קודם כל אמרתי שאפצח בוידוי.
לא, זה לא פשוט וזה לא קל בכלל. זה בכלל פחד שאני סוחב עוד
מילדות, ועכשיו אני מבין גם את מקורו, אבל זה לא ממש עוזר לי
להתגבר עליו.
ש בזה משהו ציני עד כאב. רציתי לעצור
אנשים ולומר להם "היי, כאן היה האולם של
דודה מרים". אבל פחדתי שהם יגידו "אהה"
נבוך, שהוא בעצם כמו לומר "אז מה?", רק
יותר מעליב
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
