|
מיהו שבר כלי ?
בן כפר, בור ועם הארץ. ילד זקן שנשאר רומנטי. אחד
שבונה ארמונות דמיון באויר אך שוכח להוריד מהם
סולמות לקרקע האפורה של המציאות. ממייסדי זאנר
"השירה הפגומה" שמשמעותו שירי בטן. שירים כאובים
שנפלטים ישירות מהמקום הכואב אל המקלדת, לעומת שירים
דידקטים מהונדסים שיש בהם משהו טכני וחסר ברגש.
"עלינו להעביר תחושות במילים ולא את המילים עצמן"
הוא אומר. לצעוק אם צריך ולצעוק היטב, לא ללחוש.
מתבלבל לפעמים בין מטאפורות שמתחזות לו כמציאות
מדומה. הוא נכנס לגור בהן על כל הסבל והייסורים שהן
מכתיבות לו. נע כמטוטלת בין שירי הרגש לשירים
מגוייסים. טוען שלמשוררים יש מחוייבות לציבור
הקוראים גם במסרים ולא רק במשקלים ובמבנה המלה. מאחר
ואינו מחובבי החיסולים הממוקדים, מסתפק בכך שהוא
יורה לכל הכיוונים.
על השם השביר:
חז"ל שצפו וידעו הכל, אמרו - "אל תסתכל בקנקן אלא
במה שיש בו". נשבר הכד והרי לך שבר, שלא לדבר על
יעקב ובניו שירדו מצריימה לשבור שבר.
http://stage.co.il/Authors/56762
אל הבוסתן:
שירים יש לקרוא בקול רם, כדי לא להחמיץ את ממד
הצליל. ביקשתם שיבחר אחדים מתוך צאצאיו המתרוצצים
ערומים בחצר הדפיוצר, זוהי סלקציה במי רעה, אבל אתם
לוחצים ומובילים אותו בכוח לסד ההחלטה.
השיר "פרי בר" מייצג נאמנה אב טיפוס של זאנר
"השירה הפגומה" (ראה בהמשך).
http://stage.co.il/Stories/348235
אותו היה מעדיף לראות חרוט על מצבתו במקום הפרטים
המזהים.
להלן המלצות שדורגו ראשונות על ידי הקוראים :
אבק http://stage.co.il/Stories/127819
אחותו הצעירה http://stage.co.il/Stories/240533
משקפים כהים http://stage.co.il/Stories/283342
המאהב של אהובתי http://stage.co.il/Stories/506845
אם יש צדק יופיע http://stage.co.il/Stories/278534
(שהכתרתם אותו, אף שאינו יצירה ספרותית אלא מלילת
רכילות זולה על הדינמיקה של "במה חדשה" )
עבודה בעיניים http://stage.co.il/Stories/480569
הוכח http://stage.co.il/Stories/551850
מילות http://stage.co.il/Stories/568068
תלם בארץ לא זרועה
http://stage.co.il/Stories/623141
נוסיף גם את אלו שקרובים מאד ללבו:-
מטריצה http://stage.co.il/Stories/292915
שיר חם (באידית) http://stage.co.il/Stories/519446
מאין http://stage.co.il/Stories/539284
מה חיינו http://stage.co.il/Stories/626347
ללא הפסקה http://stage.co.il/Stories/297653
שיוויתי http://stage.co.il/Stories/537247866
טוען שכדי להכיר אותו ממש יש לפשפש בשארית הערימה
ולקרוא גם את כל האחרים - רצוי בקול רם.
בורקאס, מי לא מכיר? המאפה המשולש מבצק עלים שמפוזרים עליו
זרעי שומשום והוא ממולא בגבינה בולגרית או במחית תפ"א עם בצל
קצוץ מטוגן. יש לו ריח נעים מיוחד, אוכלים אותו חם והוא נימוח
בפה ומשאיר טעם של עוד. מקורו של הבורקס בתורכיה ומשם הובא
לארץ על ידי העולים משם
|
אוי לכם כי מעשיכם ביישוני. השכינה בוכה במסתרים, נסתלקה
ממקומם של ברואי ואין היא חוזרת לעולם של מטה, אלא אם אתם
מביאים לפניה מעשה יחיד שירצה אותה
|
במשפחה שלו היו מספרים על סב סבו של אנטואן שהיה שודד ים.
הייתה אפילו תמונה של אדם משופם בעל עיניים זועמות ושער שחור
קשור ברצועה אדומה, שהיתה תלויה בחדר האוכל של המשפחה. הבית
היה בן יותר ממאה שנים והיה ממוקם קרוב לחוף. מאז שזכר את עצמו
היה מבלה בים.
|
הושיב אותי ליד שולחן קטן מול כד חרס יפהפה שאותו הורה לי
לצייר. הוא עצמו יצא מהדירה לחיזוריו אחר בנות ישראל שנפלו
לרגליו וחזר לאחר שעה או שעתיים בהם תקף אותי שעמום נורא
|
עכשיו כשקיבל את מפתחות הדירה הוא נוסע דרומה לממש את הקשר.
אשתו בבית עדיין, עם שתי הבנות ובהריון. פעם אחרונה תחת שליטת
אמה ויש בזה גם אפקט חלוצי. מעין הגשמה של חזון בן גוריון.
מנהל כוח האדם של החברה ליווה את כל תהליך קליטתו ואף את
רכישת הדירה החדשה.
|
- היא הייתה כל כך מסכנה. ראיתי איך היא סובלת.
- כן? מה היה לה?
- ראו שלא טוב לה בבית. היא לא חייכה. תמיד נכנסה עם פנים
חמוצות.
|
נכנס אל האוהל ושם יד רכה על ראשו המתולתל של הילד המכונס אל
ברכיו. "בוא" הוא לוחש "בוא". הילד מסתובב ומרים את ראשו.
"בוא".
|
אמו מגדלת אותו כנסיך ואשתו מכתירה אותו. לא מכיר חיים אחרים,
רק הוא והכבוד שלו.
|
עשר שנים, סחבתי את החוב הזה. נקרעת בין הצורך הנפשי לבין
המעשיות. עד אתמול. לקראת פרישתי מהעבודה, החלטתי לסגור
חשבונות ישנים. אתמול נסעתי לבדי לבית הקברות.
|
אריק חייך אלי בהבנה משתתפת. "חכה עד שתשמע אותי, אתה אפילו
קשור ישירות לסיפור..."
|
השומרים היו רוכבים על סוסים יפהפיים רתומים במערכת רתמה
מקושטת לבושים בבגדי רכיבה מיוחדים ומגפיים. הם היו הקאובויס
של המושבה ומאד התגאו בתפקידם ושמשו מושא קנאה למבוגרים ומשאת
נפש של כל הילדים במושבה.
|
שבויים בתוך שתי המפלגות הגדולות ורואים בכליון עיניים את סדר
היום המתחלף של מנהיגי המפלגות שמתכננים לקצץ שני מליארד שקל
מתקציב הבטחון לטובת רווחת ההמונים.
|
על הקיר מעל המחשב שבו היה תקוע ראשו של הרופא, נתלו תמונות של
כעשרה ילדים בגילאים שונים ולכל אחד מוצמד שלט: עופרה, אפרת,
עתניאל, מעון, קדומים... 'איזה מין שם זה קדומים?' הרהר שימי.
|
כבר שנים שאני זורק את עצמי מן המטה החוצה ומתגלגל במכנסונים
קצרים, אל צינת הבוקר הצובטת כל פיסת עור בגופי בנעימות שאין
לי יכולת לתאר.
|
להודות על האמת, התזה הזו עבדה מצויין בעשרים וחמש שנות השירות
בצבא. לא חשוב שבקרב פקודיו, נחשב נפתלי כשטן עלי אדמות, אדם
שאפתן ודורסני שכל מעייניו התעללות בבני אדם וחוסר רגישות
לצרכים ורגשות של אנשים קרובים.
|
הוא התקבל לעבודה כאסיסטנט עוזר למרצה בספרות מודרנית ונהנה
מאד מבדיקת עבודות הסטודנטים. בחלוף השנים, הוא כבר הפך למבקר
ספרות נודע כשהוא מנצל את כישוריו מימי ילדותו. שום יוצר לא
עמד בפניו. הוא ביתר וקרע לגזרים כל יצירה שהגיעה לפתחו.
מתפלסף על משמעות כל מילה
|
ההליקופטר מבחוץ שב והתקרב אל החלון שלנו - שולח שוב אלומת אור
שמתרסקת על החלון ומסנוורת. לפתע נדמה היה שראינו את דמותו של
יוסי שמש, מזדקפת מתחת לשולחן ומתארכת. נמתחת לכיוון החלון
ששוב היכתה בו אלומת האור. מתארכת ונמשכת והופכת דקה ולבנה
ופתאום מבריקה ונעלמת
|
אלעד סימס לי אתמול הצעת חברות. לא ישנתי כל הלילה. בבוקר
הבנתי שאין לזה שום סיכוי אלא אם אותר על הנגינה. וזה - במבנה
המשפחתי העדין שלי - לא בא בחשבון.
|
שני סוגי התרופות האחרים היו הנפוצים יותר. היו הכדורים (היום
גלולות) - כולם בבקבוקי זכוכית חומים אטומים עם תויות זהות
שעליהן כתב מישהו בכתב לטיני מסולסל...
|
אישה מבוגרת עם שיער פלטינה שקלוע בו סרט ולה עיניים נטולות
מבע. היא לובשת שמלת מלמלה מלוכלכת בצבע תכלת ונעה כמו רקדנית.
