לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537411983

לכל דבר שניתן איך שהוא לדמיין, יש יקום בו הוא קיים בפועל, לא
משנה עד כמה הסתברותו נמוכה. ביקום בו אנו דנים, משהו השתבש
אצל גיבורי העל שלנו. זה היה יקום מסקרן כמו תאונת דרכים: אתה
מעוניין להסיט מבטך מההתרחשות, אבל קשה שלא להסתכל...

מטרופוליס, למחרת, 1930

קלארק קנט, לבוש בבגד עם שלייקס ומשקפי ראייה, הגיע לכיסא
המשרדי שלו ב"דיילי סטאר". הוא גלגל את הכיסא עד ללואיס ליין,
מחייך חיוך ביישני כלפיה.
"לואיס", שאל אותה, "רוצה לצאת לארוחת ערב איתי?"
"מצטערת, אני עסוקה", גיחכה לואיס, "בדיוק עמדתי להצטרף
למנזר..."
"הבנתי את הרמז", מלמל קלארק.

עם סיום יום העבודה, קלארק לבש את בגד הגוף הכחול עם המחושים
וקפץ מבניין לבניין. השמש עדיין להטה בשמיים וקלארק התפלא
שאיננו מזיע.
בעודו קופץ, השתדל להתרכז בזווית המתאימה לקפוץ לבניין הבא, אך
דמותה של לואיס העסיקה את מחשבתו. לפתע נפל, מסתחרר לעבר מה
שחשב כמוות ודאי - ופתאום עף. חופשי כציפור, מעל כל הבניינים
המנוכרים הללו. ככל שערך ניסויים, עף מהר יותר ומהר יותר, עד
למידה של מהירות הקול, דבר שיצר סביבו בום על קולי.
הוא התפעל מכוחותיו, שאמנם לא היו חדשים, אך זו הפעם הראשונה
שהיה מודע להם.

גותאם סיטי, ערב אותו יום

לאחד הבנקים של גותאם נכנסו שודדים חמושים והפנו רובים כלפי
הפקידים.
"את הכסף - ובלי להזעיק משטרה!!!" צעק אחד מהם.
"אתם יכולים לחלום על זה!!!" נשמעה קריאה סמכותית של דמות
בבגדי סמוראי, כולל מצנפת עם פתח לעיניים. אחד מהם ירה לעברו,
אך מתחת לבגד השחור הוא לבש שכפ"ץ כך שרק נשרט קלות.
"באתי לעזור, סמוראי, החרגול יסייע!!!" צעק קלארק קנט (שהופיע
שם לפתע) בבגד גוף כחול עם מחושים ופתח לעיניים. הוא עף
במהירות על קולית, כך שהכדורים לא פגעו בו, אך כשהתעייף התפלא
לגלות שהכדורים ניתזו היישר מבגד הגוף שלו כאילו לבש גם הוא
שכפ"ץ.
הם הסתובבו במעגלים, גב אל גב, מוקפים בחבורת השודדים.
"משמאלך!!!" צעק 'החרגול', "תזהר!!!"
הסמוראי, הלא הוא ברוס ויין, שלף נונצ'קו והכה בשודד.
"מימינך!!!" וחוזר חלילה.
לפתע הרים "החרגול" את הסמוראי על גבו והסתובב במהירות קלה,
שכן לא רצה שהסמוראי יחטוף זעזוע מוח. ברוס בעט מסביבו עד
שהפיל את כל השודדים.
באותו הזמן, מחוץ לבנק, ג'יימי הגרין לנטרן ניסה למשוך אליו
קליעים באמצעות הטבעת, אבל הדלפק היה עשוי עץ והטבעת לא פועלת
ליד עץ.
"איך ידעת שאצטרך הכוונה לדעת מי מהם סביבי?" שאל ברוס את
קלארק.
"קודם כל, העיניים שלך, שהן ללא כיסוי, לבנות לגמרי. חוץ מזה,
אני מכיר רק אחד בעיר הזו שנסע ללמוד מראס אל גול אומנויות
לחימה - לפחות אחד שהוא עיוור כמעט לגמרי. אתה ברוס ויין,
נכון?"
"ואתה קלארק קנט, נכון? כי שמעתי פעם את הקול שלך ברדיו של
ה'דיילי סטאר'".
"מודה באשמה, אבל בינתיים תקרא לי בפומבי 'החרגול'".

סמולוויל, קנזס, שעה לאחר מכן

"אמא, תגידי לי, אני מאומץ?" תבע קלארק לגילוי לב מאימו מרתה
קנט.
"בוא אחריי לאסם", ביקשה אימו.
הם צעדו בין הלול מלא התרנגולות, לערמות החציר, שם שלפה מתוך
ערמה עמוקה במיוחד קסדת מציאות מדומה. הוא הניח אותה על ראשו
והמשקפיים בקסדה הראו לו כוכב מלא סדקים, ששמש אדומה מאירה
עליו.
גבר בגיל העמידה, שנראה דומה לו, דיבר אליו.
"שלום לך, קל-אל. ברגעים אלו, שנים לפני שהתבגרת וראית את הסרט
הזה, הכוכב שלי ושלך עומד להיות מושמד. השמש הצהובה בכוכב אליו
שלחתי אותך תיתן לך כוחות כמעט בלתי מוגבלים. אתה מוזמן להשתמש
בכוחותיך כדי לסייע לתושבי כדור הארץ."
קלארק הסיר את הקסדה מעל ראשו ונראה נסער.
מרתה כפתרה והסירה את חולצת הכפתורים מעל גופו, כך שנשאר בבגד
גוף כחול.
"השם 'החרגול' כל כך לא מתאים למי שאתה... אל תעשה פרצופים,
אני יודעת שזה אתה." היא הוציאה מהחציר את הסמל S בצהוב על גבי
אדום ותפרה אותו על גבי חזהו.
"זהו, מעכשיו אתה סופרמן - ותפסיק ללכת עם מסכה לעיניים, פשוט
תלך ללא משקפיים - האנשים ברובם טיפשים".

(המשך יבוא...)

לפרק הבא
http://stage.co.il/Stories/537411985