בדרך כלל זה רק עניין של זמן עד שנוחת עליך איזה משבר, שבוחן
את חוזק הקורות, ואת יציבות החיבורים. ואז משפורץ המשבר - כל
המערכת עוברת טלטלה. טלטלה, שלעתים קרובות מאוד הופכת למפולת.
ולפני שאתה יודע זאת, מגדל חייך קרס. 1]
ובכל פעם שמגיע המשבר, הוא מגיע, מוקדם יותר ותכוף יותר מכפי
ששיערנו.
מדהים עד כמה מאחורי החזות הרגילה שלנו מצויה שבירות נוראה, עד
כמה קל למוטט אותנו. זו יכולה להיות רוח קלה, מישהו עובר
ומתחכך במבנה חייך: מישהו אמר משהו, מישהו ביטל משהו שאמרת,
מישהו העדיף אחר על פניך, אחרים הצליחו במקום שכשלת, אנשים
שאהבת התכחשו לך, משהו שעשית מטיל עליך כתם, דעת הסביבה עליך
השתנתה לרעה, מעמדך לפתע לא כשהיה, הפופולריות שלך דועכת, אהבת
מישהי והיא לא החזירה לך אהבה, במקום העבודה אמרו לך שלא
מרוצים ממך, מישהו אמר עליך משהו לא מחמיא מאחורי הגב, ועוד
ועוד ועוד. כחול על שפת הים.
וכה קל ללכת עם הגל הזה, לתת לו לסחוף אותך בדרכו לקבור תחתיו
את כל שבנית מאז הגל האחרון. דרך עיני הסטיגמה המשתוללת הזו
בדרכה אל תוך מקדש חייך - הכל נראה לפתע חסר ערך ומרוקן מאיכות
ומשמעות. אתמול היית יכול להיות בתחושה שהזהב הפנימי של ישותך
קורן ללא מעצור אל העולם. אתה ועצמך הייתם חבוקים בחיבוק אוהד.
והיית עם עצמך בשקט בקבלה בגיבוי פנימי והנה שניה אחת אחרי זה,
אתה מביט בעצמך מבחוץ בעיניים מנוכרות ומאשימות. כי לפתע זה
הגיע, ללא אזהרה מוקדמת, זה בא: 'אתה לא בסדר', ולא משנה מה
קרה בחוץ, ומה הטענות כלפיך והאם יש פרופורציה בין ההאשמה ובין
עוצמת הכיווץ הפנימי שזה גורם. ברגע שזה מגיע מן העולם אליך -
יש לזה רק משמעות אחת: יש להפעיל את מגנון ההשמדה העצמית. 2]
ומנגנון זה מתחיל בדרך כלל בפקפוק עצמי. והוא שעושה את ההרס.
לא הטענות כלפיך, לא הנטישה שנטש אותך מישהו קרוב, לא פאשלה
שעשית, לא הבטחה בה לא עמדת - זה אתה הקם על עצמך להורגך.
זה התרגום שלך לכל אלה, שהופך לכדור דומדום של ההאשמה העצמית:
'אני לא בסדר', וברגע שהבוץ המוטח בך מופנה פנימה - כל
היהלומים הפנימיים נקברים תחת ההאשמה הזאת, כלא היו. למעשה
לאחר גל ההרס, הם מעולם לא היו, ברור לך שקודם הולכת עצמך
שולל. דרך עיני ה'אני לא בסדר', שום דבר לא ניצל.
זה בדרך כלל מתחיל בסטיגמה שמתקרבת אליך לאחר הפשאלה, או
הפגיעה, ואז לרוב מספיק צעד אחד קטן לכיוון קבלת הסטיגמה -
ותקרת ה'אני' והכרת הערך העצמית מתמוטטת עלינו.
וכך האדם הורס עצמו ולא חש שהוא בעצם קם על עצמו, וזאת
בעצם-עובדת-הצטרפו לסטיגמה הנושבת מבחוץ. במקום זאת הוא דווקא
חש, שהנה עכשיו הוא בודק עצמו דרך המציאות האובייקטיבית. במקום
להבין כי הוא פשוט לוקח פטיש ומתחיל להרוס את שולחן המהגוני
המעוצב בסלון, את מנורת השולחן שסחב הביתה בקושי רב במעלה
המדרגות בקיץ החם, את עציצי הגרניום שגידל ברוב עמל, את כוסיות
הזכוכית הקטנות והנוצצות, הכל נשבר - כשאתה בוחן עצמך דרך עיני
הטענה שבאה אליך מבחוץ.
זו הסצנה הידועה מתוך המשפט של קפקא: מישהו לא ידוע, ה'הם'
http://stage.co.il/Stories/155162
- מאשים/מים אותך, במשהו לא ברור, ומיד אתה אשם. 'הם' יודעים,
'הם' צודקים, 'הם' שופטים, ואני 'אשם', תמיד אשם. אין התשלשלות
אחרת - בסופו של דבר אם אני בודק עצמי דרך עיני 'ההם', תמיד
אני אשם, איך אני יכול להיות צודק, הרי 'הם' זה הרוב, ו'אני'
רק לבד, בטח אני מפשל. שוב אני לא שווה, שוב התגלתי במערומי.
ואכן אחת לכמה ימים זה בא: עכור, עוצמתי, דינמי וחסר פשרות -
הגל הענק של הפקפוק העצמי, הבדיקה העצמית. וזו לא בדיקה עצמית
כלל, זה גזר דין ידוע מראש, שרק מתחזה לבדיקה עצמית, בשם הצדק
והאמת כביכול.
ומתי זה מגיע? דווקא ברגעים בהם אנו טובלים באור השלוה או
האושר, או הביטחון, או ההישגים, דווקא אז, זה נמצא ממש מרחק
נשימה מאיתנו. כל הזמן ותמיד ישנו משהו בחוץ (תמיד בחוץ) שעומד
עוד שניה להציג אותנו באור פחות טוב. בהתחלה אנו לא מתמוטטים,
המכה עצמה היא באויר, היא אף פעם לא פוגעת בנו, אם אנו לא
ממשיכים את המכה פנימה. אבל אז עושים את המעשה הנורא: לוקחים
את הסוס הטרויאני פנימה בודקים עצמנו. חושבים שבודקים עצמנו,
חושבים שאנו באים בשם אובייקטיביות, אך זו אובייקטיביות של
מטען נפץ במשקל עשרות קילוגרמים. זו לא בדיקה זה פרץ אדיר של
האשמה עצמית, בעקבותיו מגיעה מעורבות רגשית חזקה; ואז אתה הופך
כלוא בבור של שבו מתערבבים, רחמים עצמים, כעס עצמי, פגיעה
ועלבון. וברקע כבר ממתין הדכאון, בשקט, הוא יתגלה כשגל ההריסות
ישקע מעט. ואז אתה מביט בעצמך והנה הפכת לגוש קטן של סחבה
מלוכלכת. אתמול עוד דיברת על הוויות העולם, חתרת למשמעות,
לאושר, להכרה, לידידות, לאהבה. עמדת בתוך העולם בתחושה שכל
סנטימטר שאתה תופס, אתה ממלא אותו בזכות והיום? מי אתה בכלל?
היום אתה קרוב להתנצל על שאתה מטריח אחרים בנוכחותך, במצבך זה
גם לא תעיז לטעון ולדרוש כלום, אתה יודע שאתה בועה קטנה
וכלומית של כלום.
וכשהכל עובר, גם ההאשמה, גם המעורבות הרגשית וגם הדכאון ואתה
יוצא מזה - אתה מביט אחורה במה שהתחיל את כל זה וזה לא נראה כל
כך נורא. ואתה חוזר לעצמך ולדימוי העצמי הרגיל שלך, לממדים
הרגילים של חיים רגילים. אבל הנזק נעשה, הדימוי העצמי קרס, עתה
הוא בגובה דשא. ומבנים שלמים של חיים פנימיים נמחקו. אתה מביט
לעצמך, וכלום לא נשאר, צריך לבנות עצמך מן ההתחלה.
אך בניה של דימוי עצמי חיובי, וחיים פנימיים, מתרחשת כה לאט,
ואף פעם זה לא יגיע לגובה ולרוחב יציבים מספיק, כי תמיד תבוא
המכה הבאה שתהרוס את המעט שהצליח להבנות עד אז. ואז שוב
מהתחלה. בשוך תימרות האבק של הקריסה האחורנה.
וחוזר חלילה.
אך זה לא חייב להיות כך, אתה יכול אמנם לתת כתפך לגל העכור
הזה ולמוטט את הדימוי העצמי שלך, ולמחוק את חייך הפנימיים, אך
מצד שני אתה יכול להפנות לו את הגב. עומד בפרץ, נותן לעצמך
גיבוי, מכחיש את המתקפה הזו המאיימת לערער את המבנה של חייך.
אבל צריך כוח אדיר, כדי לעמוד בפרץ, לעמוד מול המכה הזאת, ולא
לתת לה להכנס פנימה. להשתריין מול המשבר הבא, ולא להצטרף אליו
ובכך להפוך אותו לכדור תותח המופנה כנגד עצמנו. יש קושי עצום
דווקא בקטע הזה. להיות מסוגל להפנות להאשמה או לטענה הזאת את
הגב, ולעמוד לצד האני השביר שלנו. לגבות אותו, להיות איתו, לא
לתת למורך הלב להשתלט. להגיד, 'אחרי הכל ולפני הכל: 'אני
בסדר'.
http://stage.co.il/Stories/216921
וזה נורא קשה כי ההאשמה בדרך כלל מתחפשת, כאמור, לשליחה של
הרוב, של 'ההם'.
http://stage.co.il/Stories/155162
ומי אני הקטן, לעמוד מול כולם?
(ואולי על כך נאמר: "אם אין אני לי מי לי"?).
אנשים רבים חיים חיים של גיבוי חיצוני, הצליחו לבלום באופן
חיצוני את מכות החברה ויחסי האנוש. והם עושים זאת על ידי:
מסכות, משרה, סטאטוס, תואר, מניפולציות, הדחקות, הכחשות,
סיפורים מצוצים שהם מאמינים בהם, כוחנות שגורמת לאחרים להעריץ
אותם ובכך ליצור מעין חיץ בינם לבין המכות וההאשמות. אך בפנים
אורב החשש, וכשזה יעבור יום אחד את כל חומות ההגנה החיצונית
ויגיע פנימה, כלום לא ישאר.
וכך בני אדם מתחלקים בגדול, לשלוש חטיבות מבחינת ההתייחסות
למשברים אישיים הניחתים עליהם מצד אנשים והחברה:
1. אלה שמתמוטטים עם כל מכה והאשמה. (30%).
2. אלה שלא מתמוטטים כי בנו הגנות חיצוניות, (60%).
3. ואלה שלא מתמוטטים כי יש להם את הגיבוי העצמי. (5%-10%).
הרוב בנו הגנות חיצוניות. פחות אנשים מתמוטטים עם כל משבר.
ומיעוט עוד יותר קטן נותן גיבוי לעצמו בעת משבר.
הראשונים מהווים כשלושים אחוז, השניים הם כששים אחוז, והשלישים
הם בין עשרה לחמישה אחוז.
הכי קשה זה לתת לעצמך גיבוי פנימי בעת שתחושת הערך העצמית שלך
מושמת למבחן על ידי גורם חיצוני.
הכי קשה והכי חשוב. זה להיות לעצמך אח ורע. להיות לעצמך ידיד
לעת צרה.
1]
תיאור ומשמעות של קלף מס. 16 בטארו, 'המגדל הקורס'.
Description: A large tower is struck by lightning, flames
roar out of its windows and a man and woman are thrown from
its heights, toppling to the ground.
Meaning: sudden change, downfall, disruption, disaster
Violent and sudden change resulting in personal loss. This
card reversed can also mean imprisonment, either mental and
physical. Matters cannot be improved immediately but freedom
will come eventually at a cost.
after the Death card and the Devil, The Tower is likely to
be the card that causes most fear and constenation. It's
hard to find a positive side to this card, however, it tells
you that the unexpected shock and upheaval of events will
create new opportunities and make you a stronger and wiser
person
The Tower represents sudden and sometimes shocking changes
in events and can often represent problems or delays
relating to your home or the purchasing of home
whether material or emotional upset, this card encourages
you to see that such upheavals can force new directions that
can be more beneficial
negatively The Tower represents unecessary suffering. You
may be falsely accused of something and suffer some form of
imprisonment or isolation, or you may be the one causing the
shock and change with a rebellious attitude
Divinatory meaning
Upright - Disruption. Conflict. Change. Sudden violent
loss. Overthrow of an existing way of life. Major changes.
Disruption of well worn routines. Ruin and disturbance.
Dramatic upheaval. change of residence or job sometimes
both at once. Widespread repercussions of actions. In the
end, enlightenment and freedom.
Ill Dignified or Reversed - Negativity. Restriction of
desires and imprisonment. Less sever forms of the above.
Drastic change that may rob the individual of freedom of
expression. Sometimes bankruptcy and imprisonment. more
usually imprisonment within a set of circumstances which
cannot currently be altered. Sudden changes out of one's
control. Less sever forms of the above
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.