[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ניהיליסט רדיקלי

אל היוצרים המוערכים על ידי ניהיליסט רדיקלי
The revolutionary despises all doctrines and
refuses to accept the mundane sciences, leaving
them for future generations. He knows only one
science: the science of destruction. For this
reason, but only for this reason, he will study
mechanics, physics, chemistry, and perhaps
medicine. But all day and all night he studies the
vital science of human beings, their
characteristics and circumstances, and all the
phenomena of the present social order. The object
is perpetually the same: the surest and quickest
way of destroying the whole filthy order.

- Catechism of a Revolutionary




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אני זוכר איך בימי שישי העמוסים: בערב נתון כזה הערכה היא
שחולפים משהו כמו 5 אלף איש. והייתי מכרטס, ומכרטס, אותה
פעולה, שוב ושוב, כמה שיותר מהר, בם, בם, "ערב טוב", "ערב
טוב", אלפי פרצופים, אלפי נשמות: עד שהייתי נכנס למצב שאין דרך
להגדיר אותו מלבד טראנס.

ויהי באוסטריה צדיק תמים היה בדורתיו אדולף היטלר: אמן וצייר
מוכשר בעל רגש ואהבה ליופי יצירתו של יהוה; בן ויאמר יהוה
להיטלר: דבר אל אירופה ואמור להם: כי בני ישראל איבדו את דרכם
ואותם יש למחות:

בדרום רמלה, בין שכונת גני דן לג'ואריש, יש חומה המפרידה
לחלוטין בין איזוריהם.

זה הג'וקר, הנרקומן הכי ידוע בשכונה. הוא שוב מתחיל לעשות
בעיות. להציק לבעלי עסקים, מרעיל את מוחם של ילדים קטנים
בתעמולה ניהיליסטית.

בלילות הוא דימה לעצמו את הנשמה, החולפת, השמיים ממסגרים לו את
חייו בעוד שהוא אינו ציור, אלא דבר כתב. בום, טראח! להבה. וזה
מה שנאמר לו מבעד לרחש גחלים

יום אחד, כשחזרתי הביתה עם חברים נעצרנו ממש בכניסה לבניין.
היה שם טכנאי, והמתקן היה פתוח. ניגשנו לשם והבטנו בתמיהה.

המפקד שלו התקשר אליו ב-9 כדי להודיע לו: "מחר אתה עולה לשמירה
על הר האוורסט".

הייתה לי תכנית שהסתובבה אצלי בראש לא מעט זמן, והתכנית הייתה
לירות בזרת שלי. הנחתי שזה לא יהיה כזה נורא, הרי למה אנו
זקוקים לזרתות ברגליים? למה אנו זקוקים לאצבעות ברגליים בכלל?

המחשבה הזאת, שכל דמות ראשית זקוקה לפסקה מאפיינת משל עצמה,
תמיד חרפנה לי את הראש. ומה יכתבו עליי?

ויוולד לאיזור השפלה ילד; חסר שם; ויגדל ולא יראה בחברתו דבר
אלא תוכחה וזדון; ; לא יראה דבר בגלים הנסחפים של הים אלא מן
הבריחה; לא יראה דבר בקירבה אלא מן המרחק

קניתי באיביי בן אדם.

לא בן אדם אחר. לא כמו-עבדות. קניתי בן אדם בדיוק כמוני.

ארצישראל
אבל איזה מחזה יפהפה זה היה. לקום אל עשרות שקי שינה בתוך
מבנה! איזה מרד. האם היו חיילים שעשו את זה אז לפני, האם עשו
את זה אחרי?

הוא הגיע לסיפור על חומת יריחו. איך שהכוהנים תקעו בשופר
והפילו את החומות הגדולות. הוא הניח את הספר, אחז בקנה של הM16
שלו, הדביק לפה ונשף לתוכו; שנייה אחת. שני שניות. שלוש שניות.

אני יכול ללכת, אני יכול להרגיש שאני מזיז את הידיים, אך אני
לא שומע אף את צעדיי - ואיני מרגיש דבר, לא משנה כמה אני הולך
ומגושש את ידיי הלאה.

מדע בדיוני
אני תוהה. אם ניתן להניח דבר כזה, אז הרי שניתן גם להניח שישנם
יצורים שייתפסו את המרחב כפי שאנו תופסים את הזמן. כשביל הנע
לכיוון אחד בלבד.

אני מוצא חרטות ווידוים שלפני המוות כמעניינים במיוחד. מדובר
ברגעים הכנים ביותר של כל אדם.

בתכנית שראיתי בערוץ ההיסטוריה דיברו על המלחמה הקרה. סיפרו שם
שבשיאה, משרד הביטחון האמריקאי העסיק מאות אנשים בתפקיד של
'אסטרטגים גרעיניים'. מטרתם - לתכנן ולבחון את האפשרויות בתוך
מלחמה גרעינית עם ברית המועצות. במילים אחרות, איך יהיה ניתן
לא להשמיד את העולם

דמיינו כמה קשה לזמן, כאשר כל מכה שלו היא רק לרגע! בעוד
המרחב, עומד, בשקט. מכותיו את האדם דוממים כמוהו, כוחו הגדול
הוא רק הלילה, בסך הכל חושך עצום. ואילו מה זה אל מול לילו
הארוך של הזמן!

עוד מגיל קטן היו בי תחושות תמוהות בנוגע ליום הזיכרון לחללי
צהל. לא, לא חשבתי שאדם צריך להקריב את חייו למען אנשים אחרים.
ואינני צריך להודות להם, כי מעולם לא ביקשתי מהם לעשות את זה.

בעת שחיכיתי בתחנת האוטובוס הבחנתי בגווית חתול מונחת על
הכביש. היא הייתה מחרידה לחלוטין. כמעט חצויה לשניים, כשהמעיים
של החיה האומללה שפוכים על כל הכביש.

גן עדן
קילומטרים ספורים מגוש דן, יושב עם המייחל להשמדתנו. רוב
הישראלים לא מעריכים את העובדה הזאת.

אנשים אומרים לי שכתיבה תעזור לי להתגבר עלייך. והיא קצת, כן,
למשך מעט זמן. לשפוך את הרגשות, ואת החוויות, זה עוזר. אך לאחר
מכן אני מביט במה שכתבתי ותוהה; זה בסך הכל מילים, ואת, את
היית הכל.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אינטרוספקטיבי
כל המילים שנאבדו תחת צל אור ירח
בפעימה אחת ברחו
בין הבניינים והרחובות

הרהור
קַוֵּי מִתְאָר לַפְּרוֹטוֹקוֹל
[לְהַגִּיד שָׁלוֹם לָאֲנָשִׁים]
יֵשׁ לִהְיוֹת עירני וְחָד
לָש-ִים לֵב לַתְּנוּעוֹת
צַוַּאר חַדּוּת.

קצרצר
גם אני
נאנס

אינטרוספקטיבי
נָגַעְתִּי, בְּגוּף אַחֵר.

הֶחֱלַפְתִּי מַשְׁמָעֻיּוֹת עִם
מַעֲרֶכֶת סמנטים נִפְרַדְתָּ.

זכרונות
אֲנִי יֶלֶד,
מָה אֲנִי יוֹדֵעַ?

מצב
אֲנִי מַחְדִּיר לְעַצְמִי
חֹמָרִים כִימִיִּים מְסֻכָּנִים
כְּדֵי לשנורר בִּשְׁבִילִי
מַצְּבֵי תּוֹדָעָה חֲדָשִׁים

קובץ שירים
בְּכָל לַיְלָה אֲנִי מְבַצֵּעַ גִּיּוּס
כְּלָלִי שֶׁל כֹּחוֹתַי הָאַחֲרוֹנִים
מְיָאֵשׁ אוֹתָם בְּכָל נְקֻדּוֹת הַגְּבוּל
הָאֵינְסוֹפִי, הַחוֹצֵץ בֵּינִי לְבֵין הַהֲוָיָה.

קצרצר
לַפְּעָמִים חֲסֵרָה לִי
אֵיזוֹ כיתובת קְטַנָּה
שֶׁתַּבְהִיר; אִילוּסְטְרַצְיָה.

אינטרוספקטיבי
לִפְנֵי שֶׁלָּאָדָם הָיָה בִּכְלָל זִכָּרוֹן
הָיָה רַק אֶת הכמיהה
וְהִיא, לְבַדָּהּ, לֹא יָדְעָה לְאָן לְהוֹבִיל
אֶת עָצְמָה

אהבה
אֶל תּוֹךְ הָאוֹרֵךְ הַבִּלְתִּי נִרְאֶה שֶׁל הַשָּׁחֹר!
שֶׁבּוֹ הַמְּרַחֵק הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר
נִדְמֶה, רַק נִדְמֶה
כְּמוֹ גַּם הַקָּצָר בְּיוֹתֵר

בדידות
לְחַיֵּי כָּל הַמֶּרְחָב הַזָּר
שֶׁנִּשְׁטַף אֶל חוֹף וּנְגַלֶּה לְאַחֵר גַּלִּים
חוֹף סַף
בְּדִידוּתִי הַמַּבְהִילָה

אהבה
ידיי זזות
גועשות ממני
משתדלות לחקות
את ערכי החברה

הרהור
אַתֶּם כָּל כָּךְ מְיֻשָּׁנִים,
עֲדַיִן מִשְׁתַּמְּשִׁים
במקלדות שֶׁל אוֹתִיּוֹת וּמְסַפְּרִים.

