לך אחריה, גידי." ענת יצאה מהחדר, בעיניים
אדומות. קוראת את האשמה בפני. מעולם לא
הכיתי את הילדים שלי. אני לא בנאדם אלים.
הרגשתי את המועקה עמוק בבטן, מעין קפיץ
שמנתר ומרעיד את האברים הכי פנימיים שלי.
היד שלי היתה חמה עדיין וידית הדלת קרה
כשמיהרתי לצאת דרכה,
גל אלגר
/
שלושים שעות ואבא