פרק 2

הוא גדול והוא ג'ינג'י. וממש לא צעיר.
שמונה מתשעת נשמותיו הוא כבר איבד בשבע מאות וארבעים השנים
שהוא חי ונותרה לו עוד נשמה אחת, שאותה היה נחוש לשמור מכל
משמר.
כמובן שלא מדובר בחתול מהסוג המוכר לשוכני העולם שלכם, אבל
הדימיון החיצוני הוא מובהק. לגבי תשעת הנשמות - כמו בפעמים
רבות אחרות, זלגו עובדות של עולם אחד והפכו לאגדות בעולם אחר.
לפעמים נדמה שזה קורה להיפך, אולי תאמר הנפש הרומנטיקנית, אך
המלומדים יצקצקו בלשונם בשלילה מלומדת.

פגשתיו לראשונה לפני כחמש שנים - על פי מניין השנים, שאני
עדיין לחלוטין כבול אליו - באחת ההזדמנויות העגומות בהן נאלצתי
להשתמש במה שאני אוהב לכנות -"פתרון אורבני לעודפי מזון"-
כמקום מסתור מפני בריונים. בעודי מנסה להסדיר את קצב נשימתי,
ולהמנע מנשיכות עכברושים וממקקים סקרנים, מצאתי את עצמי מביט
בזוג עיניים בוהקות בחשיכה.
''בדיוק בזמן ובמקום הנכון,'' הוא אמר והקפיא את דמי. ''הרגע
ליקון, באתי להציל אותך.''
את המשך הסיפור הזה, אולי אספר בהזדמנות אחרת. עכשיו רק עוד
אומר, ששמו היה כורש.

זרם הנהר לא היה חלש, והתאמצתי לשחות בכיוון הנכון בעקבות
החתול, שהפגין יכולת שחיה מדהימה. סך הכל, עם קצת רצון, ושבע
מאות שנים להתאמן בהן, גם חתול יכול להפוך לאלוף בשחיה. צללנו
לעבר הסלעים, וניווטנו ביניהם. שם, הזרם כבר היה חלש, והמים
הקרירים אף נעמו לי ורעננו את רוחי, כשנטלו על עצמם את החום
העודף של גופי. היה שם פתח, בינות לסלעים וכשעברנו דרכו, הגחנו
אל תוך חלל גדול מאוד שהיה יבש, פרט לשלולית ממנה הגחנו, שמין
הסתם כבר לא היתה באותו מישור קיום של הנהר. למדתי כבר מזמן על
עולמות-כיס, וראיתי רבים כמותו בעבר. לא היה בזה החדש כל יחוד
הנראה לעין.

המים הקרירים ניתזו מפרוותו כשהתנער בעוצמה יתרה, כדרכם של
חתולים.
הוא צעד ואני אחריו, כשתוך כדי הליכה צורתו משתנה והופכת
אנושית יותר. לומר "אנושית יותר" זה דבר יחסי - הוא סך הכל גדל
והזדקף, וכפות ידיו החתוליות הפכו ליותר אנושיות. פניו עדיין
היו מאוד חתוליות, אבל הפכו ליותר בעלות הבעה.
קרבו למקום בו היו כמה שולחנות וכסאות. לא היתה שם נפש חיה, עד
כמה שיכולתי להבחין.
''שב,'' אמר, וישבתי.
הוא הושיט את ידו על השולחן ואני הושטתי לו את הקופסה שלקחתי
מאובך.
עלתה בי דאגה והוא, קורא את מחשבותי: ''אל דאגה. זה המקום הכי
בטוח שיש.''

הקופסה נפתחה.

אט אט אני לומד על העולם בו אני חי. אני לומד כאלו דברים,
שאפילו רוב החכמים הטיבטיים לא יודעים, או לפחות דברים שכאלה,
שהם לעולם לא ילמדו בן תמותה כמוכם. למדתי שהעולם, חברים, הוא
גדול ועצום, ומה שהמדע מגלה, הוא שביב זעיר ושטחי, שמדבר על
יקום אחד ויחיד מצביר יחיד של יקומים הנוגעים ומעורבבים אחד
ברעהו במידות שונות, וצביר זה הוא רק אחד מאין ספור שכאלה...
אבל עדיין, ישנם דברים אוניברסליים.
עקרונות, כוחות, כללים... פחדים...אוצרות...
אפשר לומר, שבתוך הקופסה הקטנה הזו, היה משהו שמשלב כמה
מהחמישה האלה ביחד: כח, אוצר...ופחד.

באותו זמן, במרחק רב למדי מאיתנו - מרחק לא רק במובן הרגיל,
אלא במובן היותר משמעותי, המתייחס לזמן שיקח לדרקון כסוף-כנף
לעשותו, כשרוח השמש נושבת בגבו - היה מפגש אחר, שלמדתי עליו רק
עכשיו, דהיינו, ימים מספר לאחר שאירע.
בזמן שאני נפגשתי עם חתול בן שבע מאות שנה, נפגשו להם שם שלוש
דמויות עתיקות בהרבה, ובין נושאי שיחתם, עלה משהו שקשור לגורלה
של עיר גדולה וקדושה ולפוחז עול-ימים שהיה במקרה עבדכם הנאמן.

זה תמיד מעניין לפגוש מישהו בן מאות שנים. הם חושבים בצורה
שונה וזה משתקף בהכל. מעניינים אותם דברים אחרים. אצל המטורפים
- הטירוף שונה מכל טירוף קצר-שנים ולעיתים נראה כסוג אקסצנטרי
של שפיות קיצונית דווקא; אצל השפויים - השפיות שונה מכל שפיות
קצרת-שנים ולעיתים נראית כסוג אקצנטרי של טירוף קיצוני דווקא.

לגבי המטורפים - לא אדבר עליהם עכשיו. עדיף להתרחק מהם, בכל
מקרה.
לגבי השפויים - לא תמצא אותם אומרים משהו, שאין הוא מדוד
ומדויק בהתאם לאפקט שהם מנסים להשיג (אני מדבר על אלה שזכרונם
לא בוגד בהם כמובן). הם למודי נסיון בצורה מעוררת יראה. כדאי
מאוד להקשיב להם.
וכורש, עם שבע מאות וארבעים שנותיו, פתח את הקופסה ואמר: ''אתה
חייב להחביא את זה פה, ולשכוח מזה.''

הדבר המרתק אצל בריות שמאחריהן מאות שנים של נסיון וחכמה, זה
שאפילו הם, בגילם המפליג, בסך הכל ילדים בהשוואה לבריות בנות
אלפי שנות נסיון וחכמה. כמו למשל השלישיה שנפגשה אי-שם, במקום
שפירוש שמו באינספור שפות הוא "מצודת אור-ליל'', השוכנת במרחק
שכזה, שיקח לדרקון כסוף-כנף שבוע ימים לחצות, כשרוח השמש
בגבו.
הדובר נקרא זידראן, אך יש לו כמאה כינויים שונים. לאחר ששמע את
שני הדוברים האחרים, ואחרי ששתק שניות ארוכות, הוא אמר: ''אם
כך, בהיר ונהיר שמוטב לו ולכולם שיחזיק בדבר קרוב אליו בכל
רגע".

רגע, אני מבין שאתם לא מאמינים בדרקונים? אלה לא הדרקונים
מהאגדות, אבל גם שם היתה זליגה מעניינת של עובדות מעולם אחד,
לאגדות של עולם אחר.
אבל אני סוטה מהעניין. בכל מקרה - לא ראיתי דרקון מימי...אך מי
ידע מה ילד יום?

פרק 3: http://stage.co.il/Stories/537260499
פרק 1: http://stage.co.il/Stories/512734