד נוטל את הכוח
ומלמד את השני מאיפוא
הדג משתין

מקום
לא בשקי תפודים עסקינן
תקועים הם עמוק בלבבות אנשים
שפעם היו פועמים וזוכרים
ועתה חומם שכך ונשכח

בדידות
פיסת בשר מדממת זו
מחויבות שמה. שלמות, נאמנות...

תחושתי
מקובל עלי שחמורו
מבוסס בארבעתיו ברפש
וראשו מוטה תמיד למטה
למקור הטומאה

מחאה
לא חושבים שצריך לפגוע באלה שהצליחו - חזרו ואמרו אנשי השר
אז מה תעשו להציל את המצב?
אהה, זה... אז אנחנו... כן,

מצב
שובו בנים סוררים אמר השם
רדו מהגג משיגינערים
היה חלום וזה שיברו
הגיע זמן להתפכח

מצב
בעפר תתעפר בארץ לא זרועה
גזעה שורג סדוק שביר
ורק תמוכת יודעי סודה
תזכה בהילולי פריה

הלל
סיפורים מתוקים
לוהטים מתפתלים בין סיבים אופטיים
יוצאים בשריקה למסעות בין שרתים
תולמים כיוונם עד לצג שולחני

עצב
לא תוכל צינתי
השב צינת רוחותייך

שואה
צפרו הרכבות ביתר שאת
ממהרות...
מטרנספרות את אחרוני פליטת עמי
מבתים נעולים בערי בירה
אל תחנה עלומה
שאין בה עצירה

זכרונות
הם לימדו ילדיהם "יאללה, יאללה" לצעוק
בלי לפגום בידידות ששמרוה כחוק

געגוע
שובי אלינו בבת העין
קסת שפיעת ים-צבעים
הטעימינו כבראשונה הילולייך

מצב
החגים בפתח ואנו נלבש את
חולצת השבת על מכנס נקי
ונכנס את שבטנו הפזור בתפילה

מקום
ים מרגניות לבן
וריח גרניון
צריף אפרפר

סאטירה
ארץ גושן - אל טל ואל מטר
אך בבוא יום גשום
גוש גם בגושן לא נותר

אכזבה
את טוב הארץ לשם שלחנו
להשביע את קומץ רועש - ניתן
כי אין די באמתחת לכולם
להסתפק צריך

מצב
במרבד זכרוני פשו כתמים
גם חורים ניבעו בו
פוערים לועות אניצי צמר

ארספואטיקה
אצנית בת שמונה חודשים
שלמדתי לאהוב אותה
וגם היא...

בלדה
הֶעֶלְתָה אוֹתָהּ מִן הָאֹפֶל
לְדַקָּה אַחַת שֶׁל תְּהִיָּה

מצב
עם עפרון קצר,
פנקסון, קרחת וזכרון של פיל
שתדלנות נטו כמו שכתוב
ברצונו מעלה וברצונו מוריד

ערפילי
אחר כך זליגות מטופטפות
בוכיות מים כותבות פסי זרע
פתלתולים על רקע אובך חלבי
הולך ומתערפל בענן

פוסטמודרניזם
אנשים נופלים ממטוס נשבר
פיסות עצים בסכין מנתחים
לילה
תנועה קפואה של ירידה
כמו עליה

ייסורים
אני יוצק בכף אמייל
לתבניות של שוקולד לבן
עם סמל של ליצן מחייך

אכזבה
ובבוקר צח ובהיר
בהנץ החמה
גזרת אותי מאזור לבך

אלגוריה
בל נחריש כחרשים
לרחש
ליבנו הלוחש
בערימת הרמץ

פוליטית
אלה שלא נתנו להם, בניסוי ויריה

לדפוק ולקרוע, לזיין ולחמש,
לחשש, לפשפש ולשש בש...

