באינסופיות מתמדת, לעולם אינם מוותרים. לעיתים מגיעים קרוב
יותר, לעיתים נשברים בשלב מוקדם יחסית. לעיתים רועשים, קוצפים,
לעיתים חלקים ושקטים. אך תמיד מגיעים, תמיד נשברים אל החוף.
לעולם אינם פוסקים ממחזורם. לעולם.
הוא התעורר מוקדם בשבת. לא ישן טוב בלילה. במשך היום סידר את
החדר, עישב בגינה, עשה כל מה שיכל על מנת להעסיק את מחשבותיו.
לקראת הערב ויתר על המאמץ, והחליט לרדת לחוף הים לנקות את
הראש. התרחץ, שם על עצמו שרוואל וגופיה, לקח את האוטו ונסע.
החוף היה כמעט ריק לגמרי, רוח ערב קרירה של עוד מעט סתיו נישבה
באוויר. הוא התיישב על סלע, הדליק לעצמו סיגריה, והתבונן
בגלים.
היא ישנה עמוק לתוך יום השבת. כשהקיצה, השמש כבר החלה לנטות
לכיוון מערב.היא שכבה במיטה זמן מה, מנסה למחות את קורי השינה
מעיניה. כשקמה לבסוף, הכינה לעצמה כוס קפה, ויצאה אל המרפסת.
רוח מערבית שנשבה הביאה לאפה את ריח הים, וגרמה לה לחוש רצון
לשכב על החול ולהאזין למוזיקה המכשפת של הגלים. זרקה על עצמה
ג'ינס משופשף וחולצה גזורה, לקחה את האוטו ונסעה.
הוא הלך על החוף, הגלים מלחכים את כפות רגליו היחפות, מנקים הן
את החול והזפת שנדבקו בהן. הוא הרגיש כאילו הוא לבד בעולם.
בקרבת המים לא נראתה נפש חיה, והרעש היחיד שנשמע פרט לרעש
הגלים היה קול ארעי של ציפור שחולפת ביעף. השמש נטתה לשקוע,
והשמיים החלו להתקהות. "עוד מעט אחזור" חשב לעצמו, "עוד מעט".
החוף היה שומם לחלוטין כשהגיעה אליו. הריקנות של החנייה, שבימי
בקיץ הייתה מלאה עד לאפס מקום, גרמה לה לחוש בדידות קלה
כשהחנתה את מכוניתה. היא השאירה את נעליה במכונית, וירדה יחפה
אל קו המים. החום הנעים של המים, בשילוב העובדה שהחוף היה ריק
לחלוטין, גרם לה לפשוט את בגדיה לקפוץ למים לטבילה מרעננת.
כשיצאה, התלבשה ונשכבה על החוף, מתבוננת בשמיים הנעשים כהים,
מאזינה למוזיקה של הגלים.
בעודו הולך, ראה גוף של נערה מרחוק. "לא תזיק לי מעט חברה בשעה
קודרת כזו", חשב לעצמו בקול רם, וצחק על הליריות בא התבטא.
כשהתקרב אליה מעט, ליבו החל לפעום בחוזקה, אך מוחו סרב להאמין.
"האם יתכן כי זאת היא?" שאל את עצמו.
"האם את" החל לשאול, אך היא השתיקה אותו במבט רך. "שב, תקשיב
לגלים, תסתכל על השמש, חכה שהכל ייגמר..."
חוף ים, בערב של סוף הקיץ. רוח חרישית מנשבת. עננים לבנים
נוצתיים משהו נראים בשמי המערב. על החוף, מעט מעל לקו המים,
שני גופות צעירים, יושבים בשתיקה. כל אחד עם מחשבותיו הוא,
רגשותיו הוא, תחושותיו הוא. הגלים מנגנים מוזיקה מכושפת, שאי
אפשר לשמועה בלא להזיל דמעה. השמש יורדת אט אט, נעלמת במים.
השמיים נצבעים בצבעים מרהיבים מקצה לקצה. כחול, סגול, ורוד,
אדום, כתום, צהוב, לבן, כולם נשברים אחד לתוך השני בתצוגה
מהממת של כשרון הציור של הטבע. שני צעירים יושבים על החוף, אל
מול השקיעה, בערב של סוף הקיץ, בשתיקה. כשהשמש נעלמת לחלוטין
אל מאחורי הים, היא מסתובבת אליו.
"תגיד, אני מכירה אותך מאיזשהו מקום?" היא שואלת בחשש
מסויים."בואי אני אספר לך משהו, ואז את תעני בעצמך" פתח ואמר.
"ביום שישי לפני שבוע יצאתי עם כמה חברים למסיבה. הגענו,
רקדנו, שתינו קצת, רקדנו עוד, ואז ראיתי את זוג העיניים היפות
ביותר שראיתי מימי. הסתכלתי לתוך העיניים האלה והרגשתי כמו
מכושף. התחושה הייתה כאילו רק אני והיא נמצאים בעולם, ואף אחד
אחר מלבדנו. התקרבתי אל בעלת העיניים המדהימות, רקדנו קרוב,
והתנשקנו. כשבאתי לשאול אותה לשמה חברה שלה באה וגררה אותה
משם. נותרתי לבדי. מאוחר יותר ניסיתי לברר מי היא הייתה, אבל
אך אחד מחבריי לא ידע לענות לי. המחשבות עליה לא הפסיקו להציק
לי, אז באתי לפה כדי לנקות את הראש."
היא לא הוציאה מילה בזמן שהוא דיבר. רק ישבה והסתכלה עמוק אל
תוך עיניו.
"אז אני מניחה שהתשובה לשאלה שלי היא חיובית" היא אומרת,
ומחייכת.
"חיובית בהחלט" הוא עונה בחיוך ומנשק אותה. כששפתיהם נפגשות,
הם מזהים אחד את השני בוודאות, לפי הרגש שאי אפשר שלא להרגיש.
עיניהם נפקחות, בו זמנית, והם מתבוננים אחד בעיני השני באהבה.
"אני לא מתכוון לתת לך לברוח לי שוב" הוא אומר, חצי צוחק, חצי
אוהב. "הפעם אין לי שום כוונה לעשות משהו בסגנון" היא עונה,
ומחבקת אותו אליה, חזק חזק. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.