לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537409995
השנה היא 2066 והשידור שאתם שומעים מגיע ממערת העטלף שלי, ברוס
וויין.
עכשיו כבר אין טעם בזהות הסודית שלי, כי עכשיו מדובר בקרב
בינינו בני האדם, פושעים ושומרי חוק כאחד, לבין המכונות. בכל
מקום בכדור הארץ האדמה ספוגה בקרינה גרעינית, אבל מי שניצל
ממשיך ללחום במחתרת. בינתיים המכונות שלחו לעבר פסיכופת חסר
מצפון על מנת להשמיד את אימי לפני שאיוולד. למזלנו, אבי, תומאס
וויין, נשלח לעבר כדי להגן עליה - ואחרי שיירצח נשלח לשם טייס
בעל טבעת חייזרית, בשם האל ג'ורדן.
כאן שידורי המחתרת, שלום!!!

תומאס פתח באמצעות שלט את מערת העטלפים שנמצאת מתחת לאחוזת
וויין. הוא הדריך בעדינות את מרתה מרוטת העצבים, עד שהייתה
מתחת לנטיפים.
"נראה לי שאתה מכיר את האחוזה יותר ממני", חייכה מרתה ושיחקה
בשערה הזהוב.
לרגע הציפה את המערה דממה בין שניהם. תומאס לא ידע איך לגשת
לנושא מבלי להישמע מטורף.
"הבנת כבר שאני מהעתיד", כחכח בגרונו בעצבנות, "אז רק לפני
שנה, או אם סופרים מהעתיד 41 שנים, בעלך המנוח השתלט על תעשיות
וויין. הייתי ילד כשכל זה קרה, פתאום המשפחה שלי נעשתה ענייה
ונאלצתי לעבוד במקום ללכת לבית הספר."
"אני מצטערת לשמוע", ליטפה מרתה את שיערו, "אני יודעת שצמד
המילים 'אני מצטערת' הן כקליפת השום כשהן באות מאלמנתו של לקס,
אבל אם זה יעשה לך טוב לשמוע, מעולם לא אהבתי אותו. הנישואים
בינינו קרו אחרי הפסד של אבי בקזינו של לקס".
הוא הביט בה והיא הביטה בו ולפתע נצמדו זוג שפתיהם בתשוקה
גדולה. הוא ליטף את גבה והיא את גבו והוא נשא אותה לעבר המיטה
הגדולה שליד הקיר במערה. בגדיה נשרו בעדינות האופיינית
לג'נטלמן - וכך גם החלוק שלו.

הם התעוררו לקראת הערב, עירומים כביום הולדתם, אך התחושה
ביניהם הייתה נקייה וללא אותה בושה שאפיינה את אדם וחווה.
"רוצה שאני אכין לך קפה?" שאל תומאס ברוך, "יש לי באחוזה מכונת
קפה--- שיט, שכחתי שאת בת בית באחוזה של לות'ור... בקיצור,
רוצה ספל מזה?"
"כןןןן", גרגרה בהנאה מרתה, "מה זה יתאים לי קפה עכשיו".
הוא לבש את החלוק, פתח את המערה ויצא ממנה.
היא חיכתה לו שעה - אחרי זה חיכתה לו עוד שעה - אחרי זה נמנמה
מעט (אחרי שספרה כבשים). בשלב מסוים התעוררה והחליטה להתלבש
ולחפש אותו באחוזה.

היא הזיזה לאט לאט את השער של המקום, נכנסה לסלון וליבה בישר
לה שוודאי הרע מכל קרה. וממש בסלון נתקלה באיש בעל פני ליצן
לבנות, צוחק ומנגן בפסנתר הכנף שבסלון, בעוד ראשו של תומאס
מונח על הקלידים וגופתו משתלשלת על גבי הכיסא, מדממת.
"אהההה!!!", צרחה מרתה ונרתעה, כשכולה רוצה לברוח משם.

כותרת ראשית ב"דיילי פלאנט": עב"מ נוסף נחת בגותאם סיטי!!!
מתוך יומנו של קלארק ג'וזף קנט
החלטתי להיכנס בעקבות מרתה לות'ור לאחוזת וויין, וראיתי שם איש
ליצני מפחיד, צוחק ושר, אותו איש שדיווחתי עליו בעיתון שלי,
כשלפתע הרים יד מגואלת בדם - ובכוח המחשבה הפך אותה לסכין,
בעודו רץ לעבר מרתה המבוהלת. והיא, תשמעו לי לא פריארית, רצה
למגירה במטבח והוציאה משם סכין. הליצן חטף דקירה בבטן, לא נרתע
- וקרב את ידי הסכין שלו לפרצופה.
הוא צחק וצחק, אז החלטתי להוריד את המשקפיים..... (נמחק בטיפקס
מהיומן)

מספר כל יודע
הכתב המנומס החזיר את משקפיו למקומם, מתבונן בגופתו של הג'וקר.
היה חור מעלה עשן בראש שלו, בדיוק מעל חיוכו השטני.
מרתה התעלפה בינתיים.
"נו", מלמל קלארק קנט, "זה כל מה שיש לי לדווח מהעב"ם הזה..."
לפתע הופיעה בועה זוהרת באחוזת וויין. הבועה התנפצה ובתוכה
התגלה גבר עירום נוסף. על אצבעו הייתה מונחת טבעת. הוא הניף את
ידו והביט בריכוז בטבעת, מה שגרם איכשהוא למדים ירוקים להופיע
על עורו ולמסכה ירוקה להופיע על פניו.
הוא טפח בעדינות על פניה של מרתה, מחכה שתתעורר.
"שלום לך, מרתה. אני נשלחתי מהעתיד להגן עלייך ועל העובר שלך.
שמי האל ג'ורדן, הפקח הירוק של כדור הארץ - ואת האמא של מנהיג
המחתרת כנגד המכונות".
לאט לאט, אחרי שצילם את שניהם, עזב את השטח כתב העיתון.

כעבור תשעה חודשים
מרתה נענעה בעדינות את עריסת התינוק, שרה לו שיר ערש מרגיע
והכניסה את העגלה לסניף משרד הפנים של גותאם סיטי. לצידה,
בבגדי מאבטח, עמד האל ג'ורדן.
"איך קוראים לרך הנולד?", שאל הפקיד.
"איך שקוראים לי מעכשיו. אני מרתה וויין והוא ברוס וויין..."
(המשך יבוא)