אהבה, אהבת אמת. אתה מאמין בה, אתה מקווה ומשתוקק אליה, אבל
אתה מפקפק בקיומה. ולמרות זאת, אתה מחפש אחריה, אתה מחכה לה,
אתה עושה הכל כדי למוצאה. וכשאתה מתייאש, היא מופיעה. פתאום,
כמתוך חלום, סיפור אגדה עם סוף שמח. אך מה קורה אם כמו
שהופיעה, כך גם היא נעלמה?
היא התעוררה עם כאב ראש נוראי וחוסר זיכרון לגבי המסיבה. הציק
לה בתוככי מוחה שיש משהו חשוב שהייתה צריכה לזכור, אבל היא לא
ידעה מה. היא לקחה שני דקסמול בשביל הכאב, ובשביל הזיכרון בנתה
על חברה שלה שתעדכן אותה בפרטים החשובים, במידה והיו כאלה.
הוא התעורר על המיטה, בחדר שלו בקיבוץ, ומצא על השידה פתק בכתב
ידו של חברו, שאומר: "אחי, היית שיכור מדי בשביל לנשום, אז
שמתי אותך במיטה. תרים טלפון כשתתעורר שאני אדע שהכל בסדר.
נ.ב.- מי זאת הייתה הכוסית הזאת שאכלה לך את הצורה במסיבה?
שובב..."
שלא באופן מפתיע, הראש שלו לא כאב. הוא אף פעם לא היה סובל
מהנגאובר. הוא הרים את הטלפון והתקשר אל חברו. המזכירה ענתה,
והוא השאיר הודעה שהוא בסדר גמור, ומודה לו על העזרה. בקשר
לבחורה הוא אמר שאין לו מושג דפוק.
אחרי זה הוא ירד לבית של ההורים לאכול. על הבחורה הוא החליט
שהוא יברר מאוחר יותר.
בערב היא קפצה אליה לכוס קפה.
"אז מה, היה משהו מעניין אתמול? אני לא זוכרת כלום!"
"היה אחד שהתעלף שם. לא ברור ממה, אבל כנראה הוא אכל איזה כדור
והתייבש. אם הוא היה שותה חצי מכמה שאת שתית הוא בטח היה
בסדר..."
זה לא עזר לה במיוחד. עדיין הייתה תקועה לה בראש ההרגשה שיש
משהו חשוב שהיא שכחה. חברה שלה לא יכלה לעזור לה. היא ניסתה
לשכוח מכל העניין, אמרה לעצמה שזה בטח סתם בגלל שהיא לא זוכרת
כלום, ושזה לא משנה. זה עזר פחות או יותר, והיא לא חשבה על
המסיבה בשבוע שאחרי זה.
בערב הוא ישב בחדר של חבר שלו. ישבו שם כולם, החליפו חוויות
מאתמול בלילה. מי היה שיכור, מי עשתה שטויות, איך הייתה
המוזיקה ומי נראתה טוב. כשנגמר על מה לדבר הוא שאל אם מישהו
יודע עם מי הוא התנשק בלילה. כולם הסתכלו עליו במתח וחיכו
לתשובה מפתיעה. הוא שאל שוב, וקיבל מבטים של תמיהה. כששאל פעם
שלישית, צחקו עליו חבריו שהוא שיכור מטומטם שלא זוכר מה הוא
עשה. אחד אמר שהוא ראה והיא נראתה טוב, אבל יותר מזה הוא לא
הצליח לדלות מהם. העובדה שהיא לבשה גופייה אדומה לא עזרה הרבה,
והוא ירד מהעניין, למרות שזה המשיך להציק לו.
שבוע אחרי אותו היום היא יצאה עם חברה שלה לבית קפה. כרגיל,
החברה התעקשה לספר לה מלא פרטי רכילות חדשים שלא ממש העסיקו את
מחשבתה. בין החבר החדש של ההיא לחברה החדשה של ההוא החברה שלה
שאלה אותה: "אגב שווה, מי זה היה השווה הזה שזכה לקבל ממך
עיסוי לשוני מלא במסיבה של שבוע שעבר?"
"אין לי מושג על מה את מדברת. אני הרי לא זוכרת כלום!"
"מה זאת אומרת לא זוכרת כלום? הרי כשאני לקחתי אותך לאוטו היית
שקועה בשיחה עם איזה בחור שנראה מעולה. הייתי בטוחה שהחלפתם
טלפונים לפחות, לפי הפוזה שראיתי אתכם. את רוצה להגיד לי שאת
לא זוכרת?"
היא הייתה המומה, כשחלף השוק הרגעי, שלחה את ידה אל חפיסת
הסיגריות של חברתה ודליקה לעצמה אחת.
"חשבתי שאת לא מעשנת.."
"טוב, זה מקרה מיוחד." ענתה ושקעה למחשבותיה.
הוא ישב בחדר, תהה מה יעשה עם עצמו. לא היה לו חשק למסיבה או
משהו בסגנון, אבל גם לא התחשק לו להישאר בבית ולרבוץ. הרים
טלפון לחבר שגר במושב קרוב והודיע שהוא קופץ לבקר.
הם ישבו במושב על נרגילה ודיברו.
"תגיד אחי, עדיין אין לך מושג מי זאת הייתה ההיא שהתנשקת
איתה?"
"לא. זה כזה זין, בנאדם. הרגשתי שזה היה שונה. אתה יודע, זה לא
היה לי כמו סתם עוד איזה כוסית שאני מכיר ומחרמן. לא יודע, זה
היה אחרת." הוא ענה וקולו היה מבואס.
"עזוב אותך" ניסה חברו לעודד. "בנות זה חרא. אתה יודע מה, פתחו
בית קפה חדש פה קרוב. שמעתי זה סוף הדרך שמה. בוא נקפוץ, תראה
איך אני מוצא לך לפחות שתי בנות שיבואו איתך הלילה למיטה. תשכח
מההיא."
לאחר כחמש דקות של שתיקה התחילה לדובב את חברתה בניסיון להוציא
ממנה כל פרט אפשרי על הבחור.
"איך הוא נראה? מה הוא לבש? הוא נראה טוב? היה גבוה? איזה שיער
היה לו? נראיתי משועממת כשדיברתי איתו? או שנראיתי שמחה?
וכשהתנשקנו היה נראה לך שאני נהנית?"
חברה שלה רק ישבה מולה ושתקה. לבסוף היא פלטה:
"היה נראה כאילו את מאוד נהנית. כל הזמן. איך הוא נראה? תאמת
שהוא היה די דומה לבחור ההוא, שיושב שם.."
היא הביטה בסקרנות, מנסה לזהות, ללא הצלחה.
הוא ישב בבית הקפה. מוזיקה שקטה התנגנה ברקע. החדר היה אפוף
בעשן סיגריות שהתאבך בכיוון התקרה. חברו פוטנציאלים שונים
וניסה לשכנע אותו ללכת להתחיל איתן. הוא רק ישב מבואס, שותה את
הקפה, שואף מהסיגריה, נושף החוצה טבעות עשן שמתפזרות מרוח
המאוורר שזמזם חרישית מעליהם. לא היה לו מצב רוח לבנות. כשחברו
הראה לו על עוד אחת וטען שהיא לא רק נראית טוב אלא גם מאוד
מוכרת לו, הוא הניח כסף על השולחן, אסף את דבריו, פלט "עזוב.
אין לי זין לזה. אולי פעם אחרת" והלך.
הן עדיין היו שקועות בניסיון לזהות אותו כשקם והלך. היא כמעט
קמה אחריו לשאלו אם זה הוא, אך ויתרה. לאחר מספר דקות קמו אף
הן. בית הקפה התרוקן לאיטו מהלקוחות, ומנהל המשמרת החליט לסגור
מוקדם באותו הערב.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.