אישה זקנה שנתבלעה דעתה ואפילו נדבות אינה מבקשת.
|
ללינוער, יש רגליים ארוכות והיא מודעת לכך היטב. היא משתמשת
בהן כבאביזרים שמסתיימים במכנסיים קצרים, המדגישים את כל
אורכן. על קרסוליה, מונחים סנדלים חפים, שכל כולם סוליה ועקב
והם מוחזקים ברצועות דקיקות שחורות החוצות שתי וערב את קרסוליה
כמו נחשים.
|
יש לו למונגר סוללת חותמות מדהימה, לכל חותמת תפקיד משלה. הוא
אוהב אותן כמו את הילדים שלו. כשהוא מכין טופס כלשהו, הוא מושך
את כתב ידו הארוך והמעוקל על פני הטופס בתנועות איטיות מקפיד
על הכתיבה התמה ובוחן כל פעם את מבנה האותיות באהבה רבה.
|
חנהלה אומרת שאם הייתי מסיר את הבטן יכולתי להחשב גבר נאה. זה
מעלה לי זיכרונות מתקופת ההליכה שלי.
|
אפילו ציון שמו הפרטי עלול לזהות אותו. חלש אופי ומסתבך שכל
פעם נופל בצלילה חופשית לצרה וממתין שמישהו יחלץ אותו.
|
לכל יהודי שמכבד את עצמו יש דוד באמריקה. הדוד מאמריקה הוא
נושא מתאים לקשט שיחה. כשמישהו רוצה להרשים את רעו לשיחה
|
פעם כשקטפתי סברס, לא שמתי לב למכוניות ולטרקטורים שנסעו בשביל
והעיפו אבק. התברר שיחד עם ענן האבק התרומם גם ענן של קוצי
סברס וגרם לי לשכב בבית - על קוצים - כמה ימים". הוא מחייך.
|
הגיע הזמן לשחרר את כולן. את כל הפנטזיות. המציאות נשאה את
כולן למקומות אחרים ורק אתה שומר עדיין על שיירי חלומות וכמו
אספן בולים מכור, אתה מעלה אותם לפרקים - כמו גרה.
|
"ככה הן מצליחות לצאת החוצה, לטייל באזורי היוקרה של העיר
הגדולה ולטעום ממנעמי העולם" הוא מפטיר בחיוך ורוני מחזיר לו
בצ'פחה חביבה על כתפו. "העיקר שכולם מבסוטים הוא אומר" ויוצא
הבייתה.
|
קובי שכב על הספה בסלון ועיניו היו עצומות למחצה. על השטיח
שלצידו, שיחקה נטלי בנעלי הבית הצמריריות שלו ונדמה היה לו
שהבחין בצללית של צ'יקו חולפת באלכסון לעבר דלת הסלון הפתוחה
ונעלמת בכיוון המדשאה.
|
ראש המועצה אדם עסוק מאוד. סדר היום שלו עמוס ואין לו זמן
לעצמו. הוא יושב לבדו, בחדר העצום שפינו לכבודו במבנה בית
הספר הישן של המושבה. בין ישיבה לפגישה, הוא נשען לאחור על
מסעד כיסא העץ שלו ועוצם עיניים.
|
זיקית, המזכירה, צריך לעשות לה ניתוח ביד כדי להוציא לה את
הטלפון, מתחנפת לכל המנהלים. משחקת את עצמה עסוקה, אבל בעצם
מדברת כל הזמן עם דבורה - המזכירה של החינוך מהקומה שעלינו.
קוראים לה בעצם כרמית, אבל זיקית, יותר הולם אותה.
|
כשרוזינה יצאה כרוח סערה אל המסדרון בתסרוקת המגדל שלה עטופה
בחצאית מיקרו צמודה, מטופפת על עקביה הגבוהים בדרכה למשרדו של
מר קרסון שנמצא בקצה המרוחק - נכנסו כל עובדי המשרד למגננה
|
הוא לא יודע מה שהוא מדבר. חצי מהדיירים בכלל לא משלמים והמנקה
בכלל רוצה תוספת ומאיימת לעזוב. על מנת למשוך את תשומת לבכם
ואת אהדתכם, החלטתי שלא כמו שני המועמדים האחרים, לא למנוע מכם
מידע ולחשוף את התיק הרפואי שלי.
|
בכל דקה של היום אני חושב עלינו חבוקים, כמה למגע ידך. יש לך
חבר חולה ומוכה, אהובתי המתוקה.
שלך לנצח (?)
ש.ג.
|
בצהרי אותו יום, נסעתי ב"דרך בגין" מדרום לצפון. בהצטלבות
הרחובות "ערבי נחל" ו"על פרשת דרכים" התחלף הרמזור לאור האדום
|
בוא לרקוד.
עמדה מולו. הוא עצר לעיסתו והביט בה.
בוא. הושיטה את ידה ונגעה בידו, מחייכת.
|
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שֵׁשׁ דְּרָכִים לוֹ לַצֶּמַח לְהָפִיץ
צֶאֱצָאָיו וּתְכוּנוֹתָיו.
|
הדרך הזו נשארת תמיד כתנועה צפונה, שאין לה נקודת מוצא ואין לה
נקודת הגעה. היא פשוט דרך - תנועה בזמן בלי שתי נקודות שביניהן
עובר קו. קו שבור ומפותל בין פרדסים שנמשך
|
הוא בעל לשון חדה, טיפוס פרא אדם לפעמים בלתי צפוי. מרשה לעצמו
יותר מדי חופש דיבור תוקפני, במיוחד בתפקידו כמנהיג נהגי
מוניות בעירנו הקטנה. הפגישות שלנו הן בדרך כלל משני צידי
המתרס. כשאני פוגש בו ברחוב אנחנו מנפנפים זה לזה בחביבות אך
כשאנחנו נפגשים במשרדי הע
|
מישהו יפה כמוני שיבין אותי ויחבק אותי, שאני אחבק אותו. אני
כל כך אוהב. שנהיה יחד. יש בי כל כך הרבה לתת... לתרום. אני
חייב לצאת מפה. אני חייב..
|
להקדים את הנסיעה בבוקר משתלם תמיד כאשר המטרה היא העיר
הפקוקה, דלת מקומות החניה. תג הנכה שזיכתה אותי מחלתי הוא אוצר
יקר שמאפשר לי חניה בחנית נכים או באדום לבן - ללא תשלום -
בקיצור - בכל מקום אפילו על אי תנועה באמצע רחוב קפלן.
|
אבא פוצח בקול גדול "ההרים רקדו כאילים, גבעות כבני צאן, כבני
צאן, מה לך הים כי תנוס, הירדן תיסוב לאחור". אחרי הסולו הזה,
אני מרגיש קצת לחץ ומושך את כסאי לאחור.
הנה, זה מגיע כרעם ביום בהיר, ללא הודעה מוקדמת, אין לי שום
שליטה על זה
|
ליוני, יש תחת ממזרי והוא מודע לכך היטב. הוא משתמש בעכוזיו
כבאביזרים שאותם הוא מקפיץ בתוך מכנסי ג'ינס צמודים עד כאב אשר
מדגישים את עגלילותם. על רגליו, מורכבות נעלי ספורט 'המלה
האחרונה', עם סוליות צפצפניות
|
עלמה צעירה יכולה ללכת ברחוב כמעט בלי בגדים, עם שלושת רבעי
תחת בחוץ, ורגע אחרי זה, באותו ביגוד, תיכנס לכנסייה הקתולית
ששייכת לדת השמרנית הכי עתיקה והכי באושה ודווקא היא, ברוב
חכמת ארכיבישופיה, לא מתעסקת עם זוטות כמו לבוש.
|
לוקחים את המרצדס המבטיחה (דם עבדים טורקי, על אדמת מרצחים,
בבעלות סעודית) ויאללה לנאפולי על כביש הדמים E45. כמעט 230
ק"מ ב160- קמ"ש שנמשכים ונמשכים כשכל נהגי איטליה רודפים
אחרינו בטירוף, מאותתים או צופרים.
|
שלושה המה, שאת העדר מובילים לבטח, אל שדה מרעה ירוק, אחר כך
אל הבית והדיר. בראש העדר המשכוכית, האייל הבכיר והותיק, שאת
הדרך כבר מכיר מצעדים קודמים. על צוארו פעמונית, שמשמיעה
דינדון בקצב צעדיו, והיא "בקרת רועה עדרו" קוצבת את דרך העדר
אל האחו ומזהירה במועדה
|
משהגיעו המים עד לנפש, פתחתי את ה-GOOGLE באופן חופשי והקשתי
עליו את מילת הקסם KATO. התוצאה הייתה כמעט אפס. אפס, למעט
שורה קטנה מהבהבת שהכניסה אותי
|
מעשה בצדיק אחד שנכנסה בו רוח רעה והיה הולך ומצווח, עיניו
מרשפות והוא רוקק על הבריות ועומד בדרכם. תפסוהו מעלי חימה
והביאוהו בפני בעל האיזמל. זה הוציא את כליו והיה עושה בו
חתכים בכל גופו וממלמל, זה בעד מעשה שעשית לפלוני וזה בעד מעשה
שעשית.
|
כמוהו כתלמיד חכם שקולמוסו תורתו, שאם יחזור ויעתיק תורתו
פעמים הרבה, אין מגילתו מתיחדת בלב הבריות ונמצא טובל בדיו
ומעלה שרץ בידו, אלא מקמץ אותיותיו וחס על המילות להיות מדודות
במדה הראויה להן להכתב.
|
משהו בתוכי לחש לי שאם אספר לה היא לא תקבל את זה יפה. היינו
מדברות על כל דבר, אפילו על הבנים שרחשו סביבנו בכיתה, ריכלנו
וצחקנו. אבל את הסיפור שלי שרתח לי בבטן לא העזתי לספר לה.
