|
נקלעתי לקשיים כספיים... אם אתם נהנים מהתכנים בכל
שמות העט ויש באפשרותכם לסייע -
חשבון מספר 0277653 בנק הפועלים, סניף הגן הטכנולוגי
מלחה, ירושלים. גאי שמש. תודה לכם ♥
לפי קוד בנק -
12-599-0277653 (בנק, סניף וחשבון)
18/2/2022
22/9/2022
כאן לתמיד! כל התכנים שלי בכל שמות העט פתוחות
להלחנה והמחזה חינם ללא כסף.
הזכויות ליצירות שלי נלקחו ממני במרמה,
אני מדגיש -
אתם לא צריכים ולא חייבים לשלם לאף-אחד בעבור
היצירות!
אתם מקבלים רשות בחינם!
אבל תיתנו קרדיט! זה לא בית זונות!
מי שרוצה לשלם למישהו/מישהי - בעיה שלו. אבל הוא
פראייר.
כל אדם שישתמש ביצירה שלי בלי לתת לי קרדיט - ייתבע
לדין,
אני רציני, המסיבה נגמרה.
תודה לעורך שמעון בארי ולעורכת תיאה גרין
ולכל העורכים והעורכות.
גיא שמש.
נ.ב - אם אתם משתמשים ביצירות שלי,
אני חושב שמגיע לי תמלוגים.
אבל לא אכריח אתכם.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
"...תקשיב רגע למה שכליל זיסאפל כתבה: 'מה זה משנה?
מי נתן למציאות עליונות על הדמיון? מי קבע שמה שבאמת
קרה חשוב יותר ממה שיכול היה לקרות, ממה שרצינו
שיקרה, ממה שהעמדנו פנים שקרה?'..."
ספרים שלמדתי מהם -
"עצם הכתיבה" מאת נטלי גולדברג,
"דרך האמן" (אומן) מאת ג'וליה קמרון.
בנוסף -
לאלו שרוצים להיות "מקצוענים" בתחום הכתיבה,
אני ממליץ על הספר "איך כותבים סיפור" מאת אורי
פרץ-שרון.
ולאלו שרוצים להיות מאושרים וכ'ו, וזה מדבר אליהם,
אני ממליץ על הספר "הכוח" מאת רונדה בירן.
אמן מוזיקה שמשתמש בחומר שירה שלי, שייתן לי קרדיט.
פעם ראשונה באתר? הקליקו על שם היצירה כדי לחשוף את
כולה.
תודה לכל הקוראים.
אני דוהר, לא ייתפסוני חי.
>>>>>>>>>>>>>
אנחנו במנוסה, הכול פה זז, אומר לי.
שב ילד שב, אל תפחד,
בוא אספר לך סיפור, על האיש האדום והאיש הירוק
אל תפחד, בני, אל תפחד,
יש איש אדום ויש איש ירוק,
לנצח הם הולכים אתך לכל אשר תלך
בוא ואספר לך סיפור,
אל תפחד, גם אם קצת קשה,
אל תאבד תקווה, גם בחוסר תקווה,
אלוהים לא ייתן לך ניסיונות שלא תוכל לעמוד בהן
שב ילד שב, אל תפחד,
אספר לך סיפור על האיש האדום והאיש הירוק
זה סיפור עתיק יומין שנכתב בתקופה תמימה יותר,
לפני שהעולם התהפך עשרים פעמים
פעם היינו אחרת, אתה מבין?
היה איזה אחד שחיבר סיפור על האיש האדום והאיש
הירוק
שב ילד שב, אל תפחד, אספר לך סיפור,
על האיש האדום והאיש הירוק.
כל תלונה בקשר לתוכן דפיוצר זה וכל שמות העט,
יש להגיש לקב"ה.
מכיל תכנים שייתכנו כבלתי הולמים לאנשים מסוימים
וכל החרטא הזה.
הבנתי שאנשים אשכרה חושבים
שאני כותב אירועים אמתיים
רגשות אמתיים
כאילו אני כותב יומן
ואנשים שופטים אותי
על דברים שכלל לא קרו
על דברים שאני כלל לא מרגיש
על מחשבות שאני כלל לא מאמין בהן
חשבתי שהם מבינים שיצירה זה להמציא דברים,
כמו בסרטים
לא אני הדפוק כאן
זה לא בלוג ואני לא כותב יומן
וגם אנשים שלכאורה כותבים יומן אינטרנטי -
ממציאים לפחות חלק מהדברים
אנשים כמהים עד מוות להאמין במשהו,
עד כדי שהם מאמינים בשקרים
תתעוררו על עצמכם -
הכול אשליה,
רק תורת ישראל היא אמת
אם אתם באמת רוצים להאמין במשהו -
תאמינו בתורת ישראל,
הדבר היחיד בחיים שהוא אמתי.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
גם בשמות העט -
ברט שביט -
http://stage.co.il/Authors/93461
מיכאל סברה -
http://stage.co.il/Authors/93452
הנרי ג'וי באפט -
http://stage.co.il/Authors/93481
קאבנוס תבורי -
http://stage.co.il/Authors/93482
איזי ג'וי ריידר -
http://stage.co.il/Authors/93483
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
ערוץ 97
>>>>>>>>>
מקבץ נדחי עמו ישראל
>>>>>>>>>>
אני מבקש לא לקבל תגובות
>>>>>>>>>>>>>>>>>
כל היצירות בכל שמות העט הן בדויות
>>>>>>>>>>>>
ציוני
הילדון היה עייף מהחיים. האישה עשתה לו את המוות, והילדים מצצו
לו את הדם. העבודה לא השאירה בו כוחות, והוא הלך ונעלם.
היה מופיע לפעמים בפתח המטבח, מחייך את החיוך הרזה שלו.
לפעמים ראו אותו פוסע ברחוב, כמו בהבזק, נראה ונעלם לחלופין.
|
הוא עמד באמצע רחוב אפלולי, כשהירח משחק בין העננים, והסמטאות
היו צרות, ועמוקות, והבתים היו ישנים. הוא הביט סביבו, בחלונות
ספורים דלקו אורות, אפילו נשמעו קולות, רציניים, מתדיינים.
|
עם אהובתי הקדומה טיילתי בנחלת שבעה והצצתי ב"תמול-שלשום" גם
בצד המעשנים וגם בצד הלא.
|
מתעורר לפנות בוקר, מפנה את האבקנים מזרועות הפרחים. משקה את
עצמו מי צוף ורודים. שמיים מתכסים דוק ערפל. לילה יורד במקום
אחר. אי-שם רוח קרה רעה נושבת ביינות לגלים שוצפים, ואוניה
מטלטלת בין הרי הים הגבוהים.
|
אדון שרוליק, לאן אתה הולך? לתלות את עצמי. למה, אדון שרוליק,
בוא נשתה כוסית. אין לי זמן, אני צריך לתלות את עצמי. תתלה את
עצמך אחר-כך, בינתיים שב איתי, נשתה כוסית. טוב, אבל מהר.
למזוג לך? תמזוג. אז מה, אדון שרוליק, איך החיים? טובים, אה?
|
אדם היה הולך לחנות כלי-עבודה וקונה את ומעדר. בינו לאנשים
צפיפות, נשים מרוחות ליפסטיק. הדבק שלהן היה מחליא, כשהן
מקללות אותו במילים קשות, רימה קטנה ומזיקה, הן אמרו.
|
כי העולם יפה, כי אני נושם אוויר נקי, כי זה לילה מלא סודות,
וסודות היקום הנהדרים מתרפקים על גופי מערסלים אותי, נותנים לי
הבטחה לחיים, שעדיין לא מומשו במלואם. אני מרגיש טוב, ממש טוב.
העולם פתוח לפניי חסר גבולות, ואני יכול לעשות הכל. אהבה גדולה
ניצתת בכל ישו
|
הוא עמד על הגג מעליי וקרא לאהובתו. הוא קרא "אהובתי, חזרי
אליי" ובכה. שני אנשים הביטו בו ללא מילה מהמדרכה.
|
שתיתי יותר מדי. שכבתי בגבי על המיטה כשים סוער בתוך ראשי. מלי
באה לפעמים. אנחנו מדברים, אוכלים משהו, והיא מזכירה לי שוב-
אל תאהב אותי, תחבב.
|
נכנסנו לבר. עיני הגברים בחנו את גופה של לילית. דווקא הבנתי
למה. היא נראתה כמו מלאך מהגיהינום, יפה שזה מכאיב.
|
הוא היה יכול להקיף את האי בשעתיים. האי היה מרוחק מ-כל יבשה
ואיים אחרים, וגודלו היה כפול מהכפר הקטן בו גדלתי. היא אהבה
אותו באמת, הנימפה קליפסו, והייתה מוכנה להעניק לו הכול, מלבד
דבר אחד - האפשרות שהוא ייצא מהאי.
|
אני שמה ב-לופ שירים מתים וכף רגלי דורכת על שבר זכוכית מכוס
שרעדה לי ביד אחר-הצהריים. אני נשענת על השידה ומחלצת את
הזכוכית מהרגל, זורקת אותה מהחלון. ב-שביל קטן של דם אני פונה
ויושבת על הספה, משעינה את ראשי אחור, מביטה בזווית התקרה
והקיר, בגאות גלי האלכוהול
|
"השביס לא מגרה אותך?" שואלת. "החצאית הארוכה לא? הסוודר הזה?"
וכבר מתפשטת תחתוני חוטיני וחזיית פוש-אפ, רגליים יחפות
מתחככות אצלי על המיטה "בוא תהיה עבד שלי."
|
בסוף הוא גמר לה ב-חור של התחת. אבל לפני כן הוא פגש אותה בבר
אפלולי, עם מוזיקה של זקנים, ושאל אותה אם בראש שלה לבצע בו
מין אוראלי. היא כמובן נפנפה אותו, כי היא שמעה הכול, כולל
חוצפה כזאת.
|
"יש לך תכניות?" היא שאלה. "כן," עניתי. היא חיכתה למשהו, אבל
לא הבנתי ל-מה. "נו?" היא שאלה. "מה?" "איזה תכניות?" "אה, את
רואה אותן." היא הסתכלה עליי. "מה זאת אומרת?"
|
ישבנו על החוף, והחול הצהוב העלה בועות של צהוב בעינינו, עד
שנדמה שגם המחשבות שלנו צהובות. גיא ניסה לנפח את האי, אבל
הריאות שלו היו חלשות מדי, הוא היה בסך הכול בן 8,
|
היא נאנחה אנחה קטנה וחשבה: כמה זמן עוד תצטרך לחכות? ההודעה
שחיכתה לה כאן בדלפק אמרה ש-מיכה יתעכב.
|
רצית אהבה, מיכאל? קבל את רחלי. מלאך שאין איש שמכיר בו חוץ
ממך.
|
עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו, לא? כן, את התכערת ושמנת, ואת גם
מסריחה יותר מקודם. גם אני שמחה לראות אותך, אני רואה שהתבגרת
ואתה נראה יותר טוב, רציני כזה, אצילי, וגם פיתחת שרירים. כן,
וגם למדתי המון ולא נשארתי פוסטמה כמוך. למה אתה מדבר אליי
ככה? היינו חברים ממש
|
הספר ("שיחות עם אלוהים" מאת ניל דונלד וולש.) הכיל רעיון
שנועד לעודד, אבל גרם למיכה לאבד כל נקודת מבט על המציאות
שהייתה לו קודם.
|
אין לו תקרה. יש לו בית ללא תקרה. יותר נכון - דירה ללא תקרה
בקומה העליונה. במקור זו דירה שניסו לבנות על הקומה שמתחתיו,
שהייתה פעם הקומה האחרונה. בנו את הכול, אבל שכחו את התקרה.
|
"חמם אותי." ואני פתחתי את כפתורי המעיל הארוך ועטפתי בו את
שנינו, הבל פיה על צווארי, שדייה נלחצות לחזי, וזיקפה כלואה
תחת בדים נלחצת אל בין רגלייה, כשאגנה נלחץ אליו ורומס אותו,
פיה מלא בועות צחוק.
|
מגביר ת'ווליום כי אני עצבני. גומר סיגריה בשלוש דקות כי אני
עצבני. נהנה מגופה של מלי שהיה צמוד לשלי כשהיא נרדמה. עכשיו
אני רחוק בצד השני של החדר על ספה יחידה, מלאה אזוב מגופי,
מלאה ריח זיעה מעורי.
|
אני לא אתן לך לייק, כי אתה כותב שטויות משוגעות, ואתה משוגע
בעצמך! אמר לי המגיב בדף הפייסבוק, ואני נעצבתי אל לבי. הוא לא
מבין את החוכמה שלי. לא נורא, אמרתי, לא כולם חכמים כמוני,
אמרתי לחברתי זה משכבר, ומזגתי לי מיץ תפוזים קר מעם המקרר. לא
רק שהם לא חכמים,
|
הוא היה לבוש תמיד כאילו הוא הולך לחתונה. מגולח ומבושם עם ג'ל
בשיער למראה רטוב. הוא הריח את בית-השחי שלו ודפק בדלת, לקח לה
רגע, אבל בוודאי ידע שתפתח. אוי, אלוהים - היא הייתה נבוכה,
אני נראית נורא, לא ידעתי שתבוא. את נראית נהדר, הוא אמר והיא
עמדה כמו דחליל.
|
בהתחלה הייתה לי אישה קטנה, בגודל של חצי עיפרון, היא הייתה
אוכלת אפון אחד או שניים, והופכת שבעה. אמרתי לה "את קטנה מדי,
אין לי מה לעשות אתך," ונעלתי אותה במחסן והלכתי לישון, והיא
בכתה.
|
במכונית היא הסתכלה על הבניינים, על האנשים ועל האורות ואמרה:
"נכון שהעולם הזה נפלא?! החיים הם כאלה פלא!"
"כן." אז את צריכה תרופה כדי לראות שהכל בעצם נאחס. כך אפשר
לחיות: לראות קרוב ואטום במקום רחוק ושקוף.
|
ככה הוא מותח את הגוף כשהוא מתעורר, וזה משחרר כיסי אוויר
דחוסים בין-תאיים שלפתע מתמלאים בחמצן. בוקר טוב, הוא אומר,
והם לא עונים. בוקר טוב, הוא אומר שוב ומחפש את עיניהם, הם
מתחמקים. קוס האימא שלכם, הוא צועק, אמרתי בוקר טוב!
|
מתי הוא אמר לה את זה? נדמה שחלפו אלף שנים. והיא באה אליו.
היא עזבה את החבר שלה, עם האדישות שלו כלפיה, והסתגרה איתו
בבית הקטן. חלון צופה אל ההרים. רוח חמה בקיץ ורוחות גשם
בחורף.
|
ראיתי שפן רץ, עוצר, מביט בשעון כיס, ושוב רץ ונעלם.
"אתה בטוח שזה העולם שלי?" שאלתי את האיש. (ולא של לואיס
קרול.)
"כן." אמר.
|
האמבטיה שלה הייתה מלאה חלב, בשמים, פרחים, קינמון ובירה. היא
הייתה רוצה שבמקום בירה יהיה שמפניה, אבל היא לא הצליחה להשיג
שמפניה. אבל זה היה בסדר. היא נכנסה עירומה לאמבטיה ושמעה את
הרדיו נשפך אליה בצלילים הוזים. לידה היה תער סגור.
|
ועכשיו היא נכנסת. מכל החדרים בפנימייה. מכל הבחורים. מכל
החלומות. הנה היא נכנסת לחדרו שלו. עולמו שאינו יודע אם כדאי
שתפסע בו בכלל.
|
היא אמרה שהיא אוהבת רק אותי. תמיד הן אומרות את זה, "אני
אוהבת רק אותך," אבל זה לא הגיוני, יש עוד אנשים בעולם. ומה עם
אימאבא? אחים - אחיות? סבא? סבתא? ידיד, ידידה? מורה בתיכון?
או אפילו מחברת ישנה בה כתבה כשהייתה קטנה, או את עץ הפרי
המשיל ענפיו כדי שיקטפו
|
עכשיו אני פותח מחשב, כותב "כישופים" בגוגל, והופ, הכול מוכן,
כמו ארוחה על מגש, לפי נושאים, לפי צורכי כישוף ומצרכים, אפילו
לפי רמתו של המכשף, שזה אני. אבל עכשיו אני אכתוב פה בדבר הזה
שקוראים אותו מחשב, על ההם, הכחולים, הקטנים, המגעילים. על
הדרדסים.
|
הוא, מיכה, היה שוכב במיטה ומעשן, שומע רדיו, ומרגיש את הצעדים
הקטנים והמתלחשים עולים במדרגות קרוב וקרוב יותר. הוא היה
מזדקף במיטה ומסדר את המאפרה ככה שתהיה בהישג יד נוח לאפר את
הסיגריה, ואז הוא היה שומע צחקוקים קטנים ולחישות מהסות.
|
"זה יפה מה שאתה אומר," הוא הסתכל בי בעיניים נוצצות של זאב,
כאילו הוא עומד לתת בי ביס, "אבל האמת שאני לא חושב שהמשטרה
תחשוב שזה יפה..." הוא אמר וצחק. "ממתי אכפת לך מה המשטרה
חושבת?" שאלתי. ידעתי שזה עוד חלק מהמשחק שלו לבדוק אותי.
|
על הג'יפ בין המלחמות אנחנו דוהרים באבק. שקשוקה מוכנה תוך שתי
דקות, הלחם לא מספיק. מכינים משקולות מקונסרבים, מלט ומוטות.
יושבים על הים האדום ורואים בשמיים אדומים את המטוסים יוצאים
לתעלה.
|
איזה יום היום? אני שואל את הארנב. זה יום שהכול יכול לקרות
בו, הוא עונה. כמו מה למשל? אני שואל בחוסר אמון. כמו שתאכל
אותי לארוחת ערב, הוא עונה.
|
האישה מהססת רגע, ופונה אליי.
"מה יש לה?"
"אותי." היא מביטה בי במבט מוזר.
"רוצה סיגריה?" אני שואל.
|
ויש לנו בית נעול על הים, צבוע כחול. ובגינה גדלות עגבניות
והיא אומרת שהן ניזונות מדם. ובלילות אני רוכן על שולחן כתיבה
ומתכנן לפרטי-פרטים את הארמון האינסופי שבו נגור, מלא חללים
סודיים ודרכים-לא-דרכים להגיע למקומות-לא-מקומות.
|
ואני ממתין לאוטובוס ברחוב יחיד של עיר נטושה עם פנס גבוה מהיר
עליי מלמעלה כאילו הייתי דמות בסרט פילם-נואר. אני מסוכך בידיי
מהרוח ומדליק לי סיגריה באש גבוהה. סביבי עפים זרדים וכולם
מושכים לאותו הבית.
|
נקי בחוץ ולא בפנים, הוא ישב וצפה בסרטי פורנו שלא עשו לו
כלום. הן לא היו נשים אמיתיות, היו פסיביות, זולות. ישבני
הגברים החותרים לתוך הנשים רטטו במוחו כמו ג'לי כשהוא כיבה את
המסך ויצא מהבית ללכת לאיבוד בתוך הלילה של המטרופולין הסואן.
|
הוא התווכח איתי שעות אם לערוף את ראש הבובה או לא. "אל תערוף
את ראש הבובה, בני," אמרתי לו, "זה אקט של אלימות, ואנחנו לא
אלימים,"
|
יש תענוגות מושלמים מעטים מאוד בעולם הזה.
אחד מהם זה ללכת על קו המים בשעת שקיעה או קצת אחריה, עם
סיגריה ביד וראש שמרגיש טוב וחופשי. הכל היה לי פה חוץ
מהאחרון.
|
בזמן שהשחר פצע את החשיכה ממזרח והתחיל לצבוע את ירושלים
בצבעים של דימדומים (שאם לא היית מחובר מספיק לזמן ולשעון, לא
היית יכול להצביע אם אלו דימדומי בוקר או ערב), שכב האיש שכבר
זקן וחלם את חלומו האחרון. שם היה בילדותו בעוד המדינה צעירה
מאוד.
|
בחצר משתרגת גפן על קורות וחוטי תיל מתוחים עליהם. היא מכינה
לי תה ירוק עם נענע ומביטה בי כשאני לוגם ממנו באיטיות. הוא
רותח בפה, אבל מתוק וטעים מאוד. הם מדברים הרבה על השכונה, היא
אומרת, ומביטה בי במבט מלא משמעות.
|
מה שלומך? בסדר. איך קוראים לך? אני מתבייש להגיד. למה? כי את
כל-כך יפה. הו, תודה רבה. אבל זה בסדר להגיד. לא... אני
מתבייש. טוב, תספר לי על עצמך. אני בן-אדם. חחח... אני רואה.
לא כולם שמים לב. למה לא כולם שמים לב? כי הם קוראים לי תולעת.
אבל אתה לא תולעת. אני
|
אני חי בחלום, אני אומר לך. החלומות שלי הם המציאות, החלומות!
את חושבת שאני משוגע. לא משנה, מותק שלי. בכלל לא משנה. אז אני
משוגע... כן. מה שתגידי. כולם משוגעים!
|
אני חושב אני אעשה נוד. תעשה גם אתה, נעשה ביחד. נחצרר. אההה!
גדול. גדול. סימפוניה.
|
נו, אתה בא ללונה-פארק? נעשה את הגלגל הענק, נעלה על הצלחת
הזאת שמסתובבת וקופצת, זה יפיל בנות כוסיות עלינו ואנחנו
עליהן. אפשר "בטעות" לגעת להן בציצי. אתה אוהב ציצי?
|
בעצם הייתה לי מריצה. הייתי סוחב איתה בולי עץ בשביל שיהיה לנו
לחורף, לחמם את הבית. אחרי שחטבתי עץ, הייתי קוצץ אותו ככל
יכולתי, ומעמיס למריצה.
|
בקולנוע אני מוצץ גבעול ונשפך על המושב. מעליי קרן הקסם שולחת
את התמונות אל הסדין הלבן. לא הרבה אנשים. ריח סיגריות פשוטות
וגראס.
|
לא להתייאש, רק לא להתייאש. אמר לעצמו שוב ושוב בנצי כשהוא
טיפס במעלה המדרגות אל דירתו. הוא היה בן שמונים ונכה, רגליו
הלכו אבל בקושי, גם בקושי נשם, כך שילם על שנים של עישון.
|
מישהו דפק על דלת הברזל העבה מבחוץ. שלושתם נדרכו. פרנקי הביט
ביחזקאל, ויחזקאל סימן לו ללכת. פרנקי קם וניגש לדלת כשהוא
נוגע בדרך אגב באקדח על המותן.
|
טוב, הנה, קח.
וואו, יש לי במבה, במבה ומקופלת. אני יאכל את כל הבמבה, וכל
המקופלת.
תיתן לי קצת...?
לא! בלי כיבודים. אני אוהב את הבמבה והמקופלת שלי...
|
זה לחש: "בואי אלמד אותך משהו על חשכה. כך תדעי למה אסור לי
לחזור."
|
ראיתי אותו עף כמו ציפור, זה דבר לא רגיל, לא ראיתי דבר כזה
בחיים שלי. אמר יוחאי החכם וקילף בננה, ואכל. אבל ציפורים עפים
כל הזמן, אמר ג'ירף החכם, והם לא נופלים. זה קורה כל הזמן. אבל
הוא לא ציפור, הוא בן-אדם, והוא עף. אמר יוחאי החכם. הוא לא
בן-אדם, הוא אדם,
|
"הוא בלע את הבננה." הוא אמר לי כשירדנו לכיוון הבית. "אמרתי
לו לא לאכול את הבננה המחורבנת!" אמרתי בכעס. "אבל הוא אכל
ובלע ועוד איך," הוא אמר, "הוא דחף אותה עמוק לתוך הגרון ובלע
אותה בשלמותה." "אז מתי ההלוויה שלו?" שאלתי. "מחר." הוא ענה.
|
הוא החנה את המכונית שלו רחוק, וכיבה את המנוע. הלילה היה קריר
והרחוב הפרברי היה שקט. השעה הייתה בסביבות 2 בלילה. הוא יצא
מהמכונית, לבוש ג'ינס, חולצה ואפודה כהים, והלך חרש לעבר הבית.
|
בהצגות מצחיקות הייתה צוחקת עד דמעות, בטרגדיות עיניה היו
הופכות לחות. אבל היא הייתה אישה חזקה.
"נחש מי עבר ת'בחינה?"
"לא יודע. אני לא מכיר בחורה מספיק חכמה לעבור אותה."
והיא הייתה צוחקת ונותנת לו בוקס.
|
"זה בשביל לקלף תפוזים." הוא אומר לשוטר. השוטר לא מאמין. כי
האמת שזה בשביל הגנה עצמית, למקרה ומישהו או מישהם חזקים ממנו
ירצו לנגב איתו את הרצפה. אף-אחד לא ינגב איתי את הרצפה, הוא
אמר לי פעם ושלף את האולר.
|
לפעמים מתחשק לה להירדם על הספסל חשופה לעולם, לטבע, לשמיים.
ברגעים כאלו שבאים והולכים, החיים נראים כה נוגים ומכושפים.
כריח יסמין, כ-תות בר שנקטף מהעץ רגע לפני שנאכל, כמחסן ישן
ונטוש מלא הפתעות ישנות.
|
ביום שלג אימתני של נובמבר, כששמיכת עננים אפורה לא מראה כחול
של שמיים, החנתה בריג'יט ג'ונס את מכוניתה ליד בית הוריה וחשבה
שזה הולך להיות חרא של יום. כמו שקורה מידי פעם בפעם, גם הפעם
תנסה אימא היקרה שלה לשדך אותה באותו הערב לאחד המכרים העשירים
שמסתובבים ושו
|
היא הייתה ועדיין גם היום מתגוררת במערה באחד היבשות הרחוקות.
רחוקות מ-פה, גם אם אתם באוסטרליה. היא נכנסה למערה, חסמה את
הפתח בסלע, מצמצה בעיניה נוכח הקור והדליקה מדורה. לאור האש
ראתה מספר בני-אנוש מביטים בה ביראה והתפעלות.
|
גברת עם סלים עולה אל האוטובוס. היא מפזרת את כל הסלים שלה על
כל המושבים של חצי האוטובוס האחורי. יש לה כוחות על, לכן
הצליחה להרים כל-כך הרבה סלים. נכנסים נוסעים בתחנות שונות,
ויושבים במושבים הקדמיים. הם מציצים אל הגברת עם הסלים,
ומעקמים את האף, היא כל-כך אנ
|
נעלי עור תנין משופשפות, הופעה של בן מלך שירד מגדולתו, בכיס
תפוח נרתיק סיגריות מעור תנין ומצית זיפו עשוי זהב, ואולר
שמשמש בין השאר כמסרק וקוצץ ציפורניים בכיס המקטורן הפנימי.
מהלך כטווס וריח אפטר-שייב כבד אופף אותו,
|
הוא ניקה את סוליות הנעליים שלו על המרבד הקטן בפתח הדירה,
ומשך את צרור המפתחות מתוך הכיס. -איזה מפתח זה...?- הוא מלמל
כשהוא מונה את המפתחות בין אצבעותיו. אור חדר המדרגות נכבה.
"כוסעמק ערס..." הוא קילל חרש, והדליק שוב את האור בכפתור.
|
ג'וניור ידע שהוא חייב ללמד את הכלבה לקח. כאב הראש חתך את
ראשו, והוא הבין שהוא שכח את שמה, למרות שהוא מכיר אותה כל
חייו. זה מצב פסיכי לגמרי, והרופא של העיירה אמר לו שזו
מיגרנה, ואין מה לעשות בקשר לכך, אלא רק לקחת משככי כאבים
ולקוות לטוב.
|
הוא טיפס במדרגות ודפק עם כל משקל גופו על הדלת. "אני לא יכול
לפתוח עכשיו," קראתי, "אני במחראה." באמת הייתי במחראה - על
המיטה שלי בסלון, כולי זיעה וריח צחנה, מרגיש כאילו זחלתי
מאיזה ביוב.
|
מה אתה אומר, היא לוטמניה או לא? אני לא מזיין לוטמניות,
שימצאו גזר או קישוא שיזיין אותן. דווקא יש לי לוטמנית יפה
שרוצה אותך. למה היא רוצה אותי? היא אוהבת את הכתיבה שלך. יש
לך תמונה? כן, הנה, תראה.
|
כל הילדים הקטנים לעגו לו ואמרו לו שהוא טיפש אפילו שהיה חכם
מהם כי הוא היה בן 30 ועדיין בגן. והוא לא יכל להרביץ להם כי
הם ילדים, ואסור לו להרביץ לילדים כי אז יחשבו שהוא פדופיל
ויכניסו בו מכות.
|
ירד גשם חזק, והעיניים שלו היו קוצים. הוא הלך בבית שלו כמו
בשדה קרב. "אני חייב להגיע לגן-עדן," הוא חשב לעצמו, "הרי זה
יסלק את כל הכאב," אבל איך מגיעים לגן-עדן? הוא לא ידע.
|
איפה הייתי? הייתי בשדרה, אבל קודם הייתי בבית. הייתי מאוד
צמא, ולא היה מים ולא סודה, אז יצאתי לקנות אקסל. ואני טוב לי
להיות בחוץ, לשאוף אוויר, אפילו אם אני רק הולך למכולת. הרגשתי
טוב, כמו אוויר ומים לנפש. הרוח בפנים, אוויר הפסגות העשיר,
הרבה זמן לא הייתי ב
|
אם אתה הולך ברחוב...
- למה שאני ארצה ללכת ברחוב?
לא, נגיד, נגיד כאילו שאתה הולך ברחוב.
- אה, יענו בנדמה לי!
|
"בא לי שוקולד," היא אומרת. "בא לי שוקולד, הרבה שוקולד, אני
רוצה שוקולד, שוקולד עוגה, שוקולד פרה, שוקולד גלידה, בא לי
שוקולד, מיכה. בא לי שוקולד!"
|
"לכבוד מי זה?" הוא שאל. "אקדוחן." עניתי. "נחמד." הוא אמר,
ואז נשמעה דפיקה חזקה בודדת בדלת. הוא נבהל. "מי זה?" בטח
האקדוחן." "מה אתה מדבר שטויות..." הוא מלמל ואני פתחתי את
הדלת. אבא הביט בפתח נדהם, אבל אני כבר ציפיתי.
|
את דלת המשי המצופה שוקולד חום-לבן עם סוכריות קופצות כמו
קנגורו על ספיד, פתח לי אביו של צארה. ריחמתי על בגדיו. הוא
(האב, לא צארה) לבש מכנסי ניילון כחולים גדולים עליו בהרבה,
וחולצת נוצות דקה בגווני ספירלות על חולצה תלת-ממדית שלבש.
|
אמר להם "לעולם לא תתפסו אותי," והם רצים אחריו כבר שנים,
מניפים את דגליהם ברוח, מבעירים את הלפידים כמו רוצחי
ימי-הביניים, והוא משקשק את הביצים שלו לאורך הרחובות
המרוצפות, צוחק וגועה בפחד, מנסה למצוא מסתור בתוך העיר הזו
הסגורה בחומות.
|
יצאתי לעבודה בדואר לאחר יום שבת מלא שינה וטלוויזיה. הדבר
האחרון שרציתי היה לעבוד במוצאי-שבת, אך אם עליי להחזיק בעבודה
- אין ברירה. אבא אמר שהוא נוסע עוד שעתיים, ויכול לסטות מהדרך
ולהביא אותי לשם.
|
נגמר לך הסוס, בן-זונה? בוא תסחב את הארגזים האלה! לא יכול
לסחוב את הארגזים האלה, תסחב אותם בעצמך, אני לא העבד שלך. אני
מבוגר ממך ואתה צריך להקשיב לי! אני משלם את חשבונות החשמל
שלך!
|
הירייה פילחה את הדממה בסביבות שלוש בלילה, ומר זיכרוני התעורר
והסתכל בשעון. "ירייה בשלוש בלילה... מה זה, רצח? לא יכלו
לרצוח בשעה נורמלית?" הוא קם ולבש את חליפתו הטובה, נטל מקל
הליכה עם גולה בקצה בדמות ראש פודל, ויצא את הבית לכיוון הדירה
ממנה נשמעה הירייה.
|
אז אני מכין בפינג'אן כוס קפה חזק ויושב במרפסת. קפה, סיגריות,
וערפילי ערב של כתמי חושך על פני מנורות הרחוב.
|
והמדריך עומד בצהריי יום חורפי נקי מעננים שולח משאלה אל
השמיים. הרבה דברים קרו פה, הוא יודע, ועוד יקרו. מה קורה
עכשיו?
|
היכולת שלו ללכת ברחובות הביאה אותו למקומות מוזרים. למשל פעם
הוא מצא את עצמו משתין צד לצד ליד כלב על אותו העץ שצמח סמוך
לחומה שמעליה הייתה חצר של בית. הוא גם מצא את עצמו עוצר את
התנועה ועוזר לזקנה לעבור את הכביש ממש כמו שלימדו אותו
בבית-הספר.
|
אם מחר נמות, גיא? אם כשניסע הביתה לחופשה יעלה מחבל מפגר אחד
על האוטובוס ויפוצץ אחד מאיתנו? איך נדע איך זה? מי שימות לא
יידע אף-פעם. גיא, החיים כל-כך שבירים. אני לא רוצה למות
בתולה, בלי לדעת את ההרגשה של זה, בלי לחוות.
|
דווקא כשכלו כל הקצים הפציעה השמש. דווקא כשידי לפתה את לבי
בצבת כואב ומדמם ודמעות חנקו את נשמתי שגססה במליחות, דווקא אז
ראיתי אותה.
|
לפני עשרות מיליוני שנים הוא היה קוף. עוד עשרות מיליוני שנים
הוא יהיה אל. היום הוא מיכה, אדם מצוי בישראל של שנת 2017. יש
לו גיטרה חשמלית תלויה על הכתף, סיגריה קאמל חזקה בפה, ויצר
נדודים שהוא לא יכול לשלוט בו.
|
למה בעצם לא לכתוב סיפור על האיש השותק? כל הימים והלילות הוא
היה בביתו, שום-דבר לא הפריע לבדידותו. הוא היה מבשל את
ארוחותיו, ואוכל לבד. הוא היה כותב לעצמו, ואף-אחד לא קרא את
כתביו מלבדו. הוא היה ישן לבד במיטה חצי מוצעת.
|
אכתוב סיפורים שכאילו נכתבו לפני שבכלל נוצר כדור הארץ, אדבר
לעצמי, אשפשף את גופי בחול לוהט, שגעונות מהסוג הזה, אבל יהיה
בסדר, כי השיגעון שלי יתאים, כמו ששיגעון של חיים על יבשת
מאוכלסת מתאים עצמו למציאות.
|
אני לא מבדיל בין יום ללילה, כי תמיד חשוך כאן. יש לי איזה
טרנזיסטור לא מכוון שמשמיע לי שירים שסועים וכל מיני מלמולים
לא מובנים של אנשים שנמצאים בחוץ. תפו"א מבושלים קרים, סיר
גדול עם מעט מרק עדשים, ו-21 ביצים קשות בתוך תבניות קטנות על
המדף התחתון.
|
"מה אכפת לך ממני?" "אני אוהבת אותך, פסיכי! אתה... כשאתה גומר
את עצמך אתה גומר אותי! מתי זיינת אותי בפעם האחרונה?" "מה?"
"אימא 'שך שרמוטה, זה מה.
|
יש לנו בית קטן ומסביבו מלא רוחות ואבק. הירקון זורם לא רחוק
מלא ריחות מתוקים של צחנה. אני והוא מודים מאוד לכל האנשים
שבנו את הארץ, את הבית הקטן ואת צחנת הירקון. לא בכל עיר באמת
זורם הביוב בתוך נחל באמצע העיר, חייבים להודות.
|
ראיתי את הבקתה המבודדת מרחוק. לא היה סביבה דבר חוץ מעץ אורן
ובאר עם משאבת מים. המכשפה גרה שם, הם אמרו. מלאה שומן וזוממת
את מזימותיה בזמן שהיא מתקינה לעצמה ארוחה או קוראת באחד
הספרים שלה אותם האמינה שכתב השטן.
|
היא פונה לשירותים ומתיישבת על האסלה ומשקה אותה בנתזים של שתן
צהוב. מטחי ירי צהובים ניתזים קטועים, וכל מטח כזה עושה לה טוב
על הלבלב. שחרור אנרגטי משחרר, אורגזמה רב-שלבית, זה תמיד כיף.
הוא משחררת אנקת הנאה גדולה במטח האחרון ומורידה את המים.
|
היא נצמדה אליו בפינוק שקט ואמרה: "ראיתי שוב את הצבי הזה.
נראה היה שהוא רוצה שאלך אחריו."
"לאן?" שאל.
"לעיר."
|
ואז זה עירום נשי חלק וחטוב כמו לימונדה ביום חם או שוקו חם
ביום שיטפון בא להשמיע לנו את התן מיילל בהרים הרחוקים, מתפלל
ומייחל לתשוקה שלא באה על סיפוקה.
|
תצוגה מבחילה כזאת של הגוף שלו פרוש ומבותר על הקיר מתחתיו הוא
יישן. ככה היא תלתה את הציור שהיא ציירה אותו כדי להזכיר לו מה
היא חושבת עליו. לא מחשבות יפות, בלשון המעטה.
|
כמו כל דרך המתחילה מאפס, הוא טיפס וזחל במעלה כביש חלק ורטוב
אל מטרה לא ברורה. הכול יכול לבוא. ספסלים מיותמים בצידי
הכביש. איש כבר לא יושב כדי להביט בכלב שלו משחק.
|
הוא שתק כשהיא רעדה על המיטה, וביקשה אקסל וביקשה כדור לשיכוך
כאבים וביקשה סיגריה וביקשה שיבקש מהשכנים לכבות את הכדורגל
שלהם. הוא עשה בשבילה מה שביקשה, חוץ מהאחרון, והיא פלטה זעקת
כאב כשהשדרן התלהם על איזו התקפה ששברה כמעט את כל הקירות.
|
החלטתי לכתוב סיפור על הזבוב. הוא היה זבוב גדול מהממוצע,
בגודל של בוטן, וכבד נורא בהתנהלותו. הוא הצליח איכשהו להיכנס
לבית חמים ולמצוא מחסה ממזג-האוויר הקר בחוץ. הוא היה יושב על
הקיר ומתחמם לו, ובינתיים מסתכל במאות העיניים שלו, או אולי
עשרות, על האנשים בבי
|
העט היא החרב שלי, הוא אמר בין מחשבה למחשבה, ושרבט על הנייר.
למסתכל מהצד זה היה נראה כאילו הוא מקשקש, יוצר שורות של גלים.
זה רק נראה ככה, אמר האיש הכותב, וחייך חיוך מוזר, האמת שאני
משחיז את החרב. כלומר העט.
|
הוא התחלק על הבננה, כלומר החליק, ונפל ישר לזרועות אישה יפה
ונעימה שמנעה ממנו נפילה חזקה. "תודה לך, עלמה חמודה. לא
ציפיתי לאצילות נפש כזאת מ-עובר אורח, כלומר עוברת אורח," הוא
אמר בזמן שהוא סידר את עניבתו.
|
אדון זלמן מגיע עם עגלת הקניות שלו אל מגדל המגורים בו הוא גר.
הוא עומד בכניסה ליד המעלית ומחייך לכולם. "מה נשמע, אדון
זלמן?" "בסדר," "היי, אדון זלמן, טוב לראות אותך," "תודה,"
אדון זלמן לוחץ על הכפתור של המעלית ומחכה.
|
פריסת אורות העיר נשקה לאופק אחד והתעלסה עם משנהו. רכסי החול
כדמות שדיים של מידבר. לילה אפוף תשוקה הקיף מכל עבר ומכל מרחק
את כביש אספלט מספר 69 עליו רצה אישה צעירה. לגופה שמלה ארוכה
בלבד.
|
הטרקטור היה עומד מתחת לסככה בצד השדה. זה היה טרקטור אדום
שצבעו דהה ונשרט. עקבות בוץ יבש ושפשופים היו מרוחים על כל
חלקיו החיצוניים. אבל הדוד סם אמר שבפ'נוכו הוא חזק ויעיל כמו
ברדלס בטבע, משחר לטרף אדם.
|
היא לא שוכבת, היא טורפת. היא לוקחת את כל הגוף שלי ועושה בו
מה שהיא רוצה. מכופפת, שוברת, מאחה, ממרקת, פוצעת, שורטת.
אוכלת.
|
אבא שלה היה עובד בפנימיית נוער ומרביץ לילדים כל היום. זו
הייתה עבודה קשה, כי קשה להרביץ לילדים כל היום. הוא היה חוזר
עייף מ-כל המכות שהרביץ, וישן איזה מאתיים שעות.
|
דווקא הייתי ילדה מאוד שובבה כשהייתי קטנה, והיא חושבת שאני
זקנה משעממת כזאת, שבטח לא קיבלה זין בחיים שלה. אם היא הייתה
קצת יותר חכמה, היא הייתה צריכה להבין שאני ואבא שלה עשינו
אותה איכשהו, ואין שום חסידה בעסק הזה...
|
היא נכנסת ועומדת רגע בפתח, לבושה ארוך שכבות שכבות ולגופה
מעיל גדול חום-בהיר. רואה אותו, שטוף זיעה.
"איפה הימים שלנו?" שואלת.
|
"מיקו!" "מה?" "הכלב שלך מת."
ככה היא אמרה את זה, באגביות, בחוסר אכפתיות, כאילו זה לא
משנה, כאילו זה כלום.
הייתי בשירותים באותו הזמן, חרבנתי, וכל התחת שלי היה מלא
בחרא.
|
היום בבוקר מישהו הצית מכונית של עובד בנק. הוא שכן שלנו, עובד
הבנק. אפ`חד לא סובל אותו, ואני לא יודע מה הוא גר בשכונה
ענייה כמו שלנו בבניין של העניים שלנו אם הוא עובד בנק. כנראה
הוא עובד בנק לא טוב.
|
"המרד הוא כתום," היא נכנסת למכונית הכתומה. "התשוקה כחולה,"
היא מסיטה את שערה הכחול, "והחרמנות..." היא אומרת, ומביטה בי
בעיניי האש השחורה, "זהב שחור."
|
"כל כך וותיק." אמר הקול. "שכדאי היה לך לזכור אותי. כי אם
היית זוכרת לא היית נשארת לבדך בלי גבר חזק ואמיץ שישמור עליך.
חטאי האדם, נטע, רודפים אותו. ותמיד הם תופסים אותו לבסוף
לפרוע את החשבון הישן."
|
"אני תופס אותך בביצים," אמר השד וחייך חיוך מלא שיניים
שבורות, שפתיו היו סדוקות, "אתה מדמה בנפשך שאתה על הסוס, מה?
דוהר אל האופק, מה? אבל לאופק יש עוד אופק ועוד אופק, ובאחד
מהם מחכה לך השטן שלך, ונחש מה? אני השטן שלך,"
|
האמת שהיה לי קל לחשב במחשבון הזה כל מיני חישובים, גם
מסובכים. הארץ זעה ונדה ונטתה על צירה, אבל אני חישבתי במהירות
שהכול יסתדר על הצד הטוב ביותר, אז לא היה לי מה לדאוג.
|
לפני המון שנים חי מכשף בטירה אפלה. הוא היה רשע! יום אחד הוא
יצא לרכב על סוסו. בדרך ראה נמר. הנמר ידע שהמכשף הוא
רב-עוצמה, ולכן לא תקף, רק הרכין ראש בהכנעה לאות כבוד. אך
המכשף היה רשע!
|
זו הייתה מסיבה מהסוג שמתערבבים בה, שותים ושומעים מוזיקה,
אוכלים חטיפים ובוטנים. ידעתי שאני הולך להיות אידיוט מושלם
במסיבה הזאת, התאמנתי על האידיוטיזם שלי כל חיי, ואני הולך
להרשים את מישל הענוגה בצורה כזאת שהיא תיפול לרגליי.
|
הילדים שלו היו גדולים, והם עזבו את הבית. גם אשתו לא הייתה,
היא נפטרה טרם זמנה. כל חייו הוא היה נהג בתחנת הרכבות של
"אגד". נהג קטר. כל היום צופר בצופר. אבל הרכבת ירדה מהפסים,
ולקחה איתה מאתיים נוסעים, והוא נשאר בלי עבודה, רק עם
תחתונים.
|
הוא לא ידע מה נשבר בו. עצבים כאלו, כאילו הוא נמר בכלוב. חבר
שלו, ממנו הוא נוסע עכשיו, אמר לו: "לך, חביבי. תשכח ת'חברים
שלך בשביל זיון." והוא ניסה להגיד לו שהיא לא סתם זיון. בסקאלה
היא יותר בכיוון של אהבה. "האהבה מתה מזמן."
|
"אתה אוהב אותי?"
"אני אוהב אותך המון."
והיא שותקת על הרמפה של בית האריזה, עיניה נשואות לשמיים.
|
היינו שמים שם ריבה, בתוך הבגט, עם חמאה או מרגרינה. או שהיינו
ממלאים אותו בחומוס עם פול (לא לאלרגנים - סכנת מוות) ומריחות
נדיבות של סחוג חריף אדום, עם שכבות נדיבות של נקניק קוניאק
פרוס.
|
היא הייתה בטוחה שנמאס לו ממנה. הוא לא החזיר טלפונים, לא ענה
למכתבים, ולא חיפש את קרבתה. האיש פשוט החליט להתחפף, כנראה,
ולא לראות את הפרצוף שלה יותר. דווקא היה לה פרצוף יפה, היא לא
הייתה נבונה במיוחד, ומן הסתם גם הפרצוף שלה לא שידר תבונה
|
"העירייה דורשת הבהרה לגבי הספינה שנבנתה על הגג," קראתי מתוך
המכתב שהגיע אליי, חתום בחותמת רשמית של העירייה, עם חתימה
בכתב יד מראש העיר עצמו.
|
מביך אותי כל הסיטואציה הזאת, אמרתי לה תוך שאני מחליף רגל
ברגל, זו על השנייה. אבל זה העידן החדש! היא אמרה, כולם
עירומים. תראה אותי ואותך, תראה את כל האנשים סביב. כולם-כולם
עירומים, זה הטרנד החדש. הטרנד החדש הזה לא מוצא חן בעיניי.
למה? גם ככה קיץ וחם, ובאמת
|
אני שוכב עירום בגן הציבורי. לילה, וכלב לא עובר פה. מעליי
הכוכבים מטיילים עם תנועת כדור הארץ.
|
המוסיקה מפרקת אותי לחתיכות. השמיים שחורים וגבוהים. רק לעיתים
רחוקות הם נראים גבוהים כל-כך. המוסיקה פורטת בעדינות על
האמביציות שלנו. היא מבטיחה לנו ש-מתי שנסיים את לימודינו
בפנימייה, נוכל, אם רק נרצה, לכבוש את כל העולם.
|
"תרד לה וזהו." אומר ליאור בליגלוג. "גאי לא מתבייש לרדת
לבנות." מתערבת מירי. "כי הוא סוטה מין." יורה ליאור. "לא סוטה
מין," מתקנת מירי. "שותה מיץ."
|
בינתיים סטלה מאריס שרים ואז מגיעה השעה. אני מכבה את הדיסקמן
ותולש את האוזניות הסטריאופוניות מאוזניי, ואז פונה לדלת של
אולם הקולנוע. משיכה, שתיים, הדלת לא נפתחת. אני מתוסכל רגע
ואז שוב. הדלת לא נפתחת. אני הולך וקורא לאחראי המשמרת.
|
קיוויתי ככה שאולי פתאום תשים את כפות הרגליים בחיקי ותבקש
מסז'. אבל זה לא קרה. היא רק נשענה אחורה אל הכרית, ושיחררה
אנחה ארוכה ארוכה ש-לך תדע מאיפה היא נובעת. לכל אחד יש אנחה
כזו וכל אחד מסיבות שונות. אחרי הכול החיים זה עבודה.
|
ברבות הימים פרחה שושנה אצלי בגינה. יפה הייתה השושנה עד מאוד,
עלעליה סמוקים וגבעוליה ענווים. הייתי מביט בה, נאנח מ-אושר,
פותח פחית בירה ויושב מול הטלוויזיה. לאחר מספר פחיות וכמה
מנווני מוחות שמעתי אותה רוטנת ומתלוננת.
|
אמרו לי סרטן ואני אמרתי לא. אמרו לי כן ואני התעקשתי. בסוף
נכנעתי.
|
ואז אני אומר לה בא לי חיבוק, והיא אומרת רק תן לקלף את הבננה
הזו, אני אוהבת אותה רקובה, עם דבש. ואני אומר את כזאת חמודה,
כמו חתלתולה קטנה, והיא אומרת תודה תודה אתה כזה בונבון. ואז
אני אומר יאללה חיבוק, ואז היא אומרת רק תן לי קודם להגר לקנדה
ואשלח לך בפקס.
|
"יא חתיכת תולעת, אני מטפלת בך ואתה כלום לא עושה, כלום!"
"תסתמי את הפה שלך, פוסטמה! עצם נוכחותי בבית מספיקה בהחלט, זה
עושה את כל ההבדל," היא צחקה - "איזה הבדל, ראש כרוב?"
|
למה את מתנהגת כל-כך כמו בחורה? כי אני בחורה, אהבל. למה אתה
מתנהג כמו גבר, אה? טוב, עכשיו זה בסדר, תקחי את הזה ושימי על
הכתף. אתה צריך לשים אותו על הכתף! למה? כי אתה הגבר! אז מה,
אם אני הגבר - אני בהמת משא? קחי אותו את. גם אני לא בהמת משא!
טוב, תשאירי אותו
|
חלון פרוץ אל הקרה בחוץ, ומוזיקה חרישית מהרדיו. מתעורר
בצהריים והדבר הראשון שמכה בי הוא חמצן עשיר, רענן וקר. נדמה
שאני בגן-עדן, עם המוזיקה החרישית הנעימה, והמיטה הרכה. אני
מסתכל סביב ותופס את הראש כשאני נזכר, וגם בגלל הסחרחורת של
האלכוהול ששתיתי בלילה.
|
הוא שיקר לה שהוא אוהב אותה. זה היה נוח לשניהם. הוא היה קונה
לה שוקולדים ופרחים, והיא הכירה לו תודה בזיון. בלילות הוא היה
נוהג במהירות בכבישים מהירים וחוטף דו"חות. לפעמים אם הולך רגל
הפריע לו, הוא היה דורס אותו.
|
נגמרה לו הסיגריה כשבדיוק התכוון להדליק סיגריה חדשה. מי
השלולית העכורים והכהים הסיחו את דעתו, וגם הבחורה עם הג'קט
הכרוך סביב מותניה שהלכה כאילו יש לה דברים לעשות.
|
היא ישבה בקצה אחד של הספסל, ואני ניגשתי לקצה השני. היא ראתה
אותי וחייכה, אבל עדיין לא היינו מספיק קרובים כדי לדבר.
|
"מה אתה אומר," חורק השדרן, "השמש תיפול בצהריים או ביום?"
"בצהריי היום?" הוא נשאל.
"תגידו למאזין במה הוא זכה ותעשו דיאטה!"
|
אז הוא מת, אה? מה עשית לו? באימא שלי לא יודע, אני בא לחבק
אותו, ללטף אותו, לאהוב אותו, ופתאום הוא צונח לי בין הידיים.
|
היה לה חלום בו היא נמצאת על הר גבוה שמשקיף למישור רחב מ-כל
העברים. כל הגברים בעולם מנסים להגיע אליה ולטפס על ההר, כי
היא נשארה האישה היחידה בעולם, והיא צעירה ויפה ובריאה, והם
רוצים לזיין אותה.
|
לפעמים אני אוהב ללכת לקולנוע, כי עוד לא המציאו את האינטרנט.
בכלל הטלוויזיה לא מפותחת משהו, ויש רק ערוץ סרטים אחד מעפן,
לכן אני אוהב ללכת לקולנוע. אני רוצה לדבר עם אנשים, על כל
מיני דברים, אני אוהב אנשים, בעיקר נשים.
|
תורידי את הג'קט שיהיה לך נוח, תפתחי כפתור במחשוף. כמה רזית!
אפשר למשש את הרגליים שלך? הן הרי נראות תמיד כאלה חלקות...
עוד מעט יגידו לי - מלי, 7 דקות היית על בגד-ים ונכנסת לבריכה,
זוזי! מטומטמים...
|
טירן מרח פרח על פרוסת לחם. "היא אוהבת פרחים," הוא מלמל בהבעה
מטומטמת. הוא מרח הרבה פרחים על שתי זוגות פרוסות לחם, והכניס
אותן לשקית אטומה שהכניס לתוכה פרפר. "היא אוהבת פרפרים," הוא
מלמל בהסכמה עם עצמו.
|
השמיים היו אדומים והשמש הייתה בוהקת וצלולה, אך לא מסנוורת.
יש דברים שאין יותר מדרך אחת לעשות אותם.
חפצה נפשי פתאום להשמיד את הטלוויזיה.
|
"כבר דרכו על הירח", אני אומר, רואה כבר את עצמי שם, אוחז
בכדור-הארץ בשתי אצבעות. "מוקדם מדי הם עשו את זה," היא אומרת
ומחפשת כוכבים. "הם לא היו צריכים..."
|
אולי נזכה באיזה סכום של כמה מיליונים בטוטו ונוכל סוף-סוף גם
ליהנות קצת מהחיים. לקנות כמה בתים ולהשכיר אותם. ללכת לאט.
|
אני מתקשה לנשום. היא באה אליי בערב, לא שאלה מה. רציתי לדעת
מה, אבל היא לא שאלה. רק סקרה את הבית בעיניים בוחנות והתעכבה
הרבה על הטלוויזיה. "היא פועלת?" בלי להביט בי היא שאלה. "לא."
אמרתי, ופחד בלתי-מוסבר זחל מרגליי.
|
יושבת בשירותים ברגליים פשוקות ולא מפסיקה לעשן סיגריות.
הניחוח שאמרתי לה שהוא מתוק מתפשט בכל הדירה. אז היא מחרבנת
בצרורות קצרים כמו מכונת ירייה תקועה, ועושה נאד גדול ומסריח
ומחייכת, לא צריך מטהר-אוויר - היא אומרת.
|
מוזר איך הוא יושב צפוד על הכיסא, כותב את השורות האלה, ומתחנן
לטיפת מגע ממני. הוא שואף את הריח שלי וטומן את ראשו בחלציי,
ואני אומרת לו קודם כל תכתוב, אחר כך נראה מה יהיה בהמשך.
|
תהיתי מי מהגברים האלה נושא אקדח, ולמי יש סיפור. "כל גבר
שנושא אקדח, יש לו סיפור." אמר לי פעם בירלבו כשהוא עומד
בתחתונים ארוכים וחולצה פתוחה מול ארון בגדים, מוציא אקדח
באדישות ואוזניו כרויות לרחוב.
|
"הכול בגלל בחורות." אמר יחזקאל ומחה את אפו. "העולם הזה מקפץ,
מתבקע, רוקד, מתרחב ומתכווץ בגלל בחורות. הן מביטות לך
בעיניים, וזהו. אתה תמות בשבילן."
|
עמדתי בגשם בסמטה ההיא ודפקתי בכוח על דלת הפלדה. לא האמנתי
שאפשר לשמוע משהו מבפנים, עובייה של הדלת הזו היה בוודאי
כעשרים סנטימטרים.
|
"מתי הסתכלת מאז מיקו על העיניים שלה, מי שתהיה, ורצית למות?
מתי היא הייתה עולם? מתי הגשם לא היה אבל, אלא מנוחה? מתי
בכית, גיא? כוס אמק, מתי בכית?!"
|
איזה יום זה? אני לא יודע מה אתה מדבר. איזה יום זה? יום רגיל,
שום-דבר מיוחד. אבל איזה יום זה? יום כזה רגיל, עם שמש,
שום-דבר מיוחד. אבל איזה יום היום? אה, יום רביעי.
|
היא כנראה לא ראתה אותי. היא התפשטה לאט. היא הייתה יפהפייה.
גופה לבן, ותלתלים צפופים ירדו על עורפה. אחר-כך עירומה
לחלוטין היא התחילה לעטות על עצמה תחתונים ומכנסי ג'ינס, ואז
חולצת טריקו על שדיה הזקורים.
|
השדיים שלה תחת הבד כמו קני תותחים, והקוס שלה בתוך התחתונים
הרטובים כמו חור שחור. הרקטום שלה המחרבן אוצרות בסתר, והשתן
המוזהב שלה שמתבזבז באסלה. היא מביטה בו בשעשוע כשהוא רק עומד
באמצע החצר. "מה אתה עושה?" היא שואלת.
|
באמת אני לא מבין את הנשים של היום. פעם הן היו רעות ומטורפות,
אבל אפשר היה להבין אותן. היום הן רעות ומטורפות, אבל קשה
לזהות, כי תמיד הן משחקות אותה מלאכיות כאלה רכות ולחות.
|
"אני לא מוצא את המפתחות," אני אומר ברוגז, היא מושכת ממני את
הידיים ומחטטת לי בכיסים, "אבל יש משהו אחר שמרגיש שמח
מאוד..." היא אומרת בחיוך ממזרי.
|
אני אומר לה אלה מכוניות פה, לא גלים. הייתה אומרת אותם רעשים
הם משמיעים. כמו גלים, גאות ושפל, עולים ויורדים. פתאום שקט
ופתאום באה מכונית, ואז ווושש... הגלים שוטפים את רגליה.
|
"יידע אדם מה זו אישה," אמר הרב הגדול והביט בקהל הרחב בעיניים
של תוכחה, "אישה זה שורש הקיום, מהות החיים, מעיין הבינה, דרך
הגאולה. דע איש לא לפגוע לעולם באשתך או באשת חברך, ובאף אישה
עלי אדמות, כי ממנה תבוא ישועתך.
|
מוצאי שבת, והם מתכננים לה יום-הולדת. עדיין נערה ובת 29 שוכבת
בחושך באחד החדרים הרחוקים, מוסיקה שקטה מפעפעת והיא מכוסה פוך
וקר לה, מעשנת איטי.
|
זה מרשים אותי איך גידלת את העציץ ככה. מוצא חן בעיניך? כן,
מאוד. את יכולה לגדל גם דברים אחרים? מה למשל? למשל גברים? מה
זאת אומרת? כלומר, לא התכוונתי לזקפה, אלא האם את יכולה לקחת
ילדים קטנים ולהפוך אותם לגברים. בטח שאני יכולה. יש לך רקע
בפסיכולוגיה? לא, אבל
|
ביום של שמש קופחת כשהאדים הם אדים של דם, והגוססים נושקים
בשפתיהם את שם אלוהים, ומתים. ובין החרב המתהפכת לחרמש של
האוחז בו, הם ידעו שלא נותר דבר, מלבד הסקס. חם כמו זפת רותחת.
|
"הוא חסום!" צעק דוקטור ירמיאל כשיפני לא ענה לו בטלפון. "הוא
חסום! הוא לא מדבר עם אפ'אחד!" "אולי זה בגלל שהוא שיכור," אמר
החתול של דוקטור ירמיאל וחייך,
|
ישבתי על קצה המיטה כשאני אוחז בידיי זו בזו. "אין אפשרות
להמשיך ככה," היא אמרה נסערת, "זה לא חיים. אתה רואה איזה
בגדים אני לובשת?" היא לבשה חלוק בית. "אני לובשת את זה כבר
שבוע, ושבוע לא יצאתי מהבית.
|
הגדולים והנצחיים התמזגו עם הקטנים והארעיים, ואז יצאו המוני
אדם לרחובות ושטפו את מה שהם מכנים "המגפה השחורה", שהיא בעצם
הגדרה של קיבעון המחשבה. הם הפריחו עננים כחולים ורודים
לשמיים, ועפו ביניהם כמו ציפורים. ראש הממשלה רגז מאוד.
|
בתצוגה הקודמת ניתן לראות את הזכר משחיל לנקבה, ושניהם נהנים
מעצם המעשה הזה. הנקבה גונחת - והזכר מתחפר. הנקבה נפתחת -
והזכר פותח. אבל לא על זה התכנסנו כאן היום לדבר, אלא על
שמוליק, שלא האכיל שבוע את האפרוחים, ועכשיו כולם מתים. שמוליק
- יש לך מה להגיד בעניין
|
את לא נראית זוהרת כמו פעם, מלי. אני חושב. מצטער שלא הצלחתי
לקטוף לך את הירח. באמת שניסיתי, אבל החיים, הם דורסים. אני
מסתכל עליה והיא מחייכת אליי חיוך קטן, אבל עיניה שבורות.
תישארי אופטימית, מלי. כל עוד את יכולה.
|
ימח שמו וזכרו לעולמי עד! הוא קרא ודרך על הקבר, מה אתה הולך
לעשות עכשיו? הוא קרא אליי בהתרסה, אתה הולך להגן על הכלב הזה?
אתה הולך להגיד שמגיע לו כבוד אחרון? שבגלל שהוא מת אני צריך
לסלוח לו?
|
זה כאילו... זורם בך חשמל, כמו מכת ברק או משהו, ולרגע אתה
עומד כמו פסל. אתה מודע לכל, המוח שלך בסדר גמור, אבל אתה
מרגיש זרמים חזקים בכל הגוף, ואתה לא יכול לזוז, אפילו לא
להזיז אצבע או למצמץ. אתה רק עומד, מחכה, בשלווה, שהברק ישחרר
אותך מאחיזתו, ותוכל להיות
|
התעוררתי עירום, השמש ניפצה בי אלפי קרני אור שהתמזגו עם אפלת
הלילה. השמיים היו שחורים ומטים לנפול, ולי לא היה קפה מחורבן
במגירת הקפה שלי. מיד הכנתי מרק מאבקת מרק, וישבתי ושתיתי
וקוננתי על רוע מזלי, כל אותם אלה שמנסים לנכס אותי לעצמם.
|
אבל אתה חרמן, חמוד שלי, היא אומרת, מחייכת, ואתה אוהב את הגוף
שלי ואתה נמשך אליי, בתמורה לעבודתך הקשה אתן לך לדפוק אותי כל
אימת שתחפוץ נפשך.
|
מי אמר לך "ברח" ולא ברח בעצמו? מי הוא זה אשר לא שלט בנודים
שלו? רק הכיסא שלך, זה הנאמן, שתמיד שמח כשאתה מניח עליו את
הישבן שלך. יש לי אותו עוד מימי בית-הספר.
|
דרך הררים של כאב הוא הלך ונסדק. היו גם ימים של שיכרון, והיו
ימים בהם בכה אל הירח. ירח מתנפץ בדממה בשמיים השחורים של שחור
פתוח ומוחלט, ארץ ללא תושבים שיפנו לה מקום. ימים של בדידות.
אלף שנים של בדידות תהומית ללא רחם והגנה.
|
ביום הולדתה העשרים ותשע שאלה אותי שוב שכנתי בן כמה אני. סוד
כמוס לפרה ולסוס, אמרתי. אבל אתה זקן, אמרה. כן, אמרתי, אני
מאוד זקן.
|
"מצב הרוח שלי לא משהו," אמרתי למפרום. הוא שאל למה אני יושב
בחושך ומעשן. הייתה לי מוזיקה וגם סיימתי לשתות קפה. המוזיקה
הייתה עצובה מאוד, ולכן הוא הניח בצדק שאני עצוב.
|
הבלגן שהשותף שלי עשה בדירה, עלה לי על העצבים, ורציתי לכסח
אותו מכות כמו שלמדתי בקורסים של הקונג-פו, אבל עצרתי בעדי.
אחרי הכול הוא אנושי, וזו לא אשמתו שאני כועסת עד כדי כך.
|
הברז טפטף טיפות שמנות לתוך כיור הכלים המלוכלכים. הוא ישב ליד
השולחן ועישן סיגריות כשהוא מצפה לבואה. מספר מטבעות שחוקים
היו מוטלים על שולחן העץ - כל ממונו לימים הקרובים. הוא הביט
לרגעים, קצת נפחד, בלילה הכבד דרך החלון הקרוע בקיר.
|
"שלום לך, גברבר צעיר." היא אומרת לנוכח ההלם שלי. "הריח שלי,
לא התגעגעת אליו?" (ריח מעושן בריח שמן תינוקות.) "נהיית..."
"מה? אפשר להיכנס?"
|
טיולים בשעות הלילה, בין בתי הפועלים שחלונותיהם פתוחים אל
הלילה. רעש שמצטבר משעות היום, ומוצא להורג בשעות הלילה.
העשייה הבלתי נפסקת דועכת. סודות קטנים צומחים בין הקירות של
הבתים האלה, וברחובות.
|
"יא בת-זונה! יא שרמוטה! שמעתי שאת מזדיינת עם כל החבר'ה!" "מה
אכפת לך, יא שמוק! אני אוהב להזדיין עם החבר'ה. אם אני לא
אזדיין עם החבר'ה, עם מי אני אזדיין?!"
|
הוא קם בבוקר לרעש הקבוע של הפצצות והמסוקים, והטביע את ראשו
לרגע בגיגית של מי קרח. "זו הדרך הכי מהירה וטובה להתעורר,"
הוא אמר לחיילים החנונים שסביבו, ושאל מה הולך להיות עכשיו.
|
מה היא חושבת לעצמה, שהיא יכולה לרדת עליי, להקניט אותי ולבזות
אותי, ואני אכבד אותה? שתלך לאלף עזאזל, אני לא צריך מכשפה
כזאת אצלי בבית. אבל אין לה איפה לגור, איפה החמלה שלך, איפה
הרחמים. אם היא רוצה חמלה ורחמים, היא צריכה לדעת להתנהג אל
בני-אדם. אנחנו לא חי
|
יופי. לא אני המצאתי אותו. אבל דחילק, אני מסתכל בו. היופי הזה
נמצא במצב צבירה של בחורה, ששוחה בתוך בריכה על גג גורד שחקים.
|
בחצר הייתה לו חלקת אדמה קטנה, מוקפת גדרות אבן זקנות ומשטחי
בטון צבוע לבן שדהה מזמן. הוא היה מגדל שם עגבניות, רק
עגבניות. וכמובן הוא היה אוכל אותן כשהן הבשילו. הוא היה חותך
אותן ובוזק מלח, או שהן היו הופכות חלק מסלט.
|
בלב בטן הפלדה של האוטובוס. כמו פר עצום המעלה עשן. דרך
הזגוגיות הקפואות אני רואה טיפות שקופות של גשם נמרחות על
הזכוכית.
|
ליאונרד הסתכל על עצמו במראה. הבבואה שהשתקפה אליו ממנה נראתה
מתה. אמנם היא יכלה לזוז בעצמה, ואפילו לחשוב כל מיני מחשבות
ולתכנן פעולות שונות, אבל העיניים היו מתות, העור נראה כעשוי
קלף כהה, והקמטים בפנים לא נראו כקמטי אדם זקן, אלא קמטי מת.
|
אמרו לי שכאן היא מתגוררת, אהובתי. בעיר המוגלבים אשר בקצה
הדימיון, מעבר לחלום ימינה ליד ערימות הפנטסיה. שם היא נמצאת,
ואם לא אגיע מהר היא תשכח ממני, ואם אומר את שמי, הוא לא יגיד
לה דבר.
|
היו הרבה בנים שאהבו אותה, למרות שלדעתי היא הייתה מגעילה.
הבנים, שבעצם היו גברים צעירים, היו פזורים על פני השטח שמול
קולנוע "אוריון", ברחבה שלפני מועדון משחקי ה-וידיאו שהיה
מקורה בתוך בניין.
|
בלילה אני לא זז מ-פה. אני עומד באותה הנקודה, באותו גן, ומביט
סביבי על כל מה שנמצא סביבי. לפעמים מגיעה לכאן ילדה, בעצם
נערה, ויושבת על המגלשה. היא מעשנת ומסתכלת סביבה.
|
עישנתי עננים קטנים ונתתי להם להיאסף למעלה. תחושה מוזרה נפלה
עליי. הייתי עייפה ורציתי לאסוף את גופי לתוך שמיכה חמה ולישון
שינה ארוכה.
|
הלימונות האלו מזדיינות כמו שפנות. הוא אמר וחפן את אשכיו. אני
רק חושב עליהן, עומד לי כל-כך חזק, שאני יכול לזיין סוסה. אז
למה אתה לא מזיין סוסה? שאלתי אותו. סוסה לא טובה כמו לימונה.
לימונה זה הכי-הכי. הכי אחי. אחי-אחי. אחותי. הוא אמר והביט
בהן בהערצה. אולי
|
"מה אתה עושה מתחת למחשב?"
"מעסה לך את הרגליים."
"ככה הגעת לשם?"
"לא," אני אומר. "זה התחיל בליקוק..."
|
לפני הרבה-הרבה ימים הוא היה הולך עירום בכפר שלו. לא בשבילים,
במסדרונות, ובין החדרים. הבנות תמיד היו משועשעות מהזין הגדול
והרפוי שלו, והיו עושות ביניהן תחרות מי תצליח להעמיד לו
ראשונה.
|
על הכביש אוטובוס כבד הוריד והעלה נוסעים, אחת מהדמויות שירדו
עמדה שם רגע, לא ממהרת, פנייה אל הפרדס, כפות ידייה שלוחות
אצבעות על הזגוגית המעושנת שבתחנה, הוא שאף שוב מהסיגריה.
|
"הסיגריות האלו שאנו מעשנים. כל הנפלאות, כל הניסים." מזמזם
חמי רודנר בטלוויזיה, ודיכי חושב שהוא חייב לבלות לפני שייקרע.
