[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










קרדיט למילים - גיא שמש.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חוסר אונים
הגשם היה אכזרי, כמו אבנים על הראש. הוא נכנס הביתה והתנשם
בכבדות. הוא שמע אותה שוכבת במיטה, מעשנת. "את לא יכולה לעזור
לי כאן?" הוא קרא אליה בתוכחה, "זה לא כיף כל התוהו ובוהו
שהולך בחוץ," היא לא ענתה.

גם עם שני תאים במוח אני יכול לכתוב. ככה הוא אמר אחרי שגמר את
המוח שלו בשתייה. זה לא שהוא לא יכול להחזיר את השכל שלו,
שתייה זה לא סמים קשים, אפשר להפסיק לשתות והשכל יחזור לקדמותו
לגמרי תוך כמה חודשים, אולי אפילו שבועות. אבל עכשיו יש לו שני
תאים בראש, והוא

משל
אני מכין לי משהו לאכול. לוקח לי זמן להכין וזמן לאכול, ואני
גומר ומביט בה, היא לא זזה. פתאום אני שם לב שאין גם מוזיקה
שהיא שמה ברקע. הכול כבוי. טלוויזיה, רדיו, דיסקים, אינטרנט.
אפילו החדר קצת חשוך. אני מושיט יד להדליק את האור. "לא," היא
אומרת

זרמתי עם המילה, אבל הוא קפץ מולי אגרוף, ואיים בהבעת פניו שאם
אמשיך הוא יכה אותי. אז שתקתי, למרות ש-מה שרציתי לומר עתיד
להציל את חייו.

סבתא שלו הייתה רגילה לקצת שקשוקה, קצת אורז וקצת תפוחי-אדמה.
היא לא הייתה רגילה לפאי אמריקאי. "מה זה הדבר הזה?" "אני לא
יודע, סבתא, אבל זה ממש טעים. יש על זה שיר וגם סרט."

"מה נשמע?" "הכול חרא, אבל מתמודדים," היא ענתה, והוא משך עליו
את הפוך במיטה הבלתי מוצעת. "לפחות האכלתי לך את הקוס אתמול
בלילה," הוא אמר בחיוך עייף. "כן, ואני מודה לך על כך," היא
אמרה במאמץ.


לרשימת יצירות השירה החדשות
פואמה
אז זה היה ברור,
הרי כולם ידעו שהוא יתחרפן בסוף
כל היום בבית, כותב
בקושי רואה בן-אדם

הרהור
כשהוא היה קטן הוא קרא קצת מערבונים זולים
כשהוא התבגר והיה לו ילד קטן, הוא עוד התאמן במתמטיקה
אבל נמאס לו לחשוב, כי מחשבות מובילות לרגשות
ויש בו הרבה כאב, ורגשות עשויות לגרום לו לבכות

כעס
שתיתי בירה חשמלית מוקצפת
עם רעלים ותבלינים חריפים.
וכשאימא שלו נכנסה בשער,
מחקתי לה את הפנים בקליע טם-טם.

קינה
הוא יתאבד כנראה
אמרו לי את זה לפני הרבה זמן,
אולי עוד לפני שהוא נולד

סאטירה
לפעמים יש לי מחשבות
איך זה להיות אנוכי
איך זה לקבל בלי לתת
איך זה לחיות בלי אהבה

מצב
יש לו צריבה חזקה בבטן, אני חושב שזה נובע מאנרגיות שליליות
כן, ברור שגם מסיגריות, ותזונה לקויה, אבל בשורה האחרונה -
אני חושב שזה נובע מאנרגיות שליליות
כאילו, הוא מתעורר בבוקר, וטראח - מה עכשיו?

אכזבה
בלי שום כיוון ימין או שמאל,
זה לא מה שהבטחת
ידיי בוץ ועורי עיוור,
ואני לא יכול לספור את הדקות

פואמה
מה הולך בימים אלה,
בשערי העיר, ליד המזרקה,
איפה שממוקם סניף הדואר
הרבה בלגן של מי אני מה אני

אינטרוספקטיבי
יש לי זיכרונות שאני לא זוכר
ורגשות שאני לא מרגיש
יש דברים שעשיתי ואני לא יודע למה
יש דברים שאעשה וכולם נראים לי מראש טעויות

פואמה
איפה החייל שלי?
הלך הוא ולא שב
הלך להרוג ולהיהרג
הרג, גם נהרג

תרגום
אתה מעמיד פנים שאתה מסטול
אתה מעמיד פנים שאתה משועמם
אתה מעמיד פנים שאתה כל דבר,
רק כדי להתעלם,

