לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537410003
כותרת ראשית ב"דיילי פלאנט", 2046: מערכת בינה מלאכותית
ב"תעשיות וויין"
סקיינט לשרותכם!!!

"אבל גבירתי...", מחה אלפרד פניוורת, "הייתי פה רב משרתים עוד
לפני שבעלך המנוח השתלט על תעשיות וויין. לשם מה אני זקוק
לראיון עבודה?"
"הבן שלי זקוק להגנה 24 שעות ביממה", הסבירה מרתה בחיוך, תוך
כדי שהיא מוסיפה בידיה עטויות הכפפות הוורודות נחרצות ודרמטיות
לדבריה, "וזכותי לדאוג שלאנשים המקיפים אותו לא יהיו אינטרסים
זרים. עכשיו, כמה זמן עבדת בסי איי איי?"

"הגנתי על המדינה לפני שהתחלתי לעבוד פה. זה ודאי לא פשע!!!"
מהצד, עמד שם האל ג'ורדן בחליפה שחורה ועניבה שחורה וחייך לתוך
המיקרופון שמכוון לאוזנייה של מרתה: "גברת וויין, אני קולט
תשדורות טלפתיות חיוביות לתוך הטבעת. הוא בסדר, קבלי אותו".

"מר וויין, אני סבור שיהיה ראוי אם תפתח כמה קרנות נאמנות כדי
לתקן את המצב שמר לות'ור המנוח גרם בתעשיות וויין ובגותאם
סיטי", אמר אלפרד לברוס בעודו עונב לו עניבת פרפר שחורה.
"מה, לזרוק על זה כסף והעוני ייעלם?" חייך ברוס, "אלפרד, נראה
לי שאם היית גיבור על היית סופרמן".
בעודו מדבר, הרחק מעיניו, פתח ג'ו צ'יל את הקוד שמוביל לאחוזת
וויין. הוא נכנס כרוח סערה לסלון, מחפש את האל ג'ורדן המאבטח.
משראה את מרתה לבדה, צעק לעברה:
"תורידי את התכשיטים ותמסרי לידיי את הכסף!!!"
מרתה, שקטה באופן שהרתיח את דמו, הסתובבה בכיסא הפסנתר לעברו.
"לא יקרה שום דבר כזה, בחור, אם תרצה עבודה זה עניין אחר".
אז הוא פשוט ירה בה.
"מה אתה מסתכל?!",שאל ג'ו את ברוס שירד במהרה מהחדר, "ילד
תפנוקים שכמוך..."
בנקודה הזו, באופן שמזכיר את קור הרוח שלו מהקריירה העתידית
שלו כלוחם פשע, הוא נתן לו סנוקרת ישירה ללסת. ג'ו צ'יל התמוטט
וברוס צלצל לתחנת המשטרה של גותאם סיטי. כשהאמבולנס הגיע הם
כבר נאלצו לקבוע את מותה.

כעבור 9 חודשים. נפשית, ברוס וויין התמוטט ובאטמן נולד
"מאסטר ברוס, אתה בטוח שאתה זקוק לבגדי עור כדי להטיל אימה על
הפושעים? זה לא ימשוך אליך כל מיני מחזרים לא רצויים...?" והוא
גיחך בסרקסטיות, כאילו המציא את בדיחת המאה.
באפלת מערת העטלף, היה קשה לראות את ברוס זז. הוא נע כפנתר,
כאילו כל חייו היה נינג'ה או סמוראי.
"פעם פחדתי מעטלפים", הרעיד בקולו הצרוד, "כעת הגיע תורו של
הפושע הממוצע לפחד..."
הוא הניף את גלימתו, משווה לתנועתו ממש מראה של עטלף.
"תגיד, דיברת עם לושיאן פוקס? המכונית שלי צריכה איבזור מתאים.
למשל טילים".
"הכל לפי התוכנית, כשתצא תהיה במוכנות יתר לסכנה, אם זה אפשרי
בכלל".
לפתע צפצפו הכפתורים על גבי לוח הבקרה של המערה, ותמונה של אדם
בעל פנים מרוטשות למחצה הופיעה שם.
"ברוס!!!", צרח האיש, הארווי דנט שמו, "הגעתי מהעתיד כדי לחסל
את באטמן, שזה אתה. תפסתי בחזקתי מספר בני ערובה ועד שלא תגיע
להילחם בי אני מטיל מטבע והורג כל פעם שהמטבע אומר לי עוד בן
ערובה!"
המכונית שלו חלפה במעין טיסה ברחובות גותאם סיטי ועצרה ליד בר
מפוקפק, ששימש את העולם התחתון.
"דו פרצוף", אמר בקול צרוד ברוס, "תשחרר את האנשים ובוא נלחם
כמו גברים".
הארווי ניגש לברוס ובעט בו היישר בבטן. ברוס ספג את המכה בכבוד
- והתחמק מאגרוף היישר ללחי. הוא תפס את היד כשזו עפה לעבר
העין שלו - וביצע הפלה מרשימה. כעת ברוס היה מעל הארווי. הוא
הכה אותו מכות נמרצות ושיתק אותו. כשהאמבולנס הגיע הוא כבר לא
היה שם.
במקומו, על גופו העייף של דנט, הונחה פתקית "להעביר לארקהם
אסיילם, ביה"ח לחולי נפש מסוכנים. חשוב שתבינו שמדובר בגרסה של
הארווי דנט מהעתיד, בהווה הוא עדיין תובע מחוזי אידאליסט".
למחרת, קרה מקרה דומה עם הארלי קווין. גם היא הועברה לארקהם
אסילום.

"המערכת הזו", שאל בעניין ברוס, "זה לא נורא מסוכן? מה יקרה אם
היא תקבל מודעות ותחליט שבני האדם מיותרים? אמי המנוחה נהגה
למלא את הסיפורים שלי לפני השינה באזהרות שכאלה".
המתכנתת הצעירה העבירה יד בשערה הכהה ועיניה חייכו כשני כוכבים
שבוערים על שמי הערב. "לא שואלים אותי קודם לשמי? לא שואלים
אותי קודם מה שלומי? איפה ברוס הפלרטטן ששמעתי עליו?"
"את מדברת כרגע עם יו"ר חבר המנהלים של תעשיות וויין. ברוס
ידבר איתך אחר כך... ובעצם, מה שמך?" שאל ולפתע התפקע מצחוק.
"טליה גולדמן", חייכה ולחצה יד עימו, "ואל תדאג, סקיינט תשאר
בלתי מזיקה. תשאל את המתכנת הראשי, אבא שלי. אבא?"
"אני שמח שאתה והבת שלי מסתדרים כל כך טוב", ענה איש שנראה
בקושי כמו אחיה הבכור, "נעים להכיר - שמי ראסל גולדמן".
ו-2 הדברים הבאים שהעסיקו את ברוס לאחר מכן היו כיצד יש לטליה
אבא צעיר כל כך - וכיצד יש לראסל עיניים כל כך מהפנטות...
(המשך יבוא)
לפרק הבא
http://stage.co.il/Stories/537410007