במאפרה שלו יש פירמידה יפה של בדלי סיגריות. "קום, תתלבש," אמר
חמי בטלוויזיה.
|
"אימא, תפתחי לי את הדלת...!"
היא חבטה בדלת ואחזה בידית בייאוש ודמעות עד ש-כל פרקי
אצבעותיה הלבינו. היא הרגישה כמו "האסופית" בכותונת לילה קלה
ורגליים יחפות, דחויה ובוכה, והיא החליטה שהיא כמו האסופית
למרות שלא זכרה שקראה את הספר מעולם.
|
חודשים הוא היה בבית, בקושי יצא. לפעמים הוא היה קופץ למכולת
או לכספומט, לפעמים לקופת-החולים ב-של דברים. פעם הוא האשים את
הקור, פעם את החום, פעם הוא האשים המולה ברחובות הסמוכים, פעם
הוא חשב שהוא עייף מדי, או חולה מדי, או צהוב מדי.
|
ברשימה הקבועה שלי אתה נמצא בסוף. אני רק מדמיין אותך בסוף כל
ימי חייך עלי אדמות, וזה גורם לי לחייך. זה גורם לזין שלי
לעמוד, ולחשק בלתי נשלט לפצוח בריקודים סוערים על ראש הגלובוס.
זה לא בסדר מה אתה אומר, אני משתדל להיות תלמיד מצוין, אני
משקיע את כל הכוחות של
|
הוא ראה אותה במדרגות. הוא הבחין במיניות הנואשת שלה עוד
בהתחלה, כשהיא באה לגור פה. ג'ינס דהוי, ג'קט סגור, תיק בד
קטן, מגפיים שחוקים. הבגדים ישבו עליה טוב. מנסים להסתיר אבל
לא מצליחים את הגוף המשגע שהוא הריח מתוכם.
|
בתוך התא, כשקירות שחורים עם תמונות מפוחמות על הקירות, מיטת
ברזל עירומה, ושרשראות s.m יוצאים מהרצפה ליד קערית אוכל מפח,
ישב מולה האיש הזה, עם הברדס השחור על פניו, ומתוך הברדס
מציצות שני עיניים אדומות נוצצות.
|
ניגשתי למקרר והוצאתי לי מיץ תפוזים. רוצה? שאלתי אותה. (כמובן
שהיא שאלה מה, ואמרתי לה מיץ תפוזים,) לא, היא ענתה מהסלון,
אני לא שותה יותר, אני אוהבת את תחושת היובש. סבבה, עניתי,
|
היא שאלה למה הוא לא יוצא. "שהכאב ימצא לו חברים לטייל איתם
בלילה," הוא חזר על משפט מתוך איזה שיר. אבל היא לא הכירה את
השיר, ואמרה שהוא הופך פיוטי כשהוא דיכאוני. הוא חייך לעצמו
מובס.
|
בגלל זה לא ידעתי למה זה מגיע לי. היא נתנה לי את הכתובת שלה,
איזו דירת חדר וחצי בבניין אולי של אלף קומות. -זה מקום זמני-
אמרה לי - עד שאסתדר- זה בית כזה, כלומר בניין, בו החליטו
לאכלס עולים חדשים. היא יודעת עברית עוד מסלובניה. אני מגיע
ומחפש את המעלית.
|
אז יצאתי עם תרמיל וצידה לדרך, והלכתי לכיוון השכונה הישנה.
הרבה ציפורים היו ברקע, וזה היה לי מוזר. חשבתי שבטח הציפורים
מחפשות ענן לנוח עליו, אבל ענן לא קשה, הוא צמיגי.
|
אף-אחד לא ישבור אגרטל על הקיר שלי, מעל העציץ, שאני מטפחת,
ואני אצטרך לאסוף את שברי החרסינה הקטנים מתוך העציץ בלי שיהיה
כלב לידי שילקק לי את הרגליים וינחם אותי.
|
היא הביטה אל העיניים החומות שלו, מה מסתתר שם. הוא לא הבין,
כמו תמיד, ורק חייך חיוך יבש וקצות עיניו התכווצו, אבל
העיניים, הן לא צחקו, גם לא השפתיים, הכל היה מלאכותי וקר. היא
השפילה את מבטה.
|
שפתיה הרכות נישקו את שפתיו הבקועות ומערתה הלחה קיבלה את
השורש הגדול העקום והמיובל, שוורידים בקועים בו כמו צינוריות
דם חיצוניות.
בגן-עדן טבל השטן, ולבו בכה מיופי אינסופי.
|
בבוקר שמשון יצא לשוטט ברחובות הגשומים שברחבי הממלכה שלו.
העננים היו כבדים ואפורים, והם המטירו גשם דק שהטריד אותו, אבל
לא הייתה לו כסות. גם הרוחות הכו ישר בפנים והקפיאו את עצמות
הלחיים, אבל למרות זאת הוא חייך.
|
"מלי,"
"מממ..."
"מלי!"
היא מזדקפת במיטה ומביטה בי במבט קרוע. "אתה לא תיתן לי לישון?
חרא של חיים ואתה גם מעיר אותי?"
"יש אויבים, מלי."
|
מיכל הייתה מחונכת עכשיו. אבא חינך את מיכל הקטנה, מיכל שתמיד
קטנה, מיכל שצריכה שאבא ידאג לה אפילו בגיל 25, כי אבא יודע
הכי טוב. הוא רחרח את פיה ואמר בקול שקט "מיקי. את שתית
אלכוהול."
|
אני לא אדם אמיץ במיוחד. למעשה אני די פחדן. אך בכל זאת נקלעתי
לסיטואציה בה היה עליי לגייס כוחות של אומץ רב על מנת לפתור את
המצב שנקלעתי אליו. אתם וודאי תוהים מה היה המצב. ובכן,
|
הוא הגיע לגרם המדרגות הארוך שמוביל מעלה לרחוב המקביל, ובו
כביש סואן ודרך שזורמת ממש כמו להחליק אל ביתו. הוא היה עייף,
וזה סופו של הסיבוב האחד-לפני-אחרון. אבל כשהוא רצה לעלות,
מישהי רצתה לרדת.
|
הם גורמים לה לצחוק ולהזיע, ואני רואה הכל בעין השלישית וידי
לא מגעת כשהיא באה אליי ושותה איתי כוס קפה. וכף רגלה בעקב
נמוך מתופפת על המרצפות והיא שואפת מהסיגריה שלה כה עמוק
לריאות, כאילו החליטה להחליד את עצמה כאן ועכשיו.
|
הלכתי בין השיחים אל הנהר השקט. הברגתי את משתיק הקול לאקדח.
קשרתי בשרוכים את האקדח לראשי כדי שלא יירטב, ושחיתי בשחיית
כלב לצד השני של הנהר. כשעליתי על הגדה עמד מולי נאצי והסתכל
עליי מופתע, יריתי לו אחד בראש.
|
אתם הקוראים עודכם שרויים בחיים, אך אני הכותב ארחיק לכת בארץ
הצללים לעת הזאת. כי אכן דברים מוזרים יתרחשו, וצפונות יתגלו,
ויובלות רבים יחלפו, עד אשר תחשוף עין אדם דברי זיכרונות אלה.
|
לפני המון-המון שנים הייתה ילדה קטנה עם עיניים ירוקות ושמה
מממ. מממ מאוד רצתה לטייל ברחבי היקום, אבל לא מצאה אף חללית
שתסכים לאסוף אותה כטרמפיסטית. בעיה.
|
"הרי אני נווד בנשמתי!" ברבי קרא ושאג בקול רם על שולי הכביש
היוצא דרומה מהעיירה, כשראה את השלט "אתם יוצאים מגבולות
העיירה -שריר ברזל- חיזרו אלינו בקרוב!"
|
"אחח... אחח..." קונן מפרום. "כואב?" שאל מיכה. "לא, זה
שטויות, אבל אני אדם דרמטי, אז כשקורה לי משהו, כולם צריכים
להיות במתח," "הבנתי,"
|
"הנוסע מתבקש להשתמש במושב אחד מלבד," הודיע הנהג במערכת
הכריזה, "זה שולל מקומות ישיבה משאר הנוסעים," הרמתי את עיניי
לכיוון תא נהג הרכבת, "איזה נוסעים?"
|
היום יום חמישי. אמר מר שטרן לפני שטרק את המגירה. הדברים הכי
גדולים קורים ביום חמישי, הוא אמר, תמיד היה ככה ותמיד יהיה.
אתה חושב שקץ העולם יגיע? שאל אותו החתול שמיל. לא, יותר גדול
מזה, חתולי החמוד.
|
אני לא מצליח לשים את האצבע על הדבר הנורא ביותר, המזעזע
ביותר, שבו נתקלתי במהלך שיטוטיי בערבות מחוץ לעיר. הייתה שמש
גדולה בשמיים והכול היה יבש כמו מדבר. קינאתי בצמחים מאיפה
לעזאזל יש להם מים, שיגלו לי ויתנו גם לי.
|
זה לא שאת משוגעת, אלא זה כן שאת משוגעת. בואי אני אסביר לך -
ילדה אוהבת את אבא שלה. אישה אוהבת את בעלה. ידידה מתיידדת עם
הידיד שלה. יזיזה מזדיינת עם היזיז שלה! מה פה לא מובן? אבל
אני לא יכולה, זה לא בראש שלי, אני יש לי דברים אחרים בראש,
אני רוצה לעוף כמו צ
|
והעכביש הקטן שטווה קורים בפינה של השירותים. יכולתי לחרבת
אותו ואת הקורים שלו עם מטאטא. יכולתי למחוץ אותו בשתי אצבעות,
יכולתי. אבל מי חשב.
|
בשמיים שטו להם עננים, רעננים ויחפים עד היכן שהעין רואה. כל
היום ירד גשם ועכשיו החליט להפסיק. רק עננים, רק רוח. אני
בן-זונה אם לא בא לי סיגריה עכשיו. אבל אסור לעשן פה, לא בכפר
הנוער המזוין הזה, על כל המדריכים שהם סוהרים וכל החניכים שהם
אסירים.
|
ככה בענווה התחשק לי סיגריה. ככה בענווה הייתי מרים בדל סיגריה
מהאדמה בשביל לעשן. ככה אם הייתי רואה את זו שזרקה את הסיגריה,
והייתי מעשן היישר משפתיה. ככה. אבל אני, חברים, לא נמצא במקום
בו מותר לעשן. איפה הוא, אתם שואלים.
|
"היית רוצה לשמוע קאונטרי?", הוא ניסה לחץ עדין.
"פאק! פאק!", היא פרפרה כאילו הבינה, וחיוך התפשט על שפתיו.
"אני אוהב אותך ככה", לאחר כמה רגעים היא נדמה, יושבת לה כמו
גברת. הוא הרים אותה על רקע קרקורי הזעם שלה והוציא מתחתיה
ביצת זהב.
|
קנינו את הסמים שלנו חוקיים-חוקיים, אפשר למצוא אם מחפשים,
ורקדנו, מיקו, אתה זוכר כמה רקדנו, לתוך הלילה, ופתאום נוחת
הבוקר ולוקח את הכל. למה הבוקר היה צריך לבוא כל הזמן, מיקו,
מה עשינו לו רע?
|
הוא שמע אותה דוממת. הוא לא היה צריך להסתכל, זה היה בשקט בחדר
בו הייתה. דממת מוות. שום חפץ לא זז, שום תנועת גוף לא מורגשת.
אפשר היה לשמוע את הד הרוחות מתגלגל מהחלון בחדרה, ולא אותה.
אפשר היה לשמוע את תקתוק השעון.
|
היא הייתה רעבה מאוד כמו נמרה. כמו לביאה. כמו זאבה. "בוא
נזמין פיצה," היא אמרה, אבל אני אמרתי לה שתשתוק ותאכל את הלב,
כי זה הדבר היחידי שהיא צריכה לאכול.
|
הוא מנסה לצבור שלושים נקודות. יש הרבה מכשולים בדרך כדי לצבור
את הנקודות. למשל יש ארגזים שמתפוצצים ותובעים קרבנות. ויש
בתים שמתמוטטים והנקודות לא נצברות. הוא יוצא עם תרמיל ובגדים
של הליכה, והולך את כל הדרך אל מעלה האדמה הקשה.
|
דיסק ה-mp3 נגמר. ראשו של מיקו התחיל לכאוב שוב. מהאסלה
בשירותים הוא ראה נמלה גדולה מזדחלת במהירות תחת הדלת לעבר
רגליו. הוא הביט בה שנייה, ואחר מחץ אותה בנעל הבית. היא פרכסה
רגע והוא דרך שוב, משאיר ממנה שלולית ג'לי.
|
חלקי הפאזל של מוחו נפרדו והתערבלו עם הרוח הקרה והצרחה שרטה
אותם, שילחה ביניהם ברקי חשמל. לרגע הוא שכח את שמו, והוא שמע
את קולו שלו שלוחש בתוך מוחו את הכמיהה לסימפוניה התשיעית של
בטהובן.
|
הגוף שלו הרגיש נהדר, אבל הלב שלו כאב, וגם הראש. עיניו היו
בולשות אחרי עוברים ושבים בתקווה לאיזו הזדמנות, משהו שיקרה
במקרה, כי דבר טוב צריך לבוא במקרה.
|
היא רק יצאה מהמקלחת והיא לובשת תחתונים דקים סגולים בלבד. אני
רוצה, בחשק רעב, לנחם את גופה, להרוות את גופי.
"מה אתה מסתכל?" היא אומרת בשקט, אבל עם נוכחות.
|
"לא התכוונתי להיות בחוץ כל-כך הרבה זמן." אמרה מלי והעבירה יד
בשערה.
"אני שמח שיצאת לים, מלי. לא יהיו לך עוד הרבה סופי-שבוע כאלה
כדי להפליג. מפתיע שאני עדיין כותב אותך, לא?"
|
"לא עומד לו!" קראה אילנית באכזבה. שרון ראתה שאכן כך. אילנית
הסיטה את שערה הארוך והשחור מפניה ואמרה: "אבל הוא נראה ממש
טוב."
|
הבן-אדם יושב שעות עם ספר של רמי אורנים, ומנסה לקרוא, ומנסה
להבין, ושום-דבר לא נכנס לו לקופסה. "מה," אומרת לו חצילה
נצנצית, "רמי אורנים כותב כמו לספר ילדים, כל אחד יכול להבין."
"אני לא מצליח," אומר אפרוח ורוד ועיניו דומעות
|
כשאני חש את חום דמותו, הוא נוסע בכביש ריק ממכוניות אחרות. יש
לו רדיו עייף על גלגל"צ, וסיגריה ביד.
|
עגבניות ירוקות מטוגנות זה יותר טוב מבשר, עוף ודגים, הוא אמר.
אני ישבתי בבית שלו שבעצם הייתה דירה והסתכלתי על הקירות
המפויחים מעשן סיגריות ועל הציורים התלויים על הקיר. זיתים?
הוא שאל.
|
מתחשק לי עגבנייה, היא אמרה בין חיוך מתוק לחיוך מתוק אחר,
וחיוך מפלצתי. אני מצטער אדונית קטנה, אבל נגמרו לי העגבניות,
אולי היא רוצה תפוז? לא, לא תפוז, אני רוצה עגבנייה, כזו
עסיסית, עם הרבה דם מיץ.
|
העגילים שלה היו מושלמים על הפנים היפות שלה. היא הביטה בי
בשמץ חיוך כיודעת סוד, ולקחה את התיק. בדקה ש-כל מה שצריך נמצא
בתיק, ושלפה את צרור המפתחות הקטן. "אז תשמור על עצמך," היא
אמרה, יצאה את הדלת ונעלה אחריה.
|
"כאן," אמרה לו האלה הג'ינג'ית, "תמצא אותה, בוהה בחלון." משק
הכנפיים שלו מסמן את האוויר ברצועות כחולות שמשתרכות מטר
אחריו. החלונות חשוכים. "טיפשים כולם." הוא מצייץ. ורואה את
חלונה של דפי, בו אור רך נשטף מהמסדרון.
|
תכירו, ילדים, את מלי שרוצה הביתה גם במחיר הנוכחות של אימא
שלה. תכירו את זו שהבכי חנוק בתוכה והיא רוצה רק ללכת לישון.
לא רצית להתבגר? אז חה עלייך. חה חה על כולך.
|
כי הוא מת, ושום-דבר לא יחזיר אותו לחיים. הסמים והטיפולים
הרסו את המוח, והרגשות שרפו את עצמן. לא, באמת שהוא לא מרחם על
עצמו, כי אפילו רחמים עצמיים הוא לא יכול להרגיש. גם לא עצב
עמוק או קטן, קיומי או על חייו.
|
פרנקי שמע על עורבים, אבל לא ראה אף-אחד כזה. במקום ממנו בא לא
היו עורבים, אבל פה הם היו בהמוניהם. הם היו אוכלים פגרי
לטאות, ומלקטים מקקים קטנים וחרקים, ואז עפים בקרקור צורם אל
צמרות העצים.
|
הוא התעורר כשנגמרה לו הסוללה. הוא הספיק לראות שאור יום לפני
שהאור כבה. הוא מישש מתוך עיוורון בתוך צלעותיו וגישש אחר
הכפתור, ולחץ. הוא חיכה רגע בחשכה גמורה כשהתמונה ריצדה מול
עיניו והאור חזר לעיניו.
|
אני שותה כבר בירה שישית. שירים מיואשים ברקע, מלאים כאב. מלי,
כי חם לה כל כך, שוכבת על גבה עירומה במיטה. עורה בוהק בזיעה.
זה מראה יפה. ואני, אני לבוש טרייניג ארוך, וג'קט קל על חולצה
שחורה, עם הדפס של טופאק.
|
העיניים שלה תפסו אותו בראשונה. אלו היו עיניים מדהימות. הוא
ראה בהן ים אחרי סערה, כשהגלים שקטים אך עדיין טעונים.
|
חם. אז אני והיא מסתובבים כבר חצי שעה בבית עירומים. "מה זה?"
היא מצביעה לעבר זקפתי. "לא יודע," אני עונה. "לא מכיר."
|
הוא ישב במסעדה בשולחן שפנה אל הרחוב וביקש מרטיני כפול.
"לך?!" תהה המלצר. "למה לא?" תמה עכבר הביבים. "יש לנו אחלה מי
שופכין... אבל בעצם לא, אם אתה רוצה מרטיני, תקבל מרטיני,"
כפול. הוא שתה ונהיה מסטול והלך ברחוב לבדוק את טופס ההגרלה אם
זכה.
|
פתאום הוא התקרב אליי ולחש: "אתה מכיר פה מישהו טיפש?" "כן."
אמרתי. "תנסה את האיש עם הטורבן האדום." הוא הלך לנסות אותו,
אבל זה היה עסוק בחיפוש דרך להתאבד.
|
ובאוויר יש ריח של מים פושרים. כשהיא פושטת את בגדייה הכבדים
ונשארת בבוקסר וחולצה קצרה קרה רפויה, מדליקה את המאוורר
ושואפת לתוך פנייה את כל האוויר הקר הנע.
|
היא בקושי הייתה סוחבת את עצמה. הייתי חוזר מהפלחה והיא הייתה
מחכה לי על המדרגות רק כדי לצנוח לבין זרועותיי, להישען, לנוח.
כל-כך חלשה ושברירית הייתה. ואני, חסון מקריעות תחת הייתי מרים
אותה בזרועותיי, גופה הרך כנגד שריריי הקשים, והולך ומניח אותה
בחדרי מיטתי,
|
התקרה החליקה במלוכסן ולא זזה. הוא יודע שהוא נראה עלוב נפש,
דורש מכות, זה המוח שמתעתע בו, אבל הוא חייב לצאת. שכונה
אלימה, חיות טרף, הוא החליק אולר לתוך כיסו, הוא לא חשב הרבה
מה אם שוטר יתלבש עליו.
|
השכנים שמעו את הצעקות האלו מהדירה, ונבהלו מאוד. מה זה קרה
לפינקס הזקן? הרי הוא אדם נדיב וחייכן, ותמיד צוחק עם כולם
ועוזר בשעת צרה. ואף-אחד לא שמע אותו צועק או מתלהם מעולם.
השכנים היו בהלם בדירותיהם והסתכלו זה בזה. מה עשו לפינקס
הזקן, ומה הם עשו?
|
דרך כל זגוגית של משקפי שמש עוברות למיכה בחורות מול העיניים
ולכל אחת סיפור. ספרים לא יאמרו ולא יאכלו להכיל את הסיפורים
הצנועים והמשמימים ביותר. הוא הדליק סיגריה ונחפז לתחנת
האוטובוס שם עמדה מלי ועישנה בזנותיות.
|
החיוך מרוח לה על הפרצוף מאוזן לאוזן: "באמת אדוני. מבקשת
סליחה מאדוני. רק דפי רצתה לתקן ראש לאדוני. באמת חבל שאדוני
משוגע. לא רוצה להידבק מאדוני..."
|
אז היא הכניסה את הידיים לכיסים ומצאה ארנבון. ארנבון כזה קטן
חמוד פצפון. היא שמה אותו לידה ואמרה "ארנבון, ארנבון, מה אתה
עושה בתוך הכיס שלי? מי הביא אותך עד אליי?" פצח הארנבון את
פיו ויאמר
|
חרישי-חרישי, לא נשמע כמעט. כל מיני קולות של חרקי הבמה.
מגושם-מגושם, לא חינני בכלל. כמו פיל בחנות חרסינה. מטפל היטב
ברובה. קוראים לו ויק.
|
את דלת הפלדה המצופה פלסטיק חום-כתום עם כתמים מוגלתייים כמו
עורו של מצורע, פתח לי אביו של צארה. ריחמתי על בגדיו.
|
מגלה לפושעים את תוכניות ותנועות הקורבנות העתידיים, והשוטרים,
ומחכך ידיו בסיפוק כשהרעים דוהרים אל השקיעה עם מיליוני
דולרים, אזרחים טבוחים, ושוטרים מוכים ומתוסכלים.
|
היה לו קר מדי על קוביית הקרח הזאת.
"זה קור שחודר לעצמות..." הוא מלמל בזעף,
"איך היא הייתה יכולה להשאיר אותי כאן, לבד,
גלמוד, בודד, עצוב, עזוב... איך?"
|
התבלבלה לו המילה, הוא אמר קוסית במקום כוסית, ועכשיו הוא
מאושפז במחלקה של הטיפול הנמרץ בבית החולים שיבא בתל השומר,
ויש לו צינורות מחוברים לגוף שמאכילים ומשקים אותו, ומוציאים
ממנו את הפיפי ואת החרא, והוא לא יכול לדבר ובקושי לנשום,
|
יש ציפייה דרוכה למשהו מתובל במועקה מתפוגגת. דורך את נשקו
ומשקיף דרך הכוונת הטלסקופית אל העצים הרחוקים, מעמיק בין
שורות העלים, חודר אל ההרים, מנסה למצוא עלמה יפה לבושה
שחורים, ופניה פני מלאך מיוסר.
|
קטניס היפה והחכמה של הכיתה הגיעה היום ללימודים עם צמה קלועה
סביב ראשה כמו כתר. זה יוצא דופן, כי בדרך-כלל היא באה עם שיער
פזור, ולפעמים רק לפעמים עם צמה, אבל לא סביב ראשה.
|
בשעה שתיים ועשרים ושתיים דקות, כשהאנשים נמו את שנתם, והירח
היה גבוה בשמיים, התעוררה קטניס בת ה-שש-עשרה משנתה, ובמהרה
היא עתידה לעשות מעשה שישנה את האנושות לבלי הכר, וזאת בלי
לדעת זאת.
|
העיניים שלה מביטות בקיר כבר הרבה זמן. המאוורר מפזר אוויר קר,
אבל חם לה וחנוק והקירות גדולים, עצומים, סוגרים. אני מכוערת,
היא חושבת ומעווה את שפתה. אני מתכערת מיום ליום. באינסוף
המוחלט הדלת נפתחת והוא נכנס, זורק מבט ונועל את הדלת.
|
היא יושבת על ספת היחיד ברגליים כפופות ופשוקות חליפת טרייניג
ומאפרה בין רגליה מעשנת
|
יש לו עציץ. בעציץ יש צמח. היא אמרה שקודם כל הוא צריך לדעת
לטפל בעציץ לפני שהוא מנסה לפתח קשרים חברתיים. הוא היה משקה
את העציץ, אבל לפעמים העציץ נבל. כלומר הצמח שבו. הוא היה
משקה, והעציץ היה מתחדש, אבל לפעמים הוא היה שוכח להשקות,
והעציץ היה נובל שוב. היא ט
|
מן הראוי שככה תאמר - אמרתי אל הגבר שלי אחרי שהתנצל. "כן,"
הוא אמר, "הייתי ילד רע-רע-רע, מגיע לי מכות." אז אולי במקום
זה תכין לי קפה שאני אוכל לחשוב מה לעשות איתך, אמרתי לו,
וחייכתי את החיוך הנמס והמקנטר שהוא אוהב.
|
אפשר להגיד שהכול בסדר. בסדר, יש אומרים, זה לא מספיק, זה צריך
להיות מצוין. אבל בכל זאת הכול בסדר, וזה יותר טוב מ-לא בסדר.
הוא חייך ומזג לעצמו קולה לתוך הכוס עם הקרח. - כן, אבל בכל
זאת, לא לכולם טוב.
|
אולי אם הייתי חתול, כל זה לא היה קורה. אבל גם אם הייתי
אפרוח, דבר מזה לא היה קורה. לפעמים אני חושב שטוב היה אם
הייתי משהו אחר, אבל טוב לי שאני - אני. הלכתי לי במורד הרחוב
אל מטרה נסתרת, כשלפתע - מה רואות עיניי?
|
"היום אנחנו יוצאים לדוג..." הודיע לרוג'ר אביו של רוג'ר.
הנימה הייתה חגיגית בדבריו של האבא, אבל רוג'ר הביט עליו בעין
עקומה. "מה זה השטויות האלה?" הוא מלמל כשהוא מנסה להמשיך
לבהות בטלוויזיה. "זה יעשה לך טוב," אמר האבא.
|
תגיד שלום לכלבה רוחמה... שלום, שלום. עכשיו תכניס אותה לתוך
הבור ותכסה. אבל יהיה לה בודד בתוך הבור, וגם חשוך, מחניק
ובודד. אמרת בודד פעמיים... מה יהיה איתך? לא יהיה לה חשוך,
מחניק ובודד, כי היא מתה, היא כבר לא פה. אז תכניס אותה לתוך
הבור ותגיד לה שלום. אבל
|
בצהריים סואן הוא עבר על פנייה לאחר שלא ראה אותה חצי שנה, היא
הביטה בו מזווית העין בעוד המילים נשפכות אל מישהו, מישהי,
משהו, והוא חלף כאילו הייתה זרה.
|
עבר הרבה זמן מאז שהוא ישב על צוק וקפץ. היום הוא חמור גדול,
ממש פיל, ויש עליו איזה מאה עשרים אלף קשקשים. הוא יושב ליד
מקווה המים, ומביט בבבואה שלו באגם. זה לא מראה יפה, כי הוא
מכוער, והמים מכערים אותו עוד יותר, אבל הוא שואב הנאה ממראה
עיניו שזורחות כמו כוכ
|
והוא הלך ברחוב ההוא. רחוב שקט. יש בו בית כנסת די גדול ומפואר
יחסית לרחוב קטן, כולו עשוי אבנים לבנות. בשער בית הכנסת, בלוח
מודעות מוגן בלוח זכוכית, היתה מודעת אבל, זמני תפילה, השניות
בהן השבת נכנסת ויוצאת.
|
לילה אחד התעוררה הבת לרחשים מוזרים. היא שמעה את אימה נאנקת
ונאנחת, וחשבה שהאם מקיאה. היא הלכה לחדרה של אימה, ובדרך לקחה
מגבת כדי לעזור לאימה עם הקיא. אביה לימד אותה להקיא לתוך
מגבת, משום מה.
|
היא הייתה יפה. בגלל זה גנבו אותה מהמקום הירוק, והיא לא ראתה
את המקום הירוק 7000 ימים. כשהיא החליטה בכל זאת לחזור אל
המקום הירוק, זה היה מעין מרד פרטי. היא לקחה את חברותיה
ההריוניות, ונתנה גז.
|
הוא אמר לה ששד רודף אותו, כמו פרדי קרוגר, אבל במציאות, כלומר
אפילו לא בחלומות. הוא אמר ש-כל פעם שהוא לבד, השד יוצא מ-כל
מיני מקומות מוזרים, ומגשש את דרכו שלו, של השד, לקחת אותו
לגיהינום, או לשאול,
|
באומץ אני קם על שני רגליי ורואה את המגדל של הטירה עוד מעט
ייגע בשמיים. באתי חבריי... באתי. הנה אני כאן להשתכר איתכם עד
שלא אזכור את שמי.
|
"אתה זוכר אותי," היא אומרת. אני עם השיער הבוער, עם הזיקוקים
בעיניים, עם הציפורניים המשויפות, עם תנועות החתול. איפה היית
אז? הייתי בתוך השמש, אומר קוקו.
|
כשהיא אמרה לו שהוא צריך לקלף את בגדיה כאילו הייתה ביצה, זה
היה יותר מדי, הוא לא הסכים. "את לא ביצה, את לא חייבת להיות
ביצה, ואף-אחד לא יכריח אותך להיות ביצה," הוא אמר במומחיות
ובנחישות.
|
"צריך לקלף את העטיפה לפני שאוכלים," היה כתוב על הוופלה
המצופה שוקולד. "אבל אני לא רוצה לקלף את העטיפה!" אמר האריה
הגדול בזעם. "אני מסוגל לאכול ניירות, שקיות, אפילו ברזלים, אז
למה שאני ארצה לקלף את העטיפה?"
|
"כי אנחנו מאמינים בחיים," הוא אמר כששאלתי. היה לו תה רגיל של
ויסוצקי, חזק עם לימון וסוכר. הוא ערבב את הלימון ונתן לו לצוף
בתה כמו שבר סירה שצף על פני המים.
|
נשענתי אל העמוד בצורה בה אראה כאילו אני קשוח ומשועמם,
והדלקתי סיגריה. כל החלונות בבתים סביבי היו מוארים, וידעתי
שיש שמביטים בי. אם אראה כאחד מבני המקום, אולי אצליח לצאת
מכאן חי.
|
הוא עלה במדרגות שיכור, שוב, מפזם שירים מזרחיים שמחים בקול
עצוב. הוא הגיע ודפק בדלת. הוא חיכה. "אז מה אם אני שיכור, לא
מגיע לי להיכנס?" הוא אמר בתחילה באיום ואז ייבב.
|
אני והיא היינו דפוקים כבר הרבה זמן. היא לקחה פעם סמים גרועים
והמוח שלה נתקע בחצי מחשבה ולקח איתו חלקי מוח קטנים שלא יחשבו
עוד אף פעם. אני לא נגעתי באף סם. אבל הייתי מסתובב שיכור
מליטרים של בירות שהייתי שותה בוקר, צהריים וערב, ללא הכרה.
|
היא הייתה ישובה על הרצפה, גבה נשען לקיר. מאפרה, קופסת טיים
וחפיסת גפרורים. הרדיו ניגן רצועות מנוונות, והשיממון כבד. היה
לה כאב של מועקה בשיפולי הבטן. היא חשה שהיא מפסידה משהו.
|
"ואם לא אתן," אמר מיכה. "מה תעשו?"
"נדפוק אותך בתחת!" קראה הבחורה, ופתחה בצחוק משוגע.
|
המכונית נעצרה בדיוק לידי, כאילו מלאך המוות בא לאסוף אותי
אליו, והדלת נפתחה. שום אור לא נדלק בתקרת המכונית. פני מומיה
הסתכלו אליי ממושב הנהג וחייכו חיוך עצוב.
|
היא דפקה בדלת כשראיתי איזה סרט מטופש באחד מערוצי הסרטים.
חיכיתי שאימא תפתח. "מישהו דופק בדלת!" היא צעקה מהמטבח. "אז
מה את רוצה שאני יעשה?!" "תפתח!" צעקה.
|
לפעמים הייתי מוצא שיר שכתבה בחרך הדלת. לפעמים בקבוקון יין
קטן וחתום עם כמה מילים חמות ומבולבלות, תלוי על ידית הדלת.
וידעתי שלבה איתי, אבל היא לא יצרה מגע, הייתה עסוקה בטיפול
בחיים המבולגנים שלה.
|
בבוקר היא הייתה קמה. על השולחן שאריות קפה וכדורים, וספר שירה
קטן שהמילים בו לא אמרו לה כלום, אבל עשו לה הרגשה טובה. הבזק
אור הבוקר חתך את מוחה, והיא תפסה בו, עוצמת עיניה בעוד ראשה
מהדהד משקולות בין רקה לרקה.
|
אמרתי לו שאני לא יכול. אמרתי לו "אני לא יכול". לא מבין מה
הוא לא הבין. זה משפט פשוט, שלוש מילים. אני זה אנוכי, כלומר
אני. מה אני? לא. מה לא? יכול. פשוט, אני לא יכול. אבל הוא דחף
אותי לשם כאילו הייתי עז. אמר לי "תעבוד"
|
אני מנענע אותו מתוך שק השינה, בועט בו, וקורא בשמו - "שמוליק!
שמוליק החתול!" הוא מעיף אליי מבט עצבני. כנראה הערתי אותו
מ-שינה. ",תגיד, שמוליק, שמוליק החתול, למה המכולת סגורה?"
|
שממית ישבה על עלה לח ומצצה גבעול. "שמוצי," היא קראה לשמוצי,
"אתה יכול לעשות לי נעים בגב?" שמוצי לא ענה, הוא היה עסוק
בצפייה במשחק כדורגל, וזו הפעם הראשונה ש-אשכרה הקבוצה שהוא
אוהד מובילה.
|
מור אמרה תבוא אליי. לקחת ממני כוח ולתת בחזרה. היא תראה אותי
ככה מסטול, עם הזקן על הפנים. אדם שאין לו כוח לקום לשירותים.
|
קרן שמש מאוחרת ירדה דרך החלון על מיכה השוכב על המיטה, בוהה
בתקרה. הוא לא הרגיש טוב. מחלה מחלחלת בגוף הזה שלו. כשיבוא
מלאך מרקיע הוא יגיד לו שהוא רוצה שהכל יהיה בסדר. שירים ברדיו
כמו קוראים לו לחזור הביתה. עברת דרך ארוכה, מיכה. הם אומרים.
איפה אתה עכשיו?
|
היא נכנסת (ויושבת לי על הכתף). היא נכנסת בתחתונים וחזייה
ומין חולצה מרושלת. בא לך לשמוע מוסיקה, ילדה? בא לך?
|
שנים רבות חלפו מאז מיקו רב הדרכים חזר לסיפורים, אשר בבמה
החדשה, במקום שאין שני לו, והוא בארץ האינטרנט.
|
אני לא יודע מה אני עושה עכשיו. יש כל-כך הרבה קירות אטומים
סביבי, שאני לא יכול לזוז. הם אומרים שלא הייתי צריך לשטוף את
הכלים, אבל הכלים היו מלוכלכים, מה אני יכול לעשות, מה הייתם
עושים במקומי?
|
הוא גיחך וחמד את הסיגרים והשוקולדים אליו כילד קטן, והניד
בראשו כמשהו שנראה כהכרת תודה. במסך חייך אליו הליצן, חיוך של
חתול צ'סטר מלגלג. "את מי אתם אוהבים?" הוא שאג שם, ומכל
החלונות נשמעה שאגת "צ'סטר!"
|
היא אוהבת אותי, אני יודע. אני אומר לעצמי, ותוהה אם זה זמן
טוב לבהות בשמש. אני שוכב על הדשא ומביט בשמיים. כחול מושלם.
צל נופל עליי ואני מביט אחור בהטיית ראש. בחורה עירומה עומדת
הפוך ומביטה בי.
|
המוזיקה המהדהדת דועכת כלי אחר כלי בלי סימן נראה לעין,
וחצוצרות ג'אז בניצוחו של בילי סוואן קורעות את התקרה מעליי.
דרכה מחליקה באטיות של חללית מעלית קטנה חשופת מעקים, ובה איש
לא מוכר ומישהי שהלב קורא לה, כל הזמן.
|
"תזריק אותו!" "אין מספיק חומר במזרק..." "לא אכפת לי, תזריק!"
הוא הזריק לו לזרוע, ועקב אחרי התגובה שלו. הקריז עדיין היה
קריז, אבל הוא דעך במקצת. "לך תדע מי השתמש בו קודם," אמר זה
שהזריק לשני, "אולי היה לו משהו... אי-אפשר לדעת."
|
הילדים היו עם מצתים ושרפו את הסוכה היפה שבניתי. זה לא היה
נורא כל-כך, לו לא כולם היו בתוך הסוכה, ונשרפו למוות. כמובן
שראיתי גם בזה סיבה למצוא את הטוב מתוך הרע, והקמתי שם פארק
משחקים לזכרם, עם מתקנים שלא יכולים לעלות באש. אפילו לא עם
נוזלים דליקים.
|
זונה! את זונה! צעקתי עליה. למה את לא מכבסת? למה את לא שוטפת?
את זונה עצלנית כמו האימא המחורבנת שלך! מי השריץ אותך, מי?
בטח עכשיו הוא מתאבל על זה. היא הביטה לעברי בעיניים מלאות
דמעות
|
אני בודד כמו עצם בגרון של דג שאכל יותר מדי דגים קטנים ועכשיו
הוא לא יכול לבלוע אלא להיחנק. על מה אתה מדבר, דוקטור פסיכי?
אתה במסיבה, כולם שרים ורוקדים ושותים ושמחים ואוכלים, כיצד
אתה יכול להגיד לי שאתה בודד?
|
ברגל יחפה על אבנים אני צועד למרחקים.
שמש אדומה בעיניי, שמים בוערים,
רק אני ותרמיל צידה.
|
עוד משקה ועוד משקה
ועוד ועוד,
אתה מרגיש יותר טוב?
האמת שאני מרגיש מצוין,
|
כל מה שרציתי זה לישון
אבל הרעש המחריד נכנס לי לחלום
תלוי על סולם, חולם וחרמן
שולחים לך מכתבי חיוב
|
שנות התשעים הנמרות היו משהו ששווה לדבר עליו
עם גאנ'ז נ' רוז'ס המשוגעים, ואוליבר סטון המשוגע לא פחות
אבל היום ראיתי מישהו בורח, וזה רץ אחריו,
שני אנשים מבוגרים
|
תמונה שלי מרצדת ב-MTV
את רואה אותי
מוזיקה של גיהינום, מוזיקה של ייסורים
קליפ של תופת
|
אני יושב בפינה,
רגל פה, רגל שם
מביט על הנוף,
אין מה לראות
|
- אבא, בודד לי
+ לכולם בודד, בני
|
הדייגים יצאו להם לים
ואת הים שלהם לקחו איתם
מה אני אקח לי לים,
אם לא את הדייגים עצמם
|
באביב הזה איבדתי את הזין.
זה לא דבר נורא, כי אינני חרמן,
ואין לי בעיה להשתין גם בישיבה.
|
השמש זורחת בהירה, האוויר רענן וקל
הפרחים פורחים באופק, הלילה בישראל אביב
הציפורים שרות את השיר שלהן, העולם מרגיש שהוא שייך
לנו, לאהוב, לכל מה שנכון, הלילה בישראל אביב
|
כל יום ויום אני משחק כאן בקוביות,
אבל כשהמחר יבוא אני אלך בעקבות השמש
יום אחד את תבואי ותרצי לראות אותי,
אבל אני לא אהיה כאן
|
אני לא יכול לצאת מתוך עצמי
אני מנסה, אני מנסה,
אבל אני לא יכול לצאת
אני מנסה סרטים, קליפים, פורנו
|
הייתי
לו יכולתי
מטביע אבן מהירח
באמצע מדליון זהב לבן
|
אם אתה היית יכול לבוא
תנסה לא לצחוק
זה מבלבל,
אבל אני רוצה להיות אתך
|
בקומי ובשכבי ובלכתי ובחזרתי לישון
בשמיים הכחולים ובכל מיני הצבעים
בברז של המים ובמשקה המשכר
אני כל-כך עייף מאמריקה
|
התינוקת ישנה בעריסה ואני לא נרדם
שתיתי קצת בשביל להירדם, לא נרדם
אשתי ישנה קרועה וסדוקה, ואני לא נרדם
ברדיו חדשות ומוזיקה ודיבורים, ואני לא נרדם
|
אני פורש לעת ערב את החומר,
וקוצץ אותו לחתיכות
מי שהקשת בענן בשיערו יידע מה אמרתי
חם בחוץ, אבל בפנים קר יותר,
|
אתה רוצה מראה? אני מציב לפניך מראה
לא תמיד היא מחמיאה, אבל אתה זה אתה
את רוצה לדעת איך את נראית מהצד? הנה מראה
לא תמיד היא מחמיאה, אבל את זו את
|
אני אלקק את הזיעה מהצוואר שלך
שמת לב שהתחלתי במילה "אני"?
כי אני נמצאת באגו טריפ,
וכולם על הזין שלי,
|
מתי היא אמרה את זה
כשכבר היה מאוחר מדי
בזמן לא מתאים לאף-אחד
לא היה יותר מה להגיד
|
מה עשיתי לך שככה את מתנהגת אליי
כאילו אני חייב לך משהו ששכבתי אתך,
גם את נהנית
מה, את רוצה תשלום?
|
זה מראה הזוי ביותר לראות ולשמוע -
היא ניגשת אליי, כשאני יושב משועמם
אומרת לי "תראה איזה אגרטל יפה," ואני מהנהן
ואז היא מכניסה אותו לשקית אטומה עבה,
ומנפצת אותו
|
האהבה שלך אליי קשורה באלף אזיקים
לא יינתקו
שפתיך לוחשות, אוזניך רועמות
לבך רועד כאדוות מים שקטים
|
אני מוטל פשוט איברים על הדשא
בין כל אניצי הירוק הסוערים
שמסחררים את ראשי בריחות משכרים
שבגינה הציבורית
|
עבר עליי יום לא קל
קודם כל ליוויתי את בתי לגן,
ואז דרסה אותה מכונית
|
אני יודע איך לפגוע, אני יודע איך לרפא
אני יודע מתי לגעת, ואני יודע איך לגעת
אם לעשות הרבה או לעשות יותר מדי
|
אני אדם נמנמני בעולם ערניני
אני לא יכול לישון
לקום חייבים בדיוק ב-שש
ואני לא מצליח לחלום
|
אדם האמין פה ללחש השקט
למשק מלאכים נפרש במרום
נשק את ידה והביט בעיניה
אולי אלוהים יברכו לשלום
|
אני נוסע לאילת כי נשבר לי מ-כל החרא,
באילת אני לא מוצא כלום, רק כמה זיונים,
ויותר מדי חול ומלח וים
אני אוכל שם באיזו מסעדה שמגישה לי צדפות במחיר מופקע
|
הרחובות מלאים שלטים של שטנה,
ופרצופים שצריך לפתוח חיוך בפרצוף שלהם
החומרים מכים בך חזק, ואין סיכוי שתשרוד את החיים בקרוב
|
אדם משתין, משתין שתן צהוב לתוך האסלה
רוחץ ידיים, רוחץ פנים, בוהה לתוך המראה
כמה הזדקן, איך הזמן עובר,
בטלוויזיה נשים יפות שעכשיו כבר לא כל-כך
|
אדם פראי דוהר עד סוף העולם
לוקח הכול, גם לחמנייה ושוקו
לא מתנצל, נבלע ב-צל,
הולך לאיבוד בבוהק השמש
|
זריחה על המדבר
כמו שמש חמה על לב פצוע
והלב לב אבן מתפוררת
והאדמה מלאה סדקים ואבק
|
תמצאי לך גבר אחר
אני לא רוצה אותך
כלום את לא עושה
הכול עליי, הכול עליי
|
אני צעקתי אהבה בחוצות העיר.
איש לא שמע לקריאתי.
|
האהבה היא כמו חומוס
הוא שאתה עושה אותה באהבה -
או שאתה לא עושה אותה בכלל
|
"אהבה אמתית," היא אמרה לי,
"אתה צריך לאהוב אותי אהבה אמתית,"
צחקתי לה מול הפרצוף -
"מה זה אהבה אמתית?
|
אנחנו לא מאמינים בכוכבים,
לא בי, לא בך
יש אמת בכוכבים, כך אומרים החברים,
כוכבים לא משקרים אם תאמין,
|
הילדון מאוד רצה לישון, אבל לא היה לו איפה.
אז הוא חיפש שמיכה לישון בה,
אבל כל השמיכות היו מלאות מיצי אהבה.
אז הוא חיפש קופסת נעליים לישון בה
|
קושלאימא שלך בן זונה ממזר מוצץ זין וקוס
אימא שלך שרמוטה ואבא שלך בן של זונה,
אוכלת בתחת את כל החרא שנשפך מהירקון
|
- האהבה שלי הייתה קטנה
למה? כל אהבה היא גדולה
- אבל זו הייתה קטנה
למה קטנה?
|
קרול, הכנסת אותי ללבך,
ואני רוצה לצאת
כישפת אותי ביופייך,
ואני רוצה שפיות
|
מתיקות לשונך על לשוני
זיכרונות של סתיו ושלכת בפרדס רטוב
הבטחות מתוקות לעת ערב
כשהירח צונח בדממה ומפר הבטחה
|
את תקועה על הפסים ואני הקטר
את אוהבת לקטר בי, כי אני הקטר
מנגנת שירים של רוק נ' רול ברדיו,
מדהירה את הקטר שבי על הפסים מעל יבשות וימים
|
אנ'רוצה לעשן עד שאנ'אחנק
אנ'רוצה לשתות עד שאהיה טיפש
אנ'רוצה לחתוך את עצמי,
עד שאדמדם למוות
|
בין הרים חשוכים הוא הלך לבקש פנייה
עיניי כוכבים ושיער שחור כפחם
הרים מתמוטטים עליו וחושך נוגס בו
צלליות שדים ועצים טורפים ויללות תנים
|
רציתי לזרוק אותך מלמעלה,
כשאני מרים אותך גבוה-גבוה,
מראה לך את העיר,
ואת האנשים הקטנים והמכוניות הזוחלות,
|
לרגע מצמצתי ואז זה נעלם
אותה תחושה קהה של מלכוד
ויש מי ששומע אם תפנה אליו,
ויש מי שירווה אותך, אם תפתח את הצינורות
|
גופה נפתח אליי
בשפתיים רוטטות תפוחות, מבקשות
מגירות מיצי תשוקה חמוצה-מתוקה
על פניי ירכיה המזמינות
|
בכל זאת הימים היו אפורים מדי
למן מסע כזה אל תוך החשכה.
וכשהיא כבר גמרה היא הלכה.
הוא לא היה יכול לקבל את זה
|
הוא מתבייש לומר לה שהוא אוהב אותה,
אולי היא תצחק עליו
"שמעת, שרית? מיכה היצור אוהב אותי :)"
|
היא מאמינה בעכברים
לא בבעלה, לא בילדיה,
לא בממשלה, לא במערכת החינוך,
ולא בדת
|
הלכה לו האוזן, יותר מדי אהבה,
יותר מדי טירוף לאישה אחת יפה
הלכה לו האוזן והוא לא מתחרט,
למרות שכולם אומרים שהוא מטורף,
|
יש לי אוזניים גדולות
אני מתכוון מאוד גדולות
כל-כך גדולות -
שאנשים יכולים לגור בהן
|
הו, מאמי,
זה משגע אותי
שום-דבר לא משתנה
שום-דבר לא משתנה
|
היא אכלה בננה מול הפרצוף שלי
עד עכשיו אני לא יכול להתאושש
איך שהיא הכניסה את הבננה הזקורה לפה שלה,
ונשכה לה את השפיץ
|
אולי אני לא מבין מה אתן אומרות,
אולי אני לא מבין מה אתן רוצות,
אבל אתן נראות יפות יותר כשאני שתוי
|
אולי זה הסתיו ואולי זו רק השלכת
שגורמת לי להרגיש קצת נוגה
אני כאן לבדי, אז למה את לא מתקשרת
ואולי אני גם בוכה
|
אולי יש משהו באוויר.
משהו שמסחרר לי את הראש.
אולי זה כאב ישן, אולי ריק.
אולי אני הולך ואובד.
|
איפה את היום, אהובתי הנאווה?
ב-צל עצי הזית, ליד עץ השקמה
|
ילד ישן גרמניה יישנה העולם בתרדמה
יושב במרפסת מעשן סיגריה, אין מוזיקה
יש ירח אילם וריק מלא בועות
מעל המרחבים הבלועים של הרחובות
|
ממציאים את הגלגל מחדש
אוזניים זקופות
הוא מטייל לאור ירח
הירח נמצא גם בוואדי,
|
המעונות היו מלאים עד אפס מקום מזדיינות ומזדיינים
וישר מיקה ידעה שהרבה ילדים לא רצויים יצאו מזה
לא שהידיעה כשלעצמה עזרה לה,
כי כולם על כולן הזדיינו כאילו אין מחר
|
האורגזמה הארוכה ביותר שלי,
ארכה דקה-שתיים
היא הייתה יכולה להימשך יותר זמן,
אבל העונג היה קשה מדי
|
אור הלבנה רוחץ גדות בספסלים שבשדרות
הנה הולך אחד בדד ברחובות אשר בכרך
ערב-ערב זוג עופרת, לילה-לילה זוג עינייך
שתק ירח בלילות, שמט האיש את מכתבייך
|
כוכבים משתברים בין סדקי סלעים
אני מועד על אבנים כבדות
הלילה מלא סימנים של הבאות
ארגזים מלאים חול מונחים מתחת לברושים
|
רוצה שיעזבו אותי בשקט, רוצה שיתייחסו אליי
רוצה עולם יפה יותר בו בני-אדם אוהבים אחד את השני
רוצה להרגיש שבאמת דואגים לי, ולדאוג לאחרים
רוצה לתת אהבה ולקבל בחזרה.
|
בארגזי החול אוהבים לרוץ
להשפריץ חול על המגלשות
וילד וילדה יודעים גם
שבחפץ חשוד אסור לגעת
|
זה סיפור. יש לי זכות לכתוב סיפור.
על אוריאנה הנאווה שזנחה אותי כשם שזנחתי אותה,
על אוריאנה הנאווה, שעשתה כל מה שהיא צריכה
|
קילפתי את התפוז
התפוז היה קשה מאוד בקליפה שלו,
מוגן
גם מסוכן, למי שיזרקו אותו עליו
|
אני נשיא ארצות הברית של האהבה
מטפס על המבורגרים מלאי קטשופ ומיונז וחסה
אל מרומי גן העדן אשר בראש גורד השחקים
|
בהיותי מוטל בבארות תחתיות,
לא ניתקתי את מבטי מכחול השמיים, מ-אור השמש
הבחנתי תמיד בעלים הארוכים הירוקים,
שכמו זהרו בנצנוץ השמש.
|
היה זה יום יפה, השמש זרחה בשמיים,
השאירה עקבות של זהב נוצץ על גופי
הלכתי לי בשקט לגן הציבורי,
ומה ראיתי?
|
אם אתה לא בן-זונה ש-חי את החיים הטובים,
אז אני האווז המפוטם
בכלל מה אתה מפטם אווזים?
צער בעלי חיים... אותך למשטרה
|
היה לילה והרוח הייתה כה קרה
הלב שלי קפא מבעד לחלון
האזור היה כה אכזר
יכולתי לשמוע את טפרי המפלצות
|
אזמרגד אפרפר נח על שולי המטבח הרטוב
יער ב-צל מלא פרחי אזדרכת וריח קינמון
בצל קצוץ דק עם גבעולי פטרוזיליה מביטים בחשש
|
מתחיל מנגינה בשקט, בהתחלה לא נשמע
אין כלום מלבד רחובות ברזל ובטון
אישה על אופניים חוצה את הגשר,
ונשפכת עם האופן לתוך מורד רחוב המגורים
|
מרימים לכבודי מטחי כבוד
על מה שעשיתי למען המדינה
באחד הגלגולים הקודמים,
ובגלגול הזה המדינה רומסת אותי למוות :/
|
היא גדולה, ולכן היא יכולה לגעת בכולנו.
אני מאבק אפר סיגריות לתוך המאפרה.
משוגעת על כל הראש וחסרת היגיון.
נעה על פני אשליות של סרטים וסדרות.
|
כשהוא אני הוא אני קפצנו זה על זה,
שיספתי לו את הגרון
זה היה כל-כך מצחיק לראות את הדם שלו משפריץ,
והראש והגוף שלו כמו כבה
|
כבר אחרי חצות / ראשי מלא טללים /
מילות אהבה מפיך / אקטפנו לי /
|
אני מבין... אתה יכול לבדוק רגע אם אני בחדר הסמוך?
כן, כן, מיד.
יש בו משהו שלא מהעם היהודי,
אני נמצא כאן, ואני מבקש ממנו לבדוק אם אני בחדר הסמוך,
|
מי שר לך ואני לא יודע?
מי מפמפם אותך וזה לא אני?
הבאתי לך פרחים,
יין ותפוזים
|
הוא נשאר לבד
הוא שתה מיץ פטל, הוא שתה ערק,
הוא עמד בפינה כאילו שהוא בעונש
|
הגעת מכדור הארץ?
איזה מקום נפלא.
אתה מרגיש את רוחות המלחמה?
כדאי שתתחבא, כדאי שתתפוס מחסה.
|
את כל-כך מצחיקה, שאפילו הציצי שלך מצחיק
וואי... איזה ציצי מצחיק, חחח...
את כל-כך מצחיקה, שאפילו הפזילה שלך מצחיקה
על מה את מסתכלת, גברת?
|
זה קל להתאהב ככה
כשאין מי לאהוב, מרחק שנתיים
זה קל להתאהב ככה, כשאין מי לראות
|
איך זה מרגיש
להיות מי שאתה
שולח ידיים ארוכות ללילה
מלטף אותי בשנתך
מתכסה באור עיניי
תגיד לי איך זה מרגיש
|
אני צריך לקחת ויטמינים
כי זה מה שאימא אומרת לי
אימא היא אישה חכמה, נבונה ושפויה,
שתמיד יודעת איך לדאוג לי
|
אימא באה מיד, להגן על בנה העולל
היא קוראת לו אפרוח וגוזל,
ואומרת שעם החיתול הוא הולך כמו ברווז.
|
אני מתרשם שאתה רוצה מציצה
אני מקווה לא ממני
בכלל יש לך ריבועים בבטן,
ובטן שטוחה
|
אישה לגבר לוחשת סודות על האוזן
הוא לא שומע רק שקרים
בה בשעה שהבלדר מגיע עם האקסטות
נכנס המאהב עם קופסת עוגיות ובוטנים
|
די להתעלם בי,
אני אוכל קירות
די להגיד הוא כאן הוא יסתדר,
אדם לא יכול לחיות לבדו
|
- תיכנס פה.
+ (נכנס)
- למה נכנסת?
+ כי אמרת לי!
|
היא של לה זין כמו של בחורה
עמק בפנים בתוך המכנסיים שלה
היא, היא מזיינת כמו בחורה,
את הגברים בתחת ואת הנשים במנוש
|
לא קל להתחרות בכל הקוסיות,
על תשומת הלב הנשית,
במועדון לילה ללסביות
|
גברים אוכלים לנשים את השדיים ואת הקוס והתחת,
ונשים אוכלות לגברים את הזין, הביצים והתחת
אני אוכל קרמבו, כי אני אוהב קרמבו,
וזה עדיף על חביתה עם גבינה צהובה
|
יום ראשון של חורף אפור,
הנדנדה מתנדנדת מיותמת מצחוק ילדים
שבילים אפלים של ערפל אפור,
משתרכים בין הרחובות כמו נחשים גדולים משונים
|
אותה תקופת גאות שחושפת את פחדיי
אותה ילדות רכה שנעלמה לא נראתה
באה שוב להראות לי שהיא לא רוצה
אין לה זין לתוחלת חיים ארוכה
|
זה כואב לדעת שכואב לך שאני יודע,
שאת יודעת שאני יודע שכואב לך,
כשאת יודעת שאני יודע את זה.
|
"אדם זר משפיע על חיי.
עליי לעשות הכול כדי לגלות את מניעיו הנסתרים."
לקחתי שלוק מהבירה, "איזה אדם?"
"אתה."
|
- אני חרמן...
+ וואי, דווקא הייתי שמחה לעשות אותך, מאמי
- לא כדאי לך
+ למה?
|
יש לי מפלצת מתחת למיטה,
בתא המצעים,
היא חורקת ומגרגרת,
היא מתהפכת,
|
גם כשאני יושב, אני עדיין עומד,
מול כל הרוחות שבעולם
ויש לי אהבה שלא תלויה בדבר,
אפילו לא באיזה תדר אני נמצא.
|
אני זקוק למשענת, אני זקוק לפינה חמה לנוח ולנשום
את יודעת את זה כשאת באה, ונותנת לי להתכרבל בין חמוקייך,
שם חם ונעים ואני מרגיש מוגן
|
העולם מושלם, האנשים רעים
זו היא עיר משעממת, עיר משעממת,
אבל לא בתוך הדירות
|
בזמן כזה בו כולנו אובדי עצות בנוגע לעתידנו
כדאי שניקח צעד אחורה וניזכר בשורשים שלנו
איך אהבנו לטפס על הציצי של הגננת שולמית
ולהתגלצ' מהזין של הגנן ירוחם עד שלולית הבוץ הקרירה
|
זה כמו האיש ההוא שלא היה לו איפה להשתין,
אז הוא השתין על הרצפה
ואז באה אשתו ואמרה לו -
"למה השתנת על הרצפה?"
|
בכל זאת אני שקעתי למדמנה עמוקה,
ואין לי כוח בכלל בגרוש לצאת
אני רוצה לים לאכול צדפות,
לישון בגן-עדן של מוזיקה ונישוקים
|
חופרים קברים, ממלאים אותם בבני אדם
עובדים עבודת כפיים בשביל פרוטות
אי-אפשר להתחתן, כי אין לך כסף לעצמך
איך תפרנס ילדים כשאתה לא יכול לפרנס את עצמך
|
אני כולי רועד ובוכה
היה לי אירוע לב קטן...
|
היה איש אחד שהיה מאוד חלשלוש,
אבל הוא היה שרירי
כל היום היה רץ,
אבל לא היה זז מהמקום
|
יצאתי מ-פתח הבית
הלכתי דרכים פתלתלות
בדרך לא דרך
אל מנעולים נעולי דלתות
|
נשבתי בקסמיה כמו עכברוש בתוך חבית דבש
אמרתי מה את רוצה ממני, הכול אני אעשה
רצתה בית, רצתה ילדים,
רצתה זיונים, רצתה נשואים פתוחים
|
היא לבד בבית, שעת ערביים
היא עבדה כל היום, אין לה ילדים
בעלה עדיין לא חזר מהעבודה
היא בישלה לו משהו קל ואכלה בעצמה
|
אז אתה מרגיש את זה כשאורז יורד משמיים
אתה מחליק את זה, אבל זה גואה וגואה
ואתה רואה את זה במשקפיים סגולות,
או ורודות או כתומות
|
- מומי, מה עשית בכלא?
+ גידלתי חתולים ויונים.
- היה לך תא משלך?
+ כן.
|
איש בלי שם הלך בשדות הירוקים
הלך, הלך, הלך והמשיך ללכת
הוא לא ידע לאן הוא הולך
הוא גם לא נהנה במיוחד מההליכה
|
כל מהדורת חדשות היא כמו סשן סאדו למוח
הוא יושב מול המסך והמוח שלו מתבשל
בועות אוויר צצות בין תאי מוחו,
גידולים סרטניים מכים שורשים
|
הוא גר עם אישה חסרת לב שאוהבת אותו,
בדרכה הקרה והאנוכית
את כל מה שיש לו לומר לה -
הוא לא מעז
|
התחלקתי על המרבד בדרך ללא נודע
כלומר החלקתי
נפלתי על הראש, לא היה לי טוב
גם היד והרגל הימניות התעקמו
|
אישה יפה לבושה שמלה צהובה,
ביום יפה של קיץ
ממלמלת בארמית משפטים מצחיקים מאוד,
וכל הציפורים צוחקים על העצים הירוקים
|
איזו מן אישה זאת שמשתחווה לעגל מזהב?
אני לא ראיתי כזאת אפילו בחלומות הכי ורודים שלי
אבל היא אישה טובה,
מגהצת, מבשלת, רוחצת, מנקה, מזדיינת,
|
תשירי לי במקום שישירו לך
את יודעת את המילים, אז מה מונע בך
הצחוק תלוי מעל כל הרחובות כולם
הם משחקים תופסת עם כפות הרגליים שלך
|
ישבתי על הספסל
נהנית מ-חום השמש האביבית
פרחים צחקו סביבי
העולם חייך אליי
|
בעולם עם בית קטן,
היה מדף קטן
ועליו עציץ קטן
|
ראש מצוין,
למרות שהוא מזרחי
אנשים בכירים במדינה
מתייעצים אתו
|
איש חצי ראש עמד לבד בשדרה
איש חצי ראש לא זכר לשם מה יצא
הוא רצה ללכת לאן-שהוא, אבל לא זכר לאן
הוא רצה לעשות משהו, אבל לא זכר מה
|
"מיקו..." היא אמרה לי בשקט,
ועיניה דומעות
"מה, מורן?"
"אני הולכת, מיקו,
|
בבוקרו של יום איש לא מגיע ממרחקים,
ולא מטה את כובעו בברכת ברוכים השבים
איש לא יושב כולו שזוף ושרירים,
ונושך בין שפתיו קיסם זרדים
|
איש אחד הלך ברחוב
היה לו מאוד כיף ללכת ברחוב
זה היה בוקר והציפורים שרו לו
שמש טובה חיממה את עורפו
|
מוח גמיש הוא אמר,
לכולם יש מוח גמיש
זו טיפשות לא להשתמש במתנה הזאת
|
כי היה לו יום חופשי
מהעבודה, מהמשפחה, מהתחייבויות,
מהחיים
אז כל היום הוא אכל גלידת בן נ' ג'ריס
|
על ספינת החלל שלנו, אנחנו מספיק
מיומנים לאסוף צורות חיים אחרות, אבל לא
להילחם נגד חייזרים. זו לא מלחמת הכוכבים
אתה מבין?
|
עשיתי מקלחת, אבל לא היו מים חמים
התקלחתי במים קרים, למרות שהלב שלי היה קפוא
רציתי שהאבא שלי יבוא, ויגיד שהוא תמיד איתי,
אבל הוא אבן מתגלגלת, ואני נטוע במקום
|
אם הוא היה קם בבוקר,
ורואה את הירח נמוג
ושמש מנצנצת עולה באופק,
רטובה וענוגה
|
גברים יפים, גברות יפות,
אנחנו בעיצומו של משבר חורפי
האבקנים לא התפזרו השנה,
והאדמה יבשה
|
הלילות היו מלאים משקאות חריפים
רקדנו יחפים, הלכנו לשירותים יחפים
אבל התנתקנו מהמציאות כמו עובר שעדיין לא יצא מהרחם
היה נעים ברחם, היה חמים ברחם, אבל היו מאבקים
|
ברגעים כאלה ואחרים כשאני לא פה, אלא במקום אחר,
אני מתפלל לאלוהיי הגשם שיביא לנו קרן שמש לחמם,
ושהעננים יתפזרו ויחשפו מרקעי חום
|
הוא חיפש תמונות עירום של מישל פייפר,
אבל לא מצא אפילו אחת
זה גרם לו לחוש כבוד אליה,
וקצת כלימה על - איך הוא מעז
|
אמרתי לה, מותק,
אני לא יכול יותר
בטח שאוהב אותך,
זו לא השאלה,
|
כן, היא עברה בחושך,
מ-גן המשחקים לחצר בית הספר
שם חיכתה לה המפלצת,
עם כפפות סכינים כמו פרדי קרוגר
|
הוא יעטוף אותך סמי מוות,
הוא יאבק פרחים,
קינמון וריח קטורת,
מזמור צועני לשתות
|
אתה הורג אותי, עם השתיקות שלך
סוגד ואוהב ואז בורח
נותן בי את לבך ואז הופך לקרח
|
אם נשבר לך מהיקום הזה,
מה תעשה?
לאן תלך כשאין לאן לברוח
הם שמו אנשים על הירח
|
מרשים לי לפעמים לשבת על הכיסא
אני טובע בכיסא
מסביב ציפורים רגילות מקורים חדים
כנפיים נעות ולא עפות,
|
אותי זה לא היה כל-כך מרשים אם היית בגילי
אבל אני בגילי וזה לא מרשים אותי
אולי אם הייתי בגילך זה היה מרשים אותי,
אבל אם היית בגילי זה לא היה מרשים אותך
|
אמנון פנים יפות רצה לאפה.
אמרתי לו -
לא יכול להביא לך לאפה,
עוד רגע נכנס פסח.
|
אני משתמש באמצעי מניעה כשאני מאונן
כי אני לא רוצה להכניס את המיטה להיריון,
או את המקלחת
בכלל אני תמיד עושה סקס בטוח,
עם עצמי
|
היא הלכה ולא היה לה לאן,
אבל גמד האשפתות אמר שזה מקום מצוין
היא חיכתה שתעבור הרכבת למטולה,
אבל היא הייתה בתולה
|
אמרו עליו שהוא סנוב מתנשא,
אבל הוא לא שם זין מה חושבים עליו.
|
אמרו עליו שהוא דורש מכות.
הוא לא דרש אותן,
זה לא יפה להגיד עליו ככה,
הוא לא דורש שום-דבר ממי שלא רוצה.
|
אז אתה מבין?
הלכתי אליה הביתה שלה,
אמרו שהיא נותנת
לא ידעתי איך היא נראית
|
גם אם נפלה שלכת
והיא כחולה
זה לא ישנה את צבע השמיים
שנבחר בזמן בריאה
|
הלכתי ככה ברחוב, ככה סתם,
ופתאום את מי אני רואה?
אותי!
|
מה אני אגיד לך, אין לי מה לומר
אין לי מה להגיד לך, אז אני לא אומר
אם היה לי מה להגיד, אז הייתי אומר,
אבל אין לי
|
כל היום אנחנו רואים טלוויזיה
כבר השפיות שלנו ירדה מהטרמפ
והיא מקבצת נדבות לשולי הכביש,
מחכה לרכב חולף וחסר זהירות
|
במיוחד ולאור זאת,
אני לא יכול לתת לך חנינה על פשע שלא ביצעת
ולכן אתה לא מקבל חנינה
|
אני מצטער, כל-כך מצטער... שר מישהו ברדיו
אני חושב שגם אני הייתי מתנצל, אם הייתי יודע על מה
בינתיים אני אוכל קרקרים כמו קוסית אנורקסית,
כש-מה שאני רוצה באמת זה פיתה או לאפה מפוצצת פרגיות
|
מגלגל סלע במעלה הר
השיר ברדיו אוחז בו וחומק
מתגלגל על תפוח בחלל,
בחללית המהירה בעולם
|
אז נעזוב את זה לרגע...
נדבר דברים אמתיים של מי ומו
משהו באמת נורמלי לסגור את הערב,
משהו מהותי
|
אני מלקק בולים, ומדביק,
אומר לכולם כמה אני מסכן שיש לי מכונית לא חדשה
ואין לי כסף לנופש באיטליה, רק באילת,
ככה אני מספר לכולם כמה אני מסכן
|
אני רוצה לדחוף לך אותו עד הסוף,
עד הסוף, עד הסוף
יש לך שדיים נפלאים,
שדיים נפלאים, שדיים נפלאים
|
רעם מתרחש רק כשגשום,
תכניות מתקלקלות רק כשמתכננים אותן
גברים ילכו וגברים יבואו,
וכשאתה תבוא אני אדע
|
אחה"צ נפגשתי עם ידידים
דיברנו על החיים, אתם יודעים
לא ראינו אחד את השני כמה שנים
|
אכלתי את הפיתה
נכון שזה גדול?
פיתה עם חומוס וסחוג ונקניק
אני אוכל לי בשושו את הפיתה וחושב לעצמי
|
התחושה המתה בנשמתי
אני יכול להרגיש אותה עד הבהונות
אני מרגיש את האש והיא מתחזקת
אני מרגיש אותה בנשמתי
|
אני יודע שהיא שוכבת עם חבר שלי
היא לא יודעת שאני יודע,
גם חבר שלי לא
היא שוכבת ב-וילה שלנו בסביון
|
החבר שלי מרחרח את צווארה של החברה שלי
התירוץ שלו זה שהוא רוצה לבדוק,
אם היא מרססת על עצמה ספריי שיזוף
וזה בתגובה לזה שהיא אמרה לו שהוא משמין
|
עברתי הרבה בחיים
אבל למרות זאת,
מעולם לא ראיתי אישה משוגעת כמוך
|
איך זה ייתכן, תגיד לי
שהצ'ופצ'יק הזה נכנס לזה,
אז מה נכנס אליו?
מכניסים אותו ככה או ככה?
|
עבר הרבה זמן מאז שדיברנו, אתה לא חושב?
- מחשבות זה לא החלק החזק שלי.
מה אתה עושה כשאתה לבד בחדר, עם מי אתה מדבר?