ארוטי
אחזק שערי נפש
במשקפיים כהים
חוסני - אל העולם
אצא חוצץ

סוריאליזם
אז בוא שב לדבר איתי
יא חביבי
אני מוכן לחתום לך על נייר קלף
על כל מה שצריך
רק תגיד לי איפוא

ארספואטיקה
צעקה תגרנית/ ארוזה במטפחת קרעים/ מנבלת, צועקת פוחחת/ תוקפת
כל עוולה/ קופצנית וחסרת מעצורים

קינה
עלה לו לפלא, העתיר צמרתו
הרטיט בעליו - מול הרוח
גזעו נתעבה, צולקה קליפתו
ענפיו מזמינים - בוא לנוח

ארספואטיקה
שתגיע רוח גבית
ואותו
למרחב הדאוי
תשא

המוזה שלי שותקת
כשהיא רואה
איך כלי המגן שרכשתי
במערכה הראשונה

מצב
זה התחיל לפני כעשרים שנה
בתוכנית ראיונות בידורית חדשנית

ביקורת
מבלבלת ביצים ומוסיפה לחם רטוב
מתבלת באסכולות בולשביקיות רקק
ופולטת כדורי בשר

ביקורת
לִפְקֹחַ עַיִן עַל הַשַּׁיָּרָה הַחוֹזֶרֶת עֲמוּסָה
אֶל קִנָּן הַמְּסֻתָּר. רַק מַעֲקָב
נָחוּשׁ מִילִימֶטְרִי סַבְלָנִי
יוֹבִיל אוֹתְךָ לְבֵית מִקְדָּשָׁן מְעוֹן מַלְכָּתָם

כעס
סורו מדרכי נבלות
המנקרים בסתר גרעיני זרים
שלוקטו בעמל חושב
מחביאים מעשיהם הרעים

מצב
כן זוהי סיסמת הקפיטל:
הבו לנו בני עניים בשכר נקוב
שמהם תצא תנובתנו לעולם

אמונה
אין להם נשק אישי, גם לא ממון
לא תהילה, לא כסף ולא נדלן
צאן הברזל שלהם ענווה

בדידות
צלחת-על
סובבת
למלחכי פינכה ומוחאי כף
של השורות הראשונות

בלדה
הוא נטל קולמוסו וכתב
את זה הוא ידע
זה היה שלו
גם אם הופשט עירום
הוא כתב את החלום
כאילו התגשם פתאום

כעס
לוֹבְשֵׁי גְּלִימוֹת שְׁחֹרוֹת
יוֹשְׁבֵי עַל פִּי דִּין
וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִיחַ

מצב
בתוך ענן ערפל אינטרנטי חושפים
אברי מין זקורים או קרועים
לעין הווב-קאם מתוך קריאה נואשת
לפריצת חומות קורים בלתי נראות

מקום
לדעת אהובה ישנה
לבטוש בפינותיה הנסתרות
כמו שרק האוהב יודע

מחאה
הם קוראים לה יחוס אבות
לשבירת השיניים
אני אקרא לה
יוהרה

ביקורת
והשביעית מה?
נבכית נבוכה
טעם הקורא

שואה
אל תבקשי סליחה אמי אל תבקשי
על שנטשת את ילדייך
להתפלש בחול
והתמכרת לכאבייך
כשנמוג ענן האפר מהיבשת

סאטירה
על לחיה הימנית של בת חמודות
צמחה לה גבעונת

שירה עתיקה
אהבנוה
את סיר הבשר ואת מתק המלוח
המבעבע את קצפו הירקרק
מעשבי התבלין - בשולי הקדרה

הייקו
רציתי לכתוב הייקו

אכזבה
ארוזים וחתומים
בטורי שחור חד משמעי
על לבן קמוט

געגוע
בלי התערבות איזמל
של ביוטכנולוג גנטי
או איזו יונית רחמיאל
שמחליקה את הקמטים

מצב
עבודה משחררת
אמרה הנמלה -
כי מי שטורח בערב
אוכל בשבת

מחאה
אברהם אברהם
הלנצח תשלח ידך אל הנער?
הרי לזרעך את הארץ הבטחתי
ואיך אוכל הבטחה לקיים
אם תכרית את הדור?

מצב
עירי - טיפות השרף
זולגות ממחטי אשליה
מציירות עיגולים כהים
עייפים נושאים מבטם

געגוע
היכן הן נשותינו היפות
אימות ילדינו
להיכן נעלמו
הריפרופים הכמונוגעים
הנשימות והפרחים

מצב
ואחרי כל הבכיות
ומשתמה סאת הנאצות
ונסתיימו תהלוכות והתבצרויות
וצלחה עצת שכיב מרע
והושבו הבנים לאחור...

