[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








גיא שמש
מיקו


אל היוצרים המוערכים על ידי גיא שמש
"...תקשיב רגע למה שכליל זיסאפל כתבה: 'מה זה משנה?
מי נתן למציאות עליונות על הדמיון? מי קבע שמה שבאמת
קרה חשוב יותר ממה שיכול היה לקרות, ממה שרצינו
שיקרה, ממה שהעמדנו פנים שקרה?'..."



1976

גם בדפיוצר הזה -
http://stage.co.il/Authors/71088



ספרים שלמדתי מהם -
"עצם הכתיבה" מאת נטלי גולדברג,
"דרך האמן" (אומן) מאת ג'וליה קמרון.
בנוסף -
לאלו שרוצים להיות "מקצוענים" בתחום הכתיבה,
אני ממליץ על הספר "איך כותבים סיפור" מאת אורי
פרץ-שרון.
ולאלו שרוצים להיות מאושרים וכ'ו, וזה מדבר אליהם,
אני ממליץ על הספר "הכוח" מאת רונדה בירן.

אמן מוזיקה שמשתמש בחומר שירה שלי, שייתן לי קרדיט.

פעם ראשונה באתר? הקליקו על שם היצירה כדי לחשוף את
כולה.
תודה לכל הקוראים.



אני דוהר, לא ייתפסוני חי.
>>>>>>>>>>>>>
אנחנו במנוסה, הכול פה זז, אומר לי.



הערוץ של הרב ד"ר מיכאל לייטמן -
https://www.youtube.com/user/MichaelLaitmanheb/featured



שב ילד שב, אל תפחד,
בוא אספר לך סיפור, על האיש האדום והאיש הירוק
אל תפחד, בני, אל תפחד,
יש איש אדום ויש איש ירוק,
לנצח הם הולכים אתך לכל אשר תלך
בוא ואספר לך סיפור,
אל תפחד, גם אם קצת קשה,
אל תאבד תקווה, גם בחוסר תקווה,
אלוהים לא ייתן לך ניסיונות שלא תוכל לעמוד בהן
שב ילד שב, אל תפחד,
אספר לך סיפור על האיש האדום והאיש הירוק
זה סיפור עתיק יומין שנכתב בתקופה תמימה יותר,
לפני שהעולם התהפך עשרים פעמים
פעם היינו אחרת, אתה מבין?
היה איזה אחד שחיבר סיפור על האיש האדום והאיש
הירוק
שב ילד שב, אל תפחד, אספר לך סיפור,
על האיש האדום והאיש הירוק.



כל תלונה בקשר לתוכן דפיוצר זה יש להגיש לקב"ה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
הילדון היה עייף מהחיים. האישה עשתה לו את המוות, והילדים מצצו
לו את הדם. העבודה לא השאירה בו כוחות, והוא הלך ונעלם.
היה מופיע לפעמים בפתח המטבח, מחייך את החיוך הרזה שלו.
לפעמים ראו אותו פוסע ברחוב, כמו בהבזק, נראה ונעלם לחלופין.

סוריאליזם
הוא עמד באמצע רחוב אפלולי, כשהירח משחק בין העננים, והסמטאות
היו צרות, ועמוקות, והבתים היו ישנים. הוא הביט סביבו, בחלונות
ספורים דלקו אורות, אפילו נשמעו קולות, רציניים, מתדיינים.

גיהנום
עם אהובתי הקדומה טיילתי בנחלת שבעה והצצתי ב"תמול-שלשום" גם
בצד המעשנים וגם בצד הלא.

מתעורר לפנות בוקר, מפנה את האבקנים מזרועות הפרחים. משקה את
עצמו מי צוף ורודים. שמיים מתכסים דוק ערפל. לילה יורד במקום
אחר. אי-שם רוח קרה רעה נושבת ביינות לגלים שוצפים, ואוניה
מטלטלת בין הרי הים הגבוהים.

דיאלוג
אדון שרוליק, לאן אתה הולך? לתלות את עצמי. למה, אדון שרוליק,
בוא נשתה כוסית. אין לי זמן, אני צריך לתלות את עצמי. תתלה את
עצמך אחר-כך, בינתיים שב איתי, נשתה כוסית. טוב, אבל מהר.
למזוג לך? תמזוג. אז מה, אדון שרוליק, איך החיים? טובים, אה?

סוריאליזם
אדם היה הולך לחנות כלי-עבודה וקונה את ומעדר. בינו לאנשים
צפיפות, נשים מרוחות ליפסטיק. הדבק שלהן היה מחליא, כשהן
מקללות אותו במילים קשות, רימה קטנה ומזיקה, הן אמרו.

געגוע
כי העולם יפה, כי אני נושם אוויר נקי, כי זה לילה מלא סודות,
וסודות היקום הנהדרים מתרפקים על גופי מערסלים אותי, נותנים לי
הבטחה לחיים, שעדיין לא מומשו במלואם. אני מרגיש טוב, ממש טוב.
העולם פתוח לפניי חסר גבולות, ואני יכול לעשות הכל. אהבה גדולה
ניצתת בכל ישו

אורבני
הוא עמד על הגג מעליי וקרא לאהובתו. הוא קרא "אהובתי, חזרי
אליי" ובכה. שני אנשים הביטו בו ללא מילה מהמדרכה.

אהבה נכזבת
שתיתי יותר מדי. שכבתי בגבי על המיטה כשים סוער בתוך ראשי. מלי
באה לפעמים. אנחנו מדברים, אוכלים משהו, והיא מזכירה לי שוב-
אל תאהב אותי, תחבב.

אורבן לג'נד
נכנסנו לבר. עיני הגברים בחנו את גופה של לילית. דווקא הבנתי
למה. היא נראתה כמו מלאך מהגיהינום, יפה שזה מכאיב.

אגדה
הוא היה יכול להקיף את האי בשעתיים. האי היה מרוחק מ-כל יבשה
ואיים אחרים, וגודלו היה כפול מהכפר הקטן בו גדלתי. היא אהבה
אותו באמת, הנימפה קליפסו, והייתה מוכנה להעניק לו הכול, מלבד
דבר אחד - האפשרות שהוא ייצא מהאי.

אני שמה ב-לופ שירים מתים וכף רגלי דורכת על שבר זכוכית מכוס
שרעדה לי ביד אחר-הצהריים. אני נשענת על השידה ומחלצת את
הזכוכית מהרגל, זורקת אותה מהחלון. ב-שביל קטן של דם אני פונה
ויושבת על הספה, משעינה את ראשי אחור, מביטה בזווית התקרה
והקיר, בגאות גלי האלכוהול

זוגיות
"השביס לא מגרה אותך?" שואלת. "החצאית הארוכה לא? הסוודר הזה?"
וכבר מתפשטת תחתוני חוטיני וחזיית פוש-אפ, רגליים יחפות
מתחככות אצלי על המיטה "בוא תהיה עבד שלי."

אירוטיקה
בסוף הוא גמר לה ב-חור של התחת. אבל לפני כן הוא פגש אותה בבר
אפלולי, עם מוזיקה של זקנים, ושאל אותה אם בראש שלה לבצע בו
מין אוראלי. היא כמובן נפנפה אותו, כי היא שמעה הכול, כולל
חוצפה כזאת.

דיאלוג
"יש לך תכניות?" היא שאלה. "כן," עניתי. היא חיכתה למשהו, אבל
לא הבנתי ל-מה. "נו?" היא שאלה. "מה?" "איזה תכניות?" "אה, את
רואה אותן." היא הסתכלה עליי. "מה זאת אומרת?"

אורבני
ישבנו על החוף, והחול הצהוב העלה בועות של צהוב בעינינו, עד
שנדמה שגם המחשבות שלנו צהובות. גיא ניסה לנפח את האי, אבל
הריאות שלו היו חלשות מדי, הוא היה בסך הכול בן 8,

הומור
היא נאנחה אנחה קטנה וחשבה: כמה זמן עוד תצטרך לחכות? ההודעה
שחיכתה לה כאן בדלפק אמרה ש-מיכה יתעכב.

אהבה נכזבת
רצית אהבה, מיכאל? קבל את רחלי. מלאך שאין איש שמכיר בו חוץ
ממך.

סאטירה
עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו, לא? כן, את התכערת ושמנת, ואת גם
מסריחה יותר מקודם. גם אני שמחה לראות אותך, אני רואה שהתבגרת
ואתה נראה יותר טוב, רציני כזה, אצילי, וגם פיתחת שרירים. כן,
וגם למדתי המון ולא נשארתי פוסטמה כמוך. למה אתה מדבר אליי
ככה? היינו חברים ממש

אמונה
הספר ("שיחות עם אלוהים" מאת ניל דונלד וולש.) הכיל רעיון
שנועד לעודד, אבל גרם למיכה לאבד כל נקודת מבט על המציאות
שהייתה לו קודם.

סוריאליזם
אין לו תקרה. יש לו בית ללא תקרה. יותר נכון - דירה ללא תקרה
בקומה העליונה. במקור זו דירה שניסו לבנות על הקומה שמתחתיו,
שהייתה פעם הקומה האחרונה. בנו את הכול, אבל שכחו את התקרה.

זוגיות
"חמם אותי." ואני פתחתי את כפתורי המעיל הארוך ועטפתי בו את
שנינו, הבל פיה על צווארי, שדייה נלחצות לחזי, וזיקפה כלואה
תחת בדים נלחצת אל בין רגלייה, כשאגנה נלחץ אליו ורומס אותו,
פיה מלא בועות צחוק.

זוגיות
מגביר ת'ווליום כי אני עצבני. גומר סיגריה בשלוש דקות כי אני
עצבני. נהנה מגופה של מלי שהיה צמוד לשלי כשהיא נרדמה. עכשיו
אני רחוק בצד השני של החדר על ספה יחידה, מלאה אזוב מגופי,
מלאה ריח זיעה מעורי.

אני לא אתן לך לייק, כי אתה כותב שטויות משוגעות, ואתה משוגע
בעצמך! אמר לי המגיב בדף הפייסבוק, ואני נעצבתי אל לבי. הוא לא
מבין את החוכמה שלי. לא נורא, אמרתי, לא כולם חכמים כמוני,
אמרתי לחברתי זה משכבר, ומזגתי לי מיץ תפוזים קר מעם המקרר. לא
רק שהם לא חכמים,

הוא היה לבוש תמיד כאילו הוא הולך לחתונה. מגולח ומבושם עם ג'ל
בשיער למראה רטוב. הוא הריח את בית-השחי שלו ודפק בדלת, לקח לה
רגע, אבל בוודאי ידע שתפתח. אוי, אלוהים - היא הייתה נבוכה,
אני נראית נורא, לא ידעתי שתבוא. את נראית נהדר, הוא אמר והיא
עמדה כמו דחליל.

סוריאליזם
בהתחלה הייתה לי אישה קטנה, בגודל של חצי עיפרון, היא הייתה
אוכלת אפון אחד או שניים, והופכת שבעה. אמרתי לה "את קטנה מדי,
אין לי מה לעשות אתך," ונעלתי אותה במחסן והלכתי לישון, והיא
בכתה.

במכונית היא הסתכלה על הבניינים, על האנשים ועל האורות ואמרה:
"נכון שהעולם הזה נפלא?! החיים הם כאלה פלא!"
"כן." אז את צריכה תרופה כדי לראות שהכל בעצם נאחס. כך אפשר
לחיות: לראות קרוב ואטום במקום רחוק ושקוף.

ככה הוא מותח את הגוף כשהוא מתעורר, וזה משחרר כיסי אוויר
דחוסים בין-תאיים שלפתע מתמלאים בחמצן. בוקר טוב, הוא אומר,
והם לא עונים. בוקר טוב, הוא אומר שוב ומחפש את עיניהם, הם
מתחמקים. קוס האימא שלכם, הוא צועק, אמרתי בוקר טוב!

זוגיות
מתי הוא אמר לה את זה? נדמה שחלפו אלף שנים. והיא באה אליו.
היא עזבה את החבר שלה, עם האדישות שלו כלפיה, והסתגרה איתו
בבית הקטן. חלון צופה אל ההרים. רוח חמה בקיץ ורוחות גשם
בחורף.

פנטזיה
ראיתי שפן רץ, עוצר, מביט בשעון כיס, ושוב רץ ונעלם.
"אתה בטוח שזה העולם שלי?" שאלתי את האיש. (ולא של לואיס
קרול.)
"כן." אמר.

פנטזיה
האמבטיה שלה הייתה מלאה חלב, בשמים, פרחים, קינמון ובירה. היא
הייתה רוצה שבמקום בירה יהיה שמפניה, אבל היא לא הצליחה להשיג
שמפניה. אבל זה היה בסדר. היא נכנסה עירומה לאמבטיה ושמעה את
הרדיו נשפך אליה בצלילים הוזים. לידה היה תער סגור.

ועכשיו היא נכנסת. מכל החדרים בפנימייה. מכל הבחורים. מכל
החלומות. הנה היא נכנסת לחדרו שלו. עולמו שאינו יודע אם כדאי
שתפסע בו בכלל.

סוריאליזם
היא אמרה שהיא אוהבת רק אותי. תמיד הן אומרות את זה, "אני
אוהבת רק אותך," אבל זה לא הגיוני, יש עוד אנשים בעולם. ומה עם
אימאבא? אחים - אחיות? סבא? סבתא? ידיד, ידידה? מורה בתיכון?
או אפילו מחברת ישנה בה כתבה כשהייתה קטנה, או את עץ הפרי
המשיל ענפיו כדי שיקטפו

פאנפיק
עכשיו אני פותח מחשב, כותב "כישופים" בגוגל, והופ, הכול מוכן,
כמו ארוחה על מגש, לפי נושאים, לפי צורכי כישוף ומצרכים, אפילו
לפי רמתו של המכשף, שזה אני. אבל עכשיו אני אכתוב פה בדבר הזה
שקוראים אותו מחשב, על ההם, הכחולים, הקטנים, המגעילים. על
הדרדסים.

סוריאליזם
הוא, מיכה, היה שוכב במיטה ומעשן, שומע רדיו, ומרגיש את הצעדים
הקטנים והמתלחשים עולים במדרגות קרוב וקרוב יותר. הוא היה
מזדקף במיטה ומסדר את המאפרה ככה שתהיה בהישג יד נוח לאפר את
הסיגריה, ואז הוא היה שומע צחקוקים קטנים ולחישות מהסות.

אורבני
"זה יפה מה שאתה אומר," הוא הסתכל בי בעיניים נוצצות של זאב,
כאילו הוא עומד לתת בי ביס, "אבל האמת שאני לא חושב שהמשטרה
תחשוב שזה יפה..." הוא אמר וצחק. "ממתי אכפת לך מה המשטרה
חושבת?" שאלתי. ידעתי שזה עוד חלק מהמשחק שלו לבדוק אותי.

ג'ננה
על הג'יפ בין המלחמות אנחנו דוהרים באבק. שקשוקה מוכנה תוך שתי
דקות, הלחם לא מספיק. מכינים משקולות מקונסרבים, מלט ומוטות.
יושבים על הים האדום ורואים בשמיים אדומים את המטוסים יוצאים
לתעלה.

מקאברי
איזה יום היום? אני שואל את הארנב. זה יום שהכול יכול לקרות
בו, הוא עונה. כמו מה למשל? אני שואל בחוסר אמון. כמו שתאכל
אותי לארוחת ערב, הוא עונה.

אורבני
האישה מהססת רגע, ופונה אליי.
"מה יש לה?"
"אותי." היא מביטה בי במבט מוזר.
"רוצה סיגריה?" אני שואל.

זוגיות
ויש לנו בית נעול על הים, צבוע כחול. ובגינה גדלות עגבניות
והיא אומרת שהן ניזונות מדם. ובלילות אני רוכן על שולחן כתיבה
ומתכנן לפרטי-פרטים את הארמון האינסופי שבו נגור, מלא חללים
סודיים ודרכים-לא-דרכים להגיע למקומות-לא-מקומות.

סוריאליזם
ואני ממתין לאוטובוס ברחוב יחיד של עיר נטושה עם פנס גבוה מהיר
עליי מלמעלה כאילו הייתי דמות בסרט פילם-נואר. אני מסוכך בידיי
מהרוח ומדליק לי סיגריה באש גבוהה. סביבי עפים זרדים וכולם
מושכים לאותו הבית.

מקאברי
נקי בחוץ ולא בפנים, הוא ישב וצפה בסרטי פורנו שלא עשו לו
כלום. הן לא היו נשים אמיתיות, היו פסיביות, זולות. ישבני
הגברים החותרים לתוך הנשים רטטו במוחו כמו ג'לי כשהוא כיבה את
המסך ויצא מהבית ללכת לאיבוד בתוך הלילה של המטרופולין הסואן.

דיאלוג
הוא התווכח איתי שעות אם לערוף את ראש הבובה או לא. "אל תערוף
את ראש הבובה, בני," אמרתי לו, "זה אקט של אלימות, ואנחנו לא
אלימים,"

התבגרות
יש תענוגות מושלמים מעטים מאוד בעולם הזה.
אחד מהם זה ללכת על קו המים בשעת שקיעה או קצת אחריה, עם
סיגריה ביד וראש שמרגיש טוב וחופשי. הכל היה לי פה חוץ
מהאחרון.

גיהנום
בזמן שהשחר פצע את החשיכה ממזרח והתחיל לצבוע את ירושלים
בצבעים של דימדומים (שאם לא היית מחובר מספיק לזמן ולשעון, לא
היית יכול להצביע אם אלו דימדומי בוקר או ערב), שכב האיש שכבר
זקן וחלם את חלומו האחרון. שם היה בילדותו בעוד המדינה צעירה
מאוד.

בחצר משתרגת גפן על קורות וחוטי תיל מתוחים עליהם. היא מכינה
לי תה ירוק עם נענע ומביטה בי כשאני לוגם ממנו באיטיות. הוא
רותח בפה, אבל מתוק וטעים מאוד. הם מדברים הרבה על השכונה, היא
אומרת, ומביטה בי במבט מלא משמעות.

דיאלוג
מה שלומך? בסדר. איך קוראים לך? אני מתבייש להגיד. למה? כי את
כל-כך יפה. הו, תודה רבה. אבל זה בסדר להגיד. לא... אני
מתבייש. טוב, תספר לי על עצמך. אני בן-אדם. חחח... אני רואה.
לא כולם שמים לב. למה לא כולם שמים לב? כי הם קוראים לי תולעת.
אבל אתה לא תולעת. אני

דיאלוג
אני חי בחלום, אני אומר לך. החלומות שלי הם המציאות, החלומות!
את חושבת שאני משוגע. לא משנה, מותק שלי. בכלל לא משנה. אז אני
משוגע... כן. מה שתגידי. כולם משוגעים!

דיאלוג
אני חושב אני אעשה נוד. תעשה גם אתה, נעשה ביחד. נחצרר. אההה!
גדול. גדול. סימפוניה.

דיאלוג
נו, אתה בא ללונה-פארק? נעשה את הגלגל הענק, נעלה על הצלחת
הזאת שמסתובבת וקופצת, זה יפיל בנות כוסיות עלינו ואנחנו
עליהן. אפשר "בטעות" לגעת להן בציצי. אתה אוהב ציצי?

אימה
בעצם הייתה לי מריצה. הייתי סוחב איתה בולי עץ בשביל שיהיה לנו
לחורף, לחמם את הבית. אחרי שחטבתי עץ, הייתי קוצץ אותו ככל
יכולתי, ומעמיס למריצה.

סוריאליזם
בקולנוע אני מוצץ גבעול ונשפך על המושב. מעליי קרן הקסם שולחת
את התמונות אל הסדין הלבן. לא הרבה אנשים. ריח סיגריות פשוטות
וגראס.

לא להתייאש, רק לא להתייאש. אמר לעצמו שוב ושוב בנצי כשהוא
טיפס במעלה המדרגות אל דירתו. הוא היה בן שמונים ונכה, רגליו
הלכו אבל בקושי, גם בקושי נשם, כך שילם על שנים של עישון.

מישהו דפק על דלת הברזל העבה מבחוץ. שלושתם נדרכו. פרנקי הביט
ביחזקאל, ויחזקאל סימן לו ללכת. פרנקי קם וניגש לדלת כשהוא
נוגע בדרך אגב באקדח על המותן.

הומור
טוב, הנה, קח.
וואו, יש לי במבה, במבה ומקופלת. אני יאכל את כל הבמבה, וכל
המקופלת.
תיתן לי קצת...?
לא! בלי כיבודים. אני אוהב את הבמבה והמקופלת שלי...

מקאברי
זה לחש: "בואי אלמד אותך משהו על חשכה. כך תדעי למה אסור לי
לחזור."

ראיתי אותו עף כמו ציפור, זה דבר לא רגיל, לא ראיתי דבר כזה
בחיים שלי. אמר יוחאי החכם וקילף בננה, ואכל. אבל ציפורים עפים
כל הזמן, אמר ג'ירף החכם, והם לא נופלים. זה קורה כל הזמן. אבל
הוא לא ציפור, הוא בן-אדם, והוא עף. אמר יוחאי החכם. הוא לא
בן-אדם, הוא אדם,

דיאלוג
"הוא בלע את הבננה." הוא אמר לי כשירדנו לכיוון הבית. "אמרתי
לו לא לאכול את הבננה המחורבנת!" אמרתי בכעס. "אבל הוא אכל
ובלע ועוד איך," הוא אמר, "הוא דחף אותה עמוק לתוך הגרון ובלע
אותה בשלמותה." "אז מתי ההלוויה שלו?" שאלתי. "מחר." הוא ענה.

הוא החנה את המכונית שלו רחוק, וכיבה את המנוע. הלילה היה קריר
והרחוב הפרברי היה שקט. השעה הייתה בסביבות 2 בלילה. הוא יצא
מהמכונית, לבוש ג'ינס, חולצה ואפודה כהים, והלך חרש לעבר הבית.

זוגיות
בהצגות מצחיקות הייתה צוחקת עד דמעות, בטרגדיות עיניה היו
הופכות לחות. אבל היא הייתה אישה חזקה.
"נחש מי עבר ת'בחינה?"
"לא יודע. אני לא מכיר בחורה מספיק חכמה לעבור אותה."
והיא הייתה צוחקת ונותנת לו בוקס.

הומור
"זה בשביל לקלף תפוזים." הוא אומר לשוטר. השוטר לא מאמין. כי
האמת שזה בשביל הגנה עצמית, למקרה ומישהו או מישהם חזקים ממנו
ירצו לנגב איתו את הרצפה. אף-אחד לא ינגב איתי את הרצפה, הוא
אמר לי פעם ושלף את האולר.

כמיהה
לפעמים מתחשק לה להירדם על הספסל חשופה לעולם, לטבע, לשמיים.
ברגעים כאלו שבאים והולכים, החיים נראים כה נוגים ומכושפים.
כריח יסמין, כ-תות בר שנקטף מהעץ רגע לפני שנאכל, כמחסן ישן
ונטוש מלא הפתעות ישנות.

ג'ננה
ביום שלג אימתני של נובמבר, כששמיכת עננים אפורה לא מראה כחול
של שמיים, החנתה בריג'יט ג'ונס את מכוניתה ליד בית הוריה וחשבה
שזה הולך להיות חרא של יום. כמו שקורה מידי פעם בפעם, גם הפעם
תנסה אימא היקרה שלה לשדך אותה באותו הערב לאחד המכרים העשירים
שמסתובבים ושו

פנטזיה
היא הייתה ועדיין גם היום מתגוררת במערה באחד היבשות הרחוקות.
רחוקות מ-פה, גם אם אתם באוסטרליה. היא נכנסה למערה, חסמה את
הפתח בסלע, מצמצה בעיניה נוכח הקור והדליקה מדורה. לאור האש
ראתה מספר בני-אנוש מביטים בה ביראה והתפעלות.

סוריאליזם
גברת עם סלים עולה אל האוטובוס. היא מפזרת את כל הסלים שלה על
כל המושבים של חצי האוטובוס האחורי. יש לה כוחות על, לכן
הצליחה להרים כל-כך הרבה סלים. נכנסים נוסעים בתחנות שונות,
ויושבים במושבים הקדמיים. הם מציצים אל הגברת עם הסלים,
ומעקמים את האף, היא כל-כך אנ

סוריאליזם
נעלי עור תנין משופשפות, הופעה של בן מלך שירד מגדולתו, בכיס
תפוח נרתיק סיגריות מעור תנין ומצית זיפו עשוי זהב, ואולר
שמשמש בין השאר כמסרק וקוצץ ציפורניים בכיס המקטורן הפנימי.
מהלך כטווס וריח אפטר-שייב כבד אופף אותו,

אורבני
הוא ניקה את סוליות הנעליים שלו על המרבד הקטן בפתח הדירה,
ומשך את צרור המפתחות מתוך הכיס. -איזה מפתח זה...?- הוא מלמל
כשהוא מונה את המפתחות בין אצבעותיו. אור חדר המדרגות נכבה.
"כוסעמק ערס..." הוא קילל חרש, והדליק שוב את האור בכפתור.

מקאברי
ג'וניור ידע שהוא חייב ללמד את הכלבה לקח. כאב הראש חתך את
ראשו, והוא הבין שהוא שכח את שמה, למרות שהוא מכיר אותה כל
חייו. זה מצב פסיכי לגמרי, והרופא של העיירה אמר לו שזו
מיגרנה, ואין מה לעשות בקשר לכך, אלא רק לקחת משככי כאבים
ולקוות לטוב.

ג'ננה
הוא טיפס במדרגות ודפק עם כל משקל גופו על הדלת. "אני לא יכול
לפתוח עכשיו," קראתי, "אני במחראה." באמת הייתי במחראה - על
המיטה שלי בסלון, כולי זיעה וריח צחנה, מרגיש כאילו זחלתי
מאיזה ביוב.

מה אתה אומר, היא לוטמניה או לא? אני לא מזיין לוטמניות,
שימצאו גזר או קישוא שיזיין אותן. דווקא יש לי לוטמנית יפה
שרוצה אותך. למה היא רוצה אותי? היא אוהבת את הכתיבה שלך. יש
לך תמונה? כן, הנה, תראה.

כל הילדים הקטנים לעגו לו ואמרו לו שהוא טיפש אפילו שהיה חכם
מהם כי הוא היה בן 30 ועדיין בגן. והוא לא יכל להרביץ להם כי
הם ילדים, ואסור לו להרביץ לילדים כי אז יחשבו שהוא פדופיל
ויכניסו בו מכות.

סוריאליזם
ירד גשם חזק, והעיניים שלו היו קוצים. הוא הלך בבית שלו כמו
בשדה קרב. "אני חייב להגיע לגן-עדן," הוא חשב לעצמו, "הרי זה
יסלק את כל הכאב," אבל איך מגיעים לגן-עדן? הוא לא ידע.

איפה הייתי? הייתי בשדרה, אבל קודם הייתי בבית. הייתי מאוד
צמא, ולא היה מים ולא סודה, אז יצאתי לקנות אקסל. ואני טוב לי
להיות בחוץ, לשאוף אוויר, אפילו אם אני רק הולך למכולת. הרגשתי
טוב, כמו אוויר ומים לנפש. הרוח בפנים, אוויר הפסגות העשיר,
הרבה זמן לא הייתי ב

הומור
אם אתה הולך ברחוב...
- למה שאני ארצה ללכת ברחוב?
לא, נגיד, נגיד כאילו שאתה הולך ברחוב.
- אה, יענו בנדמה לי!

ג'ננה
"בא לי שוקולד," היא אומרת. "בא לי שוקולד, הרבה שוקולד, אני
רוצה שוקולד, שוקולד עוגה, שוקולד פרה, שוקולד גלידה, בא לי
שוקולד, מיכה. בא לי שוקולד!"

הומור
"לכבוד מי זה?" הוא שאל. "אקדוחן." עניתי. "נחמד." הוא אמר,
ואז נשמעה דפיקה חזקה בודדת בדלת. הוא נבהל. "מי זה?" בטח
האקדוחן." "מה אתה מדבר שטויות..." הוא מלמל ואני פתחתי את
הדלת. אבא הביט בפתח נדהם, אבל אני כבר ציפיתי.

סוריאליזם
את דלת המשי המצופה שוקולד חום-לבן עם סוכריות קופצות כמו
קנגורו על ספיד, פתח לי אביו של צארה. ריחמתי על בגדיו. הוא
(האב, לא צארה) לבש מכנסי ניילון כחולים גדולים עליו בהרבה,
וחולצת נוצות דקה בגווני ספירלות על חולצה תלת-ממדית שלבש.

אינטרוספקטיבי
אמר להם "לעולם לא תתפסו אותי," והם רצים אחריו כבר שנים,
מניפים את דגליהם ברוח, מבעירים את הלפידים כמו רוצחי
ימי-הביניים, והוא משקשק את הביצים שלו לאורך הרחובות
המרוצפות, צוחק וגועה בפחד, מנסה למצוא מסתור בתוך העיר הזו
הסגורה בחומות.

אורבני
יצאתי לעבודה בדואר לאחר יום שבת מלא שינה וטלוויזיה. הדבר
האחרון שרציתי היה לעבוד במוצאי-שבת, אך אם עליי להחזיק בעבודה
- אין ברירה. אבא אמר שהוא נוסע עוד שעתיים, ויכול לסטות מהדרך
ולהביא אותי לשם.

דיאלוג
נגמר לך הסוס, בן-זונה? בוא תסחב את הארגזים האלה! לא יכול
לסחוב את הארגזים האלה, תסחב אותם בעצמך, אני לא העבד שלך. אני
מבוגר ממך ואתה צריך להקשיב לי! אני משלם את חשבונות החשמל
שלך!

מקאברי
הירייה פילחה את הדממה בסביבות שלוש בלילה, ומר זיכרוני התעורר
והסתכל בשעון. "ירייה בשלוש בלילה... מה זה, רצח? לא יכלו
לרצוח בשעה נורמלית?" הוא קם ולבש את חליפתו הטובה, נטל מקל
הליכה עם גולה בקצה בדמות ראש פודל, ויצא את הבית לכיוון הדירה
ממנה נשמעה הירייה.

חוסר אונים
אז אני מכין בפינג'אן כוס קפה חזק ויושב במרפסת. קפה, סיגריות,
וערפילי ערב של כתמי חושך על פני מנורות הרחוב.

גיהנום
והמדריך עומד בצהריי יום חורפי נקי מעננים שולח משאלה אל
השמיים. הרבה דברים קרו פה, הוא יודע, ועוד יקרו. מה קורה
עכשיו?

אורבני
היכולת שלו ללכת ברחובות הביאה אותו למקומות מוזרים. למשל פעם
הוא מצא את עצמו משתין צד לצד ליד כלב על אותו העץ שצמח סמוך
לחומה שמעליה הייתה חצר של בית. הוא גם מצא את עצמו עוצר את
התנועה ועוזר לזקנה לעבור את הכביש ממש כמו שלימדו אותו
בבית-הספר.

אהבה
אם מחר נמות, גיא? אם כשניסע הביתה לחופשה יעלה מחבל מפגר אחד
על האוטובוס ויפוצץ אחד מאיתנו? איך נדע איך זה? מי שימות לא
יידע אף-פעם. גיא, החיים כל-כך שבירים. אני לא רוצה למות
בתולה, בלי לדעת את ההרגשה של זה, בלי לחוות.

אהבה
דווקא כשכלו כל הקצים הפציעה השמש. דווקא כשידי לפתה את לבי
בצבת כואב ומדמם ודמעות חנקו את נשמתי שגססה במליחות, דווקא אז
ראיתי אותה.

אימה
לפני עשרות מיליוני שנים הוא היה קוף. עוד עשרות מיליוני שנים
הוא יהיה אל. היום הוא מיכה, אדם מצוי בישראל של שנת 2017. יש
לו גיטרה חשמלית תלויה על הכתף, סיגריה קאמל חזקה בפה, ויצר
נדודים שהוא לא יכול לשלוט בו.

הומור
למה בעצם לא לכתוב סיפור על האיש השותק? כל הימים והלילות הוא
היה בביתו, שום-דבר לא הפריע לבדידותו. הוא היה מבשל את
ארוחותיו, ואוכל לבד. הוא היה כותב לעצמו, ואף-אחד לא קרא את
כתביו מלבדו. הוא היה ישן לבד במיטה חצי מוצעת.

קונספירציה
אכתוב סיפורים שכאילו נכתבו לפני שבכלל נוצר כדור הארץ, אדבר
לעצמי, אשפשף את גופי בחול לוהט, שגעונות מהסוג הזה, אבל יהיה
בסדר, כי השיגעון שלי יתאים, כמו ששיגעון של חיים על יבשת
מאוכלסת מתאים עצמו למציאות.

סוריאליזם
אני לא מבדיל בין יום ללילה, כי תמיד חשוך כאן. יש לי איזה
טרנזיסטור לא מכוון שמשמיע לי שירים שסועים וכל מיני מלמולים
לא מובנים של אנשים שנמצאים בחוץ. תפו"א מבושלים קרים, סיר
גדול עם מעט מרק עדשים, ו-21 ביצים קשות בתוך תבניות קטנות על
המדף התחתון.

זוגיות
"מה אכפת לך ממני?" "אני אוהבת אותך, פסיכי! אתה... כשאתה גומר
את עצמך אתה גומר אותי! מתי זיינת אותי בפעם האחרונה?" "מה?"
"אימא 'שך שרמוטה, זה מה.

זוגיות
יש לנו בית קטן ומסביבו מלא רוחות ואבק. הירקון זורם לא רחוק
מלא ריחות מתוקים של צחנה. אני והוא מודים מאוד לכל האנשים
שבנו את הארץ, את הבית הקטן ואת צחנת הירקון. לא בכל עיר באמת
זורם הביוב בתוך נחל באמצע העיר, חייבים להודות.

פנטזיה
ראיתי את הבקתה המבודדת מרחוק. לא היה סביבה דבר חוץ מעץ אורן
ובאר עם משאבת מים. המכשפה גרה שם, הם אמרו. מלאה שומן וזוממת
את מזימותיה בזמן שהיא מתקינה לעצמה ארוחה או קוראת באחד
הספרים שלה אותם האמינה שכתב השטן.

ג'ננה
היא פונה לשירותים ומתיישבת על האסלה ומשקה אותה בנתזים של שתן
צהוב. מטחי ירי צהובים ניתזים קטועים, וכל מטח כזה עושה לה טוב
על הלבלב. שחרור אנרגטי משחרר, אורגזמה רב-שלבית, זה תמיד כיף.
הוא משחררת אנקת הנאה גדולה במטח האחרון ומורידה את המים.

כמיהה
היא נצמדה אליו בפינוק שקט ואמרה: "ראיתי שוב את הצבי הזה.
נראה היה שהוא רוצה שאלך אחריו."
"לאן?" שאל.
"לעיר."

אינטרוספקטיבי
ואז זה עירום נשי חלק וחטוב כמו לימונדה ביום חם או שוקו חם
ביום שיטפון בא להשמיע לנו את התן מיילל בהרים הרחוקים, מתפלל
ומייחל לתשוקה שלא באה על סיפוקה.

סוריאליזם
תצוגה מבחילה כזאת של הגוף שלו פרוש ומבותר על הקיר מתחתיו הוא
יישן. ככה היא תלתה את הציור שהיא ציירה אותו כדי להזכיר לו מה
היא חושבת עליו. לא מחשבות יפות, בלשון המעטה.

אינטרוספקטיבי
כמו כל דרך המתחילה מאפס, הוא טיפס וזחל במעלה כביש חלק ורטוב
אל מטרה לא ברורה. הכול יכול לבוא. ספסלים מיותמים בצידי
הכביש. איש כבר לא יושב כדי להביט בכלב שלו משחק.

הוא שתק כשהיא רעדה על המיטה, וביקשה אקסל וביקשה כדור לשיכוך
כאבים וביקשה סיגריה וביקשה שיבקש מהשכנים לכבות את הכדורגל
שלהם. הוא עשה בשבילה מה שביקשה, חוץ מהאחרון, והיא פלטה זעקת
כאב כשהשדרן התלהם על איזו התקפה ששברה כמעט את כל הקירות.

סוריאליזם
החלטתי לכתוב סיפור על הזבוב. הוא היה זבוב גדול מהממוצע,
בגודל של בוטן, וכבד נורא בהתנהלותו. הוא הצליח איכשהו להיכנס
לבית חמים ולמצוא מחסה ממזג-האוויר הקר בחוץ. הוא היה יושב על
הקיר ומתחמם לו, ובינתיים מסתכל במאות העיניים שלו, או אולי
עשרות, על האנשים בבי

אורבן לג'נד
העט היא החרב שלי, הוא אמר בין מחשבה למחשבה, ושרבט על הנייר.
למסתכל מהצד זה היה נראה כאילו הוא מקשקש, יוצר שורות של גלים.
זה רק נראה ככה, אמר האיש הכותב, וחייך חיוך מוזר, האמת שאני
משחיז את החרב. כלומר העט.

אהבה
הוא התחלק על הבננה, כלומר החליק, ונפל ישר לזרועות אישה יפה
ונעימה שמנעה ממנו נפילה חזקה. "תודה לך, עלמה חמודה. לא
ציפיתי לאצילות נפש כזאת מ-עובר אורח, כלומר עוברת אורח," הוא
אמר בזמן שהוא סידר את עניבתו.

הומור
אדון זלמן מגיע עם עגלת הקניות שלו אל מגדל המגורים בו הוא גר.
הוא עומד בכניסה ליד המעלית ומחייך לכולם. "מה נשמע, אדון
זלמן?" "בסדר," "היי, אדון זלמן, טוב לראות אותך," "תודה,"
אדון זלמן לוחץ על הכפתור של המעלית ומחכה.

אירוטיקה
פריסת אורות העיר נשקה לאופק אחד והתעלסה עם משנהו. רכסי החול
כדמות שדיים של מידבר. לילה אפוף תשוקה הקיף מכל עבר ומכל מרחק
את כביש אספלט מספר 69 עליו רצה אישה צעירה. לגופה שמלה ארוכה
בלבד.

אורבן לג'נד
הטרקטור היה עומד מתחת לסככה בצד השדה. זה היה טרקטור אדום
שצבעו דהה ונשרט. עקבות בוץ יבש ושפשופים היו מרוחים על כל
חלקיו החיצוניים. אבל הדוד סם אמר שבפ'נוכו הוא חזק ויעיל כמו
ברדלס בטבע, משחר לטרף אדם.

חוסר אונים
היא לא שוכבת, היא טורפת. היא לוקחת את כל הגוף שלי ועושה בו
מה שהיא רוצה. מכופפת, שוברת, מאחה, ממרקת, פוצעת, שורטת.
אוכלת.

אבא שלה היה עובד בפנימיית נוער ומרביץ לילדים כל היום. זו
הייתה עבודה קשה, כי קשה להרביץ לילדים כל היום. הוא היה חוזר
עייף מ-כל המכות שהרביץ, וישן איזה מאתיים שעות.

התבגרות
דווקא הייתי ילדה מאוד שובבה כשהייתי קטנה, והיא חושבת שאני
זקנה משעממת כזאת, שבטח לא קיבלה זין בחיים שלה. אם היא הייתה
קצת יותר חכמה, היא הייתה צריכה להבין שאני ואבא שלה עשינו
אותה איכשהו, ואין שום חסידה בעסק הזה...

ייסורים
היא נכנסת ועומדת רגע בפתח, לבושה ארוך שכבות שכבות ולגופה
מעיל גדול חום-בהיר. רואה אותו, שטוף זיעה.
"איפה הימים שלנו?" שואלת.

גיהנום
"מיקו!" "מה?" "הכלב שלך מת."
ככה היא אמרה את זה, באגביות, בחוסר אכפתיות, כאילו זה לא
משנה, כאילו זה כלום.
הייתי בשירותים באותו הזמן, חרבנתי, וכל התחת שלי היה מלא
בחרא.

סאטירה
היום בבוקר מישהו הצית מכונית של עובד בנק. הוא שכן שלנו, עובד
הבנק. אפ`חד לא סובל אותו, ואני לא יודע מה הוא גר בשכונה
ענייה כמו שלנו בבניין של העניים שלנו אם הוא עובד בנק. כנראה
הוא עובד בנק לא טוב.

אירוטיקה
"המרד הוא כתום," היא נכנסת למכונית הכתומה. "התשוקה כחולה,"
היא מסיטה את שערה הכחול, "והחרמנות..." היא אומרת, ומביטה בי
בעיניי האש השחורה, "זהב שחור."

אימה
"כל כך וותיק." אמר הקול. "שכדאי היה לך לזכור אותי. כי אם
היית זוכרת לא היית נשארת לבדך בלי גבר חזק ואמיץ שישמור עליך.
חטאי האדם, נטע, רודפים אותו. ותמיד הם תופסים אותו לבסוף
לפרוע את החשבון הישן."

"אני תופס אותך בביצים," אמר השד וחייך חיוך מלא שיניים
שבורות, שפתיו היו סדוקות, "אתה מדמה בנפשך שאתה על הסוס, מה?
דוהר אל האופק, מה? אבל לאופק יש עוד אופק ועוד אופק, ובאחד
מהם מחכה לך השטן שלך, ונחש מה? אני השטן שלך,"

האמת שהיה לי קל לחשב במחשבון הזה כל מיני חישובים, גם
מסובכים. הארץ זעה ונדה ונטתה על צירה, אבל אני חישבתי במהירות
שהכול יסתדר על הצד הטוב ביותר, אז לא היה לי מה לדאוג.

אגדה
לפני המון שנים חי מכשף בטירה אפלה. הוא היה רשע! יום אחד הוא
יצא לרכב על סוסו. בדרך ראה נמר. הנמר ידע שהמכשף הוא
רב-עוצמה, ולכן לא תקף, רק הרכין ראש בהכנעה לאות כבוד. אך
המכשף היה רשע!

סוריאליזם
זו הייתה מסיבה מהסוג שמתערבבים בה, שותים ושומעים מוזיקה,
אוכלים חטיפים ובוטנים. ידעתי שאני הולך להיות אידיוט מושלם
במסיבה הזאת, התאמנתי על האידיוטיזם שלי כל חיי, ואני הולך
להרשים את מישל הענוגה בצורה כזאת שהיא תיפול לרגליי.

אגדה
הילדים שלו היו גדולים, והם עזבו את הבית. גם אשתו לא הייתה,
היא נפטרה טרם זמנה. כל חייו הוא היה נהג בתחנת הרכבות של
"אגד". נהג קטר. כל היום צופר בצופר. אבל הרכבת ירדה מהפסים,
ולקחה איתה מאתיים נוסעים, והוא נשאר בלי עבודה, רק עם
תחתונים.

חוסר אונים
הוא לא ידע מה נשבר בו. עצבים כאלו, כאילו הוא נמר בכלוב. חבר
שלו, ממנו הוא נוסע עכשיו, אמר לו: "לך, חביבי. תשכח ת'חברים
שלך בשביל זיון." והוא ניסה להגיד לו שהיא לא סתם זיון. בסקאלה
היא יותר בכיוון של אהבה. "האהבה מתה מזמן."

אהבה נכזבת
"אתה אוהב אותי?"
"אני אוהב אותך המון."
והיא שותקת על הרמפה של בית האריזה, עיניה נשואות לשמיים.

היינו שמים שם ריבה, בתוך הבגט, עם חמאה או מרגרינה. או שהיינו
ממלאים אותו בחומוס עם פול (לא לאלרגנים - סכנת מוות) ומריחות
נדיבות של סחוג חריף אדום, עם שכבות נדיבות של נקניק קוניאק
פרוס.

סוריאליזם
היא הייתה בטוחה שנמאס לו ממנה. הוא לא החזיר טלפונים, לא ענה
למכתבים, ולא חיפש את קרבתה. האיש פשוט החליט להתחפף, כנראה,
ולא לראות את הפרצוף שלה יותר. דווקא היה לה פרצוף יפה, היא לא
הייתה נבונה במיוחד, ומן הסתם גם הפרצוף שלה לא שידר תבונה

"העירייה דורשת הבהרה לגבי הספינה שנבנתה על הגג," קראתי מתוך
המכתב שהגיע אליי, חתום בחותמת רשמית של העירייה, עם חתימה
בכתב יד מראש העיר עצמו.

מביך אותי כל הסיטואציה הזאת, אמרתי לה תוך שאני מחליף רגל
ברגל, זו על השנייה. אבל זה העידן החדש! היא אמרה, כולם
עירומים. תראה אותי ואותך, תראה את כל האנשים סביב. כולם-כולם
עירומים, זה הטרנד החדש. הטרנד החדש הזה לא מוצא חן בעיניי.
למה? גם ככה קיץ וחם, ובאמת

סוריאליזם
אני שוכב עירום בגן הציבורי. לילה, וכלב לא עובר פה. מעליי
הכוכבים מטיילים עם תנועת כדור הארץ.

המוסיקה מפרקת אותי לחתיכות. השמיים שחורים וגבוהים. רק לעיתים
רחוקות הם נראים גבוהים כל-כך. המוסיקה פורטת בעדינות על
האמביציות שלנו. היא מבטיחה לנו ש-מתי שנסיים את לימודינו
בפנימייה, נוכל, אם רק נרצה, לכבוש את כל העולם.

הומור
"תרד לה וזהו." אומר ליאור בליגלוג. "גאי לא מתבייש לרדת
לבנות." מתערבת מירי. "כי הוא סוטה מין." יורה ליאור. "לא סוטה
מין," מתקנת מירי. "שותה מיץ."

סוריאליזם
בינתיים סטלה מאריס שרים ואז מגיעה השעה. אני מכבה את הדיסקמן
ותולש את האוזניות הסטריאופוניות מאוזניי, ואז פונה לדלת של
אולם הקולנוע. משיכה, שתיים, הדלת לא נפתחת. אני מתוסכל רגע
ואז שוב. הדלת לא נפתחת. אני הולך וקורא לאחראי המשמרת.