מינימליסטי
וואו, כמה היא יפה
היא נראית אחת כזאת שיודעת להיות גם טובה וגם רעה,
אבל תמיד צודקת בעולם לא צודק
שהיא יודעת שהיא זיוף, אבל השלימה עם זה

ג'ננה
עם שלושה או חמישה עיניים פוזלות
ומחשבה שמחליקה למן ריק של טמטום
הוא הולך ברחוב ורוצה לצוד את כולם,
כל הפוקימונים החמודים האלה המושלמים

צמד שירים
אפשר לגעת בי בידיים מיובלות וזבות דם
אפשר לדמיין שאתה ציפור דוהה אל-על
אפשר לעקוץ, להשחיר, לזהם, את הפצע המורעל
אפשר לעטוף בתכריכים את המוות שימות לעולם

מצב
יש ילדים שמשחקים ברובים
ואקדחי צעצוע
אבל יש כאלה שהאקדחים שלהם לא צעצוע
הם זבי-חוטם ב-של שפעת או הצטננות

אמונה
קשה לי להירדם,
אני חושב עלייך
את גם חידה לי, וגם הפתרון
את כל-כך מבינה...

מצב
לא עובר יום בלי שהוא אוכל לה את הראש
בהתחלה עם מיונז,
אחר-כך עם סלט כדי שיחליק,
ובסוף קצוץ דק-דק

מקבר
אמר הוא ילד טוב
בכה, אמר אני ילד טוב,
אני לא עשיתי זה
מה לא עשית? שאלו אותו

אהבה
אני אמרתי לך שלא תוכלי לברוח ממני,
יש לי עיניים בשמיים, יש לי עיניים בתקרה
יש לי עיניים בחדר המקלחת ובשירותים,
יש לי עיניים מעל המיטה שלך ושלו

מקבר
עמוק-עמוק הרוח נושבת
עמוק בתוך השלכת
בתוך הראש, בתוך הראש שלי!

קצרצר
בדרך לכלא הפולני,
בדרך לתאי הגזים,
בדרך לתנורים,
יש לי משרוקית בפה

גן עדן
מתקלחת במים קרים מלאים קצף, ממלאת את האמבטיה,
ועושה צורות של קצף על קירות החרסינה
אולי יש לה אור שמש מתוק מחלון קטן,
ואפילו ציוץ ציפורים

פואמה
בלבוש צנוע עם פקעת עצבים מאחורי הגב
היא ממשיכה ללכת את המרחק הרב
יריעות של בד על גופה המתנודד
הם לא יודעים טוב צרפתית, הם שכחו לדבר פורטוגזית

גורל
זמן לצאת אל האחו, לחלל בחליל
לקטוף כוכב בלי שיגידו לו מה לעשות
זמן להצליח להריח את האורנים בחורשה
ופאקינג להצליח להריח את האדמה

מקבר
בברלין ביער מול שמיים שחורים,
אני חופר את הקברים
האדמה הזאת ספוגה בכל-כך הרבה דם של יהודים,
שעוד שתי גופות לא יישנו דבר

בלדה
גברבר צעיר הולך ברחוב כולו שרירים
הצווארון מורם, החזה חשוף, השרוולים קצרים
גברבר צעיר הולך ברחוב ומחכה שמישהי תתחיל אתו,
אבל זה לא קורה

הגות
למה זה עולם של גברים?
כי אישה נוצרה מהרצון לקבל
וגבר נוצר מהרצון לתת

מקבר
ניגבתי את הדמעות מהשפה העליונה
הכול טובע בתהומות חשכה ואין פתרון לנשמה
אני איש קטן בבטן של איש גדול
אין בי שום ייחוד כשאני לבדי

כעס
הכול בסדר, נכון, עובדים סוציאליים?
הכול בסדר בממסד הפשיסטי שלכם,
הכול בסדר עם הניסויים במוח של חולים

מצב
אבא הביא עוגות דבש בשקית.
ראיתי שיש בשקית דבורה.
אבא לא התרגש כשאמרתי
למרות שהוא אדם דרמתי.

מקבר
אני רואה אותך הולך בשקט צולע,
ומפזר כישופים שחורים כמו הלב הצואה שלך,
על מפתני הדלתות של אלה שלא הסכימו להיות פראיירים שלך

מקבר
"אז אני אבוא בלילה לישון אתך,"
"בסדר,"
נפרדתי ממנה, היא הלכה,
וסגרתי את הדלת.

גיהנום
אתה מקלף את הביצה הקשה
כמו שאתה מקלף את מנגנוני ההגנה שלה
אתה מלביש אותה שמלת חתונה לבנה
כמו שהיא הייתה כשהיא התחתנה אתך

סוריאליזם
האריות ישבו בשבי הרבה זמן
לא היה להם לאן ללכת,
לא היה להם מה לעשות
וכשמישהו שכח לנעול את הכלוב

קצרצר
הילדים באו הביתה
מסלסלים בשערות נוצות ועננים
אבל פה הבית זקן,
ואני הולך כפוף ונוקשה.