|
הנכד התורן יושב על כסא תינוק במרפסת כשלצווארו "באבט" (סינור
מגבת עם בטנת ניילון) והוא מוטעם בכף גדולה מן הנוזל הרירי
הירקרק ופסי ירק מעטרים את פרצופו ומציירים קוים מפותלים בדרך
אל הרצפה
|
עוד קודם לכך הפסיק להאמין בניסים וגם לא בצירופי מקרים. תמיד
כששיחק "סודוקו" באייפון שלו ויצא לו רצף של ארבעה ניחושים
ויותר, התעורר בו צל של חשד מפחיד, שאולי בכל זאת קיימת שם
במקום כלשהו יישות.
|
על חש"ל בנטיית גרון, בעיניים רמות ובעזות מצח - שטענו שאנו
"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ונתנו לגויים סיבה לשנוא
אותנו.
|
אריק, על אף עיניו הדלוקות וחטמו הדולף, נתון במצב רוח חביב
ומשגר חיוכים ממיסי ללב לשימי כשהוא מגיע לאסוף את גיגי
המצוברחת. היא מקוננת על מצבה החולני ומודאגת מאד מיכולתה
לעמוד בתלאות הערב הממשמש ובא.
|
לימדתי את עצמי משך שנים, להעביר כל בדל מידע לאיחסון במגירות
הזיכרון ולאמן את "שולחן העבודה המוחי" לפעול כמעט ריק, אבל
במוכנות, להעלות מהמגירות את פרט הזיכרון המבוקש.
|
הוא כולל אנשים מרהיבים שיקריאו מילותיהם או ינעימו זמירות
ואולי גם יהיו כאלה שיעשו דברים שלא קשורים במילים או במוזיקה
כמו ריקודים מוטרפים או נאומים פוליטיים. מפתיע ומגוון בכל
פעם, שלא כמו הטקסט הזה.
|
בדרך לדואר, נתקלה רגלו באבן שפה בולטת ונשארה מאחור. כאבי
תופת אחזו בו. את מאה מטרים האחרונים עשה בצליעה, נושך שיניו
בכאב. החלו שבועיים שנטרלו אותו מפעילות רגילה. במיוחד מצעדות
הבוקר שאהב.
|
החרובית, היתה צעירה יותר וכמנהג צעירים, חיפשה לה חברה.
מתיפיפת נהגה להניד את ענפיה עמוסי העלים הירוקים המבריקים לכל
צד והציעה לכל עובר ושב לחפון מתרמיליה השחורים צופני המתיקות
שחלקם נשרו ארצה כשהתיבשו
|
Let us, hear the commands
Of senses, those are really, not laws
And have no logic,
But they are listing
The sadness of our footsteps,
The joy of our day
|
Little Ukraine,
A very tasty cake.
Each night Putin nibbled a bit.
He began with the Crimea,
|
Beside the truth teller mirror
Greened, till thrown down
No grace, no remembrance
To the trash can
|
כָּל הַמַּעֲרֶכֶת הָאַרְמָגֶדוֹנִית הַזּוֹ נָעָה
לַעֲבַר הַגְדָּלַת מְכִירוֹתֶיהָ
מְנַסָּה לִכְבֹּשׁ שְׁטָחִים חֲדָשִׁים
|
היונה מגרגרת עם עלה של זית
עוד מעט קט היא תוגש על מגש
מלווה בזיתים שנכבשו
|
מתעלמת ממראי הדהוי
מציצה מאחורי מסך שיבתי
ובוחנת בלי בושה
|
בזמן שטעמת את המקיאטו הפראי
עוד אשה רומנטית פרעה את חוב חייה
|
בארץ בלי פטפוט - המזכיר וגם השר
הולכים מחייל אלי חייל - מטפסים בהר
אחד יושב שבע - עושה ספירת קולות
והשני אורג קורים - עמוק במחילות
|
He moves like a pendulum
Between sky and earth
And his beaten soul
Finds no rest
And strikes it's wings - like a bird
Like a bird
Who lost it's nest
|
עזה ממות, קשה כשאול, מים רבים לא יכבוה, גם נהרות לא ישטפוה
|
הסירו את הגג, שטפו את המורסה
התת עורית של היבשת
חושפים לעין כל, קיני אדם שדופים
|
מי יטליא את החורים בתמימותי
מי ישיב לי אמונה
האם לנצח תאכל חרב?
הן האמת, גם אם יבוצו לה
תלבין לנצח כמו לוחות השיש
|
אדמה אדמה
פיסת גפן בשול כביש
מורדות יהודה
בואך קרית אבות
|
את סוסי הלבן חיפשתי
מעבר לפינה. סוס לא היה
|
הרוב הדומם, לא הולך להצביע
הוא סומך על המנהיגים
|
אתה אסור עליי ואני אסורה אליך
כשני קווים שנכפתה עליהם מקבילות
|
אני חייבה אני מוכרחת
אין אוני יותר לשאת...
מערכותיי עליי קורסות
|
והשחרחורת - זכרון בגרות
של בצלצלית נחמדת
שברובו כבר התאדה
|
חמש היצירות החדשות
היצירות האהודות יחסית לזמן פרסומן
חמש היצירות האהודות מהשנה האחרונה
כולן נתפסו על ידי הצורות
פרט לאיזה הופמן מסכן שתלוי על בלימה
כבר מתחילת השנה.
|
על אף כל...
ההכחשות
אני קיימת
בעולמך
|
אל תקבל זאת באופן אישי
אמנם חן מצאתי בך קשישי
אך אני מיועדת רק לאישי
הוא היחיד המצית בי אישי
|
ומתחת לפנס בנמל הגדול
עוגנת לבטח ספינה
|
החורף יבש הקיץ זלג
רוח שרב מטאטא פיסות שנשרו
ובמחפצתך עוד טמונים
מיטב מטמונייך
|
כמו מאג שהקצפת
ממנו גולשת
כך גם אגלוש אני לתעתועי
דמיון
|
לאטום סדקים בסירת חיינו
המטלטלת
על אוקינוס משברי הבדידות
|
את זנבו הקצרצר בין רגליו הפשיל
צלל באגם עד אבדן נשימה
ואחר הוא השים פעמיו במרץ
|
זה אני משובת נעורייך
אותו תרנגול קרפטי מרוט
שמוט כרבולת חסרת דם
שט מותש מרוח נפנוף
|
מִתְגַּנֵּב חֲשָׁשׁ שֶׁאוּלַי
רַק אוּלַי
יָצָא הָעֵסֶק מִשְּׁלִיטָה
מַמָּשׁ קְצָת...
|
גם לידידות רבת שנים ישנו מחיר
עיתים הוא קש על גב גמל
ולפעמים המעניק לך שי
לא מאהבה עושה כי אם
לשרותיו
ללא תנאים
|
אני פה
עם הסדק המדמם
נושא את עצמי על גבי בשתיקה
בפנים מועמדות
|
חידה
שופט עליון, מטפל פיליפיני, ערבי מנצרת, פרופסור ממרכז בין
תחומי, ... נפטרו ונקברו באותו יום
|
אמות הסיפים לא זעות
הארץ לא רועדת
תינוק שריטשה הפצצה
בבטן הורתו והורתו
אחד דינם נגזר
|
ושוב הרוח ינחני
אל מטע גבות עיניך
שם חולם אשקיף
אל תכלת התהום הנורא
גם דומה כי אבחין
בנצנוץ הפלדה הקרה
עמוק בלב אגמיך.
|
מישהו דחף מישהו בטעות
שנפל על מישהו בטעות
והמישהו שנבהל (או נלחץ
לא חשוב)
ל ח ץ
|
כשבית הכיסאות הפך לבית כיסא
כשהעם בקלפיות מצביע ברגליים ורוקד עם כוכבים
גם השרים עושים לביתם בלא מפריע
|
רק באמריקה אפשר
לצלם רצח במעגל סגור
ולהוציא את הרוצח
זכאי מחוסר הוכחות
|
עינם קשה מיןהתחת.
'כוונת המשורר' הם דורשים
ואין לי כוונה, לא אין לי כוונה
|
על הקריצות
על העוולות
ועל קשיות הלב
והניכור
|
כְּכָל שֶׁיִּכְאַב לוֹ
וְתִרְבֶּה צַעֲקָתוֹ
סְמוֹל נָתַתָּ לוֹ לְהַכּוֹתוֹ
וְעֵינַיִם סְגוּרוֹת לִרְאוֹתוֹ
נָתַתָּ לוֹ
|
משכימים לקוצר יד
הזורעים גבהות רוח
וקוצרים שדות שטות
|
ופתע טפיחה על כתפו הרגיש
נשא עיניו למרום וירא,
אנקור מעופף מעליו ותר.
