|
זה ממסך את זה
מנופח
זה מסובך
זה מנוסח
ממשוגעת אחת
למשוגעת שניה
וממנה אליי לא
לא לגעת
זה מדבק
ואין לי שום דרך להוכיח לכם שאני שפוי ברגע זה
המסך
השלישי
יורד
לפני
ועוד לא התחלתי לכתוב מילים.
טרוטות עיניהן
פיקת ברכיהן חדלה
הדרך קשתה עד מאוד
מיסכה המשוררת
ולי אין פנאי לנוח בצד הדרך
עלי למשוך את חבל מילותיך, שהן מילותיה,
עד אליי, אמא.
אה... זה בסדר...
ניתן להתקבץ, להיאסף מאחוריי
לצפות במחזה
זה לא מסוכן
בשלווה להריע
אם תרצו, לא בנימוס
ויהיה לזה
סוף
תהיה נפילה
קדימה
אתעופף.
חכו לחלק השלישי |
|
|
(כולם לשיר,
ו...)
מי ישגל זונות
ישראל
אותן מי ידפוק,
אני הגיבור
רב שוגל,
מבסוט מאוד!
שמעעעע!!!
בימים ההם
בזמן הזה,
הלוואי שאין
לי איידס
אני מקווה.
וואו איזה
שטויות אני
עושה...
להב בן-לאדן,
ממתין לתוצאות,
ומקווה לטוב,
וככל הנראה כותב
צוואה,
(אה..., ואפשר
להפסיק לשיר) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.