זכרונות
אַתָּה - רַק זִכְרוֹן
אוֹיְבֵךְ - הַזְּמַן
בְּכָל מַכָּה שֶׁלּוֹ
אַתָּה מתחלש.
וְעִם זֹאת מְתַחְזֵק

קצרצר
כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן אֲנִי
מַחְדִּיר אֶת אָזְנִיּוֹת הַדְּמָמָה
הַמַּנְגִּינָה מִשַּׁלְהֶבֶת - הַמִּלִּים נוֹגְעוֹת

זכרונות
אָכַלְתִּי אֶת הַזִּיכְרוֹן שֶׁלָּךְ.

בַּמֶּלַח הַלֵּילוֹת

אָכַלְתִּי וְש-ָבַעְתִּי
מִמֵּךְ וּמֵעַצְמִי
וְרָעַבְתִּי כִּיפְלַיִים
מִכָּל מָנָה.

זכרונות
מִצְטַעֵר,
אבל אֵין לִי אָלִיבִּי
לָרֶגַע, שָׁבוּ
התנקשנו לָרִאשׁוֹנָה.

הרהור
אֲנִי מַמָּשׁ גָּרוּעַ בָּאָמָּנוּת
הלהסביר-דְּבָרִים-לָאֲנָשִׁים.
אוֹ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר יוֹתֵר
מִמָּה שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי, אוֹ פָּחוֹת

הרהור
כל הטירוף שבחברה שלנו טמון בפער
בין העובדה הזאת
ליומ-יום שלנו

אהבה
מרקם חסין לכוח אדם
המגן על
חומר
שהוא בדיוק כמוהו

אהבה
מוחי יאבד עצמו לשינה
כאשר אני אוחז בחוזקה
בשלד עצמותיך המאובק

אינטרוספקטיבי
הזורם מחוץ לסדרים
איפה שאיש לא יכול לרשום
זוחל מכל קצוותי

קצרצר
למות בפתאומיות

קצרצר
אֲנָשִׁים הֵם הֲכִי טוֹבִים כְּשֶׁהֵם שׁוֹתְקִים.

הרהור
אוֹרֵחַ הַחַיִּים הַמַּעֲרָבִי
מְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם וּמְחַכֶּה
בַּפְּקָקִים בַּדֶּרֶךְ לָעֲבוֹדָה.

הרהור
יֵשׁ קָטַע כָּזֶה בָּאֶמְצַע ההתמזמזות
שֶׁהַשְּׁנִיִּים הַמְּעֹרָבִים נָחִים
ובדממתם כִּמְעַט-מַכְחִישִׁים
אֶת ההתגוששות הַפְּרָאִית

אינטרוספקטיבי
מַבְחִינָה סמנטית, פואמה עָצְמָתִית זְקוּקָה
למושא כָּלְשֶׁהוּ, כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁאָהַבְתְּ וְלֹא אָהֲבָה

אוֹתָךְ חָזְרָה, אוֹ שֶׁחֻקֵּי הַיְּקוּם לֹא אָהֲבוּ אותכם
חֲזָרָה; הַזְּמַן, גּוֹרָל, אוֹ כֹּחוֹת הַנְּשָׁמָה.

בדידות
אם כך נבחן את טבעי עולם
שנחשף תכלס רק ממוחי
חופר מעמקי בדידותי

סונטה
כְּשֶׁהָאָדָם מִדְּבַר הָאֲדָמָה דּוֹמַמְתָּ
כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ הָאֲוִיר נֶעֱצָר;
הנשיבות יָחוּלוּ בֵּין כָּךְ אוֹ כָּךְ.

אהבה
מכל העצים רק עלעליהם
ומעלעליהם, מרקם נעים ומיוחד
עליו ניסיתי לנוח ולדרוש את נשמתי בחזרה

הגות
אתמכר למנורות הלילה
במיוחד בערבים גשומים
אספר ואסביר לכולם
על אור מנורות הלילה

בדידות
שהרי זה מה שאני בכל מקרה
תודעה המחפשת הגדרות לקיומה
בבדידותה, במוזרותה

אינטרוספקטיבי
ולשאלה:
איך אדם כותב?

אהבה
כמה דמויות נפש
ביניהן - הבנה אחת, סופית, כנה
שהיקום אוהב לעת ערב

הרהור
ליקוי חמה ארוך במיוחד
כך רציתי לומר
כששאלו אותי איך אני מרגיש
באיזה יום אחד בבית ספר היסודי

אהבה
אך כל השאר עוצר אותי
כל מה שאני רואה
ורוך מילותייך ממשיכות
לזעוק, לעזור

קצרצר
קולי מלחין
בשקט
אלפי שירים הנכתבו עבורך

הרהור
אילו ברחם אמי, הייתי יודע דבר
הייתי עושה משהו למנוע זאת
נשבע שכן

הגות
יוֹשֵׁב אָמָּן בַּחֲקִירַת מִשְׁטָרָה
וכי לָמָּה אַתָּה אָמָּן?
עַל מְנַת לַעֲש-וֹת ש-ָמוֹת בְּלֵב הָאָדָם

קצרצר
אנחנו לעולם לא מדברים.
רק כשחושבים על הזמן
מרגישים את
הפצעים

בלדה
למה שמישהו יעז בכלל להסתכל אל תוך ליבו?
המדמם כמו חורשות גטיסברג 1963
שובל עצום של זכרונות

אהבה
בכל פעם שמבט חודר אליי בדיוק
אל תוך עיניי, ואני אליו
צפים בתוך אישוניו, כך אני רואה
כל אירועי ורגשות העבר

ארספואטיקה
אני עומד
במקום
אבל משהו בי ממשיך ללכת

הרהור
העולם הזה רועד על ברכיו
ואני איתו
משקשק בתוך מוחי
זכרונות

קובץ שירים
מילה שהכרתי אתמול ועד עכשיו לא מפסיקה לרתק אותי.
האם זה לא כל חיינו?

תחושתי
הַתְּחוּשׁוֹת שֶׁלָּךְ מְנֻתָּקוֹת מֵהַחֲוָיָה
כְּמוֹ שֶׁהֶעֱצִים בָּטַח מתנתקות מִן הָאֲדָמָה
כְּשֶׁהֵן צוֹמְחוֹת, ומפלחות אֶת עלעליהם בָּאֲוִיר

אהבה
ואתה תוהה מדוע היקום בנוי כך,
לאורך לרוחב לעומק ולזמן
שכן נפשך צמאה רק לעומק אחד

פזמון
אֲנִי עֻבַּד בְּבֵית הַקּוֹלְנוֹעַ
אֲנָשִׁים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים
מִסְּרָטִים וְחוֹזְרִים
יָשָׁר אֶל חַיֵּיהֶם

אינטרוספקטיבי
בַּחוּץ יֵשׁ אֲנָשִׁים
וְהֵם מְדַבְּרִים וּמִדְּבָרִים
עַד שֶׁאֵין יוֹתֵר עַל מָה לַדָּבָר

אינטרוספקטיבי
אֲנִי אֲחַכֶּה אִתְּךָ
פֶּה, בַּפְּקָק הָאָרֹךְ
שֶׁל הַתּוֹדָעָה...

אינטרוספקטיבי
בָּעֲבוֹדָה. האחמש שׁוּב
עומל עַל הַקְּטַנִּים שֶׁבַּפְּרָטִים
כַּמָּה הִיא בָּטַח רֵיקָה

אהבה
בָּרָאשִׁית בָּרְאָה הַנֶּפֶשׁ אֶת הָאַהֲבָה וְאַתְּ הכמיהה
וְהַנֶּפֶשׁ הָיְתָה תָּהוּ וּבָהוּ, וַאֲפֵלָה עַל פָּנַי
תְּהוֹם
וְרוּחַ הַנֶּפֶשׁ מְרַחֶפֶת עַל פָּנַי הַתְּהוֹם
וְתֹאמַר הַנֶּפֶשׁ; וַיְהִי אוֹר; וַיְהִי אֶת

קצרצר
מה הייתי לוקח לאי בודד?
את כל הדברים שבחדר שלי

הרהור
בווטסאפ
אִם יֵשׁ לָךְ שֶׁגֵּאוּת כְּתִיב
אַתָּה יָכוֹל בַּזְּרִיזוֹת
לְתַקֵּן אֶת עַצְמְךָ

אינטרוספקטיבי
שמתי לב לזה כך
כי
האור כבר לא היה קיים מבחינתי

תחושתי
אֲנִי מִזְדַּחֵל בֵּין קְצָווֹת הדיאלוגים
כְּמוֹ שֶׁנָּחָשׁ בֶּטַח מִזְדַּחֵל בֵּין הַקּוֹצִים
הַדּוֹקְרִים שֶׁל הַמִּדְבָּר בְּחִפּוּשׁ
אַחֵר פִּסַּת הוּמוֹר מַבְרִיקָה וּמְטֹהֶרֶת.

קצרצר
להיאחז לחלוטין בתוך תודעה חושבת אחרת
התקווה שכשאתה צף לה שם

ג'ננה
במנוסה במנוסה במנוסה במנוסה

אינטרוספקטיבי
זה בסך הכל היו שניים מן הגזע אדם
זה בסך הכל היה כוכב אחד

אלוהים
גַּם בְּלֵילוֹת חַמִּים מִתְחוֹלְלִים
גְּשָׁמִים בִּלְתִּי נִרְאִים
טפטופם נִשְׁמַע רַק עִם

הרהור
כָּל מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּנֶפֶשׁ
אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּם פִיזִית
הָרֵי הַיָּדַיִם - אָכֵן זָזוֹת מִצּוּ הַמֹּחַ
הָעֵינַיִם, גַּם הֵן

בלדה
בַּיָּמִים אֲנִי מִתְהַלֵּךְ בַּחוֹפִים
שֶׁל גואטלמה, בְּלֵילוֹת אֲנִי
לוֹבֵשׁ אֵפוֹד וְעוֹמֵד בַּמִּגְדָּלִים
מַשְׁקִיף עַל עַצְמִי שׁוֹמֵר עַל
עַצְמִי מִמֶּרְחַקִּי שְׁנֵים

קצרצר
הוא כל כך שונא
לכתוב בגוף
שלישי

קצרצר
אֲנָשִׁים מְבַזְבְּזִים עַל ג'ינסים קְרוּעִים
יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל אָטוֹמִים הֵיטֵב
וְגַם עִם נְפָשׁוֹת זֶה כָּךְ

אהבה
זה לא היה נכון
כשהם אמרו שאין בליבי אהבה
אולי איני נמשך לאותם פרחים כמו כולם
אולי הבעיה היא באפי, או בריאותיי

אהבה
מי ייתן ואהבותיך יישארו לעד אבודות
לעד בלתי ממושמות כי אם כמהות
לעד משוטטות בחלל ראשך כתקוות יחידות
בדד למשמעותך בעולם הארצי

אינטרוספקטיבי
אני בדרך כלל מעשן בחצר
מעבר לגדרותיה, יש מדשאה גדולה כזאת ולא משומשת

אלוהים
אִלּוּ עבדני אֶל אָדַמְתְּ יִש-ְרָאֵל, וְלֹא הִכָּה אֶת
איביריי בְּדָם, דִּינוֹ.
אִלּוּ הִכָּה אֶת איבריי בַּדָּם, וְלֹא שִׁלֵּחַ כִּנִּים
אֶל מַחְשְׁבוֹתַי, דִּינוֹ.
אִלּוּ שִׁלֵּחַ כִּנִּים בְּמַחְשְׁבוֹתַי וְלֹא רָצַח אֶת
בְּכוֹרוֹת לִבִּי, דִּינוֹ.

אינטרוספקטיבי
מה היא נפשי אם לא הדממה העצומה של העולם
מה הם הלילות הבאים אם לא הלילות הבאים לכלותני

הגות
המסע הארוך ביותר
הוא אל נפשך
שעצומה כמו העולם שסביבך
והדרך היחידה שמעולם הכרת

ארספואטיקה
אני חושב שמה שתמיד ריסק אותי יותר מכל זו איזו הרגשה שלב זה
דבר שצריך לתת פעם אחת ולנצח.

הרהור
הַמֹּחַ שֶׁל הָאָדָם כְּיוֹם
אָטוּם מְכֻנֵּית אַל מַשְׁמָעוּתָם
הַחוֹדֶרֶת שֶׁל יצירי הפואטיקה
שֶׁחוֹזְרִים וְחוֹזְרִים; כֻּלָּם מְדַבְּרִים אִתּוֹ
עַל הָרִים, פְּרָחִים, וְכוֹכָבִים.

אינטרוספקטיבי
לְחַיֵּי הַהֶרְגֵּל הַבִּלְתִּי-נִמְנַע
שֶׁל לְשַׁתֵּף אֲנָשִׁים אֲחֵרִים
בַּמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּךְ..

אינטרוספקטיבי
הַזְּמַן נוֹצָר כַּאֲשֶׁר הַתּוֹדָעָה
הָרִאשׁוֹנָה נִסְּתָה לִבְרֹחַ מַעֲצָמָה,
וְלֹא חָלְפָה לָהּ עֵת אֲרֻכָּה
עַד אֲשֶׁר כָּל הַחַיִּים כֻּולָּם בָּרְחוּ;

זכרונות
הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁאֲנִי עוֹש-ֶה
אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי נִכְנַס הַבַּיְתָה
זֶה לַפָּתוּחַ לִרְוָחָה אַתְּ
הַחֲגוֹרָה הַצְּמוּדָה שֶׁל הָעוֹלָם

אהבה
אֲנִי פוסט מודרניסט
הַחֲשִׁיבָה הַבִּינָרִית הַזֹּאת
שֶׁל אֵת וַאֲנִי

קצרצר
הַחַנְיוֹן הַתַּת קַרְקָעִי שֶׁל הַמֹּחַ שֶׁלִּי
מָלֵא עַד אֶפֶס מְקוֹם
בִּמְכוֹנִיּוֹת יָד שְׁנִיָּה
וּתְאוּנוֹת חֲסֵרוֹת פֵּשֶׁר

קובץ שירים
"הֲכִי טוֹב לִהְיוֹת נָחָשׁ"
אָמַרְתִּי לוֹ..
"בֵּין כֹּה וְכֹה
אַתָּה תָּמִיד מְחַפֵּש-
מָה לַעֲש-וֹת עִם הַיָּדַיִים"

זכרונות
הַעֲבֵר הוּא מָקוֹם מוּזָר.

לְהִיזָּכֵר בַּתְּקוּפָה מסוימת בְּחַיַּיִךְ
וְרַק לַשַּׁעַר במוחך שֶׁאַתָּה
הָיִית הָאָדָם הַזֶּה

יחסים
הַשּ-ִיא שֶׁל כָּל מַעֲרֶכֶת יְחָסִים, לְדַעְתִּי
זֶה לֹא הַסֶּקְס הַמָּלֵא תְּשׁוּקָה שֶׁבַּהַתְחָלָה
גַּם לֹא הַחַשְׁמַל הַזֶּה בַּבֶּטֶן בַּנְּשִׁיקָה
הָרִאשׁוֹנָה

כאב
בְּעוֹד שֶׁהַכְּאֵב שָׁם,
מַזְכִּיר לְךָ שֶׁאַתָּה קִיֵּם,
מֵרֶגַע בּוֹאוּ אֶל הַחֲוָיָה עַד נֶצַח.

הרהור
הַמּוֹרָה שֶׁלִּי לַסִּפְרוּת הָיֹה נוֹהֵג
לוֹמַר שֶׁגַּם לַתְּחוּם הַהוּמָנִי
יֵשׁ לוּחַ כֶּפֶל;

קצרצר
הֹוֶוה שֶׁיִּהְיֶה לְעֵבֶר
עָבָר שֶׁהָיָה הֹוֶוה
אֲנִי שֶׁהוֹפֵךְ לֶעָתִיד

הרהור
הָאָדָם חוֹוֶה כִּי
לִחְיוֹת פירושו לְחַוות.
הוּא חוֹוֶה אֶת הַדְּבָרִים
שֶׁהוּא רוֹאֶה, אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ

אינטרוספקטיבי
מחשבתי - סימנים להשקפה מיוחדת
לעד חופשית בתוך תא כלא
חושלה בתהיות מטרידות אל הלילה והיום

הגות
בין כוכבים אשוטט ופניי אל עפר
מחפש אחר זקיק לקיומי
שורש או אפילו עלה
ועקבותיי הנעלמות

הרהור
תֹּכֶן הַמִּלּוּלִיּוֹת תָּמִיד פּוֹנֶה לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר
אָנוּ יְכוֹלִים לְדַבֵּר עַל סֶלֶבְּרִיטִי אוֹ מַצָּב
פּוֹלִיטִי
עַל הֶעָבָר שֶׁלָּךְ
אוֹ עַל הֶעָתִיד שֶׁלִּי

סיפור אלוהים אחד שזימרת לי
וזה קוהלת הנודד ברחבי הארץ המובטחת
שר למראותיה, שר לאנשיה החיים
ללא משמעות

הגות
הבנקים מבוצרים הֵיטֵב כְּעֵת, הַשּׁוֹדְדִים פָּרְשׁוּ
וְהָפְכוּ לַמְּשׁוֹרְרִים
הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה עַל הָאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֲבָל זֶה לֹא
מְשַׁנֶּה
מָה שֶׁכֵּן מְשַׁנֶּה זוֹ רָכַבְתָּ מְבָאֵר ש-ָבֵעַ
שֶׁנִּכְנַסְתָּ כָּעֵת לַתַּחֲנוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב,

הרהור
אנחנו גם לא ממש סובלים
לא באמת
אבל אנו מדדים
מדדים את קיומנו קדימה ואחורה

אינטרוספקטיבי
קורותיו של האיש
שרצה למות על חייו
ורוצה לחיות כל מותו

אינטרוספקטיבי
המשיכה שיש לך אליי
יותר מושכת אותי
מהמשיכה שיש לי אלייך.

בדידות
מורידים את מעילם
כאילו משילים עור;
מגלים שכבה נוספת, יבשה, רעננה

הרהור
הדבר הטוב במחשבות רעות

הוא שאחד יכול

הרהור
אין זה הדבר המכאיב ביותר להתבונן בדבר היפהפה ביותר ללא
אפשרות לגעת בו?
הכוכבים המנצנצים בלילה ממרחקי שנות אור
קשת בענן של אחר יום גשום וקשה

הגות
האש שנותר, סימן בלבד את סוף הדרך
חמצן זרם רק עבור התקווה, לסוף הדרך
בסוף הדרך נשמתי עוד מחכה
בסוף הדרך הדרך תיגמר

ביקורת
בְּכָל לִיְּלָה עַל בְּרֻכַּי אַנִּי מִתְפַּלֵּל
שֶׁהַהִיסְטוֹרְיָה הָייְתָה
מֻנַּחַת עַל מְפַתָּן דַּלְתִּי
אוֹ בְּתוֹךְ תֵּיבַת הַדֹּואַר

הרהור
מַהֲלָכִי חַיַּי
וְהַזְּמַן;
שֵׁנִי סְלָעַי
צֹר מְשֻׁפְשָׁפִים

הרהור
פִּסְגַּת הָהָר שׁוֹקֶקֶת וּמְלֵאָה בַּמְּסִבּוֹת
הָעֲש-ָבִים הַשּׁוֹטִים נִרְאִים כְּבָתִּים
הַסְּלָעִים חצובים וַחֲפוּרִים הֵיטֵב

תחושתי
אֲנִי לוֹכֵד אֶת ההתרחשויות הַגְּלוֹבָּלִיּוֹת
בָּעֵינַיִים שֶׁל עוֹף הַבַּז
אֲנִי רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם כְּמוֹ צ'יטה וְצָד
אַךְ וְרַק עַל מְנַת לְהַשְׁבִּיעַ אֶת בֶּטֶן הַסַּקְרָנוּת

אהבה
כך האנשים חולפים ואילו היו תוהים אליי
הרי היו תוהים לאדם שלעולם לא יפסיק לנסות

אלוהים
עור נקרע תחת אחיזות לטיפות חובקות הנאבקות ברשע
כל מחיצה נפרצת - מכה
להילחם ברוע
געי בי

קצרצר
לְפָחוֹת הָיִיתָ ש-ָם בַּטּוֹב שֶׁלִּי

אינטרוספקטיבי
אִם הָיִיתִי מַלְאָךְ לֹא הָיִיתִי
עוֹצֵר אֶת יָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם
הָיִיתִי רוֹצה לִרְאוֹת הָאָדָם

קצרצר
ממש ברגע עצמו
ידעתי;
יעברו שנים

הגות
ואיני מוצא דבר בגלים דוהרים של הים
אלא מן הבריחה ומן האימה

ביקורת
אתם אומרים שאתם רוצים חופש
אך אפקטה היחידי של החירות
הוא לחנוק אותכם בשעמום וריקנות!

מחאה
משום מה עם רצח רבין תמיד הייתה לי בעיה
ידעתי את התאריך, כמובן
אך השנה הייתה מתבלבלת לי עם 1996 בתדירות גבוהה

אינטרוספקטיבי
לְכֻלָּנוּ יֵשׁ אֶת הַתִּקְוָה הַזֹּאת
הכמיהה, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ
פּוֹגְעִים בְּמִישֶׁהוּ אָנוּ גּוֹאֲלִים
אֶת הַכְּאֵב שֶׁלָּנוּ מִפַּעַם
מְשַׁחְרְרִים אוֹתוֹ לֶחָפְשִׁי...

הרהור
אודות טיפול בהפינוזה
העיניים שטות מנקודה לנקודה

הרהור
הם אומרים שהכוכבים לא מנצנצים ללא החשיכה
אך יש כוכבים שלא רוצים להתבלט
אין להם בעיה להתחבא תחת יקום מלא אור
לא רוצים להיות מסגרות לציורי חיות

אהבה
איזה מוזר זה בטח היה לאנשים הראשונים
לצפות בצורות השונות של הירח בכל הלילות
לפעמים הוא חצי עיגול דקיק
לפעמים כולו מואר בלבן

גורל
עוד 4 מיליארד שנה השמש תבלע את כדור הארץ
המקום שבו התנשקנו לראשונה ייעלה בלהבות

ביקורת
אתה יכול להסתכל על הסיפור שלך כסיפור של האח, ממשפחה קטנה.
בזווית פסיכולוגית, למה האישיות שלך התפתחה כך ולמה אתה כל כך
מפחד מאינטימיות.

עצב
ספק אם מעצבי סאונד ההודעות של אנדרואיד חשבו עליה כרקוויאם
כטקס אשכבה ארוך במיוחד
וכל פעם שמישהו סביבי מקבל הודעה, והצליל נשמע
אני נזכר

בלדה
הלילה הזה לא יפול למשכב
כמו שאר החיילים
עומדים בשורה

כאב
שורד
אבל
בחשיכה

עצב
המַחֲלוֹת הַחֲשׁוּכוֹת מְרַפֵּא
שֶׁמָּהֵם אֲנִי סוֹבֵל
אֵינָן שְׁחֹרוֹת אֶלָּא
אֲפֵלוֹת

הרהור
הגוף של האישה הוא האלמנט המסוכן ביותר
בסביבה האורבנית של האדם
מחוסר יכולת לאחוז ולשבור בה
הגבר מתנחם במבט

קצרצר
והוא הולך כך:
כל המילים שלא נאמרו לך

ביקורת
וכי למה אבדה
אך ורק כדי
למצאה

הגות
ומרחק הרקיע והעננים
כנפש המסרבת ליפול
לעד נוכחת באופן לא ברור
נחקרת לכל עומקה על ידי עצמה

הרהור
מה יש לאדם
הליכה, מחשבה, נגיעה
הראשונה נסובה בעיקר במסדרוני משרדים
בין תחנות אוטובוס

הרהור
זה זמן רב שהנשמה שלי מוחלפת
בכל
לילה
בקולות צללים, קולות דמדומים
בוקעות מבעד למעטפת בדידותי הגדולה

זכרונות
עד הפיקסלים הבודדים של התמונה
לא אצליח להזריק טיפה אחת
מקיומי
הנוכחי

זכרונות
קָרַן שֶׁמֶשׁ מוֹרֵה
כָּחֹל בָּהִיר וְסוֹפוֹ מִתְמַשֵּׁךְ

עצב
אומר כי נולדתי בעת סערה עצומה
שהשתרעה ממזרח למערב
ובעודי ברחם, חדרו לנפשי

קצרצר
חֶלְקֵי נְשָׁמָה קוססו יַחַד עִם
טַבָּק הָעוֹלָם, קססונית בַּרְזֶל
לֹא עַל גַּבִּי דַּף לַבֵּן אֶלָּא עַל

חולות כחיי אדם
שהוא אני, ברגעים מסוימים
דרך מדברית שוממת אינה דרך, אלא נפש
כך נדמה בחושך

הגות
אני איש הנצח
רגעים
כמו טיפות גשם
אני צריך לסחוב

הרהור
מהמרפסת הגבוהה, צפיתי בבניינים הנופלים אל החשיכה, לאורך כל
האופק.
אנשים מן הרחוב נודדים באטיות ובכפיפות לבתיהם, כשבהדרגה אורות
נכבים בחדרים וחלונות.

הגות
סערות התחוללו לפני שנים רבות
רעידות אדמה, הרי רעשה
שהזיזו את יבשות האדמה
שיצרו את העולם שאנו מכירים היום

אינטרוספקטיבי
וְכָךְ תַּעֲש-ֶה לַגּוּף בָּעֵת
נֶפֶשׁ צְמֵאָה לַקִּיּוּם;

אהבה
זֶה לֹא שִׁיר; זֶה מִסְמָךְ
אֵין צוֹרֵךְ בפואטיקה.

אֲנִי זוֹכֵר; אֲנִי וְאוֹתָהּ
סַפְסָל, לַיְלָה, קַר.

זכרונות
לְכָל אָדָם בְּכָל רֶגַע נִש-ְגָּב שֶׁל חֲבֵרוּת שׁוֹפַעַת
אוֹ
הַרְגָּשָׁה שֶׁל אַהֲבַת אֱמֶת יֵשׁ תְּחוּשָׁה, שֶׁל הֲבָנָה

הרוחשת מִתַּחַת לִפְנֵי הַשֶּׁטַח הַפִּיזִי (והמנטאלי...)
שֶׁזֶּה יַעֲבֹר, וּמָה שֶׁיִּישָּׁאֵר מִזֶּה הוּא רַק
זִיכָּרוֹן.

זה לא היה עד אשר הזמן הבשיל לכך
שחלומתיי אמורים להתרגם למציאות
כאשר הבנתי את כוחה החשוב של האמונה

זכרונות
זיכרון; קרב בין העבר
והווה

קצרצר
רגע בחיי

הרהור
כל
ההבדל
הוא במרחב שבין ידייך האוחזות
בסופם הקצי של שפתייך

אמונה
ספק אם ילחמו עבור אדמה מקודשת
זו, ספק אם ילחמו
עבור אותו זמן מקודש

אינטרוספקטיבי
מיטתי כעולם; לאחר המבול הגדול
ללא חתיכה קטנה של יבשה

קובץ שירים
כָּל הָאֲהָבוֹת שֶׁלִּי
הֵן בִּלְתִּי-מְמֻמָּשׁוֹת,
אֲבָל כָּךְ אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָן.
הכמיהה לִנְשִׁיקָה הִיא תָּמִיד
חֲזָקָה יוֹתֵר, מִן הַנְּשִׁיקָה עָצְמָה

אינטרוספקטיבי
ארשת פניו
הכנה
נחשפת

הרהור
חריץ של דלת כחריץ של נשמה
הנטרקת אל סופה
וזו אכן הייתה דלת
אכן הייתי כלוא בחדר

אינטרוספקטיבי
לילות מעטים כחולות הנערמים באיטיות
מסחף הרוח
משתנים
ומתפרקים

הרהור
תולעות עומלות כה בפרך
באבק, בחול, בתוך האדמה המסריחה
חייהן בתוך התעלות הקצרות והדקות
ובחוץ, זוחלות תחת השמש החמימה

הרהור
אולי חייתי פחות ממכם
אולי חייתי יותר ממכם
אולי לא חייתי כלל

הלל
נבחרתי מבין רבים
להיות עד לחיים אחרים

חלום
בטח לא אוכל
לקרב את שפתיי אל שפתייך

קצרצר
מספר החתים שארשום
כגודל
המתח
המיני
בינינו

אהבה
בְּעוֹד שֶׁהָאַהֲבָה הִיא נִצְחִית
הַתּוֹדָעָה כְּלוּאָה בְּתוֹךְ הַזְּמַן וְלָכֵן
לֹא מְסֻגֶּלֶת לְעַכֵּל אֶת כָּל עֹמֶק הָאַהֲבָה

זכרונות
הִנֵּה הוּא
יְצוּר הַמְּסֻגָּל
רַק לַזִּכָּרוֹן.

זכרונות
זֶה טָעוּת גְּמוּרָה לְהַאֲמִין שֶׁאָנוּ
יְצוּרִים הַחַיִּים בַּמֶּרְחָב,
הַזְּמַן חַי אוֹתָנוּ.

ארוטי
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בִּלְהִתְנַשֵּׁק בפראות
עִם מִישֶׁהִי מוּל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים.

בלדה
קמטי הג'ינס
שולחנות של משרדים;
תוצאה של ידיים שלא יודעות
מה לעשות עם עצמן

אהבה
היום הכוכבים נראים גדולים יותר
קרובים יותר
ובאמת,
הרגשתי שאני קצת מצליח לשכוח ממך

הרהור
את יום כיפור הראשון שלי אני לא זוכר.

ביום כיפור השביעי שלי למדתי איך לרכב על אופניים ללא גלגלי
עזר.

ביום כיפור התשיעי שלי נפלתי מהאופניים ושברתי את יד שמאל.

ביום כיפור האחד-עשר שלי פגשתי את החברה הראשונה שלי.

אהבה
אמרי לי שקרים
כשאורות כחולים מהבר שממול משתקפים בפנייך
לחשי לי באוזן סודות שייעלמו יום למחרת
הובילי אותי אל סמטה

זכרונות
אֲנִי זוֹכֵר
אוֹתִי, בְּתוֹר יֶלֶד קָטָן
אוֹכֵל שׁוֹקוֹלָד וְתוֹהֶה

הרהור
אֲנִי עוֹקֵב אַחֵר הַיָּמִים,
אֲשֶׁר רוֹדְפִים אַחֵר הַלֵּילוֹת,
שֶׁהֵם מְאַבְּדִים אוֹתִי,

בדידות
בדידות הוא אחד מהתנאים ההכרחיים לקיום
עכבישים, זאבים, דגים בים
לא צריך אפילו להיות חי
עצים, פרחים
אפילו כוכבים

ג'ננה
הָרֹאשׁ שֶׁלִּי
הוּא כְּמוֹ טורבינת רוּחַ
הַנָּעָה עַל בָּסִיס מַבָּטִים
אֶל ישבנים

זכרונות
הַאִם אַתָּה אֵיפֹה שֶׁאַתָּה
בַּמִּתְחָם הַפִּיזִי. אוֹ שֶׁאַתָּה
בְּמָקוֹם אַחֵר?

מורבידי
כֶּסֶף הוּא בְּסַךְ
הַכֹּל עֵרֶךְ מֻסְכָּם.
וְעֹדֶף; זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר

זכרונות
הַמְּעִיל הַשָּׁחֹר שֶׁלִּי
מֵגֵן עליי מִפְּנֵי טִיפּוֹת הַגֶּשֶׁם הָרָעוֹת
כִּיסָיו רְחָבִים וּמַתְאִימִים בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם
לַדְּבָרִים הַזְּקוּקִים לָאִחְסוּן

אינטרוספקטיבי
מֶלְצָרִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים מֵהַמִּטְבָּח
מִי מַדְלִיק וּמְכַבָּה אֶת הָאוֹרוֹת בְּבָתֵּי
הַקּוֹלְנוֹעַ?
פְּקִידֵי קַבָּלָה, מוכרי קְיוֹסְק
מָה יֵשׁ לָהֶם מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלְפֵּק?

אינטרוספקטיבי
כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הָאֵלֶּה
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא מִתְגַּשְּׁמוֹת, אֶלָּא
פָּשׁוּט מְרַחֲפוֹת לַהֵן באיזשהו חָלָל
מֶנְטָלִי מֻפְשָׁט.

כמיהה
השקט חודר לתוכך
מאפשר לך לשקוע לתוך המחשבות שהוא מוציא

הרהור
מדוע הנני הולך על הכביש
כי הוא ריק

הגות
עוד אני מחפש אחר קטעי ארכיון מאובקים, מושפלים אל הקרקע
אוסף כל יום, מחבק אל ליבי
וחוזר אל החשיכה

הרהור
שמש מאירה הכל
ירח מאיר מעט
כוכבים אף פחות

אינטרוספקטיבי
יש הבדל בין לדעת על הפרדוקסליות של הזמן
כלומר על כך שהוא לא יותר מאשליה
לבין להבין את הזמן.

הרהור
הזמן האהוב עליי ביום הוא
כשאני נשכב
לישון

ארספואטיקה
כָּל הַפְּעָמִים הקסומות ההן
שֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי עַל מִישֶׁהִי
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא עוֹש-ָה לִי עֵינַיִם

הרהור
אל האדמה ועל כל מה שחי
אל אנשים מסוימים
שהיית רואה ולפעמים מדבר

מצב
כמו בפעמים הראשונים שניסיתי ללכת על הרגליים
תינוק
נופל וקם
נופל

אהבה
היי,
היצר הביולוגי שלי חושק בך

הרהור
כתא זרע
בין מיליארדי זרים
לא ידעתי דבר
ממה שמחכה לי

אינטרוספקטיבי
מַאֲגָר אֵינְסוֹפִי
נְפָרֵשׁ לפניי
וַאֲנִי מִתְפָּרֵק

אינטרוספקטיבי
לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֲנִי
אוֹהֵב לַעֲצֹר אֶת הַהֲוָיָה
הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל קִיּוּמִי.

הרהור
ולִכְאוֹרָה מַחְשָׁבוֹת
חֲדָשׁוֹת מִתְכַּנְּסוֹת
כְּלוּלְאוֹת בּוּעוֹת.

עצב
כָּל הַזְּמַן אוֹתָן הַמְּחַשְּׁבוֹת
בְּשִׁנּוּיִים קַלִּים!
עלייך, עַל הַיְּלָדוֹת
וַאֲנִי חוֹשֵׁב עַל הִתְאַבְּדוּת

אינטרוספקטיבי
לֹא יָשַׁבְנוּ עַל כִּיסְּאוֹת
אַתֶּם יוֹדְעִים, כָּאֵלֶּה
שֶׁפּוֹנִים אֶחָד לְכִוּוּן הַשְּׁנִיָּיה.

אָמַרְתָּ שֶׁנֹּאהַב לְנַצֵּחַ
לֹא שֶׁנִּזָּכֵר, לְנַצֵּחַ

בלדה
עולם שלנצח זורם
כל עוד רחוק מהחוף
עולם שהיה לי כבית

הרהור
אני
לעולם
לא חוזר
על מה שאני אומר

הגות
יותר מכל שנאתי את כל הזכרונות
למה אני צריך להתמוגג ולגווע תחת קיומן
לדעת שלא יחזרו לעולם

בדידות
לא הרבה יודעים זאת אבל בדידות זה דבר שניתן למדידה
בילוי בתחבורה ציבורית זו רמה אחת
אך הרהורים עלייך זו רמה גבוהה יותר, בהרבה
כשאני באמת חושב על זה

הרהור
אבותיי אֵינָם אֵי אֵילוּ דְּמֻיּוֹת מֵהַתָּנָ"ךְ אֶלָּא
הַכּוֹכָבִים, מחומרם קֹרַצְתִּי מֵהֲווָיָה אַל תְּחוּשָׁה
מֵרוּחָם, אֲנִי מְנַסָּה לחצוב אַתְּ דַּרְכִּי בַּחֲזָרָה
אֶל הַהֲוָיָה

כאב
צלילים כסכינים המסונכרנים
עם אווירת אפלה
מסמררים במגעם את עורי

הגות
וכשהיקום יחזור לגודלו המקורי,
אל תוך נקודה סינגולרית אחת קטנה כפי שהיה בראשית הזמן והמרחב
שאריות האטומים שנשארו מגופי ימצאו את מה שנשאר ממך
והם ילהטטו בזעם בריקוד של שקט וחשכה בלתי-נתפסים, כי הם ידעו;

אינטרוספקטיבי
לקחתי את
עצמי
הצידה

הרהור
ש-ָנֵאתִי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאִיתִי
אוֹתְךָ.
ש-ָנֵאתִי אֶת עֵינַיִךְ, ש-ָנֵאתִי אֶת שפתייך, ש-ָנֵאתִי אֶת
צוּרַת הֲלִיכָתְךָ,

אינטרוספקטיבי
הַיָּם קֵרֵחַ מַגְלִים
זוּלַת רקיעו צוֹמַחַת
מִן הָאֹפֶק הַלֵּאֶה

אהבה
יֵשׁ לִי כַּמָּה דְּבָרִים, שֶׁמַּפְרִיעִים.
לֹא, זֶה לֹא הֶחָזֶה
זֶה גַּם לֹא הַיָּדַיִים

ביקורת
אֲנִי סוֹגֵר אֶת הָעַפְעַפַּיִם שֶׁל הַחֶבְרָה
וּפוֹקֵחַ אֶת הָעֵינַיִם שֶׁל האינדיווידואל
הָאִישׁוֹן הַשָּׁחֹר הֶעָגֹל מְכַסֶּה אֶת הַזְּמַן
בְּדִמְיוֹן גָּדוֹל
והשליים הַלְּבָנוֹת עוֹקְבוֹת אַל תּוֹךְ מִנְהָרוֹת הַפֶּחָם
שֶׁל הַתּוֹדָעָה

קובץ שירים
לְהִזָּכֵר בחווית אהבה בְּלִי הַיְּכֹלֶת
לְהַרְגִּישׁ אֶת מָה שֶׁחָוִית אָז
זֶה כְּמוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת הַמּוּזִיקָה הֲכִי טוֹבה בַּחַיִּים
שֶׁלָּךְ,
לְלֹא שום יָכֹלְתָּ לִרְקֹד

לִבְּנוּ מחוצב כאיגלו,
הַשּ-ִיחוֹת נְהָרוֹת הַבָּאוֹת
מִן הַיָּם וְזוֹרְמוֹת בַּחֲזָרָה

בלדה
לְכָל אָדָם בְּחַיַּי יֵשׁ מַד
אֶנֶרְגְּיָה הַנָּע לְצִדּוֹ;
מִדָּה מסוימת מֻקְצֶבֶת
סמנטיקה הַקּוֹבַעַת לְמֶשֶׁךְ
כַּמָּה זְמַן תִּמָּשֵׁךְ הַשּ-ִיחָה שֶׁלִּי אִתּוֹ.

אינטרוספקטיבי
מָה אִם הַמֹּוחַ
מַכְנִיס אוֹתְךָ לְמַצָּב שֵׁנָה
רַק כַּאֲשֶׁר הוּא מָאַס לַחֲלוּטִין בְּכָל הַמַּחְשָׁבוֹת
שֶׁלָּךְ!

אימפרסיוניסטית
מָה אִם הַמֹּוחַ
מַכְנִיס אוֹתְךָ לְמַצָּב שֵׁנָה
רַק כַּאֲשֶׁר נִגְמָרוֹת לְךָ כל הַמְּחַשְּׁבוֹת!

הרהור
הִנֵּה עֻבְדָּה אֲשֶׁר
נִתְקַלְתִּי בָּהּ בַּבִּלּוּי בַּיָּם;
הסחף עָצַמְתִּי יוֹתֵר
מִן הַגַּלִּים עַצְמָם

אינטרוספקטיבי
יֵשׁ לִי רוֹאֶה חֶשְׁבּוֹן.
זֶה אֲנִי רַק בַּלֵּילוֹת.
(כִּי אֲנִי חוֹוָה פְּשִׁיטַת רֶגֶל
בְּכָל לַיְלָה)

קצרצר
תהרגו אותי
ברגע הכי
מאושר
שלי

אינטרוספקטיבי
מָה הָיָה בַּשִּׁלּוּב הרוקק
שֶׁל הַשּ-ְפָתַיִם שֶׁלָּךְ וְשֶׁלִּי
חֶלְקִיקִים מְסַוְּגִים;

הרהור
זֶה דָּבָר יָדוּעַ שקולומבוס
כָּלַל לֹא יֵדַע
שֶׁהוּא גִּלָּה יַבֶּשֶׁת חֲדָשָׁה

הרהור
יום יבוא ואני אספר לכם מה באמת הרגשתי באותו היום
כרגע איני מצליח למצוא את המילים
בקושי את התחושות

קצרצר
מה קורה לאדם שמת?
הוא ממשיך ללכת
ממשיך

הרהור
שברים של נפש
ירח, אשר נוטש את הכוכבים
התגלה לי אותו נוף עירוני
מואר, שם נולדתי

בדידות
"אבל עמוק בלב
נפשי תמיד חוזרת
אל דוכנים של שוק
וממתקי סוכר..."

כל הרחובות, בניינים
חדרים סגורים
הכל מוצף באור כחול

קצרצר
ישנו מכשיר בעזרתו אתה יכול לדעת איך אנשים אחרים רואים אותך

זכרונות
כל התאים והאטומים הקטנים
בורחים, או משתחווים
אל מחשבות של זכרונות

אינטרוספקטיבי
בְּתוֹר יֶלֶד אַתָּה יוֹדֵעַ
שֶׁיֵּשׁ שְׁלוֹשָׁה מְמַדִּים;
זְמַן, רֹחַב, וְעֹמֶק.

זכרונות
עָטוּר עוֹר
נִרְקָמוֹת לוֹ תווי פָּנָיו
בצלבי זִכְרוֹנוֹתָיו
הַזְּמַן מִתְגַּבֵּשׁ לוֹ בֵּין עורקיו

קצרצר
אֲנִי מֵרִיץ וּמֵרִיץ
וְאָז הַכֹּל נֶעֱצָר
וּפוֹלֵט מָסָךְ;
שֶׁיָּדוּר חַי.

הגות
כולם הולכים לאנשהו אבל אף אחד לא לאן שהוא רוצה
המכוניות חולפות במהירות
מן זגוגית החלונות משתקפת דמותה של העיר

אינטרוספקטיבי
אֲנִי אוֹמֵר לְךָ מְעַט
מְעַט מִדֵּי;
שֶׁחֲלִילָהּ חֵלֶק נִכָּר
מִנַּפְשִׁי לֹא תִּזְלֹג הַחוּצָה
וְלֹא תַּחֲזֹר לָהּ.

זכרונות
וזה סיפור על
מעלה באוב
גרוע במיוחד

הרהור
בַּקַּנְיוֹן הָעִירוֹנִי יֵשׁ מַעֲלִית שְׁקוּפָה
אֲנִי אוֹהֵב לְהַבִּיט בָּאֲנָשִׁים
הַנִּרְאִים כִּנְמָלִים

הגות
חקוק בליבי כמו במפת מטמון
המובילה לאי רחוק
שנטבע ממזמן על ידי הים

אינטרוספקטיבי
בחורף אני מתקלח כמה פעמים ביום
לחוש את הטיפות הרותחות
זולגות ומלטפות את גופי

קצרצר
דמותך יכולה להשתקף גם מחלקי מראות מתנפצות

הרהור
גם אם החלון פתוח האוויר לא נכנס
אף משב רוח לא חודר
במקום חלון תשים לך מראה
במקום הדלת שים מראה

מצב
גם אם החלון פתוח האוויר לא נכנס
אף משב רוח לא חודר
במקום חלון תשים לך מראה
במקום הדלת שים מראה

הגות
אנא הבינו
נשימתי התפקעה
עד כדי זליגתה החוצה עד כדי מרדפה אחר מילים אלו ממש

ארוטי
זה משחק
אני נשמה הכלואה בתוך גבר
את נשמה כלואה בתוך
אישה

זכרונות
מתנקש נִגָּשׁ אֶל מֵאֲחוֹרָיו
שֶׁל מְשׁוֹרֵר, מְכֻוָּן אֶל רקתו
זִכָּרוֹן וְאַהֲבָה, וְדוֹרֵך
הַמְּשׁוֹרֵר מַקְלִיד וּמַקְלִיד

אינטרוספקטיבי
כאן
ממש כאן ועכשיו
אני מרגיש שהנשמה לי עומדת למות

ארספואטיקה
אָמָּנוּת וְחַיִּים הֵם שֵׁנִי
דְּבָרִים הֲפוּכִים לַחֲלוּטִין.

זכרונות
אֲנִי מְלַפֵּף אֶת נְיָר הטואלט שֶׁל הַזִּיכְרוֹנוֹת
=
=
=
פִּסָּה אַחֵר פִּסָּה אַךְ
אֵין מַסְפִּיק עַל מְנַת לְנַגֵּב אֶת הַפִּינּוֹת

אינטרוספקטיבי
כשאני ניגש אלייך
בו בעת חושב על נושאי שיחה
היקום מתרחב אל אינסוף אפשרויות

קצרצר
מאורעות עצובים
בוכה
מאורעות שמחים

הרהור
אדמת המולדת מלאה בכל רגע באנשים החושבים
אחד על
השנייה
מנתחים את רצונותיהם

קצרצר
הרגע בו מחשבות עלייך
נהפכות
לשינה

קצרצר
הנס היחידי
אשר אי פעם ראיתי

הרהור
כשבאמצעותי חלל ריק בלבד
הנעשה ריק יותר ויותר
בכל נקישה.

אלוהים
מחילה מאלוהים, או מהשטן
לא אעשה דבר במהלך הקרבות
מלבד לחפש אותך

ביקורת
סִרְטֵי אֵימָה לֹא צְרִיכִים הַרְבֵּה
בְּסַךְ הַכֹּל לְהַשְׁתִּיל מַצְלֵמָה
בַּלֵּב הָאָדָם

כאב
והנה מה שלמדתי על סבל:
אני יכול להפסיק את זה
בקלות

הרהור
הָעִנְיָן עִם סוֹדוֹת
הוּא
שֶׁכָּל עוֹד אֲנָשִׁים אֲחֵרִים
לֹא יוֹדְעִים, הַסּוֹד לֹא בָּאֱמֶת
מֵהֹוֶה חָלָק מֵהָאִישִׁיּוּת שֶׁלָּךְ.

הגות
אינני יודע איך להתמודד עם הריק שבחזה
כמוכם, שעושים זאת בכזאת קלות
במרדף אחר תחושות שבכל מקרה ייעלמו לאחר מכן

אינטרוספקטיבי
גבר ואישה, במקומות רחוקים על פני האדמה
בשניהם פצצות
שאם לא יהיו צמודים אחת לשנייה
ישמידו את העולם

אינטרוספקטיבי
הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִוָּלֵד בְּרוּסְיָה שֶׁל סוֹף
הַמֵּאָה ה-19. מַהְפְּכָן צָעִיר אֲשֶׁר כָּל עֶרֶב
בְּבִתִּי הַמִּשְׁפָּחוֹת

אינטרוספקטיבי
בַּשָּׁעוֹת לִפְנוֹת בֹּקֶר מוּקָמוֹת
נָעַלְתִּי אֶת דֶּלֶת בֵּיתִי וְיָצָאתִי הַחוֹצֶה
סָתַם כָּכָה אַל הַלַּיְלָה וְהַמַּחְשָׁבוֹת

קצרצר
עֲמִידַת הַיָּדַיִם המסורתית;
הִתְהַלֵּךְ
וְכָל צַעַד לִיפֹּול
הָלְאָה

ביקורת
נָהוּג לֶחָשׁוּב עַל הַמָּוֶת
כְּעֹל דָּבָר חִיצוֹנִי לַחֲלוּטִין
לֹא יָדוּעַ, מִסְתּוֹרִי.

הרהור
אֲנִי מֵבִין אֶת עֵרֶךְ
הַמֶּרֶד אֲשֶׁר שׁוֹאֵג
משנשמותיכם.

בדידות
רֹב הָאֲנָשִׁים מַעֲדִיפִים עַל אוֹטוֹמָט.

אֶת הַנּוֹחוֹת, עַל פְּנֵי הַחֵרוּת
אֶת הַמְּכוֹנָה עַל פְּנֵי הִשְׁלִיטָה
העצמית, וְהָרָצוֹן, הַכַּמָּה-שֶׁיּוֹתֵר-חָפְשִׁי

קצרצר
אֲנִי מְלַטֵּף אֶת הַזְּמַן.

וְהוּא בתורו מִתְמַתֵּחַ
לָאוֹרֵךְ
כָּל
עַמּוּד
הַשִּׁגְרָה

ביקורת
אֵינִי מֵבִין אֵיךְ אָדָם יָכוֹל
לְהִתְאַמֵּץ עֲבוּר מַשֶּׁהוּ
לַעֲש-וֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינוֹ בָּא מֵעַצְמוֹ

אינטרוספקטיבי
זֶה הַפֶּרַח שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא צוֹמֵחַ?
נִקְטָף בִּמְהִירוּת
(זֶה הַזְּמַן בַּדֶּרֶךְ אליי)

זכרונות
עוד קולה, עוד המבורגר, עוד ג'ינס
עוד אייס קפה, עוד תכנית ריאלטי
עוד בחורה יפה, עוד קריירה שנמאסה

הרהור
בלילה
כשאני עוצם את עיניי ומנסה לישון, אך לא מצליח

הרהור
לאחר שאנו שוטפים את הכוס
אנו מניחים אותה כלפי מטה
לצד דלפק השיש במטבח

הרהור
כֵּן, לֹא

פַּעַם, לֹא הָיִיתִי לַבַּד
אֲנִי יוֹדֵעַ

אהבה
וְהִנֵּה פָּרָדוֹקְס לַמֻּכְשָׁרִים מביניכם
היישר מִתַּחְתִּית הַבִּיב התיאולוגיה הַקְּדוּמָה:
מָה בָּא קֹדֶם, הִיא אוֹ הָאַהֲבָה?

זכרונות
וְהַחַיִּים פּוֹרִיִּים
לָאֲנָשִׁים וְלָאֲדָמוֹת
מְצִיפִים אוֹתָם בַּזְּמַן

אינטרוספקטיבי
אֲנִי זוֹכֵר
אוֹתִי, בְּתוֹר חַיָּל שֶׁבּוּז
בַּעַל רַעְיוֹן מַבְרִיק
יוֹשֵׁב מוּל הַחוֹבֶשֶׁת

קצרצר
בכל פעם שמבטי נפגש עם עיניים של אהובה אפשרית, חיוכה, בכלל
מתרחש פיצוץ עצום
הנמוג במהירות בזק
כאילו לא קרה מעולם

הרהור
הזמן שאחז אותו
כל עוד היה קיים
נעלם

אימפרסיוניסטית
חבר נתן לי מספר של פסיכולוג על הירח
מחיתי בכל תוקף
עם זאת הוא לא יודע כי

אינטרוספקטיבי
להלן פקודות הלב בעת חירום:
בהתחלה הכחשה
זה בסך הכל משחקים שבמוח

מקום
מִסְּבִיבִי
הַסֵּמֶל הָאֶחָד בְּכָל מָקוֹם
עַל כָּל צוּרַת בְּטוֹן וְעַמּוּד פְּלָדָה
וּבִכְנָפִי כָּל אָדַם מִתַּחְתָּ לְכָל צָפוּר

טבע
צֶבַע; חֹשֶׁךְ
מְקוֹם; סַף הֲרֵי הַמִּדְבָּר
רַעַשׁ; דְּמָמָה

קצרצר
וְאִם
יִמְצָא
צַדִּיק
אַחֵד
בָּעִזָּה?

הגות
חִצַּי; הַזְּמַן
כְּשֶׁהוּא נָח עַל גַּבִּי אֲנִי
רוֹדֵף אָחוּז אמוק
וְצַד אַחֵר הָרְגָעִים!

זכרונות
מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים בְּצִנּוֹרוֹת חַשְׁמַל;
מִתְחוֹלְלִים
בִּשְׁטָחִים צְפוּפִים
מְנִיעִים, אֶת גַּלְגַּל הַחַיִּים

הגות
שוטט צל ולפניו אני
שנדמה כי משתלט עליי
עת שקיעות מסוימות

הרהור
בַּמִּין
מֶרְחָב זָר
רִיק לְהַחְרִיד

בלדה
לָמָּה בְּדִיּוּק אֲנִי קוֹרֵא?
אלייך, בַּמָּקוֹם שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת עַל הָאֲדָמָה
אוֹ אלייך
בַּמָּקוֹם שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת בְּתוֹךְ המוח

קצרצר
לקואליציית הַמְּחַשְּׁבוֹת שֶׁלִּי
דְּרוּשִׁים אַלְפֵי מנדטים

אינטרוספקטיבי
מוחי קידד לחלוטין את תנועות מבע פנייה. את מקצב גופה על
האדמה.

בדידות
יש קיוסק במורד
הרחוב
אליו אני יוצא בעצם רק כשנגמר לי הOCB
איכשהו תמיד שאני מגיע

זכרונות
מספיק רק זיכרון
אחד
ואתה בעולם אחר
הארון הופך לשטן

קובץ שירים
שַׁרְשֶׁרֶת הַמָּזוֹן כֻּלָּהּ מְיֻתֶּרֶת
כָּל עוֹד אֲנִי לֹא שובע מִמֵּךְ

בלדה
הקלאסיקה הסתיימה ברגע אחד בחיי
והפוסט מודרניזם החל
באותו הרגע
באותו ירח זורח מתחבא מאחורי העצים

בדידות
אני כאן
מנסה למצוא
אחר
משהו

בדידות
כְּשֶׁאֵין לֵךְ רֶגֶשׁ, וְלָהּ יֵשׁ.
הִיא כְּמוֹ עֲטִיפָה רֵיקָה
לְבָנָה מְאוּם מֻחְלָט שֶׁל
חֹסֶר אוֹנִים אוֹתָהּ אַתָּה

אהבה
רַמְזוֹר אָדֹם בְּשָׁלוֹשׁ בַּלַּיְלָה
אֵין אַף אוֹטוֹ
אַחֵר בַּמֶּרְחָב

מצב
אֲנִי מִתְעַטֵּף רַק עַד הָרַגְלַיִם
עִם הַשּ-ְמִיכָה הֶעָבָה שֶׁל הַלַּיְלָה

קצרצר
כאשר עוד שכבה
נמסה
ממגע רעיל

עצב
לרדוף
בין הפתילים הרחבים של הנפש
למקומות הצרים של העולם

אהבה
יצאתן מטווח שמיעתי
דווקא שהכי רציתי בה
ואכן זה ענן גשם שעוקב אחריי לכל מקום
רדיוס מרחק ממך

אינטרוספקטיבי
רוּת עֲבוּר קָדְקוֹד נְשָׁמָה;
הַקְּלִיטָה חַלָּשָׁה, דָּבָר זָרִיז
רוּת עֲבֹר קָדְקוֹד קִיּוּם;
הִקְלִיטָה עוֹד תתחלש

עצב
מעלית ירדה מן השמיים
וחילצה את כל האנשים בכדור הארץ
מלבדי

אינטרוספקטיבי
מכל הדברים שאני יכול להרגיש
רוח, מזגן, חומר, הגה של מכונית
קראתי רק אלייך

קצרצר
כאשר אני נותר לבדי
אני ממש מרגיש כאילו אני שואל את מוחי:

הגות
אורותיה מסנוורים את הכוכבים
ורחובותיה לא מעידים
על דרכים

הרהור
ארון הבגדים שלך
נשלח אליך מדרכים רבות
משאיות כבדות מכל הארץ

עצב
שבילי חושך שהתגלו לי
חשופים מבעד עיניים
שהוקרתי זה מזמן

קצרצר
צליל פיצוח הלב
הוא
דווקא
דממה

כאב
אֶל מוּלִי בָּטַח עֲש-ָרוֹת בַּדְּלִי ג'וינטים
שנמצצו עַד סוֹפָם הַמַּר
אַךְ עֲדַיִן מַעֲלִים
הֵם עָשָׁן השמיימה

כאב
שווה בנפשך חלל עצום
כמו ספרייה
ובכל מחלקה כמות עצומה של קטעי ארכיון

אימפרסיוניסטית
הרוחות נושבות ונכנסות אל בני האדם
אך האם הם באמת מפנימים אותן?

הגות
והגבר, הגבר לא רוצה לעזוב לעולם (לנצח)
רוצה להביט באישה
רוצה להביט בכוכבים
רוצה להביט בלילה

זכרונות
נוסעים ונושאים איתם זכרונות על גבי עלי השכלת
אשר בסתיו
נלחצים מסוליות עקב בוציות

בדידות
שם אֶת הוויז בַּצַּד
מְכַבֶּה אֶת הַפֶּלֶאפוֹן
שֶׁל הַמָּסָךְ

אינטרוספקטיבי
על השינה מונחות שפתיי
הן שם, מאז הפעם האחרונה
שנגעת בהן

קצרצר
תַּאֲרִיךְ הַתְּפוּגָה שֶׁל שקִּית הַשּׁוֹקוֹ
מִסְתַּכֵּל עליי, מְחַפֵּש מִקָּדִימָה

פואמה
תּוֹדָעָה זֶה יוֹתֵר
רֶגַע בַּזְּמַן מֵאֲשֶׁר
שֶׁזֶּה אָדָם בָּעוֹלָם.

קצרצר
תּוֹדָה עַל שֶׁנִּסִּית

ותּוֹדֶה
שֶׁלֹּא

הגות
בין הבניינים הגבוהים
מתרחשת מלחמה גדולה
אדם מחפש אחר באר מים

בדידות
שחלילה לא יראו בעיניך את מכלול העצב והרגשות המחולל את עולמך
שחלילה לא יהיה להם ולו רמז עד כמה שחורה תחתיתה של בדידותך

אינטרוספקטיבי
איך אפשר לצפות מאיתנו לשרוד
להיות שפויים
כשאנו למעשה יצורים בעלי התכונה שלקללה יצרנו מליוני ציורים
ושירים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
. והרי שהמחשבות הללו תוצרות העולם ואיש, אז איני יכול לסמוך
על כך. איני יכול לסמוך על דבר מלבד תזוזת אצבועתיי על מקדלת
אשר פולטות ציורים אלו.

הרי הסיבה שכל דתי ייתן לך, לחיים הללו עכשיו - היא שזה מבחן.

אני באמת תוהה מה יקרה אם פשוט אכתוב. אכתוב, סתם כך. כפי שאני
כעת. אכתוב על מה שעולה לי בראש ברגע הקלדת המקשים. עושים את
זה בסטנדאפ, בהצגות, בתכניות טלוויזיה, אבל בכתיבה אף פעם לא
שמעתי על זה.

מה באשר ל'אני' הזה?
יש לי תיאוריה. השפה האנושית כל כך מורכבת, כל כך תיאורטית, כל
כך קשה לעיכול עבור שכל, שהיא מעין יוצרת לעצמה איזה 'משהו'
היחיל אותו. 'משהו', החווה את עצמו כ'אני'. 'אני' - שהוא לא
יותר מעניין תיאורטי.

האקזיסנציאליזם גורס כי אדם יכול ליצור לעצמו משמעות ממש מכורח
חייו. ממהותו הפנימית. פועליו, מחשבותיו, סגנונו - החיים
פתוחים לרוחו החופשית אשר תנהר אחר תחושת ההגשמה, אחר ההוויה
המתוקה!

התעוררה אצלי בעיה רצינית. נדמה שהמדע הוכיח שאין דבר כזה
נשמה. את כל חלקי האישיות אפשר להסביר במונחים כימיקלים. אך
חשתי אחרת - כל בן אדם ובן אדם נראה לי אחרת.

הסיבה שאנשים מקעקעים את גופם, או מחדירים אליו ברזלים מקובעים
היא על מנת להוכיח את נצחונה של האישיות, של האני, של האדם, אל
מול הטבע

כוחות הטבע האיתנים: מים, רוחות סוערות, אש..נפלו לעינייך
ונדמה שגם לנצח. ובכל פעם שעצמת אותן עוד רגע שאבד אל התופת.

אתה לא באמת רוצה את מה שאתה רוצה. זאת עובדה ידועה לכל. הצו
האבולוציוני דורש ממך - לך תזיין, ואתה צריך ללכת לזיין כדי
למלא את הסיפוק הזה.

אֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁהָעִנְיָן טָמוּן בַּנְּטִיּוֹת אובדניות,
בָּאֱמֶת שֶׁלֹּא. אֶלָּא בָּעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה
שֶׁהַמָּוֶת הוּא הַנֶּצַח הַיָּחִיד שֶׁקִּיֵּם.

כדורגל לא זוכה להרבה מחשבה בעולם האינטלקטואלי. למעשה הוא
בקלות הופך לבוז, באופן מיידי עבור אדם 'חושב', שהרי זה
איוולות להביט במספר אנשים נלחמים על כדור.

כל תהליך המתרחש בחוץ, גם בקנה המידה הגדול ביותר, הוא למעשה
גלגול משוכלל של פעולה אלמנטרית ובסיסית ביותר, אשר משותפת גם
לצורה המצומצמת ביותר של האורגניזם. אני קורא לזה: העיקרון
האלמנטרי.

ההיסטוריה של הדת, היא שום דבר מלבד ההיסטוריה של הגבר מתחקה
אחר מיניותה של האישה.

אתם אומרים, "ראה, זכויותיהם של הלהטבים מוצאים נקודות חדשות
ומרגשות לביטוי בכל רחבי העולם...", אבל הרי אתם בטח יודעים
שאידיאל היופי והאירוטיקה ביוון העתיקה הייתה זאת של הגבר
ההומוסקסואל.

אז מה זה בכלל מה שמחזיר לי את האמון באנושיות? שמתקתק ומתקתק
לי שם איפושהו. תחושתו כה שונה ממה שאני רואה לנגד עיניי. ממה
שאני מכיר ויודע.

לעיתים היה מתגולל כמו מאיזו אגדה; היו היה, יצור בודד, בחיפוש
ומנוסה, ותמיד סופו היה טראגי. כולם מתים. או שלפחות רק הוא.

אני זוכר איך בכל שנה היה דיבור כזה בכיתה שכולם מפחדים לצחוק
ברגעי הצפירה. ולמה שנצחק? דור שלם של עם משונה אשר פיתח
אלרגיה לבנאליה של הטראומה.

מה שליבי דורש כה בכנות היה בסך הכל מעט מן המתינות. מתינות
בין החירות שאליה אני נואש לבין העולם שאליו נולדתי.

שום דבר לא מבחיל ושטותי כפי שהוא נראה בהתחלה, אלא תמיד טומן
בתוכו אמת עמוקה המתרחשת בגלל מפגשה של תודעה עם מציאות.

אני חושב שזה היה משהו בילדות, משהו בגיל מאוד מוקדם שגרם לי
לפחד כך מנטישה. מבדידות. מכל מה שאינו אהבה וקבלה מוחלטת

סמל הוא אפקטיבי רק כאשר הוא נוגע במשהו מאוד אלמנטרי ובסיסי
בתת מודע שלנו.

כשאני חושב על זה, פשוט עשיתי את מה שנדרש ממני. העולם הציע לי
דברים, ואני בחרתי במה שבאמת רציתי לבחור באותו הרגע.

מסקנות, השלכות, הרהורים אישיים שלי העולים לי מעיון בתורתו
המרתקת של ז'אק דארידה.

באמת למה שבן אדם יצטרך בכלל להביט מהחלון.

לאורך כל הפרקים, כל הסדרות חלמתי בהקיץ, בהתמוגגות, על אלפי
דרכים להשמיד את העולם.

בכל פעם שקורה לי משהו כזה, אני מכוון את האצבע שלי בעדינות
לרקה; כמו אקדח: עוצם עיניים ממש חזק; מדמיין את צליל טעינת
האקדח עם תנועת האגודל




אני לא בבית
אתה לא טלפנת
אלי
אל תשאיר הודעה
לא יהיה ביפ


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/NihilistRadically
יוצר מס' 92878. בבמה מאז 12/11/16 4:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לניהיליסט רדיקלי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה