|
שקיעה הבטחת לי והשקעת את גופך עמוק בספה ובין ספלים סדרתיים
של שחור בוץ הטחת בי רפש רגשות וגרגרים דבקים לשפתיי המשחירות
בין שקעים בכתף לשקעים שבקיר. שקיעה שהבטחת מיהרת לקיים בין
כתמים של עננה ורודה חומקת אל אופק בקשת גבך המתרחק. אופקים
חדשים לחשת על הספס
|
לו רק היה זה משבר וחולף
ולא שבר חד פולח
וסובב כמו אבי
על אמי
ומתברג
|
כחוט השערה משתרגת בקפידה של גפן-סדום סביב חומה
כנוכריה רעולה בירוק-שקיף
שנכרכת בפוטוסינתזה של קרן יער בשמש
על פרוסה
|
אין קול ואין מענה הד גרון מרשרש כערוץ נחל בתענית עורג
אל שושנת מים שתצוף להצל כעלה התאנה
שחולשת מעל צוק רם ומתנשאת
על פניי להסוות אפיק חרב
זורם מזיע
ולשווא
|
אי שם דמותי מתגלגלת
באישון מתהפך
|
וציפור לא עדן. לא נחלה, על ערש איילת שחר כוססת כנפיה.
נפש כאן. רגל שם. נעה במבוכה קודרת בתנועה מעגלית של
צפון נפוח רוח מרוקנת משב ונודדת כצליליה של מפוחית
חלודה ששבקה אוויר בכיסו של ילד שהוצף בלב שדה מתועל
היטב אך חסר
|
בממלכת הצל כמלכה משובצת תחרה
פרושה על לוח שיש שחור
בהינומה לבנה כמבצר
|
חלומות של מתכת קורעים את העין ברגע חד
כסכין
הפוגשת לראשונה מקצף עננים בשמנת מועשרת
|
נפערת צלקת כחמנית בתפרחת צורבת כזב בצהוב עז
וגרעינים בשחור דוקרים העין שבדרך
לקראת שדה נזעק פורענות
|
מתנפצת כבועה אימפרסיוניסטית
אל מותן מכווץ
שטופת זיעה בנפש ניגרת בנחלים של תשוקה
אל שבר אגן ירכיים
|
אחזת
בצמות של נחושת
ומשכת
ארוכות בגוון ירוק
על שפתיים
מהודקות אל מושב
|
אל תבכי לי שמה למעלה, זה רק עוד סיבוב שסוגר
שיניים במעגל עינויים ממחזר
|
מחול של יונים מעל צעיף אודם הערב הנושר למרגלות אופק משחיר
במבט של עיני עגל ברדת מסך של דמעות על יומו
|
על קרן סהר נתלה בין שמים לארץ כסדין רדוף ברוח נכאים ורפאים
של כאב עולים לרגל נדודים
כשדים ברכבת צמרמורת שחולפת במהירות של שוברת קרח בגוף
להתנגש כמו זרים
|
בזמן שהשתרעת כמו שרך לצדי התכרבלתי באניצי שערות שולמית
סרקתי באצבעותיי להטיב מיומנות מרחפת חף ידי בסבך
פנייך האחרים להחוויר כסיד השוקע בלובן העין
אל קיר סתרים שבגופך חוצץ מגע באוויר
|
אור נשבר
בבהירות
מנסרת
כהרף
אין
|
"התברגי" זעקת ונעצת בי מסמרים
ומבט עץ צלוב רגליים
של משורר שקר
מזייף גאולה
סופנית
|
וכף שמן רותח בזעם גולש אל משעול צייד בין פירורים מפוזרים
של לחם חסד מרוח בחמאת אהבים
נמרחת דקות בחסך של זמן אוויר בורח כמו סידן חסר מעצורים
|
בסחרחורת חושים סובבת
עצמי בכחש ובצירים
מדומים
ומגששת כלאחר יד
ואצבע אחר
אצבע
אחר סדק צר
מוצא
|
עננים התעבו כגבות והתקדרו להזעיף שחור על גב כותנת תכלת
משוגעת בפסים לבנים
|
לאורך מזח דמעה עוגנת בזווית
שוקעת מעלות
ורוח ברבע קשר
וארבעים
חותך
בחצי התורן
ככידון
מנגח את השמים
להכריע
|
מעבר למפתן, על סף
מרחב, שערים
נאנקים
של פלדה נקרעת
זרוע
נעקרת מעמוד
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