אורבני
קיוויתי ככה שאולי פתאום תשים את כפות הרגליים בחיקי ותבקש
מסז'. אבל זה לא קרה. היא רק נשענה אחורה אל הכרית, ושיחררה
אנחה ארוכה ארוכה ש-לך תדע מאיפה היא נובעת. לכל אחד יש אנחה
כזו וכל אחד מסיבות שונות. אחרי הכול החיים זה עבודה.

ברבות הימים פרחה שושנה אצלי בגינה. יפה הייתה השושנה עד מאוד,
עלעליה סמוקים וגבעוליה ענווים. הייתי מביט בה, נאנח מ-אושר,
פותח פחית בירה ויושב מול הטלוויזיה. לאחר מספר פחיות וכמה
מנווני מוחות שמעתי אותה רוטנת ומתלוננת.

סופני
אמרו לי סרטן ואני אמרתי לא. אמרו לי כן ואני התעקשתי. בסוף
נכנעתי.

ג'ננה
ואז אני אומר לה בא לי חיבוק, והיא אומרת רק תן לקלף את הבננה
הזו, אני אוהבת אותה רקובה, עם דבש. ואני אומר את כזאת חמודה,
כמו חתלתולה קטנה, והיא אומרת תודה תודה אתה כזה בונבון. ואז
אני אומר יאללה חיבוק, ואז היא אומרת רק תן לי קודם להגר לקנדה
ואשלח לך בפקס.

דיאלוג
"יא חתיכת תולעת, אני מטפלת בך ואתה כלום לא עושה, כלום!"
"תסתמי את הפה שלך, פוסטמה! עצם נוכחותי בבית מספיקה בהחלט, זה
עושה את כל ההבדל," היא צחקה - "איזה הבדל, ראש כרוב?"

דיאלוג
למה את מתנהגת כל-כך כמו בחורה? כי אני בחורה, אהבל. למה אתה
מתנהג כמו גבר, אה? טוב, עכשיו זה בסדר, תקחי את הזה ושימי על
הכתף. אתה צריך לשים אותו על הכתף! למה? כי אתה הגבר! אז מה,
אם אני הגבר - אני בהמת משא? קחי אותו את. גם אני לא בהמת משא!
טוב, תשאירי אותו

גן עדן
חלון פרוץ אל הקרה בחוץ, ומוזיקה חרישית מהרדיו. מתעורר
בצהריים והדבר הראשון שמכה בי הוא חמצן עשיר, רענן וקר. נדמה
שאני בגן-עדן, עם המוזיקה החרישית הנעימה, והמיטה הרכה. אני
מסתכל סביב ותופס את הראש כשאני נזכר, וגם בגלל הסחרחורת של
האלכוהול ששתיתי בלילה.

ג'ננה
הוא שיקר לה שהוא אוהב אותה. זה היה נוח לשניהם. הוא היה קונה
לה שוקולדים ופרחים, והיא הכירה לו תודה בזיון. בלילות הוא היה
נוהג במהירות בכבישים מהירים וחוטף דו"חות. לפעמים אם הולך רגל
הפריע לו, הוא היה דורס אותו.

אורבני
נגמרה לו הסיגריה כשבדיוק התכוון להדליק סיגריה חדשה. מי
השלולית העכורים והכהים הסיחו את דעתו, וגם הבחורה עם הג'קט
הכרוך סביב מותניה שהלכה כאילו יש לה דברים לעשות.

ייסורים
היא ישבה בקצה אחד של הספסל, ואני ניגשתי לקצה השני. היא ראתה
אותי וחייכה, אבל עדיין לא היינו מספיק קרובים כדי לדבר.

ג'ננה
"מה אתה אומר," חורק השדרן, "השמש תיפול בצהריים או ביום?"
"בצהריי היום?" הוא נשאל.
"תגידו למאזין במה הוא זכה ותעשו דיאטה!"

בלשי/מתח/ריגול
אז הוא מת, אה? מה עשית לו? באימא שלי לא יודע, אני בא לחבק
אותו, ללטף אותו, לאהוב אותו, ופתאום הוא צונח לי בין הידיים.

אירוטיקה
היה לה חלום בו היא נמצאת על הר גבוה שמשקיף למישור רחב מ-כל
העברים. כל הגברים בעולם מנסים להגיע אליה ולטפס על ההר, כי
היא נשארה האישה היחידה בעולם, והיא צעירה ויפה ובריאה, והם
רוצים לזיין אותה.

לפעמים אני אוהב ללכת לקולנוע, כי עוד לא המציאו את האינטרנט.
בכלל הטלוויזיה לא מפותחת משהו, ויש רק ערוץ סרטים אחד מעפן,
לכן אני אוהב ללכת לקולנוע. אני רוצה לדבר עם אנשים, על כל
מיני דברים, אני אוהב אנשים, בעיקר נשים.

הומור
תורידי את הג'קט שיהיה לך נוח, תפתחי כפתור במחשוף. כמה רזית!
אפשר למשש את הרגליים שלך? הן הרי נראות תמיד כאלה חלקות...
עוד מעט יגידו לי - מלי, 7 דקות היית על בגד-ים ונכנסת לבריכה,
זוזי! מטומטמים...

הומור
טירן מרח פרח על פרוסת לחם. "היא אוהבת פרחים," הוא מלמל בהבעה
מטומטמת. הוא מרח הרבה פרחים על שתי זוגות פרוסות לחם, והכניס
אותן לשקית אטומה שהכניס לתוכה פרפר. "היא אוהבת פרפרים," הוא
מלמל בהסכמה עם עצמו.

מוסר השכל
השמיים היו אדומים והשמש הייתה בוהקת וצלולה, אך לא מסנוורת.
יש דברים שאין יותר מדרך אחת לעשות אותם.
חפצה נפשי פתאום להשמיד את הטלוויזיה.

זוגיות
"כבר דרכו על הירח", אני אומר, רואה כבר את עצמי שם, אוחז
בכדור-הארץ בשתי אצבעות. "מוקדם מדי הם עשו את זה," היא אומרת
ומחפשת כוכבים. "הם לא היו צריכים..."

ייסורים
אולי נזכה באיזה סכום של כמה מיליונים בטוטו ונוכל סוף-סוף גם
ליהנות קצת מהחיים. לקנות כמה בתים ולהשכיר אותם. ללכת לאט.

הומור
אני מתקשה לנשום. היא באה אליי בערב, לא שאלה מה. רציתי לדעת
מה, אבל היא לא שאלה. רק סקרה את הבית בעיניים בוחנות והתעכבה
הרבה על הטלוויזיה. "היא פועלת?" בלי להביט בי היא שאלה. "לא."
אמרתי, ופחד בלתי-מוסבר זחל מרגליי.

סוריאליזם
יושבת בשירותים ברגליים פשוקות ולא מפסיקה לעשן סיגריות.
הניחוח שאמרתי לה שהוא מתוק מתפשט בכל הדירה. אז היא מחרבנת
בצרורות קצרים כמו מכונת ירייה תקועה, ועושה נאד גדול ומסריח
ומחייכת, לא צריך מטהר-אוויר - היא אומרת.

מוזר איך הוא יושב צפוד על הכיסא, כותב את השורות האלה, ומתחנן
לטיפת מגע ממני. הוא שואף את הריח שלי וטומן את ראשו בחלציי,
ואני אומרת לו קודם כל תכתוב, אחר כך נראה מה יהיה בהמשך.

אורבן לג'נד
תהיתי מי מהגברים האלה נושא אקדח, ולמי יש סיפור. "כל גבר
שנושא אקדח, יש לו סיפור." אמר לי פעם בירלבו כשהוא עומד
בתחתונים ארוכים וחולצה פתוחה מול ארון בגדים, מוציא אקדח
באדישות ואוזניו כרויות לרחוב.

משל
"הכול בגלל בחורות." אמר יחזקאל ומחה את אפו. "העולם הזה מקפץ,
מתבקע, רוקד, מתרחב ומתכווץ בגלל בחורות. הן מביטות לך
בעיניים, וזהו. אתה תמות בשבילן."

אורבן לג'נד
עמדתי בגשם בסמטה ההיא ודפקתי בכוח על דלת הפלדה. לא האמנתי
שאפשר לשמוע משהו מבפנים, עובייה של הדלת הזו היה בוודאי
כעשרים סנטימטרים.

משל
"מתי הסתכלת מאז מיקו על העיניים שלה, מי שתהיה, ורצית למות?
מתי היא הייתה עולם? מתי הגשם לא היה אבל, אלא מנוחה? מתי
בכית, גיא? כוס אמק, מתי בכית?!"

דיאלוג
איזה יום זה? אני לא יודע מה אתה מדבר. איזה יום זה? יום רגיל,
שום-דבר מיוחד. אבל איזה יום זה? יום כזה רגיל, עם שמש,
שום-דבר מיוחד. אבל איזה יום היום? אה, יום רביעי.

ג'ננה
היא כנראה לא ראתה אותי. היא התפשטה לאט. היא הייתה יפהפייה.
גופה לבן, ותלתלים צפופים ירדו על עורפה. אחר-כך עירומה
לחלוטין היא התחילה לעטות על עצמה תחתונים ומכנסי ג'ינס, ואז
חולצת טריקו על שדיה הזקורים.

אינטרוספקטיבי
השדיים שלה תחת הבד כמו קני תותחים, והקוס שלה בתוך התחתונים
הרטובים כמו חור שחור. הרקטום שלה המחרבן אוצרות בסתר, והשתן
המוזהב שלה שמתבזבז באסלה. היא מביטה בו בשעשוע כשהוא רק עומד
באמצע החצר. "מה אתה עושה?" היא שואלת.

באמת אני לא מבין את הנשים של היום. פעם הן היו רעות ומטורפות,
אבל אפשר היה להבין אותן. היום הן רעות ומטורפות, אבל קשה
לזהות, כי תמיד הן משחקות אותה מלאכיות כאלה רכות ולחות.

הומור
"אני לא מוצא את המפתחות," אני אומר ברוגז, היא מושכת ממני את
הידיים ומחטטת לי בכיסים, "אבל יש משהו אחר שמרגיש שמח
מאוד..." היא אומרת בחיוך ממזרי.

גן עדן
אני אומר לה אלה מכוניות פה, לא גלים. הייתה אומרת אותם רעשים
הם משמיעים. כמו גלים, גאות ושפל, עולים ויורדים. פתאום שקט
ופתאום באה מכונית, ואז ווושש... הגלים שוטפים את רגליה.

"יידע אדם מה זו אישה," אמר הרב הגדול והביט בקהל הרחב בעיניים
של תוכחה, "אישה זה שורש הקיום, מהות החיים, מעיין הבינה, דרך
הגאולה. דע איש לא לפגוע לעולם באשתך או באשת חברך, ובאף אישה
עלי אדמות, כי ממנה תבוא ישועתך.

חוסר אונים
מוצאי שבת, והם מתכננים לה יום-הולדת. עדיין נערה ובת 29 שוכבת
בחושך באחד החדרים הרחוקים, מוסיקה שקטה מפעפעת והיא מכוסה פוך
וקר לה, מעשנת איטי.

דיאלוג
זה מרשים אותי איך גידלת את העציץ ככה. מוצא חן בעיניך? כן,
מאוד. את יכולה לגדל גם דברים אחרים? מה למשל? למשל גברים? מה
זאת אומרת? כלומר, לא התכוונתי לזקפה, אלא האם את יכולה לקחת
ילדים קטנים ולהפוך אותם לגברים. בטח שאני יכולה. יש לך רקע
בפסיכולוגיה? לא, אבל

ג'ננה
ביום של שמש קופחת כשהאדים הם אדים של דם, והגוססים נושקים
בשפתיהם את שם אלוהים, ומתים. ובין החרב המתהפכת לחרמש של
האוחז בו, הם ידעו שלא נותר דבר, מלבד הסקס. חם כמו זפת רותחת.

ג'ננה
"הוא חסום!" צעק דוקטור ירמיאל כשיפני לא ענה לו בטלפון. "הוא
חסום! הוא לא מדבר עם אפ'אחד!" "אולי זה בגלל שהוא שיכור," אמר
החתול של דוקטור ירמיאל וחייך,

ישבתי על קצה המיטה כשאני אוחז בידיי זו בזו. "אין אפשרות
להמשיך ככה," היא אמרה נסערת, "זה לא חיים. אתה רואה איזה
בגדים אני לובשת?" היא לבשה חלוק בית. "אני לובשת את זה כבר
שבוע, ושבוע לא יצאתי מהבית.

הגדולים והנצחיים התמזגו עם הקטנים והארעיים, ואז יצאו המוני
אדם לרחובות ושטפו את מה שהם מכנים "המגפה השחורה", שהיא בעצם
הגדרה של קיבעון המחשבה. הם הפריחו עננים כחולים ורודים
לשמיים, ועפו ביניהם כמו ציפורים. ראש הממשלה רגז מאוד.

בתצוגה הקודמת ניתן לראות את הזכר משחיל לנקבה, ושניהם נהנים
מעצם המעשה הזה. הנקבה גונחת - והזכר מתחפר. הנקבה נפתחת -
והזכר פותח. אבל לא על זה התכנסנו כאן היום לדבר, אלא על
שמוליק, שלא האכיל שבוע את האפרוחים, ועכשיו כולם מתים. שמוליק
- יש לך מה להגיד בעניין

זוגיות
את לא נראית זוהרת כמו פעם, מלי. אני חושב. מצטער שלא הצלחתי
לקטוף לך את הירח. באמת שניסיתי, אבל החיים, הם דורסים. אני
מסתכל עליה והיא מחייכת אליי חיוך קטן, אבל עיניה שבורות.
תישארי אופטימית, מלי. כל עוד את יכולה.

אורבני
ימח שמו וזכרו לעולמי עד! הוא קרא ודרך על הקבר, מה אתה הולך
לעשות עכשיו? הוא קרא אליי בהתרסה, אתה הולך להגן על הכלב הזה?
אתה הולך להגיד שמגיע לו כבוד אחרון? שבגלל שהוא מת אני צריך
לסלוח לו?

דיאלוג
זה כאילו... זורם בך חשמל, כמו מכת ברק או משהו, ולרגע אתה
עומד כמו פסל. אתה מודע לכל, המוח שלך בסדר גמור, אבל אתה
מרגיש זרמים חזקים בכל הגוף, ואתה לא יכול לזוז, אפילו לא
להזיז אצבע או למצמץ. אתה רק עומד, מחכה, בשלווה, שהברק ישחרר
אותך מאחיזתו, ותוכל להיות

התעוררתי עירום, השמש ניפצה בי אלפי קרני אור שהתמזגו עם אפלת
הלילה. השמיים היו שחורים ומטים לנפול, ולי לא היה קפה מחורבן
במגירת הקפה שלי. מיד הכנתי מרק מאבקת מרק, וישבתי ושתיתי
וקוננתי על רוע מזלי, כל אותם אלה שמנסים לנכס אותי לעצמם.

אבל אתה חרמן, חמוד שלי, היא אומרת, מחייכת, ואתה אוהב את הגוף
שלי ואתה נמשך אליי, בתמורה לעבודתך הקשה אתן לך לדפוק אותי כל
אימת שתחפוץ נפשך.

מי אמר לך "ברח" ולא ברח בעצמו? מי הוא זה אשר לא שלט בנודים
שלו? רק הכיסא שלך, זה הנאמן, שתמיד שמח כשאתה מניח עליו את
הישבן שלך. יש לי אותו עוד מימי בית-הספר.

חוסר אונים
דרך הררים של כאב הוא הלך ונסדק. היו גם ימים של שיכרון, והיו
ימים בהם בכה אל הירח. ירח מתנפץ בדממה בשמיים השחורים של שחור
פתוח ומוחלט, ארץ ללא תושבים שיפנו לה מקום. ימים של בדידות.
אלף שנים של בדידות תהומית ללא רחם והגנה.

סאטירה
ביום הולדתה העשרים ותשע שאלה אותי שוב שכנתי בן כמה אני. סוד
כמוס לפרה ולסוס, אמרתי. אבל אתה זקן, אמרה. כן, אמרתי, אני
מאוד זקן.

"מצב הרוח שלי לא משהו," אמרתי למפרום. הוא שאל למה אני יושב
בחושך ומעשן. הייתה לי מוזיקה וגם סיימתי לשתות קפה. המוזיקה
הייתה עצובה מאוד, ולכן הוא הניח בצדק שאני עצוב.

זוגיות
הבלגן שהשותף שלי עשה בדירה, עלה לי על העצבים, ורציתי לכסח
אותו מכות כמו שלמדתי בקורסים של הקונג-פו, אבל עצרתי בעדי.
אחרי הכול הוא אנושי, וזו לא אשמתו שאני כועסת עד כדי כך.

כמיהה
הברז טפטף טיפות שמנות לתוך כיור הכלים המלוכלכים. הוא ישב ליד
השולחן ועישן סיגריות כשהוא מצפה לבואה. מספר מטבעות שחוקים
היו מוטלים על שולחן העץ - כל ממונו לימים הקרובים. הוא הביט
לרגעים, קצת נפחד, בלילה הכבד דרך החלון הקרוע בקיר.

הומור
"שלום לך, גברבר צעיר." היא אומרת לנוכח ההלם שלי. "הריח שלי,
לא התגעגעת אליו?" (ריח מעושן בריח שמן תינוקות.) "נהיית..."
"מה? אפשר להיכנס?"

אורבני
טיולים בשעות הלילה, בין בתי הפועלים שחלונותיהם פתוחים אל
הלילה. רעש שמצטבר משעות היום, ומוצא להורג בשעות הלילה.
העשייה הבלתי נפסקת דועכת. סודות קטנים צומחים בין הקירות של
הבתים האלה, וברחובות.

דיאלוג
"יא בת-זונה! יא שרמוטה! שמעתי שאת מזדיינת עם כל החבר'ה!" "מה
אכפת לך, יא שמוק! אני אוהב להזדיין עם החבר'ה. אם אני לא
אזדיין עם החבר'ה, עם מי אני אזדיין?!"

סאטירה
הוא קם בבוקר לרעש הקבוע של הפצצות והמסוקים, והטביע את ראשו
לרגע בגיגית של מי קרח. "זו הדרך הכי מהירה וטובה להתעורר,"
הוא אמר לחיילים החנונים שסביבו, ושאל מה הולך להיות עכשיו.

דיאלוג
מה היא חושבת לעצמה, שהיא יכולה לרדת עליי, להקניט אותי ולבזות
אותי, ואני אכבד אותה? שתלך לאלף עזאזל, אני לא צריך מכשפה
כזאת אצלי בבית. אבל אין לה איפה לגור, איפה החמלה שלך, איפה
הרחמים. אם היא רוצה חמלה ורחמים, היא צריכה לדעת להתנהג אל
בני-אדם. אנחנו לא חי

מקאברי
יופי. לא אני המצאתי אותו. אבל דחילק, אני מסתכל בו. היופי הזה
נמצא במצב צבירה של בחורה, ששוחה בתוך בריכה על גג גורד שחקים.

משל
בחצר הייתה לו חלקת אדמה קטנה, מוקפת גדרות אבן זקנות ומשטחי
בטון צבוע לבן שדהה מזמן. הוא היה מגדל שם עגבניות, רק
עגבניות. וכמובן הוא היה אוכל אותן כשהן הבשילו. הוא היה חותך
אותן ובוזק מלח, או שהן היו הופכות חלק מסלט.

אורבני
בלב בטן הפלדה של האוטובוס. כמו פר עצום המעלה עשן. דרך
הזגוגיות הקפואות אני רואה טיפות שקופות של גשם נמרחות על
הזכוכית.

ייסורים
ליאונרד הסתכל על עצמו במראה. הבבואה שהשתקפה אליו ממנה נראתה
מתה. אמנם היא יכלה לזוז בעצמה, ואפילו לחשוב כל מיני מחשבות
ולתכנן פעולות שונות, אבל העיניים היו מתות, העור נראה כעשוי
קלף כהה, והקמטים בפנים לא נראו כקמטי אדם זקן, אלא קמטי מת.

פנטזיה
אמרו לי שכאן היא מתגוררת, אהובתי. בעיר המוגלבים אשר בקצה
הדימיון, מעבר לחלום ימינה ליד ערימות הפנטסיה. שם היא נמצאת,
ואם לא אגיע מהר היא תשכח ממני, ואם אומר את שמי, הוא לא יגיד
לה דבר.

ארצישראל
היו הרבה בנים שאהבו אותה, למרות שלדעתי היא הייתה מגעילה.
הבנים, שבעצם היו גברים צעירים, היו פזורים על פני השטח שמול
קולנוע "אוריון", ברחבה שלפני מועדון משחקי ה-וידיאו שהיה
מקורה בתוך בניין.

פואנטה
בלילה אני לא זז מ-פה. אני עומד באותה הנקודה, באותו גן, ומביט
סביבי על כל מה שנמצא סביבי. לפעמים מגיעה לכאן ילדה, בעצם
נערה, ויושבת על המגלשה. היא מעשנת ומסתכלת סביבה.

אורבני
עישנתי עננים קטנים ונתתי להם להיאסף למעלה. תחושה מוזרה נפלה
עליי. הייתי עייפה ורציתי לאסוף את גופי לתוך שמיכה חמה ולישון
שינה ארוכה.

הלימונות האלו מזדיינות כמו שפנות. הוא אמר וחפן את אשכיו. אני
רק חושב עליהן, עומד לי כל-כך חזק, שאני יכול לזיין סוסה. אז
למה אתה לא מזיין סוסה? שאלתי אותו. סוסה לא טובה כמו לימונה.
לימונה זה הכי-הכי. הכי אחי. אחי-אחי. אחותי. הוא אמר והביט
בהן בהערצה. אולי

הומור
"מה אתה עושה מתחת למחשב?"
"מעסה לך את הרגליים."
"ככה הגעת לשם?"
"לא," אני אומר. "זה התחיל בליקוק..."

ג'ננה
לפני הרבה-הרבה ימים הוא היה הולך עירום בכפר שלו. לא בשבילים,
במסדרונות, ובין החדרים. הבנות תמיד היו משועשעות מהזין הגדול
והרפוי שלו, והיו עושות ביניהן תחרות מי תצליח להעמיד לו
ראשונה.

גן עדן
על הכביש אוטובוס כבד הוריד והעלה נוסעים, אחת מהדמויות שירדו
עמדה שם רגע, לא ממהרת, פנייה אל הפרדס, כפות ידייה שלוחות
אצבעות על הזגוגית המעושנת שבתחנה, הוא שאף שוב מהסיגריה.

סוריאליזם
"הסיגריות האלו שאנו מעשנים. כל הנפלאות, כל הניסים." מזמזם
חמי רודנר בטלוויזיה, ודיכי חושב שהוא חייב לבלות לפני שייקרע.
במאפרה שלו יש פירמידה יפה של בדלי סיגריות. "קום, תתלבש," אמר
חמי בטלוויזיה.

אורבן לג'נד
"אימא, תפתחי לי את הדלת...!"
היא חבטה בדלת ואחזה בידית בייאוש ודמעות עד ש-כל פרקי
אצבעותיה הלבינו. היא הרגישה כמו "האסופית" בכותונת לילה קלה
ורגליים יחפות, דחויה ובוכה, והיא החליטה שהיא כמו האסופית
למרות שלא זכרה שקראה את הספר מעולם.

חודשים הוא היה בבית, בקושי יצא. לפעמים הוא היה קופץ למכולת
או לכספומט, לפעמים לקופת-החולים ב-של דברים. פעם הוא האשים את
הקור, פעם את החום, פעם הוא האשים המולה ברחובות הסמוכים, פעם
הוא חשב שהוא עייף מדי, או חולה מדי, או צהוב מדי.

ברשימה הקבועה שלי אתה נמצא בסוף. אני רק מדמיין אותך בסוף כל
ימי חייך עלי אדמות, וזה גורם לי לחייך. זה גורם לזין שלי
לעמוד, ולחשק בלתי נשלט לפצוח בריקודים סוערים על ראש הגלובוס.
זה לא בסדר מה אתה אומר, אני משתדל להיות תלמיד מצוין, אני
משקיע את כל הכוחות של

ייסורים
הוא ראה אותה במדרגות. הוא הבחין במיניות הנואשת שלה עוד
בהתחלה, כשהיא באה לגור פה. ג'ינס דהוי, ג'קט סגור, תיק בד
קטן, מגפיים שחוקים. הבגדים ישבו עליה טוב. מנסים להסתיר אבל
לא מצליחים את הגוף המשגע שהוא הריח מתוכם.

אמונה
בתוך התא, כשקירות שחורים עם תמונות מפוחמות על הקירות, מיטת
ברזל עירומה, ושרשראות s.m יוצאים מהרצפה ליד קערית אוכל מפח,
ישב מולה האיש הזה, עם הברדס השחור על פניו, ומתוך הברדס
מציצות שני עיניים אדומות נוצצות.

סוריאליזם
ניגשתי למקרר והוצאתי לי מיץ תפוזים. רוצה? שאלתי אותה. (כמובן
שהיא שאלה מה, ואמרתי לה מיץ תפוזים,) לא, היא ענתה מהסלון,
אני לא שותה יותר, אני אוהבת את תחושת היובש. סבבה, עניתי,

אמונה
היא שאלה למה הוא לא יוצא. "שהכאב ימצא לו חברים לטייל איתם
בלילה," הוא חזר על משפט מתוך איזה שיר. אבל היא לא הכירה את
השיר, ואמרה שהוא הופך פיוטי כשהוא דיכאוני. הוא חייך לעצמו
מובס.

הומור
בגלל זה לא ידעתי למה זה מגיע לי. היא נתנה לי את הכתובת שלה,
איזו דירת חדר וחצי בבניין אולי של אלף קומות. -זה מקום זמני-
אמרה לי - עד שאסתדר- זה בית כזה, כלומר בניין, בו החליטו
לאכלס עולים חדשים. היא יודעת עברית עוד מסלובניה. אני מגיע
ומחפש את המעלית.

אז יצאתי עם תרמיל וצידה לדרך, והלכתי לכיוון השכונה הישנה.
הרבה ציפורים היו ברקע, וזה היה לי מוזר. חשבתי שבטח הציפורים
מחפשות ענן לנוח עליו, אבל ענן לא קשה, הוא צמיגי.

סוריאליזם
אף-אחד לא ישבור אגרטל על הקיר שלי, מעל העציץ, שאני מטפחת,
ואני אצטרך לאסוף את שברי החרסינה הקטנים מתוך העציץ בלי שיהיה
כלב לידי שילקק לי את הרגליים וינחם אותי.

זוגיות
היא הביטה אל העיניים החומות שלו, מה מסתתר שם. הוא לא הבין,
כמו תמיד, ורק חייך חיוך יבש וקצות עיניו התכווצו, אבל
העיניים, הן לא צחקו, גם לא השפתיים, הכל היה מלאכותי וקר. היא
השפילה את מבטה.

אגדה
שפתיה הרכות נישקו את שפתיו הבקועות ומערתה הלחה קיבלה את
השורש הגדול העקום והמיובל, שוורידים בקועים בו כמו צינוריות
דם חיצוניות.

בגן-עדן טבל השטן, ולבו בכה מיופי אינסופי.

סוריאליזם
בבוקר שמשון יצא לשוטט ברחובות הגשומים שברחבי הממלכה שלו.
העננים היו כבדים ואפורים, והם המטירו גשם דק שהטריד אותו, אבל
לא הייתה לו כסות. גם הרוחות הכו ישר בפנים והקפיאו את עצמות
הלחיים, אבל למרות זאת הוא חייך.

ג'ננה
"מלי,"
"מממ..."
"מלי!"
היא מזדקפת במיטה ומביטה בי במבט קרוע. "אתה לא תיתן לי לישון?
חרא של חיים ואתה גם מעיר אותי?"
"יש אויבים, מלי."

מקאברי
מיכל הייתה מחונכת עכשיו. אבא חינך את מיכל הקטנה, מיכל שתמיד
קטנה, מיכל שצריכה שאבא ידאג לה אפילו בגיל 25, כי אבא יודע
הכי טוב. הוא רחרח את פיה ואמר בקול שקט "מיקי. את שתית
אלכוהול."

חוסר אונים
אני לא אדם אמיץ במיוחד. למעשה אני די פחדן. אך בכל זאת נקלעתי
לסיטואציה בה היה עליי לגייס כוחות של אומץ רב על מנת לפתור את
המצב שנקלעתי אליו. אתם וודאי תוהים מה היה המצב. ובכן,

אורבן לג'נד
הוא הגיע לגרם המדרגות הארוך שמוביל מעלה לרחוב המקביל, ובו
כביש סואן ודרך שזורמת ממש כמו להחליק אל ביתו. הוא היה עייף,
וזה סופו של הסיבוב האחד-לפני-אחרון. אבל כשהוא רצה לעלות,
מישהי רצתה לרדת.

חוסר אונים
הם גורמים לה לצחוק ולהזיע, ואני רואה הכל בעין השלישית וידי
לא מגעת כשהיא באה אליי ושותה איתי כוס קפה. וכף רגלה בעקב
נמוך מתופפת על המרצפות והיא שואפת מהסיגריה שלה כה עמוק
לריאות, כאילו החליטה להחליד את עצמה כאן ועכשיו.

מלחמתי
הלכתי בין השיחים אל הנהר השקט. הברגתי את משתיק הקול לאקדח.
קשרתי בשרוכים את האקדח לראשי כדי שלא יירטב, ושחיתי בשחיית
כלב לצד השני של הנהר. כשעליתי על הגדה עמד מולי נאצי והסתכל
עליי מופתע, יריתי לו אחד בראש.

מקאברי
אתם הקוראים עודכם שרויים בחיים, אך אני הכותב ארחיק לכת בארץ
הצללים לעת הזאת. כי אכן דברים מוזרים יתרחשו, וצפונות יתגלו,
ויובלות רבים יחלפו, עד אשר תחשוף עין אדם דברי זיכרונות אלה.

פנטזיה
לפני המון-המון שנים הייתה ילדה קטנה עם עיניים ירוקות ושמה
מממ. מממ מאוד רצתה לטייל ברחבי היקום, אבל לא מצאה אף חללית
שתסכים לאסוף אותה כטרמפיסטית. בעיה.

סוריאליזם
"הרי אני נווד בנשמתי!" ברבי קרא ושאג בקול רם על שולי הכביש
היוצא דרומה מהעיירה, כשראה את השלט "אתם יוצאים מגבולות
העיירה -שריר ברזל- חיזרו אלינו בקרוב!"

"אחח... אחח..." קונן מפרום. "כואב?" שאל מיכה. "לא, זה
שטויות, אבל אני אדם דרמטי, אז כשקורה לי משהו, כולם צריכים
להיות במתח," "הבנתי,"

אורבן לג'נד
"הנוסע מתבקש להשתמש במושב אחד מלבד," הודיע הנהג במערכת
הכריזה, "זה שולל מקומות ישיבה משאר הנוסעים," הרמתי את עיניי
לכיוון תא נהג הרכבת, "איזה נוסעים?"

היום יום חמישי. אמר מר שטרן לפני שטרק את המגירה. הדברים הכי
גדולים קורים ביום חמישי, הוא אמר, תמיד היה ככה ותמיד יהיה.
אתה חושב שקץ העולם יגיע? שאל אותו החתול שמיל. לא, יותר גדול
מזה, חתולי החמוד.

סוריאליזם
אני לא מצליח לשים את האצבע על הדבר הנורא ביותר, המזעזע
ביותר, שבו נתקלתי במהלך שיטוטיי בערבות מחוץ לעיר. הייתה שמש
גדולה בשמיים והכול היה יבש כמו מדבר. קינאתי בצמחים מאיפה
לעזאזל יש להם מים, שיגלו לי ויתנו גם לי.

דיאלוג
זה לא שאת משוגעת, אלא זה כן שאת משוגעת. בואי אני אסביר לך -
ילדה אוהבת את אבא שלה. אישה אוהבת את בעלה. ידידה מתיידדת עם
הידיד שלה. יזיזה מזדיינת עם היזיז שלה! מה פה לא מובן? אבל
אני לא יכולה, זה לא בראש שלי, אני יש לי דברים אחרים בראש,
אני רוצה לעוף כמו צ

סוריאליזם
והעכביש הקטן שטווה קורים בפינה של השירותים. יכולתי לחרבת
אותו ואת הקורים שלו עם מטאטא. יכולתי למחוץ אותו בשתי אצבעות,
יכולתי. אבל מי חשב.

אורבני
בשמיים שטו להם עננים, רעננים ויחפים עד היכן שהעין רואה. כל
היום ירד גשם ועכשיו החליט להפסיק. רק עננים, רק רוח. אני
בן-זונה אם לא בא לי סיגריה עכשיו. אבל אסור לעשן פה, לא בכפר
הנוער המזוין הזה, על כל המדריכים שהם סוהרים וכל החניכים שהם
אסירים.

ג'ננה
ככה בענווה התחשק לי סיגריה. ככה בענווה הייתי מרים בדל סיגריה
מהאדמה בשביל לעשן. ככה אם הייתי רואה את זו שזרקה את הסיגריה,
והייתי מעשן היישר משפתיה. ככה. אבל אני, חברים, לא נמצא במקום
בו מותר לעשן. איפה הוא, אתם שואלים.

מדע בדיוני
"היית רוצה לשמוע קאונטרי?", הוא ניסה לחץ עדין.
"פאק! פאק!", היא פרפרה כאילו הבינה, וחיוך התפשט על שפתיו.
"אני אוהב אותך ככה", לאחר כמה רגעים היא נדמה, יושבת לה כמו
גברת. הוא הרים אותה על רקע קרקורי הזעם שלה והוציא מתחתיה
ביצת זהב.

אינטרוספקטיבי
קנינו את הסמים שלנו חוקיים-חוקיים, אפשר למצוא אם מחפשים,
ורקדנו, מיקו, אתה זוכר כמה רקדנו, לתוך הלילה, ופתאום נוחת
הבוקר ולוקח את הכל. למה הבוקר היה צריך לבוא כל הזמן, מיקו,
מה עשינו לו רע?

אימה
הוא שמע אותה דוממת. הוא לא היה צריך להסתכל, זה היה בשקט בחדר
בו הייתה. דממת מוות. שום חפץ לא זז, שום תנועת גוף לא מורגשת.
אפשר היה לשמוע את הד הרוחות מתגלגל מהחלון בחדרה, ולא אותה.
אפשר היה לשמוע את תקתוק השעון.

היא הייתה רעבה מאוד כמו נמרה. כמו לביאה. כמו זאבה. "בוא
נזמין פיצה," היא אמרה, אבל אני אמרתי לה שתשתוק ותאכל את הלב,
כי זה הדבר היחידי שהיא צריכה לאכול.

הוא מנסה לצבור שלושים נקודות. יש הרבה מכשולים בדרך כדי לצבור
את הנקודות. למשל יש ארגזים שמתפוצצים ותובעים קרבנות. ויש
בתים שמתמוטטים והנקודות לא נצברות. הוא יוצא עם תרמיל ובגדים
של הליכה, והולך את כל הדרך אל מעלה האדמה הקשה.

אימה
דיסק ה-mp3 נגמר. ראשו של מיקו התחיל לכאוב שוב. מהאסלה
בשירותים הוא ראה נמלה גדולה מזדחלת במהירות תחת הדלת לעבר
רגליו. הוא הביט בה שנייה, ואחר מחץ אותה בנעל הבית. היא פרכסה
רגע והוא דרך שוב, משאיר ממנה שלולית ג'לי.

ג'ננה
חלקי הפאזל של מוחו נפרדו והתערבלו עם הרוח הקרה והצרחה שרטה
אותם, שילחה ביניהם ברקי חשמל. לרגע הוא שכח את שמו, והוא שמע
את קולו שלו שלוחש בתוך מוחו את הכמיהה לסימפוניה התשיעית של
בטהובן.

הגוף שלו הרגיש נהדר, אבל הלב שלו כאב, וגם הראש. עיניו היו
בולשות אחרי עוברים ושבים בתקווה לאיזו הזדמנות, משהו שיקרה
במקרה, כי דבר טוב צריך לבוא במקרה.

אירוטיקה
היא רק יצאה מהמקלחת והיא לובשת תחתונים דקים סגולים בלבד. אני
רוצה, בחשק רעב, לנחם את גופה, להרוות את גופי.
"מה אתה מסתכל?" היא אומרת בשקט, אבל עם נוכחות.

פנטזיה
"לא התכוונתי להיות בחוץ כל-כך הרבה זמן." אמרה מלי והעבירה יד
בשערה.
"אני שמח שיצאת לים, מלי. לא יהיו לך עוד הרבה סופי-שבוע כאלה
כדי להפליג. מפתיע שאני עדיין כותב אותך, לא?"

אירוטיקה
"לא עומד לו!" קראה אילנית באכזבה. שרון ראתה שאכן כך. אילנית
הסיטה את שערה הארוך והשחור מפניה ואמרה: "אבל הוא נראה ממש
טוב."

ג'ננה
הבן-אדם יושב שעות עם ספר של רמי אורנים, ומנסה לקרוא, ומנסה
להבין, ושום-דבר לא נכנס לו לקופסה. "מה," אומרת לו חצילה
נצנצית, "רמי אורנים כותב כמו לספר ילדים, כל אחד יכול להבין."
"אני לא מצליח," אומר אפרוח ורוד ועיניו דומעות

גן עדן
כשאני חש את חום דמותו, הוא נוסע בכביש ריק ממכוניות אחרות. יש
לו רדיו עייף על גלגל"צ, וסיגריה ביד.

עגבניות ירוקות מטוגנות זה יותר טוב מבשר, עוף ודגים, הוא אמר.
אני ישבתי בבית שלו שבעצם הייתה דירה והסתכלתי על הקירות
המפויחים מעשן סיגריות ועל הציורים התלויים על הקיר. זיתים?
הוא שאל.

סאטירה
מתחשק לי עגבנייה, היא אמרה בין חיוך מתוק לחיוך מתוק אחר,
וחיוך מפלצתי. אני מצטער אדונית קטנה, אבל נגמרו לי העגבניות,
אולי היא רוצה תפוז? לא, לא תפוז, אני רוצה עגבנייה, כזו
עסיסית, עם הרבה דם מיץ.

זוגיות
העגילים שלה היו מושלמים על הפנים היפות שלה. היא הביטה בי
בשמץ חיוך כיודעת סוד, ולקחה את התיק. בדקה ש-כל מה שצריך נמצא
בתיק, ושלפה את צרור המפתחות הקטן. "אז תשמור על עצמך," היא
אמרה, יצאה את הדלת ונעלה אחריה.

פנטזיה
"כאן," אמרה לו האלה הג'ינג'ית, "תמצא אותה, בוהה בחלון." משק
הכנפיים שלו מסמן את האוויר ברצועות כחולות שמשתרכות מטר
אחריו. החלונות חשוכים. "טיפשים כולם." הוא מצייץ. ורואה את
חלונה של דפי, בו אור רך נשטף מהמסדרון.

תכירו, ילדים, את מלי שרוצה הביתה גם במחיר הנוכחות של אימא
שלה. תכירו את זו שהבכי חנוק בתוכה והיא רוצה רק ללכת לישון.
לא רצית להתבגר? אז חה עלייך. חה חה על כולך.

חוסר אונים
כי הוא מת, ושום-דבר לא יחזיר אותו לחיים. הסמים והטיפולים
הרסו את המוח, והרגשות שרפו את עצמן. לא, באמת שהוא לא מרחם על
עצמו, כי אפילו רחמים עצמיים הוא לא יכול להרגיש. גם לא עצב
עמוק או קטן, קיומי או על חייו.

אימה
פרנקי שמע על עורבים, אבל לא ראה אף-אחד כזה. במקום ממנו בא לא
היו עורבים, אבל פה הם היו בהמוניהם. הם היו אוכלים פגרי
לטאות, ומלקטים מקקים קטנים וחרקים, ואז עפים בקרקור צורם אל
צמרות העצים.

מדע בדיוני
הוא התעורר כשנגמרה לו הסוללה. הוא הספיק לראות שאור יום לפני
שהאור כבה. הוא מישש מתוך עיוורון בתוך צלעותיו וגישש אחר
הכפתור, ולחץ. הוא חיכה רגע בחשכה גמורה כשהתמונה ריצדה מול
עיניו והאור חזר לעיניו.

אהבה
אני שותה כבר בירה שישית. שירים מיואשים ברקע, מלאים כאב. מלי,
כי חם לה כל כך, שוכבת על גבה עירומה במיטה. עורה בוהק בזיעה.
זה מראה יפה. ואני, אני לבוש טרייניג ארוך, וג'קט קל על חולצה
שחורה, עם הדפס של טופאק.

כמיהה
העיניים שלה תפסו אותו בראשונה. אלו היו עיניים מדהימות. הוא
ראה בהן ים אחרי סערה, כשהגלים שקטים אך עדיין טעונים.

הומור
חם. אז אני והיא מסתובבים כבר חצי שעה בבית עירומים. "מה זה?"
היא מצביעה לעבר זקפתי. "לא יודע," אני עונה. "לא מכיר."

הוא ישב במסעדה בשולחן שפנה אל הרחוב וביקש מרטיני כפול.
"לך?!" תהה המלצר. "למה לא?" תמה עכבר הביבים. "יש לנו אחלה מי
שופכין... אבל בעצם לא, אם אתה רוצה מרטיני, תקבל מרטיני,"
כפול. הוא שתה ונהיה מסטול והלך ברחוב לבדוק את טופס ההגרלה אם
זכה.

כמיהה
פתאום הוא התקרב אליי ולחש: "אתה מכיר פה מישהו טיפש?" "כן."
אמרתי. "תנסה את האיש עם הטורבן האדום." הוא הלך לנסות אותו,
אבל זה היה עסוק בחיפוש דרך להתאבד.

אהבה
ובאוויר יש ריח של מים פושרים. כשהיא פושטת את בגדייה הכבדים
ונשארת בבוקסר וחולצה קצרה קרה רפויה, מדליקה את המאוורר
ושואפת לתוך פנייה את כל האוויר הקר הנע.

זוגיות
היא בקושי הייתה סוחבת את עצמה. הייתי חוזר מהפלחה והיא הייתה
מחכה לי על המדרגות רק כדי לצנוח לבין זרועותיי, להישען, לנוח.
כל-כך חלשה ושברירית הייתה. ואני, חסון מקריעות תחת הייתי מרים
אותה בזרועותיי, גופה הרך כנגד שריריי הקשים, והולך ומניח אותה
בחדרי מיטתי,

אורבני
התקרה החליקה במלוכסן ולא זזה. הוא יודע שהוא נראה עלוב נפש,
דורש מכות, זה המוח שמתעתע בו, אבל הוא חייב לצאת. שכונה
אלימה, חיות טרף, הוא החליק אולר לתוך כיסו, הוא לא חשב הרבה
מה אם שוטר יתלבש עליו.

פארודיה
השכנים שמעו את הצעקות האלו מהדירה, ונבהלו מאוד. מה זה קרה
לפינקס הזקן? הרי הוא אדם נדיב וחייכן, ותמיד צוחק עם כולם
ועוזר בשעת צרה. ואף-אחד לא שמע אותו צועק או מתלהם מעולם.
השכנים היו בהלם בדירותיהם והסתכלו זה בזה. מה עשו לפינקס
הזקן, ומה הם עשו?

סוריאליזם
דרך כל זגוגית של משקפי שמש עוברות למיכה בחורות מול העיניים
ולכל אחת סיפור. ספרים לא יאמרו ולא יאכלו להכיל את הסיפורים
הצנועים והמשמימים ביותר. הוא הדליק סיגריה ונחפז לתחנת
האוטובוס שם עמדה מלי ועישנה בזנותיות.

מקאברי
החיוך מרוח לה על הפרצוף מאוזן לאוזן: "באמת אדוני. מבקשת
סליחה מאדוני. רק דפי רצתה לתקן ראש לאדוני. באמת חבל שאדוני
משוגע. לא רוצה להידבק מאדוני..."

ג'ננה
אז היא הכניסה את הידיים לכיסים ומצאה ארנבון. ארנבון כזה קטן
חמוד פצפון. היא שמה אותו לידה ואמרה "ארנבון, ארנבון, מה אתה
עושה בתוך הכיס שלי? מי הביא אותך עד אליי?" פצח הארנבון את
פיו ויאמר

ייסורים
חרישי-חרישי, לא נשמע כמעט. כל מיני קולות של חרקי הבמה.
מגושם-מגושם, לא חינני בכלל. כמו פיל בחנות חרסינה. מטפל היטב
ברובה. קוראים לו ויק.

זוגיות
את דלת הפלדה המצופה פלסטיק חום-כתום עם כתמים מוגלתייים כמו
עורו של מצורע, פתח לי אביו של צארה. ריחמתי על בגדיו.

ג'ננה
מגלה לפושעים את תוכניות ותנועות הקורבנות העתידיים, והשוטרים,
ומחכך ידיו בסיפוק כשהרעים דוהרים אל השקיעה עם מיליוני
דולרים, אזרחים טבוחים, ושוטרים מוכים ומתוסכלים.

היה לו קר מדי על קוביית הקרח הזאת.
"זה קור שחודר לעצמות..." הוא מלמל בזעף,
"איך היא הייתה יכולה להשאיר אותי כאן, לבד,
גלמוד, בודד, עצוב, עזוב... איך?"

