היא שוכבת על הגב עכשיו בחדר שלי, ישנה
שנת ישרים. כמה פסטורלי המציאות יכולה
להיות. שרשיר קליעים מונח על הריצפה, הנשק
בפינת החדר זרוק ו"הקייטנה של קנלר" לידה,
עדיין באותו עמוד שבו הפסיקה לקרוא.
הרדמתי אותה בעזרת סיפור- "הטיגריס שאהב
לאכול מילים" כמה אירוני
ג'ו אובניון
/
סיפורים מהמולדת
