|
ואיש איש תחת תאנתו ישב ויכסה ערוות
החומרנות הנוגסת בלי חשבון של ריבית
עושקת גוף בהצמדה הדוקה.
|
יונה על ענף חרב בין עיניה, כוססת זיתים
משומרים בקופסא על מדף תיבה אבודה
חרוזי תפילתה נבלעים כפתי בקריסת כנף
על קיר לוח "שלום כיתה א' ". מורן.
|
כמו יווני חכם בשערייך עיוור,
כבד פה ולשון שסועה:
בואי קלה.
|
בל תניחיני להפילך ברוחי
דבקי בקרנות הממשי
|
במבט רעב וחלול של צדף ריק
גולש אל ירך של חוף
|
בפינה, לרגלי פנס רחוב שתום-עין
כחתול שחור מכתת רגליו בזבל
|
lבתוכך אתה נושא ונותן וגומר
בקנקן
מלא בלבך על הריק
|
איך שהירח עוטה צורה מתעתעת ופושט גלביה לבנה ונפרש
כמחצלת על כר דשא אפל
|
נקישה קצרה. נשיקה מפייסת.
חורקת השן. הדלת נטרקת.
מסף אל סף נאסף אל עצמי
|
כמו שהערב יורד בצוואר ארוך ושוקע חסר אופק בגרון קצר
ונתקע על-פי צו קיץ והוראה של שעה
|
העולם שטוח בפי החושש ליפול
העולם עגול בעיני חפץ לגדול
|
פנס רחוב מרצד לי מרחוק ומקרוב מהבהב
|
זהות ביקשתי לשאול ולא להחזיר כי אם לגנוב כמו מים
|
בחדר החושך שלי הכול כה בהיר
כתליו הרכים עשויים בטעם חד
להפליא,
|
יום רודף יום חולף עוד ונרדף
דקה אחר דקה קשה ומתעבה
ואני עדיין כאן מצפה ועכשיו
|
ספטמבר כאן. וידיי בעיר העובש
כבר מגששות מריק אל ריק.
|
העצב נפרש עד קצות עצבים נמתחים
|
אל תחתית רצפת זכוכית מרתף סוגר
שינים ונועץ גלגל ענק חורק.
|
קמתי על הצד האפל
של עצמי
סובבתיו כה וכה בקווי
אורך ורוחב
|
שהנפש צועדת על קיבה ריקה, לחשת
תוך שכרכת יד סביב מותן ותקעת אצבע בסמוך לצלע חסרה
|
פעם. אחת. לפני. היה . הייתה. אגדה אורבנית.
גסת רגל. דקת מותן בעלת גזרה של פנס רחוב
|
כקורי עכביש לרמוס
לשווא
והנה, עסק הביש שב
ונכרך
|
מוזר,
לגדל פרפרים בבטן ולשחררם לאווירו העומד
|
רגליי בשמיים
וידי בארץ מאיירת באוויר
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
אולי אין סוסים
שמדברים עברית,
אבל אני מכירה
כמה וכמה פרות
וחמורים.
לא, לא התכוונתי
שיש פרות
וחמורים שמדברים
עברית, אלא
סתם... שאני
מכירה כמה פרות
וחמורים.
לא ביג דיל או
משהו כזה. |
|