אינטרוספקטיבי
נשים יכולות להיות מאוד אכזריות,
אבל הן מתוחכמות יותר מגברים,
ובמקום לשלוף סכין הן מטפטפות טיפת רעל,
והורגות לאט-לאט-לאט

צמד שירים
כל יום אני מתעורר לבד
אין מרגרינה עם הגבינה,
אין ירקות עם החביתה
אני לא מצליח לחשוב על נושא ראוי לחשיבה

ייסורים
הבאתי לה סוכריה קופצת
רציתי לדפוק לה את הראש
היא חשבה שאני נותן לה סוכריה כדי לעשות לה טוב
חייכה בענווה ומצצה אותה בחיבה

מקבר
היא מתפשטת לאט, ואני לא מביט בה
היא יכולה להתפשט כמה שהיא רוצה
היא חושפת שד ופטמה, וחושפת פלחי ישבן,
זה לא מזיז לי

וידוי
הייתה מישהי שהעדיפה על פניי,
ועל פניי כולם,
מישהו שהיה מפוצץ אותה במכות...

פוליטית
התעוררתי בבוקר, וזה היה כמו כל בוקר
שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, שתיתי וודקה,
ואני מוכן ליום החדש
מה אפשר לעשות? מה אפשר לעשות?

מקבר
הירושימה אהובתי,
בת-זונה שלי
עקרבים נתתי בך,
ומלח על פצעים פתוחים

גיהנום
ענפים צהובים עם עלים צהובים,
מאוד דקים, חיוורים,
נגררים עם הרוח על אדמת העיר המקוללת
ארמונות נישאים באוויר,

קצרצר
אני שטחי ורדוד ושמח
אני לא מתעסק בך, ואת לא מתעסקת בי
יש לנו עבר כואב, וגם הכאבנו זו לזה
זה לא משנה לי, לא משנה

מקבר
הוא לוקח אבק שריפה לתוך הנחיריים
ומסניף מ-כל הלב עמוק אל תוך הריאות
העיניים שלו עולות מעלה, לתוך הארובות,
והוא מנדנד את ראשו כאילו פטישים מכים מבפנים

פואמה
אני גר באוהל מאותה הסיבה שאני אוכל דגים משומרים -
כדי להרגיש נחשק
באוהל יש נחשים ועקרבים, אבל זה לא מפריע,
כל עוד הם טעימים

אכזבה
תגיד,
מה עשית עם המפתח המזוין?
לקחת אותו לטיול?
זיינת אותו?

פואמה
תאוותם של הגברים הנואשים,
הזקוקים, לבינה, ויופייה של אישה.
הגברים שסוגדים לאישה כמו לאלה ממלכות שמיים.
ש-רק לשמע הקול שלה בטלפון עומד להם.

בלדה
ביום-יום אני אדם רגיל
לומד, משחק, צופה, מתארגן
אבל בלילות אני חיה רעה
וזאת אף-אחד לא יידע

צמד שירים
מה אני מתכווץ לי מה
הגודל לא קובע
ממה אני מפחד
מהפחד עצמו

אהבה
אני דיברתי איתן, והן היו עירומות
יפות, יפות מאוד, אבל לא הייתה בי תשוקה
לימדתי אותן את סודות לב האהבה,
כדי שלא ישברו לגברים אחרים את הלב

הרהור
במעבדה לייצור חיות בני-אדם משובטים,
יצאתי מוצר פגום,
מהסיבה הפשוטה שאני אנושי,
ולא נכנע לתכתיבים

גורל
הלכתי היום ברגל 50 קילומטרים של שדות מוקשים,
אבל הבנתי מי אני ולאיפה אני הולך
מאיפה באתי אני לא יודע,
רק הפסיכיאטרים יודעים

מצב
אני קטן-קטן ליד המחשב,
האצבעות שלי לא מגיעות אל המקלדת
אני צריך לטפס על הכיסא,
ולמתוח את עצמי אל השולחן

צמד שירים
ירח אפל ערפלי משליך חושך על תפארת המדבר
עיניים בולשות קטנות דרך חרכים בנויים בקירות
טלפונים חרישיים, מילים בודדות בחצות הליל,
תלושות, מפוחדות, אומללות, עם סכינים

מקבר
לקח לי יומיים להחליט, לקח לי שנייה לבצע
חרקירי
פילחתי את הלב שלי מהבטן כלפי מעלה,
לעבר הלב

אכזבה
הוא כבר מזיק לעצמו,
כאילו לא בכוונה, אבל בכוונה
הוא לא חותך את עצמו, או משהו כזה,
אבל הוא יודע שהבורקס מקולקל, אז למה הוא אוכל?