- עם הבדידות.
|
הוא חיפש אותה בפחי האשפה
למה שהיא תרצה להיות בפחי האשפה? -
הוא חשב בין מחשבה למחשבה
אבל פחי האשפה היו המקום בו היא הייתה
|
אנשים, אתם לא מבינים,
את היסוד של התשוקה, לא האהבה,
בין גבר לאישה
היא מטרפת את הדעת
|
אני מאוהב בבחורה מבת-ים
השמש יורדת והשמש עולה
אני מסתובב בין הקירות בלי מטרה
|
אני מוזמן לסעודה בשמונה וחצי בחצות
העצים צומחים פרא, וגם לי אין ל-מה לחכות
מוזג את נקטר מיצי האלים, כל-כך טוב לטעום,
את מיצי התשוקה מבין רגליהן של הנשים
|
ב-חור החשוך הזה שאני קורא לו בית
יש תמונות של חלומות מתים על הקירות
יש טלוויזיה שנועדה להוריד ממשקל הנפש,
וגם לעלות
|
אני מצטער עולם אכזר, אבל אני עוזב אותך היום
היום הלכתי למכולת לקנות סיגריות...
אני מתבייש לספר
בדרך ראיתי בחורה חשופת רגליים
|
אני עצמי הייתי אצלי אתמול בלילה
אמרתי לי שאני גדול, אמרתי לי שאני גדול
שתינו בירה, דיברנו על הנעורים
אמרתי לי שאני גדול, אמרתי לי שאני גדול
|
אני מאוד סובל בחורף הזה.
אני אמנם לא חולה, אבל הגוף לא במיטבו.
גם הראש אוסף מחשבות חסרות ערך.
גם הראש מתרוקן ורעב לאיזו שמש טובה שתמלא אותו.
|
שיחקתי תפסוני עם עצמי בשדה השיפון
תפסוני, קילסוני,
זרקו עליי גרעיני אבטיחים
|
אני רץ אל ראשי ההרים
אני רץ, אני רץ
רודפים אחריי, רוצים אותי,
אני רץ, אני רץ
|
אני צריך לקנות קפה, אני חושב ביני לבין עצמי,
אי-אפשר לחשוב בלי קפה, וגם בלי סיגריות
אני שומע אותך, אומר לי השכן מעבר לקיר
אבל נשאר קצת קפה, אני חושב, אשתה בלי סוכר, כי אין
|
אם אוהבייך יישאלו מה משאלתם היחידה את תגורשי לירח הנצחי
אנשי הלב השבור להם נתת מילה יחידה עוד יתאספו על מפתן לבבך
|
אם אתה רוצה את השקט שלך -
אתה צריך להילחם עליו
עם סכין בגרב ואקדח בכיס
עם טיל כתף על הכתף
|
ידיים על ההגה, לא להוריד ידיים מההגה
להסתכל ישר אל הכביש, לא להוריד עיניים מהכביש
להיכנס בעמוד חשמל - שברת את הגולגולת, לא נורא
לזחול כמו תולעת לבקש עזרה,
|
הליקופטר חג בשמיים,
אתה מביט בו
אתה הולך בזמן שאתה מביט בו,
בטיול בודד בשטח הררי בנגב
|
אני רוצה לחדור אלייך בכל נפח איברי,
ולשמוע אותך משתעלת
כשאני מנפח לך את הבטן
עם משאבת האוויר האיברית שלי
|
יש לו אסימונים למשחקי הוידיאו
אני מחזיק את מחזיק המפתחות חזק-חזק שלא ילך לאיבוד
בקולנוע "אוריון" מקרינים את "רשימת שינדלר"
אני ישבתי שם עם רגליים על הכיסאות לפניי
|
הגשם יורד, הסורגים רטובים,
והם חוצים כולם את החלון מלמעלה למטה
הם עבים כמו זרוע של תינוק,
וניסית לנסר אותם, ולא הצלחת
|
אף לא מילה,
תגידו לי
ואם אני בוכה,
אף לא מילה,
נחמו אותי
|
אפיקומן ביד האמן
יסלסל מילים, יגיד מילים סתם
כמו צנחו לתוך תפארת
כמו צנחו לתוך תפארת מדבר
|
האפרוח היה ממש רעב
האפרוח היה חמוד, טוב לב ועניו,
ובגלל זה רצו לעזור לו ולתת לו אוכל
באו אליו עם פסטרמה
|
הגברת ישבה על אדן החלון
ועישנה נרגילה שהייתה מונחת על הרצפה החשופה.
מניתי את הכסף בזהירות,
לא היו יותר מדי צידוקים לטעות.
|
העולם לא סובב סביבך,
הוא סובב סביב התחת שלי
ככה היא אמרה לי
באמת יש לה תחת יפה
|
"קוסאמק,
אני לא יכול להתאפק!
היא כל-כך סקסית!"
לילית חייכה.
|
אדוני, יש לך את האקס פקטור!
בוא מיד לבדיקה לפני שתדביק אחרים!
האקס פקטור הזה זה חיידק מסוכן מאוד!
הוא עלול לגרום למוות בייסורים!
|
הילד הגיע מבית-הספר עם חבלה בעין
פנס יפה לראות בחושך
מסכן, אמרתי, מסכן, מסכן
הילד השני יותר מסכן, הוא אמר
|
ארבע דקות מהכותל
ליד ארמני מאונן
בין שברי בקבוקי בירה
על מוחי המדמם
|
ארבעה חברים הלכו בדרך
אחד הוכש על-ידי נחש,
ומת
|
מותח את אצבעות הרגליים
נותן לבריזה לשטוף אותי
ארבעה כיווני אוויר
יש ספסל בגינה
|
מילים מתנגנות ללא הרף בתוך המסך השחור של הרמקולים שלי
אנשים משתחווים בתחנונים במקום להיות דומים
ארבע וחצי בשעון ואני זוחל על הגחון
זרם המים נפסק
|
ניירות אסופים על הנברשת,
ב-רוח קלילה של שלכת,
מתעייפים, נאנקים, לקראת סיומת,
מזמרים קולות ענוגים של שמי תכלת
|
חופשי
כמו צמח בר
שנע על פניי משעולי הזמן,
גם היום, גם מחר
|
וארגזי חול מונחים כפינה,
ליד הבית ההולך ונבנה
הנפש נקעה והעבודה קשה,
אבל היא ממשיכה
|
+ הלו, יא סנוב, ארטיק אכלת היום?
- לא בא לי ארטיק.
+ לאדוני לא בא ארטיק!
מסכנה אימא שלך.
|
גשם מציף את כל העולם הזה,
ומטביע אותי בתוכו,
לבבות מתפקעים צפים על פני המים
|
ארמונות בתפארת ארמון מוזנח בתוך ארון,
של בגדים מוטלים בערימה ויוצרים ארמון מוזר של בגדים
לנצח נישאר יחד ולא ניפרד,
כי בשיר אפשר לעשות קסמים
|
הילדים היו מאוד צנועים היום,
הם רצו רק ארטיק קרח
לא ג'יפ לילדים, לא מערכת קולנוע, לא אקס בוקס,
רק ארטיק קרח
|
הארנבות יוצאות בחצות מהחורים שלהן,
הן רצות כמו משוגעות
הן רכות ופלומתיות
הן אוכלות בשר
|
אני יושב באולם קולנוע גדול לבד
ורואה אותי אבל לא מבין
אני יונק דבש בקשית מתוק עד בחילה
אין אף-אחד מלבדי בסביבה
|
מי הוא האיש הזה עם שיני הזהב
שמגלגל את קוביות המזל העשויות שנהב
ובחצר קדים כל הליצנים אל האיש במגבעת
שפם כבד יורד מעל פניו אל האדמה מתחת
|
השמש ה-בהירה הבליחה באורות משעשעים,
על פני המישורים השקופים של הנפש,
ומצאה אותי יושב מול החלון עם הביצים בחוץ,
משתעשע באשכים כאילו הם היו גולות בשקית
|
היא הולכת לסלון, הו הו הו
היא הולכת לסלון! הו! הו!
ומחליפה את הווילון,
כאילו אין כבר שיגעון
|
אני גברת עם ביצים
על הארון,
בתוך המזווה,
על השולחן
|
מפותחת במקומות הנכונים,
גם בגוף וגם בשכל.
חבל שאין לך כלום בחיים,
מלבד כסף.
|
חגו סביבי מערבולות של אימה וזדון
ולא מצאתי מזור לנפשי הפצועה
אשר דיממה דמעות מוות אדומות כעין הגורל
עת הלכתי לחפש את מזלי בארצות מוכות גורל אלה
|
אתה עומד על ארגז וקורא - אתה!
למה שאני אענה לך, הוא אומר,
ומתחמק
אז אתה עומד על ארגז וקורא - היי, אתה!
|
בוקר טוב שמש טובה
את איתי מתחילה
לחמם כל בוקר, להאיר ולנחם
ואני אותך אוהב
|
מתי אתה הולך למה שמה לעשות מה שמו
בתוך המה שמו של המה שמה?
|
יש לו שפתיים משוחות באודם שינשקו אותך הרבה
יש לו אצבעות משוחות לק שילטפו אותך הרבה
יש לו עיניים עם מסקרה ואייליינר שיתפעלו מיופייך הרבה
יש לו גוף חלק משיער וחטוב ורך להפליא לגעת בו הרבה
|
למאן דבעי -
עם כל הכבוד ליצירה המפוארת, המהוללת,
היפה מגבולות הטבעי והמבריקה מעל הדעת -
אני לא מוכנה להוציא דיו יקר כדי להדפיס אותה
|
פתאים, הוא אמר, כולם פתאים.
כי אם יש ים, למה יש ים?
ואם יש שמש, למה יש שמש?
וגם כן חוף.
|
חחח... אתה שמן.
מה?
אתה שמן.
אז מה?
|
ואתה הולך שם בחליפה מוכספת עם עניבת פרפר,
ויש לך מקל תקוע בתחת ועכבישים בשיער,
הידיים שלך מסריחות ממישוש אשכים של גברים שעירים,
ואתה מריח כמו ארנב שנפל לתוך שתן מצחין
|
מצחיק אותך?
מה מצחיק אותך כל-כך?
אני ליצן? אני כאן לבדר אותך?
אולי זה יבדר אותך
|
אבל כשגמרתי לאכול הרגשתי כמו חתול בית מפוטם
נשכבתי על המדרגות, ועשיתי עיניים לאור הירח
הרגשתי כמו "חתולה (מיוחמת) על גג פח לוהט"
|
הסקס אתך היה נהדר
הרגשתי דברים
עכשיו אני רוצה לישון
את יכולה להישאר
|
וזה קר ומלטף
כשנוגע
כמו צולל
|
הפעם אני אקנה את השוקולד הכי טעים
אני אקנה גם חטיפים - צ'יפס וכיף-לי
אני אקנה גבינה עם בצל, יהיה לי טעים
אני אקנה גם סיגריות
|
את נכנסת לתוך נעלי הבית מגומי,
ומתפשטת באמצע הסלון, מול מסך הטלוויזיה הרחב,
שמשדר קליפים כל היום והלילה,
את כמעט לא מכבה את המכשיר הזה
|
אתמול המוזיקה הצילה את חיי
אמרה לי "צריך לקום, צריך לקום, צריך לקום,"
כשהטלפון צלצל פשוט קמתי ועניתי,
מה שאני לא עושה בדרך-כלל
|
בטח את הלכת אתו כי יש לו זין גדול ועבה,
והוא מלא שרירים, והוא יודע לדבר ולזיין,
ויש לו ביטחון עצמי בשמיים, והוא יודע להסתדר,
והוא מביא לך המון מלאן אורגזמות
|
הזרמים תת-הקרקעיים באוקיינוסים הגדולים מפריעים לי לצלול
אני משייט במים ודממה למצוא את היהלום
אני לא יודע איך היהלום נראה, ובמה הוא יעזור לי,
אבל הבנתי שזה משהו טוב, שיעשה לי טוב
|
אתה היית איתה אתמול, לבד לבד לבד
היא אחזה בידיך, לבד לבד לבד
והיא אמרה שהיא אוהבת רק אותך,
מ-כל הילדים, מ-כל הילדות
|
תגידו לי מה אני אעשה
ביום סגרירי זה
בו קראתי את הסיפור שאינו נגמר
ובכל זאת הוא נגמר
|
- מה נשמע?
+ באסה.
- למה באסה?
+ סבבה.
|
עצמות האגן כואבות לה מרוב זיונים,
והיא הולכת בצורה קצת מצחיקה
את הדרך מביתה לבאר המים
|
כן, הנה אני באתי, מיטל שלי
ויש לי אלף לירות
הו, שושנייך צחורות הן,
וטעם צוף בלשונך,
|
באתי לחלום את מה שאת אומרת
כשאת מרחפת על עננים
גולשת בשמיים נקיים
באתי לחלום את זה בעסיס
|
כשהוא היה יוצא מהבית,
הוא היה מוריד את הפנים,
הולך עם ראש באדמה
כדי שלא יראו כמה הוא עצוב,
|
ירדתי מההר למוטל "ראשונים" בבקעה
הנחתי את התרמיל עם הרצועה הקרועה על המיטה המסריחה של עמית
רציתי לדבר אתו, אבל לא הצלחתי לפתוח את הפה
|
יש לי ויש לי, ואני לא צריכה גלגל חמישי
לא רצית אותי, לא תקבל אותי,
יש דברים אחרים, יש גברים אחרים,
יש חיים ויש תשוקות ופיתויים
|
וכשהיא הייתה מולי הייתי כמו מטומטם
רציתי לאהוב אותה עד בלי די,
אבל היא אמרה שאני לא מספיק טוב לעולם חומרני
|
בחושך אתה מוגן,
עטוף באלף שכבות של עלטה
איש לא רואה אותך
הבדידות מתוקה
|
רומני יושב על ארגז ירקות ומשחק שש-בש
מולו יושב גרוזיני, גם כן על ארגז ירקות, ומשחק עם הרומני
פתאום יש הבזק מסנוור בשמיים - והשמש נכבית
שואל הרומני את הגרוזיני -
|
אני מדליק את העין החשמלית שלי,
בלעדיה אני לא יכול לראות
כלומר אני יכול לראות,
אבל רק בעין אחת
|
נסעתי על רכבת לבנה, ישנה,
עמוסת קרונות
בדרך אל הלא נודע
|
אז הוא תופס אוטובוס, עם מעט כסף בכיס,
ונוסע לעיר אחרת
בלי לדעת איפה יאכל ואיפה יישן,
העיקר שיש שם ים
|
על הכביש הפרוץ
בין ישימון לחידלון
אני ועצמי נוסעים
לא מסתכלים אחור
|
פרחים פרחתי לי במידבר
ניחוחות צבע, עצי אזדרכת
סלעים פרשתי לי במידבר
ברושים מרכינים ראשם
|
עוד מעט אני מגיעה
רק עוד דהירה קטנה
עוד מעט שמיים שחורים מלבינים
עוד מעט צצים כל הכוכבים
|
בהזדמנות זו אני רוצה למנות את התירוצים,
שהביאו אותי לרצוח עם שלם
ובכן -
|
אני ראיתי את הליבה בתוך הפרח
וגם שתיתי את הצוף שלה.
קפאתי בתוך בלוקים של קרח
ונשרפתי באש.
|
בא לי למות עלייך כמו חילזון
שהולך על קצה להב חד
של חרב של אביר צלב
בדרך לארץ הקודש להגן על הנצרות
|
האצבעות שלו לא יציבות כמו פעם, כשהוא מכוון את השעון
גם המבט שלו מאבד לאט-לאט את הניצוץ והשובבות
הוא גורר רגליים יותר ויותר, ונזהר יותר
כשהוא עולה בצורה נוקשה יותר על הכיסא להגיע למדף גבוה
|
בואו אליי יחפים, מעשנים גראס, שרים.
בואו אליי עם קוקיות וראסטות בשיער.
|
בואו נחגוג כל הלילה
בואו נאהב כל זמן
מה שהיה - תשכח מזה
מה שיהיה - לא משנה
|
היא הייתה שחורה ולוהטת,
זאת לעולם לא אשכח
היא אמרה לי ברטט,
ממך שוב לא אברח
|
בואי אני אטבול אותך בנחשולים של אש
אפרום אותך לכל אורכך
אבדק את בתולייך שוב ושוב ושוב
|
היא הייתה בובה יפה
יותר מדי יפה לאיש זקן כמוני
אהבתי אותה
רציתי אותה
|
למה אתה לא מתפשט?
תתפשט, תתפשט, חם!
מה, אתה פוחד שייראו לך את הבולבול?
לא אכפת לי לראות לך את הבולבול
|
ואמר לי הבוס -
תזיז את ההר חמש קילומטר מזרחה
למה, שאלתי,
למה מזרחה? הוא ענה,
|
הייתה לנו חתולה פעם
קראו לה בוני
אהבתי אותה
שיחקתי איתה
|
ילדים יחפים התבוססו בבוץ
לבושים סחבות קרועות
העיניים שלהם היו אדומות
והם בכו, בכו, בכו
|
הוא חשב שאני חופר את הבור בשביל מישהו אחר,
הוא צעק עליי "את מי אתה רוצה לקבור?"
אבל אני לא עניתי, הייתי עסוק,
קשה לחפור בור ואני לא בכושר
|
הנה הבוקר בא
לא יכול להתעורר
גם כשהבוקר בא
לא יכול להסתדר
|
הקיץ הלך לישון, לי לא אכפת
כשהגשם בא ומרווה את אדמתי הצחיחה
24 שעות ביום של נתינה וקבלה,
אפשר לעשות עם הזמן כל מה שצריך
|
זה נראה יפה כל העסק הזה.
קירות לבנים גבוהים,
מוזיקה של אואזיס,
קליפים ישנים שהיו חדשים בשנות התשעים,
|
אני רוצה שהעולם ייפסק,
תנו לי את הבוקר אחר-הצהריים
תנו לי לאכול דייסה עם קינמון,
לעשן נאפס ולאהוב עד אפריקה
|
אז אנחנו כאן,
עוד לא התקלחנו ולא צחצחנו שיניים
אבל שתינו קפה והיה ממלא מאוד,
לספוג את הקפאין לתוך הגוף הריקני
|
בוקר טוב, השמש זורחת
הומים השמיים התחלות חדשות
עולם מתעורר, ריח קפה
סיגריות קטנות, מים לפנים
|
הבוקר זורח, טיפות של טל
ציפורים מנקות את גרונן ופוצחות בשיר,
על צמרות העצים
הרוח פותחת חלון לאוויר עשיר וצונן
|
כל המילים היפות פתחו שוב בהורה סוערת
נרטבנו עם כל הרוחות מפסגת הייאוש הזוהרת
בבוקר הלילה נמלט, טובע העמק באור
מכוניות מעלות קצף על שולי כביש הכפור
|
איזה בוקר יפה, וואי, וואי, וואי, איזה כיף לי,
אני חי חיים נפלאים, אני כותב סיפורים, אני על הסוס
איזה יופי, בא גל, הוא מרטיב אותי,
זה טוב בימים החמים האלה
|
בוקר טוב, אמרה הסתוונית
בוקר טוב, אמר הנחליאלי
מה אנחנו עושים היום? שאלה הסתוונית
אומרים בוקר טוב לחצב, אמר הנחליאלי
|
בוקר טוב השמש זורחת הציפורים מצייצות,
והכול טובל באור דבש
איזה יום נפלא להגשים חלומות
להתעורר בבוקר ולהתרגש לקראת היום החדש
|
אין מה להגיד
אמרה כוכבת הרדיו והתכסתה בשמיכה
כי היא הייתה עירומה והייתה צינה
אולי נשמע שיר, אני ואתה
|
בוקר מתוק מגיע, יותר מתוק מסוכר, יותר מתוק מדבש
יש כל-כך הרבה אפשרויות לעשות את הדברים
האורגזמה בתוכך מרגישה כמו סוף העולם,
כאילו לרגע זה בדיוק אני קיים
|
איזה יום יפה, השמש זורחת, הציפורים מצייצות,
הכול טובל באור זהב של ירושלים הקדושה
ואני? אני מרגיש מצוין, הכול טוב,
הראש טוב, הלב טוב, הגוף טוב
|
אז היה יום יפה מאוד אותו היום
הכול טובע במים, אבל לא גשום
האוויר היה לח ורטוב,
ועננים כבדים שייטו להם בנחת בשמיים
|
השמש הדרומית נודדת ממזרח למערב בכיוון דרום,
והילדים מתוסכלים כשהם רואים עוגת שיש שהם לא יכולים לאכול
היא אומרת שהוא בן-זונה כי היא נתנה לו הכול, הכול,
והוא אז זורק אותה
|
היא לא בורה, העיר בורה-בורה,
היא עיר מתקדמת ומפותחת מאוד
יש בה בתי קפה, מועדונים, מזללות,
אנשים יפים ושמחים
|
את רוצה להגיד לי מה אעשה, איך אחיה, ומתי אמות,
ואפילו איפה ומה יקרה לאחר מכן
אבל אני ילד קטן, ואת חכמה ורואה נסתרות,
ואני לא יודע דבר וחצי דבר
|
כמעט כל יום אני ממהר
אני לא ממהר לשום-מקום
אני ממהר, כל הזמן ממהר,
אבל לא מגיע לשום-מקום,
|
נפלתי לתוך בור חשוך.
אסף אותי איזה איש זקן.
הלביש והאכיל אותי.
|
כי עינייך היו לי אגמים של ידע ותבונה,
והמבט שאמר שאת יודעת טוב מאוד על מה אני מדבר,
אפילו טוב ממני
|
בחוץ, הכול שונה
עם הענפים העפים ברוח
עם הברקים המבריקים בחושך
בחוץ, זה מקום מוזר
|
השעון המעורר מצלצל
הוא מצלצל לי בתוך החלום, אבל הוא מצלצל
בחורה צעירה חושפת את שדייה, ודופקת בדלת
"מי זה?" "אני" "מי אני?" "אני"
|
הוא בחור טוב סך הכול,
בחור נחמד,
אבל בערב הוא מרקיב
בערב, בלילה
|
אני בחור מטורף, מה עם שאר הגוף שלך
כשאת הולכת ובאה את נותנת לי את המבט החושי הזה,
אני לא יודע, לא יודע למה
ואת נראית כל-כך יפה כאילו העולם לרגלייך
|
קילפתי גלולה מהחפיסה, בלעתי אותה עם בירה שחורה
אימא אמרה שתבוא בחלום, לשיחה צפופה
שכבתי במיטה, הבטתי לתקרה
מאז שהלכה איבדתי היגיון
|
איזה יום יפה, השמש זורחת, הציפורים מצייצות.
אני נוטל בכפי סירופ ממתקים ושותה.
כל האנשים נחמדים אליי, ואוהבים אותי,
ואני אוהב אותם גם.
|
ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר,
זה בגלל שטוב לי לזחול על הרצפה,
לרחף באוויר
בלי חרב בגב, אני פשוט שר
|
יש מחוגים ש-רצים כמו שרצים וחגים בריקוד בחוגי ריקוד
אבל אני, אני אוהב אפרסקים, ומיצי תפוזים, וגם אבטיחים
יש ילדות שיולדות ילדים, והן עדיין ילדות, למרות שהן יולדות
אבל אני לא אוהב אותן הריוניות, אלא רק שמנות, שיהיה מה לתפוס
|
אתה מגמר? היא שאלה אותי
אני לא יכול לגמר כשאת שואלת את זה כל הזמן!
למה לא? תגמר כבר, תגמר!
אולי תעזרי לי קצת לשייף את הצינור? שאלתי בתקווה
|
זו המסבאה של ביג מאמא
כולם שותים אצל ביג מאמא
יש את כל המשקאות של האלכוהול אצל ביג מאמא
ביג מאמא זוכרת מה אתה שותה
|
כשאתה מסתכל אחורה מעבר לכתפך,
אתה רואה שעבר זמנך
אתה שותה את זה, חולם על זה,
על העיר התחתית של העלמה
|
מתקלחים ביחד, ישנים ביחד,
אוכלים ביחד, מתפנים ביחד,
שותים ביחד, חולמים ביחד,
ערים ביחד, מתפוצצים ביחד,
|
סיגריה צבעונית
איש לא נגע בה
יש לה חלק בבריאת העולם
היא מתגנבת בשקט
|
אז, אתמול,
אני הולך לתומי ברחוב,
ומה אני רואה?
את דוגי סטייל מזיין את גברת דוגי סטייל.
|
אני אישה עם סיפור לספר
כוכב זוהר, זה כל מה שאתה,
שולח פרחים, יהלומים, שירים,
אני לא יודעת מה לא בסדר איתי
|
פרחים
סלסלת פירות
קשת בענן
ריח של תינוק
|
אני בלתי סחיט,
למרות שאני ספוג
אני כמו בוב ספוג,
אבל אני ביל ספוג
|
בים קטן אדם אוכל ספגטי
בים קטן ספגטי כל היום
בים קטן אדם אוכל פסטה
בים קטן פסטה כל היום
|
היא שיחקה באנרגיות בין האצבעות שלה
יש לה אצבעות סקסיות, אבל זה לא העניין
האנרגיות בין האצבעות שלה רטטו מעונג,
הזדקפו והיו קשים מאוד
|
כשאתה שם על האוזניים אזניות, ונעלם,
בים של צלילים אלקטרוניים
ואז יש איזה גל, שעולה ועולה,
ומעלה אותך אתו
|
היא השתינה בגן
בין השיחים
כשחיוך מופרע על פניה,
קצת נבוך
|
נפשי לא יוצאת לטייל בשעות בין ערביים,
כי שעות בין-ערביים שעות בין הן
אם אני מטייל בשעות בין-ערביים,
הרי אני נמצא בין לבין
|
החודש לא היה כל קשר
התעוררתי הפוך וקמתי פורח
הסתובבתי סביב עצמי כמו פורפרה
שתיתי בירה ואת מיצי הקוס שלה
|
מתוך התהומות,
רואה ברור יותר
רוב הזמן כלל לא מובן
|
כולם קראו לו ביסלי.
אהלן ביסלי, מה נשמע?
הכול בסדר.
ביסלי, הכול בסדר, גבר?
|
הוא מתעקש לרשום שיר.
אני אומר לו לך לישון,
הוא אומר לא יכול.
שותה קפה בשעה כזאת,
|
עוד חודש אני עובר מ-פה לבית אבות
יהיה לי שולחן יפה ועגול, ואני אשחק פוקר,
עם עוד זקנים כמוני
ואז אני אשתה לי תה עם נענע
|
אם בזמן שוטטות של ערב,
אכנס לבית-קברות -
תחלוף בי צינה של רעד.
|
כמו שאת באה לבית ריק
בו דבר לא נמצא
לא ברז, לא רהיט, לא מכשיר חשמלי
לא אדם שמזמן הלך ולא שב
|
אמרה לי אתה מאוהב
ידעתי שהיא צודקת
ידעתי שהיא יודעת
שאני מאוהב בה
|
תבלבלי אותו, אל תעשי לו חשבון
תבלבלי אותו, וגם את הבולבולון
תקרעי אותו, אל תתני לו לישון
תגלגלי אותו סביב הלשון
|
הוא היה אריה עסיסי צבעוני תוסס ומלא דמיון
לא ידעתי שהוא יהפוך לדיקט
|
חולצה ישנה מתנפנפת כמו דגל
על מוט תקוע באדמה.
ילד יחף חובט בשיחים במקל.
הנחל זורם בעצלתיים.
|
הילד הזה מאוד פחד מאימא שלו,
כי היא הייתה משוגעת
היא הייתה לא רק משוגעת, אלא גם רעה
הוא ראה כיצד היא פוגעת באבא שלו
|
ראיתי את אברהם אבינו
בא אליי מתוך מרכבת אש
וכשהיה לי חם -
ירד גשם מהתקרה
|
אז הוא רץ
הוא רץ בכל כוחו, ואין הרבה כוח
הוא גונח על שפת הנהר ובולע מים
עורבים מעל חגים מחכים למותו
|
ארנב לבן קפץ בשלכת על כריות עננים,
ליקט עשבים, צחק לפרחים,
ואז ראה נמר
קיבל הלם והתקף לב - והתפגר
|
נשרים פשטו עם שחר
על מכלאת החזירים
בן היה חזרזיר אחד
שמן
|
בערים פושטת הרוח
באמתחתה בושם רעיל
הרוח לא נוגעת בחסרי-התקווה,
רק המוסיקה
|
היא חפצה לנפח את הבלון
כדי שיהיה מנופח
ויישא אותה גבוה-גבוה
מעל לעננים
|
בלון גדול, אני לא יודע מה יש בו
אולי הוא מלוכלך מ-כל מיני שיירי מחשבה
הוא מרחף לבד במרחב העצום,
נתון לשיגיונות היקום
|
כל הזמן מתנפחים לי בלונים על הפנים
לאנשים אחרים צומח שיער על הפנים,
ולפעמים הם מתגלחים
לי מתנפחים בלונים קטנים
|
רציתי שתקנה לי שמפו בחנות מפונפנת
רציתי שתישא אותי מעל מפתן המרפסת
הלוואי שהיה לי רולים לעשות שיער היטב
הלוואי שהייתי קטנה יותר כדי להשתרפץ
|
כולם מחפשים אחרי המשהו,
הדבר שיעשה אותם שלמים
אולי במבט של ילדים,
אולי בעיניים של אהוב/ה
|
כי תגידי לי מה לעשות ואיך
כי תגידי לי מתי לעשות ואיפה
ואני לא שם על המילים היפות שלך,
נודד בלילות ברחובות לונדון וקוטף את הלבבות שלך
|
ישבתי ובכיתי, ישבתי וראיתי,
את חלומי עולה באש
זה לא מצב מצוברח,
זה קורה לכל אחד כל הזמן
|
החמורים הגדולים הלכו בשיירה כש-בלעם מצליף בהם ללא רחמים.
"זוזו, זוזו, חמורים גדולים. תזיזו את התחתים השמנים שלכם"
חמור גדול ועבה במיוחד האט לאט-לאט עד שנעמד
ליד סלע לבן מחורץ, ליד מקווה מים.
|
השטן מגיע עם שלל של מטבעות
כל מטבע שקר
הן זוהרות כשמש
ומבריקות כיהלומים
מונחות על מפתן ביתי
|
פתחתי בירות, העמסתי פיצוחים,
גם במבה, כי היא אוהבת במבה
אמרתי לה בואי תשבי כאן,
כי את הכי חכמה בחדר
|
מזמן לא הייתי אתך בואי אליי
אל תיקחי אותי אתך אל הגן
נפתחו ופרחו אלפי חוחייך,
שדקרו אותי למשמע קול צחוקך
|
הרבה ימים עברו מאז מיקו רב הדרכים,
ביקר במקום שאין שני לו,
והוא בבמה חדשה אשר בארץ האינטרנט
|
כל ימיי ולילותיי הקדשתי לך באהבה
חלפו ימיי ולילותיי, בוערת אש בעצמותיי,
אני עוד כותב מהנשמה.
|
אז מה, את דלוקה עליי?
את דלוקה לי על התחת?
אבל מאמי, אני לא יודע מה לעשות אתך,
את צעירה מדי, רק גמרת צבא
|
נבחרתי מתוך מיליוני אנשים להיות בן-זונה
זה כבוד גדול, ואתו באה אחריות,
עליי לשמור על המעמד
כולם מברכים אותי ברחוב "שלום, בן-זונה",
|
כי היית זונה
בגלל זה אני לא מדבר אתך
כל יום אכלת גביע קוטג' בכפית
את חושבת שגביעי קוטג' גדלים על עצים?
|
בני החייתי והסקסי תמיד יודע לנחם
איך שהוא מכווץ את הישבנבנים שלו כשהוא מתמתח
שרירי החזה הארוכים, הכתפיים הרחבות
האבזם הקדמי על חגורתו
|
בני החייתי והסקסי דופק אותי בפה,
מכניס לי את צינור ההשקיה שלו
"בני, אני נחנק, אני נחנקקקק..." אני בוכה
"אני אלמד אותך לאהוב את זה," בני מצווה
|
- בנה-נה,
פצצת אנרגיה צהובה
- אתה מוכר בנה-נה?
- כן
|
אל תחשוב שאם אתה אוהב,
אתה תזיין אותי
תקבע תור ליום שני,
ותעזוב אותי
|
כי היא באה מארצות החושך לארצות הכפור,
לנתץ את החומה
לגמור את מה שהיא לא גמרה
ויש לה טעם של שוקולד על הלשון
|
מכבד את גופי יותר ממה שאני
מתפרקד בין רגליי כמו כלב עזוב,
צמא לתשומת לב, מייבב ועירום וחושק
ואני לא יודעת מה לעשות עם כל הסקסיות שלי
|
היא משוגעת על הבן-זונה הזה,
"רק שלא ישבור לי ת'לב"
לא, הוא באמת לא שבר לה ת'לב,
הוא התנהג אליה כאל מלכה,
|
'לך בעקבות החלום
כי החלום זה כל מה שנותר לך
|
יום אחד את תסתכלי ותראי שהלכתי,
אבל כשהבוקר מאיר אני הולך בעקבות השמש
ועכשיו הזמנים משתנים, ותביני אהובתי,
אני חייב ללכת
|
אתה מדבר איתי כאילו זה שייך לי,
אבל זה לא שייך לי בכלל
זה עצוב לומר, אבל אני לא שייכת לך,
כמו שזה לא שייך לי
|
הוא יצא את הכלא על רצח שלא ביצע
עשרים שנים מזוינות על כלום
אבל בכלא היו לו מורים טובים לפשע,
עבריינים כבדים,
|
- מה אתה אומר, השמש תיפול בצהריים או ביום?
+ בצהריי היום?
- תגידו לו ב-מה הוא זכה, ותעשו דיאטה.
|
אני אמזוג לי גביע שמנת
לתוך כוס גדולה עם קצפת
ודובדבן
|
התעוררתי בסביבות שלוש בלילה,
וראיתי חושך מול העיניים
האלים החליטו לשלוח לי מכשפות,
אני סוככתי על עיניי
|
אהובתי, מחמל נפשי, האישה שאני אוהב,
אני רוצה אותך בקטע בריא
אישה שמחה ופשוטה שמסתפקת ב-מה שיש לה,
גם אם הוא מועט, גם אם הוא רב
|
את אותך האמיתית אראה בקיץ הזה
את האוויר המתוק של כל האהבות אשאף בקיץ הזה
בקיץ הזה את תראי לי אותך שקופה ולא מתחסדת
בקיץ הזה אלמד להיות אדם
|
איזה סרטים מזעזעים יש לאמריקאים, אה?
מראים לי גופה שרופה ומושחתת
זה לא אמתי,
אבל תת-המודע לא יודע את זה
|
בראשית נפלתי לתהומות ישימון קודר,
מלא אבק ואפר,
ועוד כל מיני יצורים בלתי מזוהים,
שאכלו בי בעודי בחיים
|
ברגל מיובלת אני דורך על יהלומים
מחטט במכרות פחם למצוא זהב נוזלי
אוכל את הטלוויזיה, הדיסקים והוודקה
במראת התקרה מי מסתכל אליי למטה
|
כשיורדת החשכה,
פונה האדם לפעולותיו האפלות
|
בדיוק כשהתחיל כל העסק להתחרבן,
אני ישבתי באמבטיה, עם קצף,
ושיחקתי בברווז הגומי שלי
הייתי עירום, וברווז הגומי צף בניחותא על המים,
|
כל יום, כל יום, אני הולך לבריכה עירומה
אני מתפשטת לבד בין כל האנשים כי אני מתבייש
ואני אני הולך לי לרחוץ את גופי בטוש בכניסה
אני שוטפת את עצמי ונכנס למים
|
כמו מגרש משחקים רגיל של ילדים,
אבל בגודל שני מגרשי כדורגל
זה היה גודל הבריכה של הסולטאן הטורקי,
בזמן שהטורקים שלטו על שטח ארץ-ישראל
|
אני רוצה LSD!
אין LSD
איפה הרופא?!
באפריקה
|
אני לא שומע כלום, אני לא רואה כלום,
אני מריח רק פרחים, ומרגיש את אוויר החורף הקר על מצחי
הטעם הוא חמוץ-מתוק-חריף,
כמו אוכל תאילנדי,
|
איש זקן שאל אותי בשביל מה אני חי
הדלקתי סיגריה ואמרתי לו -
בשביל לעשן.
|
אני איש שקט, נחבא אל הכלים,
אבל כשמעצבנים אותי -
אני יכול להיות מפלצת מהגיהינום
|
אני לא אחראי לזה,
לחוסר השפיות הזאת
תקעו אותו בבית שנים על גבי שנים,
כמעט לגמרי לבד
|
אני מתרשם לטובה משפתייך החושניות,
משיערך הרך, מ-רכות שדייך
אני רוקד במטבח כשאני מכין לך ולי ארוחה,
אנחנו נאכל אותה לאור נרות עם שמפניה
|
אני מאוד מתגעגעת אליך,
היא אמרה ובכתה-ובכתה.
הייתי רוצה שנהיה יחד,
ותרד לי כמו פעם כשירד גשם,
|
שקית קטשופ על המבורגר מושחת
לקחתי אותה הביתה שלי להכיר לה את ההורים
היא ישבה בשיכול רגליים עם גרביוני רשת
ונראתה אלגנטית ואינטליגנטית לתפארת
|
הפלפל עומד להיגמר
איך אני אוכל פלפל?
אכלת פלפל? 'שתה מיץ
אבל גם מיץ אין לי
|
קשור מאחורי הגב,
עם גאג בפה,
והיא מאכילה אותו שקרים ישר לתוך האוזן
|
אין לך מה להחליט
כל ההחלטות בוצעו מזמן למענך
אתה רק ממלא פקודות מ-רשימות בגופך
שנכתבו בך עוד הרבה מיליוני שנים לפני שנולדת
|
היה להם מן ניסוח כזה לשיר שלי שלא מצא חן בעיניי
הם היו מטעימים את המילים במלעיל, במקום במלרע
זה לא מצא חן בעיניי, ושלחתי להם הרבה מכתבים של זעם,
אבל הם לגלגו ואמרו "תגיד תודה שבכלל הלחנו את השיר שלך"
|
הכותרת זעקה שזהו היום האחרון לקנייה האחרונה
בערוץ הקניות האחרון שנסגר ביום האחרון.
"חייבים לקנות משהו," אמרתי למיטל.
|
גבינות,
גבינות!
נקניקים!
וגבינות!
|
מעשן ושותה וכיף לי,
למרות שהראש באנדרלמוסיה
רגעי בהירות נעלמים לאט-לאט
רוקר מזדקן על אם הדרך,
בין עכו לצפת
|
הו, גבר,
כמה את חלש בשריריך החזקים
|
גבר, הולך בודד
חצר אחורית, כלב שקט
עיניים מתלקחות בתוך אפלה
אישה צועקת, ילדה בוכה
|
- הגברבר הצעיר הזה לא יודע לזיין,
מה עושים?
+ תעבירי לו שיעורים, תלמדי אותו
- אני לא יודעת, הוא כל-כך ירוק
|
אנחנו אנשים של החיים. החיים קשים, אבל אנחנו אנשים של החיים.
שימי תבורי שר מאוחר בלילה, ואנחנו עם משקאות,
זורמים מבירה וסיגריה וגראס, אנחנו לא מתעסקים עם כימיקלים.
אנחנו בוכים על אהבות אבודות, ומקוננים על מר גורלנו בעולם
האפל הזה
|
אני רוצה אותך כאן ועכשיו
לנשק את הפטמות הזקורות שלך, של החזה השרירי שלך,
לחפון את התחת הקשה המוצק שלך
אני רוצה למצוץ לך עד שתתחרפן מהנאה
|
מאוחר מדי לגברת גברת
להתארח בבתים של עשירים
הזדקנה מדי הגברת גברת
הם בה כבר לא רוצים
|
פה קטן, לשון קטנה שיודעת ללקק טוב
מתכרבל בסחבות
ואני הגברת הדורת האדרת יישנה במיטת מלכות,
וכל הגמדים הקטנים משרתים סביבי בארשת כבוד
|
עכשיו את עומדת על ראש מגדל גבוה,
ולא רואה מתחת שום-דבר,
רק עננים
גם המלאכים לא באים לבקר,
|
כש-מיכה חצה את הגדרות,
הוא לא ידע שהוא יאבד רגל.
אבל זה בדיוק מה שקרה.
|
ג'ואי קם והתיישב
ג'ואי הלך לחפש
מי ינענע אותו
חיפש, חיפש, חיפש
|
אבנים טובות נאספות בזריזות מקו החוף,
קו המים
לפני שתעלה הגאות שוב ותסחף אותן חזרה
לא, אלו לא אבני חן,
|
הוא התעלם מג'ון טרבולטה,
אבל ג'ון טרבולטה הביט בו בחצי עין ואמר -
"אני במקומך לא הייתי שותה את זה."
"למה?" הוא שאל.
|
כולם כל הזמן מריעים לג'וקר,
איך הוא עושה לבאטמן קרקס
איך הוא מתמרן את רשויות החוק,
והם כמו קוביית מזל בידיו
|
כולם כל הזמן מריעים לג'וקר,
אבל אף-אחד לא יודע מי הוא ג'וקר
כמה הוא סובל ולמה,
ולמה הוא משתמש בהומור למרות שמתחשק לו למות
|
הוא מדבר אליי כאילו לא ראה אותי מעולם
"מה נשמע?" הוא שואל, "כלומר, מה העניינים?"
אני חי לי פה, רק לרגע, אתה מבין?
זה לא החיים שלנו, אתה מבין?
|
ירוקת תחמושת שושלת מטוטלת
תן דרינק ללב צמא
אבי היקר יסגור עוד שעה את המכולת,
ולי לא יהיה סיגריות - יותר
|
כל יום אני ממלאת גז בתוך לב הזכוכית שלי
מנגנת את המוזיקה שטובה ללבי,
חולמת על המחר ומה שיהיה
|
אמנם הוא לא שר על הכנרת,
אבל הוא שר על הירח,
ועל האהבה, ועל השמיים,
ועל יופי של אישה,
|
+ זה ג'חנון בתוך הכיס שלך,
או שאתה שמח לראות אותי?
|
גיא האדיר, אוהב את כולם,
אוהב לבדו, אוהב אבוד
|
אני גיא רבע איש, אבל אני שמח
אין לי בית, יש לי כביש, ומעל הכביש ירח
כי העולם גדול-גדול, אפשר לשתות בו את הכול,
אציץ בו פעם ושנייה, ועופי-עופי עננה
|
כמה בלונים יש לגיא שמש והאם הם אדומים
אולי יש לו ידידה רחוקה ששכחה אותו,
ואולי היא לא שכחה, ואולי הוא זה ששכח
אולי הוא בוכה מסרטים מצוירים או קומיקס
|
כשהוא נולד לא הייתה לו חברה.
לא הייתה לו חברה גם כשהוא גדל והפך לנער, למבוגר, לזקן,
לקשיש.
אבל הייתה לו גיטרה, והיא הייתה החברה שלו.
הוא היה יישן איתה ויורד לה ומפיק ממנה צרחות, אנקות ואנחות.
|
אבא שלי עובד בנמל
יש לי גיטרה עם ארבעה מיתרים
שני המיתרים המרכזיים נקרעו,
זה אחר זה
|
היו לו פסנתרים בראש, אבל אני לא הצלחתי לנגן עליו
הייתי חוזר מבית-הספר מדוכא ועצוב,
ונזרק מול הטלוויזיה החינוכית
כולם שם ידעו לנגן בגיטרה חוץ ממני
|
חלמתי חלום
בו אני עומד על קרחון
קטן
באמצע שומקום
|
לג'יין יש אקדח, ואני מת עליה
אני חושב שהיא עושה את זה בכוונה
היא יורה היטב ובכל מה שזז, כולל בי
היא הסמוראי של המערב הפרוע
|
כן, היא גרמנייה קשוחה,
אבל יש לה יחסי סאדו-מזוכיסטיים
עם עובד לשעבר במשרד האוצר
והוא מסדר לה הנחות ארנונה, מסים וחשמל
|
גיל אוהב להשתגע,
הוא לא דופק חשבון
עובד כל השבוע עבודה פיזית קשה,
אבל בסופי שבוע מתפרק
|
הילד היה ג'ינג'י עצבני ומשוגע עם עיניים אדומות
הוא היה אומר שהנמלים מתכוונות להשתלט על העולם
הוא היה אומר שהן מתכננות את הפלישה מהגן הציבורי ליד הבית,
ואם נחפור מספיק זמן ומספיק עמוק,
|
לא,
אני לא מוכן ג'ינג'יות צבועות,
בשביל הנשמה שלי מגיע לי גם אמתיות.
|
הוא מת על הג'יפ הזה,
מצאו אותו מת על הג'יפ
אמר אני חייב לקנות אותו,
הוא כל-כך יפה שבא למות!
|
אז היה את האיש הזה,
מה שמו,
שהלך לזונה.
לא, בעצם לא יאשרו את זה,
|
הוא נעקר מהשורש
עם כל השורשים הדקים והעבים
הרווים והצמאים
היבשים והלחים והרטובים
|
אני מסתדר מצוין, תודה
יש לי חגורת עור מצופה נחושת,
היא מנחשת כי היא מ-עור נחש
לא מרשים אותך?
|
מקודם אמרתי לך שאני לא הולך לאכול את הגלידה שלך,
אז תפסיקי עם זה ותני לי לאכול את הפלאפל שלי.
|
כל יום הולך כמו כל יום
בבית הכלא של השגרה
אני צריך ריגושים ואני צריך אותם מהר
כדי מ-כל התסכולים להתנער
|
כי בא לו גלידה
אבל זו גלידה שחורה, כלומר מפוצצת סוכר
אז הוא תוקע כפית קטנה בתוך גבעת הגלידה,
וטועם, מעווה את פרצופו, זה מתוק עד בחילה
|
אני ב-סתלבט אחי, לא עושה כלום,
מעשן, שותה, אוכל גלידה ומעדני שוקולד
אם היה לי זמן - הייתי קורא ספר
|
קופצים במים כוכבים,
וזה סימן לכל הדייגים,
שטוב לדוג ולא לישון
|
אספיס לה פיס, תגידו לו לבוא
אה, הוא בא, תביא לי חביתה
תביא לי גם ססיק לה סיק להוריד את זה בגרון
לא תחליף אדם בשורו
|
היא ישבה בפישוק עד שנקרע לה קרום הבתולים
זו הייתה מבוכה
היא קראה אותו הזמן פואמה שהיא כתבה
על שטיח כשהיא יושבת ישיבה מזרחית
|
אני זוכר שהיה בקולנוע סרט של אוסטין פאוורס.
כולם יודעים מי זה אוסטין פאוורס, ומי שלא,
זה מעין ג'יימס בונד הומוריסטי, עם סדרת סרטים
|
גם כי אם בבוקר-בבוקר
מטיילים בבוקר-בבוקר,
במרחבי הנשמה, מישורי הנפש
מקומות בהן דרכו זיכרונות
|
כשאתה מהנדס את השמיים עד שכבר אין מקום שם
מכנס מוות, מכנס חיים
מהנדס את הרוחניות עד שלא ברור מה זה מוות
אתה צריך לדעת יותר, לראות מה שאני רואה
|
עיצוב גרפי זה מקצוע טוב, אבל אני לא מבינה בו כלום
אם היית מדבר איתי על עיצוב פורנוגרפי, היה לנו על מה לדבר
גמדים בכל פינה מזדקפים לכבודי, ומתחננים להיכנס אליי לגוף
אני נותנת לכל גמד את זכות הביטוי השמורה לו
|
עברתי לראות את גן הילדים שהייתי בו קטן
עכשיו אני גדול
לא הייתה בעיה לעבור את הגדר ולפרוץ את הדלת
|
הכול אודות גן המשחקים בשכונה המתפוררת שלנו
מישהו התגלץ' לא טוב ושבר את הרגל,
וכל השכנים הביאו לו מים,
מה מים יעזרו במצב כזה
|
אני לא פוחד למות,
לא אכפת לי אם אמות בכל רגע
אבל אני פוחד להתאבד,
כי אני מאמין בכוח עליון
|
הילדה מתנדנדת, הילד דוחף
היא מתנדנדת גבוה- גבוה
והילד דוחף חזק-חזק, את הנדנדה
|
מתאים לה שמלה סגולה מנופחת
עם מחשוף עמוק שחושף את מחמדיה
ושסע ירך עמוק
שחושף את אחת מרגלי השיש החלק שלה
|
אני רוצה שתדברי אליי בפרחים, אהובתי
אני אוהב אותך כל-כך
למה את לא באה לבקר אותי
אני נשאר עם הלב השבור שלי לבד
אני כל-כך רוצה לראות אותך, אהובתי
לבי בוכה בכאב.
|
לסבא ג'פטו היה ילד בשם קרלו
סבא ג'פטו אהב מאוד את קרלו
גם קרלו אהב מאוד את סבא ג'פטו
סבא ג'פטו הה עושה פסלים מעץ
|
- למה אתה יושב לבד בחושך?
- אני לא לבד, ג'ק דניאלס אתי
ג'ק, תגיד שלום.
|
גרביים מונחות בתוך המזוודה,
לחמם לי את כפות הרגליים
הילדים נשארו אצל הסבתא,
ואתה - מי יודע איפה אתה
|
המורה אמרה לתלמידים שמי שיפה,
החיים שלו יפים.
|
אני שם את הראש על הכרית,
ומרגיש כמו גרוטאה
כמו גוש שמישהו מילא בהמון סמרטוטים
אז אני אומר באמת אין לי כוח
|
הגרמנים האלה, מה שהם עשו, זה לא בסדר...
אמרה גרטה הפולנייה ושפכה על בעלה כוס מים
אם אני הייתי גרמנייה, לא הייתי עושה את מה שהם עשו...
היא אמרה שוב, ושפכה על בעלה כוס מים
|
גרירת מכוניות היא עסק מלוכלך
המכונית המסכנה נלקחת כמו צאן לטבח,
מועמסת על הגרר כמו עוף שחוט
חשופה לגשם ולרוחות בחורף,
|
זה סרטים של צמות על רקות ילד קטן
פועל ללא לאות לנפנף דגל לבן
עכבישים גדולים ודקים שולחים רגליי מחטים אל תוך העיניים
מלתעות הלסת הקטנטנה שלהם נעה בתיאבון רעב תשוקה צמאה
|
גרמנים לא מבינים עברית
כי הם תלויים על עין הסערה
ואין פתרון בנמצא
|
אני מרגיש יותר טוב
טוב לי להירגע קצת
אכלתי טוב, דגים ופלפלים
שמעתי את השמש זורחת
|
היא הלכה ברחובות הגשומים
הרוח בשערה,
פנייה רטובות
היא הלכה נדהמת מהבריאה
|
וכשהגשם בא בעתו ומביא עצב אתו,
שבע מעלות שם קר מאוד,
אין על מי להתרפק כשבחוץ הגשם דופק
|
בארץ ירדו גשמים חזקים אותה עונה
חיפשתי לי ילדים שיגנו עליי מהגשם
|
וכשהיקום עושה משחקים
תולש אותך מהמקום שלך בקיר
אתה מנפנף כנפיים, אתה צל בלי קיר
וכולם אומרים מה הוא עושה פה זה,
|
היא מופיעה בדלת, היא צריכה ללכת לצבא,
פעם חמוקיה היו שופעים, היום הם קוראים לה "רבע עוף"
אני חופר בתוך הבלטות לגלות אם קברו משהו בביתי,
משהו שנשכח עם הזמן, כמו מטבעות כסף או זהב,
|
הוא שנא לעקוץ דבורים,
כי דבורים הם אלו שאמורים לעקוץ
אבל לפעמים לא הייתה ברירה,
כי הן עקצו אותו תחילה
|
היום קמתי לי בסביבות השעה הלא חשובה,
ואכלתי פיתה לא חשובה, ובפנים של הפיתה משהו לא חשוב
הייתה לי סודה לא חשובה ושמעתי שיר לא חשוב,
שדיבר על משהו לא חשוב שקרה למישהו לא חשוב
|
בא לה באגט טרי וחם,
עם גבינת שמנת וביצת עין
ממילא, היא אומרת, עליתי שני קילו,
אז מה זה עוד קצת
|
יש לי שמיים פתוחים, רוח נושבת
יש לי צבעים בשיער,
ריסים צבועים כחול
יש לי יד מושטת לעזרה ולשלום
|
אני מצטער שאני ככה רגשני,
פשוט...
נשרפו לי הדגים
|
אני לא רוצה לזיין אותך
בבקשה אל תגרמי לי לזיין אותך
אני לא רוצה, די כבר, תתלבשי
אוי, עומד לי, תסתכלי מה את עושה לי
|
הרבה דברים הלכו לאיבוד
- כמו מה?
כמו אוסף הדובונים שלי
- מה קרה להם?
|
אם יש איש שאוהב אותי,
הוא לא ישאיר אותי לבד.
מדבר עם המראה,
מדבר עם הפחדים.
|
כשהייתי קטן היה לי דובי כתום
הייתה חסרה לו עין
הוא היה הדובי שלי, אהבתי אותו
תמיד חיבקתי אותו
|
אני אוהבת דובי
כשהייתי קטנה היה לי מלא דובי
רוצה להיות דובי שלי?
|
מה יותר יפה מגבר שמתרגש ממך
אומר לך שאת כל-כך יפה שהוא לא מצליח לנסח מילים
אומר לך שאת יפה מדי מכדי שישכב אתך
אומר לך שלידך הוא מרגיש כמו עכברוש
|
אני שומע את דודו טסה משקר במשך 26 דקות ברדיו,
איך הוא כתב את "בסוף מתרגלים ל-הכול"
ועל תהליך הכתיבה.
זה יותר עצוב מכואב,
|
לראשונה גיליתי את הפיסטוקים אצל דוד משה.
הוא היה מוכר אותם במשקל לפליטים שבאו מקהיר.
אני הייתי מפצח לו את הפיסטוקים ושם בשקית אטומה.
הוא לא ידע שאני מבריח 20 אחוז לסיני.
|
האבא הפסיכופת של דוד משה
קשר אותו באמבטיה בלי מזון.
הוא אמר לו שעכשיו יהיה לו הרבה זמן להתקלח,
כי הוא כל הזמן טוען שאין לו זמן.
|
עיניים להם ולא יראו
אוזניים להם ולא ישמעו
|
כשהיא אמרה שהיא שונאת את דויד המלך,
לא האמנתי לה.
הרי היא בכלל לא מכירה את דויד המלך,
אז איך היא יכולה לשנוא אותו?
|
- הדוקטור הטוב הביא לי כפתור
למה הוא הביא לך כפתור?
- לרפא אותי
עם כפתור?
|
המוכר במכולת עומד בפינה לא זז
דחלילים באים אליו לשלם על מוצרי מזון
הם מלקטים את המוצרים מהמדפים כמו נמלים
ועומדים מתנדנדים לפני מוכר המכולת בפינה
|
היא גמרה אומר לאכול את כל הצלחת,
ולא להשאיר כלום
לא, לא את הצלחת עצמה,
אלא את מה שבתוך הצלחת
|
ביום הולדת שלי קנו לי מתנה -
דינוזאור ענקי שאוכל אנשים
הייתי יוצא לחצר, והוא היה אוכל אנשים,
ואני הייתי שמח ומוחא כפיים,
|
שיער קצוץ כמו נצנצי,
וראש עשוי אבן
ככה היא יצא מהבית אל הרחובות
|
שלחתי לך תמונה של הזין שלי,
כשהוא בזקפה,
כמו שביקשת
ומאז לא ענית
|
הם מגיעים למן שלב כזה שהם כבר בשלים לגמרי,
הדלועים
ואז אנחנו אוספים אותם מהשדה על העגלה,
שמחוברת לטרקטור של ג'ון דיר
|
אני יודע/ת שזה תלוי בי,
לבדוק שלא שקעתי,
לעמוד על רגליי
|
יש סם בטחינה וקוק בבייגלה
לכן אני חופשי ומאושר
צח בנפשי, לבן ומואר,
מוח חופשי ולב מאושר
|
דמעות אדומות בצורת טיפות בתוך העיניים
על הכתלים נודד כתם אדום של דם
זה מה שקורה כשמסתכלים לכיוון השמש,
ולא שמים לב.
|
עגבנייה קטנה עם ריבה ישבה שותקת בפינת המזווה
ישבה, ישבה, ולא יצאה עד אשר יאכלו אותה
בא דני אכזרי ורעב ושטף את העגבנייה עד כאב
נתן בה ביס והיא צרחה וגם אפילו סיננה קללה
|
איזה יום היום שככה זה קורה,
שהוא מתעלף, שהוא מחרטט לך,
מילים של אהבה
האם זו תקופה רומנטית שנפלה עליו
|
היא דופקת אצלי בדלת כאילו זה בית זונות.
אומרת לי גיא, לא זיינתי שבועות, תציל אותי.
מה את רוצה מפגרת, לכי לעשות ביד.
אני לא עושה ביד מתוך עיקרון.
|
אתה דפפפוווק!
- דפוק?
לא, דפפפוווק!
- דפפוק...
|
היא מוזגת חלב במטבח,
וממשיכה למזוג למרות שהכוס מלאה
החלב גולש מעל דפנות הכוס,
מכסה את השולחן, מכסה את הרצפה,
|
לא מצליח, לא מצליח, לא הולך לי
היא חתכה את העגבנייה לעיגולים דקים-דקים,
יותר דקים מנייר
גם את המלפפון היא חתכה לעיגולים דקים-דקים
|
זו העת בה הוא מטורף קצת
ומתוסכל הרבה.
הולך מחדר לחדר לחפש לו
את מה שאין.
|
תופפתי בדרבוקות,
מיד העלו אותי למשפט
מה יש לך להגיד להגנתך?
מה האשמה בכלל?
|
דרדסית צובעת את שיערה
ומתאפרת שפתון נפוח
להרשים את בר-כוח
כדי שיוכלו להימלט לאחו
|
מי חיים הם סוג של היטהרות לנפש,
שצמאה למדבר ולא יכולה בלי מים בתוכן
גם אנחנו חיינו בלי מים במשך שנים רבות,
אבל ינקנו מים מהאדמה,
|
אני לא יודע למה הוא עשה את זה, זה לא יפה
אחר-כך הייתי הבן של השכונה,
ולא יכולתי לסבול את עצם קיומי,
את מה שהפכתי
|
בין מישור למישור
על דרך מט לנפול
שורצים ג'יפים, משאיות, טנקים וחיילים,
של הצבא האדום
|
ביום-יום אני שורצת בחדר
באמבטיה, במיטה,
על המרפסת
בלילות אני חיית טרף,
|
אני לא רציתי אותך מהרגע הראשון
היתנו את מוחי להתאהב
לא רציתי להתאהב
לא רציתי לראות אותך
|
- אבא, נכון נשים זה דרק?
+ מה?
- נכון נשים זה דרקקקקקקקקקקקק?
+ כן.
|
אז הלכתי
הלכתי לשדרה הגדולה
ליהנות מזיו השכינה
|
אם מחר יום הדין,
ואני עומדת על הגבול,
ואלוהים שואל מה עשיתי בחיי,
אני אומרת שביליתי אותו אתך
|
רק בבית, הוא אומר,
אנחנו לא נצא לשום-מקום
אם יש לך לאן ללכת, לכי לבד
אם יש לי לאן ללכת, אלך לבד
|
אני הולך אחרי האיש הרע, והוא לא ממהר
הוא הולך לאט ומוביל אותי,
הוא יודע שאני עוקב אחריו
והוא נכנס כאילו בתום לב לתוך סמטה ואני אחריו
|
מצב ביניים בין חציל לעגבנייה
הוא מרוח על המיטה
המיטה היא פרוסת לחם שחורה טרייה
וגם מעט חריפה
|
האחר הלך במקומי למקומות בהם אני צריך להיות
האחר עשה במקומי את הדברים שאני צריך לעשות
האחר חשב במקומי את מה שאני צריך לחשוב
האחר הרגיש במקומי את מה שאני צריך להרגיש
|
עברו השנים בהן היה אגודל חסר תועלת,
עכשיו הוא זין גאה שדופק את כל הבתולות
כל זאת אודות לדוקטור שוורץ,
המתמחה בהסבת איברים לאיברים אחרים
|
הוא מחלק חתימות ברחובות,
מוקף טבעת של שומרי ראש,
ונשים יפות ונואשות שרוצות לנגוע בחלום
הן חושבות שהוא חלום
|
שב ילד שב, אל תפחד,
בוא אספר לך סיפור, על האיש האדום והאיש הירוק
אל תפחד, בני, אל תפחד,
יש איש אדום ויש איש ירוק
|
- איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?
+ הוא הלך להתקלח.
- איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?
+ הוא תופר את החור בגרב.
|
איש אחד היה הולך ברחוב
כולם חשבו שהוא הולך לאן-שהוא,
אבל הוא רק הלך,
לשום-מקום מסוים
|
יש נקודה אחת קטנה על פני הגלובוס,
בו יושב ונרדם האיש הכותב
והוא זוכר ולא זוכר,
והוא אוהב ואוהב פחות
|
הבן-אדם השתעל קשה
"זה בגלל הקפה, זה תכף יעבור,"
אבל זה לא עבר
|
היו לה ידיים עדינות, לכן היא עטתה כפפות
כפפות לבנות מ-עור שנתנו לה מראה קריפי
עם העור החיוור שלה והעיניים הקטנות,
שתמיד מסתכלות בך כאילו הן כועסות
|
שמעתי פט שופ בויס
הייתי עצוב מאוד
פתאום חשבתי שעוד מישהו שומע עכשיו פט שופ בויס,
ושהוא לא עצוב בכלל
|
"זה יום כזה שהכול יכול לקרות בו,"
היא אמרה. ואני שאלתי כמו מה.
"כמו שאני אפליץ לך ישר בפרצוף!"
היא אמרה וצחקקה. צחקקתי גם אני.
|
מה יש לנגן הדיסקים הזה?
תמיד הוא נתקע ב-טרק הרביעי
מ-כל מקום, התכוונתי לספר לך סיפור,
אבל אני זקוק לסיגריה שלי קודם
|
במקום להתבכיין כמה אני רעב,
כמה אני מתעצל להכין לעצמי אוכל,
אני אכתוב לכם סיפור קצרצר,
על האיש שאכל את הביצים שלו.
|
לא משנה מה הוא עשה, הוא לא הצליח לגמור
לא את האוכל בצלחת, לא את טקס המקלחת,
לא את הצפייה בסרט, ולא את קטיפת ה-ורד
הוא פשוט לא הצליח לגמור
|
אני יכול לשיר כאב לב אחר,
כשאת הולכת עם החבר שלי
כשאני מבקש ממך להיות נחמדה,
את אכזרית כשאת נחמדה מדי
|
הלילה אתה שלי באופן מוחלט
אתה נותן את אהבתך בכזו מתיקות
הלילה אור האהבה זורח מעיניך
האם עדיין תאהב אותי מחר?
|
- אני צריך לכבס את התחתונים.
+ מה קרה?
- ראיתי את מיטל.
|
הטבעת נפלה
אני לא הולכת איתה
לא היה לי מה לעשות
אני לא אחראית
|
מהרמקול עולות מנגינות
נוגות-נוגות הן עולות
וגם צבעים בכל מיני גוונים
חלומות יפים
|
תלך הביתה, אתה לא שייך ל-פה.
|
שם את פעמיי הביתה
בתוך לבך
|
התגובה שלו לא מצאה חן בעיניי חן.
הוא פשט את הג'קט והטיל אותו על הכיסא הקרוב,
כאילו זה הבית של אבא שלו.
"מה אתה רוצה בדיוק?"
|
חם היה באוקטובר הגשום בערבות פריז
אנשים דילגו עם מטריות ומשקפיי שמש
השמש להטה, היא הייתה חמה, נדמה שהיא ממש-ממש... מחממת
אבל רק לדני לא היה חם, כי היה לו מקרר על הגב
|
היה נעים וריחני מאוד באותו החודש בפריז
בדיוק מרחו לביז'ו שכבת איטום על הקיר
לכן הוא היה מסטול כאילו הוא הסניף טיפקס,
הרבה טיפקס
|
חם היה בפריז באותה העונה
מיכה עמד על מגדל השמירה,
והצליף במשקפת בכל עובר אורח
אנשים שונים ומשונים חלפו על פניו
|
חם היה באותו הלילה ברחובות פריז
הזונות כל-כך סבלו מחום,
עד שהלכו כמעט עירומות
רק מקס לא הלך עירום,
|
חם היה ברחובות בגדד בשלושה במרץ
רותם הלך ברחובות, והחליט להחליף בגדים
הבגדים שלו היו צבעוניים ונוחים,
אבל הוא החליט שמתאים לו עכשיו משהו יותר מכובד
|
היה חם מאוד ברחובות בגדד אותו אחר-הצהריים
מישה רוזנר קנה אבוקדו כדי לשתול את הגלעין שלו באדמה,
ושיהיה לו עץ אבוקדו
למעשה הוא קנה הרבה אבוקדו, כי הוא רצה הרבה עצי אבוקדו
|
חם היה בבגדד באותו בוקר אומלל
מר אקמול קם בבוקר, והחליט לצאת לטייל
לקח לו הרבה זמן לקבל ולשקול את ההחלטה
הוא התקלח, התלבש בצורה מכובדת, לקח את המקל - ויצא מהבית
|
חם היה בישראל באותה העונה של חודש יוני 2016
איש אדום ואיש ירוק הלכו ברחוב
ניגש איש צבעוני אל האיש האדום ושאל אותו -
"תגיד, איש אדום, למה האיש הירוק הוא ירוק?"
|
בארץ הקטנים גר איש אחד קטן
אתמול הוא היה קטן
היום הוא קטן
וקרוב לוודאי שגם מחר הוא יהיה קטן
|
חם היה ברחובות בגדד בחורף האחרון
ניסים הגיע לביתו ברחוב הבודדים 3
ורצה לנפח את הבלון עד שיתפוצץ
אבל הבלון המנוול לא רצה להתפוצץ
|
ביז'ו הגיע הביתה מצוברח אחרי יום קשה של עבודה
קיבלה את פניו אשתו, שהודיעה שהיא סידרה וניקתה את הבית,
ואפילו הכינה לו מאכלים בריאים, מזינים וטעימים
"אבל לא נראה לי שתצליח לישון," היא אמרה.
|
חם היה בבגדד באותו יום שטוף שמש
אלימלך קם מזיע כולו כי נרדם עם מזגן כבוי,
ולא רק זה, הוא גם נרדם עם מכנסיים ארוכות וג'קט
ישר הוא התפשט ונשאר בתחתונים,
|
חם היה בפריז באותה העונה
הזיעה ניגרה כמו מים לתחתית האסלה
הוא בדיוק גמר לחרבן, וניגב את התחת
אבל הוא לא גמר לנגב, ונייר הטואלט נגמר
|
חם היה בפריז באותה העונה
והחום היה גדול יותר לביז'ו
כי הוא אכל ארוחה עם הרבה חריף
וכשהוא גמר את הארוחה, הוא המשיך לאכול חריף
|
חם היה ברחובות בגדד לפנות ערב
כרמלה כיבסה את הכביסה בתוך גיגית
"איזה חום," היא התלוננה לעצמה,
"אפילו ל-כביסה יותר קריר...
|
היה חם מאוד בפריז יחסית לעונה
אבל השמיים היו מעוננים וירד גשם
הוא ישב עם מטרייה על הכורסה שלו מול הטלוויזיה
הטלוויזיה שידרה שלג
|
יש לו מה שקוראים "אחריות ציבורית",
כלפיי העגבניות שגדלות אצלו בגינה
אחרי הכול העגבניות תלויות בו, והוא תלוי בהם,
ויחסי התן וקח דורשים הרבה תשומת לב צבאית
|
היה יום חם מאוד בבגדד באותה שנה
חבצלת ניקתה את כל הבגדים שלה מ-כל הפירורים
האמת שהיה כיף לשבת עם הנכדים ולכרסם עוגיות,
אבל הפירורים היו בלתי נסבלים
|
חם היה בבגדד באותו לילה סתווי
קרוי הלך ברחובות המחפים בחום,
וחיפש מזור לנפשו הפצועה
"אולי הלילה אמצא את הפתרון לבעיה המציקה"
|
חם היה בישראל באותה עונה סתווית
גרשון ישב וקילף את הג'יזים שלו על המיטה
כבר שנים הוא מתלונן שאין לו תקרה,
ולאף-אחד לא אכפת
|
קול הגשם מתופף על האספלט מלמטה
והציפור עפה גבוה-גבוה
חותכת עננים, חגה במרומים,
נוסקת לכוכבים וטובלת בעולמות עליונים
|
זה לא הבן שלך, זה כן הבן שלך,
זה לא, זה כן
לאן אתה הולך ואנה אתה בא
מי קבע שזה באמת הבן שלך
|
הלכתי לתחנת הדלק לקנות סיגריות
בדרך ראיתי מישהו חוזר משם, עם סיגריות
השעה הייתה ארבע בבוקר
"היי, אח שלי," הוא קרא אליי,
|
הלכתי כי פחדתי מ-ה-בני-זונות עם הסכינים.
אמרו הם שחטו מישהו והשחיתו לו את הפנים.
התחמשתי בהרבה פצצות ורובים.