קצרצר
בשטחים המוחזקים
מוצתה יכולת האש
של כוחותינו
עד תום

גורל
לנענע בראש מצד לצד
לצקצק בלשון ולנשוך את השפה
לעצום את העיניים מול הקסם

ביקורת
הביטוי החזק ביותר הוא שפך הדם
הדיו האדומה של סיפור המלחמה
מה שאסור בקרב בני תרבות
הופך למותר ומשובח

שירה עתיקה
ביום ההוא רק בדל אוזן ישאר מן המפדל
ושתי כרעיים של מתעתעי שווא
והפיצותי אתכם בקרב עמי
לכל רוחות השמיים

מצב
וְכָכָה הֵם יְכוֹלִים לַחְגֹּג שָׁמָּה לְמַטָּה
אֶת הַחֲתֻנּוֹת הַבְּרִיתוֹת וְהַנְּשָׁפִים

פארודיה
זה לא כואב לה
זה לא כואב כשהיא דורכת ומוחצת
כל מה שזז מתחתיה

ביקורת
את כל דגי הספר הם יטרופו
ומקצתם ישעבדו כעבדים
דגי נקאי

מחאה
שתי חיילות במיטה

מצב
אז נושיב לצידנו את ילדינו הרכים
ונשרוף בחדווה את כל עודפי הזמנים
מול צגי פלסמה דק דקים
נציג בפניהם אהבת הורים

סאטירה
ובאו לכנס אלפי משתתפים
וכולם במהומה שוצפים ורושפים
על ריבוי מתגבר של צייד תמסחים
אספני עור ירוק יוצרי ארנקים

יחסים
בטנו הפרוקה
מתקצאת בעוקצה השלוף
כמו עינית מתנועעת
כוון והניע אט אט
כדי תקוע בגוף חשוף ישע

שיר ילדים
הָעוּגָה שֶׁל אוּקְרָאִינָה הַקְּטַנָּה
הָיְתָה טְעִימָה

הומור
ארס נחש וזנב נמיה
ועלה של פטרוזיל שנפל
לתבשיל התוסס
בלגן כיד היסטוריון הסלבריטאים

מצב
כשניטשה סיים לקעקע את כל תורת הפילוסופים שקדמו לו - מאפלטון
ועד קאנט, הוא אמר משהו כמו: "איזה יופי של מצב. במקום להצטער,
הסתכלו כמה אופציות חדשות קורצות לנו סביב".

געגוע
אין זכר לצופית
עוד אגל טל
ירעף בקצה עלעל
ודבש מתקו רחק

יחסים
וכיוון שעצמך גזרת
באוטם מבטים
אני חלל פזור בשטח
ספוגה בחול הרך

ג'ננה
קטן הוא
מחוספס
קליפתו דקה
חמצמץ
פעמים מריר

אלגוריה
וכל זאת רק בשל בושה
שיש לפיל בשפע
אך אין לקוף אפילו גרם
על פי חוקי הטבע

רומנטיקה
מצע אדמומי מגרש
אפרורי לילה

דיאלוג
תנו לו כבוד והוא יהיה האיש
שיביא את לבנון כולה
אלא שולחן המומ הסופי

הַנִּבְחָרִים הֵם רַק בֻּבּוֹת עַל חֶבֶל שֶׁמְּדַקְלְמוֹת
אֶת רְצוֹן הָאֵלֵה וְהַכָּאֵלֵּה
מִתְחָרִים בִּמְשִׁיכַת הַהֶבֶל וּמְתִיחַת הַחֶבֶל
וְהַמֶּתַח הַבֵּין גּוּשִׁי הַזֶּה עָלוּל לְהִתְחַמֵּם

געגוע
אתה נושם אל אפך חלקיקי תמונה המתרחשת מול עיניך ובו בזמן
זכרונך נוסע בלינק של מכונת זמן פלאית אל תמונה אחרת מן העבר
כמו מעבר מן המפטיר אל ההפטרה

הרהור
עקבתי מושבות הקינון
ציפורי שיר - לא חסכתי
שבטי מאסוף גוזלים
מוטלים על הדרך
שסופם לא אזכור

ביקורת
מכונות הייצור של מטריקס
מריצות פס סרט
לברוא ברבימנים תואמים

מחאה
קו האלכסון שנמשך כה ישר
הם דבוקים אליו כתאומי רומא
צמודים לעטיני הזאבה
כתינוקות בני יומם

ארספואטיקה
הבטיחו לנו שפת עולם
כמו מבט עיניים משמעי
חיבוק, ליטוף...