קינה
הירושימה אהובתי... מה עוללו לך?
מה עוללו לי, בן תפארת מדינת ישראל, שעליו לשמוע דברי בלע וקלס
נגד ארצו
מה חטאתי אנוכי שארצי היפה אותה כה אהבתי, ועבדתי בזיעת אפי,
ושרתי לה בגרון ניחר,
מפקירה אותי כמו משהו שסרח ואין לו מקום יותר...

צמד שירים
סיגריה קפה סיגריה קפה
כדורים
סיגריה קפה כדורים כדורים

מצב
אני קם בבוקר ואני מבולבל
השכל שלי נשפך, ואני מוצא את עצמי שישנתי עירום,
על מרבד לרגלי מיטה, על הרצפה,
וכל כולי חבלות ושריטות

גורל
כאילו, אם להגיד את האמת,
כן, כולנו מריונטות
כל מה שקורה בעולם,
כל צעד שאדם עושה

חלום
חלמתי שאני צופה בטלוויזיה
חשוך בחדר וגשם יורד בחוץ
קר ועלוב
בטלוויזיה יש טריפ עתידני

מצב
איזה יום היום? נדמה לי חמישי
לא, היום יום רביעי, מחר חמישי
עכשיו ערב ונכנס כבר יום העצמאות
יום העצמות

קצרצר
ישבתי ליד האש ומיררתי בבכי
מה יהיה, שאלתי את דמותי
הלו היום החדש התחיל,
מה הוא יביא?

ארספואטיקה
אתה פותח מוזיקה בחצות
ושומע מטאל רעש סוף העולם
הראש שלך טעון ב-מילא,
כי שתית ואתה עצבני,

קצרצר
ילד טוב או ילד רע
אבא שלך הולך לעבודה
הוא יקנה לך מתנה
את קולה של אימא שלך.

גיהנום
אם אתה רוצה למות
אם אתה נשוי
אם אתה רוצה למות,
ושעל הדרך אשתך תיכנס לכלא

גיהנום
אני מחפש אותך בכל מקום,
גם מתחת למרצפות, גם בכוכבים אחרים,
אין לי מושג לאן הלכת ולמה,
למה לעזאזל אתה אבן מתגלגלת?

ערפילי
אדונה אלימה בסנוקרת נתנה
אבדה בינתה, נזכרו חטאיה
עופות דורסים משמיי האופק צונחים
על גג הבית, הארובה והרעפים

אינטרוספקטיבי
השנאה המרוקאית מפעפעת חזק
ברחובות החמים של המרכז המסחרי המאובק
אתה הולך כאילו אתה כזה בשאנטי,
קונה ארטיק קרח מסכן

מקבר
כשהכול ייגמר, ייגמר הכול
יחזרו וישובו ימי החול
האוויר העשן הבשר והאש
גם אתה, גם אתה, תתייבש

גורל
לשקדים יש טעם מר.
אני מצפה ממך ליותר.
איך הכנעת את האגו, אתה לא זוכר?

קצרצר
במקום הזה שוברים לאנשים ראשים
הילדים של אז נמצאים בבתי משוגעים,
הילדים של היום משיחיים ומהפכנים
הוא שר לך את הצער שלו, ולא למדנו כלום.

הרהור
בהמות הולכות ברחוב
עם תיק וטלפון נייד
עם בגדים על הגוף
עם שיער על הראש

תחושתי
המנגינה נעה מתוקה ועצובה
כמו קופסת נגינה על קפיץ לתינוקות
השירה מזכירה ערים גדולות ריקות מתוכן,
בלילה קפוא ממחשבות ורווי ברגשות

קצרצר
הוא לחוץ על חתונה
מי תרצה אותי, מי?
- שמע, יש מלא נואשות...

פואמה
אנשים בלי נשמה משוטטים ברחובות
אחרי חצות, קור אימים וחושך מוחלט
פנסי הרחובות כבויים
מכוניות חולפות אטומות

הרהור
למה את מדברת מילים כאלו?
למה את אומרת את גוש חרא?
את לא גוש חרא,
את אדם יפהפה ואינטליגנטי

קינה
יברך אותו השם ויחזק ידיו
לא קל ככה, לא קל,
גם קשה, אבל לא קל
יש לו רצונות משלו

צמד שירים
אני תוקע עצמי בבשרך
אם טוב לך או רע לך לכאוב איתי
אין לי כוח לנשום את עורך
אני נאבק עם גופי בתוך גופי בתוך גופך

כאב
גם אני השקתי את השטן
בחומר דלק, בנזין וסולר
והוא צמח וגדל פרא
והלך לחפש לעשות צרות במקום אחר

אינטרוספקטיבי
בלי אוזניים ובלי עיניים
עם רגליים למעלה וראש למטה
אני מנסה להגיד לך, ולהגיד
אני שוחה, אין לי שכל עכשיו

בלדה
הרי יש לך כל-כך הרבה חיבות לישבנים חמודים
איך שהם מקפצים ורוטטים
איך כיף ללוש אותם עם הידיים
איך כיף להפליק להם ולשמוע אנחת כאב והנאה

הרהור
מה לקחת? מה עשית בחדר שלו?
אני מתעורר מחלום בלהות נעים, בו אני מגשים המשאלות, והרבה לא
אוהבים את זה
השמש חזקה על העיניים כשאני מדליק את הסיגריה המזוינת,
אף-אחד לא מת בריא

הרהור
היא אמרה לי שאני מזרק אנושי
"אתה מזרק אנושי," היא אמרה לי
שאלתי,
היא אמרה שכגבר נועדתי להזריק זרע

ערפילי
קוצים קטנים מפרקים ידיים בערב יום שישי
ארגזים של ממון, של תיאבון, של אבדון
זוחלים לחדלון
וארץ זו על בנותיה שוכנת ביינות לסלעים

שיר ילדים
שיבולים בין בניינים נפולים
כמו כולם אנחנו צובאים
על מחסני נשקים
אנחנו לא היינו כשהעולם הפך מתורבת

כאב
הוא שר לו כל-כך טוב לגרש את העצב
והעיניים מושפלות, והריסים מוטים על האישונים,
וחושך יורד סביב הבועה הזו
יש לו יד מברזל ויד מפלדה,

צמד שירים
אם זה מצחיק אותך, תלעס מסטיק,
ככה תיראה פחות מעורר רחמים
אני נימפומנית ממין זכר על נשים,
מה לעשות

פזמון
אני גר בין מפלצות
כל המדינה הזו מלאה מפלצות
קל להצביע על מדינות אחרות,
אבל המדינה הזאת מלאה מפלצות

קצרצר
כשאתה קרב אל המפלצת השומרת על שערי גיהינום,
אל תשכח את החרב ואת הבשר.

וידוי
מה קרה לך?
היא לא ענתה
כתבה מכתב קורע לב
ואז נעלמה

פואמה
אני חי במציאות מדומה,
כל קוביית קרח נראית לי קרה
אני שולח יד אל האפלה,
ממשש את פנייך הרטובות

ג'ננה
אם יש לי רובה ומרגמה ואשוח לצד הדרך,
כיצד אקיף את החומה בלי לפגוע בציפור בדרך
אולי היא יודעת איך לשחות, אולי זו ציפור שחיינית
ממבואה וונצואלה עד שערי נגב הגליל

כעס
כל יום בכל יום אדמדמים בשמש,
והשמש לא מפסיקה לבעור
כלניות אדומות דם נוטפות דבש חלב,
והאדמה עדיין סופגת

אלוהים
אתה כאן בין גן-עדן לגיהינום
רועד כמו עלה נידף ברוח מול הבורא, האלוהים
אתה מקווה מאוד שאתה עושה את הדברים נכון
שהמוות לא יהיה כואב, שהמשך החיים שלך יהיו יחסית קלים

מקבר
אמר לי האיש אני רוצה אותה
אמרתי לו מה, היא שמנה, תמעך אותך
אמר על מה אתה מדבר, בקושי שוקלת שישים,
ועוד עם הגובה שלה

ייסורים
בדיוק ככה, כמו נקודה תלויה בחלל
וכשאני שואל מה נשמע, אני לא מקבל תשובה
וכשאני הולך, אני הולך לשומקום,
וגם חוזר לשומקום

מצב
הנמרים עברו את השער, והם עכשיו משחרים לטרף
הם לא אכלו הרבה מאוד זמן, גם לא שתו הרבה,
והם צמאים לדם
הרוח נושבת קרירה, ואנשים חוצים את השדרה

וידוי
את לימדת אותי לעזוב, ועכשיו אני עוזב גם.
אני חותך לנשים באמצע מילה.
תמיד הנשים מתבכיינות איך גבר מסוגל לעשות להן את זה.
הן בוכות, או זועמות, וכולם אומרים להם "זה לא גבר, זה."