לא הייתה לי דרך לסמוך על ניסים.
|
אנשים מחופשים לשדים, למפלצות,
משוטטים ברחובות
עם טפרים והכול,
גם עם שיניים ופרווה
|
הוא היה גבר שתמיד כשהוא יצא - הוא ידע לחזור
מעשן מלבורו חזק, מסורק לאחור עם ג'ל,
זיפי זקן קטנים באופן קבוע,
עיניים כחולות ושיער שחור
|
נערים צעירים הסמיקו כשהיא הביטה לתוך עיניהם,
והתאפקו לא לנעוץ עיניהם במחשוף שמלתה ולהסתיר את
הזקפה הלחוצה
|
הגבירה פשטה כותונת כבדה
על גלי הים המשתפכים בדממה.
ניצוצות של זיקים של אור
נצנצו על עורה העירום
|
היא אספה את שולי שמלתה
ניגשה בחינניות אל השולחן
אספה סכין ומזלג
והחלה לאכול את הבשר
|
הגג בוער,
אנחנו לא צריכים שום מים,
תנו לבן-זונה להישרף,
תישרף, בן-זונה, תישרף
|
קודם היו בלוגים, זו הייתה האמת לפנים
נשים התוודו על חרמנותן, גברים שחררו כעסים
זה הפריע למישהם ועכשיו כמעט אין בלוגים
הם מנסים לנקות את השאריות
|
כשהוא מנגן בגיטרה
בא לי לרצוח אותו
לדחוף לו את הגיטרה לגרון
ולחשמל אותו
|
הוא היה גדול כשהוא עבר בשער,
אבל אחר-כך היה קטן יותר
הוא לא היה יכול להיכנס בשער בלי הגרדום,
אז הכניסו אותו עם
|
הגשם נפל בערב יום חמישי על העיר האפלה,
בדיוק כשצילה ירדה לגבי
היא הציצה בחלון, וחייכה חיוך גדול,
"החורף הגיע, גבי! החורף הגיע, אתה לא שמח?"
|
היא אמרה שהיא עוברת לגור בדירה אחרת,
הרחק מהמרכז, מהרעש והעשן.
אני אמרתי לה את עוד תתגעגעי לרעש ולעשן,
ותקבלי בחילות מאוויר ההרים והים הנקי.
|
זה לא יפה מה שעשו לי,
אני שהמצאתי את המוזיקה
לקחו אותה והפכו אותה לביטים,
זה לא אמור להיות ככה
|
לוקח את הגוף שלך להיות לי שלי
הוא אומר שעומד לי כל הזמן עלייך,
וזה נכון, אבל אני לא אגלה
אני רק אמשיך לשגל אותך
|
הו, יגוני השכול,
מדוע עזבוני לילות שנהב,
ומה היא הרוח אם לא הסתיו?
|
התעוררתי בסביבות שלוש בצהריים יום שישי,
והבנתי שעדיין לא האכלתי את הדרקון שלי
שתיתי שני שלוקים בירה שחורה,
וישבתי לעשן ליד החלון
|
אורגזמה תת-הכרתית,
אתה יודע מה זה?
זה כמו למשל שאני הולך למכולת, כן?
ומתכנן לקנות יוגורט, כן?
|
עושה סמים למרות שזה מוחק לו את השכל
עושה דברים הכרחיים כמו שירותים ואוכל,
לא מתקלח, לא מצחצח שיניים,
דווקא בגלל שחינכו אותו שככה צריך
|
עבר לו
הוא גמר
הוא כבר לא חושק בה
|
עברו החיים, איזה קטעים,
אנחנו מתמזמזים על המיטה מסוממים
פצצות מים קטנות מתפוצצות לנו בראש,
ומציפות את המוח באושר
|
בואי נדבר כמו בסרטים הישנים,
"קאמון, בייבי, איי ואאנט טו פאק יו"
ואת תגידי לי "הו, ביביי, יו טו יד טו וואל"
ואחרי הסקס תכבי את הטלוויזיה, ותרדי לשכנים
|
הוא מתקלח, מים זורמים,
על האשכים, בין פלחי התחת
|
אני רוצה להתנצל לפני מיליוני העוקבים שלי
במיוחד בז'אנר שירה
אני יודע שיש האטה,
בפוריות הכתיבה שלי
|
אז מה אם הוא היה מהמר ושותה ומעשן
ומגיע הביתה כל לילה שלישי
מלא ריחות של נשים,
זה לא אומר שהוא לא אהב אותה.
|
אין אפשרות לבצע את ההוצאה להורג
- למה?
כי האיש כבר מת
- מה זאת אומרת, תחייה אותו!
|
הלכה אז, אני לא יודע לאן
נשארתי לבד ב-חור שאני קורא לו בית
עושה כלים בדממה גמורה
שותה את הקפה ונחנק
|
היא נגנבה עליי,
גנבה אותי מהדוכן
היא נגנבה עליי,
שאלה את המוכר כמה אני עולה
|
הזבוב הזה קטן-קטן,
נכנס לי לתוך האף, נכנס לי לתוך המוח
הזבוב הזה חופר וחופר,
עם הטורייה והשבריה, עם הקוקו והסראפן
|
נגעתי בקצה הזהב המחשמל
ורוחי נטרפה עליי
בבית החם, קר-חם
עם קירות המשקה והטלפון הדומם -
|
אתמול עישנתי את הנרגילה החצופה ביותר בעולם
היא הביאה לי פרשים מעולמות אחרים,
הפרשים היו צבעוניים
הם דהרו לחפש את החופש שלהם,
|
הוא מחזיק חזק בחבל החניקה
ולא מרפה
יש לו ים של זמן עד שהחבל יתהדק
והוא לא מרפה
|
אנחנו החבר'ה הטובים,
את כולם רוצחים
אחד ושתיים, ושלוש וארבע -
אתה על הרצפה
|
יש לו ברגים בראש
בגלל זה אנחנו קוראים לו פרנקנשטיין...
אבל אנחנו אוהבים אותו,
אז נתנו לי שם חיבה -
|
היא הייתה קשורה מאחורי גבה,
רעבה ונזקקת,
ואני ליטפתי את השדיים שלה,
וחפנתי אותם וצבטתי אותם, בפטמות.
|
עברו הרבה שנים מאז המחט שלי
סידרה את העניינים אצל מה שמו,
דוקטור שפיץ.
אבל בכל זאת הוא לא חדל להופיע
|
את זוכרת את השוקולד הנמס על הסנטר?
את זוכרת את קול פיצוח הסוכריות הקופצות?
את זוכרת את הקצפת שהתות טבע בה?
את זוכרת את שבבי השוקולד הלבן בשערך?
|
- איפה הדובי?
"בגריל,"
- למה?
"אני רעבה,"
|
יום חמישי 6 באפריל 2017,
הפי וקסמן מגיש שיר בבלה בלה
|
אבל אדם הוא רק אדם הוא רק אדם,
והוא לבדו לא יישנה כלום,
הוא עוד פרט ברעיון גדול, ויש הרבה רעיונות,
ודרכים שונות ליישם אותם ולבטא אותם
|
הוא שתה וגם אני ושנינו היינו מסטולים
הוא לקח מגבת ושם על הראש
אני הבטתי בו בתמיהה היפנוטית,
והוא קשר את המגבת על הראש כמו מטפחת סבתא
|
גברים עם רגליים סקסיות זה פאסה
עכשיו הטרנד זה חזה מלא ועגול כמו של אישה
|
היא הייתה יפה, אבל זה לא משנה
היא עשתה דברים שגרמו לי להיות יפה
היא הייתה אגלי הטל על מצחי ועיניי בבוקר
היא הייתה הבריזה בלילות החמסין החמים
|
ישבתי וראיתי היאבקות.
גשם בחוץ והכול רועד,
גם המוח שלי.
מתברר שהחיים שלי לא כמו שרציתי.
|
היא דומה לפרח קסום הפורש עלעליו אל שמי הבוקר...
קוס של האימא שלה, זונה, איך היא יכולה לעזוב אותי ככה, עם כל
החובות?
היא דומה לפרח מעופף ש-רץ למצוא את הווריד הבא למצוץ ממנו
דם...
|
במורד שופע נהר של שיער
השיער סגול-כחול
ודגים שוחים בו
הוא פועה פה
|
פישלתי בגדול, הוא אמר,
דפקתי את הראש שלך בכיור,
אני מצטער,
פישלתי בגדול
|
היא מתעסקת בדברים שלי כאילו הם שלה
אני לא מסכים שהיא תעשה את זה
היא אומרת שזה לטובתי
אני לא מרגיש ככה
|
היא נכנסה מתנשפת ורטובה
היא הניחה את המעיל על ההסקה
היא התירה את הצעיף והשליכה אותו על הספה
"כל-כך חם פה ונעים פה," היא אמרה
|
תבלין בתה עם כמה קוביות סוכר
אני משתמש בשתיית הקפה להנאתי בלבד
את בוחשת את התה מערבולות-מערבולות
הלב שלי נשאב פנימה לתוך חור הנוזל שיצרת
את אומרת שאנחנו צריכים לדבר,
זה לא יכול להימשך ככה
|
היא מחפשת משהו, ואני מחפש איתה
אנחנו הופכים את הבית בחיפושים,
ולא מוצאים
היא אומרת שאולי זה נמצא בתוכנו
|
והיא אוכלת עם הידיים,
אני לא יכול לסבול את זה
מלקקת לעצמה את האצבעות...
זה סקסי, אבל לא היגייני
|
אני לא יודע איך נשרוד את החורף
היא הולכת יחפה בבית, על כל המרצפות,
הידיים שלה חשופות ומלאות סבון
היא גרה איפה שאני גר, ליד העץ בחצר
|
אני מפליג על שבעת הימים,
למצוא עולמות חדשים,
עם תפוח רקוב,
שתולעת מכרסמת בו
|
אמרתי לו - מה אתה עושה עניין,
גם אני מרגיש שאני הולך למות
אם זה יקרה - אז יקרה
למה לזרז את זה
|
היום עבר גלשן מעל ההרים הכחולים,
ואני הייתי בו, נוגע בעננים
היום ירדה השלכת על האדמות הרטובות,
ואני הייתי בהם, ממטיר גשמים
|
היי, ילד קטן, לאן אתה הולך
לאן אתה רץ בגשם הזה
בבית חמים ונעים,
ויש תנור טוב
|
ואת מונחת לרגליי, כל היום מבקשת מעט מהשקט שלי
ואת מלטפת את כפות רגליי, כמהה לטעום מעט מהשפיות
ואת טווה סביבי קורים, אבל אני לא נלכד
ואת מתחננת למעט תמיכה, ואני הלאה הולך ממך
|
אמרה לי הילדה בפיג'מה -
אותי אתה לא אוהב
אמרה זאת כדי שאגיד לה -
דווקא אני כן אוהב
|
בן-אדם צריך להגן על הילד היוצר שלו
הילד הזה מפונק ואנוכי, ותמיד אומר את האמת,
אך בד בבד הילד הזה אוהב לשחק,
והוא משחק משחקי יצירה
|
באיזה יום שאת הולכת אני בא אתך
בכל הצבעים של צבעי הקשת אני בא
כי אין לי לאן ללכת, מלבד אל לבבך
את כל מה שיש לי
|
הילדים לא רצו לשחק קלס,
הכרחתי אותם
אמרתי להם שפעם כולם שיחקו קלס,
ואין סיבה שלא ישחקו קלס גם עכשיו
|
אני הייתי בדרך חזרה מבית-הספר.
שמחתי,
כי חיבור שלי קיבל ציון טוב.
|
אבדו הימים מעל פני האדמה,
והשלכת יורדת משתלשלת על עיגולים של מגלשות,
שנבלעות עמוק-עמוק בתוך החול.
|
טוב, אני לא יודע מה גרם לה לעוף כל-כך גבוה,
אבל שלחתי אלף מטוסים להחזיר את נשמתה מהבורא
בנמל התעופה ארגנו תעופה אחר תעופה,
עם כוחות הצלה ושקיות להקאה
|
מה קרה ליפה בנשים?
לאן היא הלכה, מדוע אותי זנחה?
כל חיי התאוותי לנוכחותה,
וברגע שמצאתי אותה - פרחה
|
אבא שלך בלש, אימא שלך גשש,
אתה בעצמך סתם חשש
יש לך ציפור, זימרה שיר מזמור,
תביא את חברה שלך, כי אני רוצה לגמור
|
פתאום היא עמדה בפתח המסעדה
כל-כך יפה שהלב מתייפח בבכי
לבושה היטב, ומאופרת היטב, ונראית כמו מלכת סאדו
על אף יופייה הרב, איש לא העז לפנות אליה בדברים,
היא נראתה מסוכנת כמו אהובת השטן
|
הייתה לנו אורחת, והיא הייתה יפהפייה,
אבל מאוד מוזנחת
לבחורה הצעירה אין עבודה, ולא הרבה השכלה
עומדת מבוישת בפינה כשאנחנו עורכים את הארוחה
|
הנה היא באה, היפה מכולן
תמיד היא הייתה יפה, וגם אמרו לה את זה,
אבל היא הייתה יפה גם בלי שיאמרו לה את זה
היא הייתה יפה גם כשחשבו שהיא לא יפה
כלומר, היא פשוט הייתה יפה,
בלי קשר אם אחרים חושבים כך או לא
|
היה שם ליצן עם אף אדום מפלסטיק,
שיער ירוק,
פנים צבועות לבן עם כדורים שחורים מסביב לעיניים,
ואדומים מסביב לפה.
|
הישות טיילה בין גני הרחוב,
ליקטה קרני שמש מבין העננים
הישות פרשה מפה גדולה על המדרכה,
מול עיניי העוברים ושבים,
|
הולך לבד ברחובות צפופים
מחובר לטלפון
מאמין למי שאומר מה שאומר
אתה לא סולח לעצמך
|
לא, אני לא משטה
אני לכוד בלבך
אני רוצה לחיות למענך
זו לא קלישאה בכלל.
|
אולי בחוץ הייתה יכולה להשתולל סופה
ואני הייתי יכול להיות שמח ומאושר
כי בבית ברוך השם הכול בסדר
אבא רגוע ומרוצה ומלא נחת
|
לפעמים נדמה שהכול נשבר
שהכול אבוד
שהכול הרוס
|
עברו הימים
הרצון נחלש
לא נשאר דבר שלא אמרתי
|
היא אמרה את זה על המיטה שלי,
כשהיא עירומה וחשופה לגמרי,
פטמות השדיים שלה מזדקרות אל-על,
והיא משחקת בתותה שלה.
|
למי שיש שמש בתוך הראש
וגופו נושם נקבוביות
וגם מים וחמצן ואש, ואדמה
|
היא אמרה לי שהיא הכי יפה בעולם
ניסיתי להוכיח לה שהיא טועה, אבל לא הצלחתי
היא אמרה שהיא הכי חכמה בעולם
ניסיתי להוכיח... אתם יודעים, אבל לא הצלחתי
|
מדברים כל אותם חדי חידות
אומרים לי שאת לא יפה, אומרים לי שאת זקנה
אומרים לי שאת טיפשה, אומרים לי שאת רעה
מה אני אגיד לך מותק...
|
את לא מאמינה לי עכשיו
אני מדבר קרוב-קרוב,
הכי קרוב שאני יכול
את מטה את ראשך הצידה,
|
ילדים לא בנו פה בתים,
בטח לא הבתים שהם גרים בהם
אני בניתי את הבתים,
את כל הבתים בעולם
|
היא אוכלת את אותו כריך בית ספר כבר עשרים ומשהו שנה
כריך פשוט של לחם פרוס ובפנים מרגרינה וגבינה
הריח והטעם חמוץ ומעקצץ בנחיריים ומפריש רוק בפה
|
הם יצירתיים
הם כותבים על ענבים
יש להם כאב באוזניים
|
קרנבל הטיוטות יוצא לדרך
הפעם יש לנו שיירה של בוקרים,
שחושבים שהם עוד חיים בתקופת המערב הפרוע,
ועושים מטווח על פחיות,
|
אין בעיה, אנשים. אם אתם רוצים אותי מטורף, אהיה מטורף.
כי באמת נמאס לי לכתוב חומר לעוס.
זה לא עצם הכתיבה לבדה, הרי אני כותב מה שאני חושב,
ונמאס לי לחשוב חומר לעוס.
|
אתה לא בעל לייבל של תקליטים למען חשבון הבנק,
אלא למען האנשים שרוצים זריקת עירוי מהפכנית,
שתעיר אותם מ-שנת היופי שלהם
מהחלומות בהקיץ על פיות ומלאכים
|
יש מוזיקה ברדיו שמנחמת את לבי
מפני רוע אנשים, מפני אגו צף
מי אתה איש אכזר שתשפוט אותי?
אני לא מכיר אותך ואתה לא מכיר אותי
|
כבר כמה זמן אני דוחה את הכתיבה,
על הכלב שלי שאשתין בספה
למה כשאבא בא ושאל מי השתין בספה,
אמרתי שזה אני כדי שלא יזרוק את הכלב
|
באו הילדים מהים התיכון,
וכבשו את כל אירופה והמזרח התיכון
|
נגמרה לה תקופה בה הייתי מוצצת את הזין שלך
עכשיו הזין שלך עומד בשביל מישהי אחרת,
שנהנית ממנו, ואני מקנאת בה כל-כך
|
המגדל שמור היטב,
מ-כל הכיוונים,
על-ידי שומרים חמושים וגדר חשמלית.
יש שער גדול כפול שמוביל אליו.
|
כאלה היו חייו של ברוך
ברוך התם וירא השמיים,
שהובטח לו עוד בחייו,
כי ייכנס בשעריי גן-עדן
|
הכול שקט בערב הבמה החדשה,
שום יצירת פרוזה לא מאושרת כבר חודשים
שמיים מתקלפים מציפוי התכלת
שכונות נבנות על בועות סבון
|
ממצמץ בלשון חריצת לשון בלעג,
כלפיי המורה להיגיון
צד מוח שמאלי שולט, הוא אומר
|
בלונדי, בלונדי,
כיצד השארת אותי לבד במדבר,
באמצע בית-קברות?
בוא אליי בלונדי,
|
קראתי את מכתבך
כמעט ויכולתי לסלוח לך
כמעט והבנתי איך
הוא נתקע ברולטה שלנו
|
באמת שרוב הזמן בא לי לכתוב שטויות,
למרות שיוצאים לי דברים כבדים.
הייתי על מאפרה ואלכוהול אחרי חירבון
כשטירן דפק בדלת.
|
מבחין בין שלילי לעיקר
מחרבן את תחלואות הנפש
מה יש לי? אין לי דבר
שיבולת שועל בשדה קמה וגפן
|
בבגדיי המלך החדשים הוא יצא עירום אל הרחוב
הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, וכל העם הריע
נשמעו לחישות -
|
המלך של הפשע המאורגן בקהיר החליט לעלות לארץ.
הוא רבע יהודי והוא הבטיח לסבא שלו, שהיה נשוי ליהודייה.
הוא מוכר ארגזים של ארטיקים לפיצוציות בתל-אביב,
ומשחיל סם אונס לתיירות מחו"ל.
|
אני הרגתי את החתולה המזויינת
הרגתי אותה
לקחו אותי לבדיקה פסיכיאטרית
כאילו מה כבר עשיתי
|
יש בי אהבה
לדברים שאוהבים
כשאוהבים אותם
כי אם לא אוהבים
אז למה לאהוב
|
קשים חייו של נווד.
עליו לנדוד בגשם, בשלג ובקור.
עליו לנדוד בחמסינים, בשרב ובחום.
ואין לו מחסה, ואין לו מיטה,
|
כשהוא עבר את הגשר האחרון,
הוא לא ידע לאן
שדות ריקים ללא יבול נפרשו כמו אדמת בור,
כל הדרך אל האופק המרוחק
|
הרקתי את דמעותיי באיסטנבול
ראיתי גם אותך דומעת
הייתי בדיכאון באיסטנבול
ראיתי גם אותך דועכת
|
איזה דיסק זה? איזה דיסק?
חרא של דיסק, חרא!
הוא הטיח אותו אל הרצפה.
איזו מיטה זו? איזו?
|
גם אם את חושבת
שיש תמציות של קרח בינינו
אנחנו חולמים
|
כשהייתי קטנה,
אימא הייתה מכינה לי סנדוויץ' מגניב לכיתה א'
עם הרבה חמאה, וגבינה צהובה,
ואפילו מלפפונים חמוצים חתוכים לרצועות
אמרתי לה שאני לא רוצה זיתים בפנים
|
הזמנים קשים, הוא אמר בין שאיפות מהסיגריה,
השדים האדומים החריבו את ביתו והרגו את חברנו הטוב,
ונשבעו לצוד אותנו אחד-אחד
לכן עלינו לברוח למערות
|
עגלה עם סוסה יצאה בבוקר לבדה,
התהפכה מסכנה,
והסוס טיפש.
מה קרה לו לשובב,
|
הוא נלחם כמו אריה
לבד מול חמישים סינים
עם חרב סמוראים
ורוחו המחשמלת
|
והוא שר שיר חתונה גם לה
תחת חופת שמיים מלאה בקונפטי של כוכבים
והחתולות מייללות גם שם, מבעד לאשנבים
והוא מכבה את האור לתוך אפלה
|
אבל התא נהרס כשהם נכנסים לחיים שלנו,
ואני חושב שלא באשמתנו,
כי הם לא מבינים את מציאות חיינו,
ועם מה אנחנו מתמודדים.
|
למה עזבת אותנו,
למה הלכת ממנו?
אנו שואלים כל פעם מחדש
|
העכבר הלבן לא ידע שהוא לבן
כל יום היה מסתכל במראה, ואומר -
אני שחור, שחור משחור,
ולכן תמיד עשה מקלחות כדי לנקות את עצמו
|
ירדתי ברחוב אל העמק שתמיד בוכה,
וראיתי אותו שותה קפה
הוא התמרמר על הטוב והרע,
ואמר שזה לא נורא
|
הענן היה נמוך והמטיר הרבה גשמים
מאוד התרטבתי וחיפשתי מישהי שתייבש אותי
מצאתי אותה, יפה, חטובה, אצילית
|
יש איזה עץ שאני מפחד ממנו
זה לא סתם עץ, זה עץ שנמצא אצלנו בחצר
מושיקו אמר לי שפעם העץ הזה היה נוכל,
שבא לסבא כשסבא היה צעיר וגר כאן
|
לך, יא בוגד
איך עשית לי נעים,
ופתאום בלי סיבה הלכת
כאילו לא אהבנו מעולם
|
העת החדשה הגיעה
היא מפזמת באוויר
הרבה פרפרים, הרבה פריחות
שלל חבצלות
|
כל דבר אני עושה הפוך
למשל כשאני נועל את הנעליים -
אני נועל אותן הפוך
|
הוא לא ראה בעיניים
פתאום התיישב ליד הפסנתר והתחיל לנגן
אמרתי לו זה לא טוב לך,
כך אמר הרופא
|
אז היא הלכה והיא הייתה יפה
כמה שהיא הייתה יפה, אתה לא תאמין
לא תזהה את נערת בית הספר שהייתה ברווזון מכוער
מתוך ההתמרמרות היא פרחה כמו הפרח הכי יפה בגן
|
דמעות האלים...
שכחתי את המזגן פתוח כשגם החלון פתוח
והיא מתחננת שנחזור
|
למה היא רצתה לטוס אם אין לאן
כל המקומות אותו הדבר
גם שם יש פרחים וגדרות
גם שם יש כבישים ומכוניות
|
מסיבה יפה... איפה הבלונים?
אני אטעם מהעוגה. אין עוגה...?
קצת אלכוהול... גם זה לא?
אין פה מוזיקה!
|
בן-אדם שנמצא לבד שנים על גבי שנים,
מאבד לבסוף את השכל שלו.
עוד מעט לא יישאר מהמוח שלי כלום.
|
ציף-ציף, צייצה הציפור
אאמ... שאג האריה
אני קטנה וחסרת אונים,
אמרה הציפור
|
עומדים כמו חבורת פראים,
לבושים סמרטוטים של לוחמי גרילה
חצי רעולי פנים מול המצלמה,
רק מי שמכיר אותם אישית יזהה
|
כבר שנים אני טוען שהצמח בעציץ שלי מכושף
אני משקה אותו - הוא לא גדל
אני לא משקה אותו - הוא לא נובל
תמיד העלים ירוקים והגבעול העבה זקוף
|
המפפ...
- מה קרה?
נשברה הקערה
- לא נורא, נקנה קערה חדשה
|
נשארו עשר סיגריות בחפיסה
עשרה גמדים, עשרה מקלות ציאניד
אני מגרד את החפיסה
בניסיון לחלץ סיגריה אחת
|
הקרב על הבופור היה עקוב מדם.
זעקות הנרצחים מילאו את הלילה.
שמוליק גסס על השלג הקר,
וחיכה למותו.
|
סוף העולם הגיע,
אבל אני דווקא נהנה.
|
גם אני הייתי פעם אחד שרצה לכתוב שיר
ואז כתבתי את השיר
והפכתי לאחד שכתב שיר
אבל אחרי שכתבתי את השיר - לא היה לי מה לעשות
|
ואני אסחרר אותך בכל רחבת הריקודים
עם צחוק ודמע
ועינייך יהיו כה נוגות
ועיניי יהיו כה שיכורות ומכושפות
|
על מי אתה מדבר כשאתה לבד בשכונה בלי אף נקבה לעשות איתה
אהבה?
את מה אתה סוחב מהמכולת כשאין לך כסף אפילו לביצים רכות?
אולי תלך לעבוד כבר? עצלן. כל היום מאונן בבית על מגזיני
נשים,
כל הסדינים שלך ספוגים מיצי אהבה, אולי תכבס אותם כבר?
|
הררי קרח על לאן שהעין רואה
המוות במרחק עשרים אלף קילומטרים מ-פה,
בתוך תל שלג בשממה הררית
|
היא הייתה דרוכה לקראת השבוע הבא.
בשבוע הבא כולם צריכים לבוא.
לא נורא שאני לבד, היא חשבה,
כולם יבואו בשבוע הבא
|
השדים האדומים התגודדו מסביב לבית ותבעו את מזונם בדם.
האיש הבוכה נכנס למיטה מתחת לשמיכה,
וכיסה את ראשו לא לשמוע לא לראות.
|
עכשיו קצת שיעורי מבוא למקרה שהחמצת -
כל מה שנכנס לך לראש, משקף את הדרך שבו תראי את העולם.
אם את רואה סרטי אימה, החיים ייראו לך כמו סרט אימה.
וכנ"ל לגבי סרטים מצוירים
|
גם אם הוא רצה, הוא לא יוכל לעשות
כי הכול נגמר ואין, ואין מה לעשות
יש מוזיקה, איזו מוזיקה, מה היא רוצה
אני לא מבין מה היא רוצה
|
כי הוא חצוף
אני לא יכולה להתמודד עם אדם כזה
מה הוא חושב לעצמו,
שהוא מלך העולם?
|
עיניים קטנות שהפכו מצלחות
וזגוגית העין משקפת את צלילות הכוס
רמז עדין ללימון בתוך מים צלולים
מי מעיינות תהום הזורמים
|
אתמול,
כשירדתי אז מהעננים
הייתה רטובה כבר
קולות הגשם
|
שם בין החדרים הריקים הוא שוטט
לא היה שם כלום, מלבד קרס בתקרה
הוא חשב להתקלח, לא התחשק לו
דרך החלונות בוער תמיד החמסין
|
שיער בלונדיני, אבל היא לא נאצית
היא רק אוהבת לשתות תה מתוק עם לימון בבוקר
היא שמה תקליט, כי אף-אחד לא מדבר איתה
כולם עסוקים בחיים האנוכיים שלהם
|
ראש מסוחרר מלא כאב מתוק של אדי המולה וספרים בריח מנטה
אימא מחכה
רכה כמו מצע מים, אוורירית כמו ענן
נושבת כמו פרחים
|
מי ביקש ממך למצוץ לי?
לא, אני לא מסכים,
רק מיטל מוצצת לי
|
הבוקר השמש העירה את הציפורים
והן הוסיפו שירן ליום
היו לא מעט עננים צבעוניים וצורניים
(למרות שהאור עכשיו לא נראה לי מעונן)
|
השעה חמה מדי לנסיעה כזאת במדבר
אפילו השדרן אומר ברדיו שאנשים משתגעים,
וכדאי שינוחו וישתו הרבה בחניות נהיגה
אבל היא לא רוצה לעצור!
|
כשהלב בוכה בשקט,
למה לי להעמיד פנים שאני מתלהב
אני רמזור זוהר על פני חושך הישימון
מושל על צומת באור צהוב מסנוור
|
אמרתי לך שאני אכתוב שיר כל יום,
לפחות שיר אחד,
אם לא יותר, או סיפור
וזה מה שאני עושה
|
הם יוצאים מנקודת הנחה
שאם אני מאזין לשירים בספרדית
אז אני מבין ספרדית
|
מתי-שהוא יבוא אלייך, חורף יבוא
ויביא אתו מוות רך וטוב
מתי שהוא יגיעו שלושה הפרשים,
וינתקו חבל הטבור, יגזרו נזם החיים
|
הם רשמו אותי לקורס מכינה לקניבלים מתחילים
טעמתי פסטרמה, טעמתי אצבעות סקסיות של נערות צעירות
הכול היה טעים עם קצת מיונז וקטשופ,
ואז הם אמרו לי לעבור לשלב הבא -
|
פעם חיו בשביל המוזיקה,
היום חיים בשביל הפוליטיקה
אני חי בשביל אנג'לינה,
שיש לה שדיים גדולים
|
בלילה אמרו שיהיה קריר
וזה זמן להתקלח
כדי לזכור אותך במים קרים
איך היית חופנת אותי במים
|
לקחתי את התיק
עם הבגדים
וגם היו בו בגדים
הרבה בגדים
|
נים לו נים, ירח חיוור
התבוננות את הנפש פנימה, ריק משכר
ריח זרעים, אדמה דחוסה
אין אורות, העלטה כבדה
|
או במילים אחרות -
אני לא בטוח איפה להתחיל
לא בחיל ורעדה
אלא בפכפוך של פלגי מים
|
הוא איחר בשעה
אני לא מקבל התנצלות
אם הוא היה מתנצל, הייתי מקבל,
אבל הוא לא התנצל, אז אני לא מקבל התנצלות
|
אני לא יכול לכתוב שיר
על הפריחה של ההדרים
ועל חבצלות לבנות
ועל ראשים עם כתרים
|
התעוררתי עירום, השקט חתך בתוכי
כל ניסיון לזכור חלום הוא מעל לכוחי
כך חיינו עוברים, היינו צעירים ויפים
חצינו את כל הצמתים באורות תמרורים אדומים
|
הבהילו אותי לבית-חולים כי אני חולה בשחפת
עשו לי ניתוח שפשפת
בדקו לי את הבצקת
אמרו לי שאני נורא מכוערת
|
הוא אהב אותך, הילד התמים הזה, המוזר.
הוא אהב ולא ראה.
אהבה אילמת, מחוות ריקות.
ילדות מתוקה-מרירה, ואת ברקע.
|
גברים זה יצורים משולשים,
ואני נמשכת ליצורות עגולות
בכלל, לגברים אין שדיים,
לפחות לא גדולים
|
דוגית שיכורה
מתנדנדת עת ערב
שרויה בשרעפים
חשופה לגשמים
|
היו לו משקפי שמש שהקיפו את כל הראש,
גם מאחורה
אמרו לו "ביז'ו, למה יש לך משקפי שמש שמקיפים את כל הראש,
גם מאחורה?"
|
והאהבה הכתה את רומיאו בלילות החורף הקרים,
הוא הלך ברחובות שיכור מלא רגשות אהבים
היא הייתה מכונסת בתוך עצמה בתוך הר של שמיכות
והוא אמר לה -
|
מעשן תפרחת יונים בבוסתן אשר בזנב בכפר
ממולל מילים כמו חרוזים על שרשרת
והלילה כבד יותר ממנו,
יותר מהארוחה אותה אכל
|
מיקו ישב עם מניפת הקלפים שלו בידו,
והביט סביבו על כל הרוסים שישבו בשולחנות האחרים
ותקעו בו מבטים נרגזים.
"למישהו יש בעיה עם מה שאמרתי?"
|
אני לא יכול להשאיר את ה-ויסקי שלי לבד
הוא ייעלב, הוא יבכה,
הוא ירגיש בדידות תהומית במרחב ובזמן
|
הוא עבר את כל השדות,
לאן יש לו ללכת?
קוטף עגבניות וחרציות וסתווניות,
ל-מה יש לו לקטוף?
|
פתאום זה בא אליי כמו גל מסנוור,
של לבן בוהק כואב בעיניים.
פתאום אמרתי לה שאני לא יכול,
למרות שרציתי כל-כך.
|
נרדמתי על חוף הים
היו לי הרבה רגשות טובים,
שהובילו למחשבות טובות,
בנוגע להרבה דברים
|
מן שאגה כזאת חלולה של זאב רעב ומיואש
בשדות הנגב מטייל לו נע-נד
גיבור ירח צף בשמיים מים שחורים
שאגות ההרים מתגלגלים עד למפתן הסלעים
|
שם בגן כמו רקדנית
תפוח לה ולי מדם שושנים
פורעת הרוח מותניה
מנפחת שמלתה פעמון
|
הבן-אדם לקח את הקלידים ונעלם
יום בהיר אחד נכנס, לקח את הדברים שלו, והלך
אבל אנחנו להקה של איש אחד,
אבל אנחנו להקה של צוות
|
הוא מסתכל דרך הזגוגית המעושנת
בצד השני של הרחוב
איפה שהוא היה אמור להיות
המנעול סגור והחנות לא נושמת
|
כי הוא נפל לתהומות שכחה והתפזר ביקום האינסופי,
לאלפי חלקיקים קטנים-קטנים,
שמתחזים לכל מיני זמרים כוכבים,
כמו פרדי מרקורי ומייקל ג'קסון
|
+ אני שמנה.
- מה?!
+ אני שמנה.
- את לא שמנה...
|
הייתי עסוק בכתיבת סלוגן לבמה חדשה,
ואז הטלפונייה הזולה צלצלה,
אז התמהמהתי טיפה,
ולא הצלחתי לענות בזמנה
|
פיקאסו כתב שלקח לו 4 שנים לצייר כמו רפאל (מי זה?),
אבל לקח לו כל החיים לצייר כמו ילד קטן
ואני מצייר כמו ילד קטן כבר מעכשיו,
בלי רפאל ובלי כלום
|
היא הלכה בשדה
שדה רחב ידיים עם מלא רגליים
טבלה במקווה מים
המים נקוו בה
|
לא, אני לא בוכה
לא, זה לא בכי!
נכנס לי משהו לעין...
איפה היית כל החיים שלי?
|
זה לא שאני שפוי יותר,
אני רק יודע מתי לוותר
|
היא עומדת בחצות הליל מול ירח בוכה
וממררת בבכי כמה הכול לא פייר
הכול לא פייר! היא צועקת ובוכה,
ואנשים שומעים ולא מדברים
|
הימים שלנו היו שקטים
היא הייתה הולכת לעבודה בבוקר, וגם אני
אז היינו חוזרים ומבשלים, פעם היא, פעם אני
קצת ניקיונות וכ'ו, והיינו לומדים
|
נפלתי ממרומי מגדל גבוה
מגדל השן, כך קראו לו
מגדל השן היה המגדל היחיד על כוכב לכת קטן
את כוכב הלכת ניתן היה להקיף בשעה וחצי בהליכה
|
היא הייתה כמו פרח קטן בידיי העדינות.
אני שמרתי עליה מ-כל משמר.
לא היה אחד שהיה יכול לנגוע בה.
ואיפה היא עכשיו?
|
- שמעת מה קרה?
+ מה?
- שמוליק אמר שהוא לא מאמין באהבה.
+ זה שמוליק.
|
קשה לי לכתוב לך,
בעיקר כי את כל-כך יפה
אבל אני מאוהב בך עד כלות,
והלב שלי מדמם בכמיהה אלייך
|
נחש שיכור זוחל ישר
זה מה שקראתי בעיתון כשפתחתי אותו הבוקר,
אבל כמובן שאני ממציא את זה,
כי אף-אחד לא קורא כבר עיתונים
|
זוכר אותי...?
אני זאת שזיינת אתמול בלילה
זוכר אותי...?
אני זאת שאהבת לפני כמה שנים
|
אני זומבי
איזה כיף זה להיות זומבי
אני לא מרגיש כלום
אני גם לא מרגיש הנאה על זה שאני לא מרגיש כלום
|
לא יכול להוריד ממך את הידיים
אהובתי, יקירתי, אהובתי
לא לא לא לא
לא יכול להוריד ממך את הידיים
|
אז הוא אמר
אז מה אם הוא אמר?
אין לי זין,
לא לו ולא ל-מה שהוא אמר
|
אמרת שאת יפה ואת צודקת
פגשתי אותך בפארק
לבשת חולצה לבנה עם ג'קט אדום
ומכנסיי ג'ינס
|
"יאללה, תזדיינו כבר מ-פה!" -
צעק בעל בית הבושת
"אנחנו מזדיינים, אתה לא רואה?"
"אני מתכוון שתלכו כבר!"
|
ובלעתי טיפותיו של הגשם,
צורבות כמו רעל בגרוני
ופניתי ללכת ממקום משכני,
אל קברי
|
זיכרון ישן, אישה יפה, רכונה על הבר,
שותה יין שרלוטה
פתאומי - נכנס גנגסטר זב חוטם
ואומר לה מה, את סתומה?
|
כשבריטני ספירס שטפה את רחבות הריקודים,
אני עמדתי מאחורי הקלעים ועשיתי ביד
מולי הייתה קימבר, קוסית מארה"ב שעשתה עלייה,
ויודעת עברית ויודעת את העבודה
|
- כל הכבוד שאת יודעת להעריך יופי של זין.
הזין שלנו באמת יפה,
אל נזלזל בו.
|
הוא לא הצליח לזיין אותה,
אז היא גירשה אותו מהבית באיומי אקדח,
תוך כדי שהיא יורה ברצפה
בקושי הוא הצליח ללבוש את המכנסיים
|
ראיתי אותה, עברו הימים כמו ירחים
משתחווים לחיים, אוכלים צימוקים ותמרים
היא הייתה כל מה שרציתי, כל מה שאי-פעם ארצה
היא נשקה לי ברוך, כמו צוף על לשונה ולשוני
|
אני קם בבוקר, אני קם עם הזמן
הזמן מתמשך לו, מתמשך עם הזמן
עולם מתחדש לו, מתחדש עם הזמן
עץ השדה צומח עם הזמן
|
כי היא מוצבת בתנוחה מוזרה
רגל שלוחה קדימה, רגל שלוחה אחורה,
ויד על הראש
|
אתה זמר גדול, גדול!
מה אתה יודע לשיר?
אתה יודע לשיר הכול, הכול!
יוצר ענק אתה, ענק!
|
ההמנון ההוא של האיש שידע לשיר
המנון ההמנונים של הזמר והלהקה באצטדיונים
אלוהים מצוי בפרטים הקטנים,
ואושר הוא רגעים
|
הנה יורדת השמש מ-עבר לאופק.
זמן לשתות בירה שיכר,
לעוף אל אותו האופק בזמר נוגה,
לקטוף כוכבים הזורחים קצה אחר קצה.
|
עקבתי אחרי הזנב היפה שלה,
כמו איזה סוטה
לא באמת היה לה זנב,
אבל אתם מבינים...
|
"זה לא פייר שאין שערים, אני לא נהנה,
איזה מן משחק זה?"
- נשאר בוטנים?
"לא, נגמר, יא שמן,"
|
התלהבה נורא מ-כל ההמולה סביבה
"הוא אמר שיש לי תחת חמוד!"
"הוא אמר שהציצי שלו משגעים אותו!"
"הוא אמר שהרגליים שלי חטובות!"
|
ילדה בת 27 עם קוקיות
הולכת יחפה ברחובות, מתלהבת מפרחים
רגליה חשופות, מצולקות ומלוכלכות
חיוך קורן מאוזן לאוזן עם שיניים טובות
|
הימים היו מרירים מאוד לאחרונה,
אבל הם הולכים ומשתפרים
ראיתי אור זוהר בחשכה,
ובתוכו הייתה עוגיית נחמה
|
ועכשיו האחות משרבבת שפתיים,
עוטה כפפות שקופות
מגלגלת את העיניים,
עוטה מסכה על הפה
|
הוא מטפס, ומישהו משחרר לו חבל
הוא מטפס לשמיים, ומישהו מלמעלה משחרר לו חבל
כמה שהוא יטפס חבל, נותנים לו עוד חבל,
הוא לא יגיע לשמיים לעולם.
|
דור התשעים הדפוק גידל ילדים דפוקים,
כי הוא עצמו דפוק
ישרא-בלוג ז"ל היה אתר בית משוגעים,
זו הדעת של הצעירים
|
רגיל הייתי לסובב את הזרבובית,
אבל הימים האלו חלפו ואינם
כי אין אישה שתעיף לי את האגו גבוה
ואת עצמי על עצמי.
|
מה הבעיה שלך?
- אין לי בעיה, הכול בסדר.
- אתה משוגע.
- מי קבע?
|
שעות מתות,
בהן לא עושים דבר
אוכלים לאט-לאט
גוררים את הרגליים
|
שמו היה תמיד "חבר"
הוא דפק את החברה של חבר שלו הטוב
הוא עישן גראס לפני שזה היה מקובל
הוא ספג כדור בלבנון
|
הלכתי לפני, הלכתי אחרי,
בתוך אופניים על החול הרך
השמש בהקה כמו עין מהפנטת,
של מנורת שולחן מנתחים
|
העיניים נעצמות בדמדומי הבוקר,
זמן קימה וממון ואין יותר סיבה לישון
שפתיים נמתחות בפיהוק רחב,
זמן להכריע את הכף
|
או שהיא מתכופפת כדי שניתן יהיה לחזות
במראה המופלא והמלא חזון
ונשגבות של האגסים הקטנים שלה בכסות גביעי החזייה
|
נעלי הלילה בכיכר
היא הולכת לאור הלבנה
מזרקות ודשאים בשעות הקטנות
צעירים שיכורים ומבוגרים חולי ירח
|
ילדים מדברים לעצמם או לחברים דמיוניים
איש זקן, הליכתו לאה, זיפי זקן על פניי השועל שלו,
מביט בהם בסימן שאלה קטן
|
כלומר, כשהוא עבד, הוא היה עייף מאוד
השירים הנלהבים לא היטיבו עמו
כשהוא היה חוזר הביתה - הוא היה רענן
היה אוכל קילו אבוקדו, ולא משמין
|
סימנים של פריחה מאוחרת
בגני אשר על שפת הים
ירדן נסוג הלאה,
לתוך נקבוביות העור
|
מעברים בין בני-אדם הם חדים מאוד
יום אחד אתה כאן, יום אחד היא כבר לא
ואתה מוציא שרוך ארוך-ארוך של נזלת מהנחיר הימני
ואף-אחת לא אומרת לך שזה מגעיל
|
כל פעם שאני רואה אישה על משטח הסנוקר -
אני חושב עלייך
כשאני רואה אישה יפה הולכת לאורך הרחוב -
אני חושב עלייך
|
החושך הזה מפורר הכול
עד התאים בגוף
עד מחשבות הדעת
|
כדורים לבנים ו-ורודים,
הוא מתערבב איתם
כשם שהוא התערבב עם נשים,
הם נכנסים למחזור הדם
|
חחח... היא לא עונה לך, אה?
כי היא חושבת שאם היא יפה וחכמה,
החרא שלה לא מסריח
לא נורא, חבר, אל תהיה עצוב
|
היד ליטפה את השדיים
כמו חשה את החרמנות הפורחת
את תמהיל מיצייך במיציי
יהירות זקפת האהבה
|
הרכיכה התפתלה כמו מחשכה
בין פינות אפלות לפינות אפלות
אחרות אפילו יותר אפלות
מהפינות האפלות האחרות
|
זיון אתך נראה לי רעיון טוב, היא אמרה
את חיה רעה, אמרתי
בא לי לשבת לך על הזין ולרכב כמו על סוס
את חיה רעה, אמרתי
|
בלי לומר זאת היא אומרת,
היא רק מחייכת
לא צריך יותר מזה, זה אומר הכול
בעולם כל-כך עצוב - חיוך הוא נדיר
|
חיוך של ג'וקר מרחף בשמש
ניבים קטנים נחשפים
שפתיים דקות, חיוך דק, אודם ורוד
ניבים קטנים משסעים בשר ועצמות
|
וטוב לי שיש נשים כאלו,
שלא עושות עניין כמעט מ-דבר,
וחיות את הרגע עד ממש לעצמות,
כי הן יודעות שבימים טרופים אלה -
|
הטלוויזיה דולקת, חיוך מרצד
איש שם טובח את הטובחים
וקשה לישון כשאקדח מכוון לי לפנים
|
ירייה איטית פורמת איברים פנימיים,
מקלפת דונג עצים
נמתח מסטיק ארוך משיניים צחורות
מתגלגלת לשון אדומה מתפתלת צרה,
|
אני חיידק לילה,
צופה בכולם מהצד
מתייסר בועות לבנות ריקות,
של מחשבות שלא מחושבות
|
הייתה לו ילדות
הוא נזכר שצמחו לו נקודות אדומות בכל הגוף,
מיטל הקטנה אמרה שזה בגלל שהוא חייזר,
והוא בא מכוכב אחר רחוק מאוד
|
זו הייתה שעת לילה מאוחרת,
הייתי ליד בית-הספר הישן
לא באמת רציתי לשרוף אותו,
אבל חשבתי שזה יכול להיות נחמד
|
אז היה לה קשה,
כי היא ניהלה חיים כפולים.
מצד אחד היא הייתה אוכלת כריכים עם מרגרינה,
ומצד שני הייתה אוכלת כריכים עם חמאה.
|
זה רק יגרום לך חוסר שביעות רצון, הוא אמר
אז מה? אמרתי, אני רוצה להתחכך אתו!
מחיכוכים באים רק צרות, הוא אמר
למה? אמרתי, חיכוכים זה כיף, זה מרגש
|
התורה אומרת שבן-אדם
צריך לדעת להתכופף
כמו השעורה שמתכופפת ברוח
ונשארת שלמה
|
חם לי, הוא אומר ומטפס במדרגות
חם לי, הוא אומר ונכנס לדירתו
חם פה, הוא אומר בדירתו
המזגן סגור, החלון סגור, בלי וילון ובלי תריסים
|
זרוק מבסוט על אדן החלון
עם כוס חלב
היא לא מזגה, היא לא מזגה
|
הוא אוכל דגנים
ומניע את עצמו דרך הרגליים והידיים.
צריך לשחות בזרם, הוא אומר,
המים גועשים, אחרת שוקעים.
|
ממה אתה פוחד, ילד?
הקירות עבים והדלת סגורה
אימא פה להאכיל אותך ולדאוג לך
אל תכעס על אבא,
|
בהתחלה היה יום, ואז היה לילה
הוא היה שיכור, והיא הייתה שרלילה
כל היום מזדיינת כשהוא שותה לשוכרה
מה רע בזה?
|
ניפוץ חלונות ראווה,
בא לי בימים קשים,
כש-ברי סחרוף שר,
שיש חלונות ראווה יפים פה,
וזה הכול למכירה.
|
אתה נואש ודפוק, אתה חולה בנפשך,
אתה מחפש תשובות, אתה מחפש סיפוק,
אתה מאכיל את המוח שלך במוזיקה ואלכוהול,
אתה לגמרי מה שנקרא עלוב החיים
|
נסעתי לאמסטרדם על טנדר אחד מקרטע
הנוף היה יפה מאוד, וגם הנהג,
שהיה שמן ושתה מלא בירה תוך כדי נהיגה
הוא סיפר שיש לו חברה בלונדינית צעירה,
|
היא מתפשטת חרש על השולחן שעל הסלון
היא לא יודעת חשק, היא בבילון
ואני לא זז מזה החלון
אני מביט הרחק איך השמש שוקעת ב-וילון
|
אז איפה הייתי, באיפה שאני נמצא,
אני לא יודע...
אז יצאתי מהמיטה שלי וראיתי את הכוכבים על התקרה שלי
הייתה פה הילדה הקטנה שלי, הדביקה כוכבים על התקרה,
|
בכל זאת יש לה שפתיים, והן יכולות למצוץ
גם יש לה שדיים עם שני כפתורים,
והם חמים, גדולים ועגולים
יש לה את התחת הזה שאין עליו אפילו שערה אחת
|
יום חמישי על המרפסת,
הולך סביב החדר
לישון ולקום ואין מה לעשות,
הולך סביב החדר
|
קודם זו הייתה המדורה
שהוא הדליק על ראש ההר
ושרפה את השמיים, ושרפה את השמש
ושרפה נצח קיום שלא מוקצב בזמן
|
היא התווכחה איתי שעות
פנייה היו שטופות דמעות
הכול קרה כל-כך מהר
לא היה לה חשק לוותר
|
גם בסקס אפשר להידבק באייידס.
גם העוגה עשויה להיות מורעלת.
שתן לא חייב להיות נוזלי.
תקשורת מגמתית מנחמת את הבורים.
|
עשיתי חנוכת בית כדי להרשים זרים.
עמיתים לעבודה וכ'ו.
הבאתי אחד לשפץ במיוחד בשביל זה,
והוא פלרטט עם אשתי כשהייתי בעבודה.
|
אני עומד למכירה בחנות ישנה
ליד אופניים יד שנייה
יש לי קפיץ בגב ומצלתיים בידיים,
וכשמותחים לי את הקפיץ, אני צריך להכות במצלתיים
|
מי אוכל אבטיח בשעה כזאת?
עוד לא הגיעה השעה ארבע
תישן, תינוקי, אתה עובד כל-כך קשה
כל הזמן מתרוצץ, נמלה צריכה לקחת דוגמה ממך
|
שעת חצות מונצחת באורות נאון גדולים לבנים,
מעל כל העיר, מעל הכיכר, מעל האנשים שלא מבינים.
|
הארץ ישנה על המדפים,
בין כל דפי הספרים,
בין הדמויות והעלילות שלא נרקמות,
הארץ ישנה בממלכת הדמיון
|
גם אם היא קמה לתוך בריכה גדולה
ואין לה אדוות קלים כים
כל יום זזה מכאן לשם
אין לה מנוחה בשני מיל לשעה
|
לבד בגשם בלי איש עליו
הוא מסתכל אל השחור המוחלט
אורות העיר מטעות,
הכול חשוך עד העצם
|
אני מגדל חרקים באקווריום
הם אוכלים זה את זה,
כי אני לא מאכיל אותם
הם מפלצות קטנות
|
ווההה... לא ציפיתי לבובה כמוך
היא הזמינה חשפן לחדר במלון,
והיא יושבת על המיטה בקצה של הקיר,
עם רגליים מגולחות לפנים,
לובשת רק חזייה ותחתונים
|
"איבדתי את החשק המיני שלי,
מאמי, את יכולה לעזור לי לחפש אותו?"
- אולי הוא נפל לך מאחורי הספה
"רגע... לא, הוא לא שם"
|
אתה לא יכול לנצח אותי,
אתה לא יכול להשיג אותי,
אתה לא יכול להתחרות בי,
אתה לא יכול לזיין אותי
|
הפסקתי לעשן, עכשיו אני נקייה!
כלומר עד שמילאת אותי במיצי האהבה שלך...
|
איזה כאב לב, לחתולה יש כאבי בטן
היא מייללת בלי הפסקה, לא מוצאת מנוחה
באה להתפנק - הוא מלטף אותה
פתאום היא משתוללת והולכת
|
יש לנו תודעה משלנו
אתה לא תגרום לי לבכות
זה יכול להיות אהבה,
אם איש את אחיו יאהב
|
אין דבר כזה לחזור לחיים
אלה הם החיים מבחינתי
מה אתה מצפה בעולם אכזר?
כמעט אף-אחד לא מאפשר לך לחיות
|
ראיתי תמרורים עצובים בכבישים, נשבעתי
מדוכאים ונטושים כמו,
יחסך אליי
|
ברדיו דולק השדרן אלף הבהובים
על התקרה מפוזרים כוכבים
ילדה קטנה משחקת בארגז החול -
זה הציור שתלוי מעל החדר הזה,
|
גרמני מדוזה... הוא מלמל בעודו מכין טוסט
מה עכשיו? שאלתי אותו, כל פעם סיפור חדש
למה אני צריך לאכול טוסט?
אני לא יכול לאכול פיצה כמו בן-אדם נורמלי?
|
הטוסטר כבוי, המסך כבוי
אין ליצנים ושטויות בטלוויזיה
אין תוספת לטוסט
צריך להוסיף עגבנייה וזיתים
|
- את טחינה בתוך קופסה?
+ אני טחינה בתוך קופסה.
- על מה ולמה?
+ בוא אני אסביר לך -
|
היא הייתה יפה ובשלה כמו גויאבה
אני טפטפתי טיפה ועוד טיפה לתוך הפה שלה
היא הפשילה את שמלתה עד מעל האגן
|
אולי האהבה תבוא
תיקח אותי איתה
אתעופף כמו ציפור גדולה
לבנה
|
"באמת שאין לי מושג,
איך אני הולכת לעבור את הלילה הזה בחיים,"
|
אני איש המונית
לוקח כל אישה ואיש
לאן שתרצה, אני עף וטס
עליון ותחתון, אני מגיע ראשון
|
חלומות מתוקים עשויים מזה...
היא אמרה שוב ושוב ושוב
חלומות מתוקים עשויים מזה...
היא אמרה כשהיא דחפה את כף רגלה לפי
|
יצאתי לשכונה אל חנות המשקאות
הרבה משקאות היו שם
צהובים, אדומים, ירוקים, כתומים, ורודים
כל משקה - ראש אחר
|
עברתי פה כדי לראות את היבולים צומחים,
אם הם באמת צומחים,
אם יש יבולים,
בהסתמך על זה שמשוגע שתל אותם
|
אם אמצא לי דירה או חדר, הכול יהיה בסדר
בינתיים אני באיזה חור בירושלים, גר עם ההורים והדודים
והדודות,
וגם בני ובנות הדודים והדודות,
ובעצם כל המשפחה המורחבת, כי סבא וסבתא משני הצדדים גרים קרוב
|
יו, תשמעו אותי, אני ראפר
יו, יש לי מה להגיד, תשמעו,
זה הולך ככה
יו, אני הראשון, אני בתור, את מסתירה את הסודה
|
דיברתי עם אנשים שיודעים דברים
הכול התגשם או כמעט התגשם -
כי אין מזל לישראל
|
הוא הרים אותי באוויר גבוה-גבוה,
ואני הייתי גבוה יותר מ-כל הילדים
ופתאום הם הסתכלו עליי מלמטה כלפיי מעלה,
ואני הייתי מאושר, כי אני הכי גבוה
|
פעם הייתי כותבת סיפורים
היום אני מעדיפה להזדיין,
ולכתוב סיפורים על זיונים
וגם לאכול הרבה קרמבו
|
צריך לשאוב את האבק.
צריך לצחצח את הכלים.
צריך לאוורר את המצעים.
צריך לכבס את המעילים.
|
יום רווי פעילות צפוי לנו היום
קודם כל אנחנו הולכים לבריכה להתקלח ולהתגלח
ואז אנחנו שוחים עם הדולפינים ומאכילים אותם דגים
אחר-כך אנחנו קופצים לבר של מוטק'ה השמן,
|
משו לא בסדר עם היום הזה
יום משונה
תרנגול נובח עליי באמצע הרחוב
מה פתאום יש תרנגול באמצע הרחוב?
|
- איזו יפה את
+ תפסיק להגיד לי את זה
- למה?
+ זה מביך אותי
|
הכי קרוב לבד הלכתי לי לישון.
לקחתי את הדובי, הדובי הטוב.
התחפרתי היטב מתחת לשמיכות.
כיסיתי את ראשי כדי להיעלם.
|
מתהפך, הוא מתהפך,
ואומר - רק שלא נשחזר את ההורים
הקפה ממתיק בבוקר, הבירה מרה בלילה,
והצהריים ריק כמו מדבר
|
אני מתלהב כל יום מחדש מהשדונים הקטנים שלך,
איך הפטמות קופצות לכל מגע קל
אבל - את זוכרת איך טיילנו במדרחוב,
וראינו איש אחד זקן מנגן על כינור
|
על אור שמש וענן,
על אדמה וגשם
על קבלה ונתינה,
על מימוש עצמי וחזרה לפשטות הבהירה
|
איזה יום היום, תגיד לי?
- לא יודע.
איזה יום היום, תגיד לי?
- לא יודע.
|
את רוצה להידבק אליי
נוח לי בלילה, כותב
מי שאני ומה שאני, כותב אותך
מילה שמתחילה ביופי, את שקט
|
גילחתי את הראש, ולכן אני קירח.
אני לא יודע למה אני קירח, אולי בגלל שגילחתי את הראש.
אם לא הייתי מגלח את הראש, לא הייתי קירח.
אבל גילחתי את הראש, ועכשיו אני קירח.
|
זה קרה שהלכתי אל העיר פנימה
וראיתי אנשים מ-כל מיני סוגים ומינים
חלקם בירכו אותי, חלקם סלדו ממני
אני המשכתי בדרכי אל הבר
|
איבדתי את הכול בדרך,
איבדתי אותך
אבל לא אכפת לי, שתישרפי
|
שמעו האנשים ברחוב את ייללת הכלב,
ושאלו על מה מקונן זה?
ויאמר אסף הקטן אל הוריו בקומה העליונה -
"לילה, ואיש לא מסתובב ברחובות.
|
טריק כיצד לראות קוסיות -
אתה יושב בבר או במועדון,
ואנחנו לא בהוליווד,
יש שמנות ונמוכות
|
אתה משקיע, אה?
יפה. מה אתה חושב שייצא לך מזה?
מקסימום מציצה,
יותר מזה לא רוצה.
|
ככה מתחילים הסיוטים
ככה מתחילה הבדידות
ככה מתחיל השיגעון שאין לו סוף
|
הוא עבד בהארלם
בניקוי ביובים
הייתי מוטלת בתעלה
והייתה לו מכונית
|
כמה ים, כמה יופי
הרבה מים, יש גלים
יצור יבשתי שרואה מים רק מהברז
אפילו לא מתרגש מגשם,
|
ים פרוש מעל ראשי
זה משהו מישהי
אתה לא תאמין
היא שוחה מעל ראשי
|
הילד לא רצה לבוא איתי
"ילד, בוא איתי!"
"לא רוצה!"
אתם רואים?
|
ילד הוא ילד קטן,
הולך לבית הספר התיכון
ילד לומד שיעורים,
עושה תרגילים מסובכים
|
גרמניה שאחרי המלחמה לא הייתה טובה אליי
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי במרפאה,
באמת זה עושה לי טוב לראות אנשים עם נשמה כלואה
|
איזה ילדים יפים יש לך,
אפשר לקבל אחד?
ילד, למה אתה בוכה,
יהיה לך כיף איתי.
|
אל תאמרי לי שאלך,
כל ימי הם בשבילך,
הכול אתן למענך,
ילדה
|
ילדה כזאת יפה לא ראיתי בחיים שלי
עם שתי קוקיות ושתי צמות,
ועגילים ממתכת,
וקרן זוהרת
|
ילדה יפה עם עיניים ירוקות בת 22,
צובעת את הציפורניים של הרגליים במקלחת בצהוב זרחני
האבא מקלל - שרמוטה, תצאי כבר מהמקלחת!
רק עוד רגע, אבא יקר, היא אומרת,
|
הלכה היא ילדה קטנה עטורת צמות
מבאר אחת לשנייה לחפש מים
לא מצאה מים, אבל מצאה פחיות קוקה-קולה
פתחה ושתתה והשתכרה מהקולה
|
ילדה קטנה עם צמות
בא לה לבלוע את העולם
היא גרה בקופסת גפרורים
ומעשנת סמים
|
התעוררתי בבוקר, היה לי קשה
"אימא, אימא, אני רוצה לישון!" קראתי,
אך אימא אישה מעשית מאוד,
רוצה את המרחב הביתי בשבילה בלבד לחצי יום
|
לשם שינוי אני שפוי.
שפוי עד העצמות, שפוי בתוך הדם.
שפוי כך ש-כל מערכות החשיבה מאוזנות לגמרי.
|
חולת ירח, חולת כוכבים
הרבה גברים נפלו כשהיא עוד עומדת
מתפללת הרבה לאל שבמרומים
שייתן לה ילד
|
גם הילדים הכי טובים שומעים אואזיס במערכת הסטראו שלהם
הם גרים בצפון, בדרום ובמרכז, ומתאבדים כל יום לתוך המילים
האוזניים שלהם גדולות, והקירות עבים, אבל בכל זאת מהדהדים עם
המוזיקה
השכנים תמיד מתלוננים, אבל להם לא אכפת
|
ויש לנו חברים (וחברות),
בכל הגילים ומ-כל המינים,
שחולקים איתנו אותם תחביבים
סאדו-מאזו-אלקטרו מגנטו
|
כי אני מתעורר עם ראש בתוך הכרית
לא אומר טוב, לא אומר רע
נזקק לסיגריות וסמים
נזקק לסקס ומשקאות חריפים
|
הוא דורש כאפה באבי אביו,
אבל אני אוהב את הילד הזה פעור העיניים
הוא שואל שאלות -
למה? איך? כיצד? מדוע? היכן? איפה?
|
ילד קטן הוא היה, בוכה בלילות, מחפש את אימא שלו.
אבא שלו היה מרביץ לו, ואומר לו לשתוק,
כי האבא שלו לא אהב את אימא שלו.
והסימנים הכחולים של החגורה לא אמרו דבר לגננת,
|
הוא מנוסה עם חומר סיכה וגם היא
בילדותו אמרו לו ללחוץ על הכפתור
אמרו לו שזה חם ומתוק,
אמרו לו שכמה שיותר עמוק - יותר כחול
|
יש לה חיוך שרואים בהם גשם קיץ,
אני אוהב להסתכל בעיניה ולראות את עצמי
ילדת טבע שלי, איך היא ברחה ממני
|
פותחים את הקלסר, הכול נשפך,
מלא ניירות כאלה ישנים ופתקים וחשבונות ודו"חות.
אין מקום על הרצפה.
ואז מתחילים למיין את הכול לאותה השקית השחורה העבה,
|
יש ים של עכברושים באוויר
אני מלקק את שפתיי בטעם הדם
יש לי חיים חדשים,
בתוך השמש שזורחת גם בלילות קרים
|
יכול להיות שהגזמתי בשיפוצים שעשיתי על הפנים שלך
אבל את צריכה להבין שהכול מאהבה,
גם אני רוצה פרצוף יפה, להסתכל עליו,
כשאת לצדי
|
איפה היא, אני לא רואה אותה,
כל-כך מתבקשת, עסוקה בעצמה
מתפשטת מול פניי, חושפת את ערוותה,
ממלא אותי בריר, נושכת בשיניה
|
דברים הסתדרו קצת, משום מה
השיכר והסיגריות ניקו את נזקי הפסיכיאטרים
והפסיכולוגים מטעם עצמם,
מה קוראים להם עובדים סוציאליים
|
לשים קובייה של קרח על הלשון,
ולמצוץ אותה כל הדרך אל האושר
כי ימי שרב חזרו
|
אז אני מתעסק בשתייה חריפה,
וגם בסמים קלים וקשים
וגם כימיקלים מ-כל מיני צבעים,
כי אני מיני מאוס
|
+ אני רוצה לכתוב שיר.
- תכתבי.
+ אני רוצה לכתוב אותו על הגוף שלך.
|
הוא ראה אותה, אבל היא לא הייתה שם
כי היא הייתה פה, ולכן הוא ראה אותה פה
הוא הסתכל שוב לשם, אבל היא לא הייתה שם
כי היא הייתה פה, ולכן הוא ראה אותה פה
|
עברתי את השלב הזה
אני לא מוציא חלב מהמקרר
היריקות מהקירות מספיקות לי,
אני לא צריך שום-דבר אחר
|
את שוברת לבבות,
משחקת ברגשות
איך צחקת על חשבוני,
ילדונת, ילדונת.
|
יפהפייה כמו טיפת מים זכה שמטפטפת משיבר מטונף,
בצד דרך אדמה רטובה של פרדס שלא עלה יפה
יהירה וענווה כמו פרח לבן הפורש כותרתו בלילה,
לאור ירח חיוור המסונוור אף מזוהרו של הפרח
|
הם באים והולכים ימי שכחה,
ואני כמו בעין הסערה
מייחל לחופש שנוכחותך נותנת לי
אבל אין כזה כשהעצב דופק על חלוני
|
לפני שהכרתי אותה - הייתי כל יכול
הייתי מסתובב בברים שיכור כמו לוויתן
אבל מאז עברו הרבה משקאות על הדלפק,
הפכתי צנוע, אפשר לומר נחבא אל הכלים
|
ירוק הוא צבע הכסף האמריקאי
ירוק הוא שיערי
ירוק הדשא, והעלים, והגבעולים
ירוק הלק על הציפורניים של אהובתי
|
מסתובב כרגיל עם רגל בחוץ וקעקוע על המצח
הוא לא יכול לראות את מה שהוא לא יכול לראות,
כי הוא לא יכול לראות אותו
המזוזות שקופות, רואים את הקלף
|
נצא מהבית לירושלים
אור יקרות יצבע בין-ערביים
גביעי כסף - עד גדותיהם יין
תפילות בין-ערביים בירושלים
|
כל העיר יודעת את מי אני אוהב
רק את לא שומעת ולא שמה לב
הרי זה אותך, ירושלים
העיר שלי ממך צמחתי
|
חזרתי לפה אחרי ששכבתי עם בחורה
כמה רחובות מכאן.
לא יכולתי לעלות הביתה.
אמי המשוגעת ואבי הקריזיונר,
|
התחתנתי החודש, חודש טוב
ירדתי מהפסים כמו לגלוש במגלשת מים
אני לא יודע למה הייתי כל-כך שבוז,
בכיתי על מיטת ירח הדבש
|
ירח מלא זורח
אני רואה אותך בחלום
כל הזמן אתה ממהר
חניות ביניים בתחנות דלק
|
כמו נקמה, איש מזדקן
אקדח על המותן, אבק שריפה באצבעות
|
מהיר חימה הבן-אדם,
הוא אמר
שבר את הברז במטבח
למה? ככה
|
בסוף השמיים, בקצה המדבר,
יש מקום... מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע,
מקום... מקום של דאגה
|
בג'ונגל של החיים ישבתי
בתוך ארגז חול
על ספסל בגינה ישבתי
על שפת הים
|
מזג-האוויר מתקרר מעל ההרים
הקפטן סופר את כספו
הכנסתי את המחסנית לאקדח
ואמרתי לו -
|
יש לה אצבעות
יש לה אצבעות סקסיות
הן חטובות כמו רגליים של רקדניות בלט
|
יש לי מערכת שמייצרת כסף
יש לי מעבדה שמייצרת סמים ובחורות
יש לי אלף אורגזמות לחלק לטובות מכולן,
בתנאי שגם האגן שלי ירטוט
|
בוודאי אתם תוהים -
איך זה שהוא כותב כל-כך הרבה?
האם הוא באמת כל-כך חכם?
ובכן, תשובתי היא,
|
כי אנחנו חזרנו לארץ על סוסים וחמורים,
ובנינו את ביתנו בעשר אצבעות
כי אנחנו יצאנו כל בוקר לחרוש את השדות,
ומכרנו לחם, יין ופירות
|
אני שונאת את תל-אביב - כמה פקקים
אבל יש שם ים!
אני שונא את תל-אביב - כמה תל-אביבים
אבל יש שם ים!
|
לא דלוק על ביצים,
יש עוד דברים.
אבל בתקופה שהיו חסרים מצרכי מזון בבית -
הייתי אוכל הרבה ביצים.
|
צובט לי בלב איך היא הולכת על שערותיה,
ומגרדת את ריסיה,
מתוך האספלט שלא מרחם,
והוא קשה כמו רחם של קשישה בת מאה
|
הכאוס נועד כדי ליצור סדר,
חדש
למען האמת זה ברור מאליו,
הרי העולם שלכם היה מסריח עד השמיים
|
אתה מקשט את זה בתפאורה,
מוכרת ועם זאת משונה
אתה שופך דליים של צבעים חמים, כל מיני צבעים,
שנשפכים על הצבעים הקרים הדהים
|
אני לא יודע מאיפה זה נפל עליי,
ודווקא ביום ההולדת המזוין שלי
אני צריך לעשות בדק-בית, לראות
איפה היא החביאה את המפתחות
|
היינו ברחוב, היה ערב
שיחקנו בגן המשחקים
על נדנדות ומגלשות
אביהו בא לגן ורצה לשחק
|
בארץ הרחובות הריקים,
אנשים הולכים שותקים,
ממלמלים שירים עתיקים,
של עולם שיבוא אולי
|
היא עבדה הרבה, בשבילו,
וגם בעבודה שלה בתור נערת ליווי.
היא לא הייתה כבר נערה,
אבל עדיין קראו לה נערת ליווי.
|
היא אמרה לי תראה,
אני זונה לא קטנה
אוהבת מקדימה, מאחורה, וגם בפינה
אולי גם תראה -
|
ראיתי עצמי מתמקח עם סוחר עתיקות
על כד שמן שהיה שלי פעם,
בגלגול קודם כלשהו
הוא דרש מחיר מופקע
|
ארבעים שודדים נדדו להם
בחיפוש אחר לבה
לגנוב את האהבה בה היא התהדרה
|
משחקים כדורגל ובסוף מנצחים או מפסידים
זה לא משנה לכדור, כי הוא פועל גם בשירות זה וגם בשירות זה
האוהדים מעודדים על טריבונות שעומדות זו מול זו,
כמו צבאות
|
אם אני אבנה לי, אני אבנה לי חומות ושקט
תתעורר שנצא לרחוב
נדבר כמה יכול טוב להיות פה
עד שבאמת יהיה טוב
|
מתי בפעם האחרונה דהרת על כדור פורח?
שאל האיש את הבחורה הבריאה
לא דהרתי על כדור פורח,
ענתה הבחורה,
דהרתי על סוס
|
אתה יודע, עם קצת רצון וקצת יכולת,
גם פיל יכול לדפוק תרנגולת
אז עושים מה שצריך כשצריך,
וכל השאר תלוי באלוהים
|
נולדתי בערבות טקסס,
מתחת לכוכב בודד
יש לי שירים בכיס,
ואין להם שום דורש
|
הכוכבים גדולים כמו גלקסיות בתוך הראש שלי
מסתובבים בתוך העיניים שלי, במוחי,
מבטיחים הבטחות למחר שאי-אפשר להשאיל
אני מבקש, אני טועם זאת,
|
אני רואה אותך כמו שמש
בתוך העיניים שלי
שדומעות וממצמצות
ואת כוכבים
|
הפרחים שאת מספקת מספיקים לחיים שלמים,
אבל הם מגיעים במקוטע, פעם כן, פעם לא
האיש טרוף דעת, הוזה
מחפש אותך ברחובות כל היום והלילה,
|
אני לא רואה אותה ממטר,
והיא לא רואה אותי
אני כלוא בתוך בועה,
וכנראה שגם היא
|
בערפל הלילה, כשהכול סגור,
אני יוצא למכולת לקנות סיגריות
לילה, כלב לא עובר,
הירח נודד מלא ושמן, שאנן
|
אמרו לי שאני כוכב רוק
בישראל
אבל לא האמנתי
|
כולם אומרים לי תתעורר
אבל אני צולל בין חמוקיה
כולם אומרים לי תתרחק
אבל אני נצמד אליה
|
רוח וגשם מכים בעיניי
סתם יום נפלא,
סתם יום של סתיו
בו אפשר לרוץ יחף ולחזור עם חופן צפרדעים ביד
|
במצב רוח הנוכחי
אני רואה אותך כורע ברך
ומתפלל לאלוהים שלך.
האם אתה יודע להתפלל?
|
- למה אתה לא כותב?
- מה אני אכתוב?
- מה שאתה רוצה
- בסדר, אני כותב עכשיו
|
מים מפכים וזה נעים
לטבול אצבע במים, למצוץ את האגודל
קליפות גרעינים שחורים מפוזרים על הסיפון
הקפטן מתנמנם על כורסה מרופדת קרועה
|
האבוקה על ראש ההר עומדת לכבות
ועינייך הן כחול בתוך לבן השמיים
יכולתי להיות זמר ששר לך,
עם מנדולינה ובוזוקי
|
באופן רגיל המוזיקה מתנגנת גם אם אין מי שינגן אותה,
אבל בפועל, על הבימה, יושב אדם
ומגלגל את המוזיקה כמו הייתה רשימה
של תווים בתוך תווים
|
אז בלילה ההוא אני יצאתי עירום,
עטוף רק במעיל גשם ארוך,
לעבר השער האחורי של הכפר
לחכות למורן שאמרה שתבוא לזיין אותי
|
דרך חור בלבנה
אני עף, עייפות רבה
שמיי תכלת אותי מכסים
אני משתומם על שמיים תכולים
|
העשירים מתעשרים, והעניים מתענים
הנכים סובלים, והבריאים מבריאים
הזקנים רעבים, והצעירים דפוקים
ככה זה, וככה זה צריך להיות
|
לטלפונים אני לא עונה
החיים זה דבר שולי
כי את הערב אני מבלה
עם יד ימין שלי
|
ליד הדרך הפונה אל הכיכר
יושבת מחכה לזה שלא בא
יבוא עם זר פרחים אדומים לבנים
ישקיע אהבתו מאותו יום עד קץ הימים
|
בלילות יורד הגשם,
אין לאן לחזור
כולם משחקים סטנגה,
וקוראים לי לעצור
|
על התקרה מצוירת כלה,
ולה נוצות לבנות כמו עורב.
|
כך הם מתחילים את הבוקר
בהודעות שלא נקראו
יושבים על מיץ תפוזים וקפה,
והרבה-הרבה סיגריות חזקות
|
בכל זאת אתה ילד גדול
אתה לא צריך להתחבא מתחת לסינר של אימא
אתה יושב בבר, אולי פונדק
ושותה יין אדום כדם
|
כל הנעלבים מנופפים מבתים ריקים
דגלים ריקים
כל הנעלבים מביטים בי בשנאה
מורידים מחרוזות קמאיות אל תוך המיטה שלי
|
ונדמה שהנדמה לא נדמה
ונראה שהנראה לא נראה
ומתיקות המתוק לא מתוקה
וענן תלוי באוויר, מוחזק ביד ענקים
|
בוא נשחה במרחבי השדה של בן-שמן
אני אראה לך אדמה ושמש, עיניים נוצצות
לא צריך לפחד, איש קטן
הם עדיין שותים גלונים של פטל אדום
|
"אני רואה לך את החור..." הוא אמר
"איזה חור?" נבהלתי
"את החור שבנשמה שלך..." הוא אמר
"אה," צחקתי, "חשבתי שאתה... לא חשוב."
|
מתי אתה רוצה לישון?
תישן עכשיו, לפני ש -
אין לי זמן, אני עייף
אז תישן, לילה טוב
|
היא יושבת, היא יושבת, היא יושבת,
על הרצפה הקרה ומשחקת באצבעות הרגליים שלה
כי דבר לא קרה, ועד שיקרה, היא בהמתנה
|
כל יום, כל יום,
אני עוזב חלום
יורד אל בין רגלייך,
טוחן את ישבנייך
|
היא זונת מחתרת, אבל זה מתבקש,
איך כל יום בשש אני מתבייש
אני מחשש וחושש ומת לבקש
אבל מילה שלה זו מילה, והיא תתעקש.
|
לא, אל תיעלמי עם בוא השחר
בנפול העלים השחורים
בשלכת עלוות הבודדים
'תני לי יד ונרקוד את ריקוד החיים
|
אתה מדבר עמוק וזה בסדר גמור מצדי
תחדור אליי עמוק-עמוק ללב
תחדור אליי לתחתונים, תמחץ לי את השדיים,
אני אוהבת זין שלך, איש שלי כושי גדול
|
זונות כאלה מזדיינות כל-כך יפה...
הוא אמר וחייך חיוך מתוק
הן נפתחות כמו ריצ'רץ' ונשאר לך רק להשחיל...
איך אתה מדבר, אמרתי
|
השמש עלתה בפאתי מערב,
וצבעה את השמיים באש.
גורן היגורני הלך ברחובות ההרוסים,
והביט סביבו.
|
כשמביאים לי לאכול פרה, אני אוכל
לא את הפרה עצמה, רק מה שסביבה
למשל העור והטלפיים
העיניים והמוח
|
ראיתי את חבר שלי
אמרתי לו תיזהר בצעדיך,
שלא תפגע בעצמך
אל תנהג בי ככה,
|
הייתי אומלל, אז כתבתי שירים
בשעה שדניאל רוקדת עם אימא שלי בסלון
הייתה לי שקית צ'יפס ושקית בוטנים וגרעינים
פחדתי לאכול ש-מה יהיה לי צרבת ועצירות
|
העיר הייתה יבשה אותו הלילה,
לא ירד גשם כבר שבוע,
האורות היו כבויים,
הרמזורים מהבהבים,
|
גם אני רוצה לשיר שיר שמח,
כמו ששירה שרה
אז למה שירה שרה שיר שמח,
ואני לא?
|
כמו חלקיק אהבה,
אישה מטאטא את הרצפה
כמו חלקיק אהבה,
אישה אוספת את שיערה
|
כמה את מרגשת בנוכחותך החיננית
העיניים שלך אומרות הכול,
והן כה עמוקות וטובות
|
המדריכים חכמים ומתמוגגים, איזה נוער נפלא
מעט נפילות בדרך - שוליות
איך שרנו בגרון ניחר, יושבים במעגל עם אקורדיון
"אני ואתה נשנה את העולם"
|
לא היה מה לחפש בעיר
המלחמה דחקה אותם דרומה
הם הלכו במקביל לשדה התעופה,
שהיה מגודר בגדר תיל כפולה
|
כתבתי שיר קטן כמו בול
כי מילים על מילים מכבידות עליי
קיפלתי את רגליי העירומות,
מתחתי אותן.
|
אני זוכר את לילות הקיץ בקיבוץ...
איך אני וטוביה היינו מתגנבים אל הרפת,
יושבים על ערימת חציר ומפליצים...
|
בסבבה, כמו הליקופטר,
לרדת למחתרת, לסובב את הפלופלור בתוך בניין נטוש,
ולשמוע אותו מתרסק ונאבק על תנועתו,
כשהוא מוטח שוב ושוב בכנפיו אל קירות הבניין הרחב
|
"גשם באמצע הקיץ..." הוא מלמל,
"אבל זה כבר לא קיץ, אדון," אמר ילד וצחק,
"אתה לא רואה איך העולם משתנה?
החורף הגיע, עננים מכסים את השמיים והרוחות קרות
|
ויקטור המזדיין התעורר וחיוך שפוך על פניו
כבר כמה שנים הוא זומם לרצוח את מתילדה,
וסוף-סוף זה קרה
|
זעקה -
ארגונים סנובים ישראליים,
מנסים לעלות את הרמה של במה חדשה
אך אנו לא ניתן לזאת יד
|
נמות בשקט כמו פרחים
שבבת אחת נובלים
ותפארת יופיים עוד נוכחת
על האדמה ספוגת הדם והבוץ
|
זרנוק הזין החודר, המחייך
תמהיל רב פנים של
זיון דפיקה שיגול
שפיך על פנייך, בגופך
|
היה לו נרתיק בכיס עם גפרורי זהב
הוא הצית איתם את הסיגריות שלו,
שעלו שקל שבעים במכולת השכונתית
|
כבר שנים כמו שיכור, אוסף שבבים של שמועות ממך
נאלצתי לאטום את לבי, כי הוא תמיד יודע, אבל די
כמו ילד רעב, כך לבי רעב לאהבתך
כמו אדם גוסס הקורא לאלוהיו, לבי מתחנן לאהוב רק אותך
|
גם אם בא לי לא בא לי
אין לי חשק לקום, אין לי חשק להכין לי אוכל
לא מתקלח, אפילו מתעצל לגזוז ציפורניים,
יושב בפישוק על המיטה ואפילו לא מחכה לזיון
|
מה קרה לך אחי,
זה שיש מאיכות איכותית ביותר
הוא חזק פי שניים משיש רגיל,
וחלק ומבריק פי שלוש
|
אתמול מתחתי את הגיטרה
לא הייתה לי בררה
ניסיתי למצוא את התווים שפעם נוגנו בי
את המלודיות שעשו אותי בן-אדם
גם כשהייתי צל
|
הוא חלץ נעליים על רצפת הפרקט
והזין שלו נחשף החוצה כמו לא ראה אור יום
הוא היה נבוך, כי כולם מסתכלים,
ופתאום הוא הבין שזה גרם לנשים לחשוק בו
|
הוא היה רגיל לעשות כל מה שהיא אומרת.
בוודאי לא דברים מטורפים או משפילים,
הוא לא היה שפוט,
אבל הוא היה רגיל לעשות כל מה שהיא אומרת.
|
חלמתי שאני ציפור גדולה
שעפה מעל מדבריות סלע וקרח
ואת חיכית לי על צוק בתוך הים
והגלים מכים אל רגלייך
|
ואתם תעשו סקס במושב האחורי בתוך השדה,
ואיזה שפן ירחרח סביב המכונית
"קח גזר, חמודי, אתה רעב?" היא תגיד,
ותאכיל אותו כמו תינוק, והוא יברח
|
בוא אליי, פרפר נחמד, לכפר הנוער בן-שמן,
אנחנו נאכיל אותך הרבה סמים
מפיונרים לעתיד מסתובבים שם ומתלמדים,
איך להיות מפיונרים מהמניין
|
עברתי ימים כלילות בניסיון להבין,
אם אני כרוב
אני לא סבור שאני כרוב,
גם הקרובים אליי לא סבורים שאני כרוב
|
כשמזדמן לידיי אדם רודף כבוד -
אני מעמיד פנים שאני חולק לו כבוד -
אבל דופק אותו מאחורי הגב.
|
מתרוצץ
לא יודע לאן מתרוצץ
אין משהו אחר לעשות
אז מתרוצץ
|
הבן-אדם נולד בדירה קטנה,
ללא מדיח כלים, ללא מייבש כביסה
הבן-אדם נולד עם אוזניה
כלב שמחרבן בכל פינה
|
כשהיא אומרת לי שהיא הולכת
אני אומר - תלכי, תלכי
יום אחד את תחזרי,
אבל עכשיו - תלכי, תלכי
|
כשהיא מטיילת עם הכלב שלה,
והוא כה מטופח,
בגנים הציבוריים,
ומאכילה אותו מהיד
|
הרמתי את האבן
השקופה
בתוך האבן היה יקום
האבן עצמה הייתה יקום
|
כשהייתי קטנה רציתי את כל הגלידה שבעולם,
לאכול רק גלידה ולא לפחד להשמין
כשהייתי קטנה רציתי לעוף בכדור פורח,
ולהרגיש כאילו אני מרחפת כמו ציפור
|
כן, הם יוצאים בלילה,
השדים והמכשפות
להפיל קרבן תמימים,
למען אל האגו
|
איך אני אמורה להתמודד עם מה שקורה עכשיו?
הוא אמר לי לא לזוז, אז אני לא זזה
הוא אמר לי להיות עירומה, אז אני עירומה
הוא אמר לי לא לדבר, אז אני לא מדברת
|
"תשמור לי אותו," היא אמרה.
"את מה לשמור?" שאלתי.
"את הלב שלי," היא אמרה.
"מה לא בסדר בלב שלך?" שאלתי.
|
העכברים עזבו את הקן...
הם עזבו את הקן ושחו למקום אחר
ואני כיסא נדנדה זקן נשארתי בקן,
מקווה מאוד שהכול יהיה בסדר
|
בעקבות קולות פה ושם -
מי אמר שכתיבה צריכה להיות כנה?
לא אני.
יצירה כתובה היא לא בלוג, היא סרט בדיוני.
|
כן, יש לה זמן,
ילדים, בעל, אוכל, מקלחת
אוכלת בידיים חשופות,
מתיימרת לדעת שטויות,
|
אני יושב ורואה חדשות מתומרנות,
של אנשים מתומרנים,
שיושבים ומתמרנים אנשים מתומרנים,
שמתמרנים אחרים
|
אעמיד אותך באגם, עירומה,
תחת מפל מים קפואים.
|
איפה היא הייתה כשאמרתי לה לבוא?
היא הייתה עסוקה בכל, רק לא בי
היא טיילה על חוף הים, יחפה,
כשהגלים מלטפים את כפות רגליה
|
"כמו מה אני נראה לך?" אמרתי בכעס,
"כמו בית שימוש לרעיונות גרועים?
תחרבני את הרעיונות הגרועים שלך במקום אחר!
אני לא צריך לספוג את השיט שלך היום!
|
אז אני יושב לי בפינה שלי,
מריח את הגרביים שלי
ויש לי ריח גוף של סמרטוט,
כי לא התקלחתי חודשיים
|
היא לא זזה, היא פסל,
והפסל מחזיק ספל קפה ולא שותה
הקפה יתקרר לך, אני אומר,
היא לא עונה, לא מגיבה,
|
אל תהיה מפומפם, סגור את הבר
אבל אני לא רוצה לסגור את הבר,
אני רוצה לשמוע את המוזיקה הכי טובה לחורף!
|
כי אתה זונה, הם אומרים ומלקקים את השפתיים
אתה פוטנה, קחבה, הם אומרים ומתמוגגים מעצמם
למה אתם אומרים לי מילים כאלה רעות,
זה לא יפה
|
חבר שלי ואשתו רבו קצת במהלך ערב בביתם
אחרי ארוחה משותפת במסעדה עם אשתי ואיתי.
היא טוענת שהיא הקרבן, הוא טוען שהוא הקרבן.
זה לא מצא חן בעיניי אשתי
|
אני לא אישה כזאת,
שצריכה משהו כזה
תביא לי משהו אחר
|
הולכת בשקט לחבר שלי
הוא לא מדבר
דופקת על הדלת, הוא פותח
הוא לא מדבר
|
הגברבר הצעיר לא רוצה לשכב איתי
הוא חושב שאני זקנה מקומטת, ואני רק בת ארבעים וקצת
כן, יש לי ילדה ש-רק הביאה תינוק,
אבל עדיין אני צעירה, למרות שאני סבתא
|
למה עזבת אותנו, למה הלכת ממנו...
בבוקר העיר אותי חצב,
אמרתי לו - חצב, חצב, למה אתה מעיר אותי?
פצח החצב את פיו וייאמר -
|
טוב, אין לו מחשבות בקשר ללונדון.
לונדון לא מחכה לו, גם שם יהיה לבד.
לכן הוא לא נוסע ללונדון, למה לו?
|
הרבה זמן לא ירדתי לה
זה לא יפה מצדי
אז היא הענישה אותי
"ילד רע, ילד רע,"
|
את רעבה? שאלתי
כן, היא אמרה,
אבל בא לי רק פיצה
אבל אין לי פיצה, אמרתי,
|
קח שיניים ותחטוף לפנים
אני שמח שוב ללא תודעה במזוודה
אתה אומר שאתה אוהב להכות,
ושתהיה מאושר כשתמות
|
ישבתי על ספסל בגן
הבטתי אל נגוהות הרקיע
או שכותבים נגואות
אני לא יודע
|
פרחים לבנים קמלים
הבאתי לך
כמו לפני חתונה
כמו אחרי גירושים
|
אני כאן, מעולם לא הייתי במקום אחר.
מפשפש במעיל הישן, מוצא סיגריה,
קבלה של מכולת ועשר אגורות.
בקבלה כתוב שלפני 15 שנה קניתי
|
נסתמו לו האוזניים
והוא לא שומע דבר,
חוץ מקול אחד של אישה,
שקורא לו
|
הכלב שלי מת היום
עשיתי לו קבורה כמיטב המסורת היהודית
השלכתי גופתו לדגים טורפים,
ובינתיים נהניתי מהשמש הלילית,
|
תהרוג אותי אם אני יודע מה זה אומר,
אבל התרנגולות שלי מתנהגות מוזר.
כל הזמן מסתובבות סביב עצמן,
מנקרות את עצמן ברגליים,
|
הוא הולך על שערותיו לבית-שימוש
וממשמש את קירות התא הרכות
ליד היד יש יד שנייה ושלישית,
והוא מגרד בביצים
|
כל יום הוא עומד בלי יכולת לזוז
אנחנו מכים אותו - והוא לא זז
מסנוורים אותו בעיניים עם שמש, ברקים ושדיים,
והוא לא זז
|
גברות עם שמלות מנופחות,
מהודקות שדיים,
קדות לי לפני שהן עוזבות את המסיבה
ועל הרצפה הרבה שלג,
|
באיזה בית זר את מניחה את הטוסיק הנפלא שלך,
ורגלייך רוקדות בחוסר מנוחה על הרצפה של אחר,
מנסות למצוא תנוחה נוחה
|
כל אחד יכול לשלוף את הכלי שלו,
העניין הוא אם הוא עושה בו שימוש
למשל, אצל חד-תאיים, לא נהוג לדחוף ת'כלי לכל מקום,
אבל בני-אדם עושים את זה כל הזמן!
|
אם כבר אני חי,
משקה את העציץ, שוטף את הרצפה, מתקלח,
אז לחיות עד הקצה,
משהו בין ימין לשמאל,
|
החיים
הם הולכים ונמשכים
וכשהכול אבוד
נשאר רק להיות
|
בכל חיי עלי אדמות,
לא נותנים לי לשבריר שנייה מזוין -
להיות אני
|
את רוצה להיות זקנה,
לשבת כל היום בכיסא נדנדה
לשתות תה קר ולקרוא ספרים,
על מתח ורומנטיקה
|
אני אשתה לי טרי-לה-לה,
כל הדרך ל-לה-לה-לה
ואקנה הרבה לי-לי-לה
כל הדרך לטרי-לו-לו
|
כל מי שמכיר אותי יודע שאני אדם טוב.
מעולם לא התנכלתי לאיש, להפך - התנכלתי.
מעולם לא גנבתי מאיש, להפך - גנבתי.
מעולם לא הפרתי הבטחה, להפך - הפרתי.
|
לגעת במרצפות הקרות עם הרגליים היחפות
לדעת שאת מתעוררת במיטה של אחר וטוב לך
למזוג לי את הקפה שעושה לי טוב רק בבוקר
להסתכל על הרחוב הריק, השמיים הנמוכים,
|
אני יכולה להרוות צימאון מים מימיי ביבי שופכין
אלף הבדלות מהאשכים של החבר שלי הכושי עם הזין הגדול
אני אוהבת למצוץ עוגת קרם שוקולד ייחודית מהמטבח של סיגל
אני אוהבת את האין אונים בהן מסודרות התחתונים על מדפים
|
לו היית באה אליי היום
הייתי מביט עמוק בעינייך והולך לאיבוד
הייתי מלטף את פנייך בעיניי
מלטף את לחייך
|
"אה... זו את."
אני נכנסת וסוגרת אחריי את הדלת שהיא לא טרחה לסגור
היא כמעט רצה אל המטבח,
אורזת לחם בעטיפה אטומה
|
אורגזמה ראשונה היא תמיד הכי קשה.
אתה, או את,
מרגישים כאילו הגוף שלכם נפתח מאזור האגן,
ומשהו ממכם נשפך החוצה.
|
כשאני רואה זמן בסביבה
אני לוקח ת'זמן
מתרווח על סיגריה ומתבטל
שומע מוזיקה פה, שומע מוזיקה שם
|
לחיי האכזבות שבאו אל פי
טעם מר של עולם מקולקל
לחיי החיים שאין בהם דבר
יין נמזג בפונדק
|
מתעסק לי עם קפה, סיגריות ומוזיקה,
על מפתן המקדש, על מפתן הכלוב
אני אוהב אותך, יוכבד, למה את לא אוהבת אותי בחזרה?
יש לי מים מהברז, וגם שתייה ממותקת קרה
|
הירח מטה כנפיו מטה
והלילה מתכסה שינה
אישה בדירה הסמוכה מתקלחת,
רק קיר ביני לבינה
|
לבד יושב ליד הטלפון, איש לא מתקשר
הטלוויזיה פונה אליי, אבל לא אכפת לה מה יש לי להגיד
הדלת סגורה תמיד לאיש שהולך ובא,
הוא אף-פעם לא נשאר ליותר זמן שלוקח לקחת נשימה
|
העיר שהם עברו דרכה
עלתה עכשיו באש ועשן
כשהזקן והזקנה מושכים את העגלה
והילד מציץ מבין השמיכות
|
קפוא כמו פלטת שבת קרה שעכברים מכרסמים בו
שמע את קורט קוביין והוא החליט ללכת
הוא דג דגי פירנה מתוך בור באמצע הסלון שלו
|
גם אני רוצה לייקים,
וגם לקים.
והרבה ליקוקים, מ-כל מיני אנשים.
כי אני החתול שמיל,
|
לילה,
את עולה מהמיטה,
כל-כך כל-כך יפה,
ומשפריצה עליי מי אש
|
לילה אחרון חלמתי שמישהי אוהבת אותי
זה היה לילה, והיו הרבה אנשים
חיפשתי אותה בין כל האנשים, והיא חיפשה אותי,
כשהיא ראתה אותי, היא חיבקה אותי
|
ילדות, ילדים, ילדות, ילדים,
מכים אותי, מכים - מכים
למה תכוני ילדים נחמדים,
לא הייתי טוב אליכם?
|
בא אליי האיש הזה, אומר לי -
אני לא יישן בלילה,
אני מפחד שאני לא התעורר
אמרתי לו - באמת למה לך לישון,
|
כל חכמי העיר איבדו את הכושר לדמוע
הבתים ריקים, החלונות קרועים,
והשמש לבנה כמו קיר
לפעמים בלילות יורד גשם
|
הירח החליף צבעים וצורות, וגם הכוכבים הסתדרו במבנה שונה
ביום שלו, שלה, שלהם, שום-דבר לא השתנה
|
עברו הימים
חלפו הלילות
אני עוד רוקם חלומות
על מה שיכול פה להיות
|
יש לך שושנים אדומות בכניסה אל הבית
יש לך שושנים אדומות בכניסה אל הלב
בלילות של ירח מלא כשהדם רותח
את מכניסה אותם ישר אל הלב
|
לך ממני, די! די!
אני לא יכולה לסבול אותך יותר!
מה אתה לא מבין,
אני לא רוצה לראות אותך יותר!
|
סטן שתה בירה, עישן סיגריות
סנדי הייתה מכורבלת במיטה
הדירה הייתה מחוממת
הוא ישב ליד המיטה בו הייתה,
|
אני גבר בודד בשכונה חשוכה
מנסה למצוא שכנה נחמדה
עם עיניים גדולות, נבונות, טובות
לנחם את לבי, להפיג את בדידותי
|
היא מתפתחת כמו צמח טורף
שבולע אנשים קטנים ופתיים
מעל כרסה העגולה
ומעכלת את המחשבה
|
היא רוצה את האומץ והתשוקה שלך
אבל חייב להיות משהו חוץ מכיף
היא צריכה לימודי אהבה
|
'לך לישון
תחלום חלומות נעימים
על פילים ורודים
אל תחשוב על פילים ורודים
|
יש קלידים שחור-לבן שמתנגנים בלי להבין לאן
יש קירות צבע זהב שעולים ויורדים עם המוזיקה
יש את הזמרת של אבבא שרה באמצע הסלון עטופה צעיף
ויש אותי ממהר לאיזה שהוא מקום
|
את לא צריכה לומר שאת אוהבת,
רק לבוא אליי
את לא צריכה לומר שאת מאוהבת,
רק לדבר אליי
|
ילד קטן חוזר מטיול לילי
"ראיתי רמזורים,
ומכוניות עם אורות
ראיתי שלטים עם אורות נאון צבעוניים
|
ריקודי עמבה, ריקודי עם
כמו מטומטמבה על העולם
ריקודי סמבה גם לי גם לך
'קח תפוח - תהיה זהב
|
פנים חדשות יש לך בעולם
אני לא יודעת מה אתה עושה אתן
אולי מזיין, אולי משתרלל
או רוקד את כל הברקס
|
למי אתה קורא טיפש?
לי? לי אתה קורא טיפש?
אני אזיין את האימ-אימא שלך,
יא זונה!
|
היא חסמה את כל התגובות,
אי-אפשר להגיע אליה.
אני מנסה,
אני מנסה להגיד לה שיהיה טוב,
|
אני תופס ראש מהריח של כל חומרי הניקיון האלה,
זה מביא סוטול לא נורמלי,
אני משתמש ואנשים חושבים שאני אשכרה מנקה,
את התנור, את האסלה, את הכיור, הרצפה
|
גברברים צעירים פנו לעלמות צעירות,
וביקשו מעט אהבה להרוות את נשמתם.
העלמות טובות, אוהבות אהבה מאוד,
אמרו למה מעט, ניתן לכם הרבה.
|
לא כדאי לך להיות תפוח...
כי אם היית תפוח אדום עסיסי,
מתוק וטעים,
הייתי קוטף אותך מהעץ,
|
הפכתי עצמי לעננים,
ריחפתי מתחת מטוסים,
נשבתי ביינות להרים,
הייתי מסטול על כל מה שזז
|
יואב הסתובב במיטה -
"אני לא יכול להירדם"
- מה עושים?
"כלום"
|
לא, הוא לא מבין
אני מנסה להסביר לו, והוא לא מבין
אני מראה לו דוגמאות, והוא לא מבין
אני פורש לפניו הוכחות, והוא לא מבין
|
צל עץ תמר ואור ירח
מנגינה מארץ רחוקה
ים של שיבולים אפפני
רקיעים זרחו בי
|
הם החליטו והתחילו לארוז
הם יצאו לפני שהשמש זרחה
הם השאירו את דלת הבית פתוחה
לאן הם ילכו אם הם לא יודעים את הדרך?
|
כוס קפה חזק ומתוק, עם עוגיית תמרים
היא אמרה שהיא לא אוהבת, אז היא הולכת
יחף על הרצפה, מדליק את המזגן
היא אמרה שהיא רוצה הרפתקאות
|
הוא משחרר אותה מהראש שלו,
היא משחררת אותו מהראש שלה,
ועכשיו הראש של שניהם פנוי
|
הו, וואו, איזה כאב, איזה שיברון לב,
זה היה יכול להיות גדול, גדול, אבל זה הלך לעזאזל
זה נשפך על המים, והמים התערבבו במים, ושום-דבר לא קרה
איך זה יכול להיות שמים מתערבבים במים ושום-דבר לא קורה
|
בדרך הביתה הוא אמר שהוא הולך לאכול לאפה
הרדיו ניגן לינקין פארק והגוף שלי בער מחום
שיבשתי את השידורים בראשי ונכנסתי להתקלח
לא רציתי אותו, רציתי מים
|
יש לך בית-קפה יפה עם פרחים והכול
אני רוצה אותו!
ומגישים שם משקאות משונים בכל מיני צבעים
ילדות קטנות מגישות קוקטיילים ממסטלים
|
השמיים מחשיכים
אני מפנה לי דרך אל לבך,
אני רוצה אותך
כל היום מסתובב,
|
אז זיינתי את השכנה, גרושה בת 40,
והיא גמרה לפניי.
אז היא מתחילה להשתעמם,
ומספרת לי
|
אני רואה אותך דרך המיטה שלי
כשאני נרדם לאט-לאט
ומתכסה בחלום
|
אני יושב שותה ואת מסתחררת סביבי
רוצה להכין לי חביתה כדי שיעמוד לי
ובעל הבית מראה לי צרור מפתחות כמו אדם שיכור
אני לא זוכר מי הוא ומה הוא רוצה
|
7 שנים לא הכרתי את ההורים שלי כמעט
אבא ציפה שאהיה אותו אחד כשאחזור
הוא לא הבין מי האדם הזה שהפכתי
|
הוא קם מתוך סחי
של חלומות בלהה בו יש מלחמה,
מלחמה, בכל מקום, וזה הרגל.
כשהוא התעורר הוא הבין
שהוא עדיין במלחמה,
|
מתקלח במים פושרים,
מעלה בועות של סבון
אני קינג, אני מציל האנושות
אני טיפת מים בים גדול
|
אפשר לשקוע בסל ופשוט להיעלם
הם לא רואים אותך ממטר, הם גם לא יראו
אתה שק נחשים של נשים,
והם לא מתקרבים
|
-עכשיו תשתה בירה,- אמר לו הקול,
-כי אתה מסטול,
ואתה לא יכול לשאת את החיים האלו כשאתה פיכח,-
|
לחמניות טריות מאפה בית
ריח כפר שדות, זרעים חריפים
היא יורדת לו בשירותים
מלכת הכיתה יורדת לחנון המצור
|
אני לא יכול להיות כאן בצורה כזאת,
אני נוסע אל המאדים, אל העתיד,
בו אני יכול להיות מה שארצה,
מתי שאני רוצה, איך שאני רוצה
|
היא צועקת שהיא מאוהבת
כיף לה? כיף לה, אם הוא מחזיר אהבה
והחלון מראה לי חורף,
חורף כזה שלא היה פה הרבה זמן
|
אנחנו מאושרים מאוד
שיחקנו אותה, ושיחקנו אותה טוב
הבעת השמחה מתבטאת בהרבה טראנס כבד וכיפי
שוקולד שמעולם לא היה טעים יותר
|
מאז שאת מתה, אני מאמין בנסים,
הכול כל-כך הרבה רגוע כשאת לא בסביבה
אפשר לאונן בנחת כשאת לא בולשת
אפשר לשמוע מוזיקה רועשת כשאת לא צועקת
|
והייתה לי מאפרה
אהבתי אותה, את המאפרה
פעם מאפרה כזאת היית עולה מלאן כסף
קניתי אותה בזול מאוד
|
האריכו לי את המבחן בלשון,
וגם האריכו לי את הלשון,
כדי שאוכל לדבר עם הלשון מילים בצרפתית,
וגם להתנשק צרפתית
|
מבטיח לך להיות ילד טוב,
לא לקלל יותר
מבטיח לאהוב אותך תמיד,
לא לפגוע בך
|
אנחנו אוהבים לשמוע בלוז וג'אז
כל מה שמזכיר לנו שהחיים יפים, למרות זאת
מיטל באה אליי לשטוף ידיים
יש לה חיוך של יודעת סוד, חיוך טוב ואוהד
|
אבנים התרסקו אל המים
ירדו מצופים במדבר
שנינו בשעת בין ערביים,
בלענו כריכים על ההר
|
יום-יום, שעה-שעה, אני מחפשת את מברשת השיער,
אבל אני בכלל רוצה להיות רופאה,
זה לא שלא טוב לי להיות טבחית,
אבל אני אוהבת נגרות
|
בתור תחביב אני אוהב לסחוב בולי עץ
ממקום למקום, ממקום למקום
אבל האבן שגלגלתי במעלה ההר
התגלגלה עליי ורמסה אותי
עד אבק
|
אז הוא אמר לי...
"מגיע לך תפנוקים,"
אז הוא אמר לי...
"מגיע לך זיונים,"
|
כשיש לו מקל לגלף לצורת פיל
כשהשמיים שוקעים בשמש זהב של עצבות
כשחייו שוקעים, ואיתם כל הזיכרונות
כשיש תחושה של כאב ושל החמצה
|
אישה עם כובע של ליצן עם נצנצים בין הרגליים
עכבישים מטפסים, אוכלים אותי חי
הם ילדים גדולים, הם כבר יודעים,
שהילד הזה לא יכול לעבוד עליך
|
מה אתם מדברים מאחורי הגב
אולי אני מת, אולי אני סוכן חשאי,
אולי רצו לגייס אותי ליחידות סודיות,
אולי אני עבריין שלא יודע שהוא עבריין
|
+ מישהו שיבוא לגרד לי גבינה
לטגן את הכרישה
ולהכין חביתה.
|
לא הייתי יכול להית לבד
לא הייתי יכול לא לבדוק את הטלפון
לא הייתי יכול לישון לבד בלי להשתגע
האם זה שיגעון להתגעגע אלייך?
|
גבר מדופלם הולך כל יום לים,
נעקץ ממדוזות בכוונה,
כדי שנשים ישתינו עליו
|
הזקן הלך לקושש עצים
חזר פעמיים עם ערימה של עצים,
שמצא במחבוא בעיר קטנה,
עיר הרוסה מהפצצות
|
המדינה משתרעת על פני כמה איים
יש קשרי מסחר ביניהם
המסחר הוא הדדי ולא למטרות רווח,
כל יישוב באי מסוים דואג לרווחת יישוב באי אחר
|
בלי חולצה אפורה, אבל עם חולצה אדומה,
הוא יצא לשביל הכתום,
שנצבע צהוב מהעלים היבשים שנשרו ברוח.
לא הייתה לו מזוודה, אבל הייתה לו חגורת נפץ,
|
מדליק אותי שאני מדליקה אותך
אתה נדלק?
אפשר לראות שאתה נדלק לפי קשיות איברך
אני עומדת להדליק אותך יותר
|
המדרגה הייתה סדוקה
ובקועה
מדרגת עץ
האיש הזקן מעד עליה
כל פעם מחדש
|
הרגשתי שהוא רוצה, ורציתי גם,
אז קירבתי את פניי, והוא נישק
כמו חיה הוא היה
|
נפלתי על הראש ונהיה לי נזק מוחי
אני לא יודע מי החליט לשטוף את המדרגות ב-ווקס,
אבל המדרגות בין הדירות, בחדר המדרגות,
היו מרוחות ווקס שזה לא שמן,
|
שתיתי את הקפה על המדרכה,
מתוך פחית קולה ריקה שקילפתי לה את המכסה
התכנית הייתה לנגן עד שיהיו לי כמה עשרות שקלים,
כך בכל יום בשבוע, חמש פעמים בשבוע,
|
יש אדם עם כרבולת אדומה
ומשקפיים עבים בצבע ארגמן
בונה בית מלגו והטלוויזיה דלוקה
על ערוץ פורנו
|
היא יכלה ללכת יחפה את כל המרחק
וזה לא משנה
היא יכלה להיות פה ושם באותו הזמן
וזה לא משנה
|
אבדה התקווה, הוא אמר,
ואני התפקעתי מצחוק
אין לאן ללכת, הכול אבוד, הוא אמר,
ואני החזקתי את הבטן בעודי צוחקת
|
לא מרשים לי, לעזאזל, להשתין על עצמי,
למרות שזו מהות האושר הצרוף
אז אני נאלץ כמו כל המשעממים, האפורים,
להשתין, לעזאזל, באסלה של השירותים!
|
- את נערת כפר פשוטה למראה...
+ מה זה? מה זה?
תוציא את הצורה שלך מהבית שלי, מנוול!
איך אתה מעז לדבר אליי ככה בבית שלי?!
|
הוא בא אליי אדום-אדום על הסכין שוחט השוחט עצמו
מטפטף אליי אדום-אדום על הסכין כל הדרך במסדרון
ואני כבר עם הזין בחוץ, מוכן לגמור לו על הפנים,
אבל הוא צוחק ועם הקצה של הסכין מוציא לעצמו את העיניים
|
גם אני התעוררתי מוקדם, שואל -
מה ידוע על היום הזה?
שיבולים חיים זוקפים גבם לשמש,
פוצחים פיות שיבולים קטנות לדבורים פעלתניות,
שמאכילות אותם
|
מה יכול להיות, מה יהיה, מה יהיה
מה יהיה בינך לביני, מה יהיה
חסרי עתיד שנינו, טובעים באמבט
משוועים לאוויר, רוצים ולו מעט
|
היא רגילה לדפדף בעיתון,
ולבדוק אם פרסמו שיר שלה,
או לפחות הזכירו את שמה
|
גם אם אני אכתוב ספר שלם על אהבה לנשים,
אבל יהיה בו משפט אחד שוביניסטי -
הן יסתכלו על המשפט הזה.
|
"חתיכת מקום טוב" הם מתפעלים,
הם מתפעלים גם משתי נשים צעירות,
שחברת הניקיון שהם שכרו שמו אותן לנקות
"שלום, בנות," הם אומרים בלבביות יתר
|
כלום לא קורה פה
לא הבעירו אש
אבנים לא נפלו משמיים
הארגזים לא נפתחו
|
מה לעזאזל קרה לך?
את לא האישה שהכרתי,
אפילו לא קרוב.
רואה אותך יושבת צפודה על המיטה,
|
ראיתי פעם שניים בגבס, גבר ואישה, מנסים לעשות סקס.
זה לא מחרמן, אבל זה מרתק מאוד.
כמו לראות את ים סוף נפתח לרווחה בזרועות ורגליי מים הצידה.
|
הרוח הזאת בפנים עושה לי מצב רוח לזיונים
אתה רוצה להזדיין איתי, מומו?
"אני לא יכול עכשיו, אני עסוק,"
|
מה צריך בן-אדם כדי לחיות?
מעט אדמה, מעט מים, דשן, שמש
מה צריכה תולעת כדי לחיות?
מצלמה, אולפן, מיקרופון, קהל
|
אכזרית ומדממת דם שלך לא שלך
עברתי את הגבול בין שם לכאן,
פישקתי את שפתייך באצבע,
בדקתי את שתיקתך,
|
צלצל הפעמון הגדול בראש המגדל הגדול
מישהו מת, מישהו יירד לאדמה
מי הוא אותו האיש בר המזל,
אשר עוזב את העולם הזה בחדווה
|
כל מה שאתה רוצה זה לכתוב
על הימים במערות, על אופניים, ספר ותפוח
כל מה שאתה רוצה הוא לכתוב,
את יופי דמותה, את שתיקתה, את עצבונה
|
כל היום, כל היום,
אני שר לכבוד המוות
חיים מסובכים, אבל אל תתעסק עם מוות
|
מוות זה כמו מצב-רוח, וכמו מצב-רוח, זה -
הולך ובא, הולך ובא, הולך ובא...
|
יום יפה מלא ציוצים של ציפורים ותפרחות פרפרים
שפורחות כמו ניצנים הנפתחים לעלי כותרת
וצובעים את השמיים בשלל צבעים מתערבלים מתערבבים
כמו מוזאיקה
|
מוזג קפה, בים-בם-בום
הראש קירח, השערות נושרות
מוזג קפה, צריך לקנות סוכר
האף אדום, השערות סגולות
|
- הוא מדבר בגוף שלישי.
- מה זאת אומרת?
- הוא אומר למשל,
"הוא הלך למכולת".
- אולי הוא באמת הלך למכולת.
|
הוא מלטף לי את השיער ואומר שאני הבובה שלו
הוא קונה לי תכשיטים ואיפור ובשמים,
ואומר שאני המתוקה שלו
יש לנו שטיח רך לעשות דברים לא חינוכיים
|
עזבו אותי מלא אנשים בדרך,
גם אני עזבתי הרבה
הגעתי לנקודה שטוב מותי מחיי,
אבל עדיין אני לא רוצה למות
|
במרכז הקמפינג היה פסל של האל הגדול -
מוכר הארטיקים
כולם היו באים להתייחד עם זכרו של האיש שהיה מסתובב בקמפינג,
ומוכר ארטיקים
|
מתאים אותי כשהוא מתאים לי בגדים
אומר את נראית סקסית ככה
אבל אני מתלבשת בגדים יפים כדי שהוא יוריד אותם מעליי,
הוא לא מבין, גברים הם טיפשים
|
"הו, אה, מה קרה? מומי אכל אותה!"
מומי היה מכוסה בבוץ בבגדיו החדשים היפים,
ויגאל צחק עליו והקניט אותו כש-כל הילדים צוחקים.
"זה לא יפה מה שאתם עושים..." בכה מומי,
|
+ מומי?
- כן, מאמי?
+ מתחשק לך להזדיין איתי?
|
כל הקוקה-קולה שבעולם
לא תצליח לשטוף את ריח גופך ממני
|
לכל מי שחושב שהוא שייקספיר,
שיידע שזה לא יכול להיות,
כי שייקספיר עומד כאן לידי.
|
בשמיים עפעפיים,
באישונים ילדים קטנים
על הכתפיים קעקועים,
בין הרגליים מוטות וחורים.
|
בית העבודה מכאן לשם
מלא בכתמי עפר, בוץ ורפש
האדמוני עובד על המנוע כל היום
רצפת המוסך שחורה ומכוסה גריז
|
מה קרה לבן-אדם, הרגע הוא היה בסדר.
הרופא רשם לו תרופה, הוא אמר שיש לו בעיה.
איזה בעיה, הילד היה בסדר גמור קודם,
עכשיו יש לו בעיה!
|
הצנצנת שחלמה אותי על מדף
מוקף בתבשילים ותבלינים וירקות קצוצים
האיש שראה אותי דרך החלון
מוקף בעננים של עשן סיגריות מתוק
|
אז כן, אני שר איתו, על מותו של איש הנשים
ונדמה שכולם שותים שמפניה או משהו,
ויש להקה טובה על הבמה, כמו ביטלס או משהו
וכן, כל הגברים אוהבים את כל הנשים,
|
פעם היה מוכר מרגרינה, והוא מת.
כך התחיל ציפציף הסופר כל שיר וסיפור שכתב אי-פעם לקהל הרחב
שלו.
כמובן שאיש לא ידע שאכן היה פעם מוכר מרגרינה והוא מת,
ולכן הם תמיד היו מגחכים בחדווה לקריאה של הפתיחה המוכרת
|
מתכנן את מותי
החל בסיגריות וכלה בשתייה.
גש.
|
כי כל היום אני מתרוצץ
בתוך הראש שלך
ואני עייף מלהתרוצץ
בתוך הראש שלך
|
יין נמזג בפונדק,
רב- החובל מרוצה
מחר ספינתו תיקח אותו,
הלאה-הלאה מזה
|
מי אתה ומה אתה רוצה ממני?
לך לך לראות שדות זרים
ימים אדירים ומפלים גדולים
בשמיי התכלת הקשוחים
|
טוב, אז זה מה שעשינו.
ישבנו בבית, אכלנו אגוזים,
שקדים ובוטנים,
יישנו הרבה ולפעמים התקלחנו.
זה הכול.
|
החבצלת צמחה מעלה-מעלה
ופרצה את מחסום האור.
האורלוגין צלצל פעמיים.
|
זה בוקר סתווי ואין עננים,
רק טללים מרחפים ביינות לעצים
הרוח מבזיקה זהרוריים של שמש,
והאדמה לחה מגשמי הלילה
|
זה נכון, בעיקר בזמן האחרון,
אני נראה חולה
אני הולך על המים, בצעד אחד או שניים,
למה מי צריך את זה
|
האם הזמן עצר מ-לכת,
האם נשבה בך השלכת,
זאת לא נדע,
אלא אם מישהו ייעשה מחקר רציני
|
שותה ומעשן ושומע מוזיקה
וחבל שלא נולדתי חכם.
אחרת העובדים הסוציאליים
לא היו עושים ממני פורפרה.
|
ותינוקת מציצה החוצה
ובחלון ירח זורח
והיא שולחת הבל פה רטוב אל חמוקיו
ושומעת את נעימת השינה של אימא
מעל לערסל ובו חיות מרחפות
|
התאריך בשעון הצביע על השעה חמש
זה לא טוב בשבילי, הוא חשב ברוגז,
עליהם להביא את המטולים בשלוש בצהריים,
והם מאחרים בשעתיים
|
כשהוא בא
אני לא יודע מה אני עושה,
אבל הוא בא
|
קראתי את הפתק
"מטופל מספר 67"
אין מטופל מספר 67
|
אז הבן-אדם אמר שהוא הולך
אמרתי לו תישאר, נשתה בירה!
אמר לי זין על הבירה, אני לא שותה יותר
אז אמרתי לו, סבבה, אני אמזוג לך אורנג'דה
|
אחרי יומיים של שתייה רצופה
השיניים שלי התחילו להתפורר
נתתי לסוס לרוץ חופשי
כי המידבר הפך לים
|
כן, הוא דומה לאיש ההוא שהכרתי
אותו שיער, אפילו אותו סגנון הלבוש
כאילו, האיש שהכרתי לא הספיק להיות איש,
כך בכל אופן אמרו לי
|
הילדה נשכחה ברכב
זה היה לילה קר,
והגשם ירד על המכונית מבחוץ
הגרביים שלה היו ספוגות זיעה
|
אמבטיה מלאה מי ורדים, תמציות בשמים,
מי גשמים, מי מעיינות
היא מפנקת את עצמה בעירום
|
רקדנו כל הערב, נשבר לי הזין,
כי היא התחככה בו כל הזמן,
והוא עמד חזק
בסוף אמרה "בוא אליי לדירה,"
|
שיגיונות, בובות בחול,
גלי ים מלטפים, ארגזים עולים באש
אני יושב שקט, אין איש לידי,
אני הולך לשיכון לראות את אהובתי
|
"איזה יום נפלא," אמר התרנגול.
"יום של אפשרויות בלתי מוגבלות," אמר האריה.
"יום של נסיקה לשחקים," אמר הג'ירף.
"מייאו," אמרה החתולה.
|
היא ילדה טובה מבית טוב,
והיא חושבת שהכול מגיע לה.
היא יודעת שלא סתם ייתנו לה מה ש"מגיע לה",
ולכן היא לוקחת.
|
מה אתם רוצים ממני?
אני עובד בפרך יום-יום כדי שיהיה לכם אוכל לאכול,
אני קם בבוקר מוקדם עוד לפני שזרחה השמש,
וחוזר אחרי חצות
|
אני בתוך הבית נמצא
בתוך הבדידות התהומית שלי
הבדידות התהומית שלי
שלי הבדידות
|
מה תעשה לי מה
תעשה מה לי מה
תעשה לי מה מה
|
עם מילים אתה לא יכול לצאת מהבית,
לטפס על הר, לקטוף כוכבים בשדות
כל החלומות, כל האהבות, כל התובנות,
נשארות במסגרת המילים
|
כשהם גמרו לדבר על מה ומי,
כשהם גרמו לגמר אחד לשנייה לשני,
הם ישבו במרפסת, על יין אדום,
אמרו מילים של לצון
|
השקתי אותה חלב, לא מסומם,
כי אני לא מנייאק.
נתתי לה להתקלח כי חם.
אני לא יודע למה היא יצאה עירומה,
|
אלכוהול הוא אחד מאבות המזון.
|
אם את עומדת בשער
ושיערך סתור
והגשם יורד לא מניח
וגם הדמעות זולגות
|
מיקו היה מחוק לגמרי, הוא לקח יותר מדי קראק
הקיא את הנשמה שלו בקומה הראשונה של מאורת השדים
פרנקי עקר לעצמו את העיניים בשביל לא לראות,
יחזקאל אטם את האוזניים בשביל לא לשמוע
|
אני אוהב אותך, מיקרו פלטה
את היפה בנשים
חן הליכותייך ידוע בכל העיר,
וכן יופי עינייך וסומק שפתייך
|
אתה רגיל לחתול מפונק יושב בפיסוק על הערסל,
וגלידת שמנת, וחברים מתחנפים,
ושרמוטות שמתחננות לפתוח רגליים בשבילך
|
אני לא אוהב, לא אתחבא
אני אהרוס את החומות מבפנים
אני אגנוב אפילו פנים,
אני אברח ללא עקבות
|
תסגור את הווילון.
תסגור אותו, אומרים לך.
קר, מאוד קר.
מה, לא קר?
|
+ איפה הראש שלך?
- אם כבר מדברים...
בא לך לעשות מיש-מאש?
+ מה זה מיש-מאש?
|
מכה כחולה על הבשר
בנפול הנפילה הגדולה
לתוך החשכה הגדולה
שם איש לא יציל אותה
|
איש עייף עם לב כבד,
יוצא לעשות את החלק היומיומי שלו,
לקנות קצת אוכל למגוריו,
מהמכולת בהמשך הדרך.
|
עבדים כאלה עובדים על מכונה
כל היום בונים עובדים מכונה
מכונה יקרה מורכבת, כל היום והלילה
כל הזמן מתקתקת מילים חדשות מוזיקה
|
- "המכונית לא מניעה..."
מסובב שוב, "המכונית לא מניעה..."
+ "אין בה דלק..."
- מסובב שוב, "הבת-זונה לא מניעה..."
|
אהובתי, אהובתי,
יקירתי, יקירתי,
למה מה את חושבת את עצמך,
קחי את הצורה שלך ועופי לי מהחיים
|
אני אוהב את האצבע שלה
שהיא מכניסה לתוך פי
ונותנת לי למצוץ אותה
כמו הזין הכי טעים בעולם.
|
והוא לקח אותה במריצה את כל הירידה בקצה הכפר
היא צחקה, ואמרה הרבה "ווווייי" ו"ווואווו",
והוא התרגש נורא שהוא גורם לה להתרגש
הרי זה כאילו הוא עושה לה לגמור
|
היא בכתה,
כי נגמרו לה הממחטות.
אז היא מחתה את דמעותיה ואפה
עם ממחטות.
|
אין לי זין אלייך, מתוקה
נמאס לי מהכול
אני לא נרגע, אני רוצה לישון לנצח
החיים הפכו פיקציה, המוות לא זר
|
ישבנו ושתינו קפה.
"אני בן-אדם" אמרתי לה.
"יש לי תכניות אחרות עבורך,"
היא אמרה - והפכה אותי לכלב.
|
ישבתי במרפסת עם משקאות קלים
וכתבתי מכתב פרידה לאיזו אישה
שהייתה מאוד טובה אליי
אני לא יודע איפה היא הייתה
|
ילדים מביטים בי תמימים מבעד לדלת
למה מביטים בי, מה רוצים להיות
כל מה שאני רוצה זה לשכב לצידך,
ולהקשיב להלמות לבך
|
אל תתעסק עם המלח! הוא צעק עליי.
מה? שאלתי.
אל תתעסק עם המלח! הוא צעק בגרון ניחר.
מה קשור מלח? שאלתי.
|
עברתי הרבה בחיים, אמר מפרום
אתה רואה את זה?
זה ממלחמת העצמאות
|
תטפטף טיפת רעל על החלון שלך
ותשאף את כל הסחי שמזרימים בך
יום יפה מלא פעלולים ולהטוטים
ואתה מוטל כמו שוטה בלי יכול לזוז
|
ילדון קטון הלך לישון
שעת צהריים חמה
השמש במרום בערה
לא היה אוויר לנשימה
|
הכריש האדום,
שוחה עוד ועוד
הכריש האדום,
אוכל עוד ועוד
|
ילדים גדולים לא בוכים
עם שלל המסכים התלת-ממדים מול העיניים
מנסים למצוא שטח חשוף ודו-ממדי
לנוח בו ולראות משהו שהוא לא תעתוע
|
היא פתחה רגליים ונפלו לה סוכריות טופי מבין הרגליים
"מה, מתילדה," אמר שוקי בהפתעה, "את מייצרת ממתקים!"
מתילדה חייכה כשומרת סוד
|
חנויות הממתקים
מלאים בילדים מתוקים
שרוצים לדעת
באלו דברים מתוקים
|
קול ממרחק קורא
מנגינה נוגה של הלב
ערסל מתנדנד בפינה,
בתוכו בובה ששייכת לילדה
|
אני מצטער, אבל אין לי מנוחה
מה אני יכול לעשות כשהמנוחה הלכה ממני
אולי אקרא לה - מנוחה! מנוחה!
היא לא עונה
|
לימדו אותי לנוח על הדף
אני נושם נשימות כבדות וקצרות,
סיגריות, הרבה סיגריות
רעד חולף בגופי מהמנוחה הלא צפויה
|
מנטה רוצה לגדול,
הוא אומר החיים קטנים עליו,
הוא רוצה להיות כל יכול,
כמו הרעים בסרטים שבאים מכוכבים אחרים
|
"אתה מבטיח לי לאהוב אותי תמיד,
לכבד ולהוקיר אותי,
בחולי ובבריאות, בעוני ובעושר,
עד שהמוות יפריד בינינו?"
|
מתקלח במים קרים והתחושה
כמו מסמרים לראש
אבל אתה מניח למים הקפואים להכות על ראשך
יוצא מהמקלחת נוטף מים כמו חיה,
ושותה משקה קר מהמקרר
|
אני קם מהאפר ומהאדמה
להגיד לך שאני אוהב אותך
את כל מה שאני מחפש באישה
|
להתקדם, להתקדם!
תזיזו את הרגליים, פדלאות!
אתם חבורה של קוסיות!
להרים את הנשק ולשאוג, לשאוג!
|
הלכתי בחוץ וראיתי כל מיני אנשים
חלק מצאו חן בעיניי, חלק לא
גזרתי אותם מתוך המציאות והדבקתי אותם בדף חיי
הוספתי להם בעט שפמים, זקנים ומשקפיים
|
אם היה לו זמן לשבת בשקט ולרפא את הנשמה שלו
אין לאן ללכת
לנגח את הראש בכל מיני דברים
צמרות העצים מסתלסלות מעלה בלילה לטירוף
|
אני עובר במעברים אפלים של סופרמרקט שומם חשוך,
ורואה ראשים של בני-אדם מוצעים למכירה כמו ראשים של בובות
מצלמות עוקבות אחריי מהקירות,
מחליפות זומים, נעות, מתמקדות
|
אני מפריע לך לרקוד בבוקר
כשאת יוצאת אל העולם בסערה
את הבגדים את מכבסת
את מייבשת את מדיי המלחמה
|
מעגלים, עשרים, שלושים, ארבעים,
הם חונקים מ-כל עבר, חגים,
מסחררים
הם גורמים לחזור על כל פעולה שוב ושוב,
|
לא הצלחתי לישון אותו יום,
כל היום הסתובבתי במעגלים בחדר
בסוף החלטתי לצאת לזיין את מיטל,
כל היום היא בבית מחכה לזיון
|
ירוקות-ירוקות השדות באפריקה
שחונה נפשי כמו מדבר
אני הולך בודד בשדות התירס של חיי
יותר שחור מהלילה, ויותר שקוף ממים
|
מבצעות בי מעשה סדום,
עם אצבע בתוך התחת,
צוחקות עליי, אומרות הוא נהנה,
כשאני בסך הכול תינוק עושה אמבטיה בכיור הגדול.
|
השדרנית ברדיו אומרת
שעד עכשיו היו שירים חרא
ומעכשיו אפשר רק לעלות.
|
- דינו, לך בלילה כשכולם ישנים,
ותביא לי סלוגנים שאנשים השאירו.
מה זאת אומרת עייף?
חיפשת כל הלילה את בועז?
|
כיוונתי את הרדיו לאהבה,
ושרה אותו אישה
קולה ענוג ולא מתייסר,
אבל גבר אוהב יותר
|
המפלצת הקטנה נעלבה מאוד שקוראים לה מפלצת
"אני לא מפלצת, אני צפרדע!" היא מחתה בעלבון
"אנחנו מצטערים מאוד," אמרו היבחושים,
"אבל את מפלצת ענקית, נוראה ואכזרית
|
פלרטטתי עם המלצרית,
היא ביקשה / הזמינה אותי
לאסוף אותה בסוף המשמרת.
כל הערב הסתובבתי
|
הנה אנחנו מפצחים בדיחות ומספרים גרעינים
קוראים קומיקס, ומתחפשים למפלצות ודרקונים
כשאת מתפתלת בצחוק על הרצפה בכאבי אושר,
ומרטיבה בתחתונים
|
לוח שנה עם ציוני פגישות ואירועים
הוא מת כבר מזמן,
אף-אחד לא מתגעגע אליו
|
מצאתי עצמי מסתובב סביבי
בחלון אשר בקומה השנייה
|
הוא יושב פעור עיניים עם רקות מתקתקות בתוך אחד הקברים,
ומחכה שיכסו אותו אדמה
אבל הם מתפללים, וקורעים לעצמם את החולצות במבט רציני כזה,
"האדמה..." הוא רוצה להגיד, "תכסו אותי כבר באדמה..."
|
היא צעקה עליו - די, די, אני לא רוצה יותר
אולי בגלל משהו שאמר,
כאילו הם הזדיינו בקטע טוב,
אבל פתאום בבת-אחת, כשהוא בתוכה
|
שמע, מאמי...
היא אמרה בעודה מביטה עמוק לעיניו,
כדי להסיח את דעתו,
בעוד היא מחסלת את חפיסות השוקולד שלו
|
מצלצל בפעמון, איש לא עונה
רסיסים של אור על מפתנך
באתי מארצות החופש לאהוב דמותך
באתי מתוך אלפי חוטים של תהיות שנפרמו לבסוף
|
אני מנחש אותך כמו נחש
נוגעת בעצמך כשאף-אחד לא רואה
חופנת את השדיים שלך ומזקירה את הפטמות
|
הוא היה איש של מקום אחד
לא היו לו עוד מקומות,
כי הוא היה איש של מקום אחד,
והוא לא נזקק לעוד מקומות
|
בלילה זה גדול, וזה מתקרר ומתקרר
לתוך העור, לתוך העצמות,
בדלעת שיושבת לך בתוך הלבלב
את מתעצבת, את בוכה,
|
טראמפ קיבל מכתב מאוד מדאיג מ-קים
קים כתב שהוא יושב על חבית של חומר נפץ,
והוא הולך לפוצץ אותה מעל שמי מקסיקו
|
- אז טוב לך ככה?
+ איך?
- להיות מחופשת למקטרת?
+ לא משהו.
|
אני חופף את ה-שיער עם שמפו נגד זה וזה ובעד זה,
שמנקה עד השורשים, עד הקרקפת
אני חופף את שיער הערווה, שיהיה נקי וריחני ורך
אני מסבן את פלחי התחת, כדי שהתחת ינצנץ
|
עושה מקלחת
ניקיון יסודי כללי
שמפו לשיער, פאות וערווה
סבון על הפטמות
|
מסתכלת בי כאילו הייתי מראה
רואה אותי, רואה את עצמך
עשינו את אותן טעויות
שילמנו את אותו מחיר
|
יש לי מצב-רוח למנגינה כזאת נוגה,
שמתפשטת בעצמות ומרחיבה את החלחולת
יש אותי מן בן-אדם, לא ישר, לא תם,
שמסתגל בקלות לחיים בזויים
|
מתעורר מתנומה של שנת צהריים,
רואה את קרני השמש זוחלות על הקירות,
נמוגות כשהשמש שוקעת
|
הוא רוצה להיות חבר שלך!
קראה מרי וצחקה בקול גדול.
תהיי חברה שלו, תהיי!
גלי הסמיקה והתבלבלה,
|
לקחתי את הלוויתן והגעתי לדלפק במלון פלמינגו
המקום שרץ שוטרים לפני הוועידה,
לאף-אחד מהם לא היה מושג ש-רק בדרך לכאן,
עברתי על לפחות עשרים חוקים פדרליים
|
אני שמעתי אותה צורחת ובוכה שזה לא בסדר
"מה לא בסדר?" שאלתי אותה
"הכול, הכול!" היא ענתה,
ומשכה לעצמה בשערה בפראות
|
היא עזבה את הבית בעצבות
הלכה לחלק ארטיקים ליושבי הגן
גילתה את סוד החיים וסוד ימי ההולדת
ושיפרה את איכות חייהם של מיליונים
|
אני עייף בשישבת, ולא בא לי,
לשמוע את הקיטורים שלך כל הזמן כולו
גם אני ינשוף, גם אני תנשמת,
ואני קורס מהענף עליו אני יושב
|
כשיש לך אבן ביד, זרוק אותה לסיר
אוסף מים ושמן, תבלינים
בצל קצוץ, תפו"א ועדשים
ערבב היטב, חכה שעה קלה
|
עושה קצת כיף, עושה קצת כיף
בתוך מרק עוף
קצת טעם במילק-שייק
שומע צליל של יום ראשון
|
מר שטרן הלך בכביש צדדי
לעבר הגן הציבורי
לחזות בפריחת הפרחים.
|
זנב שלי נכרך סביב צווארך, וחונק אותך,
אין לך סיכוי נגד בנו של השטן
המזלג שלי ייקח אותך וייצלה אותך מעל הכיריים
אתה נעוץ על מזלג כמו מרשמלו מזוין
|
זה היה יכול להיגמר אחרת
כשהוא מטביע את ראשו בגיגית ומדמה טביעה
או מוצץ את לשד החיים מהבחורות שהוא אוהב
זה היה יכול להיגמר במשחקי אמת או חובה,
|
מה זאת אומרת "משבר הקורונה"?
מה, הקורונה במשבר?
|
"וואו, איזה פרצוף תשעה באב יש לך,
מה קרה?"
- שבוע קשה, יקירי, שבוע קשה,
תן לי משהו לשתות.
|
את באמת משהו מיוחד,
אני לא יכול להיות אדיש אלייך
באמת יש בך משהו שאין בכל אחת,
זה רואים מיד
|
הוא עבר על פני המשוכה,
והמשיך הלאה
אמרתי לו זה לא בסדר,
אתה לא יכול להתעלם מהמשוכה
|
אני מאוד שמח
האוויר צלול
יש לי טינופת מתחת לציפורניים
יש לי חור בתחת
|
חלפו הימים שהייתי צעיר
וכבר לא עומד לי
אני מתנצל באמת לפני כל הנשים הבריאות,
אבל אני לא יכול לפמפם אותן
|
קפה בבוקר והראש לא התעורר
הוא מושך ת'זמן עם מוזיקה ושטויות
האיש מדבר, זה לא לעניין,
עוד מעט הוא ילך, ואז מה יישאר
|
גמרתי אתך,
הכול עובר כל הזמן מעל העיניים,
אני לא יכול יותר להחזיק מעמד,
אני פורש.
|
אז הם משחקים איתי,
ות'אמת, אני נהנה מזה
אני לא נותן להם יותר מדי,
רק אצבע,
|
יצאתי לרכוב באותו יום
וראיתי אותי משתקף בשלולית
היה טוב פעם כמו שאבא אמר
אתה תחזור, הוא אמר
|
אין תנאי מחייה בסיסיים מבחינה רוחנית ושכלית!
לאדם עם שבעים אחוז נכות,
שחי כמו כלב!
כמו כלב!
|
לצחי יש סימפטיה לנשים פראיות
משיכה מינית, משיכה מינית
יושב לו באמבטיה ומשפשף את השרביט
דחף לא ידוע, ממש מנהג קבוע
|
זולגת לו זיעה על המצח
הוא צריך את המשקה שלו,
והוא צריך אותו עכשיו
|
ואם המשקל יותר כבד
ואין דברים לעשות מלבד להתאבד
ואם מישהו רודף אותי עכשיו
והמשקל של העולם...
כבד
|
אני לא יכול לראות אותך בוכה,
את יותר מדי כזאת מצויינה
אולי נעשה הליכה בגינה,
ונקטוף שושנה אדמדמה
|
סופלה עם ויטמין סי לחשק המיני.
גם אני אוהב אותי.
טוב לחרמן את עצמי,
גם אני חושק בי.
|
זה לא סופי שהיא בחורה
כאילו, היא בחורה, אבל זה לא סופי
כי אלכס רוצה אותה, אבל לא בתור בחורה
אבל אולי היא לא בחורה
|
מתוקית, את בוודאי מבינה,
שאני רק צחקתי כאשר אמרתי,
שאני רוצה למחוץ לך את השדיים,
בשתי ידיי
|
מתקלח עוצמה רבה
במים זורמים במקלחת
עוצמה רבה
מתחיל עם טיפה
|
מר חרדון שנא מאוד את גברת חרדונה
הוא היה מקלל אותה
גם היא לא חסכה במילים
וריכלה עליו מאחורי הגב
|
אתמול היום מחר
אני הייתי מתחת לשמיים
אני שתיתי גשם
|
מתחת לסדין יש יצור נורא,
עם שני ראשים, ארבע ידיים וארבעה רגליים
מתחת לסדין יש גבר ואישה
|
מה, הבאתם לי מתנה?
אבל יום ההולדת שלי רק עוד יומיים.
אוי, איזו התרגשות,
באמת היה לי יום רע וקשה,
|
אני צריך לשבת,
בשביל לנעול נעלי-בית,
אחרת אני אפול
|
אני ממש קרוב הלילה
ואני מרגיש כאילו אני נע בתוכה
שוכב בחושך
ואני מרגיש שאני מתחיל להכיר אותה
|
ירחים בעיניים, שמשות באישונים
אנחנו מתקלפים
עירומים ולא חיים
נופלים ולא נוחתים
|
אני הייתי חזק מהחורף,
אני הייתי חזק מסופה
לצמוח מכלום שהיה לי,
זה סוד הכוח שלי
|
נגמרו לו השמיים, יש רק תקרה
שלושה בקבוקי פלסטיק מונחים על השולחן,
רק אחד מלא, כדי מחציתו בגזוז אדום
אני מביט על תמונות הקדושה של הרשב"י
עם מילים קדושות וציור שלו בפנים קורנות
|
ביום כזה שבא ועולה ואין שמש בסביבה,
איש החול משחק עם המגלשה,
והילדים יוצאים לגינה.
אביך היום והרוח משחקת בתודעה,
|
- שלום, אני מדריכת כושר מאמריקה.
מה עושה? איפה עובדת?
+ אני תרנגולת שמטילה ביצי זהב.
יש לי עסק לשיבוט קופים.
|
התנדנדתי על הנדנדה
היא עלתה וירדה, עלתה וירדה
בצד השני של הנדנדה הייתה היא
גם היא עלתה וירדה, עלתה וירדה
|
אמרתי לך שאני מתנדנדת
על נדנדת חבלים במרומים
אין רוח שתישאני אל-על
דבר לא נראה כמו שהוא צריך להיות
|
+ גיא, אתה יכול להחליש את המוזיקה?
- את רוצה להזדיין?
+ כן... בטח...
|
מקס עובד על רכב המלחמה בו הוא שולח דלק לפראיים, שמשלמים
הפראיים משלמים בזהב, והם כורים אותו בעצמם מהאדמה
אחדים מהם נהרגים לפעמים בתאונות הכרייה
יש לפראיים מעט מים שהם שואבים מבארות, מי תהום
|
על המדרכות קבצנים, שיכורים ונערי רחוב,
וגם זונות וזונים וסוחרי סמים
אין לו בעיה עם גראס, אבל כימיקלים לא
בין הבתים הגבוהים זוחלות המוניות
|
שאנשים יאהבו זה את זה,
על אף המחלוקות
כי זה לגיטימי לחשוב משהו שונה מאחר,
אבל זה לא לגיטימי לשנוא בגלל זה את האחר.
|
כמו שהיא אמרה -
אתה שוטה, אבל אתה לא יודע שאתה שוטה
כמו שהיא אמרה -
אתה איש טוב מאוד, אבל אתה לא יודע עד כמה
|
כשאת מתפשטת, בחושך מוחלט
ורואים לך את התחת,
העגול המושלם
לא לזה ציפיתי, רק לחיבוק
|
בואי בואי בואי אליי,
ננפח בלונים, נלעס מסטיקים
אני לא יכול לראות את מי שאני לא יכול לראות
|
נוף זכוכיות שוקעות בכחול נאטם בכתום
שמש מתגלגלת ונמרחת, נשברת בין הצללים
|
יש לי נוקייה
טלפון נוקייה
טלפון נייד נוקייה
טלפון נייד חדש נוקייה
|
נזק מוחי,
יש לך נזק מוחי
אני לא יודע מה אתה יכול לעשות בנידון
למעשה, אתה לא יכול לעשות כלום
|
אנ'לא מבין מה יש לו בראש
הוא נראה שפוי לכאורה,
אבל הוא אומר לי דברים הזויים לגמרי,
ושואל אם אני מבין
|
בן 30, מטר ושבעים וקצת,
עיניים חומות ושיער שחור חזק,
מחפש ת'אחת ומחכה להתרגש,
דרושה כלה. חליפה כבר יש.
|
הראש שלי יושב במזנון של נטלי
מעשן סיגריות יבשות מתחת לגגות הרותחים
רואים את הזריחה לאחר ליל שימורים
אולי העשן יתפזר ואפשר יהיה לראות
את הדרכים נפתחות
מהמזנון של נטלי
|
כך רצה ההודעה הענקית בשמיים
בצבע ארגמן מדמם
שהופק ממכונת לייזרים / הולוגרמה
|
עננים חלפו לעוף מעל בית הקברות הזה
העיניים שלי היו באדמה ושום דבר מלבדה
הוא נולד כמו תינוק מרשרש לאורה של השכינה
מפרפר חרש חדוות חיים מאופקת
|
העץ התנודד לו ברוח
ירדו הגשמים בשדות
שנינו בנוף הפתוח,
רקדנו לאור גחליליות
|
ניגון עתיק
שמתגלגל באיזה בית
בשכונת שיכונים של עוני
באיזה חור של חדר אחד
|
- חמש צ'סטרפילד זה מעט מדי,
תביא לי פאקט.
+ חמוטל, חמוטל, עם מי אתה מדבר?
|
מתהלך לי ביינות להרים חשוכים
שם חושך מצרים ולי אין דבר
גם לא קנקן של מים או שיר
לא זיכרון של היותי קטן
|
נימפת הכבישים בוחשת בשדות ירוקים
מתפלאת חרש מדוע עזב אותה אהובה
זרע בשלכת של חרדל והעולם טובל בכתום
אמר שילך ולא היה לאן, אז נשאר במקום
|
ואולי אתה עבד במפעלי המילים
אבל בגדים צריכים להיות על גוף,
אחרת מה הם שווים
|
מתלקחים ניצוצות במזווה הקטן
של אדון שמוליק בעל המכולת
שמוכר בעיקר מוצרי חלב
|
ניקוטין נסע נע לתוך עלי נענע
פיטם פטרוזיליה ופיצח פרש
מצעד מרוגז היה למשא על פלוני
כבש מדבקה בתוך מדגרה מידה כנגד מידה.
|
שלום לכם חוטאים וחוטאות,
מזדיינים ומזדיינות
והיום נלמד (בלשון עתיד) איך לנגב את התחת
|
המפלצת יישנה,
אמרה נירה הקטנה
היא הביטה במבט מלא משמעות בנתן
אני חושב שזה בסדר, אמר נתן
|
המפלצת יישנה, אמרה נירה הקטנה.
טוב מאוד, אמר נתן.
אבל מתישהו היא תתעורר, אמרה נירה הקטנה.
אין מה לעשות, אמר נתן.
|
אז מה, את רוצה לסגור עניינים בינך לבין...
אני לא חושב שזה העניין,
אני חושב שאת פשוט מיוחמת
נכון?
|
רחצה אטית במים צוננים,
כמו קערת קרח מתהפכת על הפנים
כמו ערסל נודד בדיונות קרירות,
כמו הנשימה החיה של חמצן עשיר צונן
|
ב-חורים בקירות יש נמלים
יש נמלים בחורים בקירות
בתחתית הקירות יש חורים קטנים
בתוך ה-חורים הקטנים יש נמלים
|
עבר היום
גם אתמול עבר וגם שלשום
רק אני נשארתי לבד עם הזין ביד,
וחיפשתי קוס חם ולח לתקוע אותו בו
|
היא משתחווה לטלוויזיה
חיפשתי אותה בזמן אחר, במקום אחר
הילדה שלי משחקת בטלוויזיה,
מדברת על נסיכות ואבירים
|
הילדות של היום הן נסיכות,
שהופכות להיות מלכות,
שמבינות שהן לא ממש מלכות,
ואז מתאבדות או הופכות רעות
|
יצאתי לי לנסוע באחו, בין הציפורים המצייצות ירוק
שמעתי את וויש המנועים, שמיים כחולים התחככו באספלט
הלימונדה נזלה בין הצינורות, המנוע פעפע לימון
אמרתי אני רוצה אחו, מכאן עד סוף העולם
|
את הרעל בדמי
את אלפי עלוקות שמוצצות את דמי
את עכביש שחור שטווה קורים בשבילי
את המוות השחור
|
בכנות, העציץ שלי התאבד
כל יום הוא מתאבד, זה קורה כל יום
אני חי כבר 50 שנה ולא התאבדתי
והוא כל יום מתאבד, כל יום
|
מצב-רוח שקט-שקט בלי פינק-פלויד ברקע
היא מצביעה השמימה ואני רואה דם
"כל יום השמש נטבחת על-ידי כיתת יורים,"
היא אומרת, ואני נשאר תמה
|
נפלא לי, נפלא לי, נפלא
איך הכול זורם במנוחה
בלי שעלת או יבלת,
אני נמצא בשלווה גמורה
|
נפרדנו
הייתה דממה
לא ידעתי מה לומר
|
הוא יהודי והוא הולך לברלין על דעת עצמו
מי עושה דבר כזה? רק שמאלני עם שכל עקום
אני מזרחי ואפילו אני לא הולך לברלין
|
+ אז הוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי
- אז להרוג אותו?
+ הוא נתן לי כסף למונית, והתקשר לראות שהגעתי
- אז להחיות אותו?
|
מה יש לו לעשות?
כל היום מקשקש בזנב,
רודף אחרי חתולים
|
הנרגילה הזאת מסוממת על כל הראש.
אני אקנה לי אחת חדשה שגם פותחת רגליים.
מה את דוחפת לי את המאפרה לתחת, מה?
אני צריך לעשן מהתחת שלך?
|
יצאתי בעקבות השמש כשהשמיים שקעו באופק וצבעו את הדרך אדום
ילדים כאלה קטנים ניסו להגיד לי שאני טועה, אבל לא הקשבתי
להם,
שינסתי את מותניי והלכתי בטוח ויציב לעבר מקום המחר
|
יש שם אישה
שאני מנשק בתשוקה
נשיקה אדישה, קרה
נשיקה לוהטת עם כוויה
|
עיניים מביטות באופק מרוחק
עיניים יודעות משהו
אתה לא תזיק לי
החיים נפלאים
|
זמני עבר, גם זמנך עבר, גם זמננו
אני אוהב לאכול לך את הלב והעיניים,
אני מבקש סליחה
בואי אליי בשמלת כלולות שחורה ונעשה ירח-דבש על ספינת רפאים
טרופה
|
נשתה עוד כוסית
כי זה טוב מאוד
בעולם אכזר, בחיים קשים
נחמה לנשמה שתהיה רוויה
|
את ואני לא נולדנו באותו כוכב הלכת
חג שמח מלא חיוכים,
מעודד אותי תמיד
בא לי להפריח בלונים
|
סאלי באה הביתה לבית הרוס
סאלי יושבת במטבח
סאלי פותחת את התיבה
סאלי מוציאה את האקדח
|
אז אני יושב לי בזולה שלי, יענו בסתלבט, ומעלה עשן כחול
מהמקטרת שלי.
גנבים גונבים לי את הנשמה, אבל אני בסדר עם זה, יענו, לוקח את
זה באיזי.
ואז הוא אומר לי, הוא אומר לי, דפקתי אותה אתמול. ואני כזה...
מה?!
|
התנהגותו לא השאירה ספק -
זה הסוף לחלומות הרכים והמתוקים
שהמשפחה הזו חלמה זמן רב.
|
היא הייתה מתלהבת מהמלפפון של סבא ג'ו
סבא ג'ו ידע שהיא מתלהבת מהמלפפון שלו,
וטיפח אותו בכל הזדמנות
הוא נתן לה ללטף לו את המלפפון
|
פתאום מבליח לו
געגוע
ומשרה תחושה של
תעתוע
|
ממשיכים להכות בברזל החם, כל עוד הוא שורף
הלילה הביא אתו סיפורי רצח וכאב,
ואהבה שמדממת על סדינים לבנים
|
גם הוא הולך, כל יום,
למקווה המים אשר ליד האגם
גם הוא מחלק סוכריות לכל ילד ואדם
גם הוא גר בשיכונים הכי מסריחים של הים
|
התגעגעתם אליי?
גם אני התגעגעתי אליכם, חברים שלי.
אני מצטער שלא יכולתי לכתוב פה בזמן האחרון...
אבל היו לי עיסוקים.
|
ניפגש ליד הגשר,
בעצם מתחת לגשר,
ונכתוב עד אבדן חושים
במטרה שלא נשיג לעולם
|
בהקדם, הוא אמר לי, בהקדם.
אני לא התרגשתי מזה שהוא דוחק בי,
ישבתי בשושו על האסלה ושיחקתי בטלפון,
למרות שמזמן גמרתי לחרבן.
|
סוזן כל היום מתלבשת,
מהסיבה ש-כל הזמן היא מתפשטת
סוזן כל הזמן מזדיינת,
כדי לשלם לי את חשבון החשמל
|
מגעילולה, הוא אמר,
איזה מן צורה זאת,
לצלם את עצמך מזדיינת?
|
מה אתה שותה?
חם או קר?
קפה או מיץ?
קולה או תה?
|
הוא הגיע אל הארץ בדרכים מעט בזויות,
הוא היה סוחר סמים, הוא לא רצה להתגלות
הוא סימם את כל הארץ בצבעים והזיות,
הייתה לו מעבדה ודיפלומה לרוקחות וכימיה
|
בצל לדמעות שלך,
בצל, הרבה בצל לדמעות שלך
|
ילדה כזו של סוכרייה
אני אוהב אותה
מטיילת בין הדוכנים
אומרת אני רוצה זו הסוכרייה
|
סולמות צפות באוויר
לא מגיעות מאף מקום לאף מקום
הבן-אדם מנסה לאחוז בסולם
כדי לעלות מאף מקום לאף מקום
|
מה מתייבש בשמש, ולמה הוא מחייך
אה, הלו זה בני המציל,
בני, מה אתה מתייבש על שפת הבריכה?
|
בישלתי עוגה נפלאה
ליום הולדתה
קישטתי בפרחים
הרבה ירקות מבושלים
|
רומן להעביר את הזמן
ואם יתמזל מזלך -
גם תקבל נשיקה
וסוף לדמעות
|
היא אישה מאוד קינקית
הם קוראים לה - סופר פריק
כי היא כל-כך שונה
היא שונה בכל מה שהיא וכל מה שהיא עושה
|
אבל כשהוא בא, סתם כך, הוא רצה רק דבר אחד,
והיא ידעה את זה
הוא פיתח איתה שיחה, והיא זרמה אתו,
שעת לילה בגן ציבורי באמצע כיכר
|
כי למה לא בעצם אם זה חי?
אז מה אם זו נעל, היא חיה,
עובדה שהיא צועדת על פני הרחוב
אבל למה יש לה אורות מהבהבים בסוליות?
|
היא עברה ברגל את הרחוב הסואן
ואת הצומת
ונכנסה לדירתה מוכת נשימה כבדה וזיעה קרה.
הוא עקב אחריה או שזה היה נדמה לה?
|
סטייק על צלחת, אני אוכל אותו
מזמן לא אכלתי סטייק וזו הזדמנות טובה
הסטייק חג במעגלים, מפריח יונים - בבטן שלי
הסטייק הוא חלק מעולמי ואני מכניס אותו פנימה לי
|
היא יושבת לידי עם סכין ומזלג,
חותכת סטייק ומכניסה אותו לפיה,
ובולעת
ברקע מתנגן פינק פלויד בדיסק השני של האוסף,
|
ילדים קטנים משחקים סטנגה
ואני אוכל ארטיק
הארטיק מטפטף על הפנים של חברה שלי
שמשתזפת בשמש
|
אני לא ראיתי את הסרט שאת ראית,
ואני לא מיומן במונחים המיניים של הדברים,
אין לי מושג לאן את מכוונת את השיחה,
ומה אני אמור להגיד לפי התסריט
|
היו לו סיבות
הוא לא רצה להגיד אותן
אבל בכל זאת היו
לו סיבות
|
הוא עישן סיגריה.
"סיגריה, למה את רוצה שאני אעשן אותך?"
הוא שאל אותה
|
הוא הלך ברחוב שיכור
הוא הלך ברחוב מסטול,
אחרי שיצא לקנות סיגריות
הוא לא רצה לצאת מהבית,
|
ומי יקלוט אותו בידיו?
ירוץ לחצר של סיוון הקטנה,
והיא תאסוף אותו בידיה,
ותיתן לו פינה חמה וגזר לאכול
|
נגמר לי הזמן, השעון מתקתק
עוד מעט היא תבוא לקחת אותי גיהינום שלה
לא אני טוב לי להיות גיהינום שלי,
עדיף להיות גיהינום שלה
|
אם אני לא זמין,
סימן שאני עוסק
במין.
|
"בואו, בואו, אנשים,
ותשמעו סיפור שלא עולה פרוטה
ואם אתם מאמינים -
שיחקנו אותה!"
|
ביללות התנים הרעבים הוא ביקש נפשי
לא הייתה לי תקווה שאחיה עד הבוקר
רצתי יחפה בתוך היער הסבוך,
כפות רגליי זבו דם
|
ירח צף על המים
ירדו כוכבים ממרום
שנינו בים של שמיים
נסקנו רחוק אל הכפור
|
+ אמרתי לו -
"הלוואי שמישהו יאהב אותי כמו כל היתושים האלה"
ואז הוא הציע לי לשכב אתו.
|
פתאום הוא הלך לגן...
ונפל.
|
ואולי
לקרמבו אין עתיד
אוכל אותי
ביופי המגניב
|
- טוב,
את יודעת שלא נולד הגבר
שיכול לעמוד בפנייך...
|
- הגזמת.
+ די, נו, אל תהיי כבדה...
|
אבא מכין לי סלט
ובא לי סלט
אבא מכין סלט חסה
ובא לי סלט חסה
|
מתחת לעיניים התאספו דמעות
לא הבנתי למה עשיתי.
|
אבל האמת שאני מציל ידוע,
אני מציל אנשים מטביעה בחול,
זה רשום אצלי בפנקס הזהות,"מציל ידוע מטביעה בחול",
הנה, תראה!
|
לא רוצה להתאבד,
הוא אומר לה
והיא שותקת את שתיקת הדג שלה
הוא ראה פעם דג נאבק להימלט מצמח טורף
|
אני יודע שאת יוצאת עם מישהו אחר
את דבר קטן ששייך לי
יש לך מאכלי ים שאת אוהבת
והרבה גברים עשירים ששולחים לך מתנות
|
אני ניצוד, אני מחפש את עינייך
בלי הכתר - שום דבר לא בהיר,
עם שחר - הציידים יוצאים לצוד אותי
|
"אני מעשן רק סיגריות קאמל נטורל, כל השאר לא לרמה שלי."
מה זה נטורל? מה לא לרמה שלך? למה, יהיה לך סרטן משובח יותר?
"כשאני עם בחורה במיטה, לא עומד לי. אני צריך לפחות שתי
בחורות, ושיהיו דוגמניות."
|
בואי איתי, סניוריטה,
האמת שמעולם לא עזבתי אותך
|
קמתי על צד שמאל,
ובחלון ספינת מלחמה שטה,
להבעיר את שטח האויב
|
האסיר נמצא מת בתאו
הוא מזוהה עם החמאס,
ויש שמועות שהוא הצהיר "הצהרות בגידה"
בדרך האידיאולוגית של החמאס
|
גבר מאבד את החשק המיני שלו בסביבות גיל 40
אישה נשארת חרמנייה גם אחרי גיל 50
בגלל זה טחנתי את כל בנות הארבעים שהכרתי כשהייתי בן עשרים
פלוס
כי הגברים שלהן לא יכלו.
|
הייתי ילד טוב כשהייתי ילד טוב
אבל אז הפכתי לרובוט
יותר מדי זמן כפועל ייצור -
השפיע עליי
|
אבדה התקווה מהעולם
נשאר רק ללקק את הזמן
לעשות סקס חסר משמעות
לזמר שיר לכת ישן
|
אני הכרתי אותה במקרה ברחוב,
היא הייתה יפה מהסוג של שחקנית צעירה,
אבל לא מטופחת במיוחד
מיד נדלקתי - אחת כזאת אני רוצה לזיין
|
אני מתפשטת לי בסוטול שלי,
וככל שאני מתפשטת יותר,
אני רואה את האיבר שלו מזדקר יותר
|
סקס על הבוקר זה לא משהו שאני רגיל אליו
סקס בכלל זה לא משהו שאני רגיל אליו... אבל לא משנה
אני ישן ומתעורר לתוך ריח בושם מענג,
בושם כזה שגורם לך לחשוב על חמוקיים של נשים,
|
אישה צרפתייה חוזרת מהמכולת בפריז
חודשים ספורים לאחר תום מלחמת העולם השנייה
ובידה סלסלת ברזל שנראית כמו כלוב
ובסלסלה ארבעה בקבוקי יין.
|
פריק עצבני ושרירי הולך ברחוב,
רואה מישהו יושב בחצר של מסעדה, אוכל
מביט בו
מדבר אליו
|
היא עזרה לי באופן ידני לפרק את המכונית הישנה,
ולהרכיב את המכונית החדשה, שנראית ממודל יותר ישן,
כמו המכוניות העתיקות בקובה
|
כולם יוצאים בערב לחצר
העצים מתכופפים בפרי רעיל
כולם מכבסים במכבסה של הכפר
כולם קונים אבקת כביסה בדואר
|
משבר אמון בנכסים הציבוריים אשר ברשות המדינה
דרושה התערבות מידית
ללא ניכוס נכסים רשמי, לא תהיה תוצאה הפוכה לתוצאה ההפוכה,
לכן המימון צריך לבוא מגורמים רלוונטיים, ולא - לא רלוונטיים
|
עברה שנה מאז שנשברה לי הברך
היא משמיעה קליקים כשאני מיישר אותה,
אבל היא בריאה עכשיו, פועלת ולא כואב
|
עגבניות שרי זה הדבר,
הוא אמר בהרהור,
מה לא הייתי נותן בשביל קילו עגבניות שרי...
מה לא היית נותן? שאלתי.
|
עגל רך, עגל רך
אני אקנה לי עגל רך
אני אפנק עגל רך
אני אוהב עגל רך
|
"אסיע אותך 160 ק"מ עד...
יותר מזה לא אוכל."
|
איפה הוא עף, הבן-זונה
ניתן לו מכה בתחת שיישב בניחותא
יישב ולא יזוז כמו פדלאה
לא ינענע את התחת האדום שלו לכל נקבה
|
כן, חמים-חמים בתוך הרחם שלך
אני יכול לראות את האור
אני שומע את המילים שאת אומרת,
ומרגיש את תנועות גופך
|
קמתי בבוקר, כמו כל בוקר,
ימי קורונה
פתחתי את הבוקר עם סיגריה וקפה,
כמו כל בוקר,
|
אכלתי את העוגה והשארתי אותה שלמה.
עוגה מאוד טעימה עם דובדבן וקציפה.
אמרה שהיא הולכת להביא עוגה חדשה,
כי זו לא לי הייתה מיועדת, אלא לסבתא שלה.
|
"אתה אוכל את העוגה?"
- "לא אוכל את העוגה."
"אתה לא אוכל את העוגה?"
- "לא, אני לא אוכל את העוגה."
|
+ אני לא מכיר אף-אחד מכם,
מה אתם עושים?
- הבאנו לך עוגה.
+ אני לא צריך את העוגה שלכם,
מוות לעוגה, מוות לעוגה!
|
עברה שנה מאז שהתגרשנו
מכונת הכביסה מכבסת לילדות את המגבות והבגדים בכל יום
אני מכינה שלוש עוגות בכל יום
יוצקת שמפו ומרכך על שיערן בכל ערב במקלחת משותפת
|
אני שוכבת עם עצמי ולא אכפת לי כלום
יש טלוויזיה, אני משתעממת,
אני רוצה לקרוא ספר, אבל אני טיפשה מדי
אני אוכלת קרמבו והרבה עוגות גבינה,
|
מרדים אותי להישאר כל-כך מאוחר,
כשאת מקלפת את הגרביונים,
ומסירה את האיפור,
ונכנסת למיטה בפיג'מה
|
עוד אבוא אל סיפך בנפש יוקדת.
עוד אבוא אל סיפך קמל ורועד.
|
איפה שהייתי מקומות נמוכים וגבוהים.
איפה שדרכתי צמחו ויבשו יבולים.
השמיים לא שאבו, האדמה לא בלעה.
להיטטתי בחיים כמו היו בדיחה.
|
עוד מעט יבוא הגשם וישטוף את כל הלכלוך
עוד מעט תזרח השמש ותיתן תחושת חמימות וחופש
עוד מעט אני אלך למכולת לקנות סיגריות,
והמוכר יגיד לי "מה, עוד פעם באת?"
|
היא התרחצה במים קרים.
אמרתי לה מה את מתרחצת במים קרים,
דצמבר עכשיו וקור אימים בפנים
ובחוץ ואין חימום כי אין לנו כסף.
|
אני אוהב להגיד שלום,
למי שאומר לי שלום,
ולא להתראות,
ומברך אותי בברכת שלומות,
|
מרגישים אותי בכל מקום
גם אני מרגיש הכול בכל מקום
מרגישים אותי מתחת לאדמה
ומרגישים אותי בארצות רחוקות
|
במרזבים התלבשתי
לרוקן את עצמי
ב-תו אחד ניגנתי
את כל מחזור חיי הארוך
|
עולה ויורד במדרגות
עולה ויורד במדרגות
אין לו מה לעשות
אני מכניס בו אגרוף כדי שיעצור
|
אובך מתמוטט גג מכונית שלך
ריח בנזין בנחיריים
שותה דלק, נושמת אדים ורעלים
אנשים דביקים, מסטיקים נדבקים
|
הוא הלך, הוא הבטיח לשמור על קשר,
הוא באמת התכוון לשמור על קשר
אבל הפסיכיאטרים והעובדים סוציאליים שאצלם היה מטופל,
מחקו כל זכר שלה מהראש שלו,
|
לפרק טנק כדי שהיא תחזור אליי,
זה לא מוסרי ולא חוקי,
בעיקר כשזה טנק גנוב
אבל היא אמרה שזה יסמל עבורה,
את פירוק העולם מנשק,
ואת קץ המלחמות
|
אנחנו לא יציבים נפשית
לא כדאי להתעסק אתנו
אנחנו נזכור אותך ואז נשכח,
גם אותך
|
תמיד המטומטמים הם אלה שקופצים בראש,
ומכתיבים את סדר היום, לא רק לחברה שלמה,
אלא לכל המדינה ולכל העולם,
עד שנדמה שכדור הארץ הוא בור שופכין גדול
|
אני מתקלח במכונית
מכונית למבורגיני אדומה מבריקה
עם צמיגי מגנזיום
רדיו אקולייזר משובח
|
הילד שלו היה גדול, אבל הוא לא ידע מה לעשות אתו
אולי לטגן אותו, אולי לבשל אותו, אולי לצלות אותו, אולי לקצוץ
אותו
"לך, נערי, והבא לי דם מהבאר, כי צמאה נפשי לדם טרי,"
|
האנרגיות שוב בקצב קבוע של פעימה-פעימה,
וכל העגבניות בשלו מזמן והפכו אדומות כמו הקוס שלה
יש לה עבודה לעשות,
לפתוח רגליים רחב-רחב, ולתת לכל דכפין
|
היא הייתה עוקפת בסיבובים את התמרורים,
ומקפצת על פסי האטה כמו איילה
היו לה רעיונות מוזרים, נלוזים,
איך להפוך גברים עצמאיים לשפוטים
|
דופקים אצלו בדלת והוא לא שומע,
כי הוא גם חירש צלילים
הוא אומר שהוא שומע מים זורמים,
כש-כל השכנים מכסחים את הדלת שלו לעשות בו שפטים
|
הוא מתרשם מהצעצוע החדש
בסך הכול פורפרה, אני אומר לו
אבל זה מגניב, הוא אומר,
מסתובב ומסתובב במשיכת חוט
|
עיריית רמת-גן דורשת מעיריית שדרות
לאכול לאפה בלי ריבה כי זה מתוק
ואילו עיריית שדרות דורשת מעיריית רמת-גן
לסתום את הג'ורה שלהם לפני שיהיו פה צרות
|
ישבתי מול המחשב,
ומשעמום התחלתי קצת לשחק עם עצמי.
ואמרתי אם כבר נראה פורנו במחשב.
תוך כדי פעולה אטית והססנית,
|
הוא קוטף תפוזים בחצר של השכנים,
והשכנה שהחצר שייכת לה זוממת על הזין שלו
בינתיים בעלה של השכנה נוטה למות,
שוכב על המיטה, לא יכול לזוז
|
בשעת לילה זחלה הצינה
אל עיניו של הזקן
כשהמדורה כילתה את עצמה
וכבתה
|
ילד יושב באמבט ומאונן בסבבה
הוא לא שומע - צלצול פעמון
בה בשעה שנורית ומשפריצה האורגזמה -
אבא נכנס עם קופסת עוגיות ועיתון
|
עכביש גדול מטפס אל הגג
עמד ילד באמצע הרחוב וצרח -
"אימא, תראי, עכביש ענק!"
|
עכברים מכונפים מטיילים בלילות במעופם בין בתי השכונה
הרוח שורקת מנגינות של שטנה
אולרים נשלפים, מבתרים גוף בגוף
על צגי הטלוויזיה פסקול זוועות
|
הפלצה היא כמו מנגינת הלב
מצערת, אך עם זאת מבדחת
|
כל-כך קר לי עכשיו.
אני יושב בדירה מפוארת,
קומה עשרים ושתיים,
ולא מצליח לראות את הנוף,
|
מוסטנג סאלי,
כנראה שאת צריכה להאט את המוסטנג
את מתרוצצת בכל העיר,
כנראה שיש מי שמאכיל אותך ולא אוכל
|
הילדים הלכו בשיירות,
כמו ברווזים ממושמעים אחרי אימא ברווזה
רק שאימא ברווזה הייתה התסכול
|
כל הדרך ללאס ווגאס,
מכאן במכונית אדומה פתוחה מה אני קורא לה הכריש
ללכת שבי אחר הזונות צבועות השיער,
הסופרות כסף בבנקים בציפורניים מודבקות
|
אני עומד בכניסה לבניין תחת מחסה
ורואה אותו נלחם מול הגשם
עם מגן ברזל וחרב, שריון וקסדה
הברקים מכים בו והרוחות מהתלות בו
|
יש לי את אותו החלום כל לילה
נופל על הרצפה ומתעורר
מאז שהיא לא, גם אני לא
והרצפה ממשיכה להישבר
|
עברו שנים מאז זיינתי אותה,
אבל היא לא שוכחת, לא סולחת,
איך לקחתי את בתוליה בערמה
ועכשיו היא חוזרת להתנקם
|
אני רוצה להגיד לך אדון,
שקרעת את לבי, קרעת, קרעת
מה אתה הולך לעשות בנידון?
|
כי את יפה כמו פרח
כי הלבנה תסגוד לך
ותקשור לראשך כתרים של אור
נוגה זהרורים
|
וכל היום אני מחפשת את האיש ש -
לימד אותי להתקשר אל הבריאה
הוא שוכן במבואות הכפר, ליד עץ הנדנדה
ידיי עטופות סבל, ואין לי מנוחה
|
ראיתי אותה, ראיתי אותה,
בזה לי בלב שלם,
אומרת אתה לא שווה,
כי אתה מזרחי
|
כי אני מאמין שאת יפה,
ומגיע לך כל טוב
כי מי שלועג לך לא שווה יריקה,
ואת יותר טובה מ-כל פושטק עלוב
|
הייתה נפלאה עם שיערה השופע וקול המלאכים שלה
ביקרתי אותה הלילה בחצות כשאני מתפעל מיופייה
חזרה על אותו המשפט - "אני לא רק אריזה"
והראתה לי את נפשה הרקובה.
|
"אני רוצה כזה," היא אמרה והגישה לי את עלון הפרסומת.
"היא לא לובשת כלום!" הזדעקתי,
לנוכח האישה הבשלה העירומה לחלוטין בשער
"עמוד שמונה," היא אמרה
|
יושב לי על שולחן, רגל פה רגל שם,
יושב על השולחן, מלקק את מנורת התקרה
אוסף שאריות מ-כל מיני חלומות
ותמיד-תמיד מפליץ בצרורות
|
אז הוא אכל לה את התחת
הוא לא היה חייב,
אבל הוא רצה
הוא תקע את הלשון שלו ישר לרקטום שלה
|
עמותת "רעות" עושה ניסויים בבני-אדם,
ללא ידיעת המטופלים שעליהם הם עורכים את הניסויים,
תוך ניצול מצבם הפגיע של המטופלים,
שסובלים סבל רב וייסורים גדולים מהניסויים שנערכים עליהם.
|
עמותת "רעות" בירושלים הרגה את אימא שלי,
ולאחים ולאחיות שלה לא היה אכפת,
כמו שלאחי ולאחותי לא אכפת ממני.
זה מה שיש לי להגיד.
|
הייתי מסטול מדי בשביל להגיד לך די
כל הנשיקות שספגתי ממך, לא ריפאו את נפשי
את עומדת בשביל, וכל הגברים מסביבך
אני לא נאבק על אהבתך
|
יש לה עננים בשמיים
היא אוספת אבנים צהובות
ב-טל הבוקר היא מתכרבלת
לעולם לא מוותרת
|
אתה כל-כך עסוק בעצמך
תהיה גבר, תהיה סמרטוט
הרבה סוכר לתוך הקפה,
בכוס שלא מלאה עד הסוף
|
איזה מן אוצר זה שנמצא אצלך בין הרגליים
אני רוצה לטעום אותו
תתני לי לטעום אותו?
למה לא?
|
העץ עמד עקום ואתו כל עלוות העלים,
שנשפכה אל האספלט המלאכותי מצד אחד,
ונשרף בשמש עם הפנים אליה מהצד השני.
|
עץ גדול, רב ענפים,
עבה גזע, חזק ובעל שורשים עמוקים
נקצר על-ידי רכב מנסרה ענקי
העץ ועוד רבים כמוהו
|
עם כל האהבה שבעולם,
הם לא הורידו לי אצבע,
רק עקרו לי ציפורן
|
עץ או פאלי, איך נפל הפור
והאם זה משנה אם יצא עץ או פאלי,
כי בעצם הוא מחליט בלי קשר לתוצאה
הרי הוא לא אומר להם -
|
הכלב שלך מת
מה תעשה בנידון?
אקבור אותו מתחת לעץ הברוש
אשתין על הקבר שלו
|
היא אישה זקנה,
שפעם ילדה לזקן בן אחד,
ש-מת לפני שמלאו לו שנה
היא הייתה צעירה
|
גושי האבן העצומים הנישאים כלפיי מעלה
מרטיטים את הלב הסדוק ממילא
השמיים מלאים חורים של צינורות עבים
שנוסקים כלפיי מעלה אל עולמות עליונים
|
"תמיד תהיה לנו את פריז." הוא אמר לה, והיא מחתה דמעה
"היו לנו ימים יפים שם, נכון?" היא שאלה
"הימים הכי יפים שיש," הוא אמר וחיבק אותה
"חבל שאתה הולך להישרף בגיהינום לנצח נצחים," היא אמרה וייבבה
|
היה טוב? היה טוב, היה טוב-טוב
עד כמה היה טוב? היה דבש, היה דבש-דבש
עד כדי כך טוב? היה תותים, היה תותים-תותים
היה טוב התותים? אכלנו, שתינו, טוב-טוב לנו על הלב
|
אני גרה על שפת הנהר
אני בונה בתים מנייר
לפעמים באים גמדים קטנים,
ובתוך הבתים הם גרים
|
אבטיח לא גדל על העצים
אכזבות גדלות על העצים
וגם אנשים נתלים על העצים
וגם ציפורים מקננות בעצים
|
ישבתי ב-צל מתחת לעצי הגינה
ליטפה אותי הרוח, ליטפה אותי השכינה
הרחתי פרחים בשלל מלא צבעים
ראיתי את הירח מתחבא בין עננים
|
דווקא הוא בלע את האספירין,
ואת האקמול, ואת הקוס של האימא שלו,
וגם את הטלוויזיה והרדיו והחשמל והגז והמים,
וכל ברואי הבית והמדינה והעולם,
|
קמפינג.
אני לא יכול ללכת לקמפי
כי יש לי ילדה להאכיל
ואני המפרנס בבית.
|
בערב במה כולנו צוחקים
עושים שטויות, משפריצים ניירות
כולנו כאיש אחד בערב במה
רק חבל שבועז לא נמצא
|
כל-כך לבנה-זהובה עירומה חשופה
על המיטה שלי
מניעה את ירכיה בציפייה
שדיה המלאים זקופים ופטמותיה מלאות כמו מסמרים
|
הכי כואב זה לשבת בין עצי השלכת
ולשמוע שהבן שלך נהרג
זה כואב כמו אלפי סכינים ננעצים לך בבשר,
בעצמות
|
שישי בערב, יצאנו לבלות.
אני ואשתי כמו פעם.
לא היה מקום במסעדה,
נקלענו לסרט מחורבן,
|
זונות, כולם זונות...
אתה זונה? אימא שלך יוצאת ברינה
מוצצים, כולם מוצצים...
אתה מוצץ? איבדתי את הקוצץ
|
אנחנו יודעים הכול על כולם בעיר הזאת
השולחן שלנו מכונה "שולחן הכנסת"
הוא גדול יותר מ-כל השולחנות בבר,
ומאכלס את כל העשרים איש שאנחנו
|
נקודות נוצצות של כוכבים בשערה הזהוב
ערמונים בכף ידה
רגליה יחפות, יפות,
יושבת על גדר אבן ואוכלת בפיזור דעת
|
אחוזי טלפיים בנויים לתלפיות
ציפורניים סכינים ושיניים מלתעות
מפזרים עלי חצץ מראשי עצי השלכת
ממלאים פיהם מים - ונחנקים
|
כאילו אם אני אגיד -
היא קוסית שרמוטה, יודעת את העבודה,
הייתי טוחן אותה 24/7
הייתם חושבים שאני ערס טיפש
|
ערק זה מיץ אומץ...
בשביל להישאר בחיים.
|
בזמן הזה שלי - אני שואף לאפס
וזה טוב מאוד, אין ממה לחשוש
בזמן הזה שלי אני מונח על אפס
ואין מה לעשות - אין לי עשיריות
|
החדר מלא עשן
ואני משתעל ונחנק
פותח חלונות
עד כמה שכוחי מאפשר לי
|
אמרו לי שאני אינני אני,
אז מי אני בכלל
חשבתי שאני כיסא, כי כל הזמן יושבים עליי,
אבל אמרו לי לא
|
כל היום הוא דיבר על ההתאבדות שלו,
איך בעטו לו בראש כשהוא היה בן 25
הוא חשב שהוא כבר עבר הכול, בגיל 25
|
עשרים, שלושים, ארבעים מעלות,
ואני מי אני איפה אני
לוקח את החפצים שלי המתכהים,
פורש לסוף-שבוע לכמה ימים,
|
הם יצאו לדרך על סוסים
אלף שדים ועשרת הרוכבים
נלחמו ב-מה שמו איפה,
והביסו את מה שמו
|
שתיתי פאנטה, שזה צהוב מאוד
נדמה יש רגע של שכל ושפיות לפעמים
אני מדליק טלוויזיה ורואה אותי מקריא שירה
|
התעוררתי ואת לא לצדי -
פאנקי טאן!
הבוקר רק התחיל לחיות, מלא בהבטחות,
ואני פוסע
|
זה מרגש, איך שאת מדברת
איך שאת פותחת את הפה
אני מרגיש צורך להשחיל לך משהו חם,
לתוך הפה, אבל אני מתאפק
|
כוחות של הטבע זה משהו יוצא מהכלל,
כמו למשל אניטה וחואן,
הם היו זוג שושנים,
הם צמחו בערבות אפריקה, והיו מאוד צמאים
|
מילים ללא משמעות
כמו שלכת מתפזרת
מה הן המילים בעולם קשה מלא כאוס
אהבה חלוטה ומזמור לשקיעה ולגשם
|
מה שקורה כאן בלילה, אני לא יכול לדבר
עורבים פושטים עם ערב על חבלי הכביסה
השמש שוקעת ולילה יורד,
גשם מתחיל לרדת, ויוצאים העטלפים
|
אבל מה שאני רוצה באמת -
זה אותך
עם הטוב והרע והלא נורא שבך
כי את גורמת ללב שלי לשיר
|
פופ פופאיי היה מלח נועז
תמיד היה ראשון
הוא בא מהים, ושם נשאר
אבל התקבל בכל הבתים בברכה
|
נשימות בודדות, מרחבים ריקים,
שמיים בודדים, ובתוכם עשרים רוכבים
מתפתים להציל את הנסיכה
כאילו היא לא יכולה להציל את עצמה
|
בכוסית הצבע טובל המכחול
נוטל עוד קמצוץ צבע אחר
ומצייר אותך עירומה ובוהקת
נחשקת חושקת מזוקקת מזדקקת
|
אני פושטק אני ולא אחר
יש לי זין, אני מוציא אותו
אני נועץ בך ביס בבוקר
אני נועץ מ-כל הלב
|
ביינות החושך חשכה מתגברת
מטילה דופי בשעות בין-ערביים
על ערש דווי עלם אוהב
חרמשים דוקרים בבטנו ולבו מדמם
|
הוא יושב כמו גוש פחם
לא זז
אצבעות ממוללות סיגריה
כף יד מגישה שיכר
|
טבעתי בצעדיי בתוך האחו
על כל צעד וצעד
בתוך פרחים ודשא ואדמה רכה
הכול היה אור של אהבה
|
סיגריות זה לא יקר
אלכוהול זה לא יקר
אבל המדינה מטילה עליהם מס
שיהפכו ליקרים
|
חם לי קצת, עד כדי כך,
שלא משנה כמה סקסית את...
לא בא לי להזדיין אתך!
אז תלכי מ-פה! סתם.
|
פיג'מה
אני רוצה להיות פיג'מה אתך
פיג'מה
אני מקווה שאת אוהבת פיג'מה גם
|
אני חושב שמותר להגיד,
שבכל יום שעובר,
אני קרוב יותר להפוך לפיה,
ממין זכר.
|
יום שלישי פעמיים כי טוב
אני יוצא החוצה לראות
ירח מלא מטפטף חלב על השדות
כל קני הסוף יוצאים במחולות
|
החדשות לא חדשות,
והמהדורה לא מהדורה,
והמגישה לא יפה,
והמגיש דומה לשפיך
|
נו, אתה יכול לעשות פיפי, אתה יכול,
אומרת אימא שלו ומביטה בו
הוא עומד מול האסלה, הבולבול שלו בחוץ, רופס,
והוא מנסה להשתין, ילד קטן
|
כשהוא מכין פיצה - זו חגיגה לדורות שלמים
בצק עבה שאפשר לנגוס, משביע וממלא,
טונות של רוטב פיצה עגבניות,
מלא-מלא גבינה מותכת צהובה,
|
לו היה לי פיצה...
אולי אם היה לי פיצה, הייתי אוכל אותה
הייתי אוכל אותה כמו שרעב מאוד יודע לאכול פיצה,
בצורה אכזרית
|
+ לפעמים, כשאנשים מסתכלים עליי,
אני תוהה מה הם חושבים.
- אני חושב על הפיצה שאכלתי.
+ מה?!
|
לא נראה לי שאלך הביתה עכשיו,
אולי בכלל הגיע זמן להחליף בית
יותר מדי אגו-פלצת רק פוגע בי,
ואני לא רואה מה מול העיניים שלי
|
כבר עברו השנים ועברו הימים ונשארנו בודדים
נגמרו העבדים, התחלפו הפראיירים, ואנחנו רעבים
אז איך זה יכול להיות ש-כל יום שלכת?
הלו פעם בשנה היא באה ומזדיינת
|
הנה אנחנו מפצחים בדיחות
על קצה אפו של עכבר
ומספרים גרעינים.
|
נשים -
פיהן וליבן אינם שווים.
|
מתאים לי איזה דוכן פלאפל,
שאני אוכל למכור פלאפל,
ולהאכיל את בני ובנות השכונה שלי
הרעבים.
|
אני רוצה לאכול
אכלתי רק אתמול,
אבל אני רוצה לאכול
עברתי ליד דוכן פלאפל
|
בפלאפל הסוכריות יש דוכן של ממתקים וחמוצים
בשמן עמוק עם שולחנות לסועדים בכל מיני צבעים
ירוק, אדום, צהוב
בפיתה או ב-לאפה - כל סוכריה והייחוד שלה
|
פלוני קלע שומר סחור-סחור מתוכנן
גנרטור גער גרגור חרה חרם מוקדם
סילוק סכנה בסלסלה שאגה שאון
הפסקה - הפעלה, הציף כישרון וצרף
|
פלח הלימון נשטף בגשם
ומתיקותו אבדה לו
התאכזב האיש המריר
וירק את רקמת פלח הלימון מפיו
|
בגן חבצלת יושבת גננת ומספרת סיפור
אבירים שגווייתם נרקבת בתוך שריון
מלחמות של חרבות ומרכבות ברזל
נסיכות ערמומיות שמשתמשות בסקסיות שלהן,
|
תן לי לקחת אותך למקום בו יש רק פנים מחייכות
לגונה, מים שקופים,
שמש צהובה שמשוויצה לכל אחד
|
ועין הירח מסתכלת תוהה
על אדם זה היושב מבויש
מכווץ, מקופל
על אדן חלון שמשקיף אל הישימון
|
שמחה גדולה, שמחה גדולה,
אביב הגיע, פסח בא
פסח - אני לא יכול לבוא היום.
אני - אבל קבענו לחמש!
|
אתה אוכל פסטרמה על גחלים
עם החומוס הכי טוב בארץ
עם הפלפלים הירוקים החריפים הכי טריים
אפילו בא לך לשים פרוסות עגבנייה רעננות
|
ישבתי בבית שלי, חשבתי מה לעשות
נזכרתי שלא אכלתי כל היום, וכבר ערב
מצאתי לחמניות עגולות קפואות במקרר,
ראיתי שיש פסטרמה, האיש קנה
|
בבית הסגור באמצע העיר,
בין כל ההמולה,
איש לא שם לב
|
הפסיכיאטר ישב עם ערימה ענקית של קוקאין,
ממש גבעה שלמה על השולחן,
ודחף את האף שלו לתוך האבקה
"זה צריך בשביל שיהיה לי מושג על מה אתה מדבר,"
|
הנה הוא יושב על המדרגות
מחבק את הדובי
הוא רואה את זה בשמשת החלון
בה פנים מציצות מ-חוץ ל-פנים
|
פעם היא הייתה שתויה,
וזזה לאט במרחבי הדירה
היא מזגה משקה בהילוך אטי,
כאילו הזמן האט ממהלכו
|
פעם היה פרח שעף באוויר מכוס נייר על החלון
שמש נשברת והופכת לרסיסי כוכבים שמביטים בי
חיוך זוהר מדלת פתוחה מזמין אותי,
מדבר איתי כמו אלפי שמשות שחגות סביב היקום.
|
זיונים אפפוני מ-כל עבר
כמו שביל חלב הנוטף מפיך לשדייך
מטפטף מהפטמה הזקורה
ומזמין אותי למצמץ אותה
|
כמו שאת מצלצלת בפעמון וקוראת לי לבוא
אני שונא אותך כשאת מלטפת, כשאת מדגדגת
הם באים ימיי החופש בהם דבר לא נגמר
השינויים של מצבי הרוח בדרך בה את מתלבשת
|
החוויה הזו גומרת אותי,
כל פעם מחדש
אותם הקולות בראש,
והצפצופים באוזן
|
והוא נטע עץ זית בתוך האבנים
וזרוע מקופלת לו סביב הפנים
מגדף את מי, מגדף את עצמו
שואג ביינות להרים עירומים
|
"אתה שומע? הייתי אצל מיטל..."
- נו?
"עשינו דברים..."
- אל תתבייש, 'ספר לי.
|
"משטרת המחשבות משנה סיסמה, עבור."
לא, זה לא הקטע שלי, אני בעסקי הריגול,
אני מאזין לשיחות, ופורץ חשבונות אנשים,
אתם יכולים לקרוא לי ג'יימס בונד.
|
הוא הלך משם בשלג ולא ידע לאן.
לא היה לו הרבה, הוא לקח רק מעט בגדים.
השלג היה גבוה מאוד על פני הקרקע,
והוא היה צריך לעבור ביער,
|
בעונת הגשמים הוא קטף פרחי בר ופרחי יסמין
לא היה לו משהו אחר לקטוף, כי זו הייתה עונת הגשמים
הוא רצה לבנות סולם שמגיע השמימה עד לאלוהים
היה לו דיבור עם אלוהים, והוא רצה לבצע אותו
|
כל השירים האלה מדברים על לב שבור,
כמו הלב של ג'יימס בונד אחרי שהמרגלת עזבה אותו
גם ג'יימס בונד הלך להופעה של ג'ימי הנדריקס,
והתלהב מביצועי הגיטרה והביטחון העצמי
|
הוא השקה את העציץ והעציץ פרח
גבעולים מתפתלים, עלים פראיים, ליבות רוחשות
בכסף שהוא הרוויח מצחצוח נעליים של זרים,
הוא קנה עוד ועוד עציצים
|
האגרטל שלו היה מלא פרחים
מ-כל מיני סוגים ומינים
והם הפיצו ריח נהדר
|
יופייה כמו אבן חוף חלקה,
שהמים ריככו,
בגאות ושפל
ומעל הירח מכשף את קצף הגלים
|
הייתי אתך שוב
אחרי שעשית לי את המוות
לא ציפיתי יותר מדי שתשתני
אבל הגורל החזיר אות אלייך
|
אני לא מבינה מה קורה
פריחת הקורקבן זה דבר שקורה,
או המציאו את זה?
ואיך קורקבן פורח?
|
תווי הנגינה בשערך מנגנים לי מנגינה אחרת
האור השקוע בעינייך הלך ודהה
לנו לא נותר יותר על מה להצטער,
כי הכול כבר נעשה
|
תעיפו ממני את השמיכה הזאת, אין לי כוח אליה
כל היום היא מתלוננת למה אני לא מתכסה בה
היא שואלת אם לא קר לי ברגליים,
ושכדאי שאכסה את הרגליים
|
פרנקי הלך להוליווד ביום שישי,
בדיוק ב-13:22 ומאז לא חזר
מצאו אותו אחרי כמה שבועות,
מכוסה מכף רגל עד ראש הרואין
|
- אהבות כאלו נגמרות בסתיו, אתה שומע?
בחורף אתה יושב עם הלב השבור שלך על המיטה, על השולחן,
(אתה על המיטה, והלב השבור שלך על השולחן,)
ומקונן - אהובתי, אהובתי, למה עזבת אותי...
|
והזמן לא מתאים לי,
להתפרקד לבד
אז אני יושב בשניים,
במקום באחד
|
עוד רגע קט תזרח השמש,
ויום חדש יעלה
אני אשב לי תחת עץ הקססה,
ואמלא את בטני פרפרים ומתנות
|
- בוא אליי פרפר נחמד,
'שב אצלי על כף היד...
בוא כבר!
+ לא רוצה!
|
היא מתחילה איתי
לא אנקב שמות
אני לא יודע למה היא מתחילה איתי,
היא בכלל לסבית
|
חלמתי שאני נמצא על הר מושלג
ולא היה לי אוויר
הדלקתי סיגריה והשתעלתי
וזה למרות שהייתה סערת שלגים גדולה
|
אני הייתי שם ברוח הסוערת
עם הגב לים
בין הרוחות והשיטפונות אשר היכוני קשות
ועשו אותי ניצב בים של מלח
|
- הלו, הלו, הלו, צב
+ מה אתה רוצה?
- איפה המפתחות לצוללת?
+ בתחת של אימא שלך
|
והם צוהלים, כל הערפדים,
זבי שיניי דמים.
מחפשים בכוח להפיל את האיש שאעז,
למה אתם לא מעזים?
|
אבא לא מדבר איתי, כי הוא עסוק מאוד
ניסיתי להראות לו את אוסף קלפי צבי הנינג'ה שלי,
אבל הוא לא רצה לראות,
הוא רק שאל כמה עולה לי הזבל הזה
|
את המים עם הצבע מהבקבוקים,
הוא שפך לתוך שקיות,
ואטם אותן היטב.
ואז הלך אל הגשר.
|
כאילו, הוא די דומה לי, באיזה מובן
אותה צורת עיניים, אותו חיתוך דיבור
יש לו ידיים, וגם לי, וגם אף קטן
והעיניים שלו מדברות כשאצלי הן לא אומרות מילה
|
אני משתין את הממתקים שלי לתוך האסלה
כל לילה אני רואה אותך
תופסת לי את הלב דרך צוהר הנפש,
ומחבקת עד שאני בוכה
|
בצומת גיהינום הרמתי מבטי לשמיים,
עדיין יכולתי לראות אותם משחקים בחול,
דליים קטנים מפלסטיק, כפות גדולות אדומות
יישן ביער ליד עץ זקן, שותה וויסקי ישן עם פקק שעם
|
צוציק הקטן רצה להיות רופא
"למה אתה רוצה להיות רופא?" -
שאלו אותו כל האנשים
"כי אני רוצה להציל חיים של אנשים" -
|
בזמני הפנוי אני רופא נשים,
אני עוזר להן להגיע לפורקן...
היא צחקה,
היה לה צחוק טוב,
|
אבא הלך לארצות רחוקות מאוד,
הוא הלך לעסות את רגלי השפנפנות
ואני נשארתי בודד עם הזין ביד,
משפשף-משפשף, וכלום לא יוצא
|
מצצת לי את כל השלוק,
ואני לא יכול להעמיד את הארטיק יותר
אני מקווה שתבואי לפני החתונה לעשות לי טובה,
לפני ש-רק החתן יוכל לפמפם
|
צילום בשחור-לבן של הילדות שלי,
מתחת לעץ האגוז אשר בגינה
מאחורי הבית ליד הממטרה
|
שתי טיפות חמוצות-מתוקות
אטפטף על ישבנך
|
מתפתל בצינורות הרחובות החמים
מעל שמש קופחת כמו שדות בוערים
מנסה בקושי למצוא טיפת נחת בסיגריה בוערת בפה
קצת נחמה, קצת עשן, תנו מנוחה, אנשים!
|
וכל יום הופך לשבוע,
המנגינות המוכרות שוטפות את הבית
אותם צלילים של אותם מבצעים,
וגם ברדיו אין דברים חדשים
|
כשהוא מנגן עם האצבעות שלו על הבטן שלי,
ופותח לי את הפה בשביל למצוץ לי את הלשון
|
הייתה לי ציפור
והיא הייתה לבנה
אני חושב שהיא הייתה יונה
היא הייתה בכלוב
|
וציפור בינונית אפורה,
נכנסת דרך החלון בתעופה
משייטת בין החדרים כמו דירה שלה,
ומפחידה את כל החברות הקוסיות שלי
|
זה לא סיפור
זה השיגעון שמדבר
|
"אני אנקום!"
אמר ציץ העציץ ולבש את בגדיו הטובים,
"אני אצא למלחמה לנקום את עלבוני!"
הודיע ציץ העציץ ויצא מהבית.
|
הרגילים הלכו לישון,
והאחרים היו על הגגות,
השליכו אבנים וניפצו שמשות,
וגם שרפו רכבים בחיים
|
ואמרתי תפילה מרשרשת נורא
כמו עטיפת צלופן שמקולפת מסוכרייה
ולקחתי את עצמי לראות שמיים ולא ראיתי דבר
ושתיתי את המים וגופי רווה - אך לא נשמתי
|
הוא פגש אותה ליד המזרקה
איפה שהציפורים עפות
אמרה לו מה, אמר לה מה
אולי נהיה אחד עם השנייה
|
אז מה אם היא לילה,
היא יכלה להיות ירח
זה לא אומר כלום, אתה יודע,
העיקר שיש לה נעלי ספורט
|
הבנתי שאנשים אשכרה חושבים
שאני כותב אירועים אמתיים
רגשות אמתיים
כאילו אני כותב יומן
|
אמרו שהוא צמא לספרייט, אמרו יש לו פתיל קצר
אמרו שכשהוא מחייך - יש לו חיוך מר
אמרו שהגלישה מראש ההר הייתה נקודת המפנה
אבל אף-אחד לא אמר שהוא פשוט רוצה -
|
אכלתי אוכל טוב
בעיניכם זה בטח אוכל פשוט מאוד
אבל זה היה טוב
|
כשהצמח פורח
הוא מתפתח
למפלצת ענקית
|
צעירה סינית עומדת בצומת דרכים,
ומנווטת את התנועה עם שלטים קטנים עגולים בידיים,
נועלת נעליים שחורות סירה משוחות לכה,
גרביים לבנות ארוכות דקות
|
קיבלתי מתנה לחג
צפרדע מכנית
תולים אותה על הקיר
וכשמושכים בחוט - היא מקרקרת
|
הנוכחות שלך בבית מרגיזה אותי
אתה דוחף את הזין שלך לכל פינה
אני מנסה להתאפר, ואתה דוחף את הזין שלך לפנים שלי
אתה מנסה לדחוף אותו לפה שלי, לא מתחשק לי
|
התרסק לי מצב-הרוח לאלפי כדורי זכוכית מנצנצים,
העוקץ נשלף ואני מוחדר רעלים
ילדים קטנים אומרים שאני טנק פיל,
אבל אני קטן, קצת כמו הם, והם לא יודעים
|
ועל המיטה יש מלא בובות נפוחות מלאות סמרטוטים,
ואני עקרתי להן את עיניי החרוזים כדי שלא יראו,
אותי מאונן וחושב עלייך, כמה את יפה,
וכמה את מפתה בתנועות גופך השיכורות החושניות
|
השיער שלי צומח הפוך על המצח על הקודקוד
מי משתינה בחצר בית בתוך השיחים,
וחושבת שלא רואים?
הלו זו חבצלת,
|
הצמידים האלו קודש הם
וגם כל אשר לך ולך ולך
חוסר האונים הוא מנת חלקך
וגם כל אשר לך ולך ולך
|
אז אני שמעתי את קווין, ועכשיו אין קווין,
וזה עצוב בצורה מסוימת
אבל באיזה שהוא מקום יש קווין,
גם על הדיסק שלי, וגם בעבר
|
האזנתי לקולות הדממה
המחופשים לעמודים קטנים קצרים
ולא מצאתי את שאהבה נפשי.
היא הלכה במשעולי הדרום הצחיח
|
קדימה, אוהבי קוס
המבחר הכי גדול של קוס במבצע
כל מי שמשכיר קוס -
מקבל קוס שני בחצי מחיר
|
נגנבתי מהלילה ההוא
בו היית מסטולה מהתחת
כי אכלת פרח.
|
- אתה קוסית מהממת עם שדיים קופצות
ושיער שופע ורך ועור חלק ורך
ותחת חמים ונעים ורגליים חטובות
ושפתיים חושניות וקוס מטריף?
|
עכברה אכלה לביאה, והביאה תאומים,
והם חיסלו את שארית האורז, והשעועית,
ואתמול היה ממש כתום, כל הרמזורים נזלו,
ההרים הפכו פילים, והילדים תמרורים
|
ישבתי על המיטה שלי, יום חמסין, החימום דולק,
ואני עירום כביום היוולדי,
והזין שלי עומד מרוב שאני דלוק, למרות שאני לא חרמן,
לפחות לא לאישה
|
בכל זאת את חושבת
שזה שאני ענק
הופך אותי לאכזר ואימתני.
אינני אכזר ואינני אימתני,
|
היא באה אליי עם קוקו פרוע
ומכנסיי בד גדולים עליה בהרבה
והביטה עליי מחייכת
כשאני שרוע על המדרכה
|
ישבתי ובכיתי
כי לא היה לי משהו אחר לעשות
והיה לי משעמם
ואז בא ליצן, כזה מצחיק
|
הייתה ילדה קטנה עם קוקיות
כולם היו עושים לה קוקיות, כי היא הייתה ילדה קטנה
אבל חזי תמיד היה מושך לה בקוקיות וצוחק
זה הרגיז אותה מאוד והיא הייתה צועקת עליו
|
חפרתי אבן-אבן במרצפת לגלות את חלומי,
אבל ראיתי רק עקבות נכות בחול
הלילה היה קשה ונורא אפילו יותר מהחורף,
ישבתי מצונף בכורסה ואכלתי את זקני
|
הלכנו לנו לקוראת בקפה וקוראת מחשבות
הייתה לה לה-לה ילדות קשה, אני ראיתי תכף
אמרתי לו - "בוא נסתלק מ-פה! זה נראה חשוד! אפילו פלילי!"
אבל הוא רק אמר ש"אסור לסמוך על נשים"
|
הלכנו לקוראת בקפה וקוראת מחשבות
אני אומר "הלכנו," כאילו היינו איזה מאתיים אלף איש,
אבל זה היה רק אני והחבר שלי
אנחנו גם משחקים שש-בש לפעמים
|
הידידה הפתיעה אותנו כשהיא אמרה לנו שהיא
קוראת בקפה וקוראת מחשבות
וחשבנו שזה יהיה משעשע אם תגלה לנו נסתרות
|
הוא היה אוכל את הקורנפלקס ברעבתנות,
כאילו מגיע לקורנפלקס להיאכל
"מה עשה לך הקורנפלקס שככה אתה אוכל אותו?"
היא שאלה אותו בין זיון לזיון
|
קח את הזמן ותגיד לי מתי אתה חוזר
טסת על מטוס, ארצות רחוקות,
את טעם שפתיי האם אתה זוכר
|
הן אומרות לי שהגיע זמן לכבוש את העולם,
ולא לבחול באמצעים
הן אומרות לי "קח טנקים, קח מסוקי קרב, קח צוללות,
ותפציץ, תפציץ, תפציץ!"
|
מלאים הספקים בתוך הארגזים הגדולים
אותם אנחנו ממלאים
מיצים
הרבה מיצי הדרים, מיצי אשכוליות
|
עברתי דרך ארוכה מלאה תלאות וטלטולים וחיתולים
עברתי בדרך ליד הקיוסק הנטוש
הופתעתי עד עמקי נשמתי ממה שראיתי,
כי הקיוסק לא היה נטוש עוד
|
הוא אהב והעריץ אותה,
ותמיד השתדל לר-צות אותה.
הוא היה עבד שלה בגוף ובנפש,
והיא ראתה בו חיית מחמד מתוקה.
|
הדובון הקטן מושיק,
הוא עייף מאוד, כי הוא זקן
וחסרה לו עין אחת, המסכן
והוא גם כתום מאוד, וסקסי
|
ההרים של הבודדים,
שם אתה הולך
עם חרב וצידה,
ותפילה לאל
|
והוא חולם שהשמש גדולה מדי מכדי לראות,
את האנשים העובדים שוטפים בקיץ את המכוניות שלהם,
ואת הנערות על הסקטים עם מגני הברכיים,
והחזיות שנראות כמו רצועה של בד
|
הקיץ לא נגמר, וזו סיבה לחגיגה
לצאת אל הרחובות וליהנות מזריחת החמה
לצאת אל השדות ולקטוף חמניות
להגיד הנה אתה, והנה השמש שבתוכך
|
הגבינה שלי בולגרית.
הגבינה שלי מלוחה.
אותה אני אוכל.
אותה אני אוהב נורא.
|
יצאתי למכור סמים לנזקקים
השמש הלבנה בערה בשמיים,
קרה וחיוורת,
ועננים כמו שמיכות ערפל כיסו אותה
|
אני אקח את המשכורת שלי ואעוף לאיטליה
זה מקום מקסים וגם את מקסימה
הוא דומה להררי חושך כחול
ש-מנחשל בגאות ים כחולה
|
השמש זורחת לתוך הקלחת,
אוף!
וכל הגברים חושפים ת'תחת,
אוי!
|
קלייד הרים את הכדור לחבטה, וחבט,
הכדור הירוק חצה את המגרש לאורך,
ובוני חבטה בו במרץ ובריכוז,
תוך שהיא שומרת על תנועת רגליים גמישות
|
עברה אותי הילדה בווויש,
והלכה לחפש לה אבא אחר
אני נשארתי עם הזין ביד,
וחיפשתי אישה מנוסה שתעשה ממני כלב
|
רעש רפה סנטימנטלי יונק מוקיון
קלסתר פנים צרח פליאה מזג מוקש
נדבן נדנד נדל נד נדנדה
כביש כבוש שמנמן שמע בקול מישהו.
|
היא דיברה איתי כמה אני מת,
ואיזה יופי שחזרתי לחיים,
אבל זה מאוחר מדי
|
קלמנטינות בשמש מתפוצצות בין האצבעות
מלקק את האצבעות
דם בשמיים ומיצי תאווה בין רגלייך
אני מקמט שדיים באצבעות חולשה
|
אני אלך לבית הספר כמו ילד טוב
אני אפתח ספר ומחברת ואעשה שיעורים
אני אדע את כל התשובות לשאלות שהמורים שואלים
יהיה לי קלמר פלסטיק צבוע כחול,
|
הוא משך את הקלף האחרון - והפסיד
הוא אמר -
איבדתי את הוני, איבדתי את רכושי,
איבדתי את ביתי,
|
התן מיילל בלילה
כשהחשכה זוחלת במעגלים
אני יודע מה עושים עם הזמן,
כשהורגים פה אחד את השני
|
+ אתה כל-כך פלגמטי...
- אני מיניאטורה של הדבר האמתי
+ אני רוצה לעשות עליך מורפולוגיה
- אני אתן לך כריסטומתיה
|
בתוך הרגל יש חור
אני גורב את הרגל על הגרב,
מניח את ראשי על כובעי
|
מכניסים אותי לבור עמוק,
כמו באר,
ומבקשים ממני לסגור את הבאר מעליי,
בלוח אבן כבד.
|
- "קנטטת גירושים" זה ספר מדליק
- את מי הוא מדליק?
- את התאים שלי במוח,
התאים שלי במוח הופכים למזרקה של צבעים,
כדאי לך, תנסה גם
|
את אוהבת שאני אוהב אותך?
זה נעים לך?
דבר לא מובן מאליו
|
הו, איזה קעקוע גדול יש לו
מעניין מה הסיפור של הקעקוע הזה,
אם יש לו סיפור
אולי אין לו סיפור, לקעקוע
|
נגמר לו הקפה,
הוא הלך לקנות קפה חדש,
אבל המכולת הייתה סגורה
הוא חייב קפה
|
הילדים שלו בוכים כי נגמר לו הקפה
- "אימא! אבא! אנחנו רוצים קפה!"
+ "תשתו שוקו, ילדים לא שותים קפה!"
- "אבל אנחנו אוהבים קפה! אנחנו רוצים קפה!"
|
הקפה הכי טוב במזרח-התיכון
יותר טוב מקולומביה
שתה, בנאדם, שתה
אל תגיד אבא לא יודע להכין קפה
|
הוא נשאר לבדו, החברים והחברות עזבו,
והוא מעשן כשהוא יושב על כיסא ליד החלון
ועל הכיסא השני יש מאפרה וסיגריות
ובקבוק בירה על הרצפה,
|
הוא נמצא שם על ראש ההר,
וכל הרוחות חותכות דרכו
זה לא מפריע אם לא מתחשבים,
בדימומים הפנימיים, השבץ והתקף הלב
|
הוא גורר את הצורה שלו מהחלומות המוזרים לשירותים,
מכין קפה, מעשן סיגריה, מזרים אוויר דרך החלון
ה-יום ממוטט עוד לפני שהתחיל,
אין תוכן רגשי ושכלי כבר בעולם הזה
|
מספיק עם זה, אני חושב שזה מספיק,
אל תאכל יותר קציצות, זה מספיק,
מספיק לאכול קציצות, די עם הקציצות,
לא לאכול יותר קציצות, תפסיק כבר
|
אני משוגע על הספרדייה
אישה כזו מושלמה לא ראיתי הרבה ימה
היא מכינה את החביתה הכי טובה בעולם
נוזל עם מיצי חלמון, והחלבון חלומי...
|
איך הוא משוטט בחדרים בשחור-לבן לא לו
מפריח בלונים וקופים על אופניים רוכבים סביבו
באוויר יש ריח של מנטה ושל וניל וסבון
הארוחות מתוקות ויש בהן הרבה קצפת.
|
וכשגמרתי להכין הוא עדיין לא קם
אז כיביתי את כל מה שצריך,
כיסיתי את סיר המרק בצלחת,
והלכתי לשאוף אוויר במרחבים הלא נגמרים של הנפש
|
לקחתי את המטרייה של סבא,
והלכתי בשביל המוביל,
בו עלה ענן חול מסדום
|
"נקברה בזמן לא חשוב, מישהי לא חשובה,"
היה זמן שהיא חשבה שהעולם יצא מדעתו,
ואז היא הייתה מבינה שבטירוף יש חוקיות,
וזה היה אמור להיות כך עוד לפני שזה קרה
|
נמאס לי לשמוע את כל הדיבורים
את כל-כך קרובה אליי
אני לא שומע את עצמי
את כל-כך קרובה אליי
|
"הודעה למנויים,"
הוא קרא במערכת הכריזה,
"אבדה נשמתכם,
נשרפה הוויתכם,
|
הזרעים לא נבטו מהתרמיל.
הם נורו במטח אש צולבת
שחוררה את הפסל העתיק.
איש הדת ראה ושתק.
|
זה בגלל שאני לומד לעברית,
את התווים האלה שפעם היו מנגינה,
שנוגנה על גופך המתחנן להזיע החוצה,
את המיניות שלו הגלומה בו עמוק מתחת לעור
|
יום יפה, השמש זורחת, הציפורים מצפצפות
אני הולך ביום יפה לאורך הרחוב הארוך,
צמוד לכביש הראשי,
ומצפצף בצפצפה
|
נדלקתי על הקרמבו הזה,
אבל המוכר גדול קשוח,
אם אני אפליק לו קרמבו הוא יפרק לי ת'צורה
|
"כל-כך חם פה, אתה לא חושב?"
היא אמרה בעודה יושבת
עם תחתונים וגופייה
על המיטה שלו בחדר.
|
- הוא מתבייש.
= אתה מתבייש?
+ אני לא מתבייש משום-דבר!
כל מה שבזין שלי אני עושה!
|
אז אני מתחרט באמת שלא אכלתי את הקרמבו ההוא,
כי אם הייתי אוכל, זה היה מגרה אותך,
ואז היית שוכבת איתי, ואחר-כך היינו מתקלחים ואוכלים
|
אני לא נכנע לגחמות האבן,
גחמות האבן והעץ המת יכולות להישאר עם עצמם
אני מתפתח, ואני איתי, וכל מה שסביב לי,
כי אין ברירה, גם אם אין מטרה
|
חמשירים יוצאים לי מהתחת,
מרוב שכתבתי אותם בכיתות נמוכות
ונשים זקנות אוהבות אותי הרבה,
בתור צעיר בן 20 פלוס
|
קשר ועוד קשר אני עושה בחוט
יותר מדי קשרים ליותר מדי אנשים
והקפה נמזג כשהוא בא ומתרווח על הספה
אומר לי אהובתי, מה לך, מה קרה
|
הוא מדבר איתי שהוא לא יכול יותר,
שנמאס לו ממני,
שאני לא עושה לו את זה.
|
והיא ראתה,
איך הרחוב מתעורר, אבל לא אני
והיא אמרה,
שזה זמן הארות, אנחנו מבינים
|
את יודעת שאני אוהב את הציצים הקופצים שלך,
וגם את התחת הענק שלך,
שאני אוהב להכניס לתוכו את הראש.
אבל כשהצעת כאילו בצניעות שאוכל קרקר,
|
כתבתי פוסט חילזון, ארצות רחוקות.
נדמה אמרו לי מה, לא אמרתי כלום.
הפכו אותי על רגליי משערותיי,
ולא הפסקתי די.
|
היא מתקלחת, במים חמים
המים חמים, המים שורפים,
את הכאב
|
תפיחה עדינה, רגל יחפה,
כרית אצבע מתאווה
לחיים שושנים, עיניים כוכבים,
שיער מפלים שחורים
|
בשביל לכתוב טוב והרבה,
צריך לצאת מהדעת.
עשיתי את זה, הספיק לי.