שיר ילדים
קוצרים שלל בשדה קמה
ורצים לספר לחברה
עם חנות גזוז פתוחה

ארספואטיקה
היא מיתר של גיטרה
שמותנד ללא מגע, כשהמיתר שלי
מתחיל לרעוד.

ביקורת
דבקו קומתיים לאחת
והתארכה רוחך בדרכה
ויצאת אל לב המגדל
נשמתך נעתקת

קינה
מי שעוקר משבעת המינים
בהם נשתבחה הארץ (זית)
סופו מביא על עצמו עקירה

ייסורים
ריח שלובש אותי וכופה אותי
שבכוח משכיב אותי
ארצה אחוז פחד איום

נוסטלגיה
רק צל פינה אופלת
פרחים מדיפים נרד
ומעבר לברושים דרומה
גלים של חרציות
מרגניות וכוכבנים
כופים גוום ברוח

אהבה נכזבת
לְכִי שִׁתְלִי צְנוֹן בָּשֵׁל בַּגִּנָּה
לְעוֹלָם לֹא יִצְמַח הַצַּנּוּן
רַק צֶמֶּק וּרְקַב

ארספואטיקה
דלל מלל ילל (כולם סגולים)
אין מילים

פארודיה
רק הפולנים הטיפשים
פרצופי צנע כבדים
אבר שמחה מדולדל

אכזבה
לוואי אאריך להתיז עוולות
בקולמוס עד קיצי יבוא
אך אם אאבד זכרוני בטרם
משאלתי וצוואתי לפניך אביא

פזמון
רק אנחנו יודעים רחליקה
עם מנוע כזה עם חזית ופגוש
יותר אי אפשר כבר לדרוש

אמונה
ועל כזאת הצלחה וכזה אומץ לב
אחד בשביל כולם משלם ויושב
מגיע שישוחרר מיד ללא תנאים
ויזכה בפרס שחרור מולדת ממוסרים

מורבידי
ארס צפעונים מרחיש מבית שחים
פה מכיש יד סוטרת פה
וכולם סרים איש למילתו של
בן אדמור בור עם הארץ

הומור
מעולם לא התראנו אלו כלל אינם שמותינו
אבל יש לנו רומן
תזזיתי ומתוקשר

הרהור
היה מי שהציע לפני דור
למנות את אלון לשר המלחמה
כי כשהיה שר עבודה לא היתה עבודה
וכשהיה שר חינוך לא היה חינוך ו...

פואמה
עֶרֶב יוֹרֵד עַל שׁוֹכְנֵי הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן
נַגָּבֵי הַחוּמוּס הַנִּמּוֹחַ גַּרְגְּרִי

הרהור
הנה ימים באים נאום האשה
ועל כל רגב בגבעת רם
יעלו פרחים בשפעת צבעים

לובן טליתך - כהה ממעשיך
מתג ההרס הרקום בשחור חוטי ציציותיך

בדידות
לך!
תתעלק על נשים אחרות
דחפה אותי בחיוך

בדידות
אך בלב שלך יש רק שני חדרים
שני חדרים תפושים

אלגוריה
וכך קרה שאיש לא חש
כיצד עצם הדוב עיניו
שקע בחלומות דשנים
חלות של דבש, הכול דבש

מצב
"לא דופק חשבון" -
זו שאלה ברוטאלית?

אלגיה
בתוך המעיין המפעפע
שטבלנו בו להתבשם
התרוצצה נשמה מפוחדת
שביקשה רק דבר אחד
לצאת

וידוי
יש שתיבולנה לא אחת
בלי להבשיל
זרעיהן לא יינשאו ברוח
ולא בבטן ציפור

קינה
צפור אינך - אך לא לי שמעת
קל כצבי זריז כארנבת ופחז כמים
אל בין גלים צנחת
ועמך כלתה נשימתי

אהבה
לא לילה לי ולא יום
עיניי פקוחות ואתה באישוניי תרצד
תמיד לנגדי

כעס
על במת החיים הוא מחולל
רומס גוויות וקברים מחולל
כל זה מתאבונו הגדול
דעת תמימים ודלים לזלול

ארספואטיקה
נשל עורי
בין חידודי הצור
ושיני התנים

יחסים
לא מבין איך את מחייכת וזורחת לך
כמו שמש במילואה

ארספואטיקה
בדיבור - איש לא מאזין
בסיפור - נופלים כזבובים
בציור - הם נועצים הרף עין

קינה
הארץ נסוגה, חוורו הכתמים
אדמת הטרשים הבהיקה.
הדרך אחת היא ואין לחזור.
"שמיים פיתחו לי הנני מגיע !"

יחסים
גרוני הנצרב משחרר כחכוח
על-רצוני מיבב
מזניק את אזנייך הרגישות
אני אוטם עצמי ומאפס ווליום

הרהור
וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּעִים עָמַדְנוּ
מַבִּיטִים בְּעָצְמָה הַמַּפְעִימָה
שֶׁל אִישׁ אֶחָד סוֹחֵף
עוֹלָם שָׁלֵם

סאטירה
כשהעביר ראשו
קטנה לפתע הפרצה
מתניו סרבו עבור בפרץ
נלכד ללא מוצא

מצב
רהב הציפורה על אונקל מקורה
מוכנה להלחם עם כל פיסה מבשרם
של מתישבים תמימים
תימוג כקריאת עורב על ענף
עץ בודד

שירה עתיקה
בני יצהר חומסים שמן
יתום עם אלמנה יענו
ייחר אף אבי יתומים
כת קדושים יתכנו
ובכל קדוש ידם תפגע

תחושתי
ומתוך כל השחור הנורא הזה
הופלנו שוב אל תהום
ואחזנו את עצמנו נוקשים
מרחפים בין עצב לתקוה
מלקטים את שאריותנו כגרגרי
יומלילה בלי אבחנה

כמיהה
שוב אני יושב מולך
כמו מדי שבוע
את צוחקת

יחסים
רחקתי ואני מביט בך ועיני כלות
איך קדרו שמייך וכדרו שמנייך
כי גזרת על עצמך אבדן בבולמוס

הגות
כדי להיות נאיבי חסר תקנה, כמוני
אינך צריך להיות פראייר
אתה צריך רק
לרצות להאמין -
ולהאמין

ביקורת
אני אספן כפייתי של תשובות
למשאלותיי - שטרם נכתבו
וככל שגדל האוסף שלי

ביקורת
איש לא שת ליבו לאמת הבוערה
בשיח הסנה השרוע
זה שיוקד עד

זכרונות
זכרתי לך חסד נעורים
עת הלכנו לבד במדבר
בארץ חרושת קמטים וסבל
הטמנת את זרעי הסבלנות והתקוה

הרהור
הם מוציאים אצבע אחת
מחור תחת השלווה העצלה
ומנסים להפגין
בראש הנחש

ביקורת
הצילי ממשלה, הצילי
הישישים פסקו למות
ומה נעשה ביום פקודה
כשהרזרבה תסתיים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זכרונות
פתחתי את דלת הפריזר ושם הוא שכב כמעט נפל לזרועותי, פגר הדג
מבריק ומנצנץ מגבישי הקרח שהקיפו אותו. נראה פחות כמו דג ויותר
כמו דרקון מיניאטורי כשהוא כולו מפותל כמו בומרנג. מי יודע
אילו יסורים הוא עבר שם בתוך הפריזר

אורבני
אני באת בשביל אנחה ארנונה. עירייה שלח לי מכתב "אין אנחה",
אני קבלת כל שנה

חוסר אונים
להיכנס או לא להיכנס? היצר הפגוע שלי אומר שכן, חייבים להכנס
בכל הכוח ולהראות להם מי כאן הבעל בית. מצד שני, כשאני מסתכל
אחורה, אני מקבל חלחלה.

יומן
כל הלילה ישנתי בעריסתי כלוא בקליפת אגוז שעטפה אותי, כשמשני
צדדי חושך צלמוות. מעת לעת חשתי בתנועות נדנוד שסחררו אותי, אך
במשך הזמן התרגלתי.

סאטירה
לא הספקתי לראות
אם זה חרה של כלב או של
אדם

מונומתורגם
בתרבות זו כאן, המושתתת על פיצול גזעים, שמטרתה הייתה לבסס את
העושר של מעטים על הגב של אנשים כהי גב, אנו מוצאים שאף אנו
שהיינו כהים כדי לשרוד את אירופה הנאצית ואהבתה לבהיר הפכנו
"לבנים". אך האמנם אנו? מקורותינו לעתים כהים הם ואני מבקשת
שאנו נחזור לזהות זאת

כמיהה
בחרת לעשות "תיקון", דוקא ביום הנפילה שלי. החלטת לקרוע את כל
החוטים. ירדת למחתרת, התעלמת, נאלמת וונעלמת.

מכתב
פרופ. יגאל שוורץ:- "המצב של המקצוע שלנו נורא קשה. יש שני
סוגי מורים - אחד שמלמד לחשוב ואחד שמלמד לחשוב כמותו. "

אמא אמרה לי "אל תשכח שאתה יהודי"
אבא אמר "את ראש הנחש יש לקצוץ"
הרב אמר "אין לגויים זכות לחיות כאן"
במגרש אמרו "אנחנו טהורים הקבוצה טהורה"

אוטוביוגרפי
פתאום תופשת היצירה עצמאות ונעמדת מולי בחציפות בלטישת עיניים
לגלגניות. אז, כשאני מביט בה חזרה, נדמה לי פתאום שכבר קראתי
דבר כזה באיזשהו מקום.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אורח לא קרוא אל הבית הגיע. על הדלת לא נקש. גם לא מן החלון
נכנס. התמקם כשהוא משתרע על הספה הגדולה בסלון, בגדיו מטונפים
נעליו מלאי בוץ וחיוכו בוטה ושחצני.

עכשיו היא מדברת. מעין לשון תלונה מתפנקת. שניהם בעלי שליטה
עצמית מופלאה. כשהוא מדבר, היא מקשיבה בשקט עד שהוא מסיים
ואפילו לא מנידה את ראשה ואחר כך מדברת והוא ממתין בשקט עד
שהיא מסיימת.

סיימון הוא גבר מרשים כבן ארבעים, גבה קומה וגלוח ראש, שמבלה
את רוב ימיו מאחורי דוכן הפלאפל המצליח שלו במרכז המסחרי של
העיירה המשמימה. על פניו יש לסיימון חיוך לגלגני ששמור לכל
אחד, כזה שמשדר כוח ושתלטנות.

אנחנו אוכלים את הכופתאות שהבטיח לנו הצורר, אם ניכנס פנימה.
עד היום:
הוא קיים את כל ההבטחות
אנחנו פעלנו בדיוק כמו שהוא רצה

אחד שבונה ארמונות דמיון באויר אך שוכח להוריד מהם סולמות
לקרקע האפורה של המציאות... מתבלבל לפעמים בין מטאפורות
שמתחזות לו כמציאות מדומה. הוא נכנס לגור בהן על כל הסבל
והייסורים שהן מכתיבות לו


לרשימת יצירות המסה החדשות
כולם יודעים שעם עובדות קשה להתווכח. רק חבל, שגם עם שטיפות
מוח, שמתחזות לעובדות, קשה יותר. במשך שנים מחדירים בנו תורה
מעוותת, שגויה ומטעה. זה לא היה נורא כל כך, אלמלא היינו
סופרים גוויות כתוצאה מכך, יום יום.

ההסתדרות נלחמת בעצם את קרב המאסף שלה כשהממשלה נמצאת כשגבה אל
הקיר (חוסר ברירה) ואין ביכולתה להגמיש את עמדתה בשום פנים.

דעה
בימינו. אין שום סיכוי שיפרוץ איזה חוקר צעיר את מסך העלטה
ויכריז כי "הנאת הקריאה" היא המדד העיקרי להערכת יצירה ספרותית
וכל יתר הקריטריונים, הם רק מדדים נלווים ומסייעים בהבנת
הכתוב.

ביקורת
סייד קשוע, אינו זקוק לאוצר מילים עשיר, כדי לכתוב. הראיה
האנליטית המופלאה שלו מצליחה להתעלם מן הדעות הקדומות המזינות
אותנו בשפע ולמוטט במילים קצרות המוטחות כאיבחת גרזן - את
הסטראוטיפים של הערבי ושל היהודי היושבים בארץ.