כעס
מים לשטוף את הגוף מ-כל הטינופת שהרעילו אותי
עננים לבנים מרחפים בין אדמה לשמיים
עוד סיגריה זפת לגוף חולה, מוח טועה
חור שחור לגיהינום בתוך מיטתי

סונטה
שיירים של שמחות קטנות
כמו קונפטי
כמו שאריות מרק בצלחת
האהבות שלך אליי

כאב
מתחיל סיבוב קטן על רגל ימין
העולם הומה בשלכת
עיגולים של שמחה
בור חפור באדמה

טרילוגיה
הוא מתגנב בשעת לילה מאוחרת, ומגלה את המזגן דולק
זה לא בסדר, הוא אומר, אבל הבן-אדם כבר יישן
כל השבוע עבודה, וכשאין עבודה - יש סידורים
לא קל לאיש לדאוג גם לעצמו, כשכולם רוצים שהוא ידאג גם להם

אינטרוספקטיבי
בכל זאת יש כוס חלב
כוס חלב כמו בסרט "התפוז המכני"
כוס חלב מסוממת
שמגיעה מהפטמה של הציצי של האישה העירומה,

ייסורים
אז הוא נפל
לתוך הסחי של הנהר השחור
והגלים כיסוהו כיעור נורא
עד שלא היה רואה עצמו

טרילוגיה
סיגריה ארוכה כמו האורך של מגרש כדורגל
תעשן את כולה, יש לי את כל היום,
וגם יום המחרת, וזה שאחריו, אם צריך
אני השד הפרטי שלך

אינטרוספקטיבי
יש לו פנים מוזרות, אבל מעוררות כבוד
יש לו פנים חטובות, וקרימינליות
הוא נראה כמו טרוריסט מתוחכם, שנקלע בטעות למערבולת של אלימות

צמד שירים
הוא מדליק את הטלוויזיה ומתבאס שאין פורנו
ואני אומר שככה זה כשיש לך אויבים,
אי-אפשר לסמוך על אף-אחד

מצב
מגדיר את המיקום שלי ביחס למיקום של העולם
לא זכור לי שהגעתי הנה בחללית חייזרית,
ולמיטב זיכרוני אני לא סוג של רובוט,
לכן אני חלק מהעולם, והעולם חלק ממני

מקבר
בתחנה הבאה יש קיוסק קטן
הוא מוכר סוכריות על מקל וטופי
יש לו משקאות קלים מתוקים-מתוקים
יש לו סכינים תלויים על קרסים בקירות

צמד שירים
גילחתי את כל הראש, גילחתי גם גבות
גילחתי זקן וגוף, גם את הערווה
עכשיו אני מוכן למות כמו רכיכה, כמו חילזון, כמו צדפה
אני כ"כ טיפש, עד שאין לי מנוחה

מינימליסטי
זה עולם שלא ראוי לחיות בו.
לכן אני שותה,
לכן אין לי ילדים ואישה משלי.
לכן אני לא מצפה ולא מקווה

ג'ננה
מוזר, ראיתי את הפנים האלה קודם,
נוקשים על דלתי כמו טורף,
כמו לילה מחכה לזריחה
מוזר, הוא ליווה אותי הביתה

מינימליסטי
מתעקש לי להיות בחורה
כלומר גבר בבגדי נשים
ולהוציא הרבה גברים חזקים, טיפשים והומופובים
וגם שוביניסטיים

פואמה
למה כל הנשים נראות לי קרובות מדי,
כאילו, קרובות מדי אליי כשאני עובר
זה מחמיא, וזה כיף, שלא תבינו לא נכון,
אבל זה כאילו מכניסים אותך לפורמולה 1 כשאין לך רישיון

אכזבה
את השוקו מוכרים עם סיבי פלסטיק
אמרתי לו - יש סיבי פלסטיק בשוקו,
זרקתי אותו
הוא צרח עליי כמו משוגע, למה זרקת את השוקו

קובץ שירים
כמו שאני שוחה בשלולית
שלולית לבנה של חלב
והמים שוצפים מעל
מכסים גשמים משכבר

פואמה
אני יושב ושותה משקה אלכוהולי,
ריק מסמים,
ריק מאהבה כלפי אנשים
אני יושב ושותה ונגמר בתוך עצמי,

הרהור
רק עברתי פה בדרך לבאר-שבע
רציתי לראות את הנוף
נוף יפה,
הרים מושלגים, גאיות מוריקים, מפלי מים, אגמים, שדות פרחים

קינה
בלה, בלה, בלה
לקחתי את כל מה שהיה לי,
ועברתי את הגבול לסיני
מצרי אחד אמר שייקח אותי לקהיר

גיהנום
הייתי ילד סקרן
לא הבנתי את העולם

אינטרוספקטיבי
מתאמן בלהיות לבד
אני כבר די טוב בזה
לפעמים מדבר עם עצים,
עם קירות, עם צמחים

גיהנום
הייתי בן 5 ושיחקתי במשאית צעצוע
אחותי הייתה בת 3 וניסתה לקחת לי את המשאית
"תביא"
"זו המשאית שלי!"

