ברגע
נדיר
של שפיות
אמא
רשל
העלתה לפני
זכרונות מדודים,
כצעדי הזיקנה.
פתאום פורמת היא את נפשה של סבתא רוזה
ושמה אותה מתחת
לאיזמל המנתחים.
"זה התחיל כשהעוזרת אחזה בצווארה של אמא (מדגימה על עצמה)
חונקת אותה ואומרת: הבית הזה יהיה בקרוב שלי! ".
"המהלומה השנייה מאת הפה מפיק הרעלים הזה לא אחרה לבוא:
ג'וזף, (האח הגדול שעשה הרגל קבוע לאחר בנשף, שוב מאחר...)
ערבים הרגו אותו, אני אומרת לך!"
כשחזר בשלום, נשמעה אנחת רווחה, אך רוזה הטובה, התמימה,
לא חשבה שתגיע לזה היום בו
מגורשת היא מביתה מבצרה אל הלא נודע ו...
הנה המכה השלישית - ההכרח להחליט, צרפת או ישראל
בעקבות איזה ילד ללכת...
העכברים מתרוצצים סביבנו במעברת בת-ים
מגחכים על בחירתה של אמא רוזה, לנדוד
בעקבות ויקטור ורשל הציונית
ואני רשל עדיין צעירה ומשועשעת עונה מבודחת לכל שואל -
אה... העכברים... הם מארחים לי כאן לחברה...
אבא, שלום, מבוגר ממנה בעשר שנים
זוג
יונים
הועבר
לבית-זקנים
פתאום
בעודם ישובים
צנח ראשו למולה
רוזה רואה את ליבו של שלום
אומר לה שלום ויידום...
זו היתה התחנה האחרונה לפני השיגעון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.