|
חושב על רגע להפשיל שרוול-נפש ולשחרר רסן חפתים שעל הפרק
בסמוך לשורש, ממש בהישג כף ידי
|
כמעופה החולף של גחלילית באשמורת
אחרונה
|
צף בטבעת עין של קליפת גזע חלומך
וטובל בצבע חום כאגוז מלך
|
בין קורותייך על לוח לבי כתזזית על סף
|
כיווצתי שפתיי והידקתי החושך סביב
|
לו רק אחזתי במיומנות חלקלקה
|
רובץ כמו אוויר העומד בשער דרום וממתין להינשא
|
חוטים של כמיהה מטפסים כתיל על גדר חיה בחסות עלטה
מעבר לחומה מגדל וחצר
להינעץ כשיני כלב בבשר היום המתהפך במיטה על בטן ריקה
|
מבעד לכותונת המשוגעים של עורי
מתיר רצועות חשק ופסים
|
כמו בסרט נע אילם ונד בין מציאות מודרכת
לדמיון מובל
|
אל צלקת תחת עור ברווז געגועיי
|
כצווארון סיני בטבעת אש גרונך
|
נושק לעורפך להפיח להבה בנר נשמתך
|
מול זפת עינייך במשעול צחור מבט
|
כבעקבות לילה
על מיטת שדה שקפיציה בי
|
לחלץ מסמר אחר מסמר
אחרון
מתוך ארון גוף
|
על רכס מבטי מחדיר לנגוח אופק להבקיע
|
בין ריסייך מפרפר בערגת בראשית
|
זמן להשיק ספינת מדבר ולהערים
|
וצמה של נחושת קלועה אל צווארי הירוק כבקבוק שבור
שצומח פנימה על חודו
|
כמו ברחפת נפש מפלסת דרך הלא-נודע ומתוך האין
|
רע ונד לי אי פה הרבה שם, רועה
|
שפתייך נפשקות כשערי תפילה שנפרמת ברוח
ונישאת כחרוז בוהק שנושר צבעוני
|
כאמת מים עתיקה מובילה עצמה במעלה דרך נבלעת
|
תחת גשר אף
יונק הדבש בין ציפורן חתול לענף שבור נכלא
|
לאור עששית עיניי הדועכות קורא בנפשך
כבפנס נטול קסם מוטל לרגלייך
|
לא פעם מצאתי עצמי מהלך בין הטיפות שלאחר הבירה, בשוליהם
הסהרוריים של שגיונות קיץ מתגברים על הפחדים.
|
|
|
הכל חוזר אלייך
וקקה בידייך!
יונה וולך. |
|
