זה לא תמיד נראה נכון באותם רגעים, אבל אתה פשוט זורם עם זה.
עם האלכוהול שבדם, עם המוזיקה בראש, עם היצר הרע. זה לא תמיד
נראה נכון, אבל אתה לא חושב, אתה עושה.
אחרי זה, אתה יכול לשמוח, אתה יכול לבכות, אתה יכול להצטער,
לנסות, לשנות. אבל באותו הרגע אתה לא חושב ולא מרגיש. אתה
פועל. התוצאות מגיעות מאוחר יותר. הרגשות תמיד בעקבותיהן.
הוא החליט שהוא שותה באותה מסיבה. עברו כבר כמה חודשים מאז
שהוא השתכר פעם אחרונה, והוא התגעגע לחופש הזה שמעניק לך
האלכוהול. לידיעה שאתה יכול לעשות הכל, ויהיה לך את מה להאשים,
לידיעה שאתה לא תסבול מרגשות אשם.
המסיבה לא הייתה גדולה. חמש מאות איש בערך, במקום שקושט באופן
חד פעמי. מערכת הגברה סתמית, ואחד מהחבר'ה שאהב מוזיקה והתנדב
לצורך העניין לשמש כדי ג'יי. משהו טוב יותר לא היה לעשות,
והמסיבה הזאת נראתה כאופציה לא רעה. אז הוא נסע, עם עוד כמה
חברים מהקיבוץ.
היא תכננה להישאר בבית באותו ערב, לבלות קצת זמן איכות עם
המשפחה, להירגע קצת מהלחץ של החזרה לבית הספר. הרבה מסיבות
טובות היו בזמן האחרון, ולמסיבה המסוימת הזאת לא היה לה יותר
מדי חשק ללכת. אבל חברות שלה התקשרו, והזמינו וביקשו, רצו שהיא
תבוא איתן, תהיה איתן, תהנה איתן. היא לא רצתה להגיד להן לא.
אז הן אספו אותה בדרך.
הוא הגיע למסיבה, לבוש יפה, מסורק, מגולח, מטופח. שלום לכל
האנשים, סקירה של מצב הבנות, ויאללה, לשתות. למי יש אלכוהול?
הרי הובטח אלכוהול חופשי... אסור להאמין להבטחות של יחצ"נים.
ידע שכדאי לדאוג לעצמו, להביא מהבית, אבל התעצל. לא נותרה
ברירה, צריך להיות נודניק. מי שלא לוחץ לא שותה.
כרגיל, החברות שלה דפקו איחרו אופנתי. כשהגיעה לשם, ראתה את
האנשים רוקדים אחד עם השני, כאילו מכירים שנים רבות. בדרך כלל
הייתה מתערבבת בין הגופות המזיעים והמתנועעים לצלילי המוזיקה
הרועשת, אבל היום הסתכלה מהצד, ולא הצליחה להתחבר. "בואי,
הולכים לשתות" שמעה בעודה נמשכת לכיוון דשא מבודד מעט. חבורה
של אנשים ישבה על הדשא מסביב לכמה בקבוקי טקילה זולה ושתי
כוסות הקפצה. "שיהיה," חשבה לעצמה, "ממילא אני כבר פה, ואין פה
סיבה מספיק טובה להישאר פיכחת למענה."
במקרר של חבר שלו היה בקבוק וודקה למקרה הצורך. מיץ תפוזים
שהיה במקרר לא היה הכרחי, אבל יעיל בלשטוף את הפה. מגרדים מעט
קרח מהפריזר, שמים בכוס, מוזגים וודקה קרה מעל, ומורידים בשוט.
שלוק מיץ תפוזים, וחוזר חלילה. כמה פעמים כאלה והראש מסתובב
מעט. זה מספיק. לא רוצה להקיא.
עוד קצת קרח, עוד קצת וודקה, שוט אחרון יורד בגרון. שלוק נוסף
מהמיץ, ואפשר להחזיר הכל למקרר. מדליקים סיגריה והולכים
לרקוד.
הכוס הראשונה שהקפיצה הייתה מחולקת במידה שווה בין הטקילה
הזולה לבין הספרייט. כך גם השניה והשלישית. הרביעית עד השביעית
היו פחות מוקפדות. השמינית והתשיעית כבר היו טקילה נקייה. הדם
זרם יותר מהר, הגרון שרף מעט. הלב התחיל לפעום בקצב של
המוסיקה. התיישבה בצד, להירגע מעט, לא להקיא. הדליקה סיגריה.
כשהרגשתה השתפרה מעט חזרה אל המעגל. לא חשבה הרבה באותו הרגע
כשלקחה את הבקבוק ושתתה את כל מה שנותר בו. גם לא כשהדליקה
סיגריה נוספת והתחילה לקפוץ. "אני רוצה לרקוווווווווווווד."
צעקה. "אני רוצה לרקוד עד שאתעלף."
מוזיקה רועשת. הבסים דופקים בלמטה של הבטן, מזיזים את כל הגוף.
האורות מהבהבים על הרחבה, משחקים עם הרוקדים, רוקדים בעצמם מין
ריקוד אורות שכזה. מאות גופות מזיעים באוויר הלילה, מתנועעים
כאילו שלא מתוך רצון בעליהם. עיניים נפגשות, נמשכות. לשנייה כל
העולם קופא על מקומו, המוזיקה כאילו משתתקת, ורק העיניים שממול
ממשיכות להתקיים. ואז ניתוק, גוף רוקד שנכנס באמצע ומסתיר.
תזוזה, ניסיון למצוא שנית, כישלון. ושוב, ריקוד סוחף, התמכרות
למוזיקה, לקצב, לאורות המשתוללים, התגברות האקסטזה עם התגברות
מהירות השיר, ושנייה לפני השיא, שוב אותן העיניים האלו,
לוכדות, כולאות, מכשפות. מתקרבים, מנסים ליצור איזה שהוא מגע,
ממשיכים לזוז, מתאחדים בריקוד, פעימות לב משותפות לפי הקצב של
המוזיקה.
מאות גופות מיוזעים רוקדים ברחבה, ונדמה כאילו רק העיניים
קיימות.
השיר מתחלף, הקצב נהיה איטי יותר. מתקרבים יותר ויותר, עד
החיבוק. נעים כגוף אחד עם המוזיקה, באקסטזה של ריקוד ואהבה.
מתנשקים, בצליל הסיום של המסיבה.
אין עוד מוזיקה. אורות נדלקים, אנשים מתחילים להתפזר.
"מה שמך?" הוא שואל. והיא שיכורה מכדי לענות.
"יאללה, הנה את. תיפרדי ממנו ובואי, אנחנו רוצות כבר לעוף
מפה." חברה שלה מושכת אותה, קוטעת את השיחה.
"חכי, אין לי את הטלפון שלך, איך אני אוכל.." אך היא כבר בתוך
האוטו.
"בבקשה, תעצרו" היא פולטת בקול חלוש. "אני לא מרגישה טוב"
האוטו נעצר בצד הדרך. היא נופלת החוצה, ומקיאה. חברתה תומכת
בראשה שלא תקיא על עצמה. כשהיא מסיימת להקיא, היא מוכנסת חזרה
לתוך האוטו, ומתמוטטת על המושב, נרדמת, חצי מעולפת.
"טוב, היא אמרה בעצמה שהיא רוצה לרקוד עד שתתעלף." חברותיה
צוחקות וממשיכות בנסיעה.
ליד המכונית, הוא מנסה לשתף את אחד מחבריו בסיפור. אף אחד לא
מקשיב לו. מישהו התעלף, וכולם בלחץ של מה לעשות. בסוף הוא
נכנע. מתיישב בצד ומדליק סיגריה. הוא לא יכול לעזור יותר
מהאחרים, והוא לא מכיר את הבחור שהתעלף, אז אין לו למה לעמוד
מעליו כמו כולם.
הוא נרדם כשגבו על דלת המכונית, וראשו מסתחרר מהאלכוהול
והנשיקה.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.