מומלץ (אבל לא חובה) לקרוא קודם את "אלינור ריגבי"
http://stage.co.il/s/55941

1.
לפעמים נדמה לשבתאי שחזר לעשן רק כדי לברוח להפסקות חטופות
החוצה. לשבת על הגג, לערבל את העטרן באוויר הצלול שבלב אזור
התעשייה המתקדמת עלק, ולברוח למחוזות נעימים יותר בהם רק הוא
והעשן חיים בדרור מתמיד.
וכך גם עכשיו הוא נוטל הפסקה בת עשר דקות לברוח לממלכת
הניקוטין בה הוא אוכל את הריאות ולא את הלב. חמוש בכוס קלקר חד
פעמית ממולאת ברישול בכפית סוכר וכפית נס עלית, מתובלת בשליש
כוס חלב עמיד 1% -  קפה שעלה לו בדם אחרי שעוד פעם היה צריך
לריב עם המנקה המטורללת במטבחון. הוא צופה ממעל - מזדות, מזדות
בהמוניהן אוף-וויט נוסעות הלוך ושוב. מוציאות מדי פעם בני 25
חנוטים ומכניסות מדי פעם בנות 25 מחויטות ומעוקבות למשעי.
היא מבקשת אש. הוא לא הכיר אותה באמת- רק צד עינים  מדי פעם
במסדרון בקומה של השיווק. אפילו פעם ניסה לגלות את שמה, תר
במגושמות אחרי משבצת השם בכרטיס העובד המוצמד לחגורת מכנסי
הג'ינס שלה. הג'נטלמניות לא תמיד משתלמת, חשב בזמן שהוא מנסה
ללא הועיל להצית לה את הסיגריה.
"אני יכולה לנסות בעצמי?" היא שואלת בחצי לגלוג ובחצי חינניות.
"כן, כן, בטח". הוא מושיט לה את המצית בזיעה קרה מנסה לזכות
בשבריר של חסד ממפגש כפות ידיהם.
"הי, אני שבתאי", אומר בקול הנמוך ביותר שמיתריו  מסוגלים
להפיק. "נוגה", משיבה לו בחצי חיוך, נושפת תמרת עשן הצדה ועונה
לסלולרי הזערורי שלה שזימר ורטט בתחכום קלאסי.
הוא סיים לעשן, נותרו עוד שתי דקות לישיבה החגיגית אצל שטרן.
היא ממילא בטלפון. "אז...להתראות", נפרד ממנה. היא פוטרת אותו
בנפנוף תוך כדי שיחה ערה.


2.
מלבן המדוכאים ב"זארה"  מורכב מארבעה ספסלים מרופדים בלב
החנות. אמיר שביט, בכתפיים שמוטות ובפני יאוש רובץ שם בעוד
חברתו נהנית מהלונה פארק הקנייני שמסביבה. מסביבו חונים גברים
מתוסכלים נוספים עטויי שקיות ניילון ממותגות ופניהם אומרים
חוסר אונים ותוגת ניכור. כמה שהוא שונא אותה עכשיו. כל רגשות
האשם על הבגידה הלילית שלו עם השרמוטה ההיא מהשיווק נעלמו
והומרו לזעם פשוט וקמאי, לגאוות גבר שנפצעה לה על מזבח האופנה.
הוא מאשים את עצמו בעיקר - למה היה צריך להסכים לשטות הזו?
כדורגל תמורת קניון נראה לו בזמנו רעיון חביב , אבל עכשיו?
הקריין בקניון לא מפסיק לזיין את השכל ובין הקשקושים שלו
מושמעים באקראיות שירים מטופשים של הביטלס. הוא הבטיח לה ללכת
אתה לקניון יום שלם, והיא הסכימה לבוא אתו לבלומפילד למשחק
כדורגל. הוא מעווה את פרצופו כשנזכר בשאלות של המטומטמת הזאת :
"למה שמעון גרשון בן זונה?", "מה זה נבדל פסיבי?". הוא לא ישכח
גם את החולצה הצהובה שהיא בחרה דווקא באותה השבת ואת הפדיחות
שעשתה לו שם. כאשר היא הפטירה שהתחת של שביט אלימלך חמוד, הוא
כבר לא היה יכול יותר.בדקה 70 הם יצאו מהמגרש. פישונט הבקיע
בדקה ב-85. עכשיו משמעים את HELP ברדיו הפנימי של הקניון.
"וואלה, אני צריך עזרה..." מלמל. עשרה גברים שפופים לידו במלבן
של זארה מהנהנים במורך.
סוחב את השקיות, גורר רגלים, נשרך מאחוריה צועד אמיר שביט בעוד
שבזווית העין הוא קולט את ההיא מהשיווק ששכב אתה אתמול יושבת
עם המשפחה שלה בקפולסקי. "ד"ר ג'קל ומיסטר הייד" ממלמל לעצמו.
"מה אמרת, אמירי", החברה שלו מעזה לשאול אותו. "כלום מותק,
כלום", הוא עונה לה, מיטיב את השקית של קסטרו ומשפיל מבט.

3.
"למה אני צריכה את החרא הזה", גוערת בעצמה כוכבה לוי, בעוד
שהיא מנקה את כתמי הקפה שהשאיר אחריו הטמבל ההוא ממשאבי אנוש.


4.
איתן שמשי מיישר את חולצתו המחוייטת ויוצא מהמזדה 626 החדשה
שקיבל מהחברה. הוא מרגיש נפלא, כיף להיות מנהל בכיר, אחראי על
משאבי אנוש בכל סטארקום. מזווית העין הוא רואה את שבתאי בפינת
העישון על הגג מנסה ללא הועיל להצית סיגריה לזנזונת ההיא
מהשיווק. "איזה שמוק", הוא אומר לעצמו, "זיון לא יצא לו, אפילו
לא ממנה". חמלה הוא לעולם לא יחוש כלפיו : עצלן, טיפש וחדל
אישים. אפילו עכשיו הוא לא חס עליו, למרות מה שיצפה לו בקרוב.
המנקה הפסיכית שוב מתלוננת עליו. "אל תדאגי כוכבה" הוא עונה
לה, "אני אטפל בו".

5.
"מיסטר שביט, נו בילית ביום חופש שלך אתמול?"
"כן, היה נחמד. הסתובבתי עם החברה שלי, היה נחמד"
"הסתובבת אה?" (טפיחה על השכם), "ככה קוראים לזה היום...אה?"
"כן, לא משהו מיוחד. לקחתי אותה לקניון אתמול"
"ואללה אחי, לקניון? מה, השתגעת?"
"עזוב, אני לא רוצה לדבר על זה. בכל מקרה לא תאמין את מי ראיתי
שם.
מכיר את נוגה - המזדיינת ההיא מהשיווק?"
(שבתאי מאדים)
"היא הייתה שם עם המשפחה שלה...בקפולסקי!!! עם אמא שלה ועוד
בחורה ותינוקת, היית מאמין?"
(שבתאי שותק)

6.
"גם כן הזונה הזאת. אני, אם הייתי אמא שלה הייתי מחנכת אותה
אחרת", היא שוב ממלמלת תוך כדי משיחת סמרטוט.

7.
7393, זאת השלוחה של ההוא משלשום, מנסה להתאמץ אם קוראים לו
אמיר או עמית.
"מה שלומך?", היא מתפשרת.

8.
"כל מנהל חושב הוא גנרל. גם כן מניאק". נו טוב, לפחות האסלות
כבר שטופות.

9.
שטרן עובר על הרשימה מחוייך. איך הצליח לאסוף את כל הדבילים של
החברה, כדי לממש את התכנית הגאונית שלו. שש שנים הוא מתיבש
בסטארקום, תקוע כראש צוות. כל מי שהגיע אתו כבר התקדם. ועכשיו,
כשכל מה שביקש זה לעזוב בכבוד, עושים לו בעיות. שמשי, הבוס
החדש במשאבי אנוש, אמר לו שאין צ'אנס שיקבל פיצויים. אחרי כל
מה שנתן לחברה, כל הכוננויות בשבתות וחגים, אחרי שמחל על כבודו
כל כך הרבה פעמים, שהתרפס לשווא וניסה למרפק ללא הועיל, אפילו
פיצויים הוגנים לא יקבל.
הרעיון עלה במוחו בלילה של נדודי שינה מיואשים - הוא חשב מה
יגרום לפיטוריו. בסך הכל מעריכים אותי, הוא חשב לעצמו, אני
צריך לעשות כאן משהו קיצוני.

10.
סוף סוף מישהו ידאג לי כאן. זה לא עסק ככה לנקות ולנקות כל
היום, והמטומטמים האלה עושים ממני צחוק כל הזמן. הגיע הזמן
שנראה להם מאיפה משתין הדג (עוד פעם שפכו סוכר על השיש)

11.
שבתאי היה מופתע. עיניו אורו בחשש מסוים, הוא שמע על המוניטין
שלה מאמיר שביט (הוא גם אמר ששכב אתה אבל הוא בטח ממציא), אבל
שמח מאוד לראות אותה שוב. שתי דקות לאחר שעזב במפח נפש את הגג,
הנה היא מופיעה לידו בכניסה לכיתת ההדרכה. "הי נוגה, פעם
שלישית גלידה" (הוא מרגיש שהוא מדבר שטויות). "הי".
אמיר שביט מצליח לעשות שלושה דברים שונים במקביל : ללכת לכיוון
כיתת ההדרכה, לנסות לנקות כתם טחינה שדבק בצוארון חולצת
הכפתורים שלו ולהפטיר קללה עסיסית בזמן אותם נסיונות כושלים.
הוא נעצר כמעט במעידה כשהוא רואה את ההיא מהשיווק ואת שבתאי
מדברים ביניהם בטון מבויש וגמגמני.
"מה קורה נוגה", עסקים כרגיל.
"בסדר", היא עונה לו (היא כנראה לא זוכרת איך קוראים לי, הוא
מתחיל לחשוד).
"הלו מיסטר שביט" (איך שהוא שונא את הצ'אפחות האלה, אבל מה
לעשות).

12.
"ובכן חברים, הגענו למצב של פרשת מים. לא קורה לכם שאתם
מתעוררים בבוקר ויודעים שאתם עומדים להגיע ליום עבודה נוסף בו
תהיו מנוצלים?". שבתאי מהנהן.
"אז שתדעו לכם - בלעדינו אין סטארקום. סטארקום זה אנחנו והגיע
הזמן שנתארגן".
"מה שתגיד, אח שלי" - אמיר שביט נותן אמון.
"סבבה מבחינתי", מפטירה נוגה תוך כדי משחק משועמם בסלולרי.
"סליחה שאיחרתי, מותק - אתה יודע כמה עבודה המנייקים האלה נתנו
לי?".
"אין בעיה, כוכבה - כל מה שאת צריכה זה לחתום כאן על העצומה.
הדף הזה מייפה את כוחי להקים ועד עובדים לסטארקום! אתם שומעים
רבותי? ועד. וועד זה כוח! יחד נצעיד את המקום הזה לימים טובים
יותר!"

13.
מחוייך מתמיד אחז שטרן את המעטפה המיוחלת. פיצויים של שש שנים
בנוהל מהיר במיוחד.
חבורת המרדנים יצאה לא הרבה אחריו משאירה שובל של סימפטיה
וביקורים עתידיים בלשכת העבודה.
"לא נורא חברים", היטיב שטרן את מבטי העוגם, "המקום הזה לא
ראוי לכם".
השמש יוקדת בלב אזור התעשייה המתקדמת עלק, מזדות מזדות מזדות
אוף וויט מוציאות מחויטים ומכניסות מעוקבות למשעי.
חמישה אנשים צועדים אל הכביש הראשי.
חמישה אנשים בודדים, כבר לא שייכים לסטארקום.
אז לאן כן?