|
ואיש איש תחת תאנתו ישב ויכסה ערוות
החומרנות הנוגסת בלי חשבון של ריבית
עושקת גוף בהצמדה הדוקה.
|
יונה על ענף חרב בין עיניה, כוססת זיתים
משומרים בקופסא על מדף תיבה אבודה
חרוזי תפילתה נבלעים כפתי בקריסת כנף
על קיר לוח "שלום כיתה א' ". מורן.
|
כמו יווני חכם בשערייך עיוור,
כבד פה ולשון שסועה:
בואי קלה.
|
בל תניחיני להפילך ברוחי
דבקי בקרנות הממשי
|
במבט רעב וחלול של צדף ריק
גולש אל ירך של חוף
|
בפינה, לרגלי פנס רחוב שתום-עין
כחתול שחור מכתת רגליו בזבל
|
lבתוכך אתה נושא ונותן וגומר
בקנקן
מלא בלבך על הריק
|
איך שהירח עוטה צורה מתעתעת ופושט גלביה לבנה ונפרש
כמחצלת על כר דשא אפל
|
נקישה קצרה. נשיקה מפייסת.
חורקת השן. הדלת נטרקת.
מסף אל סף נאסף אל עצמי
|
כמו שהערב יורד בצוואר ארוך ושוקע חסר אופק בגרון קצר
ונתקע על-פי צו קיץ והוראה של שעה
|
העולם שטוח בפי החושש ליפול
העולם עגול בעיני חפץ לגדול
|
פנס רחוב מרצד לי מרחוק ומקרוב מהבהב
|
זהות ביקשתי לשאול ולא להחזיר כי אם לגנוב כמו מים
|
בחדר החושך שלי הכול כה בהיר
כתליו הרכים עשויים בטעם חד
להפליא,
|
יום רודף יום חולף עוד ונרדף
דקה אחר דקה קשה ומתעבה
ואני עדיין כאן מצפה ועכשיו
|
ספטמבר כאן. וידיי בעיר העובש
כבר מגששות מריק אל ריק.
|
העצב נפרש עד קצות עצבים נמתחים
|
אל תחתית רצפת זכוכית מרתף סוגר
שינים ונועץ גלגל ענק חורק.
|
קמתי על הצד האפל
של עצמי
סובבתיו כה וכה בקווי
אורך ורוחב
|
שהנפש צועדת על קיבה ריקה, לחשת
תוך שכרכת יד סביב מותן ותקעת אצבע בסמוך לצלע חסרה
|
פעם. אחת. לפני. היה . הייתה. אגדה אורבנית.
גסת רגל. דקת מותן בעלת גזרה של פנס רחוב
|
כקורי עכביש לרמוס
לשווא
והנה, עסק הביש שב
ונכרך
|
מוזר,
לגדל פרפרים בבטן ולשחררם לאווירו העומד
|
רגליי בשמיים
וידי בארץ מאיירת באוויר
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
למכירה כישרון.
יד שנייה.
מרופא. |
|