|
תמיד כשאני מבקש
היא אומרת
אולי מחר נקנה לך אופניים
אולי מחר נקנה מחשב
|
רוצה, רוצה ומתכנן
עושה כל מה צריך
|
הו בטן בטן כאב חודר - את ראשי מסחרר - הם חוזרים מהשרות -
איש לדרכו נטושים - מחממת השקר בה גדלו - לגלות את הצינה
והכפור של העיר הגדולה
|
העם עם
והמלך מלך
וזוהרו לא הועם
והמהומה מאומה
כל דבר על אופניו קיים
ואיש בפניו לא קם
|
אחד במערת אזוב צדופה
קליידוסקופ שמשי פוזז כתליה
על חוף של ים גועש
ואחד נשאר סגור בחור התחת
שלו
|
תשוט נפשי
לאורך מאות דורות
מלקטת פסוקי אהבה ושלום
של יחיד מול עליון
של אדם מול אדם שבצלם נברא
|
העתיד הוא קיר חוסם
בלי שום מרווח או סדק
|
הוא הנביט מלותיו מתוך החול הרך
בין ניצני עפאים וציוץ ציפרים
הוא ליקט את שפת האיכרים הדלה
ובישל בציר של שמחה ואהבה
על אש קטנה שבערה בו בכל עצמותיו
|
האם לא די לכם כי את היונה
באידי נובמבר הרגתם
ועתה תטלו גם את העלה
|
בני דודי המדבריים לועסים בתאווה נוצצת
ממתקים מתועשים
התמכרות לא ניתנת לתיקון
כמו בכרה קלה שחרולים בפיה
|
בליל השלושים ואחד
רקדנו את סוף השנה
עמוק בבטן האדמה
במרתף נסתר
בשכונה נידחת
|
הרי לא אני הוא
שאכלתי מפרי
העץ
אני רק יועץ
|
חזרה אליי אפורה ומזוהמת
מזמזמת את קרומי אזני
לוחצת על פקעת הבכי
ששלחה דמעה אחת
שנתלתה בפינת עיניי
עקשנית ושקופה
|
אלא שהיתה כאן איזו בעיה
עם הכפתורים של החלוק
לא תמיד החלוק היה סגור
ולא תמיד המלך לבש תחתון
|
היכן הוא אותו איש ניבט
מעל אקרן, מסך או במה
אותו צדיק באמונה
המאמין בצדקתו
|
לחולל כך בחלל האינסוף
את ריקוד הביחד
האיטי הכבד המודע
|
במדינה ננסית עם זין גדול במדים
וקופסת גולגולת מהדהדת
שום דבר כבר לא יהיה בסדר
|
עַל יָפְיָהּ לֹא שָׁרוּ בָּאַגָּדוֹת
מְשׁוֹרְרִים לֹא פָּרְטוּ לָהּ עַל נֵבֶל
אַךְ אִישׁ לֹא פִּקְפֵּק כִּי בֵּין הַנָּשִׁים
הִיא הַיָּפָה בַּתֵּבֵל
|
בדשא,
פרפר אישוני דלתך הפתוחה - חלף
|
אנוד לכן, יונים צחורות
עצוב הוא גורלן של קורבנות
שמחפשות ייצוג אלים
להילחם על צדקתן
|
כמו גלימות של גיישה
צופנות זו על זו
עסיס תאיהן הצורב
|
הגן עוטפני בקור צורבני
מלחך את כתפי עת ידי חובקות
זו לזו וזרועות העדעד ירכי מלטפות
בברכה לחה ואוהבת
מה יום - מה יום - מה מים
|
ויקיצה של קימה
חירוק כסא כואב
ומחיקת החלום
כמו אד על חלון
פתע הפשיר
|
היא לא היתה יפה ולא סימטרית
אבל העור שלה הבהיק כשיש
קאררה טהור וקשה
ידיה משוכלות כעמודי מקדש
גליליים ללא כותרת
|
בואו נרד הגנה
לבדוק את פירות השלום
אם בשלו או עדיין בוסר
ועלינו נגזר לחכות
|
כמה שנים יכולה אם להצל
על שלהבת הנר הזעירה
לדעת
|
וזה הראש מסריח מזנבו
צדק במשפט יחפש
והלא חייב הוא נגד כל פסיקות
מורשע כנגד כל הזיכויים
חסר סיכויים
|
וַתֹּאמֶר
גָּרֵשׁ!
כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה עִם -בְּנִי
|
שוב יוצאת ממחבוא מתעתע
מפלצת הגורם האנושי
מרסקת אם על ילדיה
בהרף פצח בין אגודל ואמה
|
אז בוא שב לדבר איתי
יא חביבי
אני מוכן לחתום לך על נייר קלף
על כל מה שצריך
רק תגיד לי איפוא
|
יֵּשׁ בִּי כּוֹחַ
מִין שׁוֹט אִישִׁי
תָּלוּי מֵעַל אִישִׁי
שֶׁלְּסוּרוֹ שׁוּב לֹא יָשׁוּב
|
אין מי ש...
ואין מי ש...
ואין מי ש...
|
פתיתי זכרונות מסוננים
שטופים תחת ברז השכחה
ומבוררים במסננת השנים
|
היא לוקחת אותך לסיוט
פרטי משלה מתחת למיטה
בזחילה בין המרבד והרצפה
לשתיקות הממאירות
|
דולצינאות זקנות עוד נעות בחשאי
בשבילים שבמחוז למנשא
קולעות צמות לזנבות הסוסים
של אבירי החלומות המיוזעים
|
ראיתי סיר נפוח מצפון נפתח
אמתחתו צרורה צרות לרוב
|
בבניין האבן הישן של הממשלה התורכית
באותם חדרים קטנים חמים
כבול באזיקי הזמן ושטוף זיעה
ממתין לשווא
ליום
|
כבר לא מספיק לנשוך כלב
לקפוץ מראש מגדל
עם חבל בקרסול
צריך משהו חזק יותר
|
כן כך, הוא הצליח
למחוק את החובות
להיות אדם חופשי שמשתין עלינו בקשת
כן כן הוא לא ידע לעבוד
אבל הוא ידע לעבוד על כולם
אפילו על המשפחה שלו
|
הנץ קומי אל יום עולי
ערב שובי תש ירכיי
הם נאספים סביבי כמו מיטת שכיב
במעגל פסחים רוקדים
רגל הרם, רגל הורד
אחת חת הופ
וכן הלאה
|
הו צומפי כלב נשמה
הכלבים ברחוב נתקפים אימה
כשאתה עובר, אך אתה אדיש
כי בחרת חברות ושלום
|
מִישֶׁהוּ הִכְפִּיל אֶת הַכַּמֻּיּוֹת
וְשׁוּב הִכְפִּיל וְהִכְפִּיל
מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה וּמֵהַצְּדָדִים
מְצָרֵף עוֹד מְלַחֲכִים
סְבִיב שֻׁלְחַן הַמַּלְקוֹחַ
|
לאושר שלי עוברת
דרך האושר הפרטי שלך
|
מביטים משתאים
בדור הרביעי
המגרש חושך
|
מה ששנוא עלינו בסחי
בשבילו זה אמבט מלכים
ובכי בשפת חזירים - זו עליצות
|
בסופו של דבר הוא יפיל
את עצמו בשלחו יד
לאשר לא שלו בלי רשות
כל טוב העולם לפניו
והוא חושק דווקא באסור
|
הטובים שבנו מיישירים מבט
הם יודעים הכל אין להם ספק
|
מתלפף כלולאה
נטולת שדרה - נטול שדר
|
הכתובת הייתה, אך אנו
הסבנו ראשנו, שותפים אלמים
לפשע הגזל הנורא
למינויים הממונים ולמנויים בשבתות
וקשרנו כתרי הצלחה לראשם
|
יצא לבי לצוד לו טרף
בדרך של קוצים
|
לכם מורי ורבותי אשתחו
שפרצתם שביל בחרבה
והפרחתם אודים לא עשנים
להאיר לי דרך חיים
|
מלבד ציפרניים מכורסמות
ואש הבוערת בי
כמו גיצי מילים מגומגמות
בשירים לא גמורים
|
ואותה שניה, זו
שהיא כה מחפשת
אינה אלא עצמה
צלמה ודמותה
|
אני החייל הבודד שנבחר
לשלם את המחיר
את אבדן הצלם של יושבי פלשת
חיות דורגליות מצמיחות זיפים
חסרי בית מטעם
ילדי שמנת מפוטמי צוים
|
הנה דג הטרף מבקיע המים
שיניו סדורות כשורות סכינים
מפיל חיתיתו על כל הדגה
אין יצור מימי שישא מבטו
ולא יראנו
|
שתקה הנמלה, לא שחה הגיגיה
לנוכח עגביו של עלם נעוריה
עם בוקר לשדה השכימה
לעבודת הפרך לה מכבר הסכינה
מילאה את אסמיה כמו כל תמיד
לקראת החורף שלבוא עתיד
|
עם גרזן שלוף אל הקיר
יזנק בעת פרוץ בערה
ישאף עשן וייצרב בלהבה
חדור משימה להציל
נפש תמימה
|
התנצלות - הדרך היחידה לתאר שני מתאבקים
שמסתובבים בזירה כמו כלבים אחרי זנבם
היא בפרוזה מחופשת לשירה
|
אני מפריט את שמחתי
לכוסיות שמפניה ורודות
לקצף שוטים מתנגב
מזויות פי
|
כל הערב כך
תנועת מלקחיים אילמת
העבר והסר, הברג
זרוק, שלח, מלא,
שפוך הרתח
שורת פעלים עשירי תכן
בשתיקת עשיה מבורכת
|
אני אקרע, אני אחגוג, אני אשכח הכל
היום חגי מחר אינני
היא סבלנית, טווה כל חוט בארג
|
דרכי נועם הובילו חיי לאשר צלחתי
אגרופי השפלה לא גירוני להשיב
הבלגה הייתה אוני ופשרה גאוותי
מקטטות וקרבות סכינים חמקתי
|
הראש שחובר אל הגוף
נטול הגפיים
מעולם לא נח מלנעוץ
את שיניו חלולות
להזריק את ארסו
ללבות את הדם
|
הקרפדות בבריכת ממילא
הולכות ונכחדות
הולכות ונעלמות מעל פני הכדור
ואנחנו תוהים
לאן
|
השד העדתי שוכב במיטה
מכוסה בשמיכה עבה
|
הַשָּׁהִידִים שֶׁלָּנוּ יוֹתֵר טְהוֹרִים
הֵם לֹא יוֹדְעִים שֶׁהֵם כָּאֵלֶּה
|
צדיקים כמו האיש הטוב
בידוע
שמלאכתם נעשית בידי
אחרים
והוא כשלג ילבין
עת נפשותיכם הציל
|
ומה איתי ומה איתי
היא חושבת
מה איתי?
|
עסיס החשק, מצית את האודים
עליהם היא צולה את הקבב
|
ילדים תועים בשבילי המשק
מכנסיים קצרים, גומי למטה,
כתפיות עם פס וכפתורים
דגם מושלם אחיד לכול.
קומה זקופה בלי מטעני עבר
שדות של כוכבנים ומרגניות
ושמים כחולים.
|
ילד גדול בגוף וקטן בשכל
עכשיו משחק עם הזמן
עם כל אחת מרגיש שהוא בשמים
אבל בעצם הולך לאיבוד
|
הורות היא כישלון שורט
למי שכמו תיק חקירות פותח
לבדוק, למצוא ולהאשים
|
מנצח על עדת שועלים מובסים
המזנבת בעקב הארי
רק בזה ייטיב - כך בראו טבעו
שפיפון עלי דרך
|
גם את הלבה הרותחת
את געש האבן המותכת
ניתן לכבות
במילה אחת של מענה רך
|
מְלָכִים וּמַמְלִיכִים
מַרְגִּישִׁים כְּבָר הִשּ-ִיגוּ הַכֹּל
|
אבל השמש מכה בעוז
ריצודי אורות משחקים במים
כמו גורלות של בני אדם
שמתחלפים
|
שמש שמש שמש
קופחת עולם
אין מקום למנוחה
|
לא זה שמפחיד מירידת מפלס השכל
זו לא הסיסמא המטופשת
זה חוסר הגמישות הזה שאין בו הבנה
שמתעלם מנתוני הסביבה המתריעים
|
נגלה שכל המלחמות
שנלחמנו וניצחנו וכבשנו
בזמן שישנו
לא היו
|
פועלים פי זיקפת שכל רגעית
כנס כל עדה קדושה זו
תוך שלולית עבשה
של טמטום מדיני
|
כל אחד שומר על הבית שלו
מה שעשה המזוז זה פשוט מאד
שמר על שלום הפרקליטות מתבוסה קטלנית
מול פרקליטי המאה ששכר הקצב
|
שרידי הלחץ של גל הסלעים שערמתי
על אודים מהאש הגדולה
שבערתני ואכלתני
מפנוכי
|
הַנְּעִירוֹת לֹא תַּסְפֵּקְנָה
כִּי אֵין שׁוֹמֵעַ מַעְלָה וַדַּאי לֹא חֲמוֹרִים
שֶׁמִּתְחַשְּׁבִים כָּךְ שָׁוְא בְּמִטְעָנָם
|
קרעי חלומות טומעו באויר הצלול
ובוהק רכן את שמורות עיני
|
נשוף ספן נשוף
ושאף אל ראותיך
אבק של מלח
ורסיסי מישבר
|
אסיר עולם כפול שש
מקיים שיחות שלום עם מטאטא כבישים
על גבול שכר מזערי לעובדי הגדה
|
"זה לא יפה להשתמש בטרמינולוגיה כזו"
מזדעק הממונה מטעם חוסר הרגש
"צריך לחלק את העוגה בצורה הוגנת
|
חוק ידוע של מבט רע עין
כמו תקציב של ממשלה
שזורם הצידה לעיבוי יועצים
מפטמי אוזן אוהבת שמוע
ושארית זרזיפו טפטפת לשטח
|
זוֹ לֹא רַק עֲיֵפוּת מַתֶּכֶת
זֶה גַּם צְנִיחַת הָעַפְעַפַּיִם
קִטְעֵי הַזְּמַן שֶׁכָּךְ אוֹבְדִים
וְהַשּׁוֹמְרִים שֶׁמַּחְצִיפִים
|
להסתחרר סביב צירך כמו סביבון
לנתק את הקשר שלך עם המציאות
לרטון, לשנוא ללא צורך, לאיים,
לנתק קשר, לנסות לפגוע
|
חרישנו - ישר וסלול תלמו
משימות להזים
מושכות לזמם
|
כולם יודעים שכלי הזין שלנו,
אמנם קשים וחזקים מבחוץ,
הם מפחידים ומאיימים
כשהם זוקפים קומה כך
מלוא האורך במלוא הכושר
הרתעה
|
נקודה שחורה תועה
בישימון הקרח הלבן
על לוח לבבך
|
על ששיחתתם פרי שמן לריק
פארות זית גזמתם
ואת נבלת היונה השלכתם
מעבר לקיר
|
ושם בחניה אחרי חמישים שנה
מצאתי את אחי האובד
את התום, את האמונה המלאה
|
נטוס במרכבת ההזיה המוזהבת
עטורת היהלומים
רתומה לסוסי קצף גלים
שחווים מדי רגע את לידתם
|
כבר מזמן לא נטחנו כאן
כמויות כה גדולות של מים
ומזמן לא תפח הבצק הנילוש
להר שקרים כה גדול
|
וכשאני מסיר כבלים של יומיות קשת סבר
צולל לתהום שינה גואלת מייסרת
אני חולם עלינו כעל יונים שחורות
בנוכריות כיכר הומה
|
כמו תמיד זה מתחיל בקטן
בעוף שהוחרם מהלול
לטובת מחלקה בפלמ"ח
בהמשך מתפתחת שיטת ה"סמוך"
על פיה אפשר לחרטט בכיף
להסיר אחריות
להאשים את השין גימל
|
נדהם הבז על הדברים
ומקורו המעוקל נפער
אך התעשת ושח ליון (ממקומו בראש העץ)
הס
היאך תעז לשאת דבר שטות והבל
על יכולתם של העופות להסתדר
|
צופנת הבטחות
שבשעה קשה
זקוקה לתמך
הרימה דגל נטישה
|
יוֹדְעֵי סֵתֶר סְפוּרִים
שֶׁכְּזַב הַשִּׁיר
הוּא פִּסְגַּת אָשְׁרָם
|
בכל זאת נמשך הקצב היומי
כאילו כלום לא, אבל כן
כאילו כלום
|
פקוח עין, ראשון לאחיך
שא ברכה מרעיך
|
אני רוצה להיות משורר
לא לערום דפי מילים
ולא לגרוף פגרי אותיות
|
חוט מבריק של עצב עצור
שניצנץ מקצה החולצה שלי
לטיפת המלח שעמדה
בזוית העין שלהם
|
נדים הרופאים בעצב
לסרבן ההתנתקות
כישרון יכול לנסות להציל
את אשר הטיף ובנה שנים
|
ברום צוקים, או תהום ימים
אף לא מרום שמיים
ולא מחילות תחתית
גם לא צמרות עצים
|
מַבְרִיחִים אוֹתָם מֵהוֹוֶה קְשֵׁה יוֹם
לְעָתִיד לֹא קַיָּם שֶׁל גֵּיהִנֹּם וְגַן עֵדֶן
כּוֹפִים עֲלֵיהֶם מֶלֶל יַלֵּל נָהָה
|
המבעטים את לילי גם יומי
בביעותים אסירי פשר
מכים מצד אל צד בספיקת כפיים
|
בבוקר ובערב
בלילה וביום
במיטה ובחורשה
על הדשא ובאגם
בכל מצב שרק נוכל
לעמוד בו ואיתו
|
דווקא עכשיו לפני החגים
כשכה מאיימת גבעת תשע
והצלחנו להעביר את השקים
ביעילות ובלי פגע
|
מעשה מרכבה כמין שילדה מחזקת
ללבב פנימה
מעטפת גבס לגו שבור
|
כמו נביטה של בת ששים בהריון
קורה, למרות שאין בו הגיון
כמו עץ תפוח רב שנים
המכסה גזעו המסוקס שפעת פרחים
|
כמו הריון של בת שישים
קורה למרות שאין בו הגיון
כמו עץ תפוח רב שנים
המכסה גזעו המסוקס שפעת פרחים
|
רעים כאלה
שיכולים לשחק את התפקיד בכנות
של שטן עם שיניים מדממות
לא מדמו שלו.
|
כשזקפתי חוטמי
לקלוט שברירי אבקנייך
נישאים באויר
|
אם נדע להציב את חצאי האמיתות שלנו
באלומה ממוקדת אחת
|
שני עולמות שתי תפיסות
מילים קרות מילים חמות
היאך ניתן לבנות גשר
מעל תהומות נהר הניגודים
|
לֹא מָשִׁיחַ וְלֹא נָבִיא
הֵם הֲפָכוּהוּ לְשַׁבְּתַאי צְבִי
לְמִי שֶׁבִּשְׁעַת צָרָה
לֹא הִצְלִיחַ לְהָבִיא אֶת הַסְּחוֹרָה
הֵם אָמְרוּ לוֹ "לְךָ מִכָּאן
כָּרָתְתָּ בְּרִית עִם הַשּ-ָטָן"
|
אלפיים שנות גלות ותפילה
של כיפוף ונענוע בוקעי רקיע
חיזקו לבני עמנו
את שרירי הגו הכפוף
|
בזיזים מבזבזים בוזזים זמן
מבוזה העבודה - עומדת פינה
הו מי גיבור עזוז מזיז הרים
יטה מחוגי כרוני אחור
|
כמו במלחמה - כשאין מו"מ
כל אחד נוטל את הכוח
ומלמד את השני מאיפוא
הדג משתין
|
לא בשקי תפודים עסקינן
תקועים הם עמוק בלבבות אנשים
שפעם היו פועמים וזוכרים
ועתה חומם שכך ונשכח
|
פיסת בשר מדממת זו
מחויבות שמה. שלמות, נאמנות...
|
מקובל עלי שחמורו
מבוסס בארבעתיו ברפש
וראשו מוטה תמיד למטה
למקור הטומאה
|
לא חושבים שצריך לפגוע באלה שהצליחו - חזרו ואמרו אנשי השר
אז מה תעשו להציל את המצב?
אהה, זה... אז אנחנו... כן,
|
שובו בנים סוררים אמר השם
רדו מהגג משיגינערים
היה חלום וזה שיברו
הגיע זמן להתפכח
|
בעפר תתעפר בארץ לא זרועה
גזעה שורג סדוק שביר
ורק תמוכת יודעי סודה
תזכה בהילולי פריה
|
סיפורים מתוקים
לוהטים מתפתלים בין סיבים אופטיים
יוצאים בשריקה למסעות בין שרתים
תולמים כיוונם עד לצג שולחני
|
לא תוכל צינתי
השב צינת רוחותייך
|
צפרו הרכבות ביתר שאת
ממהרות...
מטרנספרות את אחרוני פליטת עמי
מבתים נעולים בערי בירה
אל תחנה עלומה
שאין בה עצירה
|
הם לימדו ילדיהם "יאללה, יאללה" לצעוק
בלי לפגום בידידות ששמרוה כחוק
|
שובי אלינו בבת העין
קסת שפיעת ים-צבעים
הטעימינו כבראשונה הילולייך
|
החגים בפתח ואנו נלבש את
חולצת השבת על מכנס נקי
ונכנס את שבטנו הפזור בתפילה
|
ים מרגניות לבן
וריח גרניון
צריף אפרפר
|
ארץ גושן - אל טל ואל מטר
אך בבוא יום גשום
גוש גם בגושן לא נותר
|
את טוב הארץ לשם שלחנו
להשביע את קומץ רועש - ניתן
כי אין די באמתחת לכולם
להסתפק צריך
|
במרבד זכרוני פשו כתמים
גם חורים ניבעו בו
פוערים לועות אניצי צמר
|
אצנית בת שמונה חודשים
שלמדתי לאהוב אותה
וגם היא...
|
הֶעֶלְתָה אוֹתָהּ מִן הָאֹפֶל
לְדַקָּה אַחַת שֶׁל תְּהִיָּה
|
עם עפרון קצר,
פנקסון, קרחת וזכרון של פיל
שתדלנות נטו כמו שכתוב
ברצונו מעלה וברצונו מוריד
|
מי שחשקה נפשו באבן יקרות לשבץ אותה בתכשיט מזהב
ולשמור לעד, רק כדי לראות איך עומדת היא יפה ובוהקת לא
משתנה מול תהפוכות הזמן - בל יטעה להחליף מוצקים בנוזלים.
כל דבר יפה לעצמו וכל דבר במקומו יונח. המים בכוס והאבן בטבעת.
|
אחר כך זליגות מטופטפות
בוכיות מים כותבות פסי זרע
פתלתולים על רקע אובך חלבי
הולך ומתערפל בענן
|
אנשים נופלים ממטוס נשבר
פיסות עצים בסכין מנתחים
לילה
תנועה קפואה של ירידה
כמו עליה
|
אני יוצק בכף אמייל
לתבניות של שוקולד לבן
עם סמל של ליצן מחייך
|
ובבוקר צח ובהיר
בהנץ החמה
גזרת אותי מאזור לבך
|
בל נחריש כחרשים
לרחש
ליבנו הלוחש
בערימת הרמץ
|
אלה שלא נתנו להם, בניסוי ויריה
לדפוק ולקרוע, לזיין ולחמש,
לחשש, לפשפש ולשש בש...
|
צַחָה וּמַבְרִיקָה
שֶׁבִּשְׁלֵמוּת אֲבָרֶיהָ
בִּצְוָחָה חַדָּה
קוֹרַעַת אֶת וִילוֹן הַלַּיְלָה
|
אחזק שערי נפש
במשקפיים כהים
חוסני - אל העולם
אצא חוצץ
|
צעקה תגרנית/ ארוזה במטפחת קרעים/ מנבלת, צועקת פוחחת/ תוקפת
כל עוולה/ קופצנית וחסרת מעצורים
|
עלה לו לפלא, העתיר צמרתו
הרטיט בעליו - מול הרוח
גזעו נתעבה, צולקה קליפתו
ענפיו מזמינים - בוא לנוח
|
שתגיע רוח גבית
ואותו
למרחב הדאוי
תשא
|
המוזה שלי שותקת
כשהיא רואה
איך כלי המגן שרכשתי
במערכה הראשונה
|
זה התחיל לפני כעשרים שנה
בתוכנית ראיונות בידורית חדשנית
|
מבלבלת ביצים ומוסיפה לחם רטוב
מתבלת באסכולות בולשביקיות רקק
ופולטת כדורי בשר
|
הַשְּׁכִינָה אוֹהֶבֶת אֶת
עַמָּהּ וְהִיא קַשּׁוּבָה לְקוֹלוֹ. הַשְּׁכִינָה יוֹדַעַת
שֶׁהָעָם הַנִּירְעָץ בַּבִּיבִים מַמְשִׁיךְ לָשִׁיר
לַמְרוֹת
כָּל הַהִתְעַלְּלֻויּוֹת. הִיא בּוֹכָה בַּמִּסְתָּרִים
|
לִפְקֹחַ עַיִן עַל הַשַּׁיָּרָה הַחוֹזֶרֶת עֲמוּסָה
אֶל קִנָּן הַמְּסֻתָּר. רַק מַעֲקָב
נָחוּשׁ מִילִימֶטְרִי סַבְלָנִי
יוֹבִיל אוֹתְךָ לְבֵית מִקְדָּשָׁן מְעוֹן מַלְכָּתָם
|
סורו מדרכי נבלות
המנקרים בסתר גרעיני זרים
שלוקטו בעמל חושב
מחביאים מעשיהם הרעים
|
כן זוהי סיסמת הקפיטל:
הבו לנו בני עניים בשכר נקוב
שמהם תצא תנובתנו לעולם
|
אין להם נשק אישי, גם לא ממון
לא תהילה, לא כסף ולא נדלן
צאן הברזל שלהם ענווה
|
שֶׁיָּבוֹא מִשּׁוּם מָקוֹם
מִשּׁוּם אֶתְמוֹלִים סְדוּרִים
מַכֶּה חַזָּאִים וּמִלַּהֲגֵי פֶּרֶשׁ
יָבִיא עִמּוֹ אֶת הַזִּיק
|
צלחת-על
סובבת
למלחכי פינכה ומוחאי כף
של השורות הראשונות
|
הוא נטל קולמוסו וכתב
את זה הוא ידע
זה היה שלו
גם אם הופשט עירום
הוא כתב את החלום
כאילו התגשם פתאום
|
לוֹבְשֵׁי גְּלִימוֹת שְׁחֹרוֹת
יוֹשְׁבֵי עַל פִּי דִּין
וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִיחַ
|
בתוך ענן ערפל אינטרנטי חושפים
אברי מין זקורים או קרועים
לעין הווב-קאם מתוך קריאה נואשת
לפריצת חומות קורים בלתי נראות
|
אַחַת מֵהֶן - הַשּמֹאל
סֻמְּנָה כְּמַטָּרָה בּוֹהֶקֶת אֲדֻמָּה
אִיּוּם מַפְחִיד נוֹרָא -
חֲסַר בּוּשָׁה
|
לדעת אהובה ישנה
לבטוש בפינותיה הנסתרות
כמו שרק האוהב יודע
|
הם קוראים לה יחוס אבות
לשבירת השיניים
אני אקרא לה
יוהרה
|
והשביעית מה?
נבכית נבוכה
טעם הקורא
|
אל תבקשי סליחה אמי אל תבקשי
על שנטשת את ילדייך
להתפלש בחול
והתמכרת לכאבייך
כשנמוג ענן האפר מהיבשת
|
על לחיה הימנית של בת חמודות
צמחה לה גבעונת
|
אהבנוה
את סיר הבשר ואת מתק המלוח
המבעבע את קצפו הירקרק
מעשבי התבלין - בשולי הקדרה
|
ארוזים וחתומים
בטורי שחור חד משמעי
על לבן קמוט
|
סוסים שחורים יוצאים לדרך
להציל להוציא מן הבור
כשכלו הקיצים - לתקוה אין עוד ערך
שולפים את הסוס השחור
|
בלי התערבות איזמל
של ביוטכנולוג גנטי
או איזו יונית רחמיאל
שמחליקה את הקמטים
|
עבודה משחררת
אמרה הנמלה -
כי מי שטורח בערב
אוכל בשבת
|
אברהם אברהם
הלנצח תשלח ידך אל הנער?
הרי לזרעך את הארץ הבטחתי
ואיך אוכל הבטחה לקיים
אם תכרית את הדור?
|
עירי - טיפות השרף
זולגות ממחטי אשליה
מציירות עיגולים כהים
עייפים נושאים מבטם
|
היכן הן נשותינו היפות
אימות ילדינו
להיכן נעלמו
הריפרופים הכמונוגעים
הנשימות והפרחים
|
ואחרי כל הבכיות
ומשתמה סאת הנאצות
ונסתיימו תהלוכות והתבצרויות
וצלחה עצת שכיב מרע
והושבו הבנים לאחור...
|
בשטחים המוחזקים
מוצתה יכולת האש
של כוחותינו
עד תום
|
לנענע בראש מצד לצד
לצקצק בלשון ולנשוך את השפה
לעצום את העיניים מול הקסם
|
כי העולם על שלל גווניו
ומערכות הטבע שסביבו
אינו כפוף לחוק אריסטוטלי
|
שֶׁקַע זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּמֶרְכָּזוֹ
שֶׁל גַּב חֲמוֹר מֵאֲחוֹרָיו פּוֹרְש-ִים אֶת הַמַּרְדַּעַת
וּמַנִּיחִים אֶת הָאֻכָּף
|
הביטוי החזק ביותר הוא שפך הדם
הדיו האדומה של סיפור המלחמה
מה שאסור בקרב בני תרבות
הופך למותר ומשובח
|
ביום ההוא רק בדל אוזן ישאר מן המפדל
ושתי כרעיים של מתעתעי שווא
והפיצותי אתכם בקרב עמי
לכל רוחות השמיים
|
וְכָכָה הֵם יְכוֹלִים לַחְגֹּג שָׁמָּה לְמַטָּה
אֶת הַחֲתֻנּוֹת הַבְּרִיתוֹת וְהַנְּשָׁפִים
|
זה לא כואב לה
זה לא כואב כשהיא דורכת ומוחצת
כל מה שזז מתחתיה
|
את כל דגי הספר הם יטרופו
ומקצתם ישעבדו כעבדים
דגי נקאי
|
אז נושיב לצידנו את ילדינו הרכים
ונשרוף בחדווה את כל עודפי הזמנים
מול צגי פלסמה דק דקים
נציג בפניהם אהבת הורים
|
ובאו לכנס אלפי משתתפים
וכולם במהומה שוצפים ורושפים
על ריבוי מתגבר של צייד תמסחים
אספני עור ירוק יוצרי ארנקים
|
בטנו הפרוקה
מתקצאת בעוקצה השלוף
כמו עינית מתנועעת
כוון והניע אט אט
כדי תקוע בגוף חשוף ישע
|
הָעוּגָה שֶׁל אוּקְרָאִינָה הַקְּטַנָּה
הָיְתָה טְעִימָה
|
ארס נחש וזנב נמיה
ועלה של פטרוזיל שנפל
לתבשיל התוסס
בלגן כיד היסטוריון הסלבריטאים
|
כשניטשה סיים לקעקע את כל תורת הפילוסופים שקדמו לו - מאפלטון
ועד קאנט, הוא אמר משהו כמו: "איזה יופי של מצב. במקום להצטער,
הסתכלו כמה אופציות חדשות קורצות לנו סביב".
|
אין זכר לצופית
עוד אגל טל
ירעף בקצה עלעל
ודבש מתקו רחק
|
וכיוון שעצמך גזרת
באוטם מבטים
אני חלל פזור בשטח
ספוגה בחול הרך
|
קטן הוא
מחוספס
קליפתו דקה
חמצמץ
פעמים מריר
|
וכל זאת רק בשל בושה
שיש לפיל בשפע
אך אין לקוף אפילו גרם
על פי חוקי הטבע
|
מצע אדמומי מגרש
אפרורי לילה
|
תנו לו כבוד והוא יהיה האיש
שיביא את לבנון כולה
אלא שולחן המומ הסופי
|
אָז יֹאמַר הַחוֹזֵר
הֲקִיצוֹתִי וְאֶרְאֶה כִּי שְׁנָתִי עָרְבָה לי
וְהַמְּצִיאוּת רָחֲקָה מִמֶּנִּי
מְצִיאוּת דָּמִים שֶׁל " לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס
וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ"
|
כְּבָר לֹא יוּכַל לִנְסֹעַ
לְעוֹלַם.
|
הַנִּבְחָרִים הֵם רַק בֻּבּוֹת עַל חֶבֶל שֶׁמְּדַקְלְמוֹת
אֶת רְצוֹן הָאֵלֵה וְהַכָּאֵלֵּה
מִתְחָרִים בִּמְשִׁיכַת הַהֶבֶל וּמְתִיחַת הַחֶבֶל
וְהַמֶּתַח הַבֵּין גּוּשִׁי הַזֶּה עָלוּל לְהִתְחַמֵּם
|
אתה נושם אל אפך חלקיקי תמונה המתרחשת מול עיניך ובו בזמן
זכרונך נוסע בלינק של מכונת זמן פלאית אל תמונה אחרת מן העבר
כמו מעבר מן המפטיר אל ההפטרה
|
עקבתי מושבות הקינון
ציפורי שיר - לא חסכתי
שבטי מאסוף גוזלים
מוטלים על הדרך
שסופם לא אזכור
|
מכונות הייצור של מטריקס
מריצות פס סרט
לברוא ברבימנים תואמים
|
קו האלכסון שנמשך כה ישר
הם דבוקים אליו כתאומי רומא
צמודים לעטיני הזאבה
כתינוקות בני יומם
|
הבטיחו לנו שפת עולם
כמו מבט עיניים משמעי
חיבוק, ליטוף...
|
קוצרים שלל בשדה קמה
ורצים לספר לחברה
עם חנות גזוז פתוחה
|
היא מיתר של גיטרה
שמותנד ללא מגע, כשהמיתר שלי
מתחיל לרעוד.
|
דבקו קומתיים לאחת
והתארכה רוחך בדרכה
ויצאת אל לב המגדל
נשמתך נעתקת
|
מי שעוקר משבעת המינים
בהם נשתבחה הארץ (זית)
סופו מביא על עצמו עקירה
|
ריח שלובש אותי וכופה אותי
שבכוח משכיב אותי
ארצה אחוז פחד איום
|
רק צל פינה אופלת
פרחים מדיפים נרד
ומעבר לברושים דרומה
גלים של חרציות
מרגניות וכוכבנים
כופים גוום ברוח
|
לְכִי שִׁתְלִי צְנוֹן בָּשֵׁל בַּגִּנָּה
לְעוֹלָם לֹא יִצְמַח הַצַּנּוּן
רַק צֶמֶּק וּרְקַב
|
דלל מלל ילל (כולם סגולים)
אין מילים
|
רק הפולנים הטיפשים
פרצופי צנע כבדים
אבר שמחה מדולדל
|
לוואי אאריך להתיז עוולות
בקולמוס עד קיצי יבוא
אך אם אאבד זכרוני בטרם
משאלתי וצוואתי לפניך אביא
|
רק אנחנו יודעים רחליקה
עם מנוע כזה עם חזית ופגוש
יותר אי אפשר כבר לדרוש
|
ועל כזאת הצלחה וכזה אומץ לב
אחד בשביל כולם משלם ויושב
מגיע שישוחרר מיד ללא תנאים
ויזכה בפרס שחרור מולדת ממוסרים
|
ארס צפעונים מרחיש מבית שחים
פה מכיש יד סוטרת פה
וכולם סרים איש למילתו של
בן אדמור בור עם הארץ
|
מעולם לא התראנו אלו כלל אינם שמותינו
אבל יש לנו רומן
תזזיתי ומתוקשר
|
לְבַד בַּמִשְׁפָּלָה הַמִּשְׁתַּפֶּלֶת
לְבַד
לַתָּא הַצַּר שֶׁל הַבְּדִידוּת
|
היה מי שהציע לפני דור
למנות את אלון לשר המלחמה
כי כשהיה שר עבודה לא היתה עבודה
וכשהיה שר חינוך לא היה חינוך ו...
|
עֶרֶב יוֹרֵד עַל שׁוֹכְנֵי הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן
נַגָּבֵי הַחוּמוּס הַנִּמּוֹחַ גַּרְגְּרִי
|
הנה ימים באים נאום האשה
ועל כל רגב בגבעת רם
יעלו פרחים בשפעת צבעים
|
לובן טליתך - כהה ממעשיך
מתג ההרס הרקום בשחור חוטי ציציותיך
|
לך!
תתעלק על נשים אחרות
דחפה אותי בחיוך
|
אך בלב שלך יש רק שני חדרים
שני חדרים תפושים
|
וכך קרה שאיש לא חש
כיצד עצם הדוב עיניו
שקע בחלומות דשנים
חלות של דבש, הכול דבש
|
"לא דופק חשבון" -
זו שאלה ברוטאלית?
|
בתוך המעיין המפעפע
שטבלנו בו להתבשם
התרוצצה נשמה מפוחדת
שביקשה רק דבר אחד
לצאת
|
יש שתיבולנה לא אחת
בלי להבשיל
זרעיהן לא יינשאו ברוח
ולא בבטן ציפור
|
צפור אינך - אך לא לי שמעת
קל כצבי זריז כארנבת ופחז כמים
אל בין גלים צנחת
ועמך כלתה נשימתי
|
לא לילה לי ולא יום
עיניי פקוחות ואתה באישוניי תרצד
תמיד לנגדי
|
על במת החיים הוא מחולל
רומס גוויות וקברים מחולל
כל זה מתאבונו הגדול
דעת תמימים ודלים לזלול
|
נשל עורי
בין חידודי הצור
ושיני התנים
|
לא מבין איך את מחייכת וזורחת לך
כמו שמש במילואה
|
בדיבור - איש לא מאזין
בסיפור - נופלים כזבובים
בציור - הם נועצים הרף עין
|
הארץ נסוגה, חוורו הכתמים
אדמת הטרשים הבהיקה.
הדרך אחת היא ואין לחזור.
"שמיים פיתחו לי הנני מגיע !"
|
גרוני הנצרב משחרר כחכוח
על-רצוני מיבב
מזניק את אזנייך הרגישות
אני אוטם עצמי ומאפס ווליום
|
וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּעִים עָמַדְנוּ
מַבִּיטִים בְּעָצְמָה הַמַּפְעִימָה
שֶׁל אִישׁ אֶחָד סוֹחֵף
עוֹלָם שָׁלֵם
|
כשהעביר ראשו
קטנה לפתע הפרצה
מתניו סרבו עבור בפרץ
נלכד ללא מוצא
|
רהב הציפורה על אונקל מקורה
מוכנה להלחם עם כל פיסה מבשרם
של מתישבים תמימים
תימוג כקריאת עורב על ענף
עץ בודד
|
בני יצהר חומסים שמן
יתום עם אלמנה יענו
ייחר אף אבי יתומים
כת קדושים יתכנו
ובכל קדוש ידם תפגע
|
ומתוך כל השחור הנורא הזה
הופלנו שוב אל תהום
ואחזנו את עצמנו נוקשים
מרחפים בין עצב לתקוה
מלקטים את שאריותנו כגרגרי
יומלילה בלי אבחנה
|
שוב אני יושב מולך
כמו מדי שבוע
את צוחקת
|
רחקתי ואני מביט בך ועיני כלות
איך קדרו שמייך וכדרו שמנייך
כי גזרת על עצמך אבדן בבולמוס
|
כדי להיות נאיבי חסר תקנה, כמוני
אינך צריך להיות פראייר
אתה צריך רק
לרצות להאמין -
ולהאמין
|
אני אספן כפייתי של תשובות
למשאלותיי - שטרם נכתבו
וככל שגדל האוסף שלי
|
איש לא שת ליבו לאמת הבוערה
בשיח הסנה השרוע
זה שיוקד עד
|
זכרתי לך חסד נעורים
עת הלכנו לבד במדבר
בארץ חרושת קמטים וסבל
הטמנת את זרעי הסבלנות והתקוה
|
הם מוציאים אצבע אחת
מחור תחת השלווה העצלה
ומנסים להפגין
בראש הנחש
|
הצילי ממשלה, הצילי
הישישים פסקו למות
ומה נעשה ביום פקודה
כשהרזרבה תסתיים
|
כל הלילה ישנתי בעריסתי כלוא בקליפת אגוז שעטפה אותי, כשמשני
צדדי חושך צלמוות. מעת לעת חשתי בתנועות נדנוד שסחררו אותי, אך
במשך הזמן התרגלתי.
|
אני באת בשביל אנחה ארנונה. עירייה שלח לי מכתב "אין אנחה",
אני קבלת כל שנה
|
פתחתי את דלת הפריזר ושם הוא שכב כמעט נפל לזרועותי, פגר הדג
מבריק ומנצנץ מגבישי הקרח שהקיפו אותו. נראה פחות כמו דג ויותר
כמו דרקון מיניאטורי כשהוא כולו מפותל כמו בומרנג. מי יודע
אילו יסורים הוא עבר שם בתוך הפריזר
|
פרופ. יגאל שוורץ:- "המצב של המקצוע שלנו נורא קשה. יש שני
סוגי מורים - אחד שמלמד לחשוב ואחד שמלמד לחשוב כמותו. "
|
להיכנס או לא להיכנס? היצר הפגוע שלי אומר שכן, חייבים להכנס
בכל הכוח ולהראות להם מי כאן הבעל בית. מצד שני, כשאני מסתכל
אחורה, אני מקבל חלחלה.
|
בחרת לעשות "תיקון", דוקא ביום הנפילה שלי. החלטת לקרוע את כל
החוטים. ירדת למחתרת, התעלמת, נאלמת וונעלמת.
|
לא הספקתי לראות
אם זה חרה של כלב או של
אדם
|
בתרבות זו כאן, המושתתת על פיצול גזעים, שמטרתה הייתה לבסס את
העושר של מעטים על הגב של אנשים כהי גב, אנו מוצאים שאף אנו
שהיינו כהים כדי לשרוד את אירופה הנאצית ואהבתה לבהיר הפכנו
"לבנים". אך האמנם אנו? מקורותינו לעתים כהים הם ואני מבקשת
שאנו נחזור לזהות זאת
|
אמא אמרה לי "אל תשכח שאתה יהודי"
אבא אמר "את ראש הנחש יש לקצוץ"
הרב אמר "אין לגויים זכות לחיות כאן"
במגרש אמרו "אנחנו טהורים הקבוצה טהורה"
|
פתאום תופשת היצירה עצמאות ונעמדת מולי בחציפות בלטישת עיניים
לגלגניות. אז, כשאני מביט בה חזרה, נדמה לי פתאום שכבר קראתי
דבר כזה באיזשהו מקום.
|
אורח לא קרוא אל הבית הגיע. על הדלת לא נקש. גם לא מן החלון
נכנס. התמקם כשהוא משתרע על הספה הגדולה בסלון, בגדיו מטונפים
נעליו מלאי בוץ וחיוכו בוטה ושחצני.
|
עכשיו היא מדברת. מעין לשון תלונה מתפנקת. שניהם בעלי שליטה
עצמית מופלאה. כשהוא מדבר, היא מקשיבה בשקט עד שהוא מסיים
ואפילו לא מנידה את ראשה ואחר כך מדברת והוא ממתין בשקט עד
שהיא מסיימת.
|
סיימון הוא גבר מרשים כבן ארבעים, גבה קומה וגלוח ראש, שמבלה
את רוב ימיו מאחורי דוכן הפלאפל המצליח שלו במרכז המסחרי של
העיירה המשמימה. על פניו יש לסיימון חיוך לגלגני ששמור לכל
אחד, כזה שמשדר כוח ושתלטנות.
|
אחד שבונה ארמונות דמיון באויר אך שוכח להוריד מהם סולמות
לקרקע האפורה של המציאות... מתבלבל לפעמים בין מטאפורות
שמתחזות לו כמציאות מדומה. הוא נכנס לגור בהן על כל הסבל
והייסורים שהן מכתיבות לו
|
אנחנו אוכלים את הכופתאות שהבטיח לנו הצורר, אם ניכנס פנימה.
עד היום:
הוא קיים את כל ההבטחות
אנחנו פעלנו בדיוק כמו שהוא רצה
|
כשסיפרתי לניר שאתה חוזר הוא ענה לי בשמחה שהוא יודע. "איך?"
"כי אנחנו באותה הבראנזה וכולם כבר יודעים" ענה בחיוך.
|
כולם יודעים שעם עובדות קשה להתווכח. רק חבל, שגם עם שטיפות
מוח, שמתחזות לעובדות, קשה יותר. במשך שנים מחדירים בנו תורה
מעוותת, שגויה ומטעה. זה לא היה נורא כל כך, אלמלא היינו
סופרים גוויות כתוצאה מכך, יום יום.
|
ההסתדרות נלחמת בעצם את קרב המאסף שלה כשהממשלה נמצאת כשגבה אל
הקיר (חוסר ברירה) ואין ביכולתה להגמיש את עמדתה בשום פנים.
|
תרגום של שיר אינו מלאכה פשוטה. כאשר אנחנו מיבאים שיר מארץ
אחרת, אנחנו מעבירים אותו תהליך של רילוקיישן. מנסים לאפשר לו
קליטה בתנאים חדשים של הארץ המיבאת. זה כמו לעקור עץ במקום
מסוים ולהעביר אותו למקום אחר ושם לשתול אותו מחדש ולעקוב אחרי
תהליך קליטתו והתחזק
|
בימינו. אין שום סיכוי שיפרוץ איזה חוקר צעיר את מסך העלטה
ויכריז כי "הנאת הקריאה" היא המדד העיקרי להערכת יצירה ספרותית
וכל יתר הקריטריונים, הם רק מדדים נלווים ומסייעים בהבנת
הכתוב.
|
סייד קשוע, אינו זקוק לאוצר מילים עשיר, כדי לכתוב. הראיה
האנליטית המופלאה שלו מצליחה להתעלם מן הדעות הקדומות המזינות
אותנו בשפע ולמוטט במילים קצרות המוטחות כאיבחת גרזן - את
הסטראוטיפים של הערבי ושל היהודי היושבים בארץ.
|
הנתונים היו לפני העיניים. תאונות שנגרמות ממהירות מופרזת - רק
אחוז נמוך מסך כל התאונות. לפני כחודשיים קראתי ב-YNET כתבה
שבה פורסם כי המשטרה עומדת לשנות את שיטות העבודה שלה ותציב
שוטרים על פי מפת תאונות. זה היה בשעה 06:00 בבוקר כשיצאתי
לעבודה.
|
עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו, יעשה שלום עלינו
ועל כל ישראל
|
ההלך בדרכך לים המות
אם תעבור, עיניך שא
ראה גאות יודעי כל -
זו מלאו לה ארבעים
והנה משרכת דרכיה בקרן פנה
ממתינה כאחיותיה הדלות
למתת חסד של ממשלת זדון
|
על פי בקשת מגיבים ובאיחור של חצי שנה לפחות, הרי התווים של
השיר "סתיו".
|
היחסים בין יהודים לנוצרים ביבשת אירופה, עדיין לא נחקרו דיים
כדי להבין את השורשים לקשר האיום ולצורך של האחד בשני. קשר
שרווי מלחמות דת, האשמות שוא, רגשות סמויים שעטופים בקליפת
גרעין התא הבודד.
|
גם אני רציתי פעם לחיות
לשאת ענפים ירוקים למעלה
להנביט ציצים ירוקים
|
אם שכני יעקב זורק עלי עפרונות, האם מותר לי לקרוא לו יעקב
עפרוני ?
|
יש לי חלום בן שנים, לעשות תערוכת צילומים של עצים במצב של
סיפור
|
גם לאודיסיאה בגרוש יש סוף
עצוב אם לא כיוונת את מכשיריך
לשעה מיוחלת
|
לוגנו שוויץ 2006
ועד הבית החליט כל הדיירים מקיימים
|
קבלו את יצירתו של גדול האמנים - אדון טבע.
|
רישום פחם ישן שהועתק במצלמה דיגיטלית
|
שהוספתי לו אפקטים ב"פוטואדיטור"
|
שומות ממאירות להסיר ניתן
אם תתגלינה
אך אבוי, לו לא במועד
הנה ניצבות גרורות עלומות
במעלה נהר הדם
סוף הדרך - עת
יתגלה, כי אוזל
|
בקר שהוי
מזליף מטר דקיק
רוח מאיצה
חצי קרח
מנקבים עור פני
כמשתוקקים למפגש
עם עצמות לחיי
|
שפתיו חרבות מלעלע
על שסע תחתונה מעביר לשון
זו צרובה מרוח חרפית
וגלדיה פוערים צהבם לכל
חסרי בושה
|
היא לאטה רק חוט מושכת
רשתה תניע מסביב
עוטפת מחבקת ומערסלת
כמו מגע יד אם חביב
|
היא בוכה בימים
ובוכה בלילות
ושעון החול מזרים
גרגרים
|
אל הארכיון האישי (61 יצירות מאורכבות)
|
|
שוקו זה סתם חלב
מלוכלך.
צרצר |
|
