אז הנה כבר סיפרתי לכם על נדירותם ומוזרותם של תרנגולי שמש, אך
גם שירבבתי את העובדה, שלא נדירותם ולא מחזור חייהם המעגלי הם
החשובים ביותר לעניינינו. , אך טרם הספקתי לספר מהו הדבר
הנוסף, החשוב ביותר.
ובכן, ראשית כל, עליכם להבין משהו על העולם הזה: חוקי הפיסיקה
הם עניין של גאוגרפיה ושל רצון. אם לפשט בגסות פושעת את
פני הדברים, ניתן יהיה לומר, שככל שיקום רחוק יותר מיקום אחר,
כך סביר יותר, שהחוקים יהיו שונים יותר. אם, נאמר, אתה ביקום
אל"ף, ויקום בי"ת ממש רחוק - יהיה קשה לך, בתור תושב יקום
אל"ף, אפילו לדמיין את פני הדברים ביקום בי"ת - אפילו הדברים
הבסיסיים ביותר, כמו החושים, כללי הפיסיקה...
לגבי עניין הרצון... ובכן, זה כבר סיפור יותר מסובך, שנעזוב
בינתיים.
הגיע הזמן לספר על אותו דבר נוסף וחשוב לגבי תרנגולי שמש...אבל
בעצם, נראה לי שאתחיל ואספר, מה בכלל ביני לבין אותה ביצה
שמושכת ענייןאצל שועי-עולם (ללא ידיעתי, באותו זמן, להזכירכם)
.
לשם כך, נצטרך לחזור לעבר ...
המון שנים טובות קודם לכן
גופי נחבט כשהתגלגלתי במורד הגבעה. היה נדמה לי שצלע או שתיים
נשברו להן.
לא היה זה גופי האנושי, ולא היתה זו באמת גבעה.
אתם מבינים - הגעתי ליקום רחוק ושונה מהיקום האנושי.
הדברים פה כה שונים, ויחד עם זאת, כמו תמיד, כמעט לכל דבר נתון
בכל יקום שהוא, ישנן מקבילות כמעט בכל יקום אחר. כבר בשלהי
ההסטוריה (אינני יודע איזו היסטוריה בדיוק, אינני מלומד) קבעו
הפילוסופים, שהאפשרות המעשית ביותר לתיאור אוניברסאלי - או
ליתר דיוק - טרנס-אוניברסאלי - של דברים, היא על פי ההיבט
החוייתי שלהם. והנה לכם לדוגמא: באותו יקום עליו אני מספר,
גבעה, היא לא בליטה של פני הקרקע, שכח-הכובד מושך עצמים
במורדה, כדרכן של גבעות, אבל, מה שכן יש שם, אלו הם עיוותים
שכיחים במרחב (שהיה בעל שישה מימדים גאומטריים משמעותיים ולא
השלושה שאתם מכירים) וכוחות שונים של משיכה, שבאופן מעשי,
מזכירים מהבחינות החוויתיות החשובות גבעות והרים. "הבחינות
החשובות", קרי: השילוב של עיוותים כאלה וכוחות כאלה, יכולים
לגרום למקבילה של נפילה, התגלגלות, חבטות כואבות, ושאר מרעין
בישין לא סימפטיים, כמו אלו שחויתי בעצמי.
וכן - גם צלעות לא היו בגופי ההוא. כאשר אתה נע בין יקומים,
גופך חייב להסתגל. אמנם, אתה תמיד לוקח איתך משהו זר, ולעולם
לא תהפוך לחלק בלתי נפרד מהיקום אליו אתה נכנס, אבל לעיתים
השינוי יכול להיות מאוד קיצוני. קורה תהליך מדהים, גם לגוף וגם
להכרה, שאולי אפשר להתקרב להבנה החויתית שלו, אם... אם...
מממ... קשה, באמת קשה. אבל הבה נאמר כך: כמעט לכל דבר יש
מקבילה. עד כדי כך, שאילו הייתי חוזר ליקום האנושי, אחרי
הנפילה ההיא, אני באמת חושב שהייתי מגלה שתי צלעות שבורות,
למרות ששם, היה לי גוף נוזלי, שקוף למחצה (היה שם אור, בערך)
בעל שש מימדים, ומבחינה גאומטרית, העיכול שלי התרחש ברובו מחוץ
לגופי!
כיצד אירע שהתגלגלתי לשם בכלל?
ובכן, סיפרתי לכם על פגישתי הראשונה עם אובך. ובכן, הדברים רק
הסתבכו יותר אחר כך, אבל לא נכנס לזה עכשיו, רק אומר,
שהרפתקאותי המפוקפקות בשנים שקדמו לאותו מפגש, החווירו לחלוטין
לעומת הרפתקאותי ההזויות שלאחר אותו מפגש.
שבועות מעטים לאחר אותו מפגש, היה המפגש הראשון עם דמות אחרת,
פרוותית משהו, אותה כבר פגשתם - כורש, מן הסתם. אחרי פגישה זו
התחיל החלק ההזוי באמת.
למדתי מכורש, באותה הזדמנות שמסיבות עלומות, הנני "דמות
מבוקשת''. מבוקשת על ידי מישהו מסוים, לפחות. הסיבות והנסיבות
לא ידועות גם לכורש עצמו, וכל מה שהוא יודע, זה שהוטל עליו
לאתרני - כי זו מומחיותו ומקצועו - ולחלץ אותי מהיכן שאני נמצא
וכמו כן לעזור לי. לדבריו, על משימה זו הוא עבד כמאה וארבעים
שנה, עד שלבסוף מצא אותי באותו מצב אינטימי עם אשפה של מסעדה
תל אביבית, והמשאבים שהקדיש לזה עד אז היו גדולים מכל פרויקט
שלקח על עצמו אי-פעם. אני גם אחראי, לצערי, למותו ולאובדן אחת
מתשעת נשמותיו, אבל גם לזה לא נכנס עכשיו.
"הם יחזרו תוך דקות לחפש בפחים, אז תן גז," הוא אמר לי, בעברית
העדכנית ביותר של אותם ימים.
מנבכי פח האשפה הגדול יצאתי, לאחר שהחתול הציץ ווידא שהסמטא
בטוחה.
הוא רץ לפני, מתמהמה מדי פעם כדי שאוכל להשיג אותו.
על המוזרות, שבהליכה אחרי חתול מדבר התגברתי במהירות יחסית,
שהתאפשרה לי רק בגלל תקופה מסוימת של התנסות בסמים משני מצב
תודעה.
הוא הוביל אותי בסופו של דבר אל פתח ביוב סגור וביקש שאחזיקו
בידיים תוך שאני עומד על הפתח. הרמתי אותו וגיחכתי. הוא היה
צמרירי ונעים כמו חתול בית מפונק.
ואז המכסה של הביוב שקע וצנחנו מטה, מטה.
לא הספקתי למצות את הבהלה שבנפילה, ונחתנו ביקום כיס קטון,
שהוא הכין מבעוד מועד (הוא סיפר לי מאוחר יותר) ומשם עברנו
למקום אחר לגמרי. "מקום בטוח לגמרי," הוא אמר והוסיף:
"לבינתיים".
שם, הוא סיפר לי על עצמי.
והתחלתי להזכר. להזכר בלא מעט דברים, אבל אפילו לא בשבריר ממה
שהיה לי לזכור. "אף אחד לא זוכר הכל על פני תקופות כה ארוכות,
אבל יש דברים שאתה חייב להזכר בהם. יהיה לך זמן, כי אתה תלך
למקום ממש רחוק, שבו לא ימצאו אותך, ושיהיה לך הזמן הדרוש
לחזור לעצמך."
מסתבר, שרודפים אחרי. זה לא היה חדש לי, אבל עד כה, לפי זכרוני
באותו זמן, אלו היו סתם עבריינים תל-אביביים.
הם - היו הפחותים מרודפי, מסתבר. בכל קנה מידה שהוא.
ממנו למדתי לשחזר מעט מיכולותי, בעיקר פתיחת שערים, וכך
התגלגלתי מעולם לעולם, מיקום ליקום, בלי להתמהמה כמעט באף מקום
מעבר לשעות או אפילו דקות עד ימים ספורים, וזאת כדי להגיע כמה
שיותר רחוק, כמה שיותר מהר.
עד שהתגלגלתי במורד אותה גבעה, והחלטתי שזה בהחלט מספיק רחוק.
התהלכתי שם עד שהגעתי לחווה, בה חי לבדו חוואי, שהיה זקוק ליד
עוזרת. למותר לציין, שלא הייתה זו חווה, או חוואי ולא היו
ידיים לאף אחד מאיתנו - אבל זה הקרוב ביותר לתאור החוויה.
מה שהוא גידל, אלו תרנגולים מוזרים, בעלי מחזור חיים מעגלי.
מהן חיינו, הוא ואני.
לא, לא אוכלים לא אותם ולא את ביציהם. הם מפרישים משהו, שעליו
אפשר להתקיים באותו יקום מסוים, כך שאפשר לומר, ששותים את אדי
זיעתם. בחלק מהיקומים, זו היתה המקבילה, אבל ביקומים אחרים
אין לזה מקבילה פשוטה.
ככה זה - לא הכל סימטרי.
כשמדובר על תרנגולי שמש ודברים ויצורים ייחודיים שכאלה - הרוב
לא סימטרי.
לדוגמא, ישנם יקומים, בהם קריאת התרנגול פשוט תשמע באוזן
כקריאת תרנגול טורדנית, והוא אכן גם יראה קצת דומה לתרנגול.
מכאן, למעשה, בא שמו, אך ישנם יקומים רבים, שבהם קריאת תרנגול
שמש תגרום לדברים שונים לחלוטין. לעיתים רבי עוצמה עד מאוד.
למשל, בלא מעט יקומים, בהם התרנגול יראה כציפור ענקית, עשויה
מאש וערפל, קריאתו תהיה נוראית, ותגרום לתהודה כה עזה ברמה
התת-אטומית, שהחלקיקים המרכיבים את האטום יפרדו בכח כה רב,
שיווצר פיצוץ שיכחיד כוכב לכת שלם. במקומות אחרים קריאתו תהדהד
רק בהכרתם של יצורים בעלי תודעה, אך כה חזק, שהם ימותו באופן
מיידי במליוניהם, או יהפכו למשותקים.
באותו עולם ייחודי, באותו יקום יחודי, לא היה זה בריא לשני
אנשים להיות בקירבה פיסית האחר לשני יותר מתקופה מסוימת, שניתן
לאמדה בבין מאה למאתיים שנה. קרינת הגוף של מי שלידך תגרום לך
לאלרגיה מכאיבה ואף קטלנית (ניתן לשער שיש מקבילות גם לזה,
בעולם שאתה מכירים, ללא מאמץ מיוחד). לכן, כעבור זמן רב למדי
באותו יקום - כמאה ושישים שנה - אבל רק עשר שנים על כדור הארץ,
והמקבילים הקרובים לו - שילח אותי החוואי לדרכי.
בצאתי, לקחתי בתמימות תרנגול שמש במצב ביצתי כמזכרת, לא מודע
בשום אופן לתכונותיהם המיוחדות של יצורים אלה.
|
