|
חשפי תמימותך
השבויה בין כרמייך
בנבוט שתיל תמיר
הטומן את זרעיו
|
אם לאהוב אותך
עושה אותי חוטא,
הייתי מוכן לעבור
שבעה מדורי גיהינום..
|
גשם אגלייך
הרטיב לשוני הצמאה
למגע שפתייך
|
את יכולה להתלבש
אני לא מעוניין במערומייך,
את חשיפתך אבקש
דרך מבט בעינייך..
|
עיניה היפות בהו
בשקיפות רצפת החדר,
פעימות ליבה הלמו
כמו אמרו:
"יהיה בסדר"
|
יש מישהו ששומע
אך חושב שזה נגמר
ובמרוץ אל חיי
הוא תובע קורבנות
|
שברים בכסות
עטיפת - מתנה
שאיש לא חפץ
לפתוח
|
תקוות וחיוך, מתוך עינייך אני שואב,
במילים אחרות.."אני אוהב"..
|
לא פסקו הקריאות החולשות מרחקים
משפתי היוקדות רק אליך
|
לא מצאתי דבר
מלבד אבני משחק
של ילד קטן שעמד מנגד
וצחק..
|
משנה מקום משנה מזל,
אך הזמן כבר אזל
ואני עדיין כאן
מסובב את הגלגל...
|
מה את מפעילה סירנה?
אז מה אם פרצתי
דרך אשנב,
כשהייתי בתוכך
לא קראת לי גנב.
|
אך כשרציתי להצמיד
אותיות א.ה.ב.ה
הן הסתדרו בכיוון מנוגד
|
הנביטי פירות שדופי בוסר
וקבלי עזבונו של הסתיו
הן טל הדמעות לעת בוקר
רק משכיח את ה"הוא" שעזב...
|
רוויה אדמה
הצופה צמיחתו
של עץ החיים
המתיר איסוריו
|
השיר הזה לא יחליף הצלילים
וגם לא את ידך המלטפת,
אחרי קריאתו אמשיך להלך
כסהרורי המאבד את דרכו.
|
כבשן שפתייך עוד לוהט בתוכי,
מזכיר לי עד כמה נעים הוא מגעך.
|
חבל דק
דקות נוקפות
נקיפות מצפון
הצפנת רגשות
ריגוש מחשמל
חשמלית של תשוקה
שוקת שבורה
שבר בנשמה
|
מכה בפטיש ייסוריי מצפונך
השובר רסיסי חלומות
|
חלמתי חלום הלילה
בו טיפות הגשם
קופאות על חלוני,
|
פתחים התרחבו במהרה
ונקבוביות מלאו סודותייך,
מנסות לעקב בערה
המאיימת להצית תחושותייך..
|
כמיהתי לפרפר התר מפרח לפרח
סופג הדיי מבטך
הנשקפים בין אבקנים
ולא משאיר לי דבר,
|
לאהוב אותך
זה כמו לשיר סרנאדה
מול חלון מוגף..
|
לו יכולתי
הייתי פוסע
כמלך הדור נוצות
בארמון סוגד אוצרותייך,
מהלך בין רסיסי מחיצות
הקורסים לרגלייך..
|
לוטפת הרוח
כמו לוחשת עדיין
מילים שיוכל לצייר
רק אוהב
|
נצחי בי
כאילו הייתי זירת קרבות
בה את מכריעה
את גופי
הנכנע לתשוקותייך
|
במרץ שנה הבאה
יהיה בדיוק שנתיים
מאז כבו האורות
בפריז.
|
מול מציאות מתהווה,
אבהה בה מעט
ואתן לה ללכת
על קצות אצבעות
|
מנזר השתקנים
לא הומה לחישות
כמו פעם
כשהשקט היה
נחלת הרוגע
בפיוט הדממה
|
שפתיי נאטמו
ולא התירו הקשר
הכובל רגשותיי
בתוך לילה אפל...
|
מפתן לילותייך
חשכת זמן מרפא
ומוחק עברנו
במחי הבל פה..
|
בעירות תשוקה נסערים
במשחק אור וצל
|
ספונות טיפות הגשם
במעטה ענן לבן
המתעתד להשיק ברק
עם ענן נסער כרעם
|
לילה בו ערפילים מתפוגגים
לנוכח הדי תשוקתך
וכוכבים לא נופלים
פן יפסידו את חווית הצפייה
|
ואהבתי את נקודת החן
ששימשה נקודת מוצא
בדרכי לנקודת הג4י..
|
בצומת הספקות
בין חיבוק לפקפוק
תשו כוחות אהבתי
|
גנזתי האתמול
כי הוכיח המחר
וטפח על פניי
כרעם ביום בהיר..
|
ענבל היא ילדה שברירית
הסופרת עדיין צעדיה
ברחובות חשוכים
ללא צל לרגליה..
|
נשמעות תפילות הערגה
הסגורות בין קירות מעטפת
ונבט כגזע יצמח
במגע ידך המגפפת
|
לחכות לך
זה לאבד את הזמן
בשעון מציאות
שבוי
במחוגי געגוע
|
שארית היום
מפוזרת כרסיסי זכוכית
ופרוסה כשטיח
לכפות רגלייה היחפות
|
שחרור אסירי תשוקה,
יצרים חבויים בעוצמת הנתינה
מקבלים חנינה..
|
עלה אחד חצוף
מתיימר בתנועות הערסל
להתביית ברכות על ישבנך
וצנח לו זלזל..
|
75C או 70A ואפילו 80D
מה זה משנה?
גם ככה עוד מעט המצב ישתנה
וכסות הבד שעל שדייך
יקרע מעלייך..
|
אל מול סהר גבך
לחולל בקריעה
בתוך נקיק שנפער
להרעיד את גופך
|
המתיקי נשיקה במגע שפתייך
מול תריסים מוגפים
בדמעות מעינייך
|
לא ידעתי
לאן ינותבו תשובותיי
לכן לא תהיתי
כשאבדו סימני השאלה
|
בתוך גופי אבד
כהלמות תופים נוסך,
חד כנשיכת ערפד.
|
היו אלה ימים
של מילים בשלות
בתוך שורות אבודות
|
מילים שותקות
בין שורות בודדות
ותחושה מחפשת מרגוע..
תיבש הדמעה
ותבוש להודות
שאין בה עוד כוח לנגוע
|
הצללים קנסו אותי
על חוב ישן
|
|
|
כל היום אנחנו
ישנים.
ב"ה, מחזיר
בתשובה, מסביר
את הפיזיולוגיה
שלנו. |
|
