ביום רביעי אני ומושיק ראינו בנאדם מת.
בהתחלה שיחקנו כדורגל עם הכיתה ואז, כשחזרנו אני ומושיק לבית,
ראינו בפארק, ליד העצים, מישהו שוכב שם. אני הייתי בטוח שזה
איזה שיכור שנרדם על הרצפה, אבל מושיק ישר אמר שזה בנאדם מת,
ומושיק תמיד צודק.

מתי שהנחיתי את ערב במה
היה שמה רגע אחד של אימה

הנערה שישבה מאחורי השתעלה, הדלקתי סיגריה נוספת. לבמה עלתה
קבוצה חדשה והחלה בסדרת מערכונים שהצחיקו את הקהל. הבטתי
בהזמנה וגיחכתי. החזרתי את מבטי אל הבמה. מי היה מאמין שלעיזים
יהיה חוש הומור.

למה לסבא אין רגליים?
ולמה לאחותי יש שמונה שדיים?
למה הפיפי קפוא ולא חם?
ולמה יוצא לי רק אפצ'י עם דם?

מתי שהיה בומבמלה השנה, נשארתי בבית.
בכלל לא ידעתי שיש בומבמלה.
בכלל לא ידעתי מה זה בומבמלה.
אז למה העלתי יצירה לבמה שנקראת בומבמלה?

מה עושים עם זיקפת על וכושיות מרקדות על המרקע? מאוננים
כמובן!
שלפתי את מר זקורי מכלאו המכופתר והתחלתי במלאכת השפשוף.

להיות מפורסם יכול להיות ממש כיף. מזהים אותך ברחוב, בחורות
יפות פונות אליך ורוצות אותך.

"אמא, אמא!"
"מאמי, אני קצת עסוקה עכשיו... זה דחוף?"
אמא במטבח. ארוחת צהריים עוד מעט...
"אמא, אני לסבית!"
"את מה?"
וואו, אמא מופתעת...

מילים מעורפלות באור יום
כנשק דרוך המכוון
לתאי מוחו של נפש אחרת.

ציור - אקריליק על קנבס+עלים.

בירידה של דרך
השלום
ממש ליד עזריאלי

היא לבשה שמלה אוורירית, שהבליטה את ישבנה המדולדל.

אני מת על ימי חמישי בלילה. בגלל שמחר אין לי לימודים אני יכול
לשבת כל הלילה באינטרנט ולגלוש באתרי סקס כיד המלך.

אקריל על קנבס
60X50