|
כנפיי הגעגוע נושאות אותי מעלה
חולשות אדמות טרשים
שהיו פעם אדמותיי
וקסמיי התעתוע מובילים אותי הלאה
כמו בשיח חרשים
לא מתחשבים ברגשותיי..
סחף התחושות שולה פתיתיי זיכרון
מקרקעית ללא מים
שיבשו קרניי חמה
וגל הלחישות מילא ראשי עד שיכרון
ולא די לו ביין
להסיר לוט הדממה..
כמיהתי לפרפר התר מפרח לפרח
סופג הדיי מבטך
הנשקפים בין אבקנים
ולא משאיר לי דבר, פורש כנפיו ובורח,
משאיר ניחוח גופך
מהול טפטוף סביונים.. |
|
|
-סליחה, איך
מגיעים לבמה
חדשה?
אחרי הרמזור,
אתה פונה ונוסע
לסוף העולם
שמאלה, אז פנייה
חדה למעלה, וישר
פרסה לאחור,
הבנת?
בעצם לא משנה...
כל הדרכים
מובילות לבמה
חדשה!
זאת שהולכת
לסוף... שמאלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.