התבלבלה לו המילה, הוא אמר קוסית במקום כוסית, ועכשיו הוא
מאושפז במחלקה של הטיפול הנמרץ בבית החולים שיבא בתל השומר,
ויש לו צינורות מחוברים לגוף שמאכילים ומשקים אותו, ומוציאים
ממנו את הפיפי ואת החרא, והוא לא יכול לדבר ובקושי לנשום,

אלגוריה
יש ציפייה דרוכה למשהו מתובל במועקה מתפוגגת. דורך את נשקו
ומשקיף דרך הכוונת הטלסקופית אל העצים הרחוקים, מעמיק בין
שורות העלים, חודר אל ההרים, מנסה למצוא עלמה יפה לבושה
שחורים, ופניה פני מלאך מיוסר.

ביתספר
קטניס היפה והחכמה של הכיתה הגיעה היום ללימודים עם צמה קלועה
סביב ראשה כמו כתר. זה יוצא דופן, כי בדרך-כלל היא באה עם שיער
פזור, ולפעמים רק לפעמים עם צמה, אבל לא סביב ראשה.

פאנפיק
בשעה שתיים ועשרים ושתיים דקות, כשהאנשים נמו את שנתם, והירח
היה גבוה בשמיים, התעוררה קטניס בת ה-שש-עשרה משנתה, ובמהרה
היא עתידה לעשות מעשה שישנה את האנושות לבלי הכר, וזאת בלי
לדעת זאת.

חוסר אונים
העיניים שלה מביטות בקיר כבר הרבה זמן. המאוורר מפזר אוויר קר,
אבל חם לה וחנוק והקירות גדולים, עצומים, סוגרים. אני מכוערת,
היא חושבת ומעווה את שפתה. אני מתכערת מיום ליום. באינסוף
המוחלט הדלת נפתחת והוא נכנס, זורק מבט ונועל את הדלת.

היא יושבת על ספת היחיד ברגליים כפופות ופשוקות חליפת טרייניג
ומאפרה בין רגליה מעשנת

יש לו עציץ. בעציץ יש צמח. היא אמרה שקודם כל הוא צריך לדעת
לטפל בעציץ לפני שהוא מנסה לפתח קשרים חברתיים. הוא היה משקה
את העציץ, אבל לפעמים העציץ נבל. כלומר הצמח שבו. הוא היה
משקה, והעציץ היה מתחדש, אבל לפעמים הוא היה שוכח להשקות,
והעציץ היה נובל שוב. היא ט

זוגיות
מן הראוי שככה תאמר - אמרתי אל הגבר שלי אחרי שהתנצל. "כן,"
הוא אמר, "הייתי ילד רע-רע-רע, מגיע לי מכות." אז אולי במקום
זה תכין לי קפה שאני אוכל לחשוב מה לעשות איתך, אמרתי לו,
וחייכתי את החיוך הנמס והמקנטר שהוא אוהב.

דיאלוג
אפשר להגיד שהכול בסדר. בסדר, יש אומרים, זה לא מספיק, זה צריך
להיות מצוין. אבל בכל זאת הכול בסדר, וזה יותר טוב מ-לא בסדר.
הוא חייך ומזג לעצמו קולה לתוך הכוס עם הקרח. - כן, אבל בכל
זאת, לא לכולם טוב.

אורבני
אולי אם הייתי חתול, כל זה לא היה קורה. אבל גם אם הייתי
אפרוח, דבר מזה לא היה קורה. לפעמים אני חושב שטוב היה אם
הייתי משהו אחר, אבל טוב לי שאני - אני. הלכתי לי במורד הרחוב
אל מטרה נסתרת, כשלפתע - מה רואות עיניי?

אורבני
"היום אנחנו יוצאים לדוג..." הודיע לרוג'ר אביו של רוג'ר.
הנימה הייתה חגיגית בדבריו של האבא, אבל רוג'ר הביט עליו בעין
עקומה. "מה זה השטויות האלה?" הוא מלמל כשהוא מנסה להמשיך
לבהות בטלוויזיה. "זה יעשה לך טוב," אמר האבא.

דיאלוג
תגיד שלום לכלבה רוחמה... שלום, שלום. עכשיו תכניס אותה לתוך
הבור ותכסה. אבל יהיה לה בודד בתוך הבור, וגם חשוך, מחניק
ובודד. אמרת בודד פעמיים... מה יהיה איתך? לא יהיה לה חשוך,
מחניק ובודד, כי היא מתה, היא כבר לא פה. אז תכניס אותה לתוך
הבור ותגיד לה שלום. אבל

אהבה נכזבת
בצהריים סואן הוא עבר על פנייה לאחר שלא ראה אותה חצי שנה, היא
הביטה בו מזווית העין בעוד המילים נשפכות אל מישהו, מישהי,
משהו, והוא חלף כאילו הייתה זרה.

סוריאליזם
עבר הרבה זמן מאז שהוא ישב על צוק וקפץ. היום הוא חמור גדול,
ממש פיל, ויש עליו איזה מאה עשרים אלף קשקשים. הוא יושב ליד
מקווה המים, ומביט בבבואה שלו באגם. זה לא מראה יפה, כי הוא
מכוער, והמים מכערים אותו עוד יותר, אבל הוא שואב הנאה ממראה
עיניו שזורחות כמו כוכ

אמונה
והוא הלך ברחוב ההוא. רחוב שקט. יש בו בית כנסת די גדול ומפואר
יחסית לרחוב קטן, כולו עשוי אבנים לבנות. בשער בית הכנסת, בלוח
מודעות מוגן בלוח זכוכית, היתה מודעת אבל, זמני תפילה, השניות
בהן השבת נכנסת ויוצאת.

סיפורשת
לילה אחד התעוררה הבת לרחשים מוזרים. היא שמעה את אימה נאנקת
ונאנחת, וחשבה שהאם מקיאה. היא הלכה לחדרה של אימה, ובדרך לקחה
מגבת כדי לעזור לאימה עם הקיא. אביה לימד אותה להקיא לתוך
מגבת, משום מה.

פאנפיק
היא הייתה יפה. בגלל זה גנבו אותה מהמקום הירוק, והיא לא ראתה
את המקום הירוק 7000 ימים. כשהיא החליטה בכל זאת לחזור אל
המקום הירוק, זה היה מעין מרד פרטי. היא לקחה את חברותיה
ההריוניות, ונתנה גז.

אימה
הוא אמר לה ששד רודף אותו, כמו פרדי קרוגר, אבל במציאות, כלומר
אפילו לא בחלומות. הוא אמר ש-כל פעם שהוא לבד, השד יוצא מ-כל
מיני מקומות מוזרים, ומגשש את דרכו שלו, של השד, לקחת אותו
לגיהינום, או לשאול,

גיהנום
באומץ אני קם על שני רגליי ורואה את המגדל של הטירה עוד מעט
ייגע בשמיים. באתי חבריי... באתי. הנה אני כאן להשתכר איתכם עד
שלא אזכור את שמי.

גיהנום
"אתה זוכר אותי," היא אומרת. אני עם השיער הבוער, עם הזיקוקים
בעיניים, עם הציפורניים המשויפות, עם תנועות החתול. איפה היית
אז? הייתי בתוך השמש, אומר קוקו.

הומור
כשהיא אמרה לו שהוא צריך לקלף את בגדיה כאילו הייתה ביצה, זה
היה יותר מדי, הוא לא הסכים. "את לא ביצה, את לא חייבת להיות
ביצה, ואף-אחד לא יכריח אותך להיות ביצה," הוא אמר במומחיות
ובנחישות.

הומור
"צריך לקלף את העטיפה לפני שאוכלים," היה כתוב על הוופלה
המצופה שוקולד. "אבל אני לא רוצה לקלף את העטיפה!" אמר האריה
הגדול בזעם. "אני מסוגל לאכול ניירות, שקיות, אפילו ברזלים, אז
למה שאני ארצה לקלף את העטיפה?"

אמונה
"כי אנחנו מאמינים בחיים," הוא אמר כששאלתי. היה לו תה רגיל של
ויסוצקי, חזק עם לימון וסוכר. הוא ערבב את הלימון ונתן לו לצוף
בתה כמו שבר סירה שצף על פני המים.

הוא עלה במדרגות שיכור, שוב, מפזם שירים מזרחיים שמחים בקול
עצוב. הוא הגיע ודפק בדלת. הוא חיכה. "אז מה אם אני שיכור, לא
מגיע לי להיכנס?" הוא אמר בתחילה באיום ואז ייבב.

ייסורים
אני והיא היינו דפוקים כבר הרבה זמן. היא לקחה פעם סמים גרועים
והמוח שלה נתקע בחצי מחשבה ולקח איתו חלקי מוח קטנים שלא יחשבו
עוד אף פעם. אני לא נגעתי באף סם. אבל הייתי מסתובב שיכור
מליטרים של בירות שהייתי שותה בוקר, צהריים וערב, ללא הכרה.

חוסר אונים
היא הייתה ישובה על הרצפה, גבה נשען לקיר. מאפרה, קופסת טיים
וחפיסת גפרורים. הרדיו ניגן רצועות מנוונות, והשיממון כבד. היה
לה כאב של מועקה בשיפולי הבטן. היא חשה שהיא מפסידה משהו.

ג'ננה
"ואם לא אתן," אמר מיכה. "מה תעשו?"
"נדפוק אותך בתחת!" קראה הבחורה, ופתחה בצחוק משוגע.

אהבה נכזבת
המכונית נעצרה בדיוק לידי, כאילו מלאך המוות בא לאסוף אותי
אליו, והדלת נפתחה. שום אור לא נדלק בתקרת המכונית. פני מומיה
הסתכלו אליי ממושב הנהג וחייכו חיוך עצוב.

סאטירה
היא דפקה בדלת כשראיתי איזה סרט מטופש באחד מערוצי הסרטים.
חיכיתי שאימא תפתח. "מישהו דופק בדלת!" היא צעקה מהמטבח. "אז
מה את רוצה שאני יעשה?!" "תפתח!" צעקה.

זוגיות
לפעמים הייתי מוצא שיר שכתבה בחרך הדלת. לפעמים בקבוקון יין
קטן וחתום עם כמה מילים חמות ומבולבלות, תלוי על ידית הדלת.
וידעתי שלבה איתי, אבל היא לא יצרה מגע, הייתה עסוקה בטיפול
בחיים המבולגנים שלה.

חוסר אונים
בבוקר היא הייתה קמה. על השולחן שאריות קפה וכדורים, וספר שירה
קטן שהמילים בו לא אמרו לה כלום, אבל עשו לה הרגשה טובה. הבזק
אור הבוקר חתך את מוחה, והיא תפסה בו, עוצמת עיניה בעוד ראשה
מהדהד משקולות בין רקה לרקה.

אני מנענע אותו מתוך שק השינה, בועט בו, וקורא בשמו - "שמוליק!
שמוליק החתול!" הוא מעיף אליי מבט עצבני. כנראה הערתי אותו
מ-שינה. ",תגיד, שמוליק, שמוליק החתול, למה המכולת סגורה?"

שממית ישבה על עלה לח ומצצה גבעול. "שמוצי," היא קראה לשמוצי,
"אתה יכול לעשות לי נעים בגב?" שמוצי לא ענה, הוא היה עסוק
בצפייה במשחק כדורגל, וזו הפעם הראשונה ש-אשכרה הקבוצה שהוא
אוהד מובילה.

זוגיות
מור אמרה תבוא אליי. לקחת ממני כוח ולתת בחזרה. היא תראה אותי
ככה מסטול, עם הזקן על הפנים. אדם שאין לו כוח לקום לשירותים.

חוסר אונים
קרן שמש מאוחרת ירדה דרך החלון על מיכה השוכב על המיטה, בוהה
בתקרה. הוא לא הרגיש טוב. מחלה מחלחלת בגוף הזה שלו. כשיבוא
מלאך מרקיע הוא יגיד לו שהוא רוצה שהכל יהיה בסדר. שירים ברדיו
כמו קוראים לו לחזור הביתה. עברת דרך ארוכה, מיכה. הם אומרים.
איפה אתה עכשיו?

זוגיות
היא נכנסת (ויושבת לי על הכתף). היא נכנסת בתחתונים וחזייה
ומין חולצה מרושלת. בא לך לשמוע מוסיקה, ילדה? בא לך?

פארודיה
שנים רבות חלפו מאז מיקו רב הדרכים חזר לסיפורים, אשר בבמה
החדשה, במקום שאין שני לו, והוא בארץ האינטרנט.

סאטירה
אני לא יודע מה אני עושה עכשיו. יש כל-כך הרבה קירות אטומים
סביבי, שאני לא יכול לזוז. הם אומרים שלא הייתי צריך לשטוף את
הכלים, אבל הכלים היו מלוכלכים, מה אני יכול לעשות, מה הייתם
עושים במקומי?

פנטזיה
הוא גיחך וחמד את הסיגרים והשוקולדים אליו כילד קטן, והניד
בראשו כמשהו שנראה כהכרת תודה. במסך חייך אליו הליצן, חיוך של
חתול צ'סטר מלגלג. "את מי אתם אוהבים?" הוא שאג שם, ומכל
החלונות נשמעה שאגת "צ'סטר!"

סוריאליזם
היא אוהבת אותי, אני יודע. אני אומר לעצמי, ותוהה אם זה זמן
טוב לבהות בשמש. אני שוכב על הדשא ומביט בשמיים. כחול מושלם.
צל נופל עליי ואני מביט אחור בהטיית ראש. בחורה עירומה עומדת
הפוך ומביטה בי.

אהבה נכזבת
המוזיקה המהדהדת דועכת כלי אחר כלי בלי סימן נראה לעין,
וחצוצרות ג'אז בניצוחו של בילי סוואן קורעות את התקרה מעליי.
דרכה מחליקה באטיות של חללית מעלית קטנה חשופת מעקים, ובה איש
לא מוכר ומישהי שהלב קורא לה, כל הזמן.

סמים
"תזריק אותו!" "אין מספיק חומר במזרק..." "לא אכפת לי, תזריק!"
הוא הזריק לו לזרוע, ועקב אחרי התגובה שלו. הקריז עדיין היה
קריז, אבל הוא דעך במקצת. "לך תדע מי השתמש בו קודם," אמר זה
שהזריק לשני, "אולי היה לו משהו... אי-אפשר לדעת."

אימה
הילדים היו עם מצתים ושרפו את הסוכה היפה שבניתי. זה לא היה
נורא כל-כך, לו לא כולם היו בתוך הסוכה, ונשרפו למוות. כמובן
שראיתי גם בזה סיבה למצוא את הטוב מתוך הרע, והקמתי שם פארק
משחקים לזכרם, עם מתקנים שלא יכולים לעלות באש. אפילו לא עם
נוזלים דליקים.

ג'ננה
זונה! את זונה! צעקתי עליה. למה את לא מכבסת? למה את לא שוטפת?
את זונה עצלנית כמו האימא המחורבנת שלך! מי השריץ אותך, מי?
בטח עכשיו הוא מתאבל על זה. היא הביטה לעברי בעיניים מלאות
דמעות

דיאלוג
אני בודד כמו עצם בגרון של דג שאכל יותר מדי דגים קטנים ועכשיו
הוא לא יכול לבלוע אלא להיחנק. על מה אתה מדבר, דוקטור פסיכי?
אתה במסיבה, כולם שרים ורוקדים ושותים ושמחים ואוכלים, כיצד
אתה יכול להגיד לי שאתה בודד?


לרשימת יצירות השירה החדשות
טבע
ברגל יחפה על אבנים אני צועד למרחקים.
שמש אדומה בעיניי, שמים בוערים,
רק אני ותרמיל צידה.

טרילוגיה
עוד משקה ועוד משקה
ועוד ועוד,
אתה מרגיש יותר טוב?
האמת שאני מרגיש מצוין,

מקום
שנות התשעים הנמרות היו משהו ששווה לדבר עליו
עם גאנ'ז נ' רוז'ס המשוגעים, ואוליבר סטון המשוגע לא פחות
אבל היום ראיתי מישהו בורח, וזה רץ אחריו,
שני אנשים מבוגרים

בלדה
אני יושב בפינה,
רגל פה, רגל שם
מביט על הנוף,
אין מה לראות

דיאלוג
- אבא, בודד לי
+ לכולם בודד, בני

טרילוגיה
הדייגים יצאו להם לים
ואת הים שלהם לקחו איתם
מה אני אקח לי לים,
אם לא את הדייגים עצמם

בלדה
באביב הזה איבדתי את הזין.
זה לא דבר נורא, כי אינני חרמן,
ואין לי בעיה להשתין גם בישיבה.

סונטה
כל יום ויום אני משחק כאן בקוביות,
אבל כשהמחר יבוא אני אלך בעקבות השמש
יום אחד את תבואי ותרצי לראות אותי,
אבל אני לא אהיה כאן

מצב
אני לא יכול לצאת מתוך עצמי
אני מנסה, אני מנסה,
אבל אני לא יכול לצאת
אני מנסה סרטים, קליפים, פורנו

אהבה
הייתי
לו יכולתי
מטביע אבן מהירח
באמצע מדליון זהב לבן

מצב
התינוקת ישנה בעריסה ואני לא נרדם
שתיתי קצת בשביל להירדם, לא נרדם
אשתי ישנה קרועה וסדוקה, ואני לא נרדם
ברדיו חדשות ומוזיקה ודיבורים, ואני לא נרדם

פואמה
אני פורש לעת ערב את החומר,
וקוצץ אותו לחתיכות
מי שהקשת בענן בשיערו יידע מה אמרתי
חם בחוץ, אבל בפנים קר יותר,

וידוי
אני אלקק את הזיעה מהצוואר שלך
שמת לב שהתחלתי במילה "אני"?
כי אני נמצאת באגו טריפ,
וכולם על הזין שלי,

גן עדן
אתה רוצה מראה? אני מציב לפניך מראה
לא תמיד היא מחמיאה, אבל אתה זה אתה
את רוצה לדעת איך את נראית מהצד? הנה מראה
לא תמיד היא מחמיאה, אבל את זו את

ג'ננה
מתי היא אמרה את זה
כשכבר היה מאוחר מדי
בזמן לא מתאים לאף-אחד
לא היה יותר מה להגיד

אמונה
זה מראה הזוי ביותר לראות ולשמוע -
היא ניגשת אליי, כשאני יושב משועמם
אומרת לי "תראה איזה אגרטל יפה," ואני מהנהן
ואז היא מכניסה אותו לשקית אטומה עבה,
ומנפצת אותו

בלדה
אני מוטל פשוט איברים על הדשא
בין כל אניצי הירוק הסוערים
שמסחררים את ראשי בריחות משכרים
שבגינה הציבורית

סוריאליזם
עבר עליי יום לא קל
קודם כל ליוויתי את בתי לגן,
ואז דרסה אותה מכונית

קובץ שירים
אני יודע איך לפגוע, אני יודע איך לרפא
אני יודע מתי לגעת, ואני יודע איך לגעת
אם לעשות הרבה או לעשות יותר מדי

הומור
אני אדם נמנמני בעולם ערניני
אני לא יכול לישון
לקום חייבים בדיוק ב-שש
ואני לא מצליח לחלום

אכזבה
אדם האמין פה ללחש השקט
למשק מלאכים נפרש במרום
נשק את ידה והביט בעיניה
אולי אלוהים יברכו לשלום

בלדה
אני נוסע לאילת כי נשבר לי מ-כל החרא,
באילת אני לא מוצא כלום, רק כמה זיונים,
ויותר מדי חול ומלח וים
אני אוכל שם באיזו מסעדה שמגישה לי צדפות במחיר מופקע

גיהנום
הרחובות מלאים שלטים של שטנה,
ופרצופים שצריך לפתוח חיוך בפרצוף שלהם
החומרים מכים בך חזק, ואין סיכוי שתשרוד את החיים בקרוב

טבע
זריחה על המדבר
כמו שמש חמה על לב פצוע
והלב לב אבן מתפוררת
והאדמה מלאה סדקים ואבק

הומור
האהבה היא כמו חומוס
הוא שאתה עושה אותה באהבה -
או שאתה לא עושה אותה בכלל

טרילוגיה
"אהבה אמתית," היא אמרה לי,
"אתה צריך לאהוב אותי אהבה אמתית,"
צחקתי לה מול הפרצוף -
"מה זה אהבה אמתית?

רומנטיקה
אנחנו לא מאמינים בכוכבים,
לא בי, לא בך
יש אמת בכוכבים, כך אומרים החברים,
כוכבים לא משקרים אם תאמין,

סוריאליזם
הילדון מאוד רצה לישון, אבל לא היה לו איפה.
אז הוא חיפש שמיכה לישון בה,
אבל כל השמיכות היו מלאות מיצי אהבה.
אז הוא חיפש קופסת נעליים לישון בה

ג'ננה
קושלאימא שלך בן זונה ממזר מוצץ זין וקוס
אימא שלך שרמוטה ואבא שלך בן של זונה,
אוכלת בתחת את כל החרא שנשפך מהירקון

דיאלוג
- האהבה שלי הייתה קטנה
למה? כל אהבה היא גדולה
- אבל זו הייתה קטנה
למה קטנה?

פזמון
קרול, הכנסת אותי ללבך,
ואני רוצה לצאת
כישפת אותי ביופייך,
ואני רוצה שפיות

גן עדן
את תקועה על הפסים ואני הקטר
את אוהבת לקטר בי, כי אני הקטר
מנגנת שירים של רוק נ' רול ברדיו,
מדהירה את הקטר שבי על הפסים מעל יבשות וימים

ג'ננה
אנ'רוצה לעשן עד שאנ'אחנק
אנ'רוצה לשתות עד שאהיה טיפש
אנ'רוצה לחתוך את עצמי,
עד שאדמדם למוות

גיהנום
בין הרים חשוכים הוא הלך לבקש פנייה
עיניי כוכבים ושיער שחור כפחם
הרים מתמוטטים עליו וחושך נוגס בו
צלליות שדים ועצים טורפים ויללות תנים

פואמה
רציתי לזרוק אותך מלמעלה,
כשאני מרים אותך גבוה-גבוה,
מראה לך את העיר,
ואת האנשים הקטנים והמכוניות הזוחלות,

בלדה
לרגע מצמצתי ואז זה נעלם
אותה תחושה קהה של מלכוד
ויש מי ששומע אם תפנה אליו,
ויש מי שירווה אותך, אם תפתח את הצינורות

ארוטי
גופה נפתח אליי
בשפתיים רוטטות תפוחות, מבקשות
מגירות מיצי תשוקה חמוצה-מתוקה
על פניי ירכיה המזמינות

פואמה
בכל זאת הימים היו אפורים מדי
למן מסע כזה אל תוך החשכה.
וכשהיא כבר גמרה היא הלכה.
הוא לא היה יכול לקבל את זה

מינימליסטי
הוא מתבייש לומר לה שהוא אוהב אותה,
אולי היא תצחק עליו
"שמעת, שרית? מיכה היצור אוהב אותי :)"

קובץ שירים
היא מאמינה בעכברים
לא בבעלה, לא בילדיה,
לא בממשלה, לא במערכת החינוך,
ולא בדת

סוריאליזם
הלכה לו האוזן, יותר מדי אהבה,
יותר מדי טירוף לאישה אחת יפה
הלכה לו האוזן והוא לא מתחרט,
למרות שכולם אומרים שהוא מטורף,

תחושתי
אולי יש משהו באוויר.
משהו שמסחרר לי את הראש.
אולי זה כאב ישן, אולי ריק.
אולי אני הולך ואובד.

פואמה
ממציאים את הגלגל מחדש
אוזניים זקופות
הוא מטייל לאור ירח
הירח נמצא גם בוואדי,

בלדה
המעונות היו מלאים עד אפס מקום מזדיינות ומזדיינים
וישר מיקה ידעה שהרבה ילדים לא רצויים יצאו מזה
לא שהידיעה כשלעצמה עזרה לה,
כי כולם על כולן הזדיינו כאילו אין מחר

וידוי
האורגזמה הארוכה ביותר שלי,
ארכה דקה-שתיים
היא הייתה יכולה להימשך יותר זמן,
אבל העונג היה קשה מדי

סונטה
אור הלבנה רוחץ גדות בספסלים שבשדרות
הנה הולך אחד בדד ברחובות אשר בכרך
ערב-ערב זוג עופרת, לילה-לילה זוג עינייך
שתק ירח בלילות, שמט האיש את מכתבייך

בלדה
רוצה שיעזבו אותי בשקט, רוצה שיתייחסו אליי
רוצה עולם יפה יותר בו בני-אדם אוהבים אחד את השני
רוצה להרגיש שבאמת דואגים לי, ולדאוג לאחרים
רוצה לתת אהבה ולקבל בחזרה.

טרילוגיה
קילפתי את התפוז
התפוז היה קשה מאוד בקליפה שלו,
מוגן
גם מסוכן, למי שיזרקו אותו עליו

ג'ננה
היה זה יום יפה, השמש זרחה בשמיים,
השאירה עקבות של זהב נוצץ על גופי
הלכתי לי בשקט לגן הציבורי,
ומה ראיתי?

אהבה
היה לילה והרוח הייתה כה קרה
הלב שלי קפא מבעד לחלון
האזור היה כה אכזר
יכולתי לשמוע את טפרי המפלצות

ג'ננה
אזמרגד אפרפר נח על שולי המטבח הרטוב
יער ב-צל מלא פרחי אזדרכת וריח קינמון
בצל קצוץ דק עם גבעולי פטרוזיליה מביטים בחשש

אינטרוספקטיבי
היא גדולה, ולכן היא יכולה לגעת בכולנו.
אני מאבק אפר סיגריות לתוך המאפרה.
משוגעת על כל הראש וחסרת היגיון.
נעה על פני אשליות של סרטים וסדרות.

מקבר
כשהוא אני הוא אני קפצנו זה על זה,
שיספתי לו את הגרון
זה היה כל-כך מצחיק לראות את הדם שלו משפריץ,
והראש והגוף שלו כמו כבה

דיאלוג
אני מבין... אתה יכול לבדוק רגע אם אני בחדר הסמוך?
כן, כן, מיד.
יש בו משהו שלא מהעם היהודי,
אני נמצא כאן, ואני מבקש ממנו לבדוק אם אני בחדר הסמוך,

ג'ננה
מי שר לך ואני לא יודע?
מי מפמפם אותך וזה לא אני?
הבאתי לך פרחים,
יין ותפוזים

פוליטית
הגעת מכדור הארץ?
איזה מקום נפלא.
אתה מרגיש את רוחות המלחמה?
כדאי שתתחבא, כדאי שתתפוס מחסה.

אהבה
את כל-כך מצחיקה, שאפילו הציצי שלך מצחיק
וואי... איזה ציצי מצחיק, חחח...
את כל-כך מצחיקה, שאפילו הפזילה שלך מצחיקה
על מה את מסתכלת, גברת?

איך זה מרגיש
להיות מי שאתה
שולח ידיים ארוכות ללילה
מלטף אותי בשנתך
מתכסה באור עיניי
תגיד לי איך זה מרגיש

אודה
אני צריך לקחת ויטמינים
כי זה מה שאימא אומרת לי
אימא היא אישה חכמה, נבונה ושפויה,
שתמיד יודעת איך לדאוג לי

קצרצר
אימא באה מיד, להגן על בנה העולל
היא קוראת לו אפרוח וגוזל,
ואומרת שעם החיתול הוא הולך כמו ברווז.

מצב
אני מתרשם שאתה רוצה מציצה
אני מקווה לא ממני
בכלל יש לך ריבועים בבטן,
ובטן שטוחה

פארודיה
אישה לגבר לוחשת סודות על האוזן
הוא לא שומע רק שקרים
בה בשעה שהבלדר מגיע עם האקסטות
נכנס המאהב עם קופסת עוגיות ובוטנים

הומור
- תיכנס פה.
+ (נכנס)
- למה נכנסת?
+ כי אמרת לי!

ג'ננה
היא של לה זין כמו של בחורה
עמק בפנים בתוך המכנסיים שלה
היא, היא מזיינת כמו בחורה,
את הגברים בתחת ואת הנשים במנוש

ג'ננה
לא קל להתחרות בכל הקוסיות,
על תשומת הלב הנשית,
במועדון לילה ללסביות

קינה
יום ראשון של חורף אפור,
הנדנדה מתנדנדת מיותמת מצחוק ילדים
שבילים אפלים של ערפל אפור,
משתרכים בין הרחובות כמו נחשים גדולים משונים

ערפילי
אותה תקופת גאות שחושפת את פחדיי
אותה ילדות רכה שנעלמה לא נראתה
באה שוב להראות לי שהיא לא רוצה
אין לה זין לתוחלת חיים ארוכה

ג'ננה
זה כואב לדעת שכואב לך שאני יודע,
שאת יודעת שאני יודע שכואב לך,
כשאת יודעת שאני יודע את זה.

בלדה
"אדם זר משפיע על חיי.
עליי לעשות הכול כדי לגלות את מניעיו הנסתרים."
לקחתי שלוק מהבירה, "איזה אדם?"
"אתה."

דיאלוג
- אני חרמן...
+ וואי, דווקא הייתי שמחה לעשות אותך, מאמי
- לא כדאי לך
+ למה?

מצב
יש לי מפלצת מתחת למיטה,
בתא המצעים,
היא חורקת ומגרגרת,
היא מתהפכת,

מינימליסטי
גם כשאני יושב, אני עדיין עומד,
מול כל הרוחות שבעולם
ויש לי אהבה שלא תלויה בדבר,
אפילו לא באיזה תדר אני נמצא.

אהבה
אני זקוק למשענת, אני זקוק לפינה חמה לנוח ולנשום
את יודעת את זה כשאת באה, ונותנת לי להתכרבל בין חמוקייך,
שם חם ונעים ואני מרגיש מוגן

מצב
העולם מושלם, האנשים רעים
זו היא עיר משעממת, עיר משעממת,
אבל לא בתוך הדירות

ג'ננה
בזמן כזה בו כולנו אובדי עצות בנוגע לעתידנו
כדאי שניקח צעד אחורה וניזכר בשורשים שלנו
איך אהבנו לטפס על הציצי של הגננת שולמית
ולהתגלצ' מהזין של הגנן ירוחם עד שלולית הבוץ הקרירה

אינטרוספקטיבי
בכל זאת אני שקעתי למדמנה עמוקה,
ואין לי כוח בכלל בגרוש לצאת
אני רוצה לים לאכול צדפות,
לישון בגן-עדן של מוזיקה ונישוקים

קצרצר
אני כולי רועד ובוכה
היה לי אירוע לב קטן...

ג'ננה
היה איש אחד שהיה מאוד חלשלוש,
אבל הוא היה שרירי
כל היום היה רץ,
אבל לא היה זז מהמקום

סאטירה
נשבתי בקסמיה כמו עכברוש בתוך חבית דבש
אמרתי מה את רוצה ממני, הכול אני אעשה
רצתה בית, רצתה ילדים,
רצתה זיונים, רצתה נשואים פתוחים

פואמה
אז אתה מרגיש את זה כשאורז יורד משמיים
אתה מחליק את זה, אבל זה גואה וגואה
ואתה רואה את זה במשקפיים סגולות,
או ורודות או כתומות

דיאלוג
- מומי, מה עשית בכלא?
+ גידלתי חתולים ויונים.
- היה לך תא משלך?
+ כן.

פואמה
אישה יפה לבושה שמלה צהובה,
ביום יפה של קיץ
ממלמלת בארמית משפטים מצחיקים מאוד,
וכל הציפורים צוחקים על העצים הירוקים

סאטירה
איזו מן אישה זאת שמשתחווה לעגל מזהב?
אני לא ראיתי כזאת אפילו בחלומות הכי ורודים שלי
אבל היא אישה טובה,
מגהצת, מבשלת, רוחצת, מנקה, מזדיינת,

פואמה
תשירי לי במקום שישירו לך
את יודעת את המילים, אז מה מונע בך
הצחוק תלוי מעל כל הרחובות כולם
הם משחקים תופסת עם כפות הרגליים שלך

בלדה
איש חצי ראש עמד לבד בשדרה
איש חצי ראש לא זכר לשם מה יצא
הוא רצה ללכת לאן-שהוא, אבל לא זכר לאן
הוא רצה לעשות משהו, אבל לא זכר מה

כאב
"מיקו..." היא אמרה לי בשקט,
ועיניה דומעות
"מה, מורן?"
"אני הולכת, מיקו,

געגוע
בבוקרו של יום איש לא מגיע ממרחקים,
ולא מטה את כובעו בברכת ברוכים השבים
איש לא יושב כולו שזוף ושרירים,
ונושך בין שפתיו קיסם זרדים

צמד שירים
על ספינת החלל שלנו, אנחנו מספיק
מיומנים לאסוף צורות חיים אחרות, אבל לא
להילחם נגד חייזרים. זו לא מלחמת הכוכבים
אתה מבין?

מצב
עשיתי מקלחת, אבל לא היו מים חמים
התקלחתי במים קרים, למרות שהלב שלי היה קפוא
רציתי שהאבא שלי יבוא, ויגיד שהוא תמיד איתי,
אבל הוא אבן מתגלגלת, ואני נטוע במקום

בלדה
אם הוא היה קם בבוקר,
ורואה את הירח נמוג
ושמש מנצנצת עולה באופק,
רטובה וענוגה

יין
הלילות היו מלאים משקאות חריפים
רקדנו יחפים, הלכנו לשירותים יחפים
אבל התנתקנו מהמציאות כמו עובר שעדיין לא יצא מהרחם
היה נעים ברחם, היה חמים ברחם, אבל היו מאבקים

כמיהה
ברגעים כאלה ואחרים כשאני לא פה, אלא במקום אחר,
אני מתפלל לאלוהיי הגשם שיביא לנו קרן שמש לחמם,
ושהעננים יתפזרו ויחשפו מרקעי חום

טרילוגיה
הוא חיפש תמונות עירום של מישל פייפר,
אבל לא מצא אפילו אחת
זה גרם לו לחוש כבוד אליה,
וקצת כלימה על - איך הוא מעז

מקבר
כן, היא עברה בחושך,
מ-גן המשחקים לחצר בית הספר
שם חיכתה לה המפלצת,
עם כפפות סכינים כמו פרדי קרוגר

פזמון
הוא יעטוף אותך סמי מוות,
הוא יאבק פרחים,
קינמון וריח קטורת,
מזמור צועני לשתות

כמיהה
אתה הורג אותי, עם השתיקות שלך
סוגד ואוהב ואז בורח
נותן בי את לבך ואז הופך לקרח

טרילוגיה
אם נשבר לך מהיקום הזה,
מה תעשה?
לאן תלך כשאין לאן לברוח
הם שמו אנשים על הירח

פואמה
מרשים לי לפעמים לשבת על הכיסא
אני טובע בכיסא
מסביב ציפורים רגילות מקורים חדים
כנפיים נעות ולא עפות,

פואמה
אותי זה לא היה כל-כך מרשים אם היית בגילי
אבל אני בגילי וזה לא מרשים אותי
אולי אם הייתי בגילך זה היה מרשים אותי,
אבל אם היית בגילי זה לא היה מרשים אותך

סאטירה
אמנון פנים יפות רצה לאפה.
אמרתי לו -
לא יכול להביא לך לאפה,
עוד רגע נכנס פסח.

בלדה
אני משתמש באמצעי מניעה כשאני מאונן
כי אני לא רוצה להכניס את המיטה להיריון,
או את המקלחת
בכלל אני תמיד עושה סקס בטוח,
עם עצמי

ג'ננה
היא הלכה ולא היה לה לאן,
אבל גמד האשפתות אמר שזה מקום מצוין
היא חיכתה שתעבור הרכבת למטולה,
אבל היא הייתה בתולה

ג'ננה
אמרו עליו שהוא סנוב מתנשא,
אבל הוא לא שם זין מה חושבים עליו.

הומור
אמרו עליו שהוא דורש מכות.
הוא לא דרש אותן,
זה לא יפה להגיד עליו ככה,
הוא לא דורש שום-דבר ממי שלא רוצה.

ג'ננה
הלכתי ככה ברחוב, ככה סתם,
ופתאום את מי אני רואה?
אותי!

צמד שירים
מה אני אגיד לך, אין לי מה לומר
אין לי מה להגיד לך, אז אני לא אומר
אם היה לי מה להגיד, אז הייתי אומר,
אבל אין לי

דיאלוג
במיוחד ולאור זאת,
אני לא יכול לתת לך חנינה על פשע שלא ביצעת
ולכן אתה לא מקבל חנינה

אהבה
אני מצטער, כל-כך מצטער... שר מישהו ברדיו
אני חושב שגם אני הייתי מתנצל, אם הייתי יודע על מה
בינתיים אני אוכל קרקרים כמו קוסית אנורקסית,
כש-מה שאני רוצה באמת זה פיתה או לאפה מפוצצת פרגיות

סוריאליזם
אז נעזוב את זה לרגע...
נדבר דברים אמתיים של מי ומו
משהו באמת נורמלי לסגור את הערב,
משהו מהותי

סאטירה
אני מלקק בולים, ומדביק,
אומר לכולם כמה אני מסכן שיש לי מכונית לא חדשה
ואין לי כסף לנופש באיטליה, רק באילת,
ככה אני מספר לכולם כמה אני מסכן

ג'ננה
אני רוצה לדחוף לך אותו עד הסוף,
עד הסוף, עד הסוף
יש לך שדיים נפלאים,
שדיים נפלאים, שדיים נפלאים

אכזבה
רעם מתרחש רק כשגשום,
תכניות מתקלקלות רק כשמתכננים אותן
גברים ילכו וגברים יבואו,
וכשאתה תבוא אני אדע

ג'ננה
אחה"צ נפגשתי עם ידידים
דיברנו על החיים, אתם יודעים
לא ראינו אחד את השני כמה שנים

בלדה
אכלתי את הפיתה
נכון שזה גדול?
פיתה עם חומוס וסחוג ונקניק
אני אוכל לי בשושו את הפיתה וחושב לעצמי

וידוי
אני יודע שהיא שוכבת עם חבר שלי
היא לא יודעת שאני יודע,
גם חבר שלי לא
היא שוכבת ב-וילה שלנו בסביון

יחסים
החבר שלי מרחרח את צווארה של החברה שלי
התירוץ שלו זה שהוא רוצה לבדוק,
אם היא מרססת על עצמה ספריי שיזוף
וזה בתגובה לזה שהיא אמרה לו שהוא משמין

ג'ננה
עברתי הרבה בחיים
אבל למרות זאת,
מעולם לא ראיתי אישה משוגעת כמוך

הומור
איך זה ייתכן, תגיד לי
שהצ'ופצ'יק הזה נכנס לזה,
אז מה נכנס אליו?
מכניסים אותו ככה או ככה?

דיאלוג
עבר הרבה זמן מאז שדיברנו, אתה לא חושב?
- מחשבות זה לא החלק החזק שלי.
מה אתה עושה כשאתה לבד בחדר, עם מי אתה מדבר?
- עם הבדידות.

בלדה
הוא חיפש אותה בפחי האשפה
למה שהיא תרצה להיות בפחי האשפה? -
הוא חשב בין מחשבה למחשבה
אבל פחי האשפה היו המקום בו היא הייתה

פואמה
אנשים, אתם לא מבינים,
את היסוד של התשוקה, לא האהבה,
בין גבר לאישה
היא מטרפת את הדעת

אהבה
אני מאוהב בבחורה מבת-ים
השמש יורדת והשמש עולה
אני מסתובב בין הקירות בלי מטרה

רומנטיקה
אני מוזמן לסעודה בשמונה וחצי בחצות
העצים צומחים פרא, וגם לי אין ל-מה לחכות
מוזג את נקטר מיצי האלים, כל-כך טוב לטעום,
את מיצי התשוקה מבין רגליהן של הנשים

ביקורת
ב-חור החשוך הזה שאני קורא לו בית
יש תמונות של חלומות מתים על הקירות
יש טלוויזיה שנועדה להוריד ממשקל הנפש,
וגם לעלות

הומור
אני מצטער עולם אכזר, אבל אני עוזב אותך היום
היום הלכתי למכולת לקנות סיגריות...
אני מתבייש לספר
בדרך ראיתי בחורה חשופת רגליים

פארודיה
אני עצמי הייתי אצלי אתמול בלילה
אמרתי לי שאני גדול, אמרתי לי שאני גדול
שתינו בירה, דיברנו על הנעורים
אמרתי לי שאני גדול, אמרתי לי שאני גדול

קובץ שירים
אני צריך לקנות קפה, אני חושב ביני לבין עצמי,
אי-אפשר לחשוב בלי קפה, וגם בלי סיגריות
אני שומע אותך, אומר לי השכן מעבר לקיר
אבל נשאר קצת קפה, אני חושב, אשתה בלי סוכר, כי אין

רומנטיקה
אם אוהבייך יישאלו מה משאלתם היחידה את תגורשי לירח הנצחי
אנשי הלב השבור להם נתת מילה יחידה עוד יתאספו על מפתן לבבך

פואמה
אם אתה רוצה את השקט שלך -
אתה צריך להילחם עליו
עם סכין בגרב ואקדח בכיס
עם טיל כתף על הכתף

מינימליסטי
אני רוצה לחדור אלייך בכל נפח איברי,
ולשמוע אותך משתעלת
כשאני מנפח לך את הבטן
עם משאבת האוויר האיברית שלי

זכרונות
יש לו אסימונים למשחקי הוידיאו
אני מחזיק את מחזיק המפתחות חזק-חזק שלא ילך לאיבוד
בקולנוע "אוריון" מקרינים את "רשימת שינדלר"
אני ישבתי שם עם רגליים על הכיסאות לפניי

בדידות
אף לא מילה,
תגידו לי
ואם אני בוכה,
אף לא מילה,
נחמו אותי

ערפילי
אפיקומן ביד האמן
יסלסל מילים, יגיד מילים סתם
כמו צנחו לתוך תפארת
כמו צנחו לתוך תפארת מדבר

בלדה
האפרוח היה ממש רעב
האפרוח היה חמוד, טוב לב ועניו,
ובגלל זה רצו לעזור לו ולתת לו אוכל
באו אליו עם פסטרמה

בלדה
הגברת ישבה על אדן החלון
ועישנה נרגילה שהייתה מונחת על הרצפה החשופה.
מניתי את הכסף בזהירות,
לא היו יותר מדי צידוקים לטעות.

בלדה
"קוסאמק,
אני לא יכול להתאפק!
היא כל-כך סקסית!"
לילית חייכה.

הומור
אדוני, יש לך את האקס פקטור!
בוא מיד לבדיקה לפני שתדביק אחרים!
האקס פקטור הזה זה חיידק מסוכן מאוד!
הוא עלול לגרום למוות בייסורים!

בלדה
הילד הגיע מבית-הספר עם חבלה בעין
פנס יפה לראות בחושך
מסכן, אמרתי, מסכן, מסכן
הילד השני יותר מסכן, הוא אמר

מקבר
ארבע דקות מהכותל
ליד ארמני מאונן
בין שברי בקבוקי בירה
על מוחי המדמם

בלדה
ארבעה חברים הלכו בדרך
אחד הוכש על-ידי נחש,
ומת

בלדה
מותח את אצבעות הרגליים
נותן לבריזה לשטוף אותי
ארבעה כיווני אוויר
יש ספסל בגינה

פואמה
מילים מתנגנות ללא הרף בתוך המסך השחור של הרמקולים שלי
אנשים משתחווים בתחנונים במקום להיות דומים
ארבע וחצי בשעון ואני זוחל על הגחון
זרם המים נפסק

פזמון
ניירות אסופים על הנברשת,
ב-רוח קלילה של שלכת,
מתעייפים, נאנקים, לקראת סיומת,
מזמרים קולות ענוגים של שמי תכלת

דיאלוג
+ הלו, יא סנוב, ארטיק אכלת היום?
- לא בא לי ארטיק.
+ לאדוני לא בא ארטיק!
מסכנה אימא שלך.

פואמה
ארמונות בתפארת ארמון מוזנח בתוך ארון,
של בגדים מוטלים בערימה ויוצרים ארמון מוזר של בגדים
לנצח נישאר יחד ולא ניפרד,
כי בשיר אפשר לעשות קסמים

עצב
גשם מציף את כל העולם הזה,
ומטביע אותי בתוכו,
לבבות מתפקעים צפים על פני המים

טרילוגיה
הילדים היו מאוד צנועים היום,
הם רצו רק ארטיק קרח
לא ג'יפ לילדים, לא מערכת קולנוע, לא אקס בוקס,
רק ארטיק קרח

מקבר
אני יושב באולם קולנוע גדול לבד
ורואה אותי אבל לא מבין
אני יונק דבש בקשית מתוק עד בחילה
אין אף-אחד מלבדי בסביבה

סוריאליזם
מי הוא האיש הזה עם שיני הזהב
שמגלגל את קוביות המזל העשויות שנהב
ובחצר קדים כל הליצנים אל האיש במגבעת
שפם כבד יורד מעל פניו אל האדמה מתחת

ג'ננה
השמש ה-בהירה הבליחה באורות משעשעים,
על פני המישורים השקופים של הנפש,
ומצאה אותי יושב מול החלון עם הביצים בחוץ,
משתעשע באשכים כאילו הם היו גולות בשקית

פזמון
היא הולכת לסלון, הו הו הו
היא הולכת לסלון! הו! הו!
ומחליפה את הווילון,
כאילו אין כבר שיגעון

ג'ננה
אני גברת עם ביצים
על הארון,
בתוך המזווה,
על השולחן

צמד שירים
מפותחת במקומות הנכונים,
גם בגוף וגם בשכל.
חבל שאין לך כלום בחיים,
מלבד כסף.

סוריאליזם
אתה עומד על ארגז וקורא - אתה!
למה שאני אענה לך, הוא אומר,
ומתחמק
אז אתה עומד על ארגז וקורא - היי, אתה!

מינימליסטי
בוקר טוב שמש טובה
את איתי מתחילה
לחמם כל בוקר, להאיר ולנחם
ואני אותך אוהב

דיאלוג
מתי אתה הולך למה שמה לעשות מה שמו
בתוך המה שמו של המה שמה?

יחסים
יש לו שפתיים משוחות באודם שינשקו אותך הרבה
יש לו אצבעות משוחות לק שילטפו אותך הרבה
יש לו עיניים עם מסקרה ואייליינר שיתפעלו מיופייך הרבה
יש לו גוף חלק משיער וחטוב ורך להפליא לגעת בו הרבה

ג'ננה
פתאים, הוא אמר, כולם פתאים.
כי אם יש ים, למה יש ים?
ואם יש שמש, למה יש שמש?
וגם כן חוף.

דיאלוג
חחח... אתה שמן.
מה?
אתה שמן.
אז מה?

ג'ננה
ואתה הולך שם בחליפה מוכספת עם עניבת פרפר,
ויש לך מקל תקוע בתחת ועכבישים בשיער,
הידיים שלך מסריחות ממישוש אשכים של גברים שעירים,
ואתה מריח כמו ארנב שנפל לתוך שתן מצחין

מקבר
מצחיק אותך?
מה מצחיק אותך כל-כך?
אני ליצן? אני כאן לבדר אותך?
אולי זה יבדר אותך

טרילוגיה
אבל כשגמרתי לאכול הרגשתי כמו חתול בית מפוטם
נשכבתי על המדרגות, ועשיתי עיניים לאור הירח
הרגשתי כמו "חתולה (מיוחמת) על גג פח לוהט"

ארוטי
וזה קר ומלטף
כשנוגע
כמו צולל

כעס
הפעם אני אקנה את השוקולד הכי טעים
אני אקנה גם חטיפים - צ'יפס וכיף-לי
אני אקנה גבינה עם בצל, יהיה לי טעים
אני אקנה גם סיגריות

אכזבה
את נכנסת לתוך נעלי הבית מגומי,
ומתפשטת באמצע הסלון, מול מסך הטלוויזיה הרחב,
שמשדר קליפים כל היום והלילה,
את כמעט לא מכבה את המכשיר הזה

צמד שירים
אתמול המוזיקה הצילה את חיי
אמרה לי "צריך לקום, צריך לקום, צריך לקום,"
כשהטלפון צלצל פשוט קמתי ועניתי,
מה שאני לא עושה בדרך-כלל

ג'ננה
בטח את הלכת אתו כי יש לו זין גדול ועבה,
והוא מלא שרירים, והוא יודע לדבר ולזיין,
ויש לו ביטחון עצמי בשמיים, והוא יודע להסתדר,
והוא מביא לך המון מלאן אורגזמות

סוריאליזם
הזרמים תת-הקרקעיים באוקיינוסים הגדולים מפריעים לי לצלול
אני משייט במים ודממה למצוא את היהלום
אני לא יודע איך היהלום נראה, ובמה הוא יעזור לי,
אבל הבנתי שזה משהו טוב, שיעשה לי טוב

פואמה
אתה היית איתה אתמול, לבד לבד לבד
היא אחזה בידיך, לבד לבד לבד
והיא אמרה שהיא אוהבת רק אותך,
מ-כל הילדים, מ-כל הילדות

בדידות
תגידו לי מה אני אעשה
ביום סגרירי זה
בו קראתי את הסיפור שאינו נגמר
ובכל זאת הוא נגמר

דיאלוג
- מה נשמע?
+ באסה.
- למה באסה?
+ סבבה.

ארוטי
כן, הנה אני באתי, מיטל שלי
ויש לי אלף לירות
הו, שושנייך צחורות הן,
וטעם צוף בלשונך,

בלדה
כשהוא היה יוצא מהבית,
הוא היה מוריד את הפנים,
הולך עם ראש באדמה
כדי שלא יראו כמה הוא עצוב,

בלדה
ירדתי מההר למוטל "ראשונים" בבקעה
הנחתי את התרמיל עם הרצועה הקרועה על המיטה המסריחה של עמית
רציתי לדבר אתו, אבל לא הצלחתי לפתוח את הפה

יחסים
יש לי ויש לי, ואני לא צריכה גלגל חמישי
לא רצית אותי, לא תקבל אותי,
יש דברים אחרים, יש גברים אחרים,
יש חיים ויש תשוקות ופיתויים

צמד שירים
וכשהיא הייתה מולי הייתי כמו מטומטם
רציתי לאהוב אותה עד בלי די,
אבל היא אמרה שאני לא מספיק טוב לעולם חומרני

הומור
רומני יושב על ארגז ירקות ומשחק שש-בש
מולו יושב גרוזיני, גם כן על ארגז ירקות, ומשחק עם הרומני
פתאום יש הבזק מסנוור בשמיים - והשמש נכבית
שואל הרומני את הגרוזיני -

בלדה
אני מדליק את העין החשמלית שלי,
בלעדיה אני לא יכול לראות
כלומר אני יכול לראות,
אבל רק בעין אחת

סאטירה
בהזדמנות זו אני רוצה למנות את התירוצים,
שהביאו אותי לרצוח עם שלם
ובכן -

הרהור
אני ראיתי את הליבה בתוך הפרח
וגם שתיתי את הצוף שלה.
קפאתי בתוך בלוקים של קרח
ונשרפתי באש.

סוריאליזם
בא לי למות עלייך כמו חילזון
שהולך על קצה להב חד
של חרב של אביר צלב
בדרך לארץ הקודש להגן על הנצרות

מצב
האצבעות שלו לא יציבות כמו פעם, כשהוא מכוון את השעון
גם המבט שלו מאבד לאט-לאט את הניצוץ והשובבות
הוא גורר רגליים יותר ויותר, ונזהר יותר
כשהוא עולה בצורה נוקשה יותר על הכיסא להגיע למדף גבוה

כמיהה
בואו אליי יחפים, מעשנים גראס, שרים.
בואו אליי עם קוקיות וראסטות בשיער.

קובץ שירים
בואו נחגוג כל הלילה
בואו נאהב כל זמן
מה שהיה - תשכח מזה
מה שיהיה - לא משנה

בלדה
היא הייתה שחורה ולוהטת,
זאת לעולם לא אשכח
היא אמרה לי ברטט,
ממך שוב לא אברח

ערפילי
היא הייתה בובה יפה
יותר מדי יפה לאיש זקן כמוני
אהבתי אותה
רציתי אותה

בלדה
הוא חשב שאני חופר את הבור בשביל מישהו אחר,
הוא צעק עליי "את מי אתה רוצה לקבור?"
אבל אני לא עניתי, הייתי עסוק,
קשה לחפור בור ואני לא בכושר

מצב
זה נראה יפה כל העסק הזה.
קירות לבנים גבוהים,
מוזיקה של אואזיס,
קליפים ישנים שהיו חדשים בשנות התשעים,

פואמה
אז אנחנו כאן,
עוד לא התקלחנו ולא צחצחנו שיניים
אבל שתינו קפה והיה ממלא מאוד,
לספוג את הקפאין לתוך הגוף הריקני

גן עדן
אני רוצה שהעולם ייפסק,
תנו לי את הבוקר אחר-הצהריים
תנו לי לאכול דייסה עם קינמון,
לעשן נאפס ולאהוב עד אפריקה

פזמון
הקיץ הלך לישון, לי לא אכפת
כשהגשם בא ומרווה את אדמתי הצחיחה
24 שעות ביום של נתינה וקבלה,
אפשר לעשות עם הזמן כל מה שצריך

פזמון
הנה הבוקר בא
לא יכול להתעורר
גם כשהבוקר בא
לא יכול להסתדר

פואמה
כל המילים היפות פתחו שוב בהורה סוערת
נרטבנו עם כל הרוחות מפסגת הייאוש הזוהרת
בבוקר הלילה נמלט, טובע העמק באור
מכוניות מעלות קצף על שולי כביש הכפור

אמונה
בוקר טוב, השמש זורחת
הומים השמיים התחלות חדשות
עולם מתעורר, ריח קפה
סיגריות קטנות, מים לפנים

צמד שירים
בוקר טוב, אמרה הסתוונית
בוקר טוב, אמר הנחליאלי
מה אנחנו עושים היום? שאלה הסתוונית
אומרים בוקר טוב לחצב, אמר הנחליאלי

פואמה
איזה בוקר יפה, וואי, וואי, וואי, איזה כיף לי,
אני חי חיים נפלאים, אני כותב סיפורים, אני על הסוס
איזה יופי, בא גל, הוא מרטיב אותי,
זה טוב בימים החמים האלה

פואמה
בוקר טוב השמש זורחת הציפורים מצייצות,
והכול טובל באור דבש
איזה יום נפלא להגשים חלומות
להתעורר בבוקר ולהתרגש לקראת היום החדש

פואמה
הבוקר זורח, טיפות של טל
ציפורים מנקות את גרונן ופוצחות בשיר,
על צמרות העצים
הרוח פותחת חלון לאוויר עשיר וצונן

אהבה
בוקר מתוק מגיע, יותר מתוק מסוכר, יותר מתוק מדבש
יש כל-כך הרבה אפשרויות לעשות את הדברים
האורגזמה בתוכך מרגישה כמו סוף העולם,
כאילו לרגע זה בדיוק אני קיים

פואמה
איזה יום יפה, השמש זורחת, הציפורים מצייצות,
הכול טובל באור זהב של ירושלים הקדושה
ואני? אני מרגיש מצוין, הכול טוב,
הראש טוב, הלב טוב, הגוף טוב

בלדה
אז היה יום יפה מאוד אותו היום
הכול טובע במים, אבל לא גשום
האוויר היה לח ורטוב,
ועננים כבדים שייטו להם בנחת בשמיים

בלדה
השמש הדרומית נודדת ממזרח למערב בכיוון דרום,
והילדים מתוסכלים כשהם רואים עוגת שיש שהם לא יכולים לאכול
היא אומרת שהוא בן-זונה כי היא נתנה לו הכול, הכול,
והוא אז זורק אותה

גורל
את רוצה להגיד לי מה אעשה, איך אחיה, ומתי אמות,
ואפילו איפה ומה יקרה לאחר מכן
אבל אני ילד קטן, ואת חכמה ורואה נסתרות,
ואני לא יודע דבר וחצי דבר

קצרצר
נפלתי לתוך בור חשוך.
אסף אותי איזה איש זקן.
הלביש והאכיל אותי.

זכרונות
כי עינייך היו לי אגמים של ידע ותבונה,
והמבט שאמר שאת יודעת טוב מאוד על מה אני מדבר,
אפילו טוב ממני

שיר ילדים
בחוץ, הכול שונה
עם הענפים העפים ברוח
עם הברקים המבריקים בחושך
בחוץ, זה מקום מוזר

חלום
השעון המעורר מצלצל
הוא מצלצל לי בתוך החלום, אבל הוא מצלצל
בחורה צעירה חושפת את שדייה, ודופקת בדלת
"מי זה?" "אני" "מי אני?" "אני"

אהבה
אני בחור מטורף, מה עם שאר הגוף שלך
כשאת הולכת ובאה את נותנת לי את המבט החושי הזה,
אני לא יודע, לא יודע למה
ואת נראית כל-כך יפה כאילו העולם לרגלייך

קילפתי גלולה מהחפיסה, בלעתי אותה עם בירה שחורה
אימא אמרה שתבוא בחלום, לשיחה צפופה
שכבתי במיטה, הבטתי לתקרה
מאז שהלכה איבדתי היגיון

גן עדן
איזה יום יפה, השמש זורחת, הציפורים מצייצות.
אני נוטל בכפי סירופ ממתקים ושותה.
כל האנשים נחמדים אליי, ואוהבים אותי,
ואני אוהב אותם גם.

צמד שירים
ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר,
זה בגלל שטוב לי לזחול על הרצפה,
לרחף באוויר
בלי חרב בגב, אני פשוט שר

ג'ננה
יש מחוגים ש-רצים כמו שרצים וחגים בריקוד בחוגי ריקוד
אבל אני, אני אוהב אפרסקים, ומיצי תפוזים, וגם אבטיחים
יש ילדות שיולדות ילדים, והן עדיין ילדות, למרות שהן יולדות
אבל אני לא אוהב אותן הריוניות, אלא רק שמנות, שיהיה מה לתפוס

דיאלוג
אתה מגמר? היא שאלה אותי
אני לא יכול לגמר כשאת שואלת את זה כל הזמן!
למה לא? תגמר כבר, תגמר!
אולי תעזרי לי קצת לשייף את הצינור? שאלתי בתקווה

טרילוגיה
כשאתה מסתכל אחורה מעבר לכתפך,
אתה רואה שעבר זמנך
אתה שותה את זה, חולם על זה,
על העיר התחתית של העלמה

ג'ננה
אז, אתמול,
אני הולך לתומי ברחוב,
ומה אני רואה?
את דוגי סטייל מזיין את גברת דוגי סטייל.

ג'ננה
פרחים
סלסלת פירות
קשת בענן
ריח של תינוק

קובץ שירים
אני אישה עם סיפור לספר
כוכב זוהר, זה כל מה שאתה,
שולח פרחים, יהלומים, שירים,
אני לא יודעת מה לא בסדר איתי

שיר ילדים
אני בלתי סחיט,
למרות שאני ספוג
אני כמו בוב ספוג,
אבל אני ביל ספוג

ג'ננה
היא שיחקה באנרגיות בין האצבעות שלה
יש לה אצבעות סקסיות, אבל זה לא העניין
האנרגיות בין האצבעות שלה רטטו מעונג,
הזדקפו והיו קשים מאוד

פואמה
כשאתה שם על האוזניים אזניות, ונעלם,
בים של צלילים אלקטרוניים
ואז יש איזה גל, שעולה ועולה,
ומעלה אותך אתו

מצב
היא השתינה בגן
בין השיחים
כשחיוך מופרע על פניה,
קצת נבוך

פואמה
נפשי לא יוצאת לטייל בשעות בין ערביים,
כי שעות בין-ערביים שעות בין הן
אם אני מטייל בשעות בין-ערביים,
הרי אני נמצא בין לבין

ג'ננה
כולם קראו לו ביסלי.
אהלן ביסלי, מה נשמע?
הכול בסדר.
ביסלי, הכול בסדר, גבר?

צמד שירים
הוא מתעקש לרשום שיר.
אני אומר לו לך לישון,
הוא אומר לא יכול.
שותה קפה בשעה כזאת,

הרהור
עוד חודש אני עובר מ-פה לבית אבות
יהיה לי שולחן יפה ועגול, ואני אשחק פוקר,
עם עוד זקנים כמוני
ואז אני אשתה לי תה עם נענע

מינימליסטי
תבלבלי אותו, אל תעשי לו חשבון
תבלבלי אותו, וגם את הבולבולון
תקרעי אותו, אל תתני לו לישון
תגלגלי אותו סביב הלשון

בלדה
הילד הזה מאוד פחד מאימא שלו,
כי היא הייתה משוגעת
היא הייתה לא רק משוגעת, אלא גם רעה
הוא ראה כיצד היא פוגעת באבא שלו

בלדה
אז הוא רץ
הוא רץ בכל כוחו, ואין הרבה כוח
הוא גונח על שפת הנהר ובולע מים
עורבים מעל חגים מחכים למותו

בלדה
ארנב לבן קפץ בשלכת על כריות עננים,
ליקט עשבים, צחק לפרחים,
ואז ראה נמר
קיבל הלם והתקף לב - והתפגר

בדידות
בערים פושטת הרוח
באמתחתה בושם רעיל
הרוח לא נוגעת בחסרי-התקווה,
רק המוסיקה

צמד שירים
בלון גדול, אני לא יודע מה יש בו
אולי הוא מלוכלך מ-כל מיני שיירי מחשבה
הוא מרחף לבד במרחב העצום,
נתון לשיגיונות היקום

שיר ילדים
כל הזמן מתנפחים לי בלונים על הפנים
לאנשים אחרים צומח שיער על הפנים,
ולפעמים הם מתגלחים
לי מתנפחים בלונים קטנים

מינימליסטי
כולם מחפשים אחרי המשהו,
הדבר שיעשה אותם שלמים
אולי במבט של ילדים,
אולי בעיניים של אהוב/ה

בלדה
החמורים הגדולים הלכו בשיירה כש-בלעם מצליף בהם ללא רחמים.
"זוזו, זוזו, חמורים גדולים. תזיזו את התחתים השמנים שלכם"
חמור גדול ועבה במיוחד האט לאט-לאט עד שנעמד
ליד סלע לבן מחורץ, ליד מקווה מים.

בלדה
השטן מגיע עם שלל של מטבעות
כל מטבע שקר
הן זוהרות כשמש
ומבריקות כיהלומים
מונחות על מפתן ביתי

בלדה
הרבה ימים עברו מאז מיקו רב הדרכים,
ביקר במקום שאין שני לו,
והוא בבמה חדשה אשר בארץ האינטרנט

מינימליסטי
כל ימיי ולילותיי הקדשתי לך באהבה
חלפו ימיי ולילותיי, בוערת אש בעצמותיי,
אני עוד כותב מהנשמה.

סאטירה
נבחרתי מתוך מיליוני אנשים להיות בן-זונה
זה כבוד גדול, ואתו באה אחריות,
עליי לשמור על המעמד
כולם מברכים אותי ברחוב "שלום, בן-זונה",

צמד שירים
בני החייתי והסקסי תמיד יודע לנחם
איך שהוא מכווץ את הישבנבנים שלו כשהוא מתמתח
שרירי החזה הארוכים, הכתפיים הרחבות
האבזם הקדמי על חגורתו

ארוטי
בני החייתי והסקסי דופק אותי בפה,
מכניס לי את צינור ההשקיה שלו
"בני, אני נחנק, אני נחנקקקק..." אני בוכה
"אני אלמד אותך לאהוב את זה," בני מצווה

ערפילי
כי היא באה מארצות החושך לארצות הכפור,
לנתץ את החומה
לגמור את מה שהיא לא גמרה
ויש לה טעם של שוקולד על הלשון

ארוטי
מכבד את גופי יותר ממה שאני
מתפרקד בין רגליי כמו כלב עזוב,
צמא לתשומת לב, מייבב ועירום וחושק
ואני לא יודעת מה לעשות עם כל הסקסיות שלי

טרילוגיה
היא משוגעת על הבן-זונה הזה,
"רק שלא ישבור לי ת'לב"
לא, הוא באמת לא שבר לה ת'לב,
הוא התנהג אליה כאל מלכה,

קצרצר
יום אחד את תסתכלי ותראי שהלכתי,
אבל כשהבוקר מאיר אני הולך בעקבות השמש
ועכשיו הזמנים משתנים, ותביני אהובתי,
אני חייב ללכת

מינימליסטי
אתה מדבר איתי כאילו זה שייך לי,
אבל זה לא שייך לי בכלל
זה עצוב לומר, אבל אני לא שייכת לך,
כמו שזה לא שייך לי

מקבר
הוא יצא את הכלא על רצח שלא ביצע
עשרים שנים מזוינות על כלום
אבל בכלא היו לו מורים טובים לפשע,
עבריינים כבדים,

דיאלוג
- מה אתה אומר, השמש תיפול בצהריים או ביום?
+ בצהריי היום?
- תגידו לו ב-מה הוא זכה, ותעשו דיאטה.

גן עדן
אני אמזוג לי גביע שמנת
לתוך כוס גדולה עם קצפת
ודובדבן

גורל
התעוררתי בסביבות שלוש בלילה,
וראיתי חושך מול העיניים
האלים החליטו לשלוח לי מכשפות,
אני סוככתי על עיניי

את אותך האמיתית אראה בקיץ הזה
את האוויר המתוק של כל האהבות אשאף בקיץ הזה
בקיץ הזה את תראי לי אותך שקופה ולא מתחסדת
בקיץ הזה אלמד להיות אדם

ג'ננה
בראשית נפלתי לתהומות ישימון קודר,
מלא אבק ואפר,
ועוד כל מיני יצורים בלתי מזוהים,
שאכלו בי בעודי בחיים

צמד שירים
ברגל מיובלת אני דורך על יהלומים
מחטט במכרות פחם למצוא זהב נוזלי
אוכל את הטלוויזיה, הדיסקים והוודקה
במראת התקרה מי מסתכל אליי למטה

בלדה
בדיוק כשהתחיל כל העסק להתחרבן,
אני ישבתי באמבטיה, עם קצף,
ושיחקתי בברווז הגומי שלי
הייתי עירום, וברווז הגומי צף בניחותא על המים,

צמד שירים
כל יום, כל יום, אני הולך לבריכה עירומה
אני מתפשטת לבד בין כל האנשים כי אני מתבייש
ואני אני הולך לי לרחוץ את גופי בטוש בכניסה
אני שוטפת את עצמי ונכנס למים

דיאלוג
אני רוצה LSD!
אין LSD
איפה הרופא?!
באפריקה

פואמה
אני לא שומע כלום, אני לא רואה כלום,
אני מריח רק פרחים, ומרגיש את אוויר החורף הקר על מצחי
הטעם הוא חמוץ-מתוק-חריף,
כמו אוכל תאילנדי,

אהבה
אני מתרשם לטובה משפתייך החושניות,
משיערך הרך, מ-רכות שדייך
אני רוקד במטבח כשאני מכין לך ולי ארוחה,
אנחנו נאכל אותה לאור נרות עם שמפניה

ארוטי
אני מאוד מתגעגעת אליך,
היא אמרה ובכתה-ובכתה.
הייתי רוצה שנהיה יחד,
ותרד לי כמו פעם כשירד גשם,

מינימליסטי
קשור מאחורי הגב,
עם גאג בפה,
והיא מאכילה אותו שקרים ישר לתוך האוזן

מצב
אין לך מה להחליט
כל ההחלטות בוצעו מזמן למענך
אתה רק ממלא פקודות מ-רשימות בגופך
שנכתבו בך עוד הרבה מיליוני שנים לפני שנולדת

ג'ננה
היה להם מן ניסוח כזה לשיר שלי שלא מצא חן בעיניי
הם היו מטעימים את המילים במלעיל, במקום במלרע
זה לא מצא חן בעיניי, ושלחתי להם הרבה מכתבים של זעם,
אבל הם לגלגו ואמרו "תגיד תודה שבכלל הלחנו את השיר שלך"

בלדה
הכותרת זעקה שזהו היום האחרון לקנייה האחרונה
בערוץ הקניות האחרון שנסגר ביום האחרון.
"חייבים לקנות משהו," אמרתי למיטל.

ג'ננה
גבינות,
גבינות!
נקניקים!
וגבינות!

אכזבה
הו, גבר,
כמה את חלש בשריריך החזקים

דיאלוג
- הגברבר הצעיר הזה לא יודע לזיין,
מה עושים?
+ תעבירי לו שיעורים, תלמדי אותו
- אני לא יודעת, הוא כל-כך ירוק

מצב
אנחנו אנשים של החיים. החיים קשים, אבל אנחנו אנשים של החיים.

שימי תבורי שר מאוחר בלילה, ואנחנו עם משקאות,
זורמים מבירה וסיגריה וגראס, אנחנו לא מתעסקים עם כימיקלים.
אנחנו בוכים על אהבות אבודות, ומקוננים על מר גורלנו בעולם
האפל הזה

ארוטי
אני רוצה אותך כאן ועכשיו
לנשק את הפטמות הזקורות שלך, של החזה השרירי שלך,
לחפון את התחת הקשה המוצק שלך
אני רוצה למצוץ לך עד שתתחרפן מהנאה

בלדה
מאוחר מדי לגברת גברת
להתארח בבתים של עשירים
הזדקנה מדי הגברת גברת
הם בה כבר לא רוצים

בלדה
כש-מיכה חצה את הגדרות,
הוא לא ידע שהוא יאבד רגל.
אבל זה בדיוק מה שקרה.

מינימליסטי
ג'ואי קם והתיישב
ג'ואי הלך לחפש
מי ינענע אותו
חיפש, חיפש, חיפש

טבע
אבנים טובות נאספות בזריזות מקו החוף,
קו המים
לפני שתעלה הגאות שוב ותסחף אותן חזרה
לא, אלו לא אבני חן,

בלדה
הוא התעלם מג'ון טרבולטה,
אבל ג'ון טרבולטה הביט בו בחצי עין ואמר -
"אני במקומך לא הייתי שותה את זה."
"למה?" הוא שאל.

פואמה
כולם כל הזמן מריעים לג'וקר,
איך הוא עושה לבאטמן קרקס
איך הוא מתמרן את רשויות החוק,
והם כמו קוביית מזל בידיו

פואמה
כולם כל הזמן מריעים לג'וקר,
אבל אף-אחד לא יודע מי הוא ג'וקר
כמה הוא סובל ולמה,
ולמה הוא משתמש בהומור למרות שמתחשק לו למות

ג'ננה
הוא מדבר אליי כאילו לא ראה אותי מעולם
"מה נשמע?" הוא שואל, "כלומר, מה העניינים?"
אני חי לי פה, רק לרגע, אתה מבין?
זה לא החיים שלנו, אתה מבין?

פואמה
ירוקת תחמושת שושלת מטוטלת
תן דרינק ללב צמא
אבי היקר יסגור עוד שעה את המכולת,
ולי לא יהיה סיגריות - יותר

צמד שירים
כל יום אני ממלאת גז בתוך לב הזכוכית שלי
מנגנת את המוזיקה שטובה ללבי,
חולמת על המחר ומה שיהיה

סוריאליזם
אמנם הוא לא שר על הכנרת,
אבל הוא שר על הירח,
ועל האהבה, ועל השמיים,
ועל יופי של אישה,

דיאלוג
+ זה ג'חנון בתוך הכיס שלך,
או שאתה שמח לראות אותי?

ג'ננה
גיא האדיר, אוהב את כולם,
אוהב לבדו, אוהב אבוד

פזמון
אני גיא רבע איש, אבל אני שמח
אין לי בית, יש לי כביש, ומעל הכביש ירח
כי העולם גדול-גדול, אפשר לשתות בו את הכול,
אציץ בו פעם ושנייה, ועופי-עופי עננה

ג'ננה
כמה בלונים יש לגיא שמש והאם הם אדומים
אולי יש לו ידידה רחוקה ששכחה אותו,
ואולי היא לא שכחה, ואולי הוא זה ששכח
אולי הוא בוכה מסרטים מצוירים או קומיקס

בלדה
כשהוא נולד לא הייתה לו חברה.
לא הייתה לו חברה גם כשהוא גדל והפך לנער, למבוגר, לזקן,
לקשיש.
אבל הייתה לו גיטרה, והיא הייתה החברה שלו.
הוא היה יישן איתה ויורד לה ומפיק ממנה צרחות, אנקות ואנחות.

סוריאליזם
היו לו פסנתרים בראש, אבל אני לא הצלחתי לנגן עליו
הייתי חוזר מבית-הספר מדוכא ועצוב,
ונזרק מול הטלוויזיה החינוכית
כולם שם ידעו לנגן בגיטרה חוץ ממני

צמד שירים
אבא שלי עובד בנמל
יש לי גיטרה עם ארבעה מיתרים
שני המיתרים המרכזיים נקרעו,
זה אחר זה

הלל
לג'יין יש אקדח, ואני מת עליה
אני חושב שהיא עושה את זה בכוונה
היא יורה היטב ובכל מה שזז, כולל בי
היא הסמוראי של המערב הפרוע

קובץ שירים
כן, היא גרמנייה קשוחה,
אבל יש לה יחסי סאדו-מזוכיסטיים
עם עובד לשעבר במשרד האוצר
והוא מסדר לה הנחות ארנונה, מסים וחשמל

בלדה
הילד היה ג'ינג'י עצבני ומשוגע עם עיניים אדומות
הוא היה אומר שהנמלים מתכוונות להשתלט על העולם
הוא היה אומר שהן מתכננות את הפלישה מהגן הציבורי ליד הבית,
ואם נחפור מספיק זמן ומספיק עמוק,

קצרצר
לא,
אני לא מוכן ג'ינג'יות צבועות,
בשביל הנשמה שלי מגיע לי גם אמתיות.

בלדה
אז היה את האיש הזה,
מה שמו,
שהלך לזונה.
לא, בעצם לא יאשרו את זה,

טרילוגיה
הוא נעקר מהשורש
עם כל השורשים הדקים והעבים
הרווים והצמאים
היבשים והלחים והרטובים

ג'ננה
אני מסתדר מצוין, תודה
יש לי חגורת עור מצופה נחושת,
היא מנחשת כי היא מ-עור נחש
לא מרשים אותך?

גן עדן
אני ב-סתלבט אחי, לא עושה כלום,
מעשן, שותה, אוכל גלידה ומעדני שוקולד

אם היה לי זמן - הייתי קורא ספר

שיר ילדים
קופצים במים כוכבים,
וזה סימן לכל הדייגים,
שטוב לדוג ולא לישון

ג'ננה
אספיס לה פיס, תגידו לו לבוא
אה, הוא בא, תביא לי חביתה
תביא לי גם ססיק לה סיק להוריד את זה בגרון
לא תחליף אדם בשורו

בלדה
היא ישבה בפישוק עד שנקרע לה קרום הבתולים
זו הייתה מבוכה
היא קראה אותו הזמן פואמה שהיא כתבה
על שטיח כשהיא יושבת ישיבה מזרחית

הומור
אני זוכר שהיה בקולנוע סרט של אוסטין פאוורס.
כולם יודעים מי זה אוסטין פאוורס, ומי שלא,
זה מעין ג'יימס בונד הומוריסטי, עם סדרת סרטים

סונטה
כשאתה מהנדס את השמיים עד שכבר אין מקום שם
מכנס מוות, מכנס חיים
מהנדס את הרוחניות עד שלא ברור מה זה מוות
אתה צריך לדעת יותר, לראות מה שאני רואה

מצב
עיצוב גרפי זה מקצוע טוב, אבל אני לא מבינה בו כלום
אם היית מדבר איתי על עיצוב פורנוגרפי, היה לנו על מה לדבר
גמדים בכל פינה מזדקפים לכבודי, ומתחננים להיכנס אליי לגוף
אני נותנת לכל גמד את זכות הביטוי השמורה לו

בלדה
עברתי לראות את גן הילדים שהייתי בו קטן
עכשיו אני גדול
לא הייתה בעיה לעבור את הגדר ולפרוץ את הדלת

בלדה
הכול אודות גן המשחקים בשכונה המתפוררת שלנו
מישהו התגלץ' לא טוב ושבר את הרגל,
וכל השכנים הביאו לו מים,
מה מים יעזרו במצב כזה

אלוהים
אני לא פוחד למות,
לא אכפת לי אם אמות בכל רגע
אבל אני פוחד להתאבד,
כי אני מאמין בכוח עליון

הלל
מתאים לה שמלה סגולה מנופחת
עם מחשוף עמוק שחושף את מחמדיה
ושסע ירך עמוק
שחושף את אחת מרגלי השיש החלק שלה

געגוע
אני רוצה שתדברי אליי בפרחים, אהובתי
אני אוהב אותך כל-כך
למה את לא באה לבקר אותי
אני נשאר עם הלב השבור שלי לבד
אני כל-כך רוצה לראות אותך, אהובתי
לבי בוכה בכאב.

יחסים
גרביים מונחות בתוך המזוודה,
לחמם לי את כפות הרגליים
הילדים נשארו אצל הסבתא,
ואתה - מי יודע איפה אתה

בלדה
המורה אמרה לתלמידים שמי שיפה,
החיים שלו יפים.

אינטרוספקטיבי
אני שם את הראש על הכרית,
ומרגיש כמו גרוטאה
כמו גוש שמישהו מילא בהמון סמרטוטים
אז אני אומר באמת אין לי כוח

הומור
הגרמנים האלה, מה שהם עשו, זה לא בסדר...
אמרה גרטה הפולנייה ושפכה על בעלה כוס מים
אם אני הייתי גרמנייה, לא הייתי עושה את מה שהם עשו...
היא אמרה שוב, ושפכה על בעלה כוס מים

מצב
אני מרגיש יותר טוב
טוב לי להירגע קצת
אכלתי טוב, דגים ופלפלים
שמעתי את השמש זורחת

עצב
וכשהגשם בא בעתו ומביא עצב אתו,
שבע מעלות שם קר מאוד,
אין על מי להתרפק כשבחוץ הגשם דופק

טרילוגיה
בארץ ירדו גשמים חזקים אותה עונה
חיפשתי לי ילדים שיגנו עליי מהגשם

וכשהיקום עושה משחקים
תולש אותך מהמקום שלך בקיר
אתה מנפנף כנפיים, אתה צל בלי קיר
וכולם אומרים מה הוא עושה פה זה,

בלדה
היא מופיעה בדלת, היא צריכה ללכת לצבא,
פעם חמוקיה היו שופעים, היום הם קוראים לה "רבע עוף"
אני חופר בתוך הבלטות לגלות אם קברו משהו בביתי,
משהו שנשכח עם הזמן, כמו מטבעות כסף או זהב,

אלגוריה
הוא שנא לעקוץ דבורים,
כי דבורים הם אלו שאמורים לעקוץ
אבל לפעמים לא הייתה ברירה,
כי הן עקצו אותו תחילה

בלדה
היום קמתי לי בסביבות השעה הלא חשובה,
ואכלתי פיתה לא חשובה, ובפנים של הפיתה משהו לא חשוב
הייתה לי סודה לא חשובה ושמעתי שיר לא חשוב,
שדיבר על משהו לא חשוב שקרה למישהו לא חשוב

כאב
אני מצטער שאני ככה רגשני,
פשוט...
נשרפו לי הדגים

דיאלוג
הרבה דברים הלכו לאיבוד
- כמו מה?
כמו אוסף הדובונים שלי
- מה קרה להם?

מינימליסטי
אם יש איש שאוהב אותי,
הוא לא ישאיר אותי לבד.
מדבר עם המראה,
מדבר עם הפחדים.

אהבה
מה יותר יפה מגבר שמתרגש ממך
אומר לך שאת כל-כך יפה שהוא לא מצליח לנסח מילים
אומר לך שאת יפה מדי מכדי שישכב אתך
אומר לך שלידך הוא מרגיש כמו עכברוש

בלדה
לראשונה גיליתי את הפיסטוקים אצל דוד משה.
הוא היה מוכר אותם במשקל לפליטים שבאו מקהיר.
אני הייתי מפצח לו את הפיסטוקים ושם בשקית אטומה.
הוא לא ידע שאני מבריח 20 אחוז לסיני.

בלדה
האבא הפסיכופת של דוד משה
קשר אותו באמבטיה בלי מזון.
הוא אמר לו שעכשיו יהיה לו הרבה זמן להתקלח,
כי הוא כל הזמן טוען שאין לו זמן.

בלדה
כשהיא אמרה שהיא שונאת את דויד המלך,
לא האמנתי לה.
הרי היא בכלל לא מכירה את דויד המלך,
אז איך היא יכולה לשנוא אותו?

דיאלוג
- הדוקטור הטוב הביא לי כפתור
למה הוא הביא לך כפתור?
- לרפא אותי
עם כפתור?

בלדה
היא גמרה אומר לאכול את כל הצלחת,
ולא להשאיר כלום
לא, לא את הצלחת עצמה,
אלא את מה שבתוך הצלחת

מקבר
ביום הולדת שלי קנו לי מתנה -
דינוזאור ענקי שאוכל אנשים
הייתי יוצא לחצר, והוא היה אוכל אנשים,
ואני הייתי שמח ומוחא כפיים,

בלדה
שיער קצוץ כמו נצנצי,
וראש עשוי אבן
ככה היא יצא מהבית אל הרחובות

הומור
שלחתי לך תמונה של הזין שלי,
כשהוא בזקפה,
כמו שביקשת
ומאז לא ענית

נוסטלגיה
הם מגיעים למן שלב כזה שהם כבר בשלים לגמרי,
הדלועים
ואז אנחנו אוספים אותם מהשדה על העגלה,
שמחוברת לטרקטור של ג'ון דיר

פזמון
אני יודע/ת שזה תלוי בי,
לבדוק שלא שקעתי,
לעמוד על רגליי

ג'ננה
יש סם בטחינה וקוק בבייגלה
לכן אני חופשי ומאושר
צח בנפשי, לבן ומואר,
מוח חופשי ולב מאושר

קצרצר
דמעות אדומות בצורת טיפות בתוך העיניים
על הכתלים נודד כתם אדום של דם
זה מה שקורה כשמסתכלים לכיוון השמש,
ולא שמים לב.

בלדה
עגבנייה קטנה עם ריבה ישבה שותקת בפינת המזווה
ישבה, ישבה, ולא יצאה עד אשר יאכלו אותה
בא דני אכזרי ורעב ושטף את העגבנייה עד כאב
נתן בה ביס והיא צרחה וגם אפילו סיננה קללה

אהבה
איזה יום היום שככה זה קורה,
שהוא מתעלף, שהוא מחרטט לך,
מילים של אהבה
האם זו תקופה רומנטית שנפלה עליו

דיאלוג
אתה דפפפוווק!
- דפוק?
לא, דפפפוווק!
- דפפוק...

כאב
לא מצליח, לא מצליח, לא הולך לי
היא חתכה את העגבנייה לעיגולים דקים-דקים,
יותר דקים מנייר
גם את המלפפון היא חתכה לעיגולים דקים-דקים

דיאלוג
זו העת בה הוא מטורף קצת
ומתוסכל הרבה.
הולך מחדר לחדר לחפש לו
את מה שאין.

שיר ילדים
דרדסית צובעת את שיערה
ומתאפרת שפתון נפוח
להרשים את בר-כוח
כדי שיוכלו להימלט לאחו

טבע
מי חיים הם סוג של היטהרות לנפש,
שצמאה למדבר ולא יכולה בלי מים בתוכן
גם אנחנו חיינו בלי מים במשך שנים רבות,
אבל ינקנו מים מהאדמה,

סוריאליזם
אני לא יודע למה הוא עשה את זה, זה לא יפה
אחר-כך הייתי הבן של השכונה,
ולא יכולתי לסבול את עצם קיומי,
את מה שהפכתי

בלדה
בין מישור למישור
על דרך מט לנפול
שורצים ג'יפים, משאיות, טנקים וחיילים,
של הצבא האדום

פזמון
אם מחר יום הדין,
ואני עומדת על הגבול,
ואלוהים שואל מה עשיתי בחיי,
אני אומרת שביליתי אותו אתך

אהבה
רק בבית, הוא אומר,
אנחנו לא נצא לשום-מקום
אם יש לך לאן ללכת, לכי לבד
אם יש לי לאן ללכת, אלך לבד

בלדה
אני הולך אחרי האיש הרע, והוא לא ממהר
הוא הולך לאט ומוביל אותי,
הוא יודע שאני עוקב אחריו
והוא נכנס כאילו בתום לב לתוך סמטה ואני אחריו

הומור
עברו השנים בהן היה אגודל חסר תועלת,
עכשיו הוא זין גאה שדופק את כל הבתולות
כל זאת אודות לדוקטור שוורץ,
המתמחה בהסבת איברים לאיברים אחרים

אלגוריה
הוא מחלק חתימות ברחובות,
מוקף טבעת של שומרי ראש,
ונשים יפות ונואשות שרוצות לנגוע בחלום
הן חושבות שהוא חלום

שיר ילדים
שב ילד שב, אל תפחד,
בוא אספר לך סיפור, על האיש האדום והאיש הירוק
אל תפחד, בני, אל תפחד,
יש איש אדום ויש איש ירוק

סאטירה
איש אחד היה הולך ברחוב
כולם חשבו שהוא הולך לאן-שהוא,
אבל הוא רק הלך,
לשום-מקום מסוים

פואמה
יש נקודה אחת קטנה על פני הגלובוס,
בו יושב ונרדם האיש הכותב
והוא זוכר ולא זוכר,
והוא אוהב ואוהב פחות

בלדה
הבן-אדם השתעל קשה
"זה בגלל הקפה, זה תכף יעבור,"
אבל זה לא עבר

הרהור
שמעתי פט שופ בויס
הייתי עצוב מאוד
פתאום חשבתי שעוד מישהו שומע עכשיו פט שופ בויס,
ושהוא לא עצוב בכלל

הומור
"זה יום כזה שהכול יכול לקרות בו,"
היא אמרה. ואני שאלתי כמו מה.
"כמו שאני אפליץ לך ישר בפרצוף!"
היא אמרה וצחקקה. צחקקתי גם אני.

בלדה
במקום להתבכיין כמה אני רעב,
כמה אני מתעצל להכין לעצמי אוכל,
אני אכתוב לכם סיפור קצרצר,
על האיש שאכל את הביצים שלו.

הומור
לא משנה מה הוא עשה, הוא לא הצליח לגמור
לא את האוכל בצלחת, לא את טקס המקלחת,
לא את הצפייה בסרט, ולא את קטיפת ה-ורד
הוא פשוט לא הצליח לגמור

יחסים
אני יכול לשיר כאב לב אחר,
כשאת הולכת עם החבר שלי
כשאני מבקש ממך להיות נחמדה,
את אכזרית כשאת נחמדה מדי

תרגום
הלילה אתה שלי באופן מוחלט
אתה נותן את אהבתך בכזו מתיקות
הלילה אור האהבה זורח מעיניך
האם עדיין תאהב אותי מחר?

קובץ שירים
- אני צריך לכבס את התחתונים.
+ מה קרה?
- ראיתי את מיטל.

שם את פעמיי הביתה
בתוך לבך

בלדה
התגובה שלו לא מצאה חן בעיניי חן.
הוא פשט את הג'קט והטיל אותו על הכיסא הקרוב,
כאילו זה הבית של אבא שלו.
"מה אתה רוצה בדיוק?"

בלדה
חם היה באוקטובר הגשום בערבות פריז
אנשים דילגו עם מטריות ומשקפיי שמש
השמש להטה, היא הייתה חמה, נדמה שהיא ממש-ממש... מחממת
אבל רק לדני לא היה חם, כי היה לו מקרר על הגב

בלדה
היה נעים וריחני מאוד באותו החודש בפריז
בדיוק מרחו לביז'ו שכבת איטום על הקיר
לכן הוא היה מסטול כאילו הוא הסניף טיפקס,
הרבה טיפקס

בלדה
חם היה בפריז באותה העונה
מיכה עמד על מגדל השמירה,
והצליף במשקפת בכל עובר אורח
אנשים שונים ומשונים חלפו על פניו

בלדה
חם היה באותו הלילה ברחובות פריז
הזונות כל-כך סבלו מחום,
עד שהלכו כמעט עירומות
רק מקס לא הלך עירום,

בלדה
חם היה ברחובות בגדד בשלושה במרץ
רותם הלך ברחובות, והחליט להחליף בגדים
הבגדים שלו היו צבעוניים ונוחים,
אבל הוא החליט שמתאים לו עכשיו משהו יותר מכובד

בלדה
היה חם מאוד ברחובות בגדד אותו אחר-הצהריים
מישה רוזנר קנה אבוקדו כדי לשתול את הגלעין שלו באדמה,
ושיהיה לו עץ אבוקדו
למעשה הוא קנה הרבה אבוקדו, כי הוא רצה הרבה עצי אבוקדו

בלדה
חם היה בבגדד באותו בוקר אומלל
מר אקמול קם בבוקר, והחליט לצאת לטייל
לקח לו הרבה זמן לקבל ולשקול את ההחלטה
הוא התקלח, התלבש בצורה מכובדת, לקח את המקל - ויצא מהבית

בלדה
חם היה בישראל באותה העונה של חודש יוני 2016
איש אדום ואיש ירוק הלכו ברחוב
ניגש איש צבעוני אל האיש האדום ושאל אותו -
"תגיד, איש אדום, למה האיש הירוק הוא ירוק?"

בלדה
חם היה ברחובות בגדד בחורף האחרון
ניסים הגיע לביתו ברחוב הבודדים 3
ורצה לנפח את הבלון עד שיתפוצץ
אבל הבלון המנוול לא רצה להתפוצץ

בלדה
ביז'ו הגיע הביתה מצוברח אחרי יום קשה של עבודה
קיבלה את פניו אשתו, שהודיעה שהיא סידרה וניקתה את הבית,
ואפילו הכינה לו מאכלים בריאים, מזינים וטעימים
"אבל לא נראה לי שתצליח לישון," היא אמרה.

בלדה
חם היה בבגדד באותו יום שטוף שמש
אלימלך קם מזיע כולו כי נרדם עם מזגן כבוי,
ולא רק זה, הוא גם נרדם עם מכנסיים ארוכות וג'קט
ישר הוא התפשט ונשאר בתחתונים,

בלדה
חם היה בפריז באותה העונה
הזיעה ניגרה כמו מים לתחתית האסלה
הוא בדיוק גמר לחרבן, וניגב את התחת
אבל הוא לא גמר לנגב, ונייר הטואלט נגמר

בלדה
חם היה בפריז באותה העונה
והחום היה גדול יותר לביז'ו
כי הוא אכל ארוחה עם הרבה חריף
וכשהוא גמר את הארוחה, הוא המשיך לאכול חריף

בלדה
חם היה ברחובות בגדד לפנות ערב
כרמלה כיבסה את הכביסה בתוך גיגית
"איזה חום," היא התלוננה לעצמה,
"אפילו ל-כביסה יותר קריר...

בלדה
היה חם מאוד בפריז יחסית לעונה
אבל השמיים היו מעוננים וירד גשם
הוא ישב עם מטרייה על הכורסה שלו מול הטלוויזיה
הטלוויזיה שידרה שלג

בלדה
יש לו מה שקוראים "אחריות ציבורית",
כלפיי העגבניות שגדלות אצלו בגינה
אחרי הכול העגבניות תלויות בו, והוא תלוי בהם,
ויחסי התן וקח דורשים הרבה תשומת לב צבאית

בלדה
היה יום חם מאוד בבגדד באותה שנה
חבצלת ניקתה את כל הבגדים שלה מ-כל הפירורים
האמת שהיה כיף לשבת עם הנכדים ולכרסם עוגיות,
אבל הפירורים היו בלתי נסבלים

בלדה
חם היה בבגדד באותו לילה סתווי
קרוי הלך ברחובות המחפים בחום,
וחיפש מזור לנפשו הפצועה
"אולי הלילה אמצא את הפתרון לבעיה המציקה"

בלדה
חם היה בישראל באותה עונה סתווית
גרשון ישב וקילף את הג'יזים שלו על המיטה
כבר שנים הוא מתלונן שאין לו תקרה,
ולאף-אחד לא אכפת

בלדה
הלכתי לתחנת הדלק לקנות סיגריות
בדרך ראיתי מישהו חוזר משם, עם סיגריות
השעה הייתה ארבע בבוקר
"היי, אח שלי," הוא קרא אליי,

בלדה
הלכתי כי פחדתי מ-ה-בני-זונות עם הסכינים.
אמרו הם שחטו מישהו והשחיתו לו את הפנים.
התחמשתי בהרבה פצצות ורובים.
לא הייתה לי דרך לסמוך על ניסים.

בלדה
הוא היה גבר שתמיד כשהוא יצא - הוא ידע לחזור
מעשן מלבורו חזק, מסורק לאחור עם ג'ל,
זיפי זקן קטנים באופן קבוע,
עיניים כחולות ושיער שחור

בלדה
נערים צעירים הסמיקו כשהיא הביטה לתוך עיניהם,
והתאפקו לא לנעוץ עיניהם במחשוף שמלתה ולהסתיר את
הזקפה הלחוצה

בלדה
הוא היה גדול כשהוא עבר בשער,
אבל אחר-כך היה קטן יותר
הוא לא היה יכול להיכנס בשער בלי הגרדום,
אז הכניסו אותו עם

בלדה
הגשם נפל בערב יום חמישי על העיר האפלה,
בדיוק כשצילה ירדה לגבי
היא הציצה בחלון, וחייכה חיוך גדול,
"החורף הגיע, גבי! החורף הגיע, אתה לא שמח?"

זכרונות
היא אמרה שהיא עוברת לגור בדירה אחרת,
הרחק מהמרכז, מהרעש והעשן.
אני אמרתי לה את עוד תתגעגעי לרעש ולעשן,
ותקבלי בחילות מאוויר ההרים והים הנקי.

וידוי
זה לא יפה מה שעשו לי,
אני שהמצאתי את המוזיקה
לקחו אותה והפכו אותה לביטים,
זה לא אמור להיות ככה

ארוטי
לוקח את הגוף שלך להיות לי שלי
הוא אומר שעומד לי כל הזמן עלייך,
וזה נכון, אבל אני לא אגלה
אני רק אמשיך לשגל אותך

קינה
הו, יגוני השכול,
מדוע עזבוני לילות שנהב,
ומה היא הרוח אם לא הסתיו?

אינטרוספקטיבי
התעוררתי בסביבות שלוש בצהריים יום שישי,
והבנתי שעדיין לא האכלתי את הדרקון שלי
שתיתי שני שלוקים בירה שחורה,
וישבתי לעשן ליד החלון

סוריאליזם
אורגזמה תת-הכרתית,
אתה יודע מה זה?
זה כמו למשל שאני הולך למכולת, כן?
ומתכנן לקנות יוגורט, כן?

וידוי
עושה סמים למרות שזה מוחק לו את השכל
עושה דברים הכרחיים כמו שירותים ואוכל,
לא מתקלח, לא מצחצח שיניים,
דווקא בגלל שחינכו אותו שככה צריך

מינימליסטי
עבר לו
הוא גמר
הוא כבר לא חושק בה

גן עדן
עברו החיים, איזה קטעים,
אנחנו מתמזמזים על המיטה מסוממים
פצצות מים קטנות מתפוצצות לנו בראש,
ומציפות את המוח באושר

הומור
בואי נדבר כמו בסרטים הישנים,
"קאמון, בייבי, איי ואאנט טו פאק יו"
ואת תגידי לי "הו, ביביי, יו טו יד טו וואל"
ואחרי הסקס תכבי את הטלוויזיה, ותרדי לשכנים

ארספואטיקה
אני רוצה להתנצל לפני מיליוני העוקבים שלי
במיוחד בז'אנר שירה
אני יודע שיש האטה,
בפוריות הכתיבה שלי

בלדה
אז מה אם הוא היה מהמר ושותה ומעשן
ומגיע הביתה כל לילה שלישי
מלא ריחות של נשים,
זה לא אומר שהוא לא אהב אותה.

דיאלוג
אין אפשרות לבצע את ההוצאה להורג
- למה?
כי האיש כבר מת
- מה זאת אומרת, תחייה אותו!

בדידות
הלכה אז, אני לא יודע לאן
נשארתי לבד ב-חור שאני קורא לו בית
עושה כלים בדממה גמורה
שותה את הקפה ונחנק

ג'ננה
היא נגנבה עליי,
גנבה אותי מהדוכן
היא נגנבה עליי,
שאלה את המוכר כמה אני עולה

סאטירה
הזבוב הזה קטן-קטן,
נכנס לי לתוך האף, נכנס לי לתוך המוח
הזבוב הזה חופר וחופר,
עם הטורייה והשבריה, עם הקוקו והסראפן

מורבידי
הוא מחזיק חזק בחבל החניקה
ולא מרפה
יש לו ים של זמן עד שהחבל יתהדק
והוא לא מרפה

הומור
אנחנו החבר'ה הטובים,
את כולם רוצחים
אחד ושתיים, ושלוש וארבע -
אתה על הרצפה

בלדה
היא הייתה קשורה מאחורי גבה,
רעבה ונזקקת,
ואני ליטפתי את השדיים שלה,
וחפנתי אותם וצבטתי אותם, בפטמות.

בלדה
עברו הרבה שנים מאז המחט שלי
סידרה את העניינים אצל מה שמו,
דוקטור שפיץ.
אבל בכל זאת הוא לא חדל להופיע

ג'ננה
את זוכרת את השוקולד הנמס על הסנטר?
את זוכרת את קול פיצוח הסוכריות הקופצות?
את זוכרת את הקצפת שהתות טבע בה?
את זוכרת את שבבי השוקולד הלבן בשערך?

דיאלוג
- איפה הדובי?
"בגריל,"
- למה?
"אני רעבה,"

ג'ננה
יום חמישי 6 באפריל 2017,
הפי וקסמן מגיש שיר בבלה בלה

בלדה
אבל אדם הוא רק אדם הוא רק אדם,
והוא לבדו לא יישנה כלום,
הוא עוד פרט ברעיון גדול, ויש הרבה רעיונות,
ודרכים שונות ליישם אותם ולבטא אותם

בלדה
הוא שתה וגם אני ושנינו היינו מסטולים
הוא לקח מגבת ושם על הראש
אני הבטתי בו בתמיהה היפנוטית,
והוא קשר את המגבת על הראש כמו מטפחת סבתא

הגות
גברים עם רגליים סקסיות זה פאסה
עכשיו הטרנד זה חזה מלא ועגול כמו של אישה

זכרונות
היא הייתה יפה, אבל זה לא משנה
היא עשתה דברים שגרמו לי להיות יפה
היא הייתה אגלי הטל על מצחי ועיניי בבוקר
היא הייתה הבריזה בלילות החמסין החמים

ג'ננה
היא דומה לפרח קסום הפורש עלעליו אל שמי הבוקר...
קוס של האימא שלה, זונה, איך היא יכולה לעזוב אותי ככה, עם כל
החובות?
היא דומה לפרח מעופף ש-רץ למצוא את הווריד הבא למצוץ ממנו
דם...

יחסים
היא מתעסקת בדברים שלי כאילו הם שלה
אני לא מסכים שהיא תעשה את זה
היא אומרת שזה לטובתי
אני לא מרגיש ככה

בלדה
היא נכנסה מתנשפת ורטובה
היא הניחה את המעיל על ההסקה
היא התירה את הצעיף והשליכה אותו על הספה
"כל-כך חם פה ונעים פה," היא אמרה

כאב
תבלין בתה עם כמה קוביות סוכר
אני משתמש בשתיית הקפה להנאתי בלבד
את בוחשת את התה מערבולות-מערבולות
הלב שלי נשאב פנימה לתוך חור הנוזל שיצרת
את אומרת שאנחנו צריכים לדבר,
זה לא יכול להימשך ככה

צמד שירים
היא מחפשת משהו, ואני מחפש איתה
אנחנו הופכים את הבית בחיפושים,
ולא מוצאים
היא אומרת שאולי זה נמצא בתוכנו

וידוי
והיא אוכלת עם הידיים,
אני לא יכול לסבול את זה
מלקקת לעצמה את האצבעות...
זה סקסי, אבל לא היגייני

קינה
אני לא יודע איך נשרוד את החורף
היא הולכת יחפה בבית, על כל המרצפות,
הידיים שלה חשופות ומלאות סבון
היא גרה איפה שאני גר, ליד העץ בחצר

פואמה
אני מפליג על שבעת הימים,
למצוא עולמות חדשים,
עם תפוח רקוב,
שתולעת מכרסמת בו

בלדה
אמרתי לו - מה אתה עושה עניין,
גם אני מרגיש שאני הולך למות
אם זה יקרה - אז יקרה
למה לזרז את זה

מינימליסטי
היום עבר גלשן מעל ההרים הכחולים,
ואני הייתי בו, נוגע בעננים
היום ירדה השלכת על האדמות הרטובות,
ואני הייתי בהם, ממטיר גשמים

פואמה
היי, ילד קטן, לאן אתה הולך
לאן אתה רץ בגשם הזה
בבית חמים ונעים,
ויש תנור טוב

ארספואטיקה
בן-אדם צריך להגן על הילד היוצר שלו
הילד הזה מפונק ואנוכי, ותמיד אומר את האמת,
אך בד בבד הילד הזה אוהב לשחק,
והוא משחק משחקי יצירה

עצב
הילדים לא רצו לשחק קלס,
הכרחתי אותם
אמרתי להם שפעם כולם שיחקו קלס,
ואין סיבה שלא ישחקו קלס גם עכשיו

בלדה
אני הייתי בדרך חזרה מבית-הספר.
שמחתי,
כי חיבור שלי קיבל ציון טוב.

בלדה
אבדו הימים מעל פני האדמה,
והשלכת יורדת משתלשלת על עיגולים של מגלשות,
שנבלעות עמוק-עמוק בתוך החול.

סוריאליזם
טוב, אני לא יודע מה גרם לה לעוף כל-כך גבוה,
אבל שלחתי אלף מטוסים להחזיר את נשמתה מהבורא
בנמל התעופה ארגנו תעופה אחר תעופה,
עם כוחות הצלה ושקיות להקאה

פזמון
מה קרה ליפה בנשים?
לאן היא הלכה, מדוע אותי זנחה?
כל חיי התאוותי לנוכחותה,
וברגע שמצאתי אותה - פרחה

מקבר
פתאום היא עמדה בפתח המסעדה
כל-כך יפה שהלב מתייפח בבכי
לבושה היטב, ומאופרת היטב, ונראית כמו מלכת סאדו
על אף יופייה הרב, איש לא העז לפנות אליה בדברים,
היא נראתה מסוכנת כמו אהובת השטן

מקבר
הייתה לנו אורחת, והיא הייתה יפהפייה,
אבל מאוד מוזנחת
לבחורה הצעירה אין עבודה, ולא הרבה השכלה
עומדת מבוישת בפינה כשאנחנו עורכים את הארוחה

בלדה
הנה היא באה, היפה מכולן
תמיד היא הייתה יפה, וגם אמרו לה את זה,
אבל היא הייתה יפה גם בלי שיאמרו לה את זה
היא הייתה יפה גם כשחשבו שהיא לא יפה
כלומר, היא פשוט הייתה יפה,
בלי קשר אם אחרים חושבים כך או לא

בלדה
היה שם ליצן עם אף אדום מפלסטיק,
שיער ירוק,
פנים צבועות לבן עם כדורים שחורים מסביב לעיניים,
ואדומים מסביב לפה.

צמד שירים
הישות טיילה בין גני הרחוב,
ליקטה קרני שמש מבין העננים
הישות פרשה מפה גדולה על המדרכה,
מול עיניי העוברים ושבים,

בלדה
היא אמרה את זה על המיטה שלי,
כשהיא עירומה וחשופה לגמרי,
פטמות השדיים שלה מזדקרות אל-על,
והיא משחקת בתותה שלה.

למי שיש שמש בתוך הראש
וגופו נושם נקבוביות
וגם מים וחמצן ואש, ואדמה

מינימליסטי
היא אמרה לי שהיא הכי יפה בעולם
ניסיתי להוכיח לה שהיא טועה, אבל לא הצלחתי
היא אמרה שהיא הכי חכמה בעולם
ניסיתי להוכיח... אתם יודעים, אבל לא הצלחתי

וידוי
מדברים כל אותם חדי חידות
אומרים לי שאת לא יפה, אומרים לי שאת זקנה
אומרים לי שאת טיפשה, אומרים לי שאת רעה
מה אני אגיד לך מותק...

וידוי
ילדים לא בנו פה בתים,
בטח לא הבתים שהם גרים בהם
אני בניתי את הבתים,
את כל הבתים בעולם

וידוי
אין בעיה, אנשים. אם אתם רוצים אותי מטורף, אהיה מטורף.
כי באמת נמאס לי לכתוב חומר לעוס.
זה לא עצם הכתיבה לבדה, הרי אני כותב מה שאני חושב,
ונמאס לי לחשוב חומר לעוס.

הומור
כבר כמה זמן אני דוחה את הכתיבה,
על הכלב שלי שאשתין בספה
למה כשאבא בא ושאל מי השתין בספה,
אמרתי שזה אני כדי שלא יזרוק את הכלב

בלדה
באו הילדים מהים התיכון,
וכבשו את כל אירופה והמזרח התיכון

חלום
המגדל שמור היטב,
מ-כל הכיוונים,
על-ידי שומרים חמושים וגדר חשמלית.
יש שער גדול כפול שמוביל אליו.

קובץ שירים
הכול שקט בערב הבמה החדשה,
שום יצירת פרוזה לא מאושרת כבר חודשים
שמיים מתקלפים מציפוי התכלת
שכונות נבנות על בועות סבון

סאטירה
ממצמץ בלשון חריצת לשון בלעג,
כלפיי המורה להיגיון
צד מוח שמאלי שולט, הוא אומר

פיוט
מבחין בין שלילי לעיקר
מחרבן את תחלואות הנפש
מה יש לי? אין לי דבר
שיבולת שועל בשדה קמה וגפן

בלדה
המלך של הפשע המאורגן בקהיר החליט לעלות לארץ.
הוא רבע יהודי והוא הבטיח לסבא שלו, שהיה נשוי ליהודייה.
הוא מוכר ארגזים של ארטיקים לפיצוציות בתל-אביב,
ומשחיל סם אונס לתיירות מחו"ל.

קובץ שירים
יש בי אהבה
לדברים שאוהבים
כשאוהבים אותם
כי אם לא אוהבים
אז למה לאהוב

בלדה
כשהוא עבר את הגשר האחרון,
הוא לא ידע לאן
שדות ריקים ללא יבול נפרשו כמו אדמת בור,
כל הדרך אל האופק המרוחק

שיר ילדים
קשים חייו של נווד.
עליו לנדוד בגשם, בשלג ובקור.
עליו לנדוד בחמסינים, בשרב ובחום.
ואין לו מחסה, ואין לו מיטה,

בלדה
איזה דיסק זה? איזה דיסק?
חרא של דיסק, חרא!
הוא הטיח אותו אל הרצפה.
איזו מיטה זו? איזו?

מינימליסטי
גם אם את חושבת
שיש תמציות של קרח בינינו
אנחנו חולמים

בלדה
כשהייתי קטנה,
אימא הייתה מכינה לי סנדוויץ' מגניב לכיתה א'
עם הרבה חמאה, וגבינה צהובה,
ואפילו מלפפונים חמוצים חתוכים לרצועות
אמרתי לה שאני לא רוצה זיתים בפנים

פואמה
הזמנים קשים, הוא אמר בין שאיפות מהסיגריה,
השדים האדומים החריבו את ביתו והרגו את חברנו הטוב,
ונשבעו לצוד אותנו אחד-אחד
לכן עלינו לברוח למערות

מינימליסטי
עגלה עם סוסה יצאה בבוקר לבדה,
התהפכה מסכנה,
והסוס טיפש.
מה קרה לו לשובב,

רומנטיקה
והוא שר שיר חתונה גם לה
תחת חופת שמיים מלאה בקונפטי של כוכבים
והחתולות מייללות גם שם, מבעד לאשנבים
והוא מכבה את האור לתוך אפלה

טרילוגיה
אבל התא נהרס כשהם נכנסים לחיים שלנו,
ואני חושב שלא באשמתנו,
כי הם לא מבינים את מציאות חיינו,
ועם מה אנחנו מתמודדים.

פארודיה
למה עזבת אותנו,
למה הלכת ממנו?
אנו שואלים כל פעם מחדש

טרילוגיה
העכבר הלבן לא ידע שהוא לבן
כל יום היה מסתכל במראה, ואומר -
אני שחור, שחור משחור,
ולכן תמיד עשה מקלחות כדי לנקות את עצמו

בלדה
ירדתי ברחוב אל העמק שתמיד בוכה,
וראיתי אותו שותה קפה
הוא התמרמר על הטוב והרע,
ואמר שזה לא נורא

סאטירה
הענן היה נמוך והמטיר הרבה גשמים
מאוד התרטבתי וחיפשתי מישהי שתייבש אותי
מצאתי אותה, יפה, חטובה, אצילית

בלדה
יש איזה עץ שאני מפחד ממנו
זה לא סתם עץ, זה עץ שנמצא אצלנו בחצר
מושיקו אמר לי שפעם העץ הזה היה נוכל,
שבא לסבא כשסבא היה צעיר וגר כאן

צמד שירים
לך, יא בוגד
איך עשית לי נעים,
ופתאום בלי סיבה הלכת
כאילו לא אהבנו מעולם

ג'ננה
כל דבר אני עושה הפוך
למשל כשאני נועל את הנעליים -
אני נועל אותן הפוך

קינה
דמעות האלים...
שכחתי את המזגן פתוח כשגם החלון פתוח
והיא מתחננת שנחזור

גיהנום
בן-אדם שנמצא לבד שנים על גבי שנים,
מאבד לבסוף את השכל שלו.

עוד מעט לא יישאר מהמוח שלי כלום.

שיר ילדים
ציף-ציף, צייצה הציפור
אאמ... שאג האריה
אני קטנה וחסרת אונים,
אמרה הציפור

גיהנום
הקרב על הבופור היה עקוב מדם.
זעקות הנרצחים מילאו את הלילה.
שמוליק גסס על השלג הקר,
וחיכה למותו.

רומנטיקה
ואני אסחרר אותך בכל רחבת הריקודים
עם צחוק ודמע
ועינייך יהיו כה נוגות
ועיניי יהיו כה שיכורות ומכושפות

הרהור
על מי אתה מדבר כשאתה לבד בשכונה בלי אף נקבה לעשות איתה
אהבה?
את מה אתה סוחב מהמכולת כשאין לך כסף אפילו לביצים רכות?
אולי תלך לעבוד כבר? עצלן. כל היום מאונן בבית על מגזיני
נשים,
כל הסדינים שלך ספוגים מיצי אהבה, אולי תכבס אותם כבר?

קינה
היא הייתה דרוכה לקראת השבוע הבא.
בשבוע הבא כולם צריכים לבוא.
לא נורא שאני לבד, היא חשבה,
כולם יבואו בשבוע הבא

מקבר
השדים האדומים התגודדו מסביב לבית ותבעו את מזונם בדם.
האיש הבוכה נכנס למיטה מתחת לשמיכה,
וכיסה את ראשו לא לשמוע לא לראות.

הגות
עכשיו קצת שיעורי מבוא למקרה שהחמצת -
כל מה שנכנס לך לראש, משקף את הדרך שבו תראי את העולם.
אם את רואה סרטי אימה, החיים ייראו לך כמו סרט אימה.
וכנ"ל לגבי סרטים מצוירים

ג'ננה
גם אם הוא רצה, הוא לא יוכל לעשות
כי הכול נגמר ואין, ואין מה לעשות
יש מוזיקה, איזו מוזיקה, מה היא רוצה
אני לא מבין מה היא רוצה

ראש מסוחרר מלא כאב מתוק של אדי המולה וספרים בריח מנטה
אימא מחכה
רכה כמו מצע מים, אוורירית כמו ענן
נושבת כמו פרחים

הומור
מי ביקש ממך למצוץ לי?
לא, אני לא מסכים,
רק מיטל מוצצת לי

טבע
הבוקר השמש העירה את הציפורים
והן הוסיפו שירן ליום
היו לא מעט עננים צבעוניים וצורניים
(למרות שהאור עכשיו לא נראה לי מעונן)

הלל
השעה חמה מדי לנסיעה כזאת במדבר
אפילו השדרן אומר ברדיו שאנשים משתגעים,
וכדאי שינוחו וישתו הרבה בחניות נהיגה
אבל היא לא רוצה לעצור!

קינה
כשהלב בוכה בשקט,
למה לי להעמיד פנים שאני מתלהב
אני רמזור זוהר על פני חושך הישימון
מושל על צומת באור צהוב מסנוור

ג'ננה
אמרתי לך שאני אכתוב שיר כל יום,
לפחות שיר אחד,
אם לא יותר, או סיפור
וזה מה שאני עושה

ג'ננה
הם רשמו אותי לקורס מכינה לקניבלים מתחילים
טעמתי פסטרמה, טעמתי אצבעות סקסיות של נערות צעירות
הכול היה טעים עם קצת מיונז וקטשופ,
ואז הם אמרו לי לעבור לשלב הבא -

ארוטי
או במילים אחרות -
אני לא בטוח איפה להתחיל
לא בחיל ורעדה
אלא בפכפוך של פלגי מים

בלדה
הוא איחר בשעה
אני לא מקבל התנצלות
אם הוא היה מתנצל, הייתי מקבל,
אבל הוא לא התנצל, אז אני לא מקבל התנצלות

מצב
אני לא יכול לכתוב שיר
על הפריחה של ההדרים
ועל חבצלות לבנות
ועל ראשים עם כתרים

סוריאליזם
התעוררתי עירום, השקט חתך בתוכי
כל ניסיון לזכור חלום הוא מעל לכוחי
כך חיינו עוברים, היינו צעירים ויפים
חצינו את כל הצמתים באורות תמרורים אדומים

הרהור
הוא אהב אותך, הילד התמים הזה, המוזר.
הוא אהב ולא ראה.
אהבה אילמת, מחוות ריקות.
ילדות מתוקה-מרירה, ואת ברקע.

וידוי
גברים זה יצורים משולשים,
ואני נמשכת ליצורות עגולות
בכלל, לגברים אין שדיים,
לפחות לא גדולים

פואמה
דוגית שיכורה
מתנדנדת עת ערב
שרויה בשרעפים
חשופה לגשמים

בלדה
היו לו משקפי שמש שהקיפו את כל הראש,
גם מאחורה
אמרו לו "ביז'ו, למה יש לך משקפי שמש שמקיפים את כל הראש,
גם מאחורה?"

פואמה
מעשן תפרחת יונים בבוסתן אשר בזנב בכפר
ממולל מילים כמו חרוזים על שרשרת
והלילה כבד יותר ממנו,
יותר מהארוחה אותה אכל

בלדה
מיקו ישב עם מניפת הקלפים שלו בידו,
והביט סביבו על כל הרוסים שישבו בשולחנות האחרים
ותקעו בו מבטים נרגזים.
"למישהו יש בעיה עם מה שאמרתי?"

ג'ננה
הוא עבר את כל השדות,
לאן יש לו ללכת?
קוטף עגבניות וחרציות וסתווניות,
ל-מה יש לו לקטוף?

כאב
פתאום זה בא אליי כמו גל מסנוור,
של לבן בוהק כואב בעיניים.
פתאום אמרתי לה שאני לא יכול,
למרות שרציתי כל-כך.

אמונה
נרדמתי על חוף הים
היו לי הרבה רגשות טובים,
שהובילו למחשבות טובות,
בנוגע להרבה דברים

מקבר
שם בגן כמו רקדנית
תפוח לה ולי מדם שושנים
פורעת הרוח מותניה
מנפחת שמלתה פעמון

ג'ננה
הבן-אדם לקח את הקלידים ונעלם
יום בהיר אחד נכנס, לקח את הדברים שלו, והלך
אבל אנחנו להקה של איש אחד,
אבל אנחנו להקה של צוות

פואמה
הוא מסתכל דרך הזגוגית המעושנת
בצד השני של הרחוב
איפה שהוא היה אמור להיות
המנעול סגור והחנות לא נושמת

צמד שירים
כי הוא נפל לתהומות שכחה והתפזר ביקום האינסופי,
לאלפי חלקיקים קטנים-קטנים,
שמתחזים לכל מיני זמרים כוכבים,
כמו פרדי מרקורי ומייקל ג'קסון

דיאלוג
+ אני שמנה.
- מה?!
+ אני שמנה.
- את לא שמנה...

אכזבה
הייתי עסוק בכתיבת סלוגן לבמה חדשה,
ואז הטלפונייה הזולה צלצלה,
אז התמהמהתי טיפה,
ולא הצלחתי לענות בזמנה

ארספואטיקה
פיקאסו כתב שלקח לו 4 שנים לצייר כמו רפאל (מי זה?),
אבל לקח לו כל החיים לצייר כמו ילד קטן
ואני מצייר כמו ילד קטן כבר מעכשיו,
בלי רפאל ובלי כלום

בלדה
היא הלכה בשדה
שדה רחב ידיים עם מלא רגליים
טבלה במקווה מים
המים נקוו בה

תחושתי
לא, אני לא בוכה
לא, זה לא בכי!
נכנס לי משהו לעין...
איפה היית כל החיים שלי?

טרילוגיה
זה לא שאני שפוי יותר,
אני רק יודע מתי לוותר

אכזבה
היא עומדת בחצות הליל מול ירח בוכה
וממררת בבכי כמה הכול לא פייר
הכול לא פייר! היא צועקת ובוכה,
ואנשים שומעים ולא מדברים

בלדה
הימים שלנו היו שקטים
היא הייתה הולכת לעבודה בבוקר, וגם אני
אז היינו חוזרים ומבשלים, פעם היא, פעם אני
קצת ניקיונות וכ'ו, והיינו לומדים

בלדה
היא הייתה כמו פרח קטן בידיי העדינות.
אני שמרתי עליה מ-כל משמר.
לא היה אחד שהיה יכול לנגוע בה.
ואיפה היא עכשיו?

דיאלוג
- שמעת מה קרה?

+ מה?

- שמוליק אמר שהוא לא מאמין באהבה.

+ זה שמוליק.

אהבה
קשה לי לכתוב לך,
בעיקר כי את כל-כך יפה
אבל אני מאוהב בך עד כלות,
והלב שלי מדמם בכמיהה אלייך

קצרצר
זוכר אותי...?
אני זאת שזיינת אתמול בלילה
זוכר אותי...?
אני זאת שאהבת לפני כמה שנים

וידוי
אני זומבי
איזה כיף זה להיות זומבי
אני לא מרגיש כלום
אני גם לא מרגיש הנאה על זה שאני לא מרגיש כלום

צמד שירים
לא יכול להוריד ממך את הידיים
אהובתי, יקירתי, אהובתי
לא לא לא לא
לא יכול להוריד ממך את הידיים

ג'ננה
אז הוא אמר
אז מה אם הוא אמר?
אין לי זין,
לא לו ולא ל-מה שהוא אמר

הומור
"יאללה, תזדיינו כבר מ-פה!" -
צעק בעל בית הבושת
"אנחנו מזדיינים, אתה לא רואה?"
"אני מתכוון שתלכו כבר!"

זכרונות
כשבריטני ספירס שטפה את רחבות הריקודים,
אני עמדתי מאחורי הקלעים ועשיתי ביד
מולי הייתה קימבר, קוסית מארה"ב שעשתה עלייה,
ויודעת עברית ויודעת את העבודה

דיאלוג
- כל הכבוד שאת יודעת להעריך יופי של זין.
הזין שלנו באמת יפה,
אל נזלזל בו.

בלדה
הוא לא הצליח לזיין אותה,
אז היא גירשה אותו מהבית באיומי אקדח,
תוך כדי שהיא יורה ברצפה
בקושי הוא הצליח ללבוש את המכנסיים

אהבה
ראיתי אותה, עברו הימים כמו ירחים
משתחווים לחיים, אוכלים צימוקים ותמרים
היא הייתה כל מה שרציתי, כל מה שאי-פעם ארצה
היא נשקה לי ברוך, כמו צוף על לשונה ולשוני

בלדה
כי היא מוצבת בתנוחה מוזרה
רגל שלוחה קדימה, רגל שלוחה אחורה,
ויד על הראש

פואמה
אתה זמר גדול, גדול!
מה אתה יודע לשיר?
אתה יודע לשיר הכול, הכול!
יוצר ענק אתה, ענק!

אהבה
ההמנון ההוא של האיש שידע לשיר
המנון ההמנונים של הזמר והלהקה באצטדיונים
אלוהים מצוי בפרטים הקטנים,
ואושר הוא רגעים

הומור
"זה לא פייר שאין שערים, אני לא נהנה,
איזה מן משחק זה?"
- נשאר בוטנים?
"לא, נגמר, יא שמן,"

פואמה
ילדה בת 27 עם קוקיות
הולכת יחפה ברחובות, מתלהבת מפרחים
רגליה חשופות, מצולקות ומלוכלכות
חיוך קורן מאוזן לאוזן עם שיניים טובות

בדידות
הימים היו מרירים מאוד לאחרונה,
אבל הם הולכים ומשתפרים
ראיתי אור זוהר בחשכה,
ובתוכו הייתה עוגיית נחמה

דיאלוג
התלהבה נורא מ-כל ההמולה סביבה
"הוא אמר שיש לי תחת חמוד!"
"הוא אמר שהציצי שלו משגעים אותו!"
"הוא אמר שהרגליים שלי חטובות!"

צמד שירים
הוא מטפס, ומישהו משחרר לו חבל
הוא מטפס לשמיים, ומישהו מלמעלה משחרר לו חבל
כמה שהוא יטפס חבל, נותנים לו עוד חבל,
הוא לא יגיע לשמיים לעולם.

חלום
העיניים נעצמות בדמדומי הבוקר,
זמן קימה וממון ואין יותר סיבה לישון
שפתיים נמתחות בפיהוק רחב,
זמן להכריע את הכף

בדידות
הלכתי לפני, הלכתי אחרי,
בתוך אופניים על החול הרך
השמש בהקה כמו עין מהפנטת,
של מנורת שולחן מנתחים

טרילוגיה
או שהיא מתכופפת כדי שניתן יהיה לחזות
במראה המופלא והמלא חזון
ונשגבות של האגסים הקטנים שלה בכסות גביעי החזייה

ערפילי
ילדים מדברים לעצמם או לחברים דמיוניים
איש זקן, הליכתו לאה, זיפי זקן על פניי השועל שלו,
מביט בהם בסימן שאלה קטן

קובץ שירים
כלומר, כשהוא עבד, הוא היה עייף מאוד
השירים הנלהבים לא היטיבו עמו
כשהוא היה חוזר הביתה - הוא היה רענן
היה אוכל קילו אבוקדו, ולא משמין

סונטה
סימנים של פריחה מאוחרת
בגני אשר על שפת הים
ירדן נסוג הלאה,
לתוך נקבוביות העור

בדידות
מעברים בין בני-אדם הם חדים מאוד
יום אחד אתה כאן, יום אחד היא כבר לא
ואתה מוציא שרוך ארוך-ארוך של נזלת מהנחיר הימני
ואף-אחת לא אומרת לך שזה מגעיל

בלדה
כדורים לבנים ו-ורודים,
הוא מתערבב איתם
כשם שהוא התערבב עם נשים,
הם נכנסים למחזור הדם

הרהור
חחח... היא לא עונה לך, אה?
כי היא חושבת שאם היא יפה וחכמה,
החרא שלה לא מסריח
לא נורא, חבר, אל תהיה עצוב

פארודיה
היד ליטפה את השדיים
כמו חשה את החרמנות הפורחת
את תמהיל מיצייך במיציי
יהירות זקפת האהבה

דיאלוג
זיון אתך נראה לי רעיון טוב, היא אמרה
את חיה רעה, אמרתי
בא לי לשבת לך על הזין ולרכב כמו על סוס
את חיה רעה, אמרתי

ג'ננה
הטלוויזיה דולקת, חיוך מרצד
איש שם טובח את הטובחים
וקשה לישון כשאקדח מכוון לי לפנים

ג'ננה
ירייה איטית פורמת איברים פנימיים,
מקלפת דונג עצים
נמתח מסטיק ארוך משיניים צחורות
מתגלגלת לשון אדומה מתפתלת צרה,

קינה
אני חיידק לילה,
צופה בכולם מהצד
מתייסר בועות לבנות ריקות,
של מחשבות שלא מחושבות

בלדה
הייתה לו ילדות
הוא נזכר שצמחו לו נקודות אדומות בכל הגוף,
מיטל הקטנה אמרה שזה בגלל שהוא חייזר,
והוא בא מכוכב אחר רחוק מאוד

מקבר
זו הייתה שעת לילה מאוחרת,
הייתי ליד בית-הספר הישן
לא באמת רציתי לשרוף אותו,
אבל חשבתי שזה יכול להיות נחמד

ג'ננה
אז היה לה קשה,
כי היא ניהלה חיים כפולים.
מצד אחד היא הייתה אוכלת כריכים עם מרגרינה,
ומצד שני הייתה אוכלת כריכים עם חמאה.

דיאלוג
זה רק יגרום לך חוסר שביעות רצון, הוא אמר
אז מה? אמרתי, אני רוצה להתחכך אתו!
מחיכוכים באים רק צרות, הוא אמר
למה? אמרתי, חיכוכים זה כיף, זה מרגש

מצב
חם לי, הוא אומר ומטפס במדרגות
חם לי, הוא אומר ונכנס לדירתו
חם פה, הוא אומר בדירתו
המזגן סגור, החלון סגור, בלי וילון ובלי תריסים

פואמה
הוא אוכל דגנים
ומניע את עצמו דרך הרגליים והידיים.
צריך לשחות בזרם, הוא אומר,
המים גועשים, אחרת שוקעים.

אהבה
בהתחלה היה יום, ואז היה לילה
הוא היה שיכור, והיא הייתה שרלילה
כל היום מזדיינת כשהוא שותה לשוכרה
מה רע בזה?

פואמה
ניפוץ חלונות ראווה,
בא לי בימים קשים,
כש-ברי סחרוף שר,
שיש חלונות ראווה יפים פה,
וזה הכול למכירה.

בלדה
אתה נואש ודפוק, אתה חולה בנפשך,
אתה מחפש תשובות, אתה מחפש סיפוק,
אתה מאכיל את המוח שלך במוזיקה ואלכוהול,
אתה לגמרי מה שנקרא עלוב החיים

בלדה
נסעתי לאמסטרדם על טנדר אחד מקרטע
הנוף היה יפה מאוד, וגם הנהג,
שהיה שמן ושתה מלא בירה תוך כדי נהיגה
הוא סיפר שיש לו חברה בלונדינית צעירה,

סוריאליזם
היא מתפשטת חרש על השולחן שעל הסלון
היא לא יודעת חשק, היא בבילון
ואני לא זז מזה החלון
אני מביט הרחק איך השמש שוקעת ב-וילון

מצב
אז איפה הייתי, באיפה שאני נמצא,
אני לא יודע...
אז יצאתי מהמיטה שלי וראיתי את הכוכבים על התקרה שלי
הייתה פה הילדה הקטנה שלי, הדביקה כוכבים על התקרה,

ארוטי
בכל זאת יש לה שפתיים, והן יכולות למצוץ
גם יש לה שדיים עם שני כפתורים,
והם חמים, גדולים ועגולים
יש לה את התחת הזה שאין עליו אפילו שערה אחת

קצרצר
גם בסקס אפשר להידבק באייידס.
גם העוגה עשויה להיות מורעלת.
שתן לא חייב להיות נוזלי.
תקשורת מגמתית מנחמת את הבורים.

צמד שירים
עשיתי חנוכת בית כדי להרשים זרים.
עמיתים לעבודה וכ'ו.
הבאתי אחד לשפץ במיוחד בשביל זה,
והוא פלרטט עם אשתי כשהייתי בעבודה.

צמד שירים
אני עומד למכירה בחנות ישנה
ליד אופניים יד שנייה
יש לי קפיץ בגב ומצלתיים בידיים,
וכשמותחים לי את הקפיץ, אני צריך להכות במצלתיים

צמד שירים
הארץ ישנה על המדפים,
בין כל דפי הספרים,
בין הדמויות והעלילות שלא נרקמות,
הארץ ישנה בממלכת הדמיון

צמד שירים
גם אם היא קמה לתוך בריכה גדולה
ואין לה אדוות קלים כים
כל יום זזה מכאן לשם
אין לה מנוחה בשני מיל לשעה

ארוטי
ווההה... לא ציפיתי לבובה כמוך
היא הזמינה חשפן לחדר במלון,
והיא יושבת על המיטה בקצה של הקיר,
עם רגליים מגולחות לפנים,
לובשת רק חזייה ותחתונים

דיאלוג
"איבדתי את החשק המיני שלי,
מאמי, את יכולה לעזור לי לחפש אותו?"
- אולי הוא נפל לך מאחורי הספה
"רגע... לא, הוא לא שם"

ג'ננה
אתה לא יכול לנצח אותי,
אתה לא יכול להשיג אותי,
אתה לא יכול להתחרות בי,
אתה לא יכול לזיין אותי

ג'ננה
הפסקתי לעשן, עכשיו אני נקייה!
כלומר עד שמילאת אותי במיצי האהבה שלך...

בלדה
איזה כאב לב, לחתולה יש כאבי בטן
היא מייללת בלי הפסקה, לא מוצאת מנוחה
באה להתפנק - הוא מלטף אותה
פתאום היא משתוללת והולכת

קובץ שירים
יש לנו תודעה משלנו
אתה לא תגרום לי לבכות
זה יכול להיות אהבה,
אם איש את אחיו יאהב

אכזבה
ראיתי תמרורים עצובים בכבישים, נשבעתי
מדוכאים ונטושים כמו,
יחסך אליי

סאטירה
גרמני מדוזה... הוא מלמל בעודו מכין טוסט
מה עכשיו? שאלתי אותו, כל פעם סיפור חדש
למה אני צריך לאכול טוסט?
אני לא יכול לאכול פיצה כמו בן-אדם נורמלי?

אלגוריה
- את טחינה בתוך קופסה?
+ אני טחינה בתוך קופסה.
- על מה ולמה?
+ בוא אני אסביר לך -

זכרונות
היא הייתה יפה ובשלה כמו גויאבה
אני טפטפתי טיפה ועוד טיפה לתוך הפה שלה
היא הפשילה את שמלתה עד מעל האגן

כמיהה
אולי האהבה תבוא
תיקח אותי איתה
אתעופף כמו ציפור גדולה
לבנה

צמד שירים
"באמת שאין לי מושג,
איך אני הולכת לעבור את הלילה הזה בחיים,"

גיהנום
חלומות מתוקים עשויים מזה...
היא אמרה שוב ושוב ושוב
חלומות מתוקים עשויים מזה...
היא אמרה כשהיא דחפה את כף רגלה לפי

קצרצר
עברתי פה כדי לראות את היבולים צומחים,
אם הם באמת צומחים,
אם יש יבולים,
בהסתמך על זה שמשוגע שתל אותם

בלדה
אם אמצא לי דירה או חדר, הכול יהיה בסדר
בינתיים אני באיזה חור בירושלים, גר עם ההורים והדודים
והדודות,
וגם בני ובנות הדודים והדודות,
ובעצם כל המשפחה המורחבת, כי סבא וסבתא משני הצדדים גרים קרוב

אבקת הנשמה
הלבנה

ראפ
יו, תשמעו אותי, אני ראפר
יו, יש לי מה להגיד, תשמעו,
זה הולך ככה
יו, אני הראשון, אני בתור, את מסתירה את הסודה

זכרונות
הוא הרים אותי באוויר גבוה-גבוה,
ואני הייתי גבוה יותר מ-כל הילדים
ופתאום הם הסתכלו עליי מלמטה כלפיי מעלה,
ואני הייתי מאושר, כי אני הכי גבוה

ג'ננה
פעם הייתי כותבת סיפורים
היום אני מעדיפה להזדיין,
ולכתוב סיפורים על זיונים
וגם לאכול הרבה קרמבו

בלדה
יום רווי פעילות צפוי לנו היום
קודם כל אנחנו הולכים לבריכה להתקלח ולהתגלח
ואז אנחנו שוחים עם הדולפינים ומאכילים אותם דגים
אחר-כך אנחנו קופצים לבר של מוטק'ה השמן,

פואמה
מתהפך, הוא מתהפך,
ואומר - רק שלא נשחזר את ההורים
הקפה ממתיק בבוקר, הבירה מרה בלילה,
והצהריים ריק כמו מדבר

אהבה
אני מתלהב כל יום מחדש מהשדונים הקטנים שלך,
איך הפטמות קופצות לכל מגע קל
אבל - את זוכרת איך טיילנו במדרחוב,
וראינו איש אחד זקן מנגן על כינור

פואמה
על אור שמש וענן,
על אדמה וגשם
על קבלה ונתינה,
על מימוש עצמי וחזרה לפשטות הבהירה

דיאלוג
איזה יום היום, תגיד לי?
- לא יודע.
איזה יום היום, תגיד לי?
- לא יודע.

שיר ילדים
גילחתי את הראש, ולכן אני קירח.
אני לא יודע למה אני קירח, אולי בגלל שגילחתי את הראש.
אם לא הייתי מגלח את הראש, לא הייתי קירח.
אבל גילחתי את הראש, ועכשיו אני קירח.

בלדה
זה קרה שהלכתי אל העיר פנימה
וראיתי אנשים מ-כל מיני סוגים ומינים
חלקם בירכו אותי, חלקם סלדו ממני
אני המשכתי בדרכי אל הבר

יחסים
איבדתי את הכול בדרך,
איבדתי אותך
אבל לא אכפת לי, שתישרפי

הגות
טריק כיצד לראות קוסיות -

אתה יושב בבר או במועדון,
ואנחנו לא בהוליווד,
יש שמנות ונמוכות

הומור
אתה משקיע, אה?
יפה. מה אתה חושב שייצא לך מזה?

מקסימום מציצה,
יותר מזה לא רוצה.

סאטירה
איזה ילדים יפים יש לך,
אפשר לקבל אחד?
ילד, למה אתה בוכה,
יהיה לך כיף איתי.

אלגיה
גרמניה שאחרי המלחמה לא הייתה טובה אליי
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי במרפאה,
באמת זה עושה לי טוב לראות אנשים עם נשמה כלואה

אהבה
אל תאמרי לי שאלך,
כל ימי הם בשבילך,
הכול אתן למענך,
ילדה

הומור
ילדה כזאת יפה לא ראיתי בחיים שלי
עם שתי קוקיות ושתי צמות,
ועגילים ממתכת,
וקרן זוהרת

בלדה
ילדה יפה עם עיניים ירוקות בת 22,
צובעת את הציפורניים של הרגליים במקלחת בצהוב זרחני
האבא מקלל - שרמוטה, תצאי כבר מהמקלחת!
רק עוד רגע, אבא יקר, היא אומרת,

בלדה
התעוררתי בבוקר, היה לי קשה
"אימא, אימא, אני רוצה לישון!" קראתי,
אך אימא אישה מעשית מאוד,
רוצה את המרחב הביתי בשבילה בלבד לחצי יום

ג'ננה
ויש לנו חברים (וחברות),
בכל הגילים ומ-כל המינים,
שחולקים איתנו אותם תחביבים
סאדו-מאזו-אלקטרו מגנטו

בלדה
גם הילדים הכי טובים שומעים אואזיס במערכת הסטראו שלהם
הם גרים בצפון, בדרום ובמרכז, ומתאבדים כל יום לתוך המילים
האוזניים שלהם גדולות, והקירות עבים, אבל בכל זאת מהדהדים עם
המוזיקה
השכנים תמיד מתלוננים, אבל להם לא אכפת

שיר ילדים
כי אני מתעורר עם ראש בתוך הכרית
לא אומר טוב, לא אומר רע
נזקק לסיגריות וסמים
נזקק לסקס ומשקאות חריפים

בלדה
הוא דורש כאפה באבי אביו,
אבל אני אוהב את הילד הזה פעור העיניים
הוא שואל שאלות -
למה? איך? כיצד? מדוע? היכן? איפה?

בלדה
ילד קטן הוא היה, בוכה בלילות, מחפש את אימא שלו.
אבא שלו היה מרביץ לו, ואומר לו לשתוק,
כי האבא שלו לא אהב את אימא שלו.
והסימנים הכחולים של החגורה לא אמרו דבר לגננת,

קצרצר
הוא מנוסה עם חומר סיכה וגם היא
בילדותו אמרו לו ללחוץ על הכפתור
אמרו לו שזה חם ומתוק,
אמרו לו שכמה שיותר עמוק - יותר כחול

טרילוגיה
יש לה חיוך שרואים בהם גשם קיץ,
אני אוהב להסתכל בעיניה ולראות את עצמי
ילדת טבע שלי, איך היא ברחה ממני

פותחים את הקלסר, הכול נשפך,
מלא ניירות כאלה ישנים ופתקים וחשבונות ודו"חות.
אין מקום על הרצפה.
ואז מתחילים למיין את הכול לאותה השקית השחורה העבה,

ג'ננה
יש ים של עכברושים באוויר
אני מלקק את שפתיי בטעם הדם
יש לי חיים חדשים,
בתוך השמש שזורחת גם בלילות קרים

בלדה
יכול להיות שהגזמתי בשיפוצים שעשיתי על הפנים שלך
אבל את צריכה להבין שהכול מאהבה,
גם אני רוצה פרצוף יפה, להסתכל עליו,
כשאת לצדי

פואמה
איפה היא, אני לא רואה אותה,
כל-כך מתבקשת, עסוקה בעצמה
מתפשטת מול פניי, חושפת את ערוותה,
ממלא אותי בריר, נושכת בשיניה

צמד שירים
לשים קובייה של קרח על הלשון,
ולמצוץ אותה כל הדרך אל האושר
כי ימי שרב חזרו

אהבה
אז אני מתעסק בשתייה חריפה,
וגם בסמים קלים וקשים
וגם כימיקלים מ-כל מיני צבעים,
כי אני מיני מאוס

דיאלוג
+ אני רוצה לכתוב שיר.
- תכתבי.
+ אני רוצה לכתוב אותו על הגוף שלך.

דיאלוג
הוא ראה אותה, אבל היא לא הייתה שם
כי היא הייתה פה, ולכן הוא ראה אותה פה
הוא הסתכל שוב לשם, אבל היא לא הייתה שם
כי היא הייתה פה, ולכן הוא ראה אותה פה

סונטה
עברתי את השלב הזה
אני לא מוציא חלב מהמקרר
היריקות מהקירות מספיקות לי,
אני לא צריך שום-דבר אחר

קובץ שירים
את שוברת לבבות,
משחקת ברגשות
איך צחקת על חשבוני,
ילדונת, ילדונת.

סונטה
יפהפייה כמו טיפת מים זכה שמטפטפת משיבר מטונף,
בצד דרך אדמה רטובה של פרדס שלא עלה יפה
יהירה וענווה כמו פרח לבן הפורש כותרתו בלילה,
לאור ירח חיוור המסונוור אף מזוהרו של הפרח

בדידות
הם באים והולכים ימי שכחה,
ואני כמו בעין הסערה
מייחל לחופש שנוכחותך נותנת לי
אבל אין כזה כשהעצב דופק על חלוני

פזמון
ירוק הוא צבע הכסף האמריקאי
ירוק הוא שיערי
ירוק הדשא, והעלים, והגבעולים
ירוק הלק על הציפורניים של אהובתי

זכרונות
לפני שהכרתי אותה - הייתי כל יכול
הייתי מסתובב בברים שיכור כמו לוויתן
אבל מאז עברו הרבה משקאות על הדלפק,
הפכתי צנוע, אפשר לומר נחבא אל הכלים

בלדה
מסתובב כרגיל עם רגל בחוץ וקעקוע על המצח
הוא לא יכול לראות את מה שהוא לא יכול לראות,
כי הוא לא יכול לראות אותו
המזוזות שקופות, רואים את הקלף

קובץ שירים
בג'ונגל של החיים ישבתי
בתוך ארגז חול
על ספסל בגינה ישבתי
על שפת הים

אהבה
יש לה אצבעות
יש לה אצבעות סקסיות
הן חטובות כמו רגליים של רקדניות בלט

וידוי
יש לי מערכת שמייצרת כסף
יש לי מעבדה שמייצרת סמים ובחורות
יש לי אלף אורגזמות לחלק לטובות מכולן,
בתנאי שגם האגן שלי ירטוט

ארספואטיקה
בוודאי אתם תוהים -
איך זה שהוא כותב כל-כך הרבה?
האם הוא באמת כל-כך חכם?
ובכן, תשובתי היא,

אהבה
כי אנחנו חזרנו לארץ על סוסים וחמורים,
ובנינו את ביתנו בעשר אצבעות
כי אנחנו יצאנו כל בוקר לחרוש את השדות,
ומכרנו לחם, יין ופירות

פואמה
צובט לי בלב איך היא הולכת על שערותיה,
ומגרדת את ריסיה,
מתוך האספלט שלא מרחם,
והוא קשה כמו רחם של קשישה בת מאה

הלל
אתה מקשט את זה בתפאורה,
מוכרת ועם זאת משונה
אתה שופך דליים של צבעים חמים, כל מיני צבעים,
שנשפכים על הצבעים הקרים הדהים

מצב
אני לא יודע מאיפה זה נפל עליי,
ודווקא ביום ההולדת המזוין שלי
אני צריך לעשות בדק-בית, לראות
איפה היא החביאה את המפתחות

סונטה
בארץ הרחובות הריקים,
אנשים הולכים שותקים,
ממלמלים שירים עתיקים,
של עולם שיבוא אולי

סאטירה
היא אמרה לי תראה,
אני זונה לא קטנה
אוהבת מקדימה, מאחורה, וגם בפינה
אולי גם תראה -

בלדה
היא עבדה הרבה, בשבילו,
וגם בעבודה שלה בתור נערת ליווי.
היא לא הייתה כבר נערה,
אבל עדיין קראו לה נערת ליווי.

הרהור
משחקים כדורגל ובסוף מנצחים או מפסידים
זה לא משנה לכדור, כי הוא פועל גם בשירות זה וגם בשירות זה
האוהדים מעודדים על טריבונות שעומדות זו מול זו,
כמו צבאות

פואמה
אם אני אבנה לי, אני אבנה לי חומות ושקט
תתעורר שנצא לרחוב
נדבר כמה יכול טוב להיות פה
עד שבאמת יהיה טוב

סוריאליזם
אתה יודע, עם קצת רצון וקצת יכולת,
גם פיל יכול לדפוק תרנגולת
אז עושים מה שצריך כשצריך,
וכל השאר תלוי באלוהים

בלדה
מתי בפעם האחרונה דהרת על כדור פורח?
שאל האיש את הבחורה הבריאה
לא דהרתי על כדור פורח,
ענתה הבחורה,
דהרתי על סוס

בדידות
נולדתי בערבות טקסס,
מתחת לכוכב בודד
יש לי שירים בכיס,
ואין להם שום דורש

רומנטיקה
הפרחים שאת מספקת מספיקים לחיים שלמים,
אבל הם מגיעים במקוטע, פעם כן, פעם לא
האיש טרוף דעת, הוזה
מחפש אותך ברחובות כל היום והלילה,

בדידות
אני לא רואה אותה ממטר,
והיא לא רואה אותי
אני כלוא בתוך בועה,
וכנראה שגם היא

בלדה
בערפל הלילה, כשהכול סגור,
אני יוצא למכולת לקנות סיגריות
לילה, כלב לא עובר,
הירח נודד מלא ושמן, שאנן

סוריאליזם
אמרו לי שאני כוכב רוק
בישראל
אבל לא האמנתי

קינה
כולם אומרים לי תתעורר
אבל אני צולל בין חמוקיה
כולם אומרים לי תתרחק
אבל אני נצמד אליה

מצב
רוח וגשם מכים בעיניי
סתם יום נפלא,
סתם יום של סתיו
בו אפשר לרוץ יחף ולחזור עם חופן צפרדעים ביד

פואמה
במצב רוח הנוכחי
אני רואה אותך כורע ברך
ומתפלל לאלוהים שלך.
האם אתה יודע להתפלל?

צמד שירים
מים מפכים וזה נעים
לטבול אצבע במים, למצוץ את האגודל
קליפות גרעינים שחורים מפוזרים על הסיפון
הקפטן מתנמנם על כורסה מרופדת קרועה

זכרונות
אז בלילה ההוא אני יצאתי עירום,
עטוף רק במעיל גשם ארוך,
לעבר השער האחורי של הכפר
לחכות למורן שאמרה שתבוא לזיין אותי

מחאה
העשירים מתעשרים, והעניים מתענים
הנכים סובלים, והבריאים מבריאים
הזקנים רעבים, והצעירים דפוקים
ככה זה, וככה זה צריך להיות

לטלפונים אני לא עונה
החיים זה דבר שולי
כי את הערב אני מבלה
עם יד ימין שלי

ג'ננה
בלילות יורד הגשם,
אין לאן לחזור
כולם משחקים סטנגה,
וקוראים לי לעצור

צמד שירים
על התקרה מצוירת כלה,
ולה נוצות לבנות כמו עורב.

בלדה
כך הם מתחילים את הבוקר
בהודעות שלא נקראו
יושבים על מיץ תפוזים וקפה,
והרבה-הרבה סיגריות חזקות

כל הנעלבים מנופפים מבתים ריקים
דגלים ריקים
כל הנעלבים מביטים בי בשנאה
מורידים מחרוזות קמאיות אל תוך המיטה שלי

ייסורים
בוא נשחה במרחבי השדה של בן-שמן
אני אראה לך אדמה ושמש, עיניים נוצצות
לא צריך לפחד, איש קטן
הם עדיין שותים גלונים של פטל אדום

סאטירה
"אני רואה לך את החור..." הוא אמר
"איזה חור?" נבהלתי
"את החור שבנשמה שלך..." הוא אמר
"אה," צחקתי, "חשבתי שאתה... לא חשוב."

ג'ננה
מתי אתה רוצה לישון?
תישן עכשיו, לפני ש -
אין לי זמן, אני עייף
אז תישן, לילה טוב

אינטרוספקטיבי
היא יושבת, היא יושבת, היא יושבת,
על הרצפה הקרה ומשחקת באצבעות הרגליים שלה
כי דבר לא קרה, ועד שיקרה, היא בהמתנה

צמד שירים
כל יום, כל יום,
אני עוזב חלום
יורד אל בין רגלייך,
טוחן את ישבנייך

ג'ננה
היא זונת מחתרת, אבל זה מתבקש,
איך כל יום בשש אני מתבייש
אני מחשש וחושש ומת לבקש
אבל מילה שלה זו מילה, והיא תתעקש.

ארוטי
אתה מדבר עמוק וזה בסדר גמור מצדי
תחדור אליי עמוק-עמוק ללב
תחדור אליי לתחתונים, תמחץ לי את השדיים,
אני אוהבת זין שלך, איש שלי כושי גדול

הומור
זונות כאלה מזדיינות כל-כך יפה...
הוא אמר וחייך חיוך מתוק
הן נפתחות כמו ריצ'רץ' ונשאר לך רק להשחיל...
איך אתה מדבר, אמרתי

גיהנום
השמש עלתה בפאתי מערב,
וצבעה את השמיים באש.
גורן היגורני הלך ברחובות ההרוסים,
והביט סביבו.

וידוי
כשמביאים לי לאכול פרה, אני אוכל
לא את הפרה עצמה, רק מה שסביבה
למשל העור והטלפיים
העיניים והמוח

ג'ננה
ראיתי את חבר שלי
אמרתי לו תיזהר בצעדיך,
שלא תפגע בעצמך
אל תנהג בי ככה,

בלדה
הייתי אומלל, אז כתבתי שירים
בשעה שדניאל רוקדת עם אימא שלי בסלון
הייתה לי שקית צ'יפס ושקית בוטנים וגרעינים
פחדתי לאכול ש-מה יהיה לי צרבת ועצירות

בלדה
העיר הייתה יבשה אותו הלילה,
לא ירד גשם כבר שבוע,
האורות היו כבויים,
הרמזורים מהבהבים,

שיר ילדים
גם אני רוצה לשיר שיר שמח,
כמו ששירה שרה
אז למה שירה שרה שיר שמח,
ואני לא?

קצרצר
כמו חלקיק אהבה,
אישה מטאטא את הרצפה
כמו חלקיק אהבה,
אישה אוספת את שיערה

טרילוגיה
כמה את מרגשת בנוכחותך החיננית
העיניים שלך אומרות הכול,
והן כה עמוקות וטובות

זכרונות
המדריכים חכמים ומתמוגגים, איזה נוער נפלא
מעט נפילות בדרך - שוליות
איך שרנו בגרון ניחר, יושבים במעגל עם אקורדיון
"אני ואתה נשנה את העולם"

בלדה
לא היה מה לחפש בעיר
המלחמה דחקה אותם דרומה
הם הלכו במקביל לשדה התעופה,
שהיה מגודר בגדר תיל כפולה

זכרונות
אני זוכר את לילות הקיץ בקיבוץ...
איך אני וטוביה היינו מתגנבים אל הרפת,
יושבים על ערימת חציר ומפליצים...

בלדה
בסבבה, כמו הליקופטר,
לרדת למחתרת, לסובב את הפלופלור בתוך בניין נטוש,
ולשמוע אותו מתרסק ונאבק על תנועתו,
כשהוא מוטח שוב ושוב בכנפיו אל קירות הבניין הרחב

פואמה
"גשם באמצע הקיץ..." הוא מלמל,
"אבל זה כבר לא קיץ, אדון," אמר ילד וצחק,
"אתה לא רואה איך העולם משתנה?
החורף הגיע, עננים מכסים את השמיים והרוחות קרות

בלדה
ויקטור המזדיין התעורר וחיוך שפוך על פניו
כבר כמה שנים הוא זומם לרצוח את מתילדה,
וסוף-סוף זה קרה

מחאה
זעקה -
ארגונים סנובים ישראליים,
מנסים לעלות את הרמה של במה חדשה
אך אנו לא ניתן לזאת יד

פארודיה
זרנוק הזין החודר, המחייך
תמהיל רב פנים של
זיון דפיקה שיגול
שפיך על פנייך, בגופך

טרילוגיה
היה לו נרתיק בכיס עם גפרורי זהב
הוא הצית איתם את הסיגריות שלו,
שעלו שקל שבעים במכולת השכונתית

אהבה
כבר שנים כמו שיכור, אוסף שבבים של שמועות ממך
נאלצתי לאטום את לבי, כי הוא תמיד יודע, אבל די
כמו ילד רעב, כך לבי רעב לאהבתך
כמו אדם גוסס הקורא לאלוהיו, לבי מתחנן לאהוב רק אותך

כמיהה
מה קרה לך אחי,
זה שיש מאיכות איכותית ביותר
הוא חזק פי שניים משיש רגיל,
וחלק ומבריק פי שלוש

אתמול מתחתי את הגיטרה
לא הייתה לי בררה
ניסיתי למצוא את התווים שפעם נוגנו בי
את המלודיות שעשו אותי בן-אדם
גם כשהייתי צל

בלדה
הוא חלץ נעליים על רצפת הפרקט
והזין שלו נחשף החוצה כמו לא ראה אור יום
הוא היה נבוך, כי כולם מסתכלים,
ופתאום הוא הבין שזה גרם לנשים לחשוק בו

סוריאליזם
חלמתי שאני ציפור גדולה
שעפה מעל מדבריות סלע וקרח
ואת חיכית לי על צוק בתוך הים
והגלים מכים אל רגלייך

צמד שירים
ואתם תעשו סקס במושב האחורי בתוך השדה,
ואיזה שפן ירחרח סביב המכונית
"קח גזר, חמודי, אתה רעב?" היא תגיד,
ותאכיל אותו כמו תינוק, והוא יברח

פואמה
בוא אליי, פרפר נחמד, לכפר הנוער בן-שמן,
אנחנו נאכיל אותך הרבה סמים
מפיונרים לעתיד מסתובבים שם ומתלמדים,
איך להיות מפיונרים מהמניין

פארודיה
עברתי ימים כלילות בניסיון להבין,
אם אני כרוב
אני לא סבור שאני כרוב,
גם הקרובים אליי לא סבורים שאני כרוב

מצב
מתרוצץ
לא יודע לאן מתרוצץ
אין משהו אחר לעשות
אז מתרוצץ

פואמה
הבן-אדם נולד בדירה קטנה,
ללא מדיח כלים, ללא מייבש כביסה
הבן-אדם נולד עם אוזניה
כלב שמחרבן בכל פינה

פזמון
כשהיא מטיילת עם הכלב שלה,
והוא כה מטופח,
בגנים הציבוריים,
ומאכילה אותו מהיד

שיר ילדים
כשהייתי קטנה רציתי את כל הגלידה שבעולם,
לאכול רק גלידה ולא לפחד להשמין
כשהייתי קטנה רציתי לעוף בכדור פורח,
ולהרגיש כאילו אני מרחפת כמו ציפור

מקבר
כן, הם יוצאים בלילה,
השדים והמכשפות
להפיל קרבן תמימים,
למען אל האגו

ארוטי
איך אני אמורה להתמודד עם מה שקורה עכשיו?
הוא אמר לי לא לזוז, אז אני לא זזה
הוא אמר לי להיות עירומה, אז אני עירומה
הוא אמר לי לא לדבר, אז אני לא מדברת

דיאלוג
"תשמור לי אותו," היא אמרה.
"את מה לשמור?" שאלתי.
"את הלב שלי," היא אמרה.
"מה לא בסדר בלב שלך?" שאלתי.

פזמון
אני יושב ורואה חדשות מתומרנות,
של אנשים מתומרנים,
שיושבים ומתמרנים אנשים מתומרנים,
שמתמרנים אחרים

ארוטי
אעמיד אותך באגם, עירומה,
תחת מפל מים קפואים.

הומור
"כמו מה אני נראה לך?" אמרתי בכעס,
"כמו בית שימוש לרעיונות גרועים?
תחרבני את הרעיונות הגרועים שלך במקום אחר!
אני לא צריך לספוג את השיט שלך היום!

ג'ננה
אז אני יושב לי בפינה שלי,
מריח את הגרביים שלי
ויש לי ריח גוף של סמרטוט,
כי לא התקלחתי חודשיים

מצב
היא לא זזה, היא פסל,
והפסל מחזיק ספל קפה ולא שותה
הקפה יתקרר לך, אני אומר,
היא לא עונה, לא מגיבה,

ג'ננה
אל תהיה מפומפם, סגור את הבר
אבל אני לא רוצה לסגור את הבר,
אני רוצה לשמוע את המוזיקה הכי טובה לחורף!

כאב
כי אתה זונה, הם אומרים ומלקקים את השפתיים
אתה פוטנה, קחבה, הם אומרים ומתמוגגים מעצמם
למה אתם אומרים לי מילים כאלה רעות,
זה לא יפה

מצב
חבר שלי ואשתו רבו קצת במהלך ערב בביתם
אחרי ארוחה משותפת במסעדה עם אשתי ואיתי.
היא טוענת שהיא הקרבן, הוא טוען שהוא הקרבן.
זה לא מצא חן בעיניי אשתי

מצב
הולכת בשקט לחבר שלי
הוא לא מדבר
דופקת על הדלת, הוא פותח
הוא לא מדבר

אכזבה
הגברבר הצעיר לא רוצה לשכב איתי
הוא חושב שאני זקנה מקומטת, ואני רק בת ארבעים וקצת
כן, יש לי ילדה ש-רק הביאה תינוק,
אבל עדיין אני צעירה, למרות שאני סבתא

ג'ננה
למה עזבת אותנו, למה הלכת ממנו...
בבוקר העיר אותי חצב,
אמרתי לו - חצב, חצב, למה אתה מעיר אותי?
פצח החצב את פיו וייאמר -

מינימליסטי
טוב, אין לו מחשבות בקשר ללונדון.
לונדון לא מחכה לו, גם שם יהיה לבד.
לכן הוא לא נוסע ללונדון, למה לו?

כאב
הרבה זמן לא ירדתי לה
זה לא יפה מצדי
אז היא הענישה אותי
"ילד רע, ילד רע,"

קובץ שירים
את רעבה? שאלתי
כן, היא אמרה,
אבל בא לי רק פיצה
אבל אין לי פיצה, אמרתי,

טרילוגיה
קח שיניים ותחטוף לפנים
אני שמח שוב ללא תודעה במזוודה
אתה אומר שאתה אוהב להכות,
ושתהיה מאושר כשתמות

אינטרוספקטיבי
אני כאן, מעולם לא הייתי במקום אחר.
מפשפש במעיל הישן, מוצא סיגריה,
קבלה של מכולת ועשר אגורות.
בקבלה כתוב שלפני 15 שנה קניתי

ג'ננה
הכלב שלי מת היום
עשיתי לו קבורה כמיטב המסורת היהודית
השלכתי גופתו לדגים טורפים,
ובינתיים נהניתי מהשמש הלילית,

הומור
תהרוג אותי אם אני יודע מה זה אומר,
אבל התרנגולות שלי מתנהגות מוזר.
כל הזמן מסתובבות סביב עצמן,
מנקרות את עצמן ברגליים,

קובץ שירים
הוא הולך על שערותיו לבית-שימוש
וממשמש את קירות התא הרכות
ליד היד יש יד שנייה ושלישית,
והוא מגרד בביצים

בלדה
כל יום הוא עומד בלי יכולת לזוז
אנחנו מכים אותו - והוא לא זז
מסנוורים אותו בעיניים עם שמש, ברקים ושדיים,
והוא לא זז

פואמה
גברות עם שמלות מנופחות,
מהודקות שדיים,
קדות לי לפני שהן עוזבות את המסיבה
ועל הרצפה הרבה שלג,

געגוע
באיזה בית זר את מניחה את הטוסיק הנפלא שלך,
ורגלייך רוקדות בחוסר מנוחה על הרצפה של אחר,
מנסות למצוא תנוחה נוחה

הגות
כל אחד יכול לשלוף את הכלי שלו,
העניין הוא אם הוא עושה בו שימוש
למשל, אצל חד-תאיים, לא נהוג לדחוף ת'כלי לכל מקום,
אבל בני-אדם עושים את זה כל הזמן!

ג'ננה
אם כבר אני חי,
משקה את העציץ, שוטף את הרצפה, מתקלח,
אז לחיות עד הקצה,
משהו בין ימין לשמאל,

הרהור
את רוצה להיות זקנה,
לשבת כל היום בכיסא נדנדה
לשתות תה קר ולקרוא ספרים,
על מתח ורומנטיקה

פזמון
אני אשתה לי טרי-לה-לה,
כל הדרך ל-לה-לה-לה
ואקנה הרבה לי-לי-לה
כל הדרך לטרי-לו-לו

מינימליסטי
כל מי שמכיר אותי יודע שאני אדם טוב.
מעולם לא התנכלתי לאיש, להפך - התנכלתי.
מעולם לא גנבתי מאיש, להפך - גנבתי.
מעולם לא הפרתי הבטחה, להפך - הפרתי.

ג'ננה
אני יכולה להרוות צימאון מים מימיי ביבי שופכין
אלף הבדלות מהאשכים של החבר שלי הכושי עם הזין הגדול
אני אוהבת למצוץ עוגת קרם שוקולד ייחודית מהמטבח של סיגל
אני אוהבת את האין אונים בהן מסודרות התחתונים על מדפים

אהבה
לו היית באה אליי היום
הייתי מביט עמוק בעינייך והולך לאיבוד
הייתי מלטף את פנייך בעיניי
מלטף את לחייך

מצב
"אה... זו את."
אני נכנסת וסוגרת אחריי את הדלת שהיא לא טרחה לסגור
היא כמעט רצה אל המטבח,
אורזת לחם בעטיפה אטומה

ג'ננה
אורגזמה ראשונה היא תמיד הכי קשה.
אתה, או את,
מרגישים כאילו הגוף שלכם נפתח מאזור האגן,
ומשהו ממכם נשפך החוצה.

אהבה
מתעסק לי עם קפה, סיגריות ומוזיקה,
על מפתן המקדש, על מפתן הכלוב
אני אוהב אותך, יוכבד, למה את לא אוהבת אותי בחזרה?
יש לי מים מהברז, וגם שתייה ממותקת קרה

צמד שירים
לבד יושב ליד הטלפון, איש לא מתקשר
הטלוויזיה פונה אליי, אבל לא אכפת לה מה יש לי להגיד
הדלת סגורה תמיד לאיש שהולך ובא,
הוא אף-פעם לא נשאר ליותר זמן שלוקח לקחת נשימה

בלדה
העיר שהם עברו דרכה
עלתה עכשיו באש ועשן
כשהזקן והזקנה מושכים את העגלה
והילד מציץ מבין השמיכות

סוריאליזם
קפוא כמו פלטת שבת קרה שעכברים מכרסמים בו
שמע את קורט קוביין והוא החליט ללכת
הוא דג דגי פירנה מתוך בור באמצע הסלון שלו

מינימליסטי
גם אני רוצה לייקים,
וגם לקים.
והרבה ליקוקים, מ-כל מיני אנשים.
כי אני החתול שמיל,

טרילוגיה
לילה אחרון חלמתי שמישהי אוהבת אותי
זה היה לילה, והיו הרבה אנשים
חיפשתי אותה בין כל האנשים, והיא חיפשה אותי,
כשהיא ראתה אותי, היא חיבקה אותי

ג'ננה
ילדות, ילדים, ילדות, ילדים,
מכים אותי, מכים - מכים
למה תכוני ילדים נחמדים,
לא הייתי טוב אליכם?

בלדה
הירח החליף צבעים וצורות, וגם הכוכבים הסתדרו במבנה שונה
ביום שלו, שלה, שלהם, שום-דבר לא השתנה

פזמון
עברו הימים
חלפו הלילות
אני עוד רוקם חלומות
על מה שיכול פה להיות

טרילוגיה
יש לך שושנים אדומות בכניסה אל הבית
יש לך שושנים אדומות בכניסה אל הלב
בלילות של ירח מלא כשהדם רותח
את מכניסה אותם ישר אל הלב

ג'ננה
לך ממני, די! די!
אני לא יכולה לסבול אותך יותר!
מה אתה לא מבין,
אני לא רוצה לראות אותך יותר!

מינימליסטי
אני גבר בודד בשכונה חשוכה
מנסה למצוא שכנה נחמדה
עם עיניים גדולות, נבונות, טובות
לנחם את לבי, להפיג את בדידותי

טרילוגיה
היא רוצה את האומץ והתשוקה שלך
אבל חייב להיות משהו חוץ מכיף
היא צריכה לימודי אהבה

ערפילי
יש קלידים שחור-לבן שמתנגנים בלי להבין לאן
יש קירות צבע זהב שעולים ויורדים עם המוזיקה
יש את הזמרת של אבבא שרה באמצע הסלון עטופה צעיף
ויש אותי ממהר לאיזה שהוא מקום

קובץ שירים
את לא צריכה לומר שאת אוהבת,
רק לבוא אליי
את לא צריכה לומר שאת מאוהבת,
רק לדבר אליי

בלדה
ילד קטן חוזר מטיול לילי
"ראיתי רמזורים,
ומכוניות עם אורות
ראיתי שלטים עם אורות נאון צבעוניים

בלדה
למי אתה קורא טיפש?
לי? לי אתה קורא טיפש?
אני אזיין את האימ-אימא שלך,
יא זונה!

מורבידי
היא חסמה את כל התגובות,
אי-אפשר להגיע אליה.
אני מנסה,
אני מנסה להגיד לה שיהיה טוב,

סמים
אני תופס ראש מהריח של כל חומרי הניקיון האלה,
זה מביא סוטול לא נורמלי,
אני משתמש ואנשים חושבים שאני אשכרה מנקה,
את התנור, את האסלה, את הכיור, הרצפה

מינימליסטי
גברברים צעירים פנו לעלמות צעירות,
וביקשו מעט אהבה להרוות את נשמתם.
העלמות טובות, אוהבות אהבה מאוד,
אמרו למה מעט, ניתן לכם הרבה.

ג'ננה
הפכתי עצמי לעננים,
ריחפתי מתחת מטוסים,
נשבתי ביינות להרים,
הייתי מסטול על כל מה שזז

ג'ננה
לא, הוא לא מבין
אני מנסה להסביר לו, והוא לא מבין
אני מראה לו דוגמאות, והוא לא מבין
אני פורש לפניו הוכחות, והוא לא מבין

ג'ננה
צל עץ תמר ואור ירח
מנגינה מארץ רחוקה
ים של שיבולים אפפני
רקיעים זרחו בי

אכזבה
כוס קפה חזק ומתוק, עם עוגיית תמרים
היא אמרה שהיא לא אוהבת, אז היא הולכת
יחף על הרצפה, מדליק את המזגן
היא אמרה שהיא רוצה הרפתקאות

אהבה
הוא משחרר אותה מהראש שלו,
היא משחררת אותו מהראש שלה,
ועכשיו הראש של שניהם פנוי

צמד שירים
הו, וואו, איזה כאב, איזה שיברון לב,
זה היה יכול להיות גדול, גדול, אבל זה הלך לעזאזל
זה נשפך על המים, והמים התערבבו במים, ושום-דבר לא קרה
איך זה יכול להיות שמים מתערבבים במים ושום-דבר לא קורה

בלדה
בדרך הביתה הוא אמר שהוא הולך לאכול לאפה
הרדיו ניגן לינקין פארק והגוף שלי בער מחום
שיבשתי את השידורים בראשי ונכנסתי להתקלח
לא רציתי אותו, רציתי מים

ג'ננה
יש לך בית-קפה יפה עם פרחים והכול
אני רוצה אותו!
ומגישים שם משקאות משונים בכל מיני צבעים
ילדות קטנות מגישות קוקטיילים ממסטלים

פואמה
הוא קם מתוך סחי
של חלומות בלהה בו יש מלחמה,
מלחמה, בכל מקום, וזה הרגל.
כשהוא התעורר הוא הבין
שהוא עדיין במלחמה,

ג'ננה
מתקלח במים פושרים,
מעלה בועות של סבון
אני קינג, אני מציל האנושות
אני טיפת מים בים גדול

מצב
אפשר לשקוע בסל ופשוט להיעלם
הם לא רואים אותך ממטר, הם גם לא יראו
אתה שק נחשים של נשים,
והם לא מתקרבים

ג'ננה
לחמניות טריות מאפה בית
ריח כפר שדות, זרעים חריפים
היא יורדת לו בשירותים
מלכת הכיתה יורדת לחנון המצור

אכזבה
אני לא יכול להיות כאן בצורה כזאת,
אני נוסע אל המאדים, אל העתיד,
בו אני יכול להיות מה שארצה,
מתי שאני רוצה, איך שאני רוצה

ארוטי
היא צועקת שהיא מאוהבת
כיף לה? כיף לה, אם הוא מחזיר אהבה
והחלון מראה לי חורף,
חורף כזה שלא היה פה הרבה זמן

גן עדן
אנחנו מאושרים מאוד
שיחקנו אותה, ושיחקנו אותה טוב
הבעת השמחה מתבטאת בהרבה טראנס כבד וכיפי
שוקולד שמעולם לא היה טעים יותר

ג'ננה
האריכו לי את המבחן בלשון,
וגם האריכו לי את הלשון,
כדי שאוכל לדבר עם הלשון מילים בצרפתית,
וגם להתנשק צרפתית

חרטה
מבטיח לך להיות ילד טוב,
לא לקלל יותר
מבטיח לאהוב אותך תמיד,
לא לפגוע בך

פואמה
אנחנו אוהבים לשמוע בלוז וג'אז
כל מה שמזכיר לנו שהחיים יפים, למרות זאת
מיטל באה אליי לשטוף ידיים
יש לה חיוך של יודעת סוד, חיוך טוב ואוהד

ג'ננה
אבנים התרסקו אל המים
ירדו מצופים במדבר
שנינו בשעת בין ערביים,
בלענו כריכים על ההר

ג'ננה
יום-יום, שעה-שעה, אני מחפשת את מברשת השיער,
אבל אני בכלל רוצה להיות רופאה,
זה לא שלא טוב לי להיות טבחית,
אבל אני אוהבת נגרות

בלדה
בתור תחביב אני אוהב לסחוב בולי עץ
ממקום למקום, ממקום למקום
אבל האבן שגלגלתי במעלה ההר
התגלגלה עליי ורמסה אותי
עד אבק

ארוטי
אז הוא אמר לי...
"מגיע לך תפנוקים,"
אז הוא אמר לי...
"מגיע לך זיונים,"

מצב
כשיש לו מקל לגלף לצורת פיל
כשהשמיים שוקעים בשמש זהב של עצבות
כשחייו שוקעים, ואיתם כל הזיכרונות
כשיש תחושה של כאב ושל החמצה

מינימליסטי
מה אתם מדברים מאחורי הגב
אולי אני מת, אולי אני סוכן חשאי,
אולי רצו לגייס אותי ליחידות סודיות,
אולי אני עבריין שלא יודע שהוא עבריין

קצרצר
+ מישהו שיבוא לגרד לי גבינה
לטגן את הכרישה
ולהכין חביתה.

הומור
גבר מדופלם הולך כל יום לים,
נעקץ ממדוזות בכוונה,
כדי שנשים ישתינו עליו

בלדה
הזקן הלך לקושש עצים
חזר פעמיים עם ערימה של עצים,
שמצא במחבוא בעיר קטנה,
עיר הרוסה מהפצצות

הרהור
המדינה משתרעת על פני כמה איים
יש קשרי מסחר ביניהם
המסחר הוא הדדי ולא למטרות רווח,
כל יישוב באי מסוים דואג לרווחת יישוב באי אחר

ג'ננה
בלי חולצה אפורה, אבל עם חולצה אדומה,
הוא יצא לשביל הכתום,
שנצבע צהוב מהעלים היבשים שנשרו ברוח.
לא הייתה לו מזוודה, אבל הייתה לו חגורת נפץ,

מקבר
מדליק אותי שאני מדליקה אותך
אתה נדלק?
אפשר לראות שאתה נדלק לפי קשיות איברך
אני עומדת להדליק אותך יותר

ארוטי
הרגשתי שהוא רוצה, ורציתי גם,
אז קירבתי את פניי, והוא נישק
כמו חיה הוא היה

בלדה
נפלתי על הראש ונהיה לי נזק מוחי
אני לא יודע מי החליט לשטוף את המדרגות ב-ווקס,
אבל המדרגות בין הדירות, בחדר המדרגות,
היו מרוחות ווקס שזה לא שמן,

בלדה
שתיתי את הקפה על המדרכה,
מתוך פחית קולה ריקה שקילפתי לה את המכסה
התכנית הייתה לנגן עד שיהיו לי כמה עשרות שקלים,
כך בכל יום בשבוע, חמש פעמים בשבוע,

ג'ננה
יש אדם עם כרבולת אדומה
ומשקפיים עבים בצבע ארגמן
בונה בית מלגו והטלוויזיה דלוקה
על ערוץ פורנו

מינימליסטי
היא יכלה ללכת יחפה את כל המרחק
וזה לא משנה
היא יכלה להיות פה ושם באותו הזמן
וזה לא משנה

בלדה
אבדה התקווה, הוא אמר,
ואני התפקעתי מצחוק
אין לאן ללכת, הכול אבוד, הוא אמר,
ואני החזקתי את הבטן בעודי צוחקת

פואמה
לא מרשים לי, לעזאזל, להשתין על עצמי,
למרות שזו מהות האושר הצרוף
אז אני נאלץ כמו כל המשעממים, האפורים,
להשתין, לעזאזל, באסלה של השירותים!

דיאלוג
- את נערת כפר פשוטה למראה...
+ מה זה? מה זה?
תוציא את הצורה שלך מהבית שלי, מנוול!
איך אתה מעז לדבר אליי ככה בבית שלי?!

מקבר
הוא בא אליי אדום-אדום על הסכין שוחט השוחט עצמו
מטפטף אליי אדום-אדום על הסכין כל הדרך במסדרון
ואני כבר עם הזין בחוץ, מוכן לגמור לו על הפנים,
אבל הוא צוחק ועם הקצה של הסכין מוציא לעצמו את העיניים

אודה
גם אני התעוררתי מוקדם, שואל -
מה ידוע על היום הזה?
שיבולים חיים זוקפים גבם לשמש,
פוצחים פיות שיבולים קטנות לדבורים פעלתניות,
שמאכילות אותם

בלדה
היא רגילה לדפדף בעיתון,
ולבדוק אם פרסמו שיר שלה,
או לפחות הזכירו את שמה

הומור
"חתיכת מקום טוב" הם מתפעלים,
הם מתפעלים גם משתי נשים צעירות,
שחברת הניקיון שהם שכרו שמו אותן לנקות
"שלום, בנות," הם אומרים בלבביות יתר

קינה
כלום לא קורה פה
לא הבעירו אש
אבנים לא נפלו משמיים
הארגזים לא נפתחו

סוריאליזם
ראיתי פעם שניים בגבס, גבר ואישה, מנסים לעשות סקס.
זה לא מחרמן, אבל זה מרתק מאוד.
כמו לראות את ים סוף נפתח לרווחה בזרועות ורגליי מים הצידה.

דיאלוג
הרוח הזאת בפנים עושה לי מצב רוח לזיונים
אתה רוצה להזדיין איתי, מומו?
"אני לא יכול עכשיו, אני עסוק,"

ערפילי
אכזרית ומדממת דם שלך לא שלך
עברתי את הגבול בין שם לכאן,
פישקתי את שפתייך באצבע,
בדקתי את שתיקתך,

ג'ננה
צלצל הפעמון הגדול בראש המגדל הגדול
מישהו מת, מישהו יירד לאדמה
מי הוא אותו האיש בר המזל,
אשר עוזב את העולם הזה בחדווה

קצרצר
מוות זה כמו מצב-רוח, וכמו מצב-רוח, זה -
הולך ובא, הולך ובא, הולך ובא...

צמד שירים
יום יפה מלא ציוצים של ציפורים ותפרחות פרפרים
שפורחות כמו ניצנים הנפתחים לעלי כותרת
וצובעים את השמיים בשלל צבעים מתערבלים מתערבבים
כמו מוזאיקה

דיאלוג
- הוא מדבר בגוף שלישי.
- מה זאת אומרת?
- הוא אומר למשל,
"הוא הלך למכולת".
- אולי הוא באמת הלך למכולת.

צמד שירים
הוא מלטף לי את השיער ואומר שאני הבובה שלו
הוא קונה לי תכשיטים ואיפור ובשמים,
ואומר שאני המתוקה שלו
יש לנו שטיח רך לעשות דברים לא חינוכיים

וידוי
עזבו אותי מלא אנשים בדרך,
גם אני עזבתי הרבה
הגעתי לנקודה שטוב מותי מחיי,
אבל עדיין אני לא רוצה למות

סאטירה
במרכז הקמפינג היה פסל של האל הגדול -
מוכר הארטיקים
כולם היו באים להתייחד עם זכרו של האיש שהיה מסתובב בקמפינג,
ומוכר ארטיקים

בלדה
"הו, אה, מה קרה? מומי אכל אותה!"
מומי היה מכוסה בבוץ בבגדיו החדשים היפים,
ויגאל צחק עליו והקניט אותו כש-כל הילדים צוחקים.
"זה לא יפה מה שאתם עושים..." בכה מומי,

דיאלוג
+ מומי?
- כן, מאמי?
+ מתחשק לך להזדיין איתי?

סאטירה
לכל מי שחושב שהוא שייקספיר,
שיידע שזה לא יכול להיות,
כי שייקספיר עומד כאן לידי.

ג'ננה
בשמיים עפעפיים,
באישונים ילדים קטנים
על הכתפיים קעקועים,
בין הרגליים מוטות וחורים.

מצב
מה קרה לבן-אדם, הרגע הוא היה בסדר.
הרופא רשם לו תרופה, הוא אמר שיש לו בעיה.
איזה בעיה, הילד היה בסדר גמור קודם,
עכשיו יש לו בעיה!

הרהור
אז כן, אני שר איתו, על מותו של איש הנשים
ונדמה שכולם שותים שמפניה או משהו,
ויש להקה טובה על הבמה, כמו ביטלס או משהו
וכן, כל הגברים אוהבים את כל הנשים,

בלדה
פעם היה מוכר מרגרינה, והוא מת.
כך התחיל ציפציף הסופר כל שיר וסיפור שכתב אי-פעם לקהל הרחב
שלו.
כמובן שאיש לא ידע שאכן היה פעם מוכר מרגרינה והוא מת,
ולכן הם תמיד היו מגחכים בחדווה לקריאה של הפתיחה המוכרת

מקבר
מי אתה ומה אתה רוצה ממני?
לך לך לראות שדות זרים
ימים אדירים ומפלים גדולים
בשמיי התכלת הקשוחים

מינימליסטי
החבצלת צמחה מעלה-מעלה
ופרצה את מחסום האור.
האורלוגין צלצל פעמיים.

פואמה
זה בוקר סתווי ואין עננים,
רק טללים מרחפים ביינות לעצים
הרוח מבזיקה זהרוריים של שמש,
והאדמה לחה מגשמי הלילה

פארודיה
זה נכון, בעיקר בזמן האחרון,
אני נראה חולה
אני הולך על המים, בצעד אחד או שניים,
למה מי צריך את זה

ג'ננה
האם הזמן עצר מ-לכת,
האם נשבה בך השלכת,
זאת לא נדע,
אלא אם מישהו ייעשה מחקר רציני

רומנטיקה
ותינוקת מציצה החוצה
ובחלון ירח זורח
והיא שולחת הבל פה רטוב אל חמוקיו
ושומעת את נעימת השינה של אימא
מעל לערסל ובו חיות מרחפות

בלדה
התאריך בשעון הצביע על השעה חמש
זה לא טוב בשבילי, הוא חשב ברוגז,
עליהם להביא את המטולים בשלוש בצהריים,
והם מאחרים בשעתיים

ערפילי
כשהוא בא
אני לא יודע מה אני עושה,
אבל הוא בא

בלדה
קראתי את הפתק
"מטופל מספר 67"
אין מטופל מספר 67

צמד שירים
אז הבן-אדם אמר שהוא הולך
אמרתי לו תישאר, נשתה בירה!
אמר לי זין על הבירה, אני לא שותה יותר
אז אמרתי לו, סבבה, אני אמזוג לך אורנג'דה

הרהור
כן, הוא דומה לאיש ההוא שהכרתי
אותו שיער, אפילו אותו סגנון הלבוש
כאילו, האיש שהכרתי לא הספיק להיות איש,
כך בכל אופן אמרו לי

בלדה
הילדה נשכחה ברכב
זה היה לילה קר,
והגשם ירד על המכונית מבחוץ
הגרביים שלה היו ספוגות זיעה

בלדה
רקדנו כל הערב, נשבר לי הזין,
כי היא התחככה בו כל הזמן,
והוא עמד חזק
בסוף אמרה "בוא אליי לדירה,"

מינימליסטי
"איזה יום נפלא," אמר התרנגול.
"יום של אפשרויות בלתי מוגבלות," אמר האריה.
"יום של נסיקה לשחקים," אמר הג'ירף.
"מייאו," אמרה החתולה.

בלדה
היא ילדה טובה מבית טוב,
והיא חושבת שהכול מגיע לה.
היא יודעת שלא סתם ייתנו לה מה ש"מגיע לה",
ולכן היא לוקחת.

אכזבה
מה אתם רוצים ממני?
אני עובד בפרך יום-יום כדי שיהיה לכם אוכל לאכול,
אני קם בבוקר מוקדם עוד לפני שזרחה השמש,
וחוזר אחרי חצות

ג'ננה
מה תעשה לי מה
תעשה מה לי מה
תעשה לי מה מה

ארספואטיקה
עם מילים אתה לא יכול לצאת מהבית,
לטפס על הר, לקטוף כוכבים בשדות
כל החלומות, כל האהבות, כל התובנות,
נשארות במסגרת המילים

ג'ננה
כשהם גמרו לדבר על מה ומי,
כשהם גרמו לגמר אחד לשנייה לשני,
הם ישבו במרפסת, על יין אדום,
אמרו מילים של לצון

בלדה
השקתי אותה חלב, לא מסומם,
כי אני לא מנייאק.
נתתי לה להתקלח כי חם.
אני לא יודע למה היא יצאה עירומה,

בדידות
אם את עומדת בשער
ושיערך סתור
והגשם יורד לא מניח
וגם הדמעות זולגות

בלדה
מיקו היה מחוק לגמרי, הוא לקח יותר מדי קראק
הקיא את הנשמה שלו בקומה הראשונה של מאורת השדים
פרנקי עקר לעצמו את העיניים בשביל לא לראות,
יחזקאל אטם את האוזניים בשביל לא לשמוע

אהבה
אני אוהב אותך, מיקרו פלטה
את היפה בנשים
חן הליכותייך ידוע בכל העיר,
וכן יופי עינייך וסומק שפתייך

מקבר
אתה רגיל לחתול מפונק יושב בפיסוק על הערסל,
וגלידת שמנת, וחברים מתחנפים,
ושרמוטות שמתחננות לפתוח רגליים בשבילך

פזמון
אני לא אוהב, לא אתחבא
אני אהרוס את החומות מבפנים
אני אגנוב אפילו פנים,
אני אברח ללא עקבות

ג'ננה
תסגור את הווילון.
תסגור אותו, אומרים לך.
קר, מאוד קר.
מה, לא קר?

דיאלוג
+ איפה הראש שלך?
- אם כבר מדברים...
בא לך לעשות מיש-מאש?
+ מה זה מיש-מאש?

פואמה
עבדים כאלה עובדים על מכונה
כל היום בונים עובדים מכונה
מכונה יקרה מורכבת, כל היום והלילה
כל הזמן מתקתקת מילים חדשות מוזיקה

ג'ננה
- "המכונית לא מניעה..."
מסובב שוב, "המכונית לא מניעה..."
+ "אין בה דלק..."
- מסובב שוב, "הבת-זונה לא מניעה..."

פואמה
אהובתי, אהובתי,
יקירתי, יקירתי,
למה מה את חושבת את עצמך,
קחי את הצורה שלך ועופי לי מהחיים

קובץ שירים
אני אוהב את האצבע שלה
שהיא מכניסה לתוך פי
ונותנת לי למצוץ אותה
כמו הזין הכי טעים בעולם.

בלדה
והוא לקח אותה במריצה את כל הירידה בקצה הכפר
היא צחקה, ואמרה הרבה "ווווייי" ו"ווואווו",
והוא התרגש נורא שהוא גורם לה להתרגש
הרי זה כאילו הוא עושה לה לגמור

פואמה
אין לי זין אלייך, מתוקה
נמאס לי מהכול
אני לא נרגע, אני רוצה לישון לנצח
החיים הפכו פיקציה, המוות לא זר

בלדה
היא בכתה,
כי נגמרו לה הממחטות.
אז היא מחתה את דמעותיה ואפה
עם ממחטות.

מינימליסטי
ישבנו ושתינו קפה.
"אני בן-אדם" אמרתי לה.
"יש לי תכניות אחרות עבורך,"
היא אמרה - והפכה אותי לכלב.

גורל
ילדים מביטים בי תמימים מבעד לדלת
למה מביטים בי, מה רוצים להיות
כל מה שאני רוצה זה לשכב לצידך,
ולהקשיב להלמות לבך

פארודיה
אל תתעסק עם המלח! הוא צעק עליי.
מה? שאלתי.
אל תתעסק עם המלח! הוא צעק בגרון ניחר.
מה קשור מלח? שאלתי.

קצרצר
עברתי הרבה בחיים, אמר מפרום
אתה רואה את זה?
זה ממלחמת העצמאות

בלדה
הכריש האדום,
שוחה עוד ועוד
הכריש האדום,
אוכל עוד ועוד

ילדים גדולים לא בוכים
עם שלל המסכים התלת-ממדים מול העיניים
מנסים למצוא שטח חשוף ודו-ממדי
לנוח בו ולראות משהו שהוא לא תעתוע

שיר ילדים
חנויות הממתקים
מלאים בילדים מתוקים
שרוצים לדעת
באלו דברים מתוקים

בלדה
היא פתחה רגליים ונפלו לה סוכריות טופי מבין הרגליים
"מה, מתילדה," אמר שוקי בהפתעה, "את מייצרת ממתקים!"
מתילדה חייכה כשומרת סוד

הרהור
לימדו אותי לנוח על הדף
אני נושם נשימות כבדות וקצרות,
סיגריות, הרבה סיגריות
רעד חולף בגופי מהמנוחה הלא צפויה

מצב
אני מצטער, אבל אין לי מנוחה
מה אני יכול לעשות כשהמנוחה הלכה ממני
אולי אקרא לה - מנוחה! מנוחה!
היא לא עונה

בלדה
מנטה רוצה לגדול,
הוא אומר החיים קטנים עליו,
הוא רוצה להיות כל יכול,
כמו הרעים בסרטים שבאים מכוכבים אחרים

ג'ננה
"אתה מבטיח לי לאהוב אותי תמיד,
לכבד ולהוקיר אותי,
בחולי ובבריאות, בעוני ובעושר,
עד שהמוות יפריד בינינו?"

סוריאליזם
מתקלח במים קרים והתחושה
כמו מסמרים לראש
אבל אתה מניח למים הקפואים להכות על ראשך
יוצא מהמקלחת נוטף מים כמו חיה,
ושותה משקה קר מהמקרר

אהבה
אני קם מהאפר ומהאדמה
להגיד לך שאני אוהב אותך
את כל מה שאני מחפש באישה

הומור
להתקדם, להתקדם!
תזיזו את הרגליים, פדלאות!
אתם חבורה של קוסיות!
להרים את הנשק ולשאוג, לשאוג!

סוריאליזם
הלכתי בחוץ וראיתי כל מיני אנשים
חלק מצאו חן בעיניי, חלק לא
גזרתי אותם מתוך המציאות והדבקתי אותם בדף חיי
הוספתי להם בעט שפמים, זקנים ומשקפיים

צמד שירים
אם היה לו זמן לשבת בשקט ולרפא את הנשמה שלו
אין לאן ללכת
לנגח את הראש בכל מיני דברים
צמרות העצים מסתלסלות מעלה בלילה לטירוף

מקבר
אני עובר במעברים אפלים של סופרמרקט שומם חשוך,
ורואה ראשים של בני-אדם מוצעים למכירה כמו ראשים של בובות
מצלמות עוקבות אחריי מהקירות,
מחליפות זומים, נעות, מתמקדות

פואמה
אני מפריע לך לרקוד בבוקר
כשאת יוצאת אל העולם בסערה
את הבגדים את מכבסת
את מייבשת את מדיי המלחמה

בלדה
לא הצלחתי לישון אותו יום,
כל היום הסתובבתי במעגלים בחדר
בסוף החלטתי לצאת לזיין את מיטל,
כל היום היא בבית מחכה לזיון

פואמה
ירוקות-ירוקות השדות באפריקה
שחונה נפשי כמו מדבר
אני הולך בודד בשדות התירס של חיי
יותר שחור מהלילה, ויותר שקוף ממים

דיאלוג
- דינו, לך בלילה כשכולם ישנים,
ותביא לי סלוגנים שאנשים השאירו.
מה זאת אומרת עייף?
חיפשת כל הלילה את בועז?

פואמה
כיוונתי את הרדיו לאהבה,
ושרה אותו אישה
קולה ענוג ולא מתייסר,
אבל גבר אוהב יותר

קובץ שירים
המפלצת הקטנה נעלבה מאוד שקוראים לה מפלצת
"אני לא מפלצת, אני צפרדע!" היא מחתה בעלבון
"אנחנו מצטערים מאוד," אמרו היבחושים,
"אבל את מפלצת ענקית, נוראה ואכזרית

מינימליסטי
פלרטטתי עם המלצרית,
היא ביקשה / הזמינה אותי
לאסוף אותה בסוף המשמרת.
כל הערב הסתובבתי

קצרצר
הנה אנחנו מפצחים בדיחות ומספרים גרעינים
קוראים קומיקס, ומתחפשים למפלצות ודרקונים
כשאת מתפתלת בצחוק על הרצפה בכאבי אושר,
ומרטיבה בתחתונים

בלדה
הוא יושב פעור עיניים עם רקות מתקתקות בתוך אחד הקברים,
ומחכה שיכסו אותו אדמה
אבל הם מתפללים, וקורעים לעצמם את החולצות במבט רציני כזה,
"האדמה..." הוא רוצה להגיד, "תכסו אותי כבר באדמה..."

זכרונות
היא צעקה עליו - די, די, אני לא רוצה יותר
אולי בגלל משהו שאמר,
כאילו הם הזדיינו בקטע טוב,
אבל פתאום בבת-אחת, כשהוא בתוכה

ארוטי
שמע, מאמי...
היא אמרה בעודה מביטה עמוק לעיניו,
כדי להסיח את דעתו,
בעוד היא מחסלת את חפיסות השוקולד שלו

כמיהה
מצלצל בפעמון, איש לא עונה
רסיסים של אור על מפתנך
באתי מארצות החופש לאהוב דמותך
באתי מתוך אלפי חוטים של תהיות שנפרמו לבסוף

בלדה
הוא היה איש של מקום אחד
לא היו לו עוד מקומות,
כי הוא היה איש של מקום אחד,
והוא לא נזקק לעוד מקומות

ערפילי
בלילה זה גדול, וזה מתקרר ומתקרר
לתוך העור, לתוך העצמות,
בדלעת שיושבת לך בתוך הלבלב
את מתעצבת, את בוכה,

ג'ננה
טראמפ קיבל מכתב מאוד מדאיג מ-קים
קים כתב שהוא יושב על חבית של חומר נפץ,
והוא הולך לפוצץ אותה מעל שמי מקסיקו

דיאלוג
- אז טוב לך ככה?
+ איך?
- להיות מחופשת למקטרת?
+ לא משהו.

מצב
אני חופף את ה-שיער עם שמפו נגד זה וזה ובעד זה,
שמנקה עד השורשים, עד הקרקפת
אני חופף את שיער הערווה, שיהיה נקי וריחני ורך
אני מסבן את פלחי התחת, כדי שהתחת ינצנץ

ג'ננה
יש לי מצב-רוח למנגינה כזאת נוגה,
שמתפשטת בעצמות ומרחיבה את החלחולת
יש אותי מן בן-אדם, לא ישר, לא תם,
שמסתגל בקלות לחיים בזויים

אינטרוספקטיבי
מתעורר מתנומה של שנת צהריים,
רואה את קרני השמש זוחלות על הקירות,
נמוגות כשהשמש שוקעת

שיר ילדים
הוא רוצה להיות חבר שלך!
קראה מרי וצחקה בקול גדול.
תהיי חברה שלו, תהיי!
גלי הסמיקה והתבלבלה,

בלדה
לקחתי את הלוויתן והגעתי לדלפק במלון פלמינגו
המקום שרץ שוטרים לפני הוועידה,
לאף-אחד מהם לא היה מושג ש-רק בדרך לכאן,
עברתי על לפחות עשרים חוקים פדרליים

בדידות
אני שמעתי אותה צורחת ובוכה שזה לא בסדר
"מה לא בסדר?" שאלתי אותה
"הכול, הכול!" היא ענתה,
ומשכה לעצמה בשערה בפראות

מינימליסטי
היא עזבה את הבית בעצבות
הלכה לחלק ארטיקים ליושבי הגן
גילתה את סוד החיים וסוד ימי ההולדת
ושיפרה את איכות חייהם של מיליונים

פואמה
אני עייף בשישבת, ולא בא לי,
לשמוע את הקיטורים שלך כל הזמן כולו
גם אני ינשוף, גם אני תנשמת,
ואני קורס מהענף עליו אני יושב

כשיש לך אבן ביד, זרוק אותה לסיר
אוסף מים ושמן, תבלינים
בצל קצוץ, תפו"א ועדשים
ערבב היטב, חכה שעה קלה

בלדה
מר שטרן הלך בכביש צדדי
לעבר הגן הציבורי
לחזות בפריחת הפרחים.

מקבר
זנב שלי נכרך סביב צווארך, וחונק אותך,
אין לך סיכוי נגד בנו של השטן
המזלג שלי ייקח אותך וייצלה אותך מעל הכיריים
אתה נעוץ על מזלג כמו מרשמלו מזוין

מקבר
זה היה יכול להיגמר אחרת
כשהוא מטביע את ראשו בגיגית ומדמה טביעה
או מוצץ את לשד החיים מהבחורות שהוא אוהב
זה היה יכול להיגמר במשחקי אמת או חובה,

דיאלוג
"וואו, איזה פרצוף תשעה באב יש לך,
מה קרה?"
- שבוע קשה, יקירי, שבוע קשה,
תן לי משהו לשתות.

אהבה
את באמת משהו מיוחד,
אני לא יכול להיות אדיש אלייך
באמת יש בך משהו שאין בכל אחת,
זה רואים מיד

דיאלוג
הוא עבר על פני המשוכה,
והמשיך הלאה
אמרתי לו זה לא בסדר,
אתה לא יכול להתעלם מהמשוכה

דיאלוג
גמרתי אתך,
הכול עובר כל הזמן מעל העיניים,
אני לא יכול יותר להחזיק מעמד,
אני פורש.

מצב
אז הם משחקים איתי,
ות'אמת, אני נהנה מזה
אני לא נותן להם יותר מדי,
רק אצבע,

גיהנום
אין תנאי מחייה בסיסיים מבחינה רוחנית ושכלית!
לאדם עם שבעים אחוז נכות,
שחי כמו כלב!
כמו כלב!

פזמון
לצחי יש סימפטיה לנשים פראיות
משיכה מינית, משיכה מינית
יושב לו באמבטיה ומשפשף את השרביט
דחף לא ידוע, ממש מנהג קבוע

ייסורים
ואם המשקל יותר כבד
ואין דברים לעשות מלבד להתאבד
ואם מישהו רודף אותי עכשיו
והמשקל של העולם...
כבד

אהבה
אני לא יכול לראות אותך בוכה,
את יותר מדי כזאת מצויינה
אולי נעשה הליכה בגינה,
ונקטוף שושנה אדמדמה

מינימליסטי
סופלה עם ויטמין סי לחשק המיני.
גם אני אוהב אותי.
טוב לחרמן את עצמי,
גם אני חושק בי.

הרהור
זה לא סופי שהיא בחורה
כאילו, היא בחורה, אבל זה לא סופי
כי אלכס רוצה אותה, אבל לא בתור בחורה
אבל אולי היא לא בחורה

כמיהה
מתוקית, את בוודאי מבינה,
שאני רק צחקתי כאשר אמרתי,
שאני רוצה למחוץ לך את השדיים,
בשתי ידיי

קצרצר
מתחת לסדין יש יצור נורא,
עם שני ראשים, ארבע ידיים וארבעה רגליים
מתחת לסדין יש גבר ואישה

בלדה
מה, הבאתם לי מתנה?
אבל יום ההולדת שלי רק עוד יומיים.
אוי, איזו התרגשות,
באמת היה לי יום רע וקשה,

רומנטיקה
אני ממש קרוב הלילה
ואני מרגיש כאילו אני נע בתוכה
שוכב בחושך
ואני מרגיש שאני מתחיל להכיר אותה

גיהנום
ירחים בעיניים, שמשות באישונים
אנחנו מתקלפים
עירומים ולא חיים
נופלים ולא נוחתים

פואמה
אני הייתי חזק מהחורף,
אני הייתי חזק מסופה
לצמוח מכלום שהיה לי,
זה סוד הכוח שלי

מצב
נגמרו לו השמיים, יש רק תקרה
שלושה בקבוקי פלסטיק מונחים על השולחן,
רק אחד מלא, כדי מחציתו בגזוז אדום
אני מביט על תמונות הקדושה של הרשב"י
עם מילים קדושות וציור שלו בפנים קורנות

מינימליסטי
ביום כזה שבא ועולה ואין שמש בסביבה,
איש החול משחק עם המגלשה,
והילדים יוצאים לגינה.
אביך היום והרוח משחקת בתודעה,

דיאלוג
- שלום, אני מדריכת כושר מאמריקה.
מה עושה? איפה עובדת?
+ אני תרנגולת שמטילה ביצי זהב.
יש לי עסק לשיבוט קופים.

שיר ילדים
התנדנדתי על הנדנדה
היא עלתה וירדה, עלתה וירדה
בצד השני של הנדנדה הייתה היא
גם היא עלתה וירדה, עלתה וירדה

דיאלוג
+ גיא, אתה יכול להחליש את המוזיקה?
- את רוצה להזדיין?
+ כן... בטח...

בלדה
מקס עובד על רכב המלחמה בו הוא שולח דלק לפראיים, שמשלמים
הפראיים משלמים בזהב, והם כורים אותו בעצמם מהאדמה
אחדים מהם נהרגים לפעמים בתאונות הכרייה
יש לפראיים מעט מים שהם שואבים מבארות, מי תהום

תחושתי
על המדרכות קבצנים, שיכורים ונערי רחוב,
וגם זונות וזונים וסוחרי סמים
אין לו בעיה עם גראס, אבל כימיקלים לא
בין הבתים הגבוהים זוחלות המוניות

אמונה
שאנשים יאהבו זה את זה,
על אף המחלוקות
כי זה לגיטימי לחשוב משהו שונה מאחר,
אבל זה לא לגיטימי לשנוא בגלל זה את האחר.

קינה
בואי בואי בואי אליי,
ננפח בלונים, נלעס מסטיקים
אני לא יכול לראות את מי שאני לא יכול לראות

בלדה
יש לי נוקייה
טלפון נוקייה
טלפון נייד נוקייה
טלפון נייד חדש נוקייה

דיאלוג
נזק מוחי,
יש לך נזק מוחי
אני לא יודע מה אתה יכול לעשות בנידון
למעשה, אתה לא יכול לעשות כלום

פארודיה
בן 30, מטר ושבעים וקצת,
עיניים חומות ושיער שחור חזק,
מחפש ת'אחת ומחכה להתרגש,
דרושה כלה. חליפה כבר יש.

ארספואטיקה
הראש שלי יושב במזנון של נטלי
מעשן סיגריות יבשות מתחת לגגות הרותחים
רואים את הזריחה לאחר ליל שימורים
אולי העשן יתפזר ואפשר יהיה לראות
את הדרכים נפתחות
מהמזנון של נטלי

רומנטיקה
העץ התנודד לו ברוח
ירדו הגשמים בשדות
שנינו בנוף הפתוח,
רקדנו לאור גחליליות

דיאלוג
- חמש צ'סטרפילד זה מעט מדי,
תביא לי פאקט.
+ חמוטל, חמוטל, עם מי אתה מדבר?

פואמה
מתהלך לי ביינות להרים חשוכים
שם חושך מצרים ולי אין דבר
גם לא קנקן של מים או שיר
לא זיכרון של היותי קטן

פואמה
נימפת הכבישים בוחשת בשדות ירוקים
מתפלאת חרש מדוע עזב אותה אהובה
זרע בשלכת של חרדל והעולם טובל בכתום
אמר שילך ולא היה לאן, אז נשאר במקום

ארספואטיקה
ואולי אתה עבד במפעלי המילים
אבל בגדים צריכים להיות על גוף,
אחרת מה הם שווים

מינימליסטי
ניקוטין נסע נע לתוך עלי נענע
פיטם פטרוזיליה ופיצח פרש
מצעד מרוגז היה למשא על פלוני
כבש מדבקה בתוך מדגרה מידה כנגד מידה.

בלדה
המפלצת יישנה,
אמרה נירה הקטנה
היא הביטה במבט מלא משמעות בנתן
אני חושב שזה בסדר, אמר נתן

בלדה
המפלצת יישנה, אמרה נירה הקטנה.
טוב מאוד, אמר נתן.
אבל מתישהו היא תתעורר, אמרה נירה הקטנה.
אין מה לעשות, אמר נתן.

ג'ננה
אז מה, את רוצה לסגור עניינים בינך לבין...
אני לא חושב שזה העניין,
אני חושב שאת פשוט מיוחמת
נכון?

כאב
רחצה אטית במים צוננים,
כמו קערת קרח מתהפכת על הפנים
כמו ערסל נודד בדיונות קרירות,
כמו הנשימה החיה של חמצן עשיר צונן

ג'ננה
עבר היום
גם אתמול עבר וגם שלשום
רק אני נשארתי לבד עם הזין ביד,
וחיפשתי קוס חם ולח לתקוע אותו בו

פואמה
היא משתחווה לטלוויזיה
חיפשתי אותה בזמן אחר, במקום אחר
הילדה שלי משחקת בטלוויזיה,
מדברת על נסיכות ואבירים

ג'ננה
הילדות של היום הן נסיכות,
שהופכות להיות מלכות,
שמבינות שהן לא ממש מלכות,
ואז מתאבדות או הופכות רעות

טבע
יצאתי לי לנסוע באחו, בין הציפורים המצייצות ירוק
שמעתי את וויש המנועים, שמיים כחולים התחככו באספלט
הלימונדה נזלה בין הצינורות, המנוע פעפע לימון
אמרתי אני רוצה אחו, מכאן עד סוף העולם

בלדה
מצב-רוח שקט-שקט בלי פינק-פלויד ברקע
היא מצביעה השמימה ואני רואה דם
"כל יום השמש נטבחת על-ידי כיתת יורים,"
היא אומרת, ואני נשאר תמה

ג'ננה
נפלא לי, נפלא לי, נפלא
איך הכול זורם במנוחה
בלי שעלת או יבלת,
אני נמצא בשלווה גמורה

כעס
הוא יהודי והוא הולך לברלין על דעת עצמו
מי עושה דבר כזה? רק שמאלני עם שכל עקום
אני מזרחי ואפילו אני לא הולך לברלין

דיאלוג
+ אז הוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי
- אז להרוג אותו?
+ הוא נתן לי כסף למונית, והתקשר לראות שהגעתי
- אז להחיות אותו?

בלדה
מה יש לו לעשות?
כל היום מקשקש בזנב,
רודף אחרי חתולים

ג'ננה
הנרגילה הזאת מסוממת על כל הראש.
אני אקנה לי אחת חדשה שגם פותחת רגליים.
מה את דוחפת לי את המאפרה לתחת, מה?
אני צריך לעשן מהתחת שלך?

בלדה
יצאתי בעקבות השמש כשהשמיים שקעו באופק וצבעו את הדרך אדום
ילדים כאלה קטנים ניסו להגיד לי שאני טועה, אבל לא הקשבתי
להם,
שינסתי את מותניי והלכתי בטוח ויציב לעבר מקום המחר

קינה
עיניים מביטות באופק מרוחק
עיניים יודעות משהו
אתה לא תזיק לי
החיים נפלאים

פואמה
זמני עבר, גם זמנך עבר, גם זמננו
אני אוהב לאכול לך את הלב והעיניים,
אני מבקש סליחה
בואי אליי בשמלת כלולות שחורה ונעשה ירח-דבש על ספינת רפאים
טרופה

פזמון
את ואני לא נולדנו באותו כוכב הלכת
חג שמח מלא חיוכים,
מעודד אותי תמיד
בא לי להפריח בלונים

דיאלוג
אז אני יושב לי בזולה שלי, יענו בסתלבט, ומעלה עשן כחול
מהמקטרת שלי.
גנבים גונבים לי את הנשמה, אבל אני בסדר עם זה, יענו, לוקח את
זה באיזי.
ואז הוא אומר לי, הוא אומר לי, דפקתי אותה אתמול. ואני כזה...
מה?!

בלדה
התנהגותו לא השאירה ספק -
זה הסוף לחלומות הרכים והמתוקים
שהמשפחה הזו חלמה זמן רב.

סאטירה
היא הייתה מתלהבת מהמלפפון של סבא ג'ו
סבא ג'ו ידע שהיא מתלהבת מהמלפפון שלו,
וטיפח אותו בכל הזדמנות
הוא נתן לה ללטף לו את המלפפון

צמד שירים
ממשיכים להכות בברזל החם, כל עוד הוא שורף
הלילה הביא אתו סיפורי רצח וכאב,
ואהבה שמדממת על סדינים לבנים

הרהור
התגעגעתם אליי?
גם אני התגעגעתי אליכם, חברים שלי.
אני מצטער שלא יכולתי לכתוב פה בזמן האחרון...
אבל היו לי עיסוקים.

ארספואטיקה
ניפגש ליד הגשר,
בעצם מתחת לגשר,
ונכתוב עד אבדן חושים
במטרה שלא נשיג לעולם

בלדה
בהקדם, הוא אמר לי, בהקדם.
אני לא התרגשתי מזה שהוא דוחק בי,
ישבתי בשושו על האסלה ושיחקתי בטלפון,
למרות שמזמן גמרתי לחרבן.

יחסים
מגעילולה, הוא אמר,
איזה מן צורה זאת,
לצלם את עצמך מזדיינת?

אלגוריה
מה אתה שותה?
חם או קר?
קפה או מיץ?
קולה או תה?

ג'ננה
הוא הגיע אל הארץ בדרכים מעט בזויות,
הוא היה סוחר סמים, הוא לא רצה להתגלות
הוא סימם את כל הארץ בצבעים והזיות,
הייתה לו מעבדה ודיפלומה לרוקחות וכימיה

רומנטיקה
בצל לדמעות שלך,
בצל, הרבה בצל לדמעות שלך

אינטרוספקטיבי
מה מתייבש בשמש, ולמה הוא מחייך
אה, הלו זה בני המציל,
בני, מה אתה מתייבש על שפת הבריכה?

צמד שירים
בישלתי עוגה נפלאה
ליום הולדתה
קישטתי בפרחים
הרבה ירקות מבושלים

צמד שירים
אבל כשהוא בא, סתם כך, הוא רצה רק דבר אחד,
והיא ידעה את זה
הוא פיתח איתה שיחה, והיא זרמה אתו,
שעת לילה בגן ציבורי באמצע כיכר

הומור
כי למה לא בעצם אם זה חי?
אז מה אם זו נעל, היא חיה,
עובדה שהיא צועדת על פני הרחוב
אבל למה יש לה אורות מהבהבים בסוליות?

מצב
היא יושבת לידי עם סכין ומזלג,
חותכת סטייק ומכניסה אותו לפיה,
ובולעת
ברקע מתנגן פינק פלויד בדיסק השני של האוסף,

גן עדן
ילדים קטנים משחקים סטנגה
ואני אוכל ארטיק
הארטיק מטפטף על הפנים של חברה שלי
שמשתזפת בשמש

הומור
אני לא ראיתי את הסרט שאת ראית,
ואני לא מיומן במונחים המיניים של הדברים,
אין לי מושג לאן את מכוונת את השיחה,
ומה אני אמור להגיד לפי התסריט

צמד שירים
היו לו סיבות
הוא לא רצה להגיד אותן
אבל בכל זאת היו
לו סיבות

אלגוריה
הוא עישן סיגריה.
"סיגריה, למה את רוצה שאני אעשן אותך?"
הוא שאל אותה

בלדה
הוא הלך ברחוב שיכור
הוא הלך ברחוב מסטול,
אחרי שיצא לקנות סיגריות
הוא לא רצה לצאת מהבית,

ערפילי
נגמר לי הזמן, השעון מתקתק
עוד מעט היא תבוא לקחת אותי גיהינום שלה
לא אני טוב לי להיות גיהינום שלי,
עדיף להיות גיהינום שלה

קצרצר
אם אני לא זמין,
סימן שאני עוסק
במין.

בלדה
"בואו, בואו, אנשים,
ותשמעו סיפור שלא עולה פרוטה
ואם אתם מאמינים -
שיחקנו אותה!"

בלדה
ביללות התנים הרעבים הוא ביקש נפשי
לא הייתה לי תקווה שאחיה עד הבוקר
רצתי יחפה בתוך היער הסבוך,
כפות רגליי זבו דם

רומנטיקה
ירח צף על המים
ירדו כוכבים ממרום
שנינו בים של שמיים
נסקנו רחוק אל הכפור

דיאלוג
+ אמרתי לו -
"הלוואי שמישהו יאהב אותי כמו כל היתושים האלה"
ואז הוא הציע לי לשכב אתו.

קצרצר
פתאום הוא הלך לגן...
ונפל.

פארודיה
ואולי
לקרמבו אין עתיד
אוכל אותי
ביופי המגניב

ראפ
אבל האמת שאני מציל ידוע,
אני מציל אנשים מטביעה בחול,
זה רשום אצלי בפנקס הזהות,"מציל ידוע מטביעה בחול",
הנה, תראה!

קצרצר
סללי לי דרך אל חוכמתך

אינטרוספקטיבי
לא רוצה להתאבד,
הוא אומר לה
והיא שותקת את שתיקת הדג שלה
הוא ראה פעם דג נאבק להימלט מצמח טורף

אהבה
אני יודע שאת יוצאת עם מישהו אחר
את דבר קטן ששייך לי
יש לך מאכלי ים שאת אוהבת
והרבה גברים עשירים ששולחים לך מתנות

פזמון
אני ניצוד, אני מחפש את עינייך
בלי הכתר - שום דבר לא בהיר,
עם שחר - הציידים יוצאים לצוד אותי

סאטירה
"אני מעשן רק סיגריות קאמל נטורל, כל השאר לא לרמה שלי."
מה זה נטורל? מה לא לרמה שלך? למה, יהיה לך סרטן משובח יותר?
"כשאני עם בחורה במיטה, לא עומד לי. אני צריך לפחות שתי
בחורות, ושיהיו דוגמניות."

קובץ שירים
בואי איתי, סניוריטה,
האמת שמעולם לא עזבתי אותך

פואמה
קמתי על צד שמאל,
ובחלון ספינת מלחמה שטה,
להבעיר את שטח האויב

בלדה
האסיר נמצא מת בתאו
הוא מזוהה עם החמאס,
ויש שמועות שהוא הצהיר "הצהרות בגידה"
בדרך האידיאולוגית של החמאס

מצב
גבר מאבד את החשק המיני שלו בסביבות גיל 40
אישה נשארת חרמנייה גם אחרי גיל 50
בגלל זה טחנתי את כל בנות הארבעים שהכרתי כשהייתי בן עשרים
פלוס
כי הגברים שלהן לא יכלו.

פזמון
אבדה התקווה מהעולם
נשאר רק ללקק את הזמן
לעשות סקס חסר משמעות
לזמר שיר לכת ישן

זכרונות
אני הכרתי אותה במקרה ברחוב,
היא הייתה יפה מהסוג של שחקנית צעירה,
אבל לא מטופחת במיוחד
מיד נדלקתי - אחת כזאת אני רוצה לזיין

ארוטי
אני מתפשטת לי בסוטול שלי,
וככל שאני מתפשטת יותר,
אני רואה את האיבר שלו מזדקר יותר

ארוטי
סקס על הבוקר זה לא משהו שאני רגיל אליו
סקס בכלל זה לא משהו שאני רגיל אליו... אבל לא משנה
אני ישן ומתעורר לתוך ריח בושם מענג,
בושם כזה שגורם לך לחשוב על חמוקיים של נשים,

הומור
פריק עצבני ושרירי הולך ברחוב,
רואה מישהו יושב בחצר של מסעדה, אוכל
מביט בו
מדבר אליו

אהבה
היא עזרה לי באופן ידני לפרק את המכונית הישנה,
ולהרכיב את המכונית החדשה, שנראית ממודל יותר ישן,
כמו המכוניות העתיקות בקובה

זכרונות
כולם יוצאים בערב לחצר
העצים מתכופפים בפרי רעיל
כולם מכבסים במכבסה של הכפר
כולם קונים אבקת כביסה בדואר

ג'ננה
משבר אמון בנכסים הציבוריים אשר ברשות המדינה
דרושה התערבות מידית
ללא ניכוס נכסים רשמי, לא תהיה תוצאה הפוכה לתוצאה ההפוכה,
לכן המימון צריך לבוא מגורמים רלוונטיים, ולא - לא רלוונטיים

בלדה
עברה שנה מאז שנשברה לי הברך
היא משמיעה קליקים כשאני מיישר אותה,
אבל היא בריאה עכשיו, פועלת ולא כואב

דיאלוג
עגבניות שרי זה הדבר,
הוא אמר בהרהור,
מה לא הייתי נותן בשביל קילו עגבניות שרי...
מה לא היית נותן? שאלתי.

"אסיע אותך 160 ק"מ עד...
יותר מזה לא אוכל."

אינטרוספקטיבי
כן, חמים-חמים בתוך הרחם שלך
אני יכול לראות את האור
אני שומע את המילים שאת אומרת,
ומרגיש את תנועות גופך

דיאלוג
+ אני לא מכיר אף-אחד מכם,
מה אתם עושים?
- הבאנו לך עוגה.
+ אני לא צריך את העוגה שלכם,
מוות לעוגה, מוות לעוגה!

צמד שירים
אכלתי את העוגה והשארתי אותה שלמה.
עוגה מאוד טעימה עם דובדבן וקציפה.
אמרה שהיא הולכת להביא עוגה חדשה,
כי זו לא לי הייתה מיועדת, אלא לסבתא שלה.

דיאלוג
"אתה אוכל את העוגה?"
- "לא אוכל את העוגה."
"אתה לא אוכל את העוגה?"
- "לא, אני לא אוכל את העוגה."

מצב
עברה שנה מאז שהתגרשנו
מכונת הכביסה מכבסת לילדות את המגבות והבגדים בכל יום
אני מכינה שלוש עוגות בכל יום
יוצקת שמפו ומרכך על שיערן בכל ערב במקלחת משותפת

מצב
אני שוכבת עם עצמי ולא אכפת לי כלום
יש טלוויזיה, אני משתעממת,
אני רוצה לקרוא ספר, אבל אני טיפשה מדי
אני אוכלת קרמבו והרבה עוגות גבינה,

אהבה
מרדים אותי להישאר כל-כך מאוחר,
כשאת מקלפת את הגרביונים,
ומסירה את האיפור,
ונכנסת למיטה בפיג'מה

אלוהים
עוד אבוא אל סיפך בנפש יוקדת.
עוד אבוא אל סיפך קמל ורועד.

אמונה
איפה שהייתי מקומות נמוכים וגבוהים.
איפה שדרכתי צמחו ויבשו יבולים.
השמיים לא שאבו, האדמה לא בלעה.
להיטטתי בחיים כמו היו בדיחה.

גן עדן
עוד מעט יבוא הגשם וישטוף את כל הלכלוך
עוד מעט תזרח השמש ותיתן תחושת חמימות וחופש
עוד מעט אני אלך למכולת לקנות סיגריות,
והמוכר יגיד לי "מה, עוד פעם באת?"

בלדה
היא התרחצה במים קרים.
אמרתי לה מה את מתרחצת במים קרים,
דצמבר עכשיו וקור אימים בפנים
ובחוץ ואין חימום כי אין לנו כסף.

פזמון
אני אוהב להגיד שלום,
למי שאומר לי שלום,
ולא להתראות,
ומברך אותי בברכת שלומות,

פואמה
עולה ויורד במדרגות
עולה ויורד במדרגות
אין לו מה לעשות
אני מכניס בו אגרוף כדי שיעצור

אינטרוספקטיבי
אובך מתמוטט גג מכונית שלך
ריח בנזין בנחיריים
שותה דלק, נושמת אדים ורעלים
אנשים דביקים, מסטיקים נדבקים

בלדה
הוא הלך, הוא הבטיח לשמור על קשר,
הוא באמת התכוון לשמור על קשר
אבל הפסיכיאטרים והעובדים סוציאליים שאצלם היה מטופל,
מחקו כל זכר שלה מהראש שלו,

בלדה
לפרק טנק כדי שהיא תחזור אליי,
זה לא מוסרי ולא חוקי,
בעיקר כשזה טנק גנוב
אבל היא אמרה שזה יסמל עבורה,
את פירוק העולם מנשק,
ואת קץ המלחמות

פואמה
תמיד המטומטמים הם אלה שקופצים בראש,
ומכתיבים את סדר היום, לא רק לחברה שלמה,
אלא לכל המדינה ולכל העולם,
עד שנדמה שכדור הארץ הוא בור שופכין גדול

בלדה
הילד שלו היה גדול, אבל הוא לא ידע מה לעשות אתו
אולי לטגן אותו, אולי לבשל אותו, אולי לצלות אותו, אולי לקצוץ
אותו
"לך, נערי, והבא לי דם מהבאר, כי צמאה נפשי לדם טרי,"

ג'ננה
האנרגיות שוב בקצב קבוע של פעימה-פעימה,
וכל העגבניות בשלו מזמן והפכו אדומות כמו הקוס שלה
יש לה עבודה לעשות,
לפתוח רגליים רחב-רחב, ולתת לכל דכפין

ג'ננה
היא הייתה עוקפת בסיבובים את התמרורים,
ומקפצת על פסי האטה כמו איילה
היו לה רעיונות מוזרים, נלוזים,
איך להפוך גברים עצמאיים לשפוטים

סוריאליזם
דופקים אצלו בדלת והוא לא שומע,
כי הוא גם חירש צלילים
הוא אומר שהוא שומע מים זורמים,
כש-כל השכנים מכסחים את הדלת שלו לעשות בו שפטים

אינטרוספקטיבי
הוא מתרשם מהצעצוע החדש
בסך הכול פורפרה, אני אומר לו
אבל זה מגניב, הוא אומר,
מסתובב ומסתובב במשיכת חוט

בלדה
עיריית רמת-גן דורשת מעיריית שדרות
לאכול לאפה בלי ריבה כי זה מתוק
ואילו עיריית שדרות דורשת מעיריית רמת-גן
לסתום את הג'ורה שלהם לפני שיהיו פה צרות

וידוי
ישבתי מול המחשב,
ומשעמום התחלתי קצת לשחק עם עצמי.
ואמרתי אם כבר נראה פורנו במחשב.
תוך כדי פעולה אטית והססנית,

בלדה
הוא קוטף תפוזים בחצר של השכנים,
והשכנה שהחצר שייכת לה זוממת על הזין שלו
בינתיים בעלה של השכנה נוטה למות,
שוכב על המיטה, לא יכול לזוז

בלדה
בשעת לילה זחלה הצינה
אל עיניו של הזקן
כשהמדורה כילתה את עצמה
וכבתה

צמד שירים
עכביש גדול מטפס אל הגג
עמד ילד באמצע הרחוב וצרח -
"אימא, תראי, עכביש ענק!"

מצב
עכברים מכונפים מטיילים בלילות במעופם בין בתי השכונה
הרוח שורקת מנגינות של שטנה
אולרים נשלפים, מבתרים גוף בגוף
על צגי הטלוויזיה פסקול זוועות

ג'ננה
הפלצה היא כמו מנגינת הלב
מצערת, אך עם זאת מבדחת

בלדה
כל-כך קר לי עכשיו.
אני יושב בדירה מפוארת,
קומה עשרים ושתיים,
ולא מצליח לראות את הנוף,

אכזבה
מוסטנג סאלי,
כנראה שאת צריכה להאט את המוסטנג
את מתרוצצת בכל העיר,
כנראה שיש מי שמאכיל אותך ולא אוכל

סוריאליזם
הילדים הלכו בשיירות,
כמו ברווזים ממושמעים אחרי אימא ברווזה
רק שאימא ברווזה הייתה התסכול

בלדה
כל הדרך ללאס ווגאס,
מכאן במכונית אדומה פתוחה מה אני קורא לה הכריש
ללכת שבי אחר הזונות צבועות השיער,
הסופרות כסף בבנקים בציפורניים מודבקות

טרילוגיה
יש לי את אותו החלום כל לילה
נופל על הרצפה ומתעורר
מאז שהיא לא, גם אני לא
והרצפה ממשיכה להישבר

ג'ננה
עברו שנים מאז זיינתי אותה,
אבל היא לא שוכחת, לא סולחת,
איך לקחתי את בתוליה בערמה
ועכשיו היא חוזרת להתנקם

דיאלוג
אני רוצה להגיד לך אדון,
שקרעת את לבי, קרעת, קרעת
מה אתה הולך לעשות בנידון?

פואמה
וכל היום אני מחפשת את האיש ש -
לימד אותי להתקשר אל הבריאה
הוא שוכן במבואות הכפר, ליד עץ הנדנדה
ידיי עטופות סבל, ואין לי מנוחה

פזמון
ראיתי אותה, ראיתי אותה,
בזה לי בלב שלם,
אומרת אתה לא שווה,
כי אתה מזרחי

קובץ שירים
הייתה נפלאה עם שיערה השופע וקול המלאכים שלה
ביקרתי אותה הלילה בחצות כשאני מתפעל מיופייה
חזרה על אותו המשפט - "אני לא רק אריזה"
והראתה לי את נפשה הרקובה.

ג'ננה
"אני רוצה כזה," היא אמרה והגישה לי את עלון הפרסומת.
"היא לא לובשת כלום!" הזדעקתי,
לנוכח האישה הבשלה העירומה לחלוטין בשער
"עמוד שמונה," היא אמרה

ג'ננה
יושב לי על שולחן, רגל פה רגל שם,
יושב על השולחן, מלקק את מנורת התקרה
אוסף שאריות מ-כל מיני חלומות
ותמיד-תמיד מפליץ בצרורות

קינה
עמותת "רעות" בירושלים הרגה את אימא שלי,
ולאחים ולאחיות שלה לא היה אכפת,
כמו שלאחי ולאחותי לא אכפת ממני.
זה מה שיש לי להגיד.

אהבה
הייתי מסטול מדי בשביל להגיד לך די
כל הנשיקות שספגתי ממך, לא ריפאו את נפשי
את עומדת בשביל, וכל הגברים מסביבך
אני לא נאבק על אהבתך

ארוטי
איזה מן אוצר זה שנמצא אצלך בין הרגליים
אני רוצה לטעום אותו
תתני לי לטעום אותו?
למה לא?

מקבר
העץ עמד עקום ואתו כל עלוות העלים,
שנשפכה אל האספלט המלאכותי מצד אחד,
ונשרף בשמש עם הפנים אליה מהצד השני.

שיר ילדים
עם כל האהבה שבעולם,
הם לא הורידו לי אצבע,
רק עקרו לי ציפורן

הרהור
עץ או פאלי, איך נפל הפור
והאם זה משנה אם יצא עץ או פאלי,
כי בעצם הוא מחליט בלי קשר לתוצאה
הרי הוא לא אומר להם -

בלדה
היא אישה זקנה,
שפעם ילדה לזקן בן אחד,
ש-מת לפני שמלאו לו שנה
היא הייתה צעירה

דיאלוג
"תמיד תהיה לנו את פריז." הוא אמר לה, והיא מחתה דמעה
"היו לנו ימים יפים שם, נכון?" היא שאלה
"הימים הכי יפים שיש," הוא אמר וחיבק אותה
"חבל שאתה הולך להישרף בגיהינום לנצח נצחים," היא אמרה וייבבה

הומור
היה טוב? היה טוב, היה טוב-טוב
עד כמה היה טוב? היה דבש, היה דבש-דבש
עד כדי כך טוב? היה תותים, היה תותים-תותים
היה טוב התותים? אכלנו, שתינו, טוב-טוב לנו על הלב

מורבידי
אבטיח לא גדל על העצים
אכזבות גדלות על העצים
וגם אנשים נתלים על העצים
וגם ציפורים מקננות בעצים

ג'ננה
דווקא הוא בלע את האספירין,
ואת האקמול, ואת הקוס של האימא שלו,
וגם את הטלוויזיה והרדיו והחשמל והגז והמים,
וכל ברואי הבית והמדינה והעולם,

טרילוגיה
קמפינג.
אני לא יכול ללכת לקמפי
כי יש לי ילדה להאכיל
ואני המפרנס בבית.

מצב
שישי בערב, יצאנו לבלות.
אני ואשתי כמו פעם.
לא היה מקום במסעדה,
נקלענו לסרט מחורבן,

ג'ננה
זונות, כולם זונות...
אתה זונה? אימא שלך יוצאת ברינה
מוצצים, כולם מוצצים...
אתה מוצץ? איבדתי את הקוצץ

בלדה
אנחנו יודעים הכול על כולם בעיר הזאת
השולחן שלנו מכונה "שולחן הכנסת"
הוא גדול יותר מ-כל השולחנות בבר,
ומאכלס את כל העשרים איש שאנחנו

פואמה
אחוזי טלפיים בנויים לתלפיות
ציפורניים סכינים ושיניים מלתעות
מפזרים עלי חצץ מראשי עצי השלכת
ממלאים פיהם מים - ונחנקים

ארספואטיקה
כאילו אם אני אגיד -
היא קוסית שרמוטה, יודעת את העבודה,
הייתי טוחן אותה 24/7
הייתם חושבים שאני ערס טיפש

ג'ננה
בזמן הזה שלי - אני שואף לאפס
וזה טוב מאוד, אין ממה לחשוש
בזמן הזה שלי אני מונח על אפס
ואין מה לעשות - אין לי עשיריות

בלדה
כל היום הוא דיבר על ההתאבדות שלו,
איך בעטו לו בראש כשהוא היה בן 25
הוא חשב שהוא כבר עבר הכול, בגיל 25

ג'ננה
עשרים, שלושים, ארבעים מעלות,
ואני מי אני איפה אני
לוקח את החפצים שלי המתכהים,
פורש לסוף-שבוע לכמה ימים,

פזמון
הם יצאו לדרך על סוסים
אלף שדים ועשרת הרוכבים
נלחמו ב-מה שמו איפה,
והביסו את מה שמו

ג'ננה
שתיתי פאנטה, שזה צהוב מאוד
נדמה יש רגע של שכל ושפיות לפעמים
אני מדליק טלוויזיה ורואה אותי מקריא שירה

פזמון
התעוררתי ואת לא לצדי -
פאנקי טאן!
הבוקר רק התחיל לחיות, מלא בהבטחות,
ואני פוסע

ארוטי
זה מרגש, איך שאת מדברת
איך שאת פותחת את הפה
אני מרגיש צורך להשחיל לך משהו חם,
לתוך הפה, אבל אני מתאפק

ג'ננה
כוחות של הטבע זה משהו יוצא מהכלל,
כמו למשל אניטה וחואן,
הם היו זוג שושנים,
הם צמחו בערבות אפריקה, והיו מאוד צמאים

אינטרוספקטיבי
מה שקורה כאן בלילה, אני לא יכול לדבר
עורבים פושטים עם ערב על חבלי הכביסה
השמש שוקעת ולילה יורד,
גשם מתחיל לרדת, ויוצאים העטלפים

קצרצר
פופ פופאיי היה מלח נועז
תמיד היה ראשון
הוא בא מהים, ושם נשאר
אבל התקבל בכל הבתים בברכה

בלדה
נשימות בודדות, מרחבים ריקים,
שמיים בודדים, ובתוכם עשרים רוכבים
מתפתים להציל את הנסיכה
כאילו היא לא יכולה להציל את עצמה

ארוטי
בכוסית הצבע טובל המכחול
נוטל עוד קמצוץ צבע אחר
ומצייר אותך עירומה ובוהקת
נחשקת חושקת מזוקקת מזדקקת

ראפ
אני פושטק אני ולא אחר
יש לי זין, אני מוציא אותו
אני נועץ בך ביס בבוקר
אני נועץ מ-כל הלב

קינה
ביינות החושך חשכה מתגברת
מטילה דופי בשעות בין-ערביים
על ערש דווי עלם אוהב
חרמשים דוקרים בבטנו ולבו מדמם

ארוטי
חם לי קצת, עד כדי כך,
שלא משנה כמה סקסית את...
לא בא לי להזדיין אתך!
אז תלכי מ-פה! סתם.

אהבה
פיג'מה
אני רוצה להיות פיג'מה אתך
פיג'מה
אני מקווה שאת אוהבת פיג'מה גם

הרהור
אני חושב שמותר להגיד,
שבכל יום שעובר,
אני קרוב יותר להפוך לפיה,
ממין זכר.

אינטרוספקטיבי
החדשות לא חדשות,
והמהדורה לא מהדורה,
והמגישה לא יפה,
והמגיש דומה לשפיך

בלדה
נו, אתה יכול לעשות פיפי, אתה יכול,
אומרת אימא שלו ומביטה בו
הוא עומד מול האסלה, הבולבול שלו בחוץ, רופס,
והוא מנסה להשתין, ילד קטן

דיאלוג
+ לפעמים, כשאנשים מסתכלים עליי,
אני תוהה מה הם חושבים.
- אני חושב על הפיצה שאכלתי.
+ מה?!

כמיהה
לו היה לי פיצה...
אולי אם היה לי פיצה, הייתי אוכל אותה
הייתי אוכל אותה כמו שרעב מאוד יודע לאכול פיצה,
בצורה אכזרית

ארוטי
כשהוא מכין פיצה - זו חגיגה לדורות שלמים
בצק עבה שאפשר לנגוס, משביע וממלא,
טונות של רוטב פיצה עגבניות,
מלא-מלא גבינה מותכת צהובה,

קובץ שירים
לא נראה לי שאלך הביתה עכשיו,
אולי בכלל הגיע זמן להחליף בית
יותר מדי אגו-פלצת רק פוגע בי,
ואני לא רואה מה מול העיניים שלי

ג'ננה
כבר עברו השנים ועברו הימים ונשארנו בודדים
נגמרו העבדים, התחלפו הפראיירים, ואנחנו רעבים
אז איך זה יכול להיות ש-כל יום שלכת?
הלו פעם בשנה היא באה ומזדיינת

ג'ננה
הנה אנחנו מפצחים בדיחות
על קצה אפו של עכבר
ומספרים גרעינים.

בלדה
מתאים לי איזה דוכן פלאפל,
שאני אוכל למכור פלאפל,
ולהאכיל את בני ובנות השכונה שלי
הרעבים.

מינימליסטי
פלוני קלע שומר סחור-סחור מתוכנן
גנרטור גער גרגור חרה חרם מוקדם
סילוק סכנה בסלסלה שאגה שאון
הפסקה - הפעלה, הציף כישרון וצרף

פואמה
בגן חבצלת יושבת גננת ומספרת סיפור
אבירים שגווייתם נרקבת בתוך שריון
מלחמות של חרבות ומרכבות ברזל
נסיכות ערמומיות שמשתמשות בסקסיות שלהן,

פזמון
תן לי לקחת אותך למקום בו יש רק פנים מחייכות
לגונה, מים שקופים,
שמש צהובה שמשוויצה לכל אחד

ג'ננה
שמחה גדולה, שמחה גדולה,
אביב הגיע, פסח בא
פסח - אני לא יכול לבוא היום.
אני - אבל קבענו לחמש!

ג'ננה
ישבתי בבית שלי, חשבתי מה לעשות
נזכרתי שלא אכלתי כל היום, וכבר ערב
מצאתי לחמניות עגולות קפואות במקרר,
ראיתי שיש פסטרמה, האיש קנה

סאטירה
הפסיכיאטר ישב עם ערימה ענקית של קוקאין,
ממש גבעה שלמה על השולחן,
ודחף את האף שלו לתוך האבקה
"זה צריך בשביל שיהיה לי מושג על מה אתה מדבר,"

קובץ שירים
פעם היא הייתה שתויה,
וזזה לאט במרחבי הדירה
היא מזגה משקה בהילוך אטי,
כאילו הזמן האט ממהלכו

צמד שירים
פעם היה פרח שעף באוויר מכוס נייר על החלון
שמש נשברת והופכת לרסיסי כוכבים שמביטים בי
חיוך זוהר מדלת פתוחה מזמין אותי,
מדבר איתי כמו אלפי שמשות שחגות סביב היקום.

ג'ננה
כמו שאת מצלצלת בפעמון וקוראת לי לבוא
אני שונא אותך כשאת מלטפת, כשאת מדגדגת
הם באים ימיי החופש בהם דבר לא נגמר
השינויים של מצבי הרוח בדרך בה את מתלבשת

ג'ננה
החוויה הזו גומרת אותי,
כל פעם מחדש
אותם הקולות בראש,
והצפצופים באוזן

אינטרוספקטיבי
והוא נטע עץ זית בתוך האבנים
וזרוע מקופלת לו סביב הפנים
מגדף את מי, מגדף את עצמו
שואג ביינות להרים עירומים

דיאלוג
"אתה שומע? הייתי אצל מיטל..."
- נו?
"עשינו דברים..."
- אל תתבייש, 'ספר לי.

ג'ננה
"משטרת המחשבות משנה סיסמה, עבור."
לא, זה לא הקטע שלי, אני בעסקי הריגול,
אני מאזין לשיחות, ופורץ חשבונות אנשים,
אתם יכולים לקרוא לי ג'יימס בונד.

בלדה
הוא הלך משם בשלג ולא ידע לאן.
לא היה לו הרבה, הוא לקח רק מעט בגדים.
השלג היה גבוה מאוד על פני הקרקע,
והוא היה צריך לעבור ביער,

שיר ילדים
האגרטל שלו היה מלא פרחים
מ-כל מיני סוגים ומינים
והם הפיצו ריח נהדר

פואמה
כל השירים האלה מדברים על לב שבור,
כמו הלב של ג'יימס בונד אחרי שהמרגלת עזבה אותו
גם ג'יימס בונד הלך להופעה של ג'ימי הנדריקס,
והתלהב מביצועי הגיטרה והביטחון העצמי

בלדה
הוא השקה את העציץ והעציץ פרח
גבעולים מתפתלים, עלים פראיים, ליבות רוחשות
בכסף שהוא הרוויח מצחצוח נעליים של זרים,
הוא קנה עוד ועוד עציצים

אהבה
יופייה כמו אבן חוף חלקה,
שהמים ריככו,
בגאות ושפל
ומעל הירח מכשף את קצף הגלים

ג'ננה
אני לא מבינה מה קורה
פריחת הקורקבן זה דבר שקורה,
או המציאו את זה?
ואיך קורקבן פורח?

פואמה
תווי הנגינה בשערך מנגנים לי מנגינה אחרת
האור השקוע בעינייך הלך ודהה
לנו לא נותר יותר על מה להצטער,
כי הכול כבר נעשה

ג'ננה
תעיפו ממני את השמיכה הזאת, אין לי כוח אליה
כל היום היא מתלוננת למה אני לא מתכסה בה
היא שואלת אם לא קר לי ברגליים,
ושכדאי שאכסה את הרגליים

סמים
פרנקי הלך להוליווד ביום שישי,
בדיוק ב-13:22 ומאז לא חזר
מצאו אותו אחרי כמה שבועות,
מכוסה מכף רגל עד ראש הרואין

דיאלוג
- אהבות כאלו נגמרות בסתיו, אתה שומע?
בחורף אתה יושב עם הלב השבור שלך על המיטה, על השולחן,
(אתה על המיטה, והלב השבור שלך על השולחן,)
ומקונן - אהובתי, אהובתי, למה עזבת אותי...

ראפ
והזמן לא מתאים לי,
להתפרקד לבד
אז אני יושב בשניים,
במקום באחד

גן עדן
עוד רגע קט תזרח השמש,
ויום חדש יעלה
אני אשב לי תחת עץ הקססה,
ואמלא את בטני פרפרים ומתנות

דיאלוג
- בוא אליי פרפר נחמד,
'שב אצלי על כף היד...
בוא כבר!
+ לא רוצה!

וידוי
היא מתחילה איתי
לא אנקב שמות
אני לא יודע למה היא מתחילה איתי,
היא בכלל לסבית

דיאלוג
- הלו, הלו, הלו, צב
+ מה אתה רוצה?
- איפה המפתחות לצוללת?
+ בתחת של אימא שלך

כעס
והם צוהלים, כל הערפדים,
זבי שיניי דמים.
מחפשים בכוח להפיל את האיש שאעז,
למה אתם לא מעזים?

הומור
אבא לא מדבר איתי, כי הוא עסוק מאוד
ניסיתי להראות לו את אוסף קלפי צבי הנינג'ה שלי,
אבל הוא לא רצה לראות,
הוא רק שאל כמה עולה לי הזבל הזה

בלדה
את המים עם הצבע מהבקבוקים,
הוא שפך לתוך שקיות,
ואטם אותן היטב.
ואז הלך אל הגשר.

קובץ שירים
כאילו, הוא די דומה לי, באיזה מובן
אותה צורת עיניים, אותו חיתוך דיבור
יש לו ידיים, וגם לי, וגם אף קטן
והעיניים שלו מדברות כשאצלי הן לא אומרות מילה

אהבה
אני משתין את הממתקים שלי לתוך האסלה
כל לילה אני רואה אותך
תופסת לי את הלב דרך צוהר הנפש,
ומחבקת עד שאני בוכה

פואמה
בצומת גיהינום הרמתי מבטי לשמיים,
עדיין יכולתי לראות אותם משחקים בחול,
דליים קטנים מפלסטיק, כפות גדולות אדומות
יישן ביער ליד עץ זקן, שותה וויסקי ישן עם פקק שעם

בלדה
צוציק הקטן רצה להיות רופא
"למה אתה רוצה להיות רופא?" -
שאלו אותו כל האנשים
"כי אני רוצה להציל חיים של אנשים" -

ג'ננה
אבא הלך לארצות רחוקות מאוד,
הוא הלך לעסות את רגלי השפנפנות
ואני נשארתי בודד עם הזין ביד,
משפשף-משפשף, וכלום לא יוצא

ארוטי
מצצת לי את כל השלוק,
ואני לא יכול להעמיד את הארטיק יותר
אני מקווה שתבואי לפני החתונה לעשות לי טובה,
לפני ש-רק החתן יוכל לפמפם

פואמה
צילום בשחור-לבן של הילדות שלי,
מתחת לעץ האגוז אשר בגינה
מאחורי הבית ליד הממטרה

מצב
מתפתל בצינורות הרחובות החמים
מעל שמש קופחת כמו שדות בוערים
מנסה בקושי למצוא טיפת נחת בסיגריה בוערת בפה
קצת נחמה, קצת עשן, תנו מנוחה, אנשים!

ארוטי
שתי טיפות חמוצות-מתוקות
אטפטף על ישבנך

אינטרוספקטיבי
וכל יום הופך לשבוע,
המנגינות המוכרות שוטפות את הבית
אותם צלילים של אותם מבצעים,
וגם ברדיו אין דברים חדשים

רומנטיקה
כשהוא מנגן עם האצבעות שלו על הבטן שלי,
ופותח לי את הפה בשביל למצוץ לי את הלשון

טרילוגיה
וציפור בינונית אפורה,
נכנסת דרך החלון בתעופה
משייטת בין החדרים כמו דירה שלה,
ומפחידה את כל החברות הקוסיות שלי

ארספואטיקה
זה לא סיפור
זה השיגעון שמדבר

בלדה
"אני אנקום!"
אמר ציץ העציץ ולבש את בגדיו הטובים,
"אני אצא למלחמה לנקום את עלבוני!"
הודיע ציץ העציץ ויצא מהבית.

ג'ננה
הרגילים הלכו לישון,
והאחרים היו על הגגות,
השליכו אבנים וניפצו שמשות,
וגם שרפו רכבים בחיים

אהבה
הוא פגש אותה ליד המזרקה
איפה שהציפורים עפות
אמרה לו מה, אמר לה מה
אולי נהיה אחד עם השנייה

ג'ננה
אז מה אם היא לילה,
היא יכלה להיות ירח
זה לא אומר כלום, אתה יודע,
העיקר שיש לה נעלי ספורט

ג'ננה
אמרו שהוא צמא לספרייט, אמרו יש לו פתיל קצר
אמרו שכשהוא מחייך - יש לו חיוך מר
אמרו שהגלישה מראש ההר הייתה נקודת המפנה
אבל אף-אחד לא אמר שהוא פשוט רוצה -

מצב
צעירה סינית עומדת בצומת דרכים,
ומנווטת את התנועה עם שלטים קטנים עגולים בידיים,
נועלת נעליים שחורות סירה משוחות לכה,
גרביים לבנות ארוכות דקות

בלדה
הנוכחות שלך בבית מרגיזה אותי
אתה דוחף את הזין שלך לכל פינה
אני מנסה להתאפר, ואתה דוחף את הזין שלך לפנים שלי
אתה מנסה לדחוף אותו לפה שלי, לא מתחשק לי

ג'ננה
התרסק לי מצב-הרוח לאלפי כדורי זכוכית מנצנצים,
העוקץ נשלף ואני מוחדר רעלים
ילדים קטנים אומרים שאני טנק פיל,
אבל אני קטן, קצת כמו הם, והם לא יודעים

אהבה
ועל המיטה יש מלא בובות נפוחות מלאות סמרטוטים,
ואני עקרתי להן את עיניי החרוזים כדי שלא יראו,
אותי מאונן וחושב עלייך, כמה את יפה,
וכמה את מפתה בתנועות גופך השיכורות החושניות

סוריאליזם
השיער שלי צומח הפוך על המצח על הקודקוד
מי משתינה בחצר בית בתוך השיחים,
וחושבת שלא רואים?
הלו זו חבצלת,

פיוט
הצמידים האלו קודש הם
וגם כל אשר לך ולך ולך
חוסר האונים הוא מנת חלקך
וגם כל אשר לך ולך ולך

הרהור
אז אני שמעתי את קווין, ועכשיו אין קווין,
וזה עצוב בצורה מסוימת
אבל באיזה שהוא מקום יש קווין,
גם על הדיסק שלי, וגם בעבר

ג'ננה
האזנתי לקולות הדממה
המחופשים לעמודים קטנים קצרים
ולא מצאתי את שאהבה נפשי.
היא הלכה במשעולי הדרום הצחיח

ג'ננה
נגנבתי מהלילה ההוא
בו היית מסטולה מהתחת
כי אכלת פרח.

דיאלוג
- אתה קוסית מהממת עם שדיים קופצות
ושיער שופע ורך ועור חלק ורך
ותחת חמים ונעים ורגליים חטובות
ושפתיים חושניות וקוס מטריף?

ג'ננה
עכברה אכלה לביאה, והביאה תאומים,
והם חיסלו את שארית האורז, והשעועית,
ואתמול היה ממש כתום, כל הרמזורים נזלו,
ההרים הפכו פילים, והילדים תמרורים

סמים
ישבתי על המיטה שלי, יום חמסין, החימום דולק,
ואני עירום כביום היוולדי,
והזין שלי עומד מרוב שאני דלוק, למרות שאני לא חרמן,
לפחות לא לאישה

אינטרוספקטיבי
בכל זאת את חושבת
שזה שאני ענק
הופך אותי לאכזר ואימתני.
אינני אכזר ואינני אימתני,

ג'ננה
חפרתי אבן-אבן במרצפת לגלות את חלומי,
אבל ראיתי רק עקבות נכות בחול
הלילה היה קשה ונורא אפילו יותר מהחורף,
ישבתי מצונף בכורסה ואכלתי את זקני

הומור
הלכנו לנו לקוראת בקפה וקוראת מחשבות
הייתה לה לה-לה ילדות קשה, אני ראיתי תכף
אמרתי לו - "בוא נסתלק מ-פה! זה נראה חשוד! אפילו פלילי!"
אבל הוא רק אמר ש"אסור לסמוך על נשים"

בלדה
הלכנו לקוראת בקפה וקוראת מחשבות
אני אומר "הלכנו," כאילו היינו איזה מאתיים אלף איש,
אבל זה היה רק אני והחבר שלי
אנחנו גם משחקים שש-בש לפעמים

בלדה
הידידה הפתיעה אותנו כשהיא אמרה לנו שהיא
קוראת בקפה וקוראת מחשבות
וחשבנו שזה יהיה משעשע אם תגלה לנו נסתרות

בלדה
הוא היה אוכל את הקורנפלקס ברעבתנות,
כאילו מגיע לקורנפלקס להיאכל
"מה עשה לך הקורנפלקס שככה אתה אוכל אותו?"
היא שאלה אותו בין זיון לזיון

סאטירה
קח את הזמן ותגיד לי מתי אתה חוזר
טסת על מטוס, ארצות רחוקות,
את טעם שפתיי האם אתה זוכר

סוריאליזם
הן אומרות לי שהגיע זמן לכבוש את העולם,
ולא לבחול באמצעים
הן אומרות לי "קח טנקים, קח מסוקי קרב, קח צוללות,
ותפציץ, תפציץ, תפציץ!"

פואמה
מלאים הספקים בתוך הארגזים הגדולים
אותם אנחנו ממלאים
מיצים
הרבה מיצי הדרים, מיצי אשכוליות

צמד שירים
הוא אהב והעריץ אותה,
ותמיד השתדל לר-צות אותה.
הוא היה עבד שלה בגוף ובנפש,
והיא ראתה בו חיית מחמד מתוקה.

ארוטי
הדובון הקטן מושיק,
הוא עייף מאוד, כי הוא זקן
וחסרה לו עין אחת, המסכן
והוא גם כתום מאוד, וסקסי

קינה
ההרים של הבודדים,
שם אתה הולך
עם חרב וצידה,
ותפילה לאל

פואמה
והוא חולם שהשמש גדולה מדי מכדי לראות,
את האנשים העובדים שוטפים בקיץ את המכוניות שלהם,
ואת הנערות על הסקטים עם מגני הברכיים,
והחזיות שנראות כמו רצועה של בד

פזמון
הקיץ לא נגמר, וזו סיבה לחגיגה
לצאת אל הרחובות וליהנות מזריחת החמה
לצאת אל השדות ולקטוף חמניות
להגיד הנה אתה, והנה השמש שבתוכך

קובץ שירים
הגבינה שלי בולגרית.
הגבינה שלי מלוחה.
אותה אני אוכל.
אותה אני אוהב נורא.

בלדה
יצאתי למכור סמים לנזקקים
השמש הלבנה בערה בשמיים,
קרה וחיוורת,
ועננים כמו שמיכות ערפל כיסו אותה

ג'ננה
אני אקח את המשכורת שלי ואעוף לאיטליה
זה מקום מקסים וגם את מקסימה
הוא דומה להררי חושך כחול
ש-מנחשל בגאות ים כחולה

מינימליסטי
השמש זורחת לתוך הקלחת,
אוף!
וכל הגברים חושפים ת'תחת,
אוי!

צמד שירים
קלייד הרים את הכדור לחבטה, וחבט,
הכדור הירוק חצה את המגרש לאורך,
ובוני חבטה בו במרץ ובריכוז,
תוך שהיא שומרת על תנועת רגליים גמישות

ג'ננה
עברה אותי הילדה בווויש,
והלכה לחפש לה אבא אחר
אני נשארתי עם הזין ביד,
וחיפשתי אישה מנוסה שתעשה ממני כלב

מינימליסטי
רעש רפה סנטימנטלי יונק מוקיון
קלסתר פנים צרח פליאה מזג מוקש
נדבן נדנד נדל נד נדנדה
כביש כבוש שמנמן שמע בקול מישהו.

אכזבה
היא דיברה איתי כמה אני מת,
ואיזה יופי שחזרתי לחיים,
אבל זה מאוחר מדי

ארוטי
קלמנטינות בשמש מתפוצצות בין האצבעות
מלקק את האצבעות
דם בשמיים ומיצי תאווה בין רגלייך
אני מקמט שדיים באצבעות חולשה

דיאלוג
+ אתה כל-כך פלגמטי...
- אני מיניאטורה של הדבר האמתי
+ אני רוצה לעשות עליך מורפולוגיה
- אני אתן לך כריסטומתיה

קינה
מכניסים אותי לבור עמוק,
כמו באר,
ומבקשים ממני לסגור את הבאר מעליי,
בלוח אבן כבד.

דיאלוג
- "קנטטת גירושים" זה ספר מדליק
- את מי הוא מדליק?
- את התאים שלי במוח,
התאים שלי במוח הופכים למזרקה של צבעים,
כדאי לך, תנסה גם

ג'ננה
הו, איזה קעקוע גדול יש לו
מעניין מה הסיפור של הקעקוע הזה,
אם יש לו סיפור
אולי אין לו סיפור, לקעקוע

ג'ננה
הקפה הכי טוב במזרח-התיכון
יותר טוב מקולומביה
שתה, בנאדם, שתה
אל תגיד אבא לא יודע להכין קפה

דיאלוג
הילדים שלו בוכים כי נגמר לו הקפה
- "אימא! אבא! אנחנו רוצים קפה!"
+ "תשתו שוקו, ילדים לא שותים קפה!"
- "אבל אנחנו אוהבים קפה! אנחנו רוצים קפה!"

טרילוגיה
נגמר לו הקפה,
הוא הלך לקנות קפה חדש,
אבל המכולת הייתה סגורה
הוא חייב קפה

בלדה
הוא נשאר לבדו, החברים והחברות עזבו,
והוא מעשן כשהוא יושב על כיסא ליד החלון
ועל הכיסא השני יש מאפרה וסיגריות
ובקבוק בירה על הרצפה,

צמד שירים
הוא נמצא שם על ראש ההר,
וכל הרוחות חותכות דרכו
זה לא מפריע אם לא מתחשבים,
בדימומים הפנימיים, השבץ והתקף הלב

טרילוגיה
הוא גורר את הצורה שלו מהחלומות המוזרים לשירותים,
מכין קפה, מעשן סיגריה, מזרים אוויר דרך החלון
ה-יום ממוטט עוד לפני שהתחיל,
אין תוכן רגשי ושכלי כבר בעולם הזה

ג'ננה
מספיק עם זה, אני חושב שזה מספיק,
אל תאכל יותר קציצות, זה מספיק,
מספיק לאכול קציצות, די עם הקציצות,
לא לאכול יותר קציצות, תפסיק כבר

אהבה
אני משוגע על הספרדייה
אישה כזו מושלמה לא ראיתי הרבה ימה
היא מכינה את החביתה הכי טובה בעולם
נוזל עם מיצי חלמון, והחלבון חלומי...

צמד שירים
איך הוא משוטט בחדרים בשחור-לבן לא לו
מפריח בלונים וקופים על אופניים רוכבים סביבו
באוויר יש ריח של מנטה ושל וניל וסבון
הארוחות מתוקות ויש בהן הרבה קצפת.

מקום
וכשגמרתי להכין הוא עדיין לא קם
אז כיביתי את כל מה שצריך,
כיסיתי את סיר המרק בצלחת,
והלכתי לשאוף אוויר במרחבים הלא נגמרים של הנפש

פזמון
לקחתי את המטרייה של סבא,
והלכתי בשביל המוביל,
בו עלה ענן חול מסדום

בלדה
"נקברה בזמן לא חשוב, מישהי לא חשובה,"
היה זמן שהיא חשבה שהעולם יצא מדעתו,
ואז היא הייתה מבינה שבטירוף יש חוקיות,
וזה היה אמור להיות כך עוד לפני שזה קרה

פזמון
נמאס לי לשמוע את כל הדיבורים
את כל-כך קרובה אליי
אני לא שומע את עצמי
את כל-כך קרובה אליי

בלדה
"הודעה למנויים,"
הוא קרא במערכת הכריזה,
"אבדה נשמתכם,
נשרפה הוויתכם,

מינימליסטי
הזרעים לא נבטו מהתרמיל.
הם נורו במטח אש צולבת
שחוררה את הפסל העתיק.
איש הדת ראה ושתק.

רומנטיקה
זה בגלל שאני לומד לעברית,
את התווים האלה שפעם היו מנגינה,
שנוגנה על גופך המתחנן להזיע החוצה,
את המיניות שלו הגלומה בו עמוק מתחת לעור

בלדה
נדלקתי על הקרמבו הזה,
אבל המוכר גדול קשוח,
אם אני אפליק לו קרמבו הוא יפרק לי ת'צורה

דיאלוג
- הוא מתבייש.
= אתה מתבייש?
+ אני לא מתבייש משום-דבר!
כל מה שבזין שלי אני עושה!

בלדה
"כל-כך חם פה, אתה לא חושב?"
היא אמרה בעודה יושבת
עם תחתונים וגופייה
על המיטה שלו בחדר.

הרהור
אז אני מתחרט באמת שלא אכלתי את הקרמבו ההוא,
כי אם הייתי אוכל, זה היה מגרה אותך,
ואז היית שוכבת איתי, ואחר-כך היינו מתקלחים ואוכלים

אמונה
אני לא נכנע לגחמות האבן,
גחמות האבן והעץ המת יכולות להישאר עם עצמם
אני מתפתח, ואני איתי, וכל מה שסביב לי,
כי אין ברירה, גם אם אין מטרה

ג'ננה
חמשירים יוצאים לי מהתחת,
מרוב שכתבתי אותם בכיתות נמוכות
ונשים זקנות אוהבות אותי הרבה,
בתור צעיר בן 20 פלוס

אינטרוספקטיבי
קשר ועוד קשר אני עושה בחוט
יותר מדי קשרים ליותר מדי אנשים
והקפה נמזג כשהוא בא ומתרווח על הספה
אומר לי אהובתי, מה לך, מה קרה

בלדה
הוא מדבר איתי שהוא לא יכול יותר,
שנמאס לו ממני,
שאני לא עושה לו את זה.

הומור
את יודעת שאני אוהב את הציצים הקופצים שלך,
וגם את התחת הענק שלך,
שאני אוהב להכניס לתוכו את הראש.
אבל כשהצעת כאילו בצניעות שאוכל קרקר,

פואמה
כתבתי פוסט חילזון, ארצות רחוקות.
נדמה אמרו לי מה, לא אמרתי כלום.
הפכו אותי על רגליי משערותיי,
ולא הפסקתי די.

מצב
היא מתקלחת, במים חמים
המים חמים, המים שורפים,
את הכאב

מינימליסטי
למה מה,
הם חשבו שהם ינצלו את הרגע החולף,
ולא ישלמו את המחיר?

פואמה
כל יום אני רוצה - ואני רוצה ממך,
אבל אני לא יכול להשיג אותך
כל יום אני רוצה - ואני רוצה אותך,
אבל אני לא יכול להשיג אותך

הומור
"אין קפיצה אחת זהה לאחרת,
כפי שלכל גרגר חומוס יש רצונות ומאוויים משלו,"
הוא אמר ודפק חיוך כובש
אני... מלמלתי, אני באמת לא מבינה מה אתה מתכוון

סוריאליזם
אז הוא שומר את הילדים שלו בתוך אגרטלים
הם צומחים, וגדלים, ולומדים,
והוא מאכיל, משקה ומטפח אותם, כי הילדים שלו הם פרחים

ג'ננה
יש לפעמים אני שומע קולות, כל מיני קולות,
כמו של מנוע מכונית, או מנוע משאית,
ואפילו מנוע של אופנוע

רומנטיקה
זיכרונות מהימים שהייתי ברוש,
וכל הנשים הקוסיות היו מתחככות בי,
וגומרות עליי,
ואומרות שאני הייתי הסקס הכי טוב שלהן

דיאלוג
- למה את לא רוצה ארוחת ערב רומנטית לאור ירח?
+ כי אני לא רומנטית.
- זה נשמע כל-כך יפה בפה שלך,
איך את אומרת את המילה רומנטית...

סוריאליזם
כיביתי את המזגן
השלט האלחוטי שלח קרן לייזר אימתנית ואכזרית
לעבר מתג הכיבוי האוטומטי,
וכיבה את המזגן

טרילוגיה
נעלי עקב אדומות, אני גבר סקסית בטירוף,
תראו אותי כשאני הולכת ברחוב לחפש לי נשים,
שאוהבות גבר גברי כמוני שמעריך אישה,
ומתלבש כמוה.

בלדה
לובש את מכנסי הבד, מה קוראים אותו "מכנסיים אלגנטיות"
מזליף דאו ומסדר את החולצה, לובש ג'קט
בלה, בלה, בלה, מעשן סיגריה אחרונה,
בין קירות הבית הרעב, הבית החנוק
המוזיקה לא עוזרת יותר

פזמון
הלכתי ברחוב, רחוב כתום,
ראיתי בחורה עם שיער כתום
עבר כלב, רצה עצם,
אמרתי לא

בלדה
עברתי חמישים קילומטר בלי לראות כלום,
הפנים שלי היו מכוסות בבד שחור
הורידו אותי ליד החנייה, ואמרו לי עכשיו תלך ברגל לבד
הם נסעו משם, ואני לא ידעתי אם הם צוחקים

קצרצר
היא הייתה יבשה, אז הרטבתי אותה,
עם הלשון ועם האצבעות ועם האוזן

פואמה
אז היא ישבה בשקט, שם בסוף המדבר
אמרה שזה לא יכול להיות, ולא ידעה מה
הכוכבים שטפו את גופה באור של חשמל,
וכל הצרצרים צרצרו לכבודה כמו הייתה מלכה

בלדה
"אני מסרב להיות, מה שאתה מכנה,
נורמלי," הוא אמר.
"לפני שאתה שופט אותי,
תוודא שאתה מושלם,"

פואמה
כשרקדנו אתמול בלילה
כשנפל הירח והיינו שיכורים
כשרגל שלי התנדנדה מ-חוץ לריקוד
כשחצאית שלך נתפסה בריפוד

פזמון
היי, הנה בא הירח שוב,
משהו בדרך שהוא זז...
גורם לי להשתגע
אני משוגעת

כאב
הוא עזב ברכבת הבוקר
אני יכול להעמיד פנים שאני בסדר
הוא לקח כרטיסים, מזוודה ובגדים
אני יכול להגיד שזה בסדר

מקבר
מטלטל את הרכבת בדרך לגיהינום
בארץ גשומה חשוכה, מלאה בורות בוץ
עצים רעים מטים ענפים
צוחק לגשם של עולם לא נגמר

וידוי
אני גבר גברי מאוד בדרכי הלא מאצ'ואית
כמובן שכגבר גברי מאוד אני לא יודע לבשל,
לא יודע לפתוח סתימות בכיור,
ופוחד להחליף נורה בתקרה

בלדה
אתה רמי?
כן.
רמי, אתה מואשם בהחזקת סמים קלים.
בוא אתנו כדי שנוציא אותך להורג.

בלדה
עין שמאל לא רואה כל-כך טוב,
והמוח הלום שינה וסהרוריות
כשהזקן מחכה לאישה הזקנה,
ליד חבית מחוררת ובה מדורה

מינימליסטי
אני רעב לטיפת מלח על לשוני
למעט לימון במורד החך
לאיזו לטיפה מיד נשית ענוגה
לעיניים עמוקות של אישה שיביטו בי,

ג'ננה
אז כדאי שהם יאכלו אותה ביום חמישי,
אם הם רעבים.
לו הם לא היו רעבים, דיינו.
אבל הם רעבים ועוד איך.

דיאלוג
תאמין לי, אם זה היה קל, הייתי משחילה לך,
אבל אין לי זין
לא, זו לא אשמתי שאין לי זין, אלא כי נולדתי בחורה,
ולבחורות אין זין

קינה
באת אליי מארצות הכפור לטרוף את נשמתי
אני עומד בקרקעית באר אפלה ואיש לא רואה אותי
אני מנסה לצעוק, אבל קול לא יוצא
השמיים חשוכים ואין כוכבים ופה אמצא את מותי

הרהור
אני הלכתי למכולת, והיא חייכה אליי, יותר נכון לכיווני
אני לא יודע אם בגלל הזקן העבות, או שמצאתי חן בעיניה באיזה
אופן, או שהיא מכירה אותי באיזו צורה

אמונה
הבדידות
חיסרון הכיס

בלדה
היא תופיע בטלוויזיה עם השמלה האדומה,
ותגיד שלום לבן שלה ולבעלה סימור
איך שלא נכנסים לשמלה האדומה,
ככה עושים דיאטה על ספידים

ג'ננה
החביתה לא עשויה
מזמן התקלפה מהמיטה
יש לה חגיגה גדולה
היא דומה לנימפה

טרילוגיה
רחובות שטופים חמסין, גשם יורד
אנשים עם מגבעת, גברות עם ציצי
ילדים משחקים בחול, בונים ארמונות
אני יוצא על סקטים להרוג את השועלים

מצב
הבנים נים נים, והבנות נות נות
האקדח היה טעון כשהיא ירתה לו בפרצוף,
היא לא ידעה שהאקדח טעון,
היא חשבה בכלל שזה אקדח מים

ערפילי
כשהיא קמה בבוקר לקול ציוץ הציפורים
רוח מבשמת את שערותיה
היא שמה לב ומחייכת, ולא אומרת דבר,
ואז מרתיחה את קנקן המים

יחסים
זה לא היום שהיא אמרה שיש לה אחר,
אבל אמרה שנגמר וגיליתי שלא.
מנפנפת בזנב היפה שלה,
שותקת נבוכה כשאני רומז.

טרילוגיה
שברי שברים שבריריים
של שביברונים
משתברים בשברונות שבורים
על קצה הלשון שלי.

סוריאליזם
אנחנו מתחילים ברגל שמאל, אבל מיד זה יעבור לימין
הרים גדולים מלאים דשאים ומעיינות ביניהם ועצים
אם אתה רוצה קוקה-קולה, יש לך במימייה
זה בסדר ללכת את הדרך גם בראש כואב, אבל מתפתח

בלדה
הם הזדיינו כל הלילה, הזדיינו, הזדיינו, הזדיינו...
אה!
גמרו

טרילוגיה
היום התחיל בזחילה אל עבר חלת הדבש,
שממוקמת בתוך תופת של נמלים דבוקות מתבוססות
ובתוך כל זה שוכב החגב, מצופה בדבש,
בעוד הוא נאבק מלחמה נואשת בנמלים

דיאלוג
- די אני לא רוצה!
+ כדאי לך.
- לא!
+ אל תהיה ילד חצוף!

ג'ננה
הוא ממצמץ בעיניו כל היום וכל הלילה
גם הוא רוצה צמח מוגן
ורואה רק חושך שמשליך על השדות
לו הוא היה בן-אדם

מקבר
נגמר לו השוקולד וזה רע מאוד
רע עד כדי כך שהוא הלך לישון
חשבו שהוא יקום, אבל הוא לא קם
הוא לא היה יכול להתמודד עם אבדן השוקולד

טרילוגיה
מה היית עושה בתשע טון שוקולד נוזלי?
קופץ ראש? אוכל? דופק שחייה, מקלחת?
הייתי מוכר אותו, בן-אדם,
לבית חרושת לשוקולדים שיעשו אתו משהו

אמונה
שמעתי שהוא אומר לה שאני בן-אדם מת
כלומר שאני זומבי, לא שהוא מנסה לעשות משהו...
אני הייתי בחדר השני ליד סלסלת ממתקים וצעצועים לילדים,
ליקקתי ארטיק ולעסתי מסטיק, ושמעתי את מה שהם דיברו

פואמה
מבקש מחילה מכבודו
אלף שירים שליליים נכתבו בשמו
אלף ענקים של טרום-בוקר,
או לומר שחרית

כמיהה
תקלף את התפוז,
תקלף אותו כבר...
חבל שאתה לא מקלף ממני את הבגדים,
כמו שאתה מקלף את הקליפה מהתפוז

מקבר
כמו שהוא מטורף, כך העולם שיצר אותו
זה לא הוגן לצפות מאדם להיות שפוי,
אם משגעים אותו כל החיים

קינה
הרקע של השמיים האפורים מחזיר לך את הד בדידותך,
וצבע האספלט כצבע הכוכבים, וצבע הדממה כצבע השמיים
הילדים הלכו והם כבר לא פה, וגם אתה לא שם,
כאילו שחטו אתכם זה אחר זה

תחושתי
הרגשה כזאת חונקת שיהיה רע מאוד,
אבל לאן יש ללכת, כל הדרכים חסומות
ביער בשלכת מנשבות אולי הרוחות,
פה הזמן קפא מלכת ואין יותר מה לעשות

דיאלוג
"וואו, סוניה, איזה שדיים גדולים יש לך!"
תודה, מתוק, אתה חרמן דובשן מאוד.
"בואי, סוניה, ונשתגל כמו חיות!
אני אעשה לך טוב!"

דיאלוג
- הלו?
+ אה, אלון, מה נשמע? זו דליה
- אה, מה עניינים
+ לא טוב

ג'ננה
כמו שהוא אומר -
"עברה שנה מאז הפעם האחרונה שראיתי את הגונדולה,
ושמעתי את רחש שפך הנהר"
ואני אומר לו - מה, אתה שייקספיר?

זכרונות
הכרתי אותה כשהייתה ילדה קטנה,
רק לרגע בו אביה צילם אותה על מכסה המנוע
הרגשתי משהו מיוחד,
כאילו עוד אראה אותה

בדידות
אני אומר לו - מה חסר לך,
כל מה שאתה רוצה יש לך
"אין עם מי לדבר," הוא אומר חרש ובעצב,
ומשפיל את עיניו הכבויות

בלדה
מי-חמצן לתוך הווריד בלי סמי הרדמה
שיער פרוע, עין פוזלת,
פה מוטה מטה בצדדים

קצרצר
1. אני אוהבת אותך המון.
2. אני חושקת בך.
3. אני רוצה ילדים ממך.

פואמה
זה נראה רגיל על פני השטח
דיונת חול של מדבר, לא רואים מים,
לא רואים מחסה, לא רואים עץ
ועל הדיונה ממש בקצה עומדת גאון ונישא -

ארוטי
גופי המשתוקק לנקבוביות גופך,
החשמל ש-על עורך,
רכות המשי של מגעך

ארוטי
העצב הוא כמו מחרוזת פנינים סביב צווארך
הילדה אכלה את הגלידה שלי, לא נורא
היא ליקקה בלשון הקטנה שלה
את מנשקת אותי בלשון של זהב

פזמון
אני גיא רבע איש, אבל אני בנרבים
כי אין לי בית, יש לי כביש, והרבה שוקולדים
כי העולם גדול-גדול, אפשר להפציץ בו את הכול,
אציץ בו פעם ושנייה, ואטביע את האונייה

ג'ננה
על הבוקר קמתי קצת הפוך
חמסין בחוץ ואת בתוך הפוך
מכין את הקפה עם מלח
לא יודע מה קורה לי

הלל
עצם נוכחותי מספיקה בהחלט
משום היותי מי שאני
יפה, חכם וטוב-לב,
בעולם מוכה ביעותים זה

בלדה
יש שיר חדש ברדיו, והוא נתקע לה ממש עמוק בראש.
היא מנסה להירדם, אבל השיר בראש.
היא לא תצליח להירדם, לפחות שתיהנה מכוס תה.
היא יורדת לקומה התחתונה כשהשיר תקוע לה בראש,

ג'ננה
עכברים ועכבריות,
שפנפנים, ושפנפניות
ילדים, ילדות, גברים וזקנים
ארגזים וארגזיות

קובץ שירים
חלמתי עלייך,
עומדת במרפסת עם המעקה,
רוח בפנייך, שיכורה מהלילה,
עוצמת עיניים

ג'ננה
הלכו לישון שנת צהריים כל הרעים
והטובים ואלו שלא כל-כך, ואלה שלא יודעים
ואני נשארתי בודד מדבר עם הלאמפה

אהבה
חביתה, שקשוקה, ביצה קשה...
כולם הולכים טוב עם...
ואם זה לא מספיק, אפשר להוסיף פלפל.
אבל את הולכת טוב עם כל דבר,

פואמה
ארגמן תכלת אדום זועק במחשכים הפוכים של צחור נפש
היו ילדים והיו ילדים והיו מבוגרים, זקנים, את לא מתרשמת
עברה התחנה עברה אותי הרכבת חצתה אותי עברה בתוכי
את לא שואלת, את לא יודעת, גם אני לא יודע

סונטה
הנמלה שלי שרה לי שיר ערש מתוך קופסת הגפרורים
יש לה צעיפים אדומים, ושמלות כחולות, ותחתונים סגולים
לילה-לילה הרוח נושבת... לילה-לילה הומה הצמרת...
אלף מחזרים פורשים שרשרת אהבה, נומה-נומה בן

קינה
המשעולים שבהם הלכתי היו מלאים באבנים
השמש הייתה חזקה, והשמיים היו נמוכים
היו לילות שהיו בהם מים, והיו ימי צמא
את המזון שלי מצאתי בתוך האדמה

צמד שירים
יש לך קוץ בישבן החלק והיפה שלך
אני רוצה להוציא את הקוץ הזה, להוציא,
עם פינצטה

דיאלוג
"יו, איזו חמודה!"
"מי?"
"הילדה שלך,"
"היא הביאה מלכודת עכברים לבית.

פואמה
עברו הרבה ימים, אה? וכולנו מסטולים
אולי זו המוזיקה, או שסיממו את כל יושבי העיר
כך או כך אנחנו מרבים רגליים, מותחים שפתיים,
מורחים צבעים נקיים על העיניים

בלדה
סוף היום. יום שישי בערב.
הוא עושה הכנות אחרונות לקראת שבת.
אני כבר מפורקת מהבישולים והניקיונות,
והילד הקטן שלא רצה לישון.

בלדה
כבר ירד השלג בהרים,
ומחק את כל מה שהיה
העגלה התרוממה מעט, ואז התייצבה,
ופתחה בדהרת סוסים אל העיירה הקרובה

ארוטי
אז הנה אנחנו
מטיילים על שפת הים
רואים שחפים וגלים ואופק וחול
וטובלים את קצה אצבע הרגל במים

ג'ננה
תנגבי את הדמעות, ילדה קטנה,
ותחשבי על זרגים
נכון שעכשיו את מרגישה יותר טוב :)

בלדה
כשהוא התעורר הוא לקח שלוק וודקה
לקח לו זמן להצליח לראות ברור
הוא גילה שהוא מסריח מאלכוהול וסיגריות
היה חם מאוד, והבגדים הקלים היו כמו קרועים עליו

טרילוגיה
באמת שהיא לא יכולה לראות מ-עבר
היא לא רואה את הפרצוף שלי מול הפרצוף שלה
יש לה מה שנקרא "קהות חושים",
אבל אני חושב שאצלה הם לא קיימים

בלדה
בואו נדבר על שלוש נשים ישראליות שיושבות על שפת הבריכה
בטורקיה
הן מדברות על שני המעסים הגברים הטורקיים,
ומי מהם יותר יפה
זה יותר גברי, אבל זה יותר חושני

קובץ שירים
נוכחתי לדעת שהיא לא רוצה בחברתי,
לכן יצאתי והלכתי את כל הדרך לשימי
שימי בחור ענק עם זין ענק,
אמר ייעשה לי טוב כל מתי שאני רוצה

ארוטי
רציתי שיעמוד לי ממנה הרבה זמן, והיא לא תרשה לי לגמור
רציתי שהיא תזרוק אותי, ותטחן אותי, ותזיין אותי,
ואני ארצה עוד ולא אדע סיפוק
רציתי לסגוד לה, להתמסר אליה, להיות שלה

פזמון
אמרת אני אורזת,
נגמר לי ממה שאין,
במקום אחר,
אראה אותי אחרת

גיהנום
אבל בבתים נדלקים אורות בחלונות,
ואנשים עם מסיכות בולשים ועוקבים וחוקרים.
כשהחושך יורד מגיעים כל השדים,
מתחבאים בכל פינה בעיר ובשכונה,

בלדה
לא היה לו כל קנה מידה,
מלבד קנה התותח הישן
שניצב אצלו בחצר
והיה מכוון לבית של חבר שלו שמוליק

הומור
מי זה שם?
שמוליק, זה אתה?!
ווההה... כל-כך הפחדת אותי,
מה אתה עושה לבד בחושך?

קובץ שירים
נניח לזה, הוא אמר כעבור רגע,
הרי זה לא ייצא מ-פה, איש לא צריך לדעת

טבע
כשהוא הולך ועומד והולך ליד פח האשפה
ומחכה לאיזו אישה שבאה,
והם הולכים משם עם עגלה
הילדים מטפסים על הגדרות

פואמה
עבר אותי הלילה כמו חץ בתוך הלב,
שחוצה אותו ויוצא מהעבר השני

בלדה
הלכתי למכולת,
קניתי שישיית בירות,
קניתי המבורגר וצ'יפס,
קניתי שמלה לחג

סוריאליזם
הגרמני השזוף עמד מול הים ומתח את חזהו.
פטמותיו בצבצו זקורות מתוך גופו.
על הים עמדה נרגילה מעלה עשן,
והצינור היה שמוט לידו.

ג'ננה
נפל החלוק של אימא לתוך גורס אשפה,
אני הבערתי את הבית, זה מה שיצא
ילדים יפים חושבים על המורה נחמה,
ומה הם היו עושים לה, לו -

פזמון
יש אומרים כשהשמש זורחת אל תיאבק
שמש זורחת מעל חיות הבר
כשהשמש זורחת בבוקר אני רוצה שתדע שאני השמש שלך
שואג כמו אריה, אני השמש בך

פזמון
למה לא תבואי, שמש טובה,
לחמם את נשמותינו הסדוקות,
להמס את גלדי הקרח,
ולהזיל מתוכנו את האהבה

גן עדן
חור שחור בלתי נראה תלוי בשמיים
אני אתו גמרתי, היא אומרת,
והופכת אותו לחור שחור
אבל בעצם עצמיותו הוא לא חור שחור

פואמה
לשערך יש ברק עם איכויות של הילת מלאכים
אבל אני תלוי מלמעלה מעל הגוף שלך
את מסדרת סבונים לפי סדר במדף המקלחת
אני מעמיד בקבוקי רעל בתוך המזווה

סוריאליזם
השמש כמו תפוז נסחטת לתוך כוס גדולה,
ואישה צרפתייה דשנה ענקית שותה לרוויה
גם את הענן היא סוחטת לתוך פיה הריק

בלדה
היא הלכה לפני שהשמש שקעה,
ואני לא ידעתי מה לעשות קודם -
לפוצץ לה את הפרצוף באגרוף,
או לנשק לה את ה