ג'ננה
נפלתי על מקום לא טוב
כל-כך הרבה חום
אין בו מקלחות ואין שירותים
כמויות כאלה של חום

יחסים
כן,
דמיונות בשמיים
עור רך
אני מחכה לך

בדידות
כך, באמצע שום-מקום, גבר יושב בודד, חושק,
צמא למגע נשי, אפילו קול של אישה,
שידבר אליו, שיגיד לו שהוא ראוי

ייסורים
העט שלו שבור שהוא כותב בו
את ההערות, ההרהורים והתזכורות השבורות
בגוף שלו יש עצמות שבורות
ורקמות קרועות

צמד שירים
הוא מנגן
כל היום וכל הלילה הוא מנגן מוזיקה
הרדיו אצלו דולק
דיסקיםדיסקיםדיסקים

קינה
נותנים לי כדורים שמשמינים אותי
עוטפים אותי במלא רוק שיוצא להם מהפה,
כשהם משבחים אותי כמה אני טוב,
כשהם מחפים על יחס מחפיר אליי בעבר

אינטרוספקטיבי
כשאני קם בבוקר - יש לי טמטמת
אי-אפשר לנהל שיחה במצב כזה,
ובטח שלא לראות טלוויזיה
הדבר הכי קרוב להזין את העונג הוא מוזיקה

תחושתי
הוא חזר הביתה אחרי הרבה זמן
היינו חברים עד גיל 24
היום הוא גבר עם כרס,
קרחת גדולה, מתקשה להפעיל את הסמרטפון

אהבה
באתי מארצות החושך לארצות הקור,
לראות פנייך
שמש גדולה לא חמה תלויה חרש מעל כל השמיים
בארגזי החול הילדים חופרים,

קובץ שירים
נגמר לי הים
אז קפצתי לתוך שלולית
ורקעתי ברגליים,
והכול השפריץ

מצב
אני טוב יותר כשאני אני עצמי
והאיש הלך לקנות עגבניות,
ואולי גם דגים ועוד מיני דברים
אני יחף בתחתונים שומע בוב מארלי

כעס
את לא האישה שלי,
מעולם לא רציתי אישה,
לכי מכאן ואל תחזרי לעולם,

מקבר
אמרה לי תאכל אותי

אני איש חיובי ומלא טקט,
מה חשבתי -
כמובן חשבתי שהיא רוצה שארד לה,

סונטה
תדבר ללמפה, תדבר לאישה שאתה אוהב
גפרור מתעורר בבוקר ומבקש חיים
ומה זה חיים אם לא אהבה?

מקבר
ואני אוהב כל רגע
כי אני מזוכיסט
אני נותן את הגוף שלי שתרטש אותו
ותפריח באהבה את נשמתי מגופי.

צמד שירים
נכנסת למכולת בטרייניג בגשם שוטף,
בקושי יכולה לזוז מרוב קור
קור זה מחרמן
השיער שלה שופע וקצת מתולתל,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
את במצב רגיש בעקבות אבדן, אבל אני אעז בכל זאת להעיר שלפי
כתבי הקודש, ספר הזוהר ופירושו - הקבלה, כל העולם והחיים שלנו
הם אשליה.

מכתב
לפי איך שאני רואה את זה, את עושה רושם של אדם מדהים, אכפתי
ורגיש, ואפילו אופטימי מאוד! את מלאך בלב גיהינום.

לא באתי לשגע אף-אחד, אני חושב שאדם אינטליגנטי יכול להתמודד
עם הנחת היסוד הזאת שהעולם, היקום, ובכלל החיים, הם מציאות
מדומה שכולנו חווים כמכלול. כמו מטריקס.

יומן
חוץ מזה שאנשים השתגעו היום, לא קרה שום-דבר מיוחד. השכן
המרוקאי שלי החליט להתעלק עליי, למה אני נראה לו חלש, או
פראייר. אבל אתם יודעים איך זה עם מרוקאים, הם משחקים אותה
כאילו הם החברים הכי טובים שלך, ומאחורי הגב בוחשים.

סופני
בטח אני טוב במשהו, חשבתי כשהייתי מוטל במיטה עם מצח קודח ולב
מתהפך. בטח אני טוב במשהו חיובי לי.