דעה
הנתונים היו לפני העיניים. תאונות שנגרמות ממהירות מופרזת - רק
אחוז נמוך מסך כל התאונות. לפני כחודשיים קראתי ב-YNET כתבה
שבה פורסם כי המשטרה עומדת לשנות את שיטות העבודה שלה ותציב
שוטרים על פי מפת תאונות. זה היה בשעה 06:00 בבוקר כשיצאתי
לעבודה.


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
טקסט
אל היצירה
עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו, יעשה שלום עלינו
ועל כל ישראל

שירה מאויירת
אל היצירה

שירה מאויירת
אל היצירה
היא מוכנה
לרקד
לשיר

שירה מאויירת
אל היצירה
ההלך בדרכך לים המות
אם תעבור, עיניך שא
ראה גאות יודעי כל -
זו מלאו לה ארבעים
והנה משרכת דרכיה בקרן פנה
ממתינה כאחיותיה הדלות
למתת חסד של ממשלת זדון


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
מיקסט מדיה
אל היצירה

פוטוקופי
אל היצירה
על פי בקשת מגיבים ובאיחור של חצי שנה לפחות, הרי התווים של
השיר "סתיו".

רדי-מייד
אל היצירה
צילום שחור לבן

דפוס
אל היצירה
היחסים בין יהודים לנוצרים ביבשת אירופה, עדיין לא נחקרו דיים
כדי להבין את השורשים לקשר האיום ולצורך של האחד בשני. קשר
שרווי מלחמות דת, האשמות שוא, רגשות סמויים שעטופים בקליפת
גרעין התא הבודד.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
טבע
אל היצירה
גם אני רציתי פעם לחיות
לשאת ענפים ירוקים למעלה
להנביט ציצים ירוקים

טבע
אל היצירה
אם שכני יעקב זורק עלי עפרונות, האם מותר לי לקרוא לו יעקב
עפרוני ?

אורבני
אל היצירה

דוגמנות
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה
אין אין אין חגיגה

דיגיטלי
אל היצירה
יש לי חלום בן שנים, לעשות תערוכת צילומים של עצים במצב של
סיפור

מבויים
אל היצירה

נוף
אל היצירה
גם לאודיסיאה בגרוש יש סוף
עצוב אם לא כיוונת את מכשיריך
לשעה מיוחלת

אורבני
אל היצירה
לוגנו שוויץ 2006
ועד הבית החליט כל הדיירים מקיימים

אורבני
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

טבע
אל היצירה
קבלו את יצירתו של גדול האמנים - אדון טבע.

ממדיום אחר
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

טבע
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
רישום
אל היצירה

טקסטואלי
אל היצירה

קריקטורה
אל היצירה

רישום
אל היצירה

רישום
אל היצירה

רישום
אל היצירה
רישום בעיפרון

קריקטורה
אל היצירה

רישום
אל היצירה
רישום פחם ישן שהועתק במצלמה דיגיטלית

רישום
אל היצירה
עיפרון עבה

רישום
אל היצירה

טקסטואלי
אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
צביעה דיגיטלית
אל היצירה
שומות ממאירות להסיר ניתן
אם תתגלינה
אך אבוי, לו לא במועד
הנה ניצבות גרורות עלומות
במעלה נהר הדם
סוף הדרך - עת
יתגלה, כי אוזל

ציור מחשב
אל היצירה
"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב
וישא עיניו וירא והנה גמלים באים
ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק
ותיפול מעל הגמל". בראשית כד' 34-65

ציור מחשב
אל היצירה
בקר שהוי
מזליף מטר דקיק
רוח מאיצה
חצי קרח
מנקבים עור פני
כמשתוקקים למפגש
עם עצמות לחיי

ציור מחשב
אל היצירה
שפתיו חרבות מלעלע
על שסע תחתונה מעביר לשון
זו צרובה מרוח חרפית
וגלדיה פוערים צהבם לכל
חסרי בושה


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אקוסטי



לרשימת יצירות ההקראה החדשות
שירה

היא לאטה רק חוט מושכת
רשתה תניע מסביב
עוטפת מחבקת ומערסלת
כמו מגע יד אם חביב




אל הארכיון האישי (57 יצירות מאורכבות)
עמוס בר הוא
הבריטני ספירס
של במה חדשה.

עמוס בר


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/SheverKli
יוצר מס' 13473. בבמה מאז 9/6/02 21:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשבר כלי
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה