|
Oh, Victoria, Don't you know?
The pain in me forever will grow
Your royal request I'll grant and obey
But pain within is here to stay
When in your arms I don't regret
For finally I can forget
When the torment inside just has no end
The only thing left is to pretend
Victoria has eyes like a sea of heart
This life has made her kind and smart
And in her bed I lay to sleep
Perhaps she's the one my soul to keep?
Sometimes I bleed for I'm so small
Can you beat agony? Love conquers all!
Please kiss me now so I don't cry
Victoria, hold me as I die. |
|
א: שלום.
ב: שלום.
א: אתה יודע
שאנחנו בעצם לא
קיימים ואנחנו
רק חלק מסלוגן
מטופש.
ב: נכון.
א: וזה לא מפריע
לך?
ב: אם אני לא
קיים, למה שזה
יפריע לי?
א: נקודה טובה.
ב: ברור שזו
נקודה טובה.
אחרת לא היו
רושמים שאני
אומר אותה.
א: רגע, אתה
מרמז על כך שאני
מקבל את כל
המשפטים
המטומטים, ואתה
את כל
הטובים?!?!
ב: כן.
שמואל
איציקוביץ' יוצר
דיאלוגים
עמוקים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.