ושוב המוצרט מצפצף לו והפעם נגה כבר מתעוררת. הרעש עולה וצורם
בראשה הכבד, ספוג האלכוהול - עד שמתחשק לה לרסק את המכשיר
הסלולרי הארור הזה (או לפחות לשנות לו את הצלצול בהזדמנות
הראשונה). עכשיו היא כבר חשה בכאב הראש המשתק, בעצמות הכבדות
ובטעם הגועל בפה - שילוב מנצח של סיגריות תוצרת ארצות-הברית,
וודקה תוצרת ישראל וקיא מתוצרת עצמית.
היא מביטה בעיניים בלתי ממושמעות בעליל בשעון הקיר הניצב
ממולה. רבע לשלוש בצהרים.
המחוגים נפרשים להם ויוצרים קו אחיד, מאוזן - כאילו קדוש מעונה
צלוב בתוך מסגרת השעון.
מישהו אומר לה בוקר טוב ונושק למצחה. זה עמית או אמיר - היא לא
ממש בטוחה ולא ממש אכפת לה. היא מסלקת אותו בעדינות. מותר לה
-זה יום ההולדת שלה.
מוצרט מראה עשר שיחות שלא נענו - כולם מאמא שממתינה לה בקניון
לארוחת צהרים.
מקלחת זריזה, קפה וסיגריה ונוגה יוצאת אל החורף הסגריר בחוץ,
שמה פעמיה לעבר גטו הקניות המלוקק. "כן, כן, אני בדרך" - היא
מרגיעה את אמא  דרך המוצרט שלה - "אני עוד חמש דקות מגיעה" -
היא משקרת.




נשיקות חיבוקים, "הרבה מזל טוב...אבא כל-כך רצה לבוא, אבל את
יודעת איך זה, נוגה'לה - עסקים..."
אפרת ניצבת ליד אמא שמוטת כתפיים ודהויית משכנתא. הילדה שלה
בזרועותיה משאירה פלט בהיר על דש חולצתה המסמורטטת. "מי היה
מאמין שזו אחותי הקטנה", היא מהרהרת תוך כדי נישוק ללחייה
הסדוקה וליטוף מהיר על תלתלי התינוקת.
הכרוז בקניון מתלהם : :האוסף החדש של הביטלס נמכר עכשיו במבצע,
קנו מהר רק השעה הזאת!" הוא מנגן את "HELP" ונוגה מקשיבה
למילים. אמא נותנת מתנה , המלצר מביא עוגה עם נרות ובשולחן ליד
מוחאים כפיים. נוגעת מחייכת במבוכה וג'ון לנון מבקש עזרה. הוא
מרגיש בדאון והוא ממש יעריך תשומת לב. הוא צריך עזרה לנחות על
הקרקע - שמישהו כבר יעזור לו בבקשה.
"העשן מפריע לתינוקת" מקטרת אפרת, ואמא מסתערת : "אולי תפסיקי
עם הסיגריות האלה - זה יהרוג אותך בסוף". נוגה שוברת את
הסיגריה אל תוך המאפרה ומתמקדת בפשטידה.
הכרוז בקניון מתלהב שנית והפעם הוא מנגן את "אלינור ריגבי".
אפרת מספרת לקטנה צומחת שן, ונוגה  -שלא אכפת לה - מחייכת
בצביעות. היא מרגישה מרושעת, במיוחד כשהיא רואה את אחותה החכמה
הולכת ודועכת אל מול עיניה. התינוקת מביטה בעיני תם, ורק אמא
לא יודעת לשאול. מעדיפה להתעלם משתי בנותיה הסחוטות ולהתמקד
ברוטב הפסטו.
שתיקה מביכה. פול מקרתני תוהה לאן שייכים כל האנשים הבודדים
והוא מספר על האב מקנזי שקבר את אלינור לבדו - איש לא בא ולאיש
לא היה אכפת.
אמא מתעקשת לשלם את החשבון, והכרוז חוזר שוב על המבצע ה מ ד ה
י ם, הקטנה שוב פולטת ונוגה מבטיחה לבקר יותר.
עכשיו היא שוב בחוץ וגשם שוטף יורד. קשה לחגוג יום הולדת
בחורף. החושף יורד מתערבב עם האפרוריות הקודרת. היא מציתה
סיגריה ושואפת חזק. דמעה יחידה זולגת מעינה הימנית.
המוצרט מצפצף. טעות במספר. אולי היא תתקשר לאמיר/עמית או איך
שקוראים לו בכלל. אולי היא תלך לחפש בפאב גם הלילה - לשם הרי
כל האנשים הבודדים שייכים.

אל "כוכבים בחוץ", סיפור ההמשך:
http://stage.co.il/Stories/121916