לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537411982

לכל דבר שניתן איך שהוא לדמיין, יש יקום בו הוא קיים בפועל, לא
משנה עד כמה הסתברותו נמוכה. ביקום בו אנו דנים, משהו השתבש
אצל גיבורי העל שלנו. זה היה יקום מסקרן כמו תאונת דרכים: אתה
מעוניין להסיט מבטך מההתרחשות, אבל קשה שלא להסתכל...

גותאם סיטי, 1930

ברוס ויין הלך בגב זקוף וראש מורם, בעזרת מקל הנחייה שלו.
לפתע שמע רעש של מטוס חולף, מקרטע - ומתרסק...
"בחור", שאל אותו הטייס, שיכור לא מגולח, שגיהק מאיזו בירה
טובה, "רוצה הטסה הביתה?"
ברוס הנהן בראשו בהתלהבות ועלה לכיסא השני - והאחרון, במטוס
הקטן הזה.
"איך קוראים לך?"
"ברוס ויין".
"אה, אתה הבן העיוור של התעשיין ההוא..."
"ואתה הטייס השיכור ביותר שיצא לי לטוס אתו..."
"אחד אפס", צחק הטייס, "שמי הוא האל ג'ורדן".
הם שתקו. פתאום הטייס התחיל להשתפך על חייו האומללים.
"אתה יודע, פעם הטסתי נוסע מוזר יותר ממך... הוא היה חייזר
לקראת סוף חייו ורצה להעביר אליי טבעת קסומה שפועלת בכוח
הרצון. הסכמתי לנסות, אבל כוח רצון אין לי, רק תאווה למשקאות
חריפים. הטבעת פשוט לא עבדה אצלי. ויום אחד, מישהו שהכינוי שלו
הוא ג'ים (שכחתי את שמו המלא) טס אצלי למטרופוליס והחלטתי שאני
מעביר אליו את הטבעת. מאז שום דבר קסום לא קרה לי".
הסיפור הכמעט טראגי של האל גרם לברוס להיזכר בסיפור טראגי
משלו....

גותאם סיטי, 1920

הזוג ויין וברוס, ילדם בן השמונ,ה הלכו מאולם הראינוע (סרט
אילם) לאחת הסמטאות. אתרע מזלם והם פגשו את ארתור פלק, הלא הוא
הג'וקר.
"שעונים וחפצי ערך, בבקשה לתת לי!!!", צרח הלץ.
הם סרבו, אז הג'וקר זרק לעברם חומצה. באותה שנייה ברוס קפץ כדי
להגן עליהם וחטף את החומצה ישר בעיניים. מאז התעוור כמעט
לחלוטין, כשהוא עדיין מבחין בין אור וצל.

המזרח הרחוק, 1922

"ילד, אני אהפוך את הגוף שלך לנשק קטלני", אמר ראס אל גול,
שלפתע שם לב שאלפרד פניוורת מבקש במחווה גופנית שיתקרב אליו.
"שים לב", אמר ברגש אלפרד, שליווה במסע את ברוס, "הוא עדיין
צעיר. תקל עליו מעט".

שוב גותאם סיטי,1930

ברוס הגיע לאחוזת ויין, שם חיכו לו הוריו האוהבים.
"יש לך קרע בחולצה, שוב נאבקת בפינגווין?"
"הוא מאפיונר וגנב, מגיע לו ללכת לכלא".
אימו חיבקה אותו ואביו לטף את ראשו והוא הבין שהעובדה שוויתר
על מאור עיניו הצילה את האנשים האהובים עליו בעולם - הוריו.

(המשך יבוא...)