לא אצא מדעתי שוב כדי לשעשע אתכם.
|
בלי תווים מה יש לו ליפול
כי הוא שכח את שהיה צריך לזכור
והיא מתפתלת תחת ידיו בדרך אל ההגשמה
והוא מגחך וצוחק ועושה בה כרצונה
|
למה מה,
הם חשבו שהם ינצלו את הרגע החולף,
ולא ישלמו את המחיר?
|
הרדיו תמיד דלוק,
תרתי משמע
רדיו מזרחי אסלי,
לא גפילטע
|
זה קורה שהם מדברים יותר מדי
אני אוטם את אוזניי, אפילו המוח שלי נסגר,
אבל הם מדברים יותר מדי,
הם לא מפסיקים לדבר
|
אני אוהבת לשמוע את השיחות שלו עם עצמו
או שהוא לא מודע או שלא אכפת לו,
אבל כל השכנים שומעים
איך הוא נאנק בכאב ומפריח יונים מתוך בטנו
|
ואני שרגילה לחיות לבדי
מתחילה להפנים שיש עוד אנשים בבית
ואני לא יכולה לעשות כרצוני
כמו לצאת מהאמבטיה עירומה ולישון בתחתונים
|
יש לי ציפורניים אדומות
למי אני מתקשרת כשאני בדאון
לשליח של הפיצה כמובן
ולא בשביל הפיצה
|
מי זאת רוזטה? שאלתי את חברי הטוב והמשכיל
אני לא יודע, הוא אמר,
אולי זו איזו אהובה שהוא קורא בשמה לפני מותו
גם אני חשבתי שזה כך, אמרתי,
|
כל יום אני רוצה - ואני רוצה ממך,
אבל אני לא יכול להשיג אותך
כל יום אני רוצה - ואני רוצה אותך,
אבל אני לא יכול להשיג אותך
|
"אין קפיצה אחת זהה לאחרת,
כפי שלכל גרגר חומוס יש רצונות ומאוויים משלו,"
הוא אמר ודפק חיוך כובש
אני... מלמלתי, אני באמת לא מבינה מה אתה מתכוון
|
אז הוא שומר את הילדים שלו בתוך אגרטלים
הם צומחים, וגדלים, ולומדים,
והוא מאכיל, משקה ומטפח אותם, כי הילדים שלו הם פרחים
|
הזקן שלו מציף לו את הפנים
כמו זהב שחור, כמו נפט
והוא מנפנף בכנפיו ולא מצליח להמריא
כי אין לאן
|
יש לפעמים אני שומע קולות, כל מיני קולות,
כמו של מנוע מכונית, או מנוע משאית,
ואפילו מנוע של אופנוע
|
מה הוא רוצה מ-איתי,
תגיד לי?!
מה עשיתי לו לא בסדר,
תגיד לי?!
|
- למה את לא רוצה ארוחת ערב רומנטית לאור ירח?
+ כי אני לא רומנטית.
- זה נשמע כל-כך יפה בפה שלך,
איך את אומרת את המילה רומנטית...
|
זיכרונות מהימים שהייתי ברוש,
וכל הנשים הקוסיות היו מתחככות בי,
וגומרות עליי,
ואומרות שאני הייתי הסקס הכי טוב שלהן
|
כיביתי את המזגן
השלט האלחוטי שלח קרן לייזר אימתנית ואכזרית
לעבר מתג הכיבוי האוטומטי,
וכיבה את המזגן
|
נעלי עקב אדומות, אני גבר סקסית בטירוף,
תראו אותי כשאני הולכת ברחוב לחפש לי נשים,
שאוהבות גבר גברי כמוני שמעריך אישה,
ומתלבש כמוה.
|
לובש את מכנסי הבד, מה קוראים אותו "מכנסיים אלגנטיות"
מזליף דאו ומסדר את החולצה, לובש ג'קט
בלה, בלה, בלה, מעשן סיגריה אחרונה,
בין קירות הבית הרעב, הבית החנוק
המוזיקה לא עוזרת יותר
|
הלכתי ברחוב, רחוב כתום,
ראיתי בחורה עם שיער כתום
עבר כלב, רצה עצם,
אמרתי לא
|
עברתי חמישים קילומטר בלי לראות כלום,
הפנים שלי היו מכוסות בבד שחור
הורידו אותי ליד החנייה, ואמרו לי עכשיו תלך ברגל לבד
הם נסעו משם, ואני לא ידעתי אם הם צוחקים
|
אז היא ישבה בשקט, שם בסוף המדבר
אמרה שזה לא יכול להיות, ולא ידעה מה
הכוכבים שטפו את גופה באור של חשמל,
וכל הצרצרים צרצרו לכבודה כמו הייתה מלכה
|
היא הייתה יבשה, אז הרטבתי אותה,
עם הלשון ועם האצבעות ועם האוזן
|
"אני מסרב להיות, מה שאתה מכנה,
נורמלי," הוא אמר.
"לפני שאתה שופט אותי,
תוודא שאתה מושלם,"
|
עטוף ברקים הוא שוטט במדמנות חולניים
הבזיק הבזקים של אורות מסנוורים
ירד אל המים וטבל שם, המים רתחו
חורר חורים בחלומות, הילדים בכו
|
באחו צח לאור לבנה רך
רעיתי עדרי
חילול חליל באחו צח
רוקדים העדרים
|
כשרקדנו אתמול בלילה
כשנפל הירח והיינו שיכורים
כשרגל שלי התנדנדה מ-חוץ לריקוד
כשחצאית שלך נתפסה בריפוד
|
היי, הנה בא הירח שוב,
משהו בדרך שהוא זז...
גורם לי להשתגע
אני משוגעת
|
הוא עזב ברכבת הבוקר
אני יכול להעמיד פנים שאני בסדר
הוא לקח כרטיסים, מזוודה ובגדים
אני יכול להגיד שזה בסדר
|
מטלטל את הרכבת בדרך לגיהינום
בארץ גשומה חשוכה, מלאה בורות בוץ
עצים רעים מטים ענפים
צוחק לגשם של עולם לא נגמר
|
אני גבר גברי מאוד בדרכי הלא מאצ'ואית
כמובן שכגבר גברי מאוד אני לא יודע לבשל,
לא יודע לפתוח סתימות בכיור,
ופוחד להחליף נורה בתקרה
|
אתה רמי?
כן.
רמי, אתה מואשם בהחזקת סמים קלים.
בוא אתנו כדי שנוציא אותך להורג.
|
עין שמאל לא רואה כל-כך טוב,
והמוח הלום שינה וסהרוריות
כשהזקן מחכה לאישה הזקנה,
ליד חבית מחוררת ובה מדורה
|
אני רעב לטיפת מלח על לשוני
למעט לימון במורד החך
לאיזו לטיפה מיד נשית ענוגה
לעיניים עמוקות של אישה שיביטו בי,
|
אז כדאי שהם יאכלו אותה ביום חמישי,
אם הם רעבים.
לו הם לא היו רעבים, דיינו.
אבל הם רעבים ועוד איך.
|
תאמין לי, אם זה היה קל, הייתי משחילה לך,
אבל אין לי זין
לא, זו לא אשמתי שאין לי זין, אלא כי נולדתי בחורה,
ולבחורות אין זין
|
באת אליי מארצות הכפור לטרוף את נשמתי
אני עומד בקרקעית באר אפלה ואיש לא רואה אותי
אני מנסה לצעוק, אבל קול לא יוצא
השמיים חשוכים ואין כוכבים ופה אמצא את מותי
|
אני הלכתי למכולת, והיא חייכה אליי, יותר נכון לכיווני
אני לא יודע אם בגלל הזקן העבות, או שמצאתי חן בעיניה באיזה
אופן, או שהיא מכירה אותי באיזו צורה
|
היא תופיע בטלוויזיה עם השמלה האדומה,
ותגיד שלום לבן שלה ולבעלה סימור
איך שלא נכנסים לשמלה האדומה,
ככה עושים דיאטה על ספידים
|
החביתה לא עשויה
מזמן התקלפה מהמיטה
יש לה חגיגה גדולה
היא דומה לנימפה
|
רק שתבוא לעת ערב
כבר מוכן שמפניה על הקרח
אתה צריך לפשוט מדים
וללבוש פיג'מה ורודה
|
רחובות שטופים חמסין, גשם יורד
אנשים עם מגבעת, גברות עם ציצי
ילדים משחקים בחול, בונים ארמונות
אני יוצא על סקטים להרוג את השועלים
|
למה מה יש בחיים האלה חוץ מחיבור עם אנשים
אז למה כולם מגדפים ומציקים ומתעלמים מאחרים
כי אין להם כסף
אם היה לי כסף - היו מלקקים לי את התחת וזה קרה
|
הכנתי לך רשימת מכולת לחיים שמחים
אני מקווה שתרכוש ותשתמש בה בתבונה
כל עוד תעשה את שלך,
היקום יעשה את שלו
|
הבנים נים נים, והבנות נות נות
האקדח היה טעון כשהיא ירתה לו בפרצוף,
היא לא ידעה שהאקדח טעון,
היא חשבה בכלל שזה אקדח מים
|
כשהיא קמה בבוקר לקול ציוץ הציפורים
רוח מבשמת את שערותיה
היא שמה לב ומחייכת, ולא אומרת דבר,
ואז מרתיחה את קנקן המים
|
ושהיא יד מושיטה
בזרוע החלב המטפטף
מבקשת הלבנה ומשכרת
משקה חלב מסומם
|
זה לא היום שהיא אמרה שיש לה אחר,
אבל אמרה שנגמר וגיליתי שלא.
מנפנפת בזנב היפה שלה,
שותקת נבוכה כשאני רומז.
|
יצאתי החוצה לנשום קצת אוויר
אוויר צח של יום חורפי לא גשום
בעטתי בעלי שלכת,
כי אני שונא שלכת
|
אני אגיד לך את האמת
השקתי את הצמח בעציץ שהבאת,
אבל זה היה מזמן
|
קשה למצוא מקומות שטוחים במקומות נמוכים
הכול מוקף הרים
בקתה קטנה מוקפת גדר
אנשים חושבים שהם יותר טובים מאחר
|
שברי שברים שבריריים
של שביברונים
משתברים בשברונות שבורים
על קצה הלשון שלי.
|
אנחנו מתחילים ברגל שמאל, אבל מיד זה יעבור לימין
הרים גדולים מלאים דשאים ומעיינות ביניהם ועצים
אם אתה רוצה קוקה-קולה, יש לך במימייה
זה בסדר ללכת את הדרך גם בראש כואב, אבל מתפתח
|
עוד שבת של כדורגל
אנחנו יושבים בבודקה ומפצחים גרעינים
ומאזינים לשירים ושערים ברשת ב'
|
הירח מכאיב בלב
והחשכה מוחלטת
על ראשי ההרים אורות מנצנצים
יש שם אנשים
|
הם הזדיינו כל הלילה, הזדיינו, הזדיינו, הזדיינו...
אה!
גמרו
|
בת-שבע הייתה בת שבע
כשהלכה לבדה בשדה הכלניות
סבתא, אני לא יכולה לקטוף את כל הכלניות!
היא צעקה לסבתא שהייתה בשולי השדה
|
היום התחיל בזחילה אל עבר חלת הדבש,
שממוקמת בתוך תופת של נמלים דבוקות מתבוססות
ובתוך כל זה שוכב החגב, מצופה בדבש,
בעוד הוא נאבק מלחמה נואשת בנמלים
|
- די אני לא רוצה!
+ כדאי לך.
- לא!
+ אל תהיה ילד חצוף!
|
הוא ממצמץ בעיניו כל היום וכל הלילה
גם הוא רוצה צמח מוגן
ורואה רק חושך שמשליך על השדות
לו הוא היה בן-אדם
|
אז אני עושה אורז לבן,
אבל אחר
אורז לבן, אבל לא לבן
אורז עם ירקות,
|
אמרתי לך בת זונה שרמוטה
לא לעשות סמים!
תראי אותך עכשיו!
אמרתי או לא אמרתי!
|
נגמר לו השוקולד וזה רע מאוד
רע עד כדי כך שהוא הלך לישון
חשבו שהוא יקום, אבל הוא לא קם
הוא לא היה יכול להתמודד עם אבדן השוקולד
|
וכשהוא אמר לא בא לי
אמרתי לו -
יבוא לך, יבוא לך...
אבל באמת לא בא לו,
|
מה היית עושה בתשע טון שוקולד נוזלי?
קופץ ראש? אוכל? דופק שחייה, מקלחת?
הייתי מוכר אותו, בן-אדם,
לבית חרושת לשוקולדים שיעשו אתו משהו
|
שמעתי שהוא אומר לה שאני בן-אדם מת
כלומר שאני זומבי, לא שהוא מנסה לעשות משהו...
אני הייתי בחדר השני ליד סלסלת ממתקים וצעצועים לילדים,
ליקקתי ארטיק ולעסתי מסטיק, ושמעתי את מה שהם דיברו
|
- את לא נשמעת טוב.
+ איך אתה יודע איך אני נשמעת?
- אני מרגיש, כשאנחנו מדברים.
+ זו תוכנת מסרים.
|
כולם מתים לבד
בבית-חולים או לבד בדירה
כולם מתים לבד
ועולים לשמיים.
|
האיש השוטה החולם
עומד על במה קטנה
מול המון מריע, מריע לא בלב שלם
ומרים גביע בהודיה פזורת נפש
|
מבקש מחילה מכבודו
אלף שירים שליליים נכתבו בשמו
אלף ענקים של טרום-בוקר,
או לומר שחרית
|
כואב לי הלב על חלומות שמתו
על אוזני המן מקולקלים,
על תפארת מדבר בשיא השרב
כואב לי ולך ולכולנו על אבנים שזרקנו
|
תקלף את התפוז,
תקלף אותו כבר...
חבל שאתה לא מקלף ממני את הבגדים,
כמו שאתה מקלף את הקליפה מהתפוז
|
כמו שהוא מטורף, כך העולם שיצר אותו
זה לא הוגן לצפות מאדם להיות שפוי,
אם משגעים אותו כל החיים
|
הרקע של השמיים האפורים מחזיר לך את הד בדידותך,
וצבע האספלט כצבע הכוכבים, וצבע הדממה כצבע השמיים
הילדים הלכו והם כבר לא פה, וגם אתה לא שם,
כאילו שחטו אתכם זה אחר זה
|
הרגשה כזאת חונקת שיהיה רע מאוד,
אבל לאן יש ללכת, כל הדרכים חסומות
ביער בשלכת מנשבות אולי הרוחות,
פה הזמן קפא מלכת ואין יותר מה לעשות
|
"וואו, סוניה, איזה שדיים גדולים יש לך!"
תודה, מתוק, אתה חרמן דובשן מאוד.
"בואי, סוניה, ונשתגל כמו חיות!
אני אעשה לך טוב!"
|
- הלו?
+ אה, אלון, מה נשמע? זו דליה
- אה, מה עניינים
+ לא טוב
|
כמו שהוא אומר -
"עברה שנה מאז הפעם האחרונה שראיתי את הגונדולה,
ושמעתי את רחש שפך הנהר"
ואני אומר לו - מה, אתה שייקספיר?
|
אמרו בפרסומות נגד עישון,
שאם אני אפסיק לעשן אני אחיה לנצח
מה אני אגיד לכם...
לא קניתי את זה.
|
הלכתי הביתה שלי ופתחתי שולחן
עם שקדים וצימוקים ורד-בול אלכוהול וסיגריות
הייתי מבסוט עד השמיים,
אבל הייתי נמוך-נמוך
|
הכרתי אותה כשהייתה ילדה קטנה,
רק לרגע בו אביה צילם אותה על מכסה המנוע
הרגשתי משהו מיוחד,
כאילו עוד אראה אותה
|
השיער הפרוע שלו אומר שהוא אוהב לשתות
והטבק על האצבעות אומר שהוא אוהב לעשן
השינה נופלת עליו כמו שק על גבו
שינה טרופה מלאה חידות ותעתועים
|
אני אומר לו - מה חסר לך,
כל מה שאתה רוצה יש לך
"אין עם מי לדבר," הוא אומר חרש ובעצב,
ומשפיל את עיניו הכבויות
|
מי-חמצן לתוך הווריד בלי סמי הרדמה
שיער פרוע, עין פוזלת,
פה מוטה מטה בצדדים
|
זה נראה רגיל על פני השטח
דיונת חול של מדבר, לא רואים מים,
לא רואים מחסה, לא רואים עץ
ועל הדיונה ממש בקצה עומדת גאון ונישא -
|
1. אני אוהבת אותך המון.
2. אני חושקת בך.
3. אני רוצה ילדים ממך.
|
העצב הוא כמו מחרוזת פנינים סביב צווארך
הילדה אכלה את הגלידה שלי, לא נורא
היא ליקקה בלשון הקטנה שלה
את מנשקת אותי בלשון של זהב
|
גופי המשתוקק לנקבוביות גופך,
החשמל ש-על עורך,
רכות המשי של מגעך
|
חם מהרגיל לעונה
למה תמיד אתה יושב על נקודות?
הבית מתפורר מרוב מלחמות
אני מודה על כוס מים
|
גברות וגברים עוברות ועוברים
ספיידרמן מנקה את השמשה
אני יושב על שק של עדשים
לא רחוק מתקן רחיצת מכוניות
|
אני גיא רבע איש, אבל אני בנרבים
כי אין לי בית, יש לי כביש, והרבה שוקולדים
כי העולם גדול-גדול, אפשר להפציץ בו את הכול,
אציץ בו פעם ושנייה, ואטביע את האונייה
|
מרשים לי לכבס את התחתונים
אז אני לא מסריח
אני לא מתגרד מזרע
וגם כתמי השתן נשטפים
|
על הבוקר קמתי קצת הפוך
חמסין בחוץ ואת בתוך הפוך
מכין את הקפה עם מלח
לא יודע מה קורה לי
|
עצם נוכחותי מספיקה בהחלט
משום היותי מי שאני
יפה, חכם וטוב-לב,
בעולם מוכה ביעותים זה
|
יש שיר חדש ברדיו, והוא נתקע לה ממש עמוק בראש.
היא מנסה להירדם, אבל השיר בראש.
היא לא תצליח להירדם, לפחות שתיהנה מכוס תה.
היא יורדת לקומה התחתונה כשהשיר תקוע לה בראש,
|
עכברים ועכבריות,
שפנפנים, ושפנפניות
ילדים, ילדות, גברים וזקנים
ארגזים וארגזיות
|
חלמתי עלייך,
עומדת במרפסת עם המעקה,
רוח בפנייך, שיכורה מהלילה,
עוצמת עיניים
|
כולם צריכים שמשיה
כדי לגונן מהשמש
כולם צריכים יד אוהבת
שתלווה אותם באשר הם הולכים
|
הלכו לישון שנת צהריים כל הרעים
והטובים ואלו שלא כל-כך, ואלה שלא יודעים
ואני נשארתי בודד מדבר עם הלאמפה
|
חביתה, שקשוקה, ביצה קשה...
כולם הולכים טוב עם...
ואם זה לא מספיק, אפשר להוסיף פלפל.
אבל את הולכת טוב עם כל דבר,
|
לא יכול כשאת כואבת
אולי אצחיק אותך קצת
איך היית קופצת בשלוליות
בתור ילדה קטנה
|
ארגמן תכלת אדום זועק במחשכים הפוכים של צחור נפש
היו ילדים והיו ילדים והיו מבוגרים, זקנים, את לא מתרשמת
עברה התחנה עברה אותי הרכבת חצתה אותי עברה בתוכי
את לא שואלת, את לא יודעת, גם אני לא יודע
|
והם אמרו וגם אני אמרתי
מה נסגר אתך
כל הזמן מתפללת
לא רואים תוצאות
|
הנמלה שלי שרה לי שיר ערש מתוך קופסת הגפרורים
יש לה צעיפים אדומים, ושמלות כחולות, ותחתונים סגולים
לילה-לילה הרוח נושבת... לילה-לילה הומה הצמרת...
אלף מחזרים פורשים שרשרת אהבה, נומה-נומה בן
|
מילים,
לא באים אליי בקלות,
איך אני אוכל להגיד,
כמה אני אוהב אותך
|
המשעולים שבהם הלכתי היו מלאים באבנים
השמש הייתה חזקה, והשמיים היו נמוכים
היו לילות שהיו בהם מים, והיו ימי צמא
את המזון שלי מצאתי בתוך האדמה
|
יש לך קוץ בישבן החלק והיפה שלך
אני רוצה להוציא את הקוץ הזה, להוציא,
עם פינצטה
|
רגל-רגל, הרוח נושבת
רגל-רגל, לתוך השלכת
רגל ויד, תכבי את הנר
יד ויד, כי בחוץ האור מאיר
|
יש לי כמה דקות לכתוב שיר עצוב,
שיר שמח-עצוב,
שיר מתקתק כמו סוכריות קופצות,
שיר שישאיר טעם מתוק בפה ומיד יחלוף
|
"יו, איזו חמודה!"
"מי?"
"הילדה שלך,"
"היא הביאה מלכודת עכברים לבית.
|
עברו הרבה ימים, אה? וכולנו מסטולים
אולי זו המוזיקה, או שסיממו את כל יושבי העיר
כך או כך אנחנו מרבים רגליים, מותחים שפתיים,
מורחים צבעים נקיים על העיניים
|
סוף היום. יום שישי בערב.
הוא עושה הכנות אחרונות לקראת שבת.
אני כבר מפורקת מהבישולים והניקיונות,
והילד הקטן שלא רצה לישון.
|
כבר ירד השלג בהרים,
ומחק את כל מה שהיה
העגלה התרוממה מעט, ואז התייצבה,
ופתחה בדהרת סוסים אל העיירה הקרובה
|
אז הנה אנחנו
מטיילים על שפת הים
רואים שחפים וגלים ואופק וחול
וטובלים את קצה אצבע הרגל במים
|
תנגבי את הדמעות, ילדה קטנה,
ותחשבי על זרגים
נכון שעכשיו את מרגישה יותר טוב :)
|
כשהוא התעורר הוא לקח שלוק וודקה
לקח לו זמן להצליח לראות ברור
הוא גילה שהוא מסריח מאלכוהול וסיגריות
היה חם מאוד, והבגדים הקלים היו כמו קרועים עליו
|
באמת שהיא לא יכולה לראות מ-עבר
היא לא רואה את הפרצוף שלי מול הפרצוף שלה
יש לה מה שנקרא "קהות חושים",
אבל אני חושב שאצלה הם לא קיימים
|
בואו נדבר על שלוש נשים ישראליות שיושבות על שפת הבריכה
בטורקיה
הן מדברות על שני המעסים הגברים הטורקיים,
ומי מהם יותר יפה
זה יותר גברי, אבל זה יותר חושני
|
נוכחתי לדעת שהיא לא רוצה בחברתי,
לכן יצאתי והלכתי את כל הדרך לשימי
שימי בחור ענק עם זין ענק,
אמר ייעשה לי טוב כל מתי שאני רוצה
|
רציתי שיעמוד לי ממנה הרבה זמן, והיא לא תרשה לי לגמור
רציתי שהיא תזרוק אותי, ותטחן אותי, ותזיין אותי,
ואני ארצה עוד ולא אדע סיפוק
רציתי לסגוד לה, להתמסר אליה, להיות שלה
|
אמרת אני אורזת,
נגמר לי ממה שאין,
במקום אחר,
אראה אותי אחרת
|
אבל בבתים נדלקים אורות בחלונות,
ואנשים עם מסיכות בולשים ועוקבים וחוקרים.
כשהחושך יורד מגיעים כל השדים,
מתחבאים בכל פינה בעיר ובשכונה,
|
לא היה לו כל קנה מידה,
מלבד קנה התותח הישן
שניצב אצלו בחצר
והיה מכוון לבית של חבר שלו שמוליק
|
מי זה שם?
שמוליק, זה אתה?!
ווההה... כל-כך הפחדת אותי,
מה אתה עושה לבד בחושך?
|
אוהב לשתות.
לא יודע, זה עושה לי טוב.
לפעמים אני מרגיש מטומטם לגמרי,
אבל מבסוט.
|
על מפתן דלתות של נפקניות,
בכניסות לבתי העסק ההומים אנשים צבועים
באנשים העדינים לכאורה המלאים שנאה על כלום
בארץ רדופת שדים שמבזה אדם באשר אדם רק כי הוא - הוא הוא
|
בירושלים פרחו היונים ונורו בידי כיתת יורים
אני נחנקתי מאש ועשן ושמיים כחולים מכוסים דם
ראיתי את הזגוגית של החלון מעליי טסה במהירות האור,
ישר אל הרקיע, ישר אל הראש שלי
|
נניח לזה, הוא אמר כעבור רגע,
הרי זה לא ייצא מ-פה, איש לא צריך לדעת
|
בכל זאת, יום חדש וריקני,
אין כלום בראש,
האלכוהול מחק הכול,
והמלעיזים ביצעו וידוי הריגה
|
כשהוא הולך ועומד והולך ליד פח האשפה
ומחכה לאיזו אישה שבאה,
והם הולכים משם עם עגלה
הילדים מטפסים על הגדרות
|
עבר אותי הלילה כמו חץ בתוך הלב,
שחוצה אותו ויוצא מהעבר השני
|
הלכתי למכולת,
קניתי שישיית בירות,
קניתי המבורגר וצ'יפס,
קניתי שמלה לחג
|
שמתי לב שהיא אוהבת למצוץ את האצבע
שמלה מרופטת ומקומטת
שיער סתור ארוך שחור לא מטופח
מבט של פחד בעיניים
|
הגרמני השזוף עמד מול הים ומתח את חזהו.
פטמותיו בצבצו זקורות מתוך גופו.
על הים עמדה נרגילה מעלה עשן,
והצינור היה שמוט לידו.
|
נפל החלוק של אימא לתוך גורס אשפה,
אני הבערתי את הבית, זה מה שיצא
ילדים יפים חושבים על המורה נחמה,
ומה הם היו עושים לה, לו -
|
הלכתי לשדרה הגדולה
השדרה הייתה באמת גדולה
והיו בה הרבה מים
אני אוהב מים
|
יש אומרים כשהשמש זורחת אל תיאבק
שמש זורחת מעל חיות הבר
כשהשמש זורחת בבוקר אני רוצה שתדע שאני השמש שלך
שואג כמו אריה, אני השמש בך
|
למה לא תבואי, שמש טובה,
לחמם את נשמותינו הסדוקות,
להמס את גלדי הקרח,
ולהזיל מתוכנו את האהבה
|
חור שחור בלתי נראה תלוי בשמיים
אני אתו גמרתי, היא אומרת,
והופכת אותו לחור שחור
אבל בעצם עצמיותו הוא לא חור שחור
|
כי השמש בוערת, אמר האיש
והשפיל את כובעו
אנחנו מחפשים אוצרות בלב ים,
אבל הם נמצאים כאן.
|
ראיתי אותה
עומדת ברחוב הצר שלי
ואור השמש מתנפץ בה
זוהרת משהו לא נורמלי
|
לשערך יש ברק עם איכויות של הילת מלאכים
אבל אני תלוי מלמעלה מעל הגוף שלך
את מסדרת סבונים לפי סדר במדף המקלחת
אני מעמיד בקבוקי רעל בתוך המזווה
|
השמש כמו תפוז נסחטת לתוך כוס גדולה,
ואישה צרפתייה דשנה ענקית שותה לרוויה
גם את הענן היא סוחטת לתוך פיה הריק
|
כאילו שאת מנפנפת
קטיפות משי ודם
כאילו שאת יודעת
את סודות העולם
|
נזכרתי בשמש של חצות
היא בערה באש בלילה,
והאירה באור מסנוור את החשכה
|
תמיד הוא שר
בשמש חצות, בעיניים בורקות
באגלי טל על רקתו
תמיד הוא שר והוא מכלה ימיו בשירה
|
היא הלכה לפני שהשמש שקעה,
ואני לא ידעתי מה לעשות קודם -
לפוצץ לה את הפרצוף באגרוף,
או לנשק לה את הרגליים
|
בחלום ניסיתי להגיע אליך מהעיר שלי לעיר שלך,
אבל לא היו אוטובוסים ולא מוניות,
וכל הדרכים היו חסומות,
כמוך
|
"יפה שקיעה ללב עצוב..."
הוא אמר ומחא את דמעותיו מעיניו
"אל נא תאמר - זו היא דרכי האחרונה..."
אמרתי ומחיתי את הדמעות שעוד נותרו מעיניו,
|
הוא דיבר איתי ואני לא הקשבתי
כי אין לי כוח יותר לדברים האלה
כשהזמן קופא וגם מזג-האוויר
והוא אוכל גבינה, אשל וחתיכות מלפפונים,
|
כן, אנחנו שניים
הכיסא שהוא ידיד
עוצם את העיניים
נותן לכל לחלוף סביב
|
כל מה שאני עושה, לא טוב
אני כותב טוב - שונאים אותי
אני כותב רע - בזים לי
רק כשאני כותב משעמם, אני במצב ניטרלי
|
כל היום אנחנו אוכלים שניצלים
אנחנו קוראים להם "שניצלונים",
או לפעמים "שניץ" ביחיד
|
תסלחו לי שאני ככה קופצני,
אבל אני מחכה לשניצלונים בתנורים,
כלומר בתנור
שיהיה פריך ורך למגע
|
מי שחוגג יום הולדת ארבעים ואין לו יום חג,
מסתובב, מסתובב, בחדרים מלאים גלולות ושדים,
ואורות נאון במסדרונות חשוכים
|
שעון היד שלו היה חסר רצועות
הוא פשוט היה מדביק
את השעון במעלה כף היד
משקיע אותו לזרוע כמו מטבע בתוך פלסטלינה
|
אוהב לראות אותך נושכת את השפה העליונה
עד שהשפה מדממת
את מעמידה פני תמימה, אבל את מלכת גיהינום
שורש הנשמה שלך נובע מהשאול
|
חלמתי שאני משחק שש-בש עם מישהו.
במקום פתוח.
אבל במקום דסקיות משחק שחורים ולבנים -
|
היא הייתה גמורה אחרי מרתון זיונים שנמשך שעות
קיבלתי אותה בפנים מוארות, והכנתי לה נקטר פירות
היא שתתה כאילו לא שתתה שעות,
ואז התקלחה במים פושרים כאילו טיילה במדבר שעות
|
אז אתה מרביץ לה עם הזין על הפרצוף,
בשביל לאלף אותה
ואל תדאגו ידידיי, זה הדדי,
גם נשים מאלפות גברים להיות שפוטים
|
ברגע ההתכנסות האחרונה
המלאכים בוכים
על מלחמות שעוד יהיו.
|
אז הלכתי והתפשטתי
ושתיתי והשתגלתי
ושתיתי עד שלא יכולתי לחשוב
|
- גבירותיי ורבותיי הנכבדים.
הגענו לרגע המכריע.
ועכשיו נראה שני בני אנוש מתמזגים.
+ איך הם יתמזגו, דוקטור?
|
רבצתי כמו תמסח על שפת הים
כשאני משזף את גופי ומטגן אותו
לאחר זמן הבנתי שגופי התחפר בחול
קמתי קצת אחוז אימה
|
אנחנו חיים כל-כך הרבה זמן ביחד
פגענו אחד בשנייה קשות
אני נכה בגללך וגם את נכה בגללי
בקושי אנחנו מסדרים לנו משהו לאכול
|
גשם של חצץ
מנסים לתלוש לו את הכנפיים
הוא ציפור פצועה
מדדה ברחובות הגשומים
|
יש לנו יהלומים ויש לנו עצים
יש לנו הרבה חרטות וגם כעסים
אנחנו צריכים מיטה בשביל לישון
|
שמיים בצבע שוקו של לפנות ערב באזור תעשייה הרוס מלא פיח ומיץ
אנחנו משחקים באבא ואימא בתוך ארגז החול של גן הילדים של
מיכלי
אנחנו בונים ארמונות בחול עם 12 מפלסים וחניה לכלבים ששומרים
על הבית
|
הוא שר בממשלת ישראל
הוא שר והיא אתו
הוא שר במקלחת וחולם להיות זמר גדול
הוא שר שהיא רק בשבילו
|
וייי, שרונה, איזה שדיים גדולים יש לך
אני יודעת, חמוד. אתה בא אליי אתה מקבל ממתק
איזה ממתק, שרונה. יש לך ממתקים?
|
כי את יודעת שאת שרמוטה
וגם אני יודע שאת שרמוטה
וכל השכונה יודעת שאת שרמוטה
וגם הכלב שלך
|
שרתי כי לא היה לי דבר אחר לעשות
הייתי בודד וכואב
ופשוט קמתי מהספה ושרתי
אז עלתה מוזיקה, תחילה חרישית
|
חושך על פני החדר, לא רואים אותי
ניגנתי על הגיטרה מקצבים חורקים
הם משחקים איתי שש-בש בראש שלי,
ותמיד מנצחים, גם כשהם מפסידים
|
- שכחתי מה רציתי להגיד
+ אני אתן לך שתי דקות להיזכר
- אני לא זוכר
+ לא עברו שתי דקות
|
ליצן עם פרח
ברקיע חשכה
אהבה טובה
|
חיננית שכמוך, פרח כמוך צריך עיניים
שיצליחו לראות אותו
שייראו אותו כמו שמש
שתזרח בעיניו.
|
בחצות הלילה הגשם משתפך על ההרים המושלגים
והיריות לא חדלות
הולכים גאים הביתה ורוצים לישון
אבל האור דולק במרפסת הישנה
|
התאריך בשעה הצביע על מומנטום בעייתי
חבצלת לא רצתה לשוח בגינה,
כי היא אמרה שהיא יבשה
זו הבעיה פה, שהיא אוהבת מים
|
סוכרייה כזאת מתוקה
יש לה בקצה הפטמה.
אתה יכול לטעום, היא אומרת,
ואני מוצץ.
|
כולם מדברים עליי
אני שפנפן חמוד ומתוק
כל הלילה ביליתי במחילת השפנפנות
יצאתי מלא שפנפנים ושפנפנות קטנים
|
רוח אלוהים משתוללת ללא הפרעה
מאכילה חלונות פרוצים
חדרים מסחררים אבק
כשבני-אדם אכלו אלה באלה
|
האם כשאת מתפשטת,
את יודעת מה עיניי רואות
מה לך כי תלכי יחפה,
על מסמרים וזכוכיות
|
רוחות הסתיו מהתלות בי כאילו אין מחר
עוד יום יבוא, אולי מחר, ויהיה יום אכזר,
בו אני אפול לתוך ריגושים זולים של סאדו וסמים,
ואחזור דפוק במוח עם רצון לגמור את החיים
|
אני חושקת בך הרבה זמן,
אבל בלעתי את תשוקתי
אבל הלילה אני רוצה להיות רעה,
תן לי את מה שיש לך
|
הלו? אדוני! מה אתה עושה?
אני מתחבא
מפני מי?
מפני ה-ק.ג.ב
|
אני עכשיו סימפוניה שאתה מנגן בי
הפק ממני את הצלילים
אתה מנגן טוב, אני מתנגנת טוב
אתה משחק קשוח במשחק הנגינה
|
העפלתי לפסגת הפטמה שלה, ומשם השקפתי על הנוף
אני צריך להזריק כמויות רציניות של הרואין נוזלי בשביל הסוטול
הלכתי לתחרות היאבקות וראיתי שני גברים קורעים אחד לשני את
הפנים
אני צריך לדבר עם הפסיכולוג שלי על המשך דרכי המקצועית בבמה
חדשה
|
תו נכה, הוא אמר,
יש לי תו נכה, אתה לא יכול לחנות כאן,
רק אני
"למה אתה היחיד בעולם שיש לו תו נכה?
|
מה הוא תות לעומת הנצח?
שאלה אותי הילדה הקטנה
עם הסנדלים הקרועים
|
אכלתי יוגורט, אכלתי גם ענבים,
אבל יותר מ-כל אהבתי אותם בוכים
ראיתי את שדייך אליי קורצים,
לא יכולתי לעמוד בפיתוי ונגסתי בתותים
|
יצאת מחיי
עכשיו את תצאי יותר
לוחש לה החתן
אצבעה שוטפת דם
|
שמש, תזרחי
כי חשוך פה כל-כך
לא רואה מה מול העיניים שלי
|
איך אתה יכול לראות אותי דרך עיניי
כמו דלתות פתוחות
עד שתמצא אותי לקבור אותי
|
תחלמי עליי חלום קטן
כשאת נמה תחת ירח
כשאור הירח נשפך עלייך
וצובע אותך בהילה של קרם קצפת
|
אז אמרתי לה -
"את זונה, זונה, הקוס שלך מלא נחשים,"
והיא צחקה ואמרה שאני פסיכי ומטומטם,
ויש מי שמלקק לה טוב את קוס הנחשים
|
קיבוץ שפיים ליד רביבים,
עשרים קילומטר ממטולה,
ליד
הר השקדים בחצר האחורית,
של שרגא מעפולה
|
תטלפני אליי כשמתחשק לך וגם כשלא
תטלפני אליי כשאת עסוקה וגם כשאת במנוחה
תטלפני אליי כשאת מסוממת וגם כשאת פיכחת
תטלפני אליי כשיש לי מה להגיד וגם כשאין
|
סיוון אומרת שאני הופך חכם יותר מיום ליום, והכתיבה שלי
משתפרת,
אבל אני פחות מרוכז, ולא מצליח להביא אותה לאורגזמה
היא מקווה שזה מצב חולף, כלומר עניין האורגזמה
אני הולך למשחקי כדורגל בטדי, ומפצח הרבה גרעינים כמו גבר אמתי
|
ברוכים הבאים למעבדה של דקסטר.
היום נלמד להכין עוגת שוקולד
בדרך מהנה, קלה ומהירה.
|
האם נזכה לראות גשם עוד היום?
מה אתה אומר, אדון חזאי?
|
הארמון שלו ניצב בפאתי שכונה נידחת על התפר עם השדות,
ועכברושים כל הזמן נכנסו לבית שלו שהיה ארמון,
ואכלו לו את האוכל הטעים שלו
|
עברה שנה מאז תפסתי בה בוגדת בי
לא יכולתי להכיל את הבושה
היא התנהגה כרגיל, כאילו לא קרה כלום
|
נשים צעירות יוצאות ממכולות,
בימי שישי,
עם עגלת תינוק ובטן הריונית
|
הנה אני מבקשת מאבא שלי בטלפון
שיביא לי סיגריות כשהוא בא,
כי לא הלכתי למכולת ביום שישי,
ולפי החשבון הסיגריות ייגמרו במוצ"ש.
|
היינו ילדים רעים,
קברנו חיות מחמד בחיים,
עישנו ושתינו
|
הקטע נגמר ואחרי זה לא הבנתי דבר,
כי זה אמצע הספר.
הנחתי את הספר על השידה והדלקתי סיגריה.
זוכר איך רצחתי את המקק שהופיע משום-מקום.
|
אז זהו,
משחקים משחקים בתוך גן המשחקים
אין לי כוח לבנות ארמון בחול
גם אין לי כוח סתם לעשות עיגולים בחול
|
טוב, יש קוטג' במקרר, מהסוג שאוכלים,
עם מלפפונים במלח וטבעות בצל חי
יש חומרי ניקוי מאוחסנים מתחת לכיור
דפים ריקים ולבנים עם שורות על שולחן הכתיבה
|
תן כותרת תאריך שעה
ליום בו החלטת לנפוש מחוץ לבלטה
ולחפש את עצמך ברחבי החדר.
האם חשת בשינויים כלשהם
|
הבליפ הגדול מסתתר מאחורי האיש השמן
"אם תרביץ לי, השמן יכסח אותך,"
"כן," אומר האיש השמן,
"אני אשב עליך עד שתהיה ביצה,"
|
אז מה היא עושה?
היא משפריצה עליי,
את השתן שלה,
ישר מהקוס שלה.
|
שיבולת טינופת שועל
יבלות רימות בכף הרגל
מתפצחת לעתים,
כמו גרעיני תירס שרוצים להיות פופקורן
|
תצא מתוך הבועה שלך, בן-זונה!
אתה לא יודע מה אתה עושה לעצמך!
|
אבדה התקווה מעל פני האדמה,
נגמרה ביגון שאולה,
נמחקה עם הזרם הצף,
נגמרה בתילי קברים בודדים
|
היא סיכנה את עצמה בסכנת מוות
למען עקרונותיה
וחיות רעות אכלו בה
חיות רעות אכלו בי
|
סתם שיר קטן, שום-דבר חשובון
שכותבים במיטה באילוץ או במוזון
סתם כתם קטן של החיימון
משהו קטן כדי להרגיש אולי אנחנו בכל זאת קיימון
|
אני מרגיש אותך בעצמות,
מרחפת עם הרוח החולפת
אני מרגיש אותך מתקשה
מול חזיונות תפילה ורשת
|
תקנה לי אקסל, תקנה,
תקנה לי חביתות, תקנה, תקנה
תקנה לי סירופ אדום לשים בסודה, תקנה
תקנה לי גלידת שמנת עם סירופ מתוק, תקנה
|
יצאנו להפגנה אלימה למען התרבות והאמנות
לקחנו מחבט בייסבול ומילאנו אותו במסמרים
עטינו מסכות הוקי להגן על הפנים
לבשנו מכנסי ומעילי עור עם ניטים
|
- "קוסאלאימא שלך בת-זונה..."
שם סיגריה בפה
+ "הכול בסדר?"
- "אימא של הזונה הזאת..."
|
אז הוא דיבר אליי ככה...
אומר לי, מאמי, אולי תשבי לי
אז הוא התרפס לפניי ככה...
אומר לי, מאמי, אולי תרדי לי
|
+ הוא גמד!
- מה?
+ הוא גמד!
- אז מה?
|
הנה בא ג'וני המכוער,
עם הרבה כלבים, עם מכונת הרג
הוא יעשה הרבה סטריפטיז
יש לו תשוקה לחיים
|
ככה זה כשהכול נוזל לו בין האצבעות אחרי שגמר
היא צוחקת, "אתה גמרת עליי,"
ככה זה כשהעננים כחולים על לובן השמיים
אנשים הולכים בבוץ ואין מים
|
כף רגלי זקורה אל מול פנייך
יש לי כאב חד בתחתית הבטן
את שותה וגם אני שותה
והסיגריות נעלמות כמו קיסמים
|
כשהוא עף לשנה-שנתיים על מטוס סילון,
ואני לא רואה אותו
הוא מדבר, אבל אני לא שומע, אני על מטוס סילון
הוא אומר שיבוא לשישי-שבת
|
תשע שעות בחדר כושר,
מנפח את השרירים
יש לו תחת מוצק כמו פלדה
וגם הזין שלו עומד כמו פלס
|
אנשים עומדים בחוץ ומציצים עליי דרך החלון
וזה מוזר, כי אני גר בקומה רביעית, ואין על מה לעמוד
אבל הם כנראה עומדים על האוויר, או מרחפים,
ודוחפים את הראש שלהם לתוך החלון שלי, פנימה.
|
חושב עלייך כשאני מתקלח,
חושב עלייך במיטה,
חושב עלייך כשאני רואה אחרת,
אל תתחתני אתו, תתחתני איתי
|
לא הייתה לי דרך למצוא אותה בין כל הסמטאות בשכונה
כל אחד אמר לי שהיא גרה במקום אחר,
זה אמר שם וזו אמרה שמה וזה במקום אחר
אולי בכלל אין לה בית, וכל פעם היא נכנסת לבית אחר,
|
היום שיבוא
ואת תהיי שם
עם צרור פרחים
|
מעבירה הילוך מראשון לשמיני,
אני לא עוצרת בשום תחנת דלק בשביל זיונים
יש לי בננה, זה מספיק,
וגם מלפפון, גזר וקישוא
|
פירוש חלומות. הרגליי היגיינה. מה אני אוכל. מה אני שותה. מה
זה עושה לי. איך אני רואה, ומה זה עושה לי. צלילה לילדות מ-כל
הכיוונים האפשריים. למה זה נראה לי הגיוני, והאם זה באמת נראה
לי הגיוני, והאם יש הגיון.
באזז.
|
הו, השנים הארוכות האלו. כמה אני מתגעגעת לחיבוק חם ממישהו
אוהב. אני יכול לדבר איתך עד הערב, אבל זה לא יעזור, אני רוצה
שתדבר גם איתי. מה אתה עושה בחוץ בסתיו ברחובות העיר הזאת? אל
מי אתה מתגעגע? לא אליי? אני יושבת בחדר וסופרת גפרורים.
|
אולי זה קרה, שהייתי בכפר הנוער בן-שמן. אולי אני לא זוכר
כל-כך טוב, אבל אולי זה קרה. שבע שנים. אולי זה קרה שעבדתי
בשדה, ועמדתי מתחת למחרשה המקופלת, והעובד המבוגר ממני התעצבן
ודאג כי אם זה ייפול עליי, זה יקרע אותי לגזרים.
|
לא רצתה לעזוב אותי כל-כך מהר, לא רציתי גם אני. לבסוף נעלמה
באיזה סמטה כשהיא זוקרת אליי אצבע (לא משולשת) לשלום, ואני עף
משם בתוך המשולש הירושלמי.
|
כאילו זה מזיז לך בשיט מה אני עושה אצל המסכנה השכנה, את לא
מבינה מה זה עזרה לנזקקים. אני מנקה לה את הבית, אני מבשל לה,
מגהץ. אני עושה ספונג'ה. יש לי דברים אפילו לנקות את השירותים
שלה, והיא מקיאה הרבה, וגם מחרבנת ומשתינה. והיא לא יכולה
להצית את הדירה שלה בע
|
יש לך חבר. אתם לא ממש קרובים, וקרוב לוודאי שלא תתחתנו בסופו
של דבר, אבל הוא חבר, והוא אוהב אותך ואת אותו, לפעמים. אתם
עושים סקס, וכיף לכם.
|
"מה זה ממש חתיכה, לאכול אותי?" אומר מיכה. "מה, את פיצה?"
ועוגת שוקולד קצפת דובדבן לוקח ממני סיגריה, ("למה נובלס
כזה?") מרפרף על השורות ונראה מוטרד. אני חושדת שהוא רוצה
בחברתי.
|
רשמתי אותו בבלוג הנוכחי, אני לא יודע אם זה יתקבל. בטח שהיא
קראה, מה אתה חושב, היא קוראת כל מה שאני כותב. מה, מאיפה אני
יודע מה היא חשבה, אולי היא חשבה "מגיע לו, לבן-זונה,"
|
מיכה ישב בבית ושמע את אבא שלו מדבר בטלפון על דברים שלא
נוגעים לו ולא עניינו אותו. הוא ישב על פרגיות בלחמנייה או
אולי בגט, וזה לא היה טעים בכלל, אבל הוא אכל את הכול. מי שם
אלף האיים בבשר?
|
הימים מתחילים, ואני גומר. אני רואה את העצים פורחים באביב, את
הילדים הולכים לבית-הספר בתחילת שנת הלימודים, את התינוקות
נולדים, את האנשים מתחתנים, את השירים והסיפורים שנוצרים,
ובאותו הזמן בדיוק - אני נשאר בחדרי וצובע אותו בצבעים אפורים.
למה?
|
אני עייף מדי להגיד לך מה לעשות. אתה רעב? אתה יכול לאכול
משהו, יש לחם. אין מה לשים בלחם... מה עשית? אכלת פלפלים
ירוקים. שניים. עם קורט מלח. זה השביע אותך? יופי, בינתיים
הקיבה שלך מלאה. זה לא שאין מה לאכול, פשוט זה לא אוכל מהיר
מספיק. יש שניצלים, ואולי המבו
|
ואווו.......... אני כ"כ עייף. התעוררתי היום מוקדם, בערך ב-10
וחצי בבוקר, ועכשיו 6 וחצי בערב, אני ער רצוף. אני כ"כ עייף.
|
אבל עם כל המלחמה הסמויה הזו בין המינים, אנחנו חולות על
גברים, מתות עליהם. הם כמו ילדים קטנים, רגזנים כאלה...
|
איזו ברירה הייתה לו? מסכן. כל היום מסתובב בבית, פוחד להוציא
את האף שלו החוצה. כמו עכבר. לא שאני מזלזל בעכברים, כן? הם
יודעים שהם קטנים ופגיעים. גם הוא ידע שהוא קטן ופגיע, לפחות
מבחינת הביטחון העצמי שלו עם אנשים אחרים.
|
בוא אליי גוזל קטן, שב אצלי על כף היד, שב בשקט - שב בסוטול,
שב תנוח, אל תפחד.
אבל הגוזל הקטן פוחד, מאוד. ואולי יש לו סיבות לפחד, מי יידע?
אולי יש לו טראומות והוא מעדיף להיזהר.
אולי הוא רואה, הוא שומע, הוא מבין, שזה לא כ"כ תמים כמו שזה
נראה.
|
הטלוויזיה הייתה דלוקה כל הלילה כולו, עם ווליום, ובבוקר היו
גם צעקות בטלפון, וכל זה נכנס לי לראש ולחלומות כשישנתי ולא
נתן לי מנוח. כשהתעוררתי כבר היה שקט, הטלוויזיה הייתה כבויה,
אבל גם המזגן, למרות שהיה חם מאוד.
|
הכנסתי לגמרי בעצמי לבד - בורקסים קפואים לתנור. אבא קנה שלוש
(או שלושה) חבילות בורקסים קפואים. אני חובב יותר פיצות
(קפואות), אבל גם בורקסים זה טוב. אז ככה הייתי מאוד משועמם,
והוא קם להשתין ולשתות, ואני בהארה של רגע אמרתי לו - "אולי
אני הכין לך בורקסים, רוצ
|
אני נכנס בשער של המרפאה ומשהו לא דופק לי נכון, ככל שאני
מתקרב. אני מציץ דרך הזכוכית, אין נפש חיה והמקום נטוש. אני
מבין לא יעזור אבל מצלצל בכל זאת, אולי מישהו משפץ פה יסביר
לי. ואז אני יושב על בול עץ כי המקום מוצא חן בעיניי, הוא
מזכיר לי כפר.
|
מהמשחקים האלה בחיים נדפקתי מ-כל הצדדים. זה פגע לי בבריאות
הגוף, בבריאות המוח, במחשבה, בשפיות, באיך שאני רואה את
המציאות, בצורה שאני מרגיש רגשות, זוכר זיכרונות, חושב. אני לא
אדם שלם, אני מרוסק וחתוך מ-כל הכיוונים.
|
זה יפה להטריד אותי ככה מינית? לא. היא הייתה צריכה לאנוס
אותי! זה היה עושה טוב לשנינו...
|
ערב. אני נכנס למקום הקעקועים ומישהו פונה אליי מעבר לדלפק.
כמה עולה קעקוע? אני שואל. תלוי איזה קעקוע, הוא אומר, תלוי
איזה גודל. יש ממה לבחור? אני שואל. הוא מחווה באדישות לקלסרים
תלויים על הקיר וקלסרים על מדפים.
|
הרבה זמן לא נחרתי כאן. כמעט שכחתי בכלל מהארמון הזה. אבל הבור
עומד להיסגר, ומישהי שאני מלטף עברה לפה, אז הצצתי, נזכרתי שגם
אני נחרתי פה, ודי הרבה, זכרתי את ציור הספרים והכול והחלטתי
לחזור.
|
לפעמים הייתי סתם יושב ומביט בילדים משחקים סטנגה. היה להם
כושר לא רע, לי קשה לעלות את המדרגות. מעשנים פה ושם, הם
אומרים, וגם שותים קצת, אבל הגוף בריא. אתם צעירים, אמרתי להם,
אם לא תשמרו לא יהיה סטנגה. אה, הם היו מפטירים, כשנהיה בגילך
בכלל לא נרצה לשחק.
|
כמה אני אוהב אותך... אוי. אהובתי הנצחית משוש חיי, כיצד היתל
בנו הגורל. נפשי כמהה אלייך, אהובתי, יומם וליל. כל-כך רוצה
לפנק אותך, להוקיר אותך, לנשום אותך... יש לך ריח משגע, רק
מהריח שלך אני מרגיש כמו ענן, מרחף בספארות עליונות.
|
והיה לי קר ללכת ככה בחורף את כל הכבישים. כביסות התנפנפו ברוח
ורעמים התפצחו מעל גגות הבתים המוזנחים. לקחתי את כל אשר לי
בתוך כיס קטן תפור בג'ינס. אמרו לי ללכת לאט ולנוח, אבל לא
יכולתי לעצור.
|
אם יש לך תאריך, ואתה פותח את הטלוויזיה בדיוק בזמן, אתה רואה
את הארץ רוחשת, ואז פתאום מופיע זמר ההמנונים. הרדיו רוחש
בחרושת שמועות על מדינה שאיבדה את דרכה, והילדים צועקים שזה רק
נראה כך, ובעצם בפעם הראשונה בהיסטוריה הדברים הולכים בדיוק
כמו שהם צריכים.
|
גם היא הייתה משפשפת את הפנים כל פעם שלא מצאה תשובה בלבה. אני
לא עשיתי את זה, אבל מאז שהזדיינתי איתה כמה פעמים, זה קורה גם
לי לפעמים.
|
הייתי מחבק אותך בלילות קרים כשהרוח הייתה הורסת את העצים
בחוץ, ושיר נוגה היה עולה מהרמקולים, ובחוץ מלחמה.
|
הלו? מה? לא. אני לא יכול לדבר עכשיו, כי פרצו לי לרכב וגנבו
את כל המסמכים, והבת שלי חולה בבית-חולים, ונגמר לי הכסף,
וחיפשתי עבודה, אבל יש צורך בעובדים רק במשרדי הממשלה, וכל
היום דופק לי בראש הפטיש אוויר מהדירה של השכן שמשפצים,
|
ברוכים-הבאים למעבדה של דקסטר השמן. היום נלמד אתכם טריק קטן
שניסיתי בבית על הכלב שלי ויצא מצוין. אני ממליץ עליו לכל
הזוגות שרוצים לגוון את חיי המין שלהם. ובכן - זה הולך ככה.
|
"למה הדלת נעולה?" היא קראה. אמרתי לה שאני קורא ספר ואני לא
רוצה שיפריעו לי. "במקלחת?!" היא שאלה. "עם מים זורמים?!" פה
זה המקום לציין שאין לי שכל בכלל. לכן קשה לעבוד עליה, ולקח לי
זמן להבין למה לעזאזל היא לא מאמינה. בהתחלה עוד התעקשתי. "למה
לא? צריך פרטיות
|
אני שותה כי אני בן-זונה מנומס למופת. הדבר האחרון שאני רוצה
הוא לפגוע במישהו או במישהי שזה לא מגיע להם, ואם השכל שלי
עושה לכם בעיות ומפריע לכם, אני הורס אותו.
|
באה האתיופית, יפיפייה, רקדה לי שיר של ביונסה. אתן באות מאוחר
מדי, אני כבר זקן. לילה אחד תמצא את עצמך באיזה מוטל, שיכור עם
בחורה מסוממת, והיא תדבר איתך על אהבה שמתה. איך אתה יכול
להגיד לי לא לבכות? אני בוכה כבר 14 שנה.
|
פעם השדה היה פורח, הבן שלי היה משחק בו, אז הוא היה קטן. היה
בצד השדה מגלשה ונדנדה, אני בעצמי בניתי בשביל הבן שלי.
|
חברה שלי מיטל אומרת שאני חרא של בן-אדם. אבל לא אכפת לי
מהבת-זונה הזאת, אני לא יודע מה היא עושה בחיים שלי. היא
הכניסה את עצמה בכוח לחיים שלי, ונדבקת אליי כמו עלוקה. מוצצת
את דמי. ואני באמת חרא של בן-אדם בכל מה שזה קשור אליה, כי היא
חסרת משמעות עבורי. היא א
|
שמפו עדיין לא בא. זה מוזר, איך שבן-אדם צריך להיות חתול.
כאילו, יש לו רטוב, ובעצם אין לו יבש. כי אחד מהדברים ששומרים
על הקתדרלה, על המקדש, זו פריחה ולבלוב עם חתולים אחרים, ואין
לי את זה הרבה. כמעט בכלל לא.
|
השמיים בטוסקנה בהירים, ולשמיים ש-פה הוא רגיל יותר מדי. השמש
עולה מאחורי הבית קצת בצד, לא רואים אותה, אבל היא שוקעת מול
העיניים שלו כל יום מחדש.
|
יש לו אפס טיפות בתוך הבקבוקון. אפס טיפות זה אפס מילים, אפס
אותיות. הוא מסתכל על הקירות, וכאילו הם נקרעים, כאילו עולמו
נקרע, ואין לו איך לחבר אותו כי אין טיפות.
|
פעמיים ביום אחד מצאתי את עצמי חולם על יסמין. ישבתי בשירותים
כמו בלובי הגדול בעולם. עישנתי סיגריה. חשבתי שהייתי אמור
לאהוב אותה יותר, אבל לא יכולתי.
|
אני מצטער... היה לי את כל הזמן, אבל אני מצטער. אני לא יכול,
אני לא יכול לעשות את מה שאת דורשת. ולא משנה כמה תאהבי אותי,
ולא משנה כמה אוהב אותך, המציאות תדפוק בדלת.
|
כמו שאתה כבר הבנת, אני קצת דפוק במוח. זה לא שאני מופרע או
משוגע, פשוט המחשבות לא רוצות לשבת במקום. זה כמו משחק הכיסאות
בו עשר מחשבות חגות סביב תשעה כיסאות ואחת נשארת בחוץ, ולא רק
זה, הן גם מחליפות מקומות.
|
אז יישנו על מזרון קשה בפינה, ליד חוטי-חשמל גלויים, וסדקים
ברצפה. וראינו כל לילה את הירח זורח. הוא היה מספר סיפורים
מאוד נוגים, על אהבות נכזבות ולבבות שבורים ומטורפים, ואנחנו
היינו מקשיבים ביראה מרותקים.
|
את כמו קטע כזה משיר, שהשיר מתחיל והוא סבבה ומתוק, ואתה חושב
שהוא יהיה סבבה ומתוק עד סופו, אבל פתאום יש צרחת תופים איומה
של הרבה תופים וגיטרות, ובבת-אחת שקט, השיר נעלם. ככה את.
|
הגעתי לשם ילד טוב, תמים ורכרוכי, בגיל אחד-עשרה, ויצאתי משם
בגיל שמונה-עשרה, רע, אכזר, זועם, מלא שכל ומלא שרירים.
|
התעוררנו ב-12 בצהריים בערך, אולי 12 וחצי, עשינו מקלחת קרה,
עישנו כמה סיגריות, שתינו שני קפה, לא בהכרח בסדר הזה,
טלפנו... כלומר טלפנתי, למיטל, ואמרתי לה (אחרי בוקר טוב וכל
המוצי פוצי,) שתבוא אליי ב-8 בערב בדיוק, כי אני רוצה לטחון לה
את הצורה.
|
אבל לפחות דוד שמשון לא היה פדופיל, הוא רק אהב לסמם אותי בכל
מיני ממתקים, וכשהייתי מקבל את הבאז, ואימא ואבא אמרו מה קרה
לילד הוא מחורפן, הוא היה צוחק ככה מהצד, ונותן לי טפיחה על
השכם.
|
כאילו, הוא הולך כמו קוף! אתה יודע איך קופים הולכים, אז הוא
הולך כמו קוף! אני שואלת אותו - למה אתה הולך כמו קוף? ומה הוא
עונה לי? אני קוף! זה לא קורע?
|
מה שקרה זה שאחי טלפן אליי מתישהו בסוף השנה האזרחית הקודמת,
ושאל מה נשמע בקול החלטי, שזה לעצמו כבר חשוד, גם בגלל שלא
טלפן מלאן זמן, וגם בגלל השעה המוקדמת יחסית. אבל אמרתי לעצמי,
מה, סבבה, אח שלי שואל מה נשמע. ואז הוא שאל אותי מה מצבי
הכספי.
|
אני אוכל ארוחה מבושלת פעם בשבוע ביום שבת, ודג ביום שישי. כל
שאר השבוע אני אוכל כריכים. הילדים מרביצים לי בבית-הספר כי
אני לא מתערבב, והבנות מתעלמות. מישהי אמרה שהיא שונאת אותי.
אני יושב כל היום בכיתה על כיסא לא נוח, מתנדנד, וכואב לי הגב.
|
אמרתי טוב מה אתה רוצה עכשיו, התחיל ללטף לי את כפות הרגליים.
מלטף פה, מלטף שם, מלטף בכל העולם!
|
כל מה שאתה רוצה יש לך כאן, הוא הצביע לעבר המזנון. יש לך
גלידות וסוגי ספגטי, ותפוחי-אדמה בצורות שונות ואפילו גוונים
שונים. יש לך דגים קרפיונים אמנון ז'קונט, יש לך סוכריות
קופצות וספרי תפילה והגות. יש לך אפילו חרא אם אתה זבוב, או
סתם אוהב חרא. יש גם שלשולים
|
אני מתעורר בבוקר, אוכל שוקולד, שותה קפה, מפליץ ומעשן כמה
סיגריות. אחר-כך אני תופס את המיקרופון ושר את כל השירים היפים
שעין לא ראתה. יש שם אגמים גדולים עם דגים קטנים צבעוניים ומים
צלולים, ופרחי ים מלטפים את שפת המים.
|
אני כותבת לך מכתב אחד מאלף, שלא תקרא. בדלי הסיגריות שוב צמחו
במאפרה שלי, יש פיח בקירות. אני מנסה לפזר את הערפל שדבק בי.
|
את החומרים האלה אני מערבב כמו מקצוען. קצת סודה לשתייה, קצת
הרואין, קצת אופיום, אש קטנה על אמגזית וטיפות בתוך בקבוקונים.
אתם יכולים לקרוא לזה פשע, אני קורא לזה מחילה לנשמות פצועות.
|
אני מתעקש לא לזייף בצלילים הגבוהים, כשאני נוהם וגונח וצורח
בעונג יחד עם הזוג מעבר לקיר שעושה סקס פראי, לא מרוסן וחסר
חשיבות. ("אהה.. אני מרגישה את זה," צורחת האישה בעונג מסחרר
חושים. - "כל-כך טוב..." נוהם הגבר בעונג של אריה פראי.)
|
היה לי יום קשה. העבדים לא עבדו כמו שצריך היום. התעייפה לי
היד מלהלקות אותם כל הזמן. והם עוד מתבכיינים שאין להם מים.
אני אומר להם שהם חייבים לגמור את הפירמידה עד סוף השבוע, אחרת
המלך מאוד יכעס.
|
אתה יודע שאני אוהבת שוקו חם, לא קפה, בדצמבר קר ליד מסעדת
דרכים קטנה של כושי רימון. אני יושבת ברגליים מקופלות תחתיי
ומסביב ריח בנזין.
|
לא, אתה לא אוהב אותי יותר. כן, אני אעשה כל מה שאתה תבקש. כי
אני שפוטה על התחת השרירי שלך, ואם תבקש ממני אני אכרע על
ברכיי ואתפלל לך. אבל אתה מנפנף בזין המתוק שלך, ולא נותן לי
להכניס אותו לפה שלי. אני רוצה שתחפור בי עמוק, ותגמור בתוכי
כל-כך חזק. אתה ילד כח
|
תן לי להיות הילד שהאמין שכולם טובים. מה פירוש טובים? מונעים
על-ידי אהבה, גם אם הם תחמנים, רמאים, פושעים, מה שתרצה. אם זה
מונע על-ידי אהבה, זה בסדר.
|
בוקר טוב נוחת עלינו לטובה, ואנחנו מרגישים מצוין. כוס קפה
ומיץ תפוזים, ואיזו שוקולדה בדרך למקלחת. גילוח סקסי ומטהר
אוויר לכל חדרי הבית, ואפשר להרים את הדירה במוזיקה. היא אהבה
לראות אותי מתגלח, אני לא יודע מה יש לבנות, שהן אוהבות לראות
את הגבר שלהן מתגלח.
|
כמו שהוא מנגן בגיטרה אני יושב על הרצפה ומזמזם פירירירים.
החושך יורד על הרחוב, ואלו הם ימים עיוורים, אבל שלווים יחסית.
יש לי סיגריות לא בדיוק טעימות אבל אני מסתדר איתן, מבחינת
הטעם, לא מבחינת הבריאות. קפה קצת כבד לי.
|
חשבון נפש: מוח פגום מאלכוהול - דרוש שיקום. אהבה ארצית לא
ברורה. קיץ נפתח בקול תרועות. אש חזקה בוערת בנשמה.
|
אני צריך לשטוף את הפנים. כל האבק הזה שנשאר מהקיץ גורם לפנים
שלי להיראות מוכתמות. גידלתי גם זקן ושיער ראש. כל הזמן הייתי
בבית, לא ראיתי אף-אחד חוץ מהאיש, ולו לא אכפת איך אני נראה.
לכן לא הרגשתי צורך להתגלח ולהסתפר. אפילו למכולת הבת-זונה לא
הלכתי, האיש קנה
|
הכול נראה שונה כשיוצאים מהבית בלי כדורים בדם, על הבוקר.
הרחוב נקי מקולות, הראייה של המחשבה מרוכזת רק בי, אבל מרגישה
את האווירה סביב. אני מגיע, והרוקחים בדיוק גמרו את ההפסקה.
|
הדלת ממול נפתחת. זה הבן-אדם שמשפץ את הדירה אחרי שהמשוגע עזב.
הוא חופר בקירות מ-9 בבוקר עד שעות הצהריים המוקדמות. אתה אומר
לו שלום, הוא אומר לך שלום, ואז כל הדירה שהוא משפץ מוצפת
במים.
|
בארגזים הטעונים הללו טמונים הסודות של הנפש הדוויה שמשוועת
לרחוץ בגלי הים הקרירים של היקום הנצחי מה קוראים אותו בריאה.
לשם כך דרושים לנו אינספור פתיחות של רשימו בהם אנו מגלים את
עצמנו ואת הפנים השונות שלנו.
|
שמתי את הפיצה בתנור, והיא נהייתה, עכשיו לאכול אותה. אני אוכל
לבד את הפיצה אחרי שפיזרתי עליה שטה טחון. שטה זה סוג של חריף.
היא קצת נראית לי עשויה יותר מדי, אבל זה בסדר, עדיף מפחות מדי
עשויה.
|
נכנסתי לפסיכוזה קלה וזמנית. מה שהוביל לכך הייתה כשל מוחי וכן
שני שירים ברדיו שהסעירו אותי. את הרדיו הדלקתי בטלוויזיה,
בעזרת שלט. קיימים שני שלטים, אחד של הממיר ואחד של הטלוויזיה,
והם לרוב נמצאים יחד. באיזה שלב נשאבו השלטים ע"י נוסעים בזמן,
אך לא ידעתי על
|
מקבץ נדבות בעיר ללא שם מרכזי על הציר בין עכו לצפת. רבבות
בני-אדם שוטפים את השטח וזה יום גדול לכולנו, איך השתוללנו,
יצאנו מכלל שליטה, כי מי יעיז לשלוט בנו, בני-זונות פשיסטים,
אני תופס אותם אני קורע אותם, יש להם שלשלאות ברזל, את המוח הם
מנסים - לא יצליחו לכ
|
רצו שאני אענה אולי ואתן להם לדבר, אבל אני ישנתי וזה העיר
אותי, והמישהם ענו וידעו שזה לא בשבילי אבל התבדרו וקראו לי יש
לך טלפון בשביל המישהם שמתקשרים, להצחיק אותם, כי מה להם ולי.
|
כשאני יישנה, קרני האור מלטפים בי בעדנה, ודוחקים בי לפתוח את
עפעפיי, לאור שמש ראשון של בוקר, בו אני אצעד יחפה עירומה,
היישר אל המקלחת הקרובה, אתן למים הצוננים להישפך על גופי,
ולעורי להצטמרר לזכר מגע נשיקותיך.
|
"הם זונות, אתה יודע את זה," אמר האיש הזקן ולעס טבק, "אני כבר
לא מדבר איתך על איך שהמדינה נראית, היום רצח זה דבר שבשגרה,
כולם רוצחים! גם אני רוצח, וגם אתה רוצח, גם אם אנחנו לא
יודעים. מספיק שנתת למישהו סנדוויץ', ולא חשבת מספיק אולי הוא
מקולקל, אחרי שבוע הו
|
אתה אוהב לצאת? מתי אתה יוצא בדרך כלל?
אני אוהב לטייל בלילות ברחובות הסמוכים לביתי. אני פוגש כל
מיני טיפוסים הזויים, שבטח ביום-יום הם אפסים, אבל בלילות הם
נראים הרואים.
|
אז אתה מבין? אני לא יודע איך להגיד לך. אני פשוט אשלוף את זה.
אז ככה. הלכתי לי ככה ברחוב, אני הולך, הולך, ומול העיניים שלי
מלא מלאן הרבה קוסיות. והן מסתכלות עליי במבט מורעב כזה, כאילו
הן ממש רוצות אותי ואת המפתח של חביתוש.
|
כל מה שרציתי היה לנקות את הבית. כלומר לשטוף את הרצפה מ-כל
אותן רגליים שהסתובבו פה במשך השנים כאילו זה הבית שלהם. לא
אהבתי את האנשים שהרגליים היו שייכות להם. הם תמיד דיברו איתי
ואמרו לי שאני לא טוב, ושאני צריך להשתפר. לא הבנתי ל-מה הם
מתכוונים.
|
בפינת החדר יש בקבוק קוניאק חתום. יש כרית למרגלות המיטה ושטיח
עם ציידים צדים תלוי על הקיר. על המיטה מונחת מלי מכוסה בגדי
חול קלים והרדיו מזמזם.
|
למה שאני אכתוב לכם סיפור? הרי אתם לא מאשרים, לפחות לא בוער
לכם לאשר. ואתם גם לא קוראים, לפחות לא בוער לכם לקרוא. אז אני
לא אכתוב סיפור, אני פשוט אשב פה עם שתי החברות המהממות שלי,
אשתה אקסל ואכתוב שירי שטות. כן, לא ידעתם שיש לי שתי חברות,
נכון?
|
הראש שלי קצת מתנדנד ואני צריך לשפוך מילים. אולי נבקר באיזה
פאב או בית קטן, חווה, באמצע שומקום. נתחיל מהחווה.
|
"אני גר פה." הוא אומר לי. "לא יכול להיות," אני אומר "אני לא
מכיר אותך." "אתה מכיר את כל מי שגר פה?" הוא שואל תמה, מנסה
להכשיל אותי. אני מכיר את כולם, כולם, כולם. אחרי שבע שנים
בגיהינום, אני מכיר אפילו את האבנים, והספקתי לתת להם שמות.
|
המצב-רוח השפוף שלו לא השפיע עליו. כלומר הוא לא נתן לו להשפיע
עליו. הוא ישב מול המחשב, שם מוזיקה טובה באזניות, והתחיל
לכתוב על דברים שלא קשורים למצב רוחו השפוף.
|
בשביל לכתוב אני צריך מסך כלשהו שמשדר קליפים ברצף עם המוזיקה
כמובן. התעוררתי מחובר לפוך מרוב הזמן שאני מבלה איתו, וגררתי
את עצמי לדלת, שם גבר זקן ממני, אבל חסון, דפק במרץ ושעשוע,
וחיכה שאני אזיז את הצורה שלי.
|
אני לא מוצא זמן לנוח בתוך כל המלחמה הזאת שמתרחשת אצלי על
המחשב. יש פה איזה טנק, והוא מפציץ את האנשים שלי כאילו אין
מחר. רגע, עוד רגע, אני ארים אליו טיל ממסוק, והוא יראה מה
זה... מה זאת אומרת מה אני עושה? אני נלחם. תלבשי תחתונים.
|
אז בסופו של דבר שניהם יושבים בבית המכוסח, אוכלים ומתמוגגים
יום שלם וערב שלם ולילה שלם מהמאכלים המעלפים שהידיים הקסומות
שלה יודעות לעשות. ומה בבוקר?
|
אני זוכר בעיקר את הבלונדינית על האופניים. היא עברה בצומת
בפסי החצייה על אופניים, והיא נראתה לי שונה כבר מרחוק. גם
בגלל שהיא בלונדינית, אבל לא סתם, אלא בתספורת עד הכתפיים.
|
הוא הגיע לדירתו בקומה המי יודע כמה, וניגב את רגליו מהבוץ על
המרבד בכניסה. הוא שלף צרור מפתחות וחיפש לאט-לאט את המפתח
הנכון, אז פתח את הדלת ונכנס.
|
בלילות בודדים בשדות ירוקים ישראל ביקשה פניך, על רגליה היחפות
העייפות ממסע הדרכים. ולבה הנודד לא יפסוק מלרדוף אחריך, לא
ישקוט מלדפוק על דלתות שערים.
|
בזמן האחרון היא מתביישת בגוף שלה בפניי. חשבתי עם מי היא שכבה
בלי להגיד לי, כי היה ברור לי שהיא "בגדה" בי, למרות שזה לא
הזיז לי ולא ראיתי בזה בגידה. מעניין מה הוא אמר לה, ואיך הוא
גרם לה להרגיש.
|
שמעתי את הפעמון מצלצל מראש המגדל הגבוה. ידעתי שאחו מתחרש עוד
קצת. תמיד אחו היה מצלצל בפעמון כשמישהו מת.
|
גוף חזק וראש חולה, עושה אימון חימום במגרש הטניס ליד הולילנד.
"להרים רגליים, אתה נרדם," אומר לו המאמן ומקפיץ אותו, אבל הוא
עוד חושב כמו כל הלילה גם כשהיה יישן על גורי הכלבים שהרעיל
ברעל עכברים.
|
והיא הייתה מונחת שם, בביתו, מולו על הספה כמו פעם. מחייכת את
החיוך המשועשע שלה, מאירה את כל הבית בעיניים שלה.
|
קורעים את האריזה של הנקניקיות, ומטגנים את הזרגים הקטנים בשמן
ותבלינים. חותכים תפו"א לרצועות, ומטגנים אותו בשמן עמוק. אבא
יכין לך ארוחה כמו שאתה אוהב, אני אעמוד ליד החלון ואצפה בשמש
שוקעת,
|
איש הולך ברחוב והגשם צונח לו על הראש. הוא אוהב גשם, הוא אוהב
קור, הוא אוהב חורף, והוא רוקד כשהגשם צונח לו על הראש. אין לו
מטרייה, והוא לא לבוש היטב מלבד ג'קט. הוא רוצה לקטוף פרח של
חורף ולתת לנערה שהוא אוהב.
|
מה שאתה אומר אני אמרתי לפני, אבל אתה לא זוכר. אני זוכר
מצוין, אמרת לי שהיא אוהבת אותי, אמרת לי שזה כדאי להתחתן,
אמרת לי שאני אסתדר מצוין. אתה צודק, אמרתי את זה, אני לא יודע
למה. טוב, אתה יודע שזה לא קרה. כאילו, אני שמח על הילדים
מאוד, ואוהב אותם, אבל האיש
|
כשהיא יצאה החוצה אל החורף, לא היה לי אכפת. לא היה לי אכפת
אפילו אם היא תקפא למוות. הדלקתי את החימום, התלבשתי היטב בגדי
בית, נכנסתי מתחת לשמיכות עם מוזיקה וקראתי ספר טוב.
|
עבודה קשה אתה עושה, לא מגיע לך קצת מנוחה? הוא שייף את הסכין
הלוך ושוב ובחן את חוזק הלהב ואת החדות שלו על ענפי במבוק
מקובצים יחד בחבל.
|
הם גרמו לו להתבייש במוזיקה שלו, כאילו היא לא מספיק חשובה, לא
מספיק טובה. ולא משנה לו שהוא נחשב לאחד מגדולי המוזיקאים
בארץ, כל התשבחות ואהבת הקהל עוברים לו ליד האוזן, הוא שומע רק
קולות לעג וביטול.
|
אז מה, נמאס לו לשמוע בלוז, הוא רוצה לשמוע רוק נ' רול. אבל
הרדיו שלו דפוק, ואי-אפשר לשמוע אף תחנה, וגם הדיסקים לא
מתנגנים, ובכלל אין לו טלוויזיה לשמוע בה מוזיקה. אז הוא יורד
למחתרת.
|
השמש לא שקעה באופק, והרוח הייתה נעימה. היא אמרה שהיא אוהבת
רק אותי. היא אמרה שאם אעלם לה, היא תבוא למצוא אותי. היא אמרה
שלעולם לא אחשוב שזהו ואין יותר. ברגע מת, כשנדמה שהכול נגמר,
היא פה. מזכירה לי את הכול.
|
"אני הולך לטפס על הדקלים."
"מה? איזה דקלים?"
"מיאמי ביץ' אילת."
"אהההה?"
|
כן, אתה גיבור גדול, אתה מנקה את פני השטח. אבל אני שמעתי
שמועות אחרות, על גשם בנובמבר, על חמסינים באוגוסט.
|
אני מתנמנם בפינה כמו כלב שוטה, על המיטה הלא ממש מוצעת, שיכור
ובלה, מלא חזיונות של ערפול חושים, מלקק את הפצעים, בוכה על
חטאים ושמח על חסדים, כשמנעול הדלת נפתח ואת נכנסת מלאה חרדות.
מה אתה עושה שיכור כש-כל האנשים עובדים.
|
ככה בלי לשים לב אני מוצא את עצמי מת
ערני, שחצן, גאוותן, מסריח, אכזר, מדושן
ככה בלי לשים לב אני מתחיל את היום שאיננו נגמר
שמזכיר את היום שמזכיר את היום שמזכיר את היום האחר
|
כשאני קם בבוקר אני מדליק סיגריה. לא משנה שאני צריך להשתין,
אני מדליק סיגריה. השלפוחית של השתן כבר למדה לחכות עם הלחץ
שלה לפחות עד שאסיים סיגריה אחת, אחרת היא סתם תשתולל.
|
פרנקי התעורר בבוקר. "אני לא מוצא את נעלי הבית הזונות שלי!"
הוא צרח, ואף אחד לא ענה לו. לבסוף הוא מצא אותן מתחבאות בפחד
מתחת לשולחן. "נעלי בית זונות, רציתן להתחמק ממני, אה? אבל
תפסתי אתכן!"
|
שולף קיסם משיניו ומשתמש בו למטרות נלוזות. אני לא יכול להגיד
לו די. מחטט עם הקיסם עמוק בתוך העור שלי. איך אגיד לו די?
במקום זה הוא עושה לי קעקוע, אני לא אומר לו די. זה כואב, הוא
אומר אתה רצית. אני אומר אני עדיין רוצה.
|
היא מנערת ממנה את נעלי הבית מפלסטיק, פושטת חולצה וחזייה,
מכנסי טרנינג ותחתונים, וכשהם מונחים בערבוביה על הרצפה היא
עומדת מעליו ישן, מצונף בתוך תוכו, חולם את החלומות הטרופים
שלו לפני שיתעורר יום אחד.
|
הסיבה הפשוטה היא שאני רוצה שבתוך הבור שלי תהיה האדמה הזאת
ולא הזאת. אז תוציא את האדמה הזאת מתוך הבור, ותשים בו את
האדמה הזאת. "אין פה בור," יש בור, אתה לא רואה אותו כי יש בו
אדמה.
|
בבוקר יום ראשון שיחקו הפעמונים על מגדל המבנה הגבוה. האויב
עמד בגבולות וקינטר בארטילריה לחימום. טילים נשלחו מ-פה ומשם
משני עבריי הגבול. אני ישבתי על עיתונים ורק רציתי לישון.
|
את מדמיינת אותי יושב אצלך בסלון, ואת אומרת לי כמה שאני יפה,
ושיש לי אף גדול. את אומרת לי - תן לי לשחק לך באוזניים. את
אומרת לי - תן לי להעביר אצבעות בשערך. אני כבר לא פה, איפה
את? את לא סופרת אותי ממטר, וגם לא אני אותך.
|
זה יותר מדי מוקדם להיות כל-כך חרמן. איזו מן שמש זו ולמה היא
לא מחממת בחורף, אבל בקיץ היא שורפת. מה, אני רוצה לשנות סדרי
עולם? יש סדרי עולם ויש סדרי עולם, תלוי מה ההגדרה לסדרי עולם.
|
"אתה שותה?" שאלה אותי האחות במרפאה לבריאות הנפש.
"מה האפשרויות?" שאלתי.
"אני צריכה לסמן - לא, קצת, או הרבה."
"אני שותה הרבה, אבל לעיתים רחוקות."
|
אבא ואני שיחקנו כדורגל, וכשחזרנו הביתה - אבא אמר לאימא "הבן
שלך גבר אמתי, כמה פעמים הוא התקיל אותי..." ואז הוא הלך
להתקלח, ואני נכנסתי לחדר לסרוג את כובע הצמר של אימא.
|
מאמי, הוא אמר לי, בואי למיטה. אני מצטערת, גוזל, אני צריכה
לסחוט את הכביסה. אבל מאמי, הוא אמר, אני חרמן, ואני אוהב
אותך.
|
אגואיזם ועדינות, אלימות וכנות... בוקר טוב, עכשיו לילה, וירח
מרחף בין העננים, ולא רואים אותו, כי הוא בין העננים. שמיים
שקטים מחוררים מלאים תהום ואור לא נראה וחושך על פני תהום,
ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.
|
ברדיו המתחלף קול שופע וחם, ומים מטפטפים בברז באחת הדירות
מגיעים עד לכאן. הוא שואף אוויר ואומר את מה שבליבו, וזה לא
הרבה. והיא מתעטפת צער של תענוג ומוסיפה לשבת על הספה ברגליים
חשופות, האור נשבר על ירכיה.
|
ועכשיו לנושא הבא - איך מכינים שקשוקה.
היום אני אלמד אתכם איך מכינים שקשוקה.
תהליך הכנת השקשוקה מאוד פשוט והולך ככה -
|
הוא עבר את הגשר. מצד אחד ממנו בא היו ספוגים טורפים, צמחים
ש-רצו נתחים מבשרו, חולות צבעוניים טובעניים, והשמש... השמש
הייתה שם כה חמה,
|
"ברור שאתם משוגעים," אמר המורה הזקן שיצא לפנסיה, וחידד את
העט שלו, "ולמה אתם משוגעים, אתם חושבים?" הוא שאל את הכיתה
בעיני שוטה זקן וערמומי, הנוער הביט בו בעיניים אדישות
וקפואות, "כי המבוגרים כמונו משגעים אתכם!"
|
החדר נקי ומצוחצח, כמו שירותים של בית מלון. אבל היא בוכה. "מה
קרה, מאמי?" "לא טוב לי." "למה?" "לא יודעת." כנראה זה קטע כזה
של נשים. לך תדע איך הראש שלהן עובד.
|
נכנסתי לחצר בית-הספר, וזה היה בדיוק כמו שהוא תיאר לי. עם
האוויר העכור ותחושת אור הדמדומים, כאילו השמש שקעה, אבל עדיין
יש אור מועט. ראיתי את כל החלונות סגורים, ואת הקלמרים
המנופצים על כותלי בית-הספר.
|
ראיתי אותה מתרווחת בקצה המזח עם רגליים ארוכות מגולחות, יחפה,
משעינה את כפות רגליה לפניה על המעקה הנמוך, ומביטה בציפורים
עפים הולכים וחוזרים, וחגים במעגלים.
|
שמיים מעל והראש שלו עף לספירות עליונות. ככה זה כשהראש שלך
ריק ואתה מחליט למלא אותו דווקא בספרים על עולמות עליונים. הוא
נע והולך כאילו הוא מרחף, כאילו הראש שלו בין העננים.
|
מה באת אליי אישה צעירה, שוכבת בחוף הים וזוללת ארטיקים ובירה.
חופרת עם כפות רגלייך בחול הרטוב, ועושה גומות בחול עם השדיים.
אני יושב במסעדת דגים שמשקיפה אל הים ורואה אותך צוחקת אל
השמש, והשמש צוחקת אלייך.
|
ואני הולך במדבר הזה, וזה חתיכת מדבר. איזה 2000 ק"מ רבועים של
מדבר. ואני אומר פה נבנה כמו לאסו-ווגאסו.
|
"זה הנושא שלנו היום, אם תרצה או לא," אמר המרצה וטרק את הדלת.
מיכה נשאר בחוץ, במסדרון הפתוח, והרגיש איך הלב שלו נוזל
לתחתונים לאט-לאט-לאט. נדמה ש-כל העולם הסתווי סביבו שוקע אתו.
|
בכל זאת כשהבן-אדם בא הביתה, הוא מצפה לקבלת פנים חמה. הוא
פותח את הדלת, שואף את אוויר הבית, ומחייך. הוא מחפש אדם קרוב
בבית, כשהוא קולט את האיש, פניו הופכות מוארות, והוא מוכן לקבל
אותו באהבה אחרי שלא ראה אותו הרבה זמן בחוץ...
|
הכותרת בעיתון זעקה שיש בניין חדש ליד העירייה. אף-אחד לא בנה
אותו, הוא לא היה קיים בערב יום חמישי, הייתה שם רק רחבה של
פסלים חובבניים, אבנים ושיחי קוצים. אבל בבוקר יום שישי היה שם
בניין, וגם היו שם אנשים שעבדו בעבודות משרדיות
|
היא התעוררה לשמע דפיקות עקשניות בדלת. היא ניסתה לישון עוד
קצת, אולי זה חלום, אולי האיש ילך, אבל הדפיקות נמשכו. היא קמה
מטושטשת והציצה בעינית. זה היה הגבר שלה. היא פתחה לו את הדלת.
|
קנדי הציצה לחדרו, (שהיה בסוף המסדרון,) במבט קרוע והתכוונה
ללכת. "קנדי!" הוא צעק אחריה, וגיחך. היא חזרה ועמדה בדלת. הוא
הביט עליה בעיניו השקועות המסוממות. "תיכנסי, תיכנסי, יש לי
דיבור איתך."
|
בארון יש דלת למצעים ומעילים על קולבים. מאחורי הדלת הזו
בארון, מאחורי המצעים והקולבים, יש דלת נוספת. הדלת. הדלת
מובילה לגן-עדן. זה לא גן-עדן במובן הדתי, אלא גן-עדן כפי
שראיתי אותו בחלומותיי המתוקים ביותר.
|
הוא יצא את הבית יום אחד ולא שב. כולם חשבו שהוא ישוב, אבל הוא
לא שב. הם אפילו הכינו לו את החדר שלו, עם מיטה, מצעים, ארון,
אפילו כיבסו לו את המגבות, אבל הוא לא שב.
|
כולנו נרקומנים של אהבה, אמר לי הקבצן המסריח והמלוכלך כשהוא
גורר את רגליו, ואני הולך לצדו. זו לא אשמתו שהוא מסריח
ומלוכלך, כי אין לו איך לכבס או להחליף בגדים, או להתקלח. אני
דווקא אוהב אותו, אבל הוא לא רוצה לבוא הביתה שלי להחליף בגדים
ולהתקלח. כי בעצם, המש
|
הגיטרות מנסרות והתופים חורקים, והזמר שפיפון עם פני מכרסם
אצילי וגוף דקיק, נוטף זיעה, זז שם כמו נחש כשכל הקהל רוקע
ברגליים יחפות ומפריח בועות סבון אפור אל השמיים החשוכים, שום
כוכב וירח אין בהם, גם לא אלוהים.
|
הוא מתווכח איתי שעות מה כדאי לעשות ומה לא. אני התפננתי מזמן.
אין לי חשק לכתוב, אין לי חשק לקרוא, אין לי חשק לחיות בחום
הקיץ הזה. לא שבחורף קל, אבל שם הייאוש יותר נוח. הוא אומר לי
שלא הייתי צריך להשקות את העציץ, אלא לתת לו למות.
|
אחרי רגע, שניים, מצאתי את עצמי על הברכיים, מנשק לה את
הרגליים היחפות ומוצץ את אצבעות הרגליים שלה, והחגורה שלי
כרוכה לי סביב הצוואר, והיא תופסת בקצה החגורה כמו בקולר.
|
"אני אאאהבללל... אני אאאהבללל... צעקתי לפני כולם
במסיבההההה..."
|
אבל אתה יודע את זה. אתה יודע את זה, ואתה יודע את זה על כל
אחד ואחת שנותן לך את מעט הכסף שיש לו לקנות דברים שהוא צריך.
הוא נותן לך מטבעות וקונה לחמנייה ואשל, זו כל הארוחה שלו
לבוקר.
|
הם מתחילים בבום, זעקות וצווחות עד השמיים. הם מתגאים בקול
החזק כמעט חסר הסיגריות שלהם. הם משתמשים בהרבה תופים וגיטרות
בס. אבל את הרדיו אני שומע רחוק בחדר וזה משדר בסלון. אם היה
לי אנרגיה עכשיו הייתי צורח יחד איתם "סקס, סמים ורוק נ' רול!"
אבל אין לי כוח.
|
הוא מתעקש לכתוב על המאורעות שחלפו לפני שנים רבות. היה לו
חתול לבן ומפונק שהיה שורץ או יישן על כריות ליד הקיר. כשהוא
חשב אם לתת את המה שמו ל-מה שמה, היא כבר החליטה שנמאס לה
ממנו, והלכה לחפש חתול אחר.
|
ישבתי על רצפת העץ הלא-גמורה בבית שאני בונה איתה על הנהר.
כתבתי סיפור קצר לשעשוע, משהו להעביר את הזמן. הייתה אישה אחת
שגרה בתוך בקתה, לא כזאת, ישנה וטחובה, בתוך יער. היער היה על
אי, והאי היה על אגם.
|
איזה סל זה בכלל? שמתי בקבוק מיץ ענבים לקידוש במקרר שיהיה מה
לשתות. את יפה מאוד. אני נאה...
"תשובתך נאה מאוד, ווטסון יקירי, אך האם שמת לבך למקרה המוזר
של הכובע?"
|
הוא לא מדבר איתי כבר שנתיים. שעתיים. אני קוראת בשמו שוב ושוב
והוא לא עונה. אמרתי לו שיכול היה להיות יותר גרוע, והנה זה
קרה. אותם הרגשות הכלואים בבטן, אותה הסחרחורת של חוסר-אונים.
|
היו שודדים. זה סיפור על השודדים, או על ים היין? אולי על
שניהם. הקשיבו היטב ואולי תרוו נחת. אז... שודדים, כן. פיראטים
מה שאומרים, שעברו עם ספינתם ליד אי, וראו דרך משקפת אדם צעיר
יפה תואר מתאבל על מות אהובתו, אישה צעירה שגופה המת היה מוטל
על החוף.
|
איזה מן יום זה, שהשמש זורחת וחם, אבל אין אפילו ציפור אחת
בשמיים. הם שאלו אותו למה הוא מסתובב עם חצילים על הראש. הוא
לא ידע את התשובה, חצילים זו הדרך של הראש שלו להיות, וזה נשמע
לא הגיוני, אבל זו הסיבה.
|
כשהבחורה ראתה שהם כבר נכנסו למקום ציבורי, היא שתקה, ורק נעה
בעצבנות, כשבעל התחנה מטיח שטרות מגולגלים של כסף על הדלפק,
רושם במהירות משהו באיזה פנקס, ומחלק הוראות מהירות לעובדים.
|
התעוררתי כשאיזה אחת בכתה לי על חבר שלה, אותו אולי הכירה
חודש, על זה שהוא הלך, והיא לא יכולה לגשר על הפערים, ועוד זבל
בכייני נוסח גיל 18.
|
הוא בכה ועיניה חמלו, הוא בכה ועיניה דאגו, ואז נשמעה חבטה
בדלת והיא נעלמה. הוא רץ על ברכיו אל הקיר, מחפש אותה בו, מגרד
בציפורניו, אז הדלת נפתחה ונכנסה אישה כה יפה וכה מכוערת. יופי
חיצוני רב לאין שיעור וכיעור פנימי מושחת וגאה בחטאיו.
|
אז מה אתה אומר, היא גמרה את עצמה? תמיד ידעתי שהיא תגמור את
עצמה יום אחד, אבל לא ככה, ממש פוצצה לעצמה את המוח בפטיש, זה
לא נורמלי. בכלל לא ידעתי שבן-אדם מסוגל לעשות דבר כזה לעצמו.
|
אז כן, היה לו קשה אותו יום, הוא לא יישן טוב בלילה. מה "מה
קשור"? הוא הגיע לעבודה עם עיניים עצומות, זה מה שאני אומר לך.
המנהל עבודה ראה אותו, נהיה לו שחור בעיניים. אמר לו, לפני
הכול, בוא אצלי.
|
נשימות עמוקות בשביל לא לחכות, הוא אומר לעצמו, אבל לא אכפת לו
לחכות. החביתה הגיעה בשתיים וארבע דקות, בדיוק בזמן, כדי לשים
אותה בתוך פרוסות לחם ולאכול.
|
הוא צבע את הציפורניים בירוק פוקסיה. יש דבר כזה? אם יש אז
יופי, אם לא - לא נורא, בכל זאת הוא צבע את הציפורניים בירוק
פוקסיה, גם את הציפורניים של הרגליים וגם של הידיים.
|
מתעורר בחדר ללא שינה, בחדר עבודה. הילדה שאתה אוהב, היא הילדה
שאתה שונא, חושב אם להכין כוס קפה. לא קל להכין כוס קפה בימים
אלה של שכרות. לשתות כוס קפה אחרי לילה של שכרות, זה גורם
מכריע לגועל ואולי אפילו יגרום לי להקיא.
|
היא תעמוד אולי עירומה באמצע חדר ריק, ותרצה ממך חיבוק שיימשך
לנצח. ואולי היא תיעלם ותשאיר אותך לבד אפילו בלי זיכרון של
נשיקה. בשני המקרים - איש, לעולם, לא יבכה איתך.
|
מפלצת הכתיבה של סבא, מכונת הכתיבה של סבא, עומדת בדיוק באותו
המקום ובאותה הפוזה כבר חמישים שנה. לפעמים אני מנגן עליה,
שירים למגירה, סיפורים לנשמה. מכונת הכתיבה של סבא אהובה מאוד
על הנכדים, ש-כל היום מקשקשים בה ומקשקשים.
|
הלך את החורף הזה שעוד מעט נגמר. הלך עם החתולים, עם
בקבוקי-השתייה שהיה אוסף מהפחים, עם האזוב והעובש שהיה צומח על
גופו, עם שיער דביק ושמנוני עור מזיע חוסר במקלחת. היה הולך את
הבתים הנטושים והמזרנים המסריחים, היה הולך את הוודקה הזולה,
את הסיגריות
|
"יש חריצים סביב עיניך," אמרה לו. "מה ראית?"
|
הוא מסתכל ימינה, הוא מסתכל שמאלה, וחוצה את הכביש. מימין הרבה
דוכנים לצעצועים לילדים על קפיץ, כמו מסוק מסתובב עם פרופלור,
או ליצן חובט במצלתיים זו בזו. זה לא מה שמיטל תרצה לקנות,
|
כשאתה יוצא מהבית וחושך בחוץ. על העצים תלויים עורבים. אתה
משפשף את הידיים כנגד הקור. אתה פותח מטריית הגנה כנגד הגשם.
ירח כבד, מלא ועגול, כורע ממשקלו מעל צמרות העצים.
|
הגוף שלי קורס, אני קורס. זה קשה, זה קשה מאוד.
הוא הסתכל עליי בחצי מבט נרגז והמשיך להדיח את הכלים. "ומה
אני?" הוא אמר כאילו גם הוא. אתה בריא, צעיר, חכם. כמו פרי
עסיסי. אתה אפילו סקסי וחטוב. הוא צחקק.
|
לא היה לי מה לעשות. ישבתי בבית הקפה ועישנתי את הסיגריה
המזוינת שלי ש-למה אני מעשן אותה בכלל. אבל אני אוהב לעשן
אותה. ופתאום קפץ לי הטרול הזה משום-מקום, מתחיל לצעוק,
ולצחוק, ולהצביע "אתה ארנבת, אתה ארנבת!"
|
"ערב יפה היום," אומר טרומפי, הוזה עם קיסם בין שיניו ומבקש
סיגריה. "אכן, ערב נפלא," עונה לו ז'בו ושם בידו סיגריה.
"בלילה כזה עלינו להיכנס אל הכפרים ולבעול את הנערות הצעירות.
מה דעתך טרומפי?" "אכן," אומר טרומפי בקול הזוי.
|
אני לא מבין למה אני צריך ללקק לה את חור התחת. אני אדם עייף,
אני הולך לישון מאוד מאוחר, ובבוקר אני צריך לקום לעשן סיגריה
ולקחת את התרופות שלי. שנים אולי יובלות לא שתיתי מיץ עגבניות,
אני מתגעגע לגלידה אמיתית של שוקו-וניל עם סוכריות, מחלב
אמיתי.
|
+ שלום, אני שמח שבאת.
- מה אמרת?
+ אמרתי שאני שמח שבאת.
- למה?
|
אני מחייך והיא מחייכת. מזג-אוויר טוב מעט קריר, הרוח בפנינו,
באיברים. כמו סרט ישן היא לובשת שמלה אוורירית והבגדים שלי
קצרים שק עליי.
|
היא שכבה-ישבה במיטה והאזינה לרדיו ואני חיפשתי את התדר ללב
שלה. הרבה מטחים סטטיים קלטתי, הרבה רעשי רקע, לכן ויתרתי
ונכנסתי למקלחת. מזג-האוויר היה אביבי, התקלחתי במים פושרים,
עשיתי נוד קטן והסרחתי את כל המקלחת.
|
ברטה הזמינה אותו לקפה, אמרה "אתה בחור יפה, תשאיר עשירייה
בצד." היא ישבה עם הכלבה הגדולה שלה, זהובת-הפרווה, באחד
הפינות של הגן-הציבורי. הכלבה הייתה נינוחה לגמרי, ורק מדי פעם
הרימה עיניים סקרניות לירוחם.
|
היא הגיעה אליי בבוקרו של יום ראשון. דופקת בדלת ומבקשת מקום
להתקלח, לאכול ולשתות, וגם לנוח. חבר שלה זרק אותה מחייו בערב
יום שישי, ומאז היא מחפשת פינה.
|
חתול שחור מיילל אי-שם מבקש קוס שחור של חתולה מיוחמת. צבע
הדממה צבע מוות רך נוזל כמו נוצות על פני הישימון העירוני. למה
לעזאזל באתי לכאן.
|
"אתה נראה כמו אחד שיצא מבית-שימוש", אמר לי פרנקי כשנכנסתי אל
תוך הבר, "אני גר בבית-שימוש", אמרתי לו. ראיתי את דלילה יושבת
לבד באחד השולחנות ובוכה את נפשה אל כוסית וויסקי.
|
הראש עף לכל הכיוונים, "יש לך בעיה?" הוא שאל. אף-אחד לא ענה,
כי הוא היה לבד. הוא עמד מול החלון לעשן סיגריה, וראה חיים.
החיים האלה התאמצו וגנחו ושאגו עם כל חבטה במחבט הטניס.
|
"סוף העולם לא מגיע, אל תמהרו למכור את הבתים שלכם ואת עצמכם."
אמרתי במיקרופון ושמתי שיר. כאב לי הראש, והמוזיקה, כמה
שניסיתי שהיא תהיה נעימה, רק החריפה את כאב הראש.
|
זהו. נגמרה החופשה שחיכינו לה כל השנה. הגיע הזמן להיכנס עם
המזוודות הביתה, לפרוק את הוויברטור, הטמפונים, המגבות,
המטליות הלחות, האיפור חזרה לשולחן האיפור, והתחתונים לסלסלת
התחתונים.
|
אז הוא אמר לי שהוא אצבע, לא הבנתי. לא הבנתי, אמרתי לו, והוא
אמר שכולו אצבע, לא הבנתי. לא הבנתי, אמרתי לו, והוא אמר שהוא
לא יכול להעמיד את הזין, וכל מה שהוא יכול להביא לי זה אצבע.
גם אצבע זה טוב, אמרתי.
|
היא אמרה ככה וככה, ואני אמרתי ככה וככה, אבל האמת שלא הבנתי
מה היא מדברת. היא דיברה על היחסים בינינו, ואיך לשדרג אותם על
בסיס משיכה גם גופנית גם מנטלית כדי שיהיו יותר מלהיבים.
|
היא מתקשרת כשאני יישן. "קום, חתיכת פדלאה! תזיז את התחת העצלן
שלך!" בת-זונה, בקושי פקחתי עיניים, בקושי עניתי לטלפון, אפילו
לא שתיתי קפה סיגריה. אני קם ומתנודד לשירותים,
|
התעוררתי בערך באחד או אחד וחצי בלילה, לפני בערך שעתיים וחצי
או שלוש, ועד עכשיו הייתי עסוק ב-להתאושש מהשינה. חלמתי חלום
שלא משנה מה, אבל הוא היה מוזר מבחינת הסיטואציה, וכשהתעוררתי
הייתה לי הרגשה כאילו מישהו או מישהי שם לב לקעקוע שלי, וזה
מעניין אותו באיזה
|
כמו שהיא אמרה - אני הולכת ממך. היא אמרה את זה בהקלה, כאילו
היא משתחררת ממני לחופשי, כאילו הייתי לה למעמסה. אבל זה בסדר,
אני אומר, שתלך, אם זה עושה לה טוב.
|
הוא לא מצא את הגרביים. הוא באמת חיפש אותן בכל פינה, אבל לא
מצא את הגרביים המזוינות. הסצנה הייתה עצובה מאוד - הוא ישב
בדיכאון עם כוס וויסקי ושרשרת סיגריות, שתה ויילל בכאב על אבדן
הגרביים.
|
עבדה עליי ארבעים עשרים וחמישים. ירדה עליי בצורה משעשעת,
אמרתי - אני לא לוקח שבויים. קיפדה את פתיל חיי, ולא נותר אלא
הלם אילם. כל מה שנתנה, לא פתח את השער לסצינה הזו, בה הגיבור
דוהר אל האופק.
|
אמר לי בוא נכתוב. על מה יש לכתוב, שאלתי. הבית ריק, ריק
מאנשים, ריק מחיות, ריק מ-רוחות, ריק מצמחים, ריק לגמרי חוץ
ממני שאני פוסע בו הולך מחדר לחדר, ולפעמים מתגעגע קצת לאיזה
חיבוק מבן / בת משפחה, שיפתח לי את הצ'אקרות.
|
התעוררתי לפנות בוקר כשרשת לוכדת חלומות מכסה את פניי, אבל בכל
זאת התגנבו חלומות לא טובים על חרפת רעב, על פשיזם, על "החומה"
של פינק-פלויד, ועל הספר "1984". אני מסיט את לוכד החלומות
מפניי, וגומע שארית אקסל בפחית על השולחן.
|
הוא גמר את נתחי הלחם בתוך החלב. מהדירה הזאת הוא לא יכול לצאת
כי אין לו לאן ללכת. יש לו בפינה של הפינה שני חפיסות סיגריות,
אחת מלאה, אחת כמעט. הוא קנה אותם בשאריות הבקשישים שלו עם
הלחם והחלב.
|
אני לא יודע למה היא קראה לי בשביל זה. היא אמרה לי "בוא אליי,
אני רוצה שתראה משהו," זה לא ביג-דיל, היא גרה שתי קומות
מעליי, אבל בכל זאת הייתי צריך קצת להתארגן כדי להיראות כמו
בן-אדם. כי בכל זאת אני לובש בבית כבר אותם בגדים כבר חודשיים.
|
למה מה? אתה חושב שאני נהנית לשכב במיטה כל היום כשאתה הולך
לעבוד? לך לפחות יש תעסוקה, אני סתם משתעממת. כל היום אני
שומעת רדיו, כמה אפשר? אז קניתי לי עשרים דיסקים, מהכסף שלך,
אז מה, מה, לא מגיע לי?
|
"חתיכת חרא בן-זונה! נתתי לך הכול! הכול! וככה אתה גומל לי?!"
"אבל אני רוצה פיצה. מה אתה מתרגז. כולם בבית-הספר אוכלים
פיצה, גם אני רוצה." "ואם כולם יקפצו מהגג? גם אתה תקפוץ?
חתיכת חרא קטן!"
|
אז מה את עושה כאן? "יש שם איש תלוי, אני לא רוצה להיות שם,"
טוב, תתרווחי, תורידי נעליים, וגרביים, את יכולה להוריד גם
חולצה וחזייה, כי חם. היא הורידה את הדברים כמו שאמרתי
והתרווחה על הספה,
|
והם יקבלו אותה בפנים מחייכות, מפויסת יותר. יגידו איפה היית,
למה עזבת את המשחק שלנו. הייתי עייפה, היא תגיד. הייתי עייפה,
הלכתי לישון אצל ידיד.
|
אני לא יודע למה הוא לא עונה לטלפונים. אולי הוא חושב שאם
יתעלם ממני, אני אוהב אותו יותר. אבל אני לא מתייסר, למרות
שאולי הוא חושב ככה. לא אכפת לי
|
אהבה... זו מילה גדולה. הסרטים והסדרות טלוויזיה הורידו את
האהבה לזנות, אבל זו מילה גדולה. כי בעצם אהבה... זה הכול. זה
חומר, זה רגשות, זה תנועה, זה מחשבה.
|
בשער עמד בנצי השמן הכייס, בן 8 וחצי, מלקק ארטיק אדום, לועס
מסטיק ורוד, וכל הכיסים שלו מלאים ופלים מצופים שוקולד
וסוכריות טופי. ראה אותי התחיל לצחוק "וווההה... איזה זקן
אתה!" "מה נשמע, בנצי." אמרתי ממרום שנותיי.
|
בסנדלים ובכפות רגליים מאובקות היא חוצה את כל מדבריות הסלע
כדי לשאול, לדעת, מה שלומי. ואני לא יודע. המים המתייבשים על
כפות ידיה סודקות אותן, שריריה כואבים והיא לא תגלה לי, לא
תגלה. באתי אליך, היא תמחה את הסימנים פחות או יותר, ושלוש
דפיקות בדלת.
|
הבן-אדם היה חייב לשבור את הקרח איתה, במקום זה הוא שבר לה את
הפרצוף.
לא, אני לא מצדד באלימות משום סוג, אבל מעולם לא ראיתי במילים
- אלימות.
כי מילים הן בעצם סמלים של משמעות של משהו, ולא הדבר עצמו.
כשאדם קורא טקסט, הוא יכול לפרש אותו איך שהוא רוצה,
|
לא יודע מה יש בך מלי, באמת לא יודע. למה אני מוכן לקפוץ ממגדל
עזריאלי כדי לפדות את חייך? למה אני מוכן להיות כל מה שתרצי?
למה אני מרגיש חי רק כשאת נכנסת בשעריי, ומשהו נכבה בי, האור
בעיניים, כשאת הולכת?
|
זה מה שאמר השדרן או אולי המגיש בטלוויזיה כשהגיש קליפים של
דיוויד בואי, וכינה אותו "דוד המלך." אני נעתי על המרבד העמוק
ומזגתי וויסקי כשאני מביט בחצי עין על המסך, ומרגיש ביטחון
ושלווה גדולים שנובעים מעולם צר כי אין לי אינטרנט והתקשורת
משקרת ואני מאמין, ואלו
|
אני יוצא לרחוב, רחוב שקט, רחוב טוב, ומקהלה של תזמורת הולכת
כמו צעדה סקוטית עם חמת חלילים ותופים, ומאחוריה ארון שחיילים
נושאים. מי מת? אני שואל כל אחד ואחד, אבל אף-אחד לא עונה לי,
הם רק עומדים במדרכות ובוהים בעיניים כסילות מצועפות בצעדת
המוות על פני הרחוב
|
זה לא ייצא מ-פה לעולם, אלא בדרכים יותר פתלתלות. הבן-אדם הלך
על פסי הרכבת, ולא היה אכפת לו אם הרכבת תעבור. למען האמת הוא
ידע שהרכבת תעבור, כמו שהיא עוברת כל ערב,
|
שיחקה בי כמו בכלבלב כשאני משתטה ו"משפיל" את עצמי לרגליה. היה
לה דילדו עם רצועות עור בקצה השני, והיא היכתה אותי בו, כלומר
הצליפה, לא שזה כאב, וצחקה וניסתה לשחק אותה מלכה קשוחה, כמו
בסרטים האלה הסוטים,
|
אז הוא קילף את העטיפה של הסוכרייה, והכניס את הסוכרייה לפה,
מוצץ אותה כ-תוהה על טעמה. לא רע, הוא חשב, וניסה למצוץ אותה
כמו שצריך, אבל משהו באישיות שלו לא יכל לשאת זאת, והוא ריסק
אותה בשיניו.
|
זה בגלל שאני לא יודע מה מצפים ממני. יכולתי להיות הכול, הכול,
אבל אני לא יודע מה רוצים שאהיה. תהיה פשוט אתה, מה הבעיה? הכי
טוב להיות עצמך. לא, זה לא טוב, כי אף-אחד לא אוהב אותי בתור
עצמי. אני צריך להיות משהו אחר, משהו שאנשים אוהבים, אבל אני
לא יודע מה הם א
|
על הקיר הייתה תמונה גדולה של קורט קוביין הקדוש, עם נר תמיד
דולק לצידה. לעיתים אנשים היו עומדים מול התמונה, בוהים בה
ומתפללים, או בוכים. היה שטיח רך בצבע ארגמן למרגלותיה של
התמונה למי שירצה להשתטח לפניה ולזכך את נפשו המקוללת מהשפעות
קפיטליסטיות ושאיפות יהי
|
הייתה לו עבודה טובה, כל היום לנסוע ממקום למקום, ממקום למקום.
הוא אהב לנסוע ממקום למקום, ככה הוא היה מגיע ממקום למקום. אבל
יום אחד קרה אסון, משהו מאוד פתאומי, הוא הבין ש-כל המקומות הם
בעצם מקום אחד.
|
אני חושב אני אצא לדוג לי זיון. אני אלך ברחובות הריקים של 4
בבוקר ואחפש לב שבור כמוני. היי מתוקה, רוצה שנתנחם זו בזרועות
זה בזרועות זו? בואי איתי הביתה שלי, לא חוקי לעשות אהבה בחוץ.
|
בבוקר אתה מזהה את עצמך במראה בערך, אבל לא בדיוק. לא צריך
להשתמש בכוח כדי לכתוב כתיבה אינטואיטיבית, או איך שקוראים
לזה. יש שמש חולה מרוחה על הפנים שלי, ובזגוגית, ובשולי המסך
הזה.
|
בגשם הראשון לא היה בשר. פינטזנו על חמין של בשר עם שעועית
וחיטה והרבה רסק ותבלינים, או מה ששמים שם, אבל זה לא היה.
נאלצנו לאכול לחם עם אשל, אפילו שמנת לא הייתה. היה מעט מלח
לבזוק על האשל. זה מה שהיה, לא יכולנו לבקש יותר. לא היה ממי,
מאיפה.
|
הוא נפל ומת. זה לא נורא, זה קורה הרבה, בכל מקום, שמישהו נופל
ומת. אבל הוא נפל ומת עליי. נפרק את זה - הוא הקיא עליי כשהוא
נפל עליי ומת. הוא דימם עליי כשהוא נפל עליי ומת. העיניים שלו
נזלו עליי כשהוא נפל עליי ומת, וגם המוח שלו לא נשאר במקום.
|
הוא נפל נפילה ארוכה מתהום הפוכה לתוך המיטה שלו. הראש שלו
הדהד. נדמה כמו רפיון וייאוש טיפסו כבר מזמן מכפות רגליו,
התפשטו מעלה אל הגוף, וכעת הם חונקים את צווארו. הראש שלו היה
כענבל פעמון בלי משהו להיאחז בו.
|
מה לקחת לגן? לקחתי את הדובון הכתום עם העין החסרה, קופסה קטנה
של לגו צבעוני, טושים במלאן צבעים, תיק-אוכל עם כריכים של
בוטנים - בננה ותפוח, ופרח קטן ועוד תפוח לנורית.
|
כשהיא רחצה את ידיה בכיור, הרגשתי את כל החטאים הרבים נשטפים
במים וסבון, אבל עמוק בעיניה הם עוד היו נוכחים. היא פרשה לחדר
הנוחיות עם עיתון, שבועון, ג'ורנל, ובינתיים כל החיילים שלה
התכוננו למלחמה.
|
"אז מה עושים?" "שותים קפה." "אתה רוצה קפה?" "אני אשמח לקפה."
היא הלכה למטבח ופתאום התבלבלה. איך לעזאזל הוא אוהב את הקפה
שלו?
|
+ אני מתבייש לשלוח את הילד שלי לגן. הגננת האולטרה-סקסית הזאת
כל הזמן מנסה להתחיל איתי.
- אז מה אני צריכה לעשות? גם לכבס, גם לנקות, גם כלים, גם
רצפה, גם ללכת לעבודה עם הבוס השמן המקריח, וגם לקחת את הילד
לגן?
|
הייתי מדמיינת אותו. הייתי מדמיינת אותו כשאני שרועה במיטה.
השעה שתיים או שלוש לפנות בוקר, ואני שומעת את ההפגזות מטלטלות
את שנתי עם שאגות הרוח ומנסרת הגשם והעננים שהיו מתפצחים
בשמיים ויורקים ברקים שהתפוצצו לרעמים.
|
"טוב שנפטרנו מזה." אמר בן הכלבים וצחק. "סדר לי קטנה אחת."
גלגלתי לו והוא עישן. "אני חושב להיות זונה במנזר, או נזירה
בבית-בושת." איחלתי לו בהצלחה והעפתי אותו מהחלון. "נדוש
מדי..." מלמלתי.
|
המחשבה הייתה אטית כשהוא ישב בגן מול השעון הגדול שהתנשא
מהרחוב הסמוך. השעה הייתה כזאת, וגם השעון הגדול אמר את זה.
הוא טמן את ידיו עמוק בכיסים, והידק את הצעיף סביב צווארו.
|
סיגריה זה דבר טעים. דבר שצריך להוקיר אותו, לסגוד לו. הסיגריה
ממלא את רגעי השתיקה ורגעי ההרהור. עם סיגריה מסדרים דברים
בראש. סיגריה נותנת גם פסק זמן לחשוב. בזמן של פעילות קדחתנית
שנעה על תחום ריצת אמוק בחיי היום-יום, סיגריה נותנת ספייס,
רגע לנוח
|
הוא יושב ברגליים מקופלות תחתיו, ובוכה ובוכה. לא חבל על
הדמעות שלך? אני שואלת. את רוצה לעזוב אותי, בת-זונה מזדיינת,
אחרי שנתתי לך את השנים הכי יפות שלי.
|
אבא בא אליי באחד מימי החורף להכין לי ולו ספגטי עם בשר טחון
מטוגן. זה כמו ספגטי עם קציצות, רק שהקציצות בעצם מפוזרות על
כל הספגטי בתוך הצלחת, כשאוכלים.
|
והוא גם, איש בעל לבוש רגיל, דרכי ארץ צנועים, מפלס לו דרך אל
שלוות הנפש הבאה שלו, כמו עוד בועת אוויר, מהם הוא לוגם בזו
אחר זו. כל הזמן.
|
רצח בבית הכלא המחוזי. מישהו דקר את פיני הגדול בלב בסכין
עשויה עץ משויף. כש-כל האסירים התפזרו מהחצר, רק פיני נשאר
מוטל מת מדמם. שמואל מנהל בית הכלא נקרא למקום, הוא עומד עם
שיער מתנפנף. קווצה לימין קווצה לשמאל, וגבה אחת מורמת
בתימהון.
|
בוקר טוב. השמיים נפתחים לאור בוהק ולרחובות יש ריח של גבינה
חמוצה. חלזונות עצבניים בצורה של דרדקים תחת תיק ביה"ס מסמנים
ת'מדרכות. הפועלים מטאטאים את רצועות המדרכה רק כדי לעשות זאת
למחרת שוב.
|
התעוררתי למשב כנפיי השכינה מרפרפת על עיניי, ואז הבנתי שזה
הוא הריח של ה-יסמין הפורח באדנית של שכנתי הסקסית עד כאב. היא
שמה את האדנית במרפסת הקטנה כדי למשוך אליה גברים חרמנים.
ובכן, אני גבר, ואני חרמן.
|
אז הוא השתגע. זה לא יוצא דופן בעולם הזה ובכלל במדינה הזאת,
זה יכול לקרות לכל אחד, לגיטימי. כשהוא הגיע לקופה במכולת,
מקום בו כולם מכירים את כולם, התלוצץ עם המוכר הוותיק שהאכיל
אותו עשור וחצי, ופתאום קיבל לבן.
|
זו עייפות כרונית, אני אומר לכם. ישן 14 שעות לא רצופות ביום,
שינה מלאה סיוטים, וקם עייף מת. אני קם עם ראש בלון, רוחות
נושבות בו. סיגריה נובלס סטרייט רק להכניס מנה הגונה של
ניקוטין לראש, אולי משהו יירגע.
|
הוא לא היה חרמן. האמת שהוא לא היה בעל תשוקה כלל. כמו סרט
ישן, כמו נבואה שהתגשמה, הוא ראה אישה צעירה ויפה, חטובת גוף,
הולכת בלבוש קל חשופת רגליים שזופות בנעליי בית. זה לא עשה לו
כלום.
|
"אבטיח ורוד-אדום על הסכיייין... אבטיח ורוד-אדום על
הסכיייין... רק לחתוך ולקחתתתתתת..."
"תגידי לו שיסתום, לפני שאני פותח לו את הגרון!"
|
האישה הצעירה אמרה לי בוא שב איתי, אני קוראת ספר, בוא קרא
איתי. לא הכרתי אותה, אבל היו לה פנים טובות, ויותר מזה -
עיניים טובות. לא עניתי לה. עמדתי באמצע שמורת הטבע, עמק
הצבאים, ועשיתי את עצמי קורא את ההסברים והמפות על הלוח.
|
עקיצה אחת-שניים, והוא הפך נפוח, הסתובב כמו בלון ברחבי העיר.
"אני אלרגי לדבורים," הוא ניסה להסביר לכל אחד ואחת שנקרו
בדרכו, אפילו אם הם כלל לא התעניינו, "עקיצה-שניים ואני הופך
נפוח,"
|
אני יושב לי, קצת עצוב, במיטה ושומע שימי תבורי, המיטב, וטירן
בא דופק בדלת כאילו יש מלחמה. לא יודע מה רוצה, פותח לו את
הדלת, והוא ישר כזה באטרף "בוא לאומן, פיצוצים, בלגנים, טראנס!
בנות!"
|
הרבה-הרבה כדורגל מבולגן, אדם חשוב מאוד סופר את הכסף באמצע
הרחוב. אני רואה את הגברים הצעירים מוכנים למלחמה ביציע. מנהל
המכולת נועל את המכולת בדיוק בשמונה בערב, ונשארו פחות מעשר
דקות.
|
אהבתי אותה ביינות לענבים עצובים מה קוראים אותם צימוקים,
ושדות ודשאים מוריקים של אבדון, אך גם רוחות כפור שמביאות איתן
גשמי ברכה ולחות מרעננת על פני האדמה בה אנו גדלים.
|
את לוקחת שתי לסביות שוודיות," היא אמרה לי, "שמה אותן בחדר
כזה יענו יוקרתי, אומרת להן לעשות זו וזה וזו, מעמידה כושי ענק
שמאונן עליהן, מצלמת הכול במצלמת וידיאו, משכפלת, תוקעת
לעטיפות, ותאמיני לי יש מי שיקנה.
|
האיש בטלוויזיה דופק את האפרכסת בטלפון, הצבעים מתערבבים לו
מול הפרצוף, החום ממיס אותו, הייאוש מאיים לקטוף אותו, החרדה
משתקת אותו, שתי אצבעות חסרות לו, והאיש אומר אתה כותב יותר
מדי טוב.
|
"אתה לא מכבד אותי כמו פעם..." היא אמרה, ועיניה נשטפו דמעות.
"אני מצטער מאוד," אמרתי, "אבל האמת היא שנמאס לי ממך." "אבל
אני מתוקה וחכמה ויפה, ואתה אוהב אותי..." "את כל מה שאמרת,
אבל אני לא אוהב אותך. אהבתי בלשון עבר, כבר לא."
|
"אתה מתפקד בעולם הזה כמו מכונה. אתה חושב כמו מחשב. אתה לא
מרגיש רגשות, אתה רק פועל כאילו יש לך אותן. לכן אני מציעה
שתצא לפנסיה."
|
אתה יודע, הוא אמר, פה הורגים משוררים, ואז מתרפקים על השירים
שלהם. אתה לא משורר, אמרתי. אני כן, אמר. אני כותב בעננים
ובכוכבים. מלאכים מתמוגגים.
|
"אני הייתי קוראת בספר שמישהי השאירה אצלי איזה שיר, ואז זורקת
את ראשי לאחור. החלונות פתוחים, בחוץ לילה, ורוח של ליל קיץ
הייתה עוטפת אותי כמו הגיעה מהקוטב. הייתי פושטת את ידיי
לצדדים ומרגישה כבדה-כבדה, ובעלת נוכחות. כאילו השפעתי, אתה
מבין? כאילו אהבו אותי."
|
היא זכרה שפעם רצתה לעלות לשם, כשהייתה קטנה, ואמרו לה שהגישה
לשם חסומה. כשהיא שאלה למה, אמרו לה שמישהי התאבדה משם. היא
חשבה שכנראה יש שמעדיפים שאנשים יתאבדו במקום אחר.
|
בבושקה שלי, מדוע נפלו פנייך? תתפשטי ואני אעשה לך טוב. לא,
יקירי, כי סקס טוב לא יחזיר לי את חדוות החיים. אני עצובה
נורא, וברצוני למות. הו, בבושקה. אילו מילים מעציבות את אומרת.
אכן העולם והחיים קשים הם ומלאים סבל אינסוף, אך אל לך להיכנע,
יקירתי, כי אני עומד
|
הוא היה מפוחד כולו, בסערת רגשות. פתחתי מיד והוא התפרץ לבית
ונע מצד לצד כמו לבדוק שהבית, הדירה, נראית כמו שהיא נראית.
ואז הוא הביט עליי, והרגשתי צמרמורת קשה, כאילו אני רוח-רפאים.
|
"בלתי בררי רם-רם סומסום, בררר?" מה? "ררר, מסטיק בזוקה, שיקגו
בולס, ררר?" מה? "עזוב אותו," אמר פרנקי, וסובב את הסכין שלו
באוויר, "הוא אהבל, הוא לא מבין כלום,"
|
לא, זה נכון! ויש גם אבנים עוקצות! "אבנים עוקצות?" כן! מלאות
ארס! "מתים מזה?" בוודאי. "שייקו בילו בלה-בלה בלסלם." מה הוא
אומר? "הוא אומר שאתה אהבל."
|
נגמר לו הסם, והוא לא ידע איפה הוא קונה עוד. תמיד פרנקי היה
מביא לו סם, פתאום פרנקי לא בא, ואין לו מושג מאיפה קונים את
הדבר הזה, בהארלם?
|
הוא ישב על קצה הספסל והביט בציפורים עפות. היו להן מנועים
קטנים שהניעו אותן, מדחפים וכנפי מתכת. הן יכלו לדאות
גבוה-גבוה, וגם להתרסק אם רצו, להתפזר על כל האספלט ליד הדשא.
|
מכסח הדשא לא ידע מה נפל עליו בימים אלה, הדשא לא הפסיק לגדול.
הוא חקר בנושא וגילה שזה דשא אהבה - כמה שיש יותר אהבה בסביבה,
הדשא גודל מהר יותר.
|
בשדה רחב של חמניות ניצב דחליל עם רגליים מפושקות וכובע שחור
על ראש הדלעת שלו. הוא לבש את מכנסי העבודה הישנים, ואת הג'קט,
של בעל השדה, והיה ממולא חציר שניתן בנדיבות משדה שכן. רגליו
היו מקלות שפעם היו שייכים למגרפות או מעדרים, וידיו היו ענפי
זית מתלהבים.
|
כי היה לה תוצרת חוץ. אני רציתי תוצרת הארץ, אבל היה לה תוצרת
חוץ. "זה עשוי מסיליקון אמריקאי מקורי," היא אמרה לי, "היישר
מערש הקפיטליזם," "אבל אני רוצה תוצרת הארץ, אפילו גבינה וחלב
אני קונה תוצרת הארץ,"
|
הוא היה מסטול. רגל פה, רגל שם, בין שיגעון להזיה, הולך ונגמר
מתוך בחירה. מצלצלים בפעמון הדלת, מי שם? איש המוות והישימון.
שלום לך, איש המוות והישימון, באת לקחת אותי? לא. חבל, דווקא
התכוננתי יפה, רוצה לאכול?
|
יש הרבה שימושים לצלחת הזאת. אתה יכול לחבוש אותה על הראש כמו
כובע. אתה יכול לשחק איתה פריסבי. אתה יכול להתכסות איתה
בלילות החורף הקרים. אתה יכול לדבר אליה, יש לה הרבה מה לומר,
היא תענה.
|
הוא קרץ אלינו כאילו כן היא משוגעת אני משחק את המשחק. אדיש
כמו מים, לא סופג כלום, ואנחנו צוחקים והאהבה מסריחה. כמה שהיא
מסריחה. התלות הזאת.
|
עבר לילה אחד. הוא עדיין יושב מקופל בפינת המרפסת, בחושך,
ומביט סביבו בעיניים של צלחות. אמרו שהוא נפל לתהום עמוקה
ואפילו לא מנסה לצאת. שנמאס לו להיות קיים. שהוא לא יודע איך
למות.
|
לך מ-פה, מה אתה עושה בתוך הדפיוצר של ציף-ציף? אני אנקר אותך
באף. אני אשרוק באוזנך עד שתתחרש. יש לי כנפיים מאוד חזקות, לא
כדאי לך איתי ללכת מכות...
|
מישהו אמר שאני קטון. לא שאני באמת קטון, אבל ככה הוא אמר לי.
ראיתי אותך, הוא אמר, מתרוצץ בין החדרים בין חדר לחדר, בין
המטבח לסלון למרפסת, שם דיסק ומתחרט, מדליק הסקה, מכבה, מתעטף
בבגדים ואז נשאר בתחתונים.
|
יש צמר-גפן בקירות. אליס אומרת שזה סתם קורי-עכביש, אני אומר
זה שערות סבתא. מהסוג שמוכרים בלונה-פארקים בתוך מערבל גדול,
ומלפפים אותו על מקל, ואוכלים אותו כמו הסוכריה הכי גדולה
בעולם.
|
בבריכה משתכשכות להן הבנות בביקיני שני חלקים ומבליטות את
שדיהן בעוד הבנים זוקרים זין בגאווה ומנפחים לפחות בראשם את
שריריהם בעוד השמש נכנסת לעיניהם ומפריעה להם ללטף בעיניים
הקטנות שלהם את הירכיים של הבנות ולבהות בגבעת ה-ונוס הקטנה
התפוחה בין רגליהן.
|
התעוררתי מוקדם, סידרתי את הזין במכנסיים, וחיפשתי את הסיגריה.
אבל לא הייתה סיגריה. "איפה הסיגריות שלי?" קראתי. משום-מה,
וזה מאוד מפתיע, איש לא ענה לי. מאוד התפלאתי, אבל חיפשתי את
הסיגריות שלי בעצמי.
|
בתור הסופר המדופלם שאני, אני צריך להתגלח! אני צועק עליה.
קקי, אתה קקי, היא מחזירה, ואוספת את הטישואים המשומשים
מהשולחן בסלון, 'סתכל איזה באלגן אתה עושה, איזה לכלוך, אתה
מתנהג כמו חזיר. אני לא יכול להיות חזיר, אני עונה לה, כי אני
סופר מדופלם, וסופר מדופלם
|
מה קורה כשמתעוררים מאוחר בלילה, שעון אחד אומר חצות וחצי,
ושעון אחר אומר 1 וחצי, או שכך נדמה. כל השינה הרדיו היה דלוק,
וחלמת אתה את השירים, מה אתה זוכר?
|
הגברבר השמן טלטל את השומנים שלו לאורך הרחוב כשהוא הולך
בתנועות ריקוד ומאזין לסמרטפון שלו דרך אזניות על חוט. יוכבד
עקבה אחריו דרך החלון בחדרה ומאוד התלהבה מאיך שהוא שם זין על
הכול,
|
הרחבתי את מספר הפועלים במחצבה... לא, זה לא באמת, זה משחק. זה
בכאילו. אני צריכה שתסדר לי מזגן, חם פה גיהינום. חחח...
|
המוות שלו היה קל, קל מדי כדי שנוכל להתמודד אתו בגבורה. הוא
עמד לפנינו והירצה על נפלאות הקנביס או הגראס כצמח מרפא, ולפתע
אחז בחזהו, ומת.
|
סימפתיה היא רגש מבורך אצל בני-אדם, אבל אמפתיה הוא רגש מבורך
יותר. היא הייתה יפהפייה אמתית כשהיא הייתה בחורה צעירה, גברים
היו כרוכים אחריה, והיא הייתה כרוכה אחריהם.
|
היא לא פה, לא פה, לא פה! הוא צרח מלוא ריאותיו. אז איפה היא?
שאל החתול שמיל. אה, היא הלכה למכולת, לקנות סיגריות, אתה יודע
כמה היא מעשנת... אחח... כמו קטר. אבל המכולת סגורה בשעה כזאת,
אמר החתול שמיל. ל-מה אתה מתכוון? שלוש בלילה כאילו?
|
"אם אתה הולך אני קובר אותך איתו. תשיר שיר."
"איזה שיר?"
"אנא עארף, משהו שמח, כיאה למעמד."
"עוף גוזל, חתוך את השמיים. עוף לאן שבא לך..."
|
לבב לפעמים לקח גרעין או שניים, וראיתי שמשהו מתרוצץ לו בראש
ועוד מעט ייצא החוצה. לי הייתה בחילה, ולא העזתי לפצח. לפעמים
שתיתי קצת קולה למרות הבחילה, כי הייתי צמא, למרות שלא היה חם.
ואז לבב אמר שצריך להרוג מישהו.
|
אבא אמר שהוא הולך, והוא לא יודע מתי הוא יחזור. אמרתי לו
בסדר, אתה איש גדול, ואני איש מבוגר, ואתה יכול לעשות מה שאתה
רוצה, ואני יכול לדאוג לעצמי. הוא אמר שאני צודק, ולחץ את
כתפי.
|
"כואבת לי השן משהו בן-זונה. לאן נעלמת בכלל?"
כל ה-אני אוהבת אותך- נשכח מהמוח שלה תוך יומיים. באיזה יום
שלישי מזוין אחד הייתה פה, ואמרה שתבוא תוך יומיים. עברה חצי
שנה מזוינת!
"הייתי עסוקה, אתה יודע איך זה."
"לא. לא יודע. איך?"
|
זה כנראה הבורקס, הוא אמר. כן, נראה לי שזה הבורקס. "אתה יכול
לישון פה, להישאר," אמרתי לו, "אבל אל תצפה לזיון או משהו,"
|
סוכן Z היה אמור לחזור ממסעותיו כדי להתאכסן איתי בשעת הלילה
המאוחרת. לא ידעתי אם יבוא בחצות, או בסביבות 2 לפנות בוקר,
ולכן בערך ב-11 ורבע התקשרתי אליו כדי להרוות את סקרנותי מתי
יגיע. להפתעתי ענה לי קול של גבר לא מוכר.
|
כשהעבודה נגמרה, לא היה דבר סביב, רק אדמה כבדה מעובדת, והשמש
הקופחת מעל. הוא ישב לשולי הפרדס והצית סיגריה, מסריח ועייף
ומלוכלך עד דמעות, בזמן שחבריו לעבודה פנו אל המגורים.
|
הסתבכתי עם עצמי כל-כך הרבה בגלל המנוולת הזאת. אני כבר לא
יכול לכתוב על אהבה, או להאמין בה אפילו, אחרי מה שהיא עשתה
לי. אני מעביר את הזמן כמה שאפשר בסבבה, מחכה שהזעם ממני אליה
ירד, ואמצא לי מישהי אחרת. והיא מצלצלת.
|
עברו הימים, עברו הנשיקות התמימות. עכשיו אנחנו מזיינים זה לזו
לזה את הצורה. היא מכבה עליי בדלי סיגריות, ואני שורט בעורה
בסכין. היא גורמת לי להיות משוגע פרנואיד, ואני גורם לה להיות
זונה מסוממת שנותנת לכולם.
|
מעבירים את היום ב-להעביר ארגזים ממקום למקום, למלא ולרוקן את
הארגזים, לבדוק מה בפנים ומה לא בפנים.
"אידיוטים מושלמים לא שורדים בעולם הזה," אמר אביו של מיכה,
ונגע בכתפו לאות הדגשה, "אל תהיה אידיוט,"
|
שירלי אמרה לי שאני "מאן-מאן-מאנייק" בגלל שאמרתי לה שאני אוהב
אותה, ושיקרתי. ניסיתי להסביר לה שלא שיקרתי, פשוט אהבתי אותה
באמת ברגע שאמרתי את זה. מה לעשות שהרגע הזה נמשך רק עשרים
דקות.
|
אמרת שאין לך סיגריות, ומתחשק לך קולה. אז התלבשתי בבוקר אחרי
ששתיתי קפה, והלכתי לתחנת-הדלק שם יש חנות דרכים עשירה. היום
היה פתוח, זה היה יום שבת בבוקר, ואני הסתכלתי סביבי ונשמתי את
הריקנות המשכרת, ריקנות של מנוחה לאחר ימים רבים של פיצוצים.
|
נקבעה לו פגישה בשמונה אפס אפס בבוקר באיזה מכון מורשה לבדיקת
שמיעה וראייה. הוא התקלח, התבשם, ולבש את הבגדים הכי יפים שלו.
נכנס לאוטובוס כי לא היה לו חשק לנהוג או לנסוע במונית, וישב
מאחורי הדלת הקדמית ליד הזגוגית עם חיוך כבוש על שפתיו.
|
התעוררתי באיזה ארבע-חמש אחר-הצהריים. הראש שלי שחה בטמטום,
וזה לא עבר כבר מאתמול בבוקר. שתיתי קפה מורעל ועישנתי
סיגריות, ובהיתי החוצה אל שמי התכלת הנקיים.
|
"אל תעזבי אותי!" מיילל הילד הבוכה, ולו דמעה נצחית. את התמונה
הזו שמתי לפני האח ובעטתי אותה לאש. זכוכית סוכר הדמעות נמסה
ונייר הצבע המקורי נאכל. "אתם תאכלו רק העתקים!" אמרתי למה-שמם
והדלקתי את הנובלס שלי.
|
"אם תמות אני אהרוג את עצמי כדי להיות איתך. לא תהיה לי סבלנות
לחכות לסוף. חיים בלעדייך זה לא חיים. אתה אוהב אותי, אבל אתה
לא משוגע כמוני. אם אני אמות, יכאב לך. אבל אתה יכול לחיות
בלעדיי..."
|
מפרום גמר להניח תפילין, והתכונן לקרוא תפילה מספר כיס קטן.
מיכה לא מבין בכלל בתפילות, ולכן לא יכול לתת לכם פרטים
נוספים.
|
"אתה מכביד על עצמך." אמרתי לו. הוא הביט לרצפה ונגע בראשו,
"אבל אני רואה לא אותו דבר, זה אפילו לא מדבר, זה דומה לריחוף
בחלל."
|
אתה יודע איך זה, הוא אומר לעצמו. כל אחד עושה מה שהוא צריך
לעשות. הוא לא יודע למה הוא עושה את זה, אבל הוא צריך. זה
כאילו קורא לו.
|
אני מתרחץ במים קרים כשהעיניים שלי נוזלות על החרסינה הרטובה.
יש לי חור בתחת בקוטר של כדורסל אחרי שהחיים דפקו אותי בישבן.
אני שמח על שיר חדש שכתבתי, בטח כולם מתפעלים כמה הבן-אדם הזה
מוכשר. אני מסמיק לעצמי עם עצמי קלות.
|
הזמן הפסיק לרוץ ככל שזה נוגע לה, והמחשבות הקטנות הקטנוניות
היומיומיות היו מתחלפות במחשבות על נצח הקיום במרחב ובזמן, על
חיים אחרים ומהות הנשמה, ועל החידה של הטבע וכוח החיים.
|
הם הצליחו לרבע שעה להוציא אותי משלוותי. הם גם הצליחו לרבע
שעה להיות להיט בתעשיית המוזיקה. יושבים ומאוננים עם הכלים
בחדר החזרות. אני אומר להם זה לא מה שאתם עושים, אלא איך אתם
עושים את זה, זה כל ההבדל בין הצלחה לכישלון.
|
הוא נשבר, שוב. כל ערב הוא נשבר, מול המוזיקה, מול הבדידות,
מול חוסר היכולת לזוז. אז הוא כותב שיר, ומצפה שזה ייתן לו
משהו, שיגיד לו משהו - שהוא לא ידע עליו.
|
הציעו לי לשחק בסרטים כחולים,
אבל ויתרתי מיד,
כי אין סיכוי לזכות באוסקר.
|
כשנפלתי לתוך הבור -
לא ידעתי איך אצא
אך מצאתי פתח ויצאתי
השמש הייתה צהובה-כתומה ומסנוורת
|
אני אוהב חזירים קפיטליסטים.
מטוגנים ברוטב.
|
המחשבות חומקות לי מהראש
כמו להחמיץ זנבו של חתול
אבל באמת,
מי צריך לחשוב כל-כך הרבה?
|
אין כמו מוזיקה
היא מלווה אותנו כמו קו מקביל
שמאיר עלינו.
|
המנהיגים הולכים מכות,
אבל אני סבבה עם כולם... ♥
|
אבוקה בערה בשמיים
של צחוק ודמע
של אכזבה ותקווה
וראיתי את השדה פורח
|
בפינה שקטה של חדר כל-כך מפואר,
יושב איש מכובד, קפה ביד.
עיניו נדלקות בלהבה שקטה,
כשהוא מתענג על הרגע, הארומה של הקפה.
|
בטח ייחלת אותי יורד לך
והופך אותך בורקס נקניקייה
זה היה יכול להיות נחמד, לא הכחיש
אבל אני זקן מדי לשטויות כאלה.
|
בתוך אגם כחול-כחול
משקף את השמיים
דגים שוחים ובאגם בית,
רעפים אדומים, ארובה וגדר
|
הכתיבה לא קשה...
האימונים קשים.
|
מרי,
אל תפחדי מהנחש חד-העין...
|
זה מה שנשאר ממנו אחרי 20 שנות נישואים...
|
התרחקתי מ-כל מה שאני יודע
לתוך אזור דמדומים
שם ילד קטן מגלגל סלע במעלה ההר
|
פעמונים מצלצלים בבוקר יום ראשון
עיניים לשמיים, עיניים דומעות
|
קניתי לחברה שלי משהו ללבוש,
כדי שיהיה לה נוח לשטוף את הרצפה...
|
ישבנו ובכינו על מר גורלנו
כל אחד הצטנף בפינה ונאנח וקונן
האור היחיד בחדר לא הצליח להאיר את הפינות
הם חשבו שזה סוף העולם, אבל זה לא היה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