ביקורתי
עוד יהיה לי, יהיה לי מה שלבי מבקש לי, עוד יהיה לי, יהיה לי
מה שלבי מצפה לי... או משהו כזה. אבל הוא אמר לה שזה לא יכול
לקרות, כי היא גרה בישראל, והיא שתקה מהשיר.

יומן
השכנה אמרה לי שלום עם חיוך כשירדתי במדרגות. עניתי לה שלום,
אני לא יודע אם היא שמעה. היא התעסקה בטלפון, ואחרי זה כשירדתי
שמעתי אותה גוערת.

אימה
אני משוטט בלילות ברחובות העיר הסואנת שלי, ואונס ילדות קטנות
ש-למה לעזאזל הן מסתובבות לבד בשעות הקטנות של הלילה, הרי
אנשים כמוני עלולים לאנוס אותן.

היא ואני
כשהיא כיבתה את הסיגריה שלה בתוך הקפה שלי, למרות שלא גמרתי
אותו, ידעתי שאני צריך לחסל אותה. בעיקר כי לא מחיתי, ולא
אמרתי מילה.

אני מספר לו מה כן אני זוכר. אני מספר לו שפעם הייתי אחר. אני
מספר לו שזה טבעי להשתנות, ולא טוב להיצמד לישן.

יומן
אני לא יודע מה היה קורה אם הייתי ער. אני לא ממש רוצה לראות
אותן, אבל אני עדיין אוהב אותן, טיפה. אולי זה לא לטובתי. כן,
כי נשים כמו בסקס סוחרות גם באהבה.

הוא ואני
יפה, השתגעת מספיק, עכשיו תרחץ את הכלים ותסדר את המגב במקום
שלא ייפול חס וחלילה על הראש שלנו, אני לא רוצה חור בראש, יש
לי מספיק חורים. לא, אתה לא המשרת בבית, אבל אתה צריך להשקיע,
בן-זונה. למה אתה חושב שדברים מסתדרים ובאים מאליהם?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
במערב הפרוע לא היו מנעולים לדלתות. היה סד בכל צד של הדלת,
עליהם היו מניחים קורת עץ עבה לדלת שנפתחת פנימה, וזה כל
המנעול. ברור שזה לא מספיק, ולא יכול למנוע מגבר חזק ונחוש, או
קבוצת גברים, לפרוץ את ה"מנעול" החובבני.

כולם רוצים להרוג את החבר הכי טוב שלכם בארבעה ביולי. הזונות,
הנרקומנים, הקפיטליסטים, הפוליטיקאים, העיתונאים, העובדים
הסוציאליים,

אמרתי לו אתה רוצה להרעיל אותי, אתה רוצה להרוג אותי. אמר לי
מה פתאום, מה פתאום, אני אוהב אותך, אתה בני הבכור. כל האבות
מקריבים את בנם הבכור לאלוהים, אמרתי לו.

אני מזיין שדוניות, ואני הורג מלאכיות, אני המוות, אני התופת,
אני ממלכת סדום ועמורה, אני מלח ים המוות, אני פצצת מימן, אני
חנקן, אני פלוטוניום, אני הסיוטים שלא מתגשמים. וכל זה בעטיפה
אחת.

התאריך לא משנה. גם לא הבן-אדם, שיושב במטבח הקטן ואוכל פיתה
בוכרית עם סלט טונה וחמוצים. הוא יושב לבד, ואוכל לבד, סלט
טונה עם חמוצים. ועוד מעט הוא יישן לבד, ויחלום חלומות טרופים.

שחיטות כשרות זה טוב לבריאות, הוא אמר, וזה עוזר למערכת העיכול
ביציאות. מה זה שחיטות כשרות? שאלתי, והוא העביר אגודל על
צווארו. כן, פשוט מולקים להם ת'ראש, אתה רוצה שימלקו גם לך את
הראש?

הקירות היו שחורים, והדלתות מוכתמות. הרצפה הייתה מלאה כתמים.
אבל כל מי שנכנס לדירה, ואמר שזה דיר חזירים, הורדנו לו את
הראש.

אדם, לפי הקבלה, צריך שישה דברים הכרחיים -
סקס, אוכל, משפחה,
כבוד, כסף, מושכלות (כלומר דעת).

איזה יום היום איזה יום, יום ראשון. מה עושים ביום ראשון. מה
שעושים כל יום. מה עושים כל יום? מה שעושים ביום ראשון.
לילה יורד על העיר התחתית שלי, ואני לובש את חיוך הג'וקר והולך
להתבודד בעיר המוכרת לי כל-כך.


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

ציור מחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה




בלי נשימות
מהירות...

דרקון אדום
בהתקף
פיירופוביה.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/JonyJon
יוצר מס' 92723. בבמה מאז 26/4/16 15:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'וני ג'ון
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה