|
+++++++++++++++++++++++++++++++++
עצור/י בשם האומנות !
ברגע זה נכנסת למקום שאולי לא היית בו!
הגעתם לעולם הקסום שלה,
מעבר לכל שיר יש משמעות נסתרת,רוחנית ואולי יותר
מזה,
לפעמיים המשמעות מאוד מעניינת,
אבל עם דמיון מפותח ופרוע אולי תעלו על שדות ההבנה.
כשנולדה בשלהי קיץ 86 הוכרז שמה כליטל בישראל.
היא גרה כיום בשומרון של הארץ.
השינה בשבילה זאת ערנות לאמת.
החלום שלה הוא שהיצירות שלה יולחנו ויושמעו
ברדיו:גלגלצ,רשת ג' וכו...(זכיות יוצרים תקף תמיד)
יום אחד אולי תלמד לנגן על גיטרה ותוכל להלחין ולשיר
את שירייה.
http://stage.co.il/Stories/306591 קישור מצחיק
זהו...ספט' 06 הגיע...אני אזרחית!
אז לחיי החיים!!! החיים האמיתיים...
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++
בעודי מנסה לעזור לאדם שאותו אני כל כך אוהבת לבנות את עצמו,
הוא מתעלם, לא מרצונו, כי ככה העולם סגר אותו.
|
הכוכבים אומנם זהרו והירח היה כחצי עיגול המסמל את הרחיקות
מהשלמות שאיננה קימת ברגעים אלו.
הוא התקרב אלי בצעד או שניים ממקום מושבו ולחש לי בשקט...
|
פלישה,מרצון,אכזרי או אמיתי?
|
ואני עם ורד ביד,
שמלה לבנה ארוכה עד אחרי ברכיי,
יחפה,
מטיילת בין האבנים המלטפות את שפת הים,
נושקת לשמש הממהרת לברוח מעיניי.
|
מדבר על נקבות אחרות,
לוקח את אותו הסכין מוציא ומכניס אין ספור פעמים,
והגשם שוטף את הדם כלא היה.
|
מונולוגים, מילים ואותיות עם שמך,
ספרים שירים ומזמורים,
כאבי - בושתך.
עוד לגימה של יין והדם שלי ספוג
|
נלחמת בך,
יוצרת סביבי בועות אוויר ריקניות,
מנסה ללמוד מהם איך להחזיק כ"כ הרבה זמן
מבלי להתפוצץ.
|
שעות עוברות, הן לא יחזרו,
והבדידות ארוכה מכפי שחשב מוחי,
השירים לאותה עת תמיד היו שם,
עכשיו הם כאן בשבילי,
הדכדוך, הזיקה אליך.
|
ואין לי נשמה,
ואין לי לב,
למדתי ממך.
|
אבל כמה עוד אבטיח?כמה עוד שקרים אארוג לעצמי?
האם אחיה את חיי כבהמה חסרת תוכן שכלי?
או ארקום נתיבים כיד המלך?
|
בין ארמונות המלך,
צעדתי בעיניים דומעות,
דמעות נוטפות ומתיזות על
הדרך בה צעדתי.
|
היה לי קר חיממת אותי,
היה לי כואב ריפאת אותי,
היה לי מוזר,
עדין מוזר,
שיקרתי,
לא זוכרת, זה לא קרה,
שיקרתי,
אבל כך רציתי שזה יהיה.
|
הוא יושב כשהיא מאחוריו, מעיף את ידה מכתפיו,
הוא עומד ואומר, זהו הכל נגמר,
היא יושבת ובוכה,
מוחה דמעה, אומרת: "זה לא אני זה אתה",
היא עומדת ולוחשת הלוואי ולא הכרתי אותך מעולם!
|
הייתי רוצה רק עוד רגע -
כדי לשנות את ההוא.
הייתי רוצה רק עוד קצת זמן -
כדי להבין את הטעות.
הייתי רוצה רק עוד קצת שפיות -
שתחפה על כל השיגעון.
|
העלים בשלכת יוטלו על שבילי,
כאבי הוא לא ככאב רחל
|
מרבד שטוח מצוייר על רצפתך,
אדום הוא כנשמתך,
ארגי שנהב גוררים את מחשבתך,
פוסע עליו כעל דרך המלך,
ומאושר מנשיקת האלוהים.
|
ובמקלחת מתנשקים
והמים מפשירים
את הלבבות הלעוסים
במבטי התשוקה
ואתה לידי מלטף את עורי
וצועק אהבה, אהבה!
|
כל פעם אני מגלה כמה אני יכולה עוד ועוד לאהוב אותך...
|
בהתבוננות אחת על פנייך,
מרגישה אני את ...
עוצמת היופי
כפלאי הטבע.
|
נותנת תפילה מלבי לשערי שמים
אל מאחורי העננים השטים כמו ציפורי הנפש שבליבינו
בין ברקי בחורף הקר.
|
עיניים של מבט אחד גמרו את נשמתי,
הנר דולק בי לנצח.
|
וציפור לחשה לי להזהר מפציעות,
שלא אחתך מזכוכיות דקיקות,
והמשכתי ללכת, עברתי גבעות,
ושם האושר היה בין ערמות של שריטות.
|
אחרי כל כך הרבה זמן,
שנים, ימים ובעיקר שעות ארוכות,
המחשבות הופכות לדימויים,
הזמן הופך לפחד גדול,
|
אבדת אותי כשאני בתוכך,
רצחת אותי במבט אחד שלך,
מנסה לברוח מהעולם הזה,
|
אשרוד,
נשבעתי,
אקום, התחייבתי.
|
מירוץ רדוף אחרי אמת נקייה של הלב,
כשילדים קטנים רצים לחיבוק של אמא,
כשגדלים מסתכלים קדימה,
בוכים אל התקווה הטובה,
|
בטיפות של גשם יצרתי חלום,
ערים של שלג פוחד,
נמס לו לעיתים ונוטף לו בין הרים,
החלום לא מסודר,
|
כמה טוב אני יכולה לעשות בשבילך
רק בשבילך,
אוהבת אותך.
מישהי שבחיים לא תדע.
|
ידעת הכל,
סיממת דבר,
אני עוד פקחית אך דבר לא נותר,
בגידה כאבה והלב פן נשבר,
אמות כשאוהב
אוהב כשאמות.
|
אז עזבת,
השארת אותי לבד,
אז עכשיו אני חופשייה,
חופשייה אבל לגמרי לבד.
|
מתעוררת בפיתול של נחש,
מתחכחת בסדינים הזהובים מאור השמש,
והמנגינה מתנגנת מהפסנתר,
|
וסגרת דלתך אל מול בכיי
נתת לי ליפול רחוק רחוק
ללא להזהר
בידיעה שלא אחזור,
שברת אותי
כבובת משחק ושמת בצד.
|
בפרעות היא נגנבת
משי רכה,
ילדה שצוחקת
רוקדת לה שם.
|
ארצה כבר להיעלם,
אבל רק ארצה, אמעד, אתנפל בדמעות,
עוד תוגה לזכר פעם,
עודני ילדה בלשון המעטה,
אך החטאים רובצים בי וסביבי,
הגיהינום הוא כאן,
ואכן אשאר בחיק האין קץ
|
טמונה בלחצים שאתה מעביר לתוכי,
מתוך ברירה,
כאובה
|
בריח של רוחות הים,
הקור חודר לעור האדם,
נושף את נשיבת האוויר הדוקר,
מצתמרר בתוך בועה,
כאן בעיר הכי רעה.
|
ללא חורף ללא רעמים וללא התחבאות ממי שאני,
ואולי עוד בקרוב אשוב להיות בת החן האבודה.
|
ושריקות הרוחות בין חולות
לוטפים
את עלי הזהב שבשלכת נוזלים.
|
להגשים חלומות של כבוד
ולדעת לטעום כמויות סבירות
את קצב הלב להחליש,
את עצמי להגשים להשלים.
|
גשם תרד כאן
ושטוף את פני עם ערפל
שאתעורר
שאדע שאני לא לבד,
ותגרום לחושך להשאר
שאסתתר מעצמי
שלא אראה את השתקפותי.
|
והוא ישא אותך על כנפי נשרים
כמו שכתוב בספרים
וידליק לך נרות בעודך חי
בזמנים לא זמנים,
ינאם לך את שירי המלאכים
ויובילך אל גשרים רחבים
שם תחפש דרכך
בין חולות שורפים,
הסובבים סביבך כהילת
פרחים באביבים מושלגים.
|
ואותך אני אוהבת,
ואיתך אני אשן,
את דימעתך אשזור כורד לבן.
|
טוב כטוב,
רע כטוב,
מבטיחה את ההבטחה,
הבטחה לאין סוף!!!
|
רטט הפטל נשפך על שפתייך,
זולג בין גומות לחייך,
רעידות גופך מלקקות את הספק,
עינטוזי הצללים שנוצרו מן האש.
|
לבד מול חלון פתוח
נושבת לפניי הרוח
משאירה סימני חריטה
של העולם הזה
כחותמת לעולם הבא.
|
לא אחכה לסבל,
אברח ברגע שיתאפשר,
אעצור את הדמעה שלי,
לפני שאתרטב,
בכי מר לא יפתור את שנינו מלהצטער
על ההזדמנות שלא נתנו לנו להתקרב.
|
צבענו ביחד עננים שלמים שכיסו את השמים,
שהשקיפו לים את צבעם הכחול בוער,
קשתות רבות שהצתלבו בניהן בגוונים שונים,
ויצרו את שער המעבר להמשך דרכנו.
|
אל תנעץ בי מבטים,
אומרים שזה כואב,
דבר מילים גבוהות,
הרשם אותי מהר,
גלה בי את הפחד שמונע את החרות,
תאהב אותי כמו שאני,
ואל תהיה רק דמות.
|
הרי האדם מוציא מפיו דברי מוחו, ואם מוחו מעוות?
העולם יתמודד לבד???
|
מיתוס שנשבר, כאב שחדר עמוק לתוכי,
התפתלתי מכאב ההנאה,
וכשפתחתי את עיניי ראיתי את מי שרציתי לראות,
אותך.
|
ואני ממשיכה,לא מוותרת,
ממשיכה ונהנת מהרגע עד הסוף
שמותיר חשק לעוד.
|
אז הלכת בינתיים מי יודע אם תחזור,
והשיר שבינתיים הוא עוצר לו לבדו,
המכנס שלך לבן, החולצה שלך גם כן,
|
אחפוץ לבדד, עונדת את המר,
מתוק הבדולח שקוף ככפור ליל,
זיו דימדומי השחר,
ממרום לכנות השופעת
|
השפתיים שלך מוקרמות
בקצף אהבה,
פלחים שנקטפו מהעץ האסור.
כמה חשופה ככה מכוסה,
|
האור הפך לחושך,
והסבל התערפל,
התחושה שהיא סוחבת,
אם לא שנה ויותר,
היא ישבה כמשותקת חשבו שהיא חולה
אך לא ידעו תסבל שנגרם לה בגלל הנבלה.
|
ואנחנו ביחד מתחבקים בערסל
נושקים לכוכב
שאלינו מחייך
מן חיוך ערמומי
זדוני הרסני
מהדהד אי שם.
|
מן איפור טבעי שלא פוצע,
הוא מענג לך את הלב ולא פוגע
|
הוא מנסה לפרוח - אך דבר אחד קוטע אותו מכך
הפחד מהזמן שעובר
|
אלוהים שלי הוא אחד,
זה שהוריש לי את הפחד,
ניצולה מקרב האש,
|
אז תלך תבחר לך את מה שיעשה לך טוב על הלב,
אני אמשיך לחלום והן ימשיכו להגשים
|
ואמרת מילים
וידעת לשתוק
ומלאת חדרי בגשם מתוק
דמעות התרגשות
זלגו מנפשי
חופזת פוחדת
רוצה להרגיש את טוהר הרגש
מתרוצץ בדלתי.
|
מילים מעורפלות באור יום
כנשק דרוך המכוון
לתאי מוחו של נפש אחרת.
|
מצפה לראותך מאחורי.. אומר לי באוזני בלחישה דקיקת קול
"אנחנו לעד"...
|
ושוב נפגשים וביחד נוסעים
באותה מכונית של שנות ה80
למקום בו השקט יפציע בנו
לבדנו עם עצמנו
רק שנינו
מאוהבים,משתוקקים
מתחתנים.
|
פערת פיך אל סילופי מנגינות
רעדו אישונייך כמרבד לחישות,
עשן בהול, צליל ברור
ריגוש צלול,
וממול -
השמעת קולך ברחבי השדות
ששם קטפת נשימות סוערות.
|
יושבת בוהה מול חלון ראווה,
מדמיינת עוד פרח שהבאתי לך מונח על המיטה,
עוד נשיקה וחיבוק,
עוד רגע בלתי נשכח,
עוד רגע לא עצוב,
רק עוד רגע איתך.
|
אך מתעלמת
לא חוזרת
ושוכחת
נשמתה,
מסובבת
לא פוחדת
לא אכפת לה מגורה.
|
וכשהגעת אלי החיוך הוא אמיתי,
מעט סומק על הפנים,
אושר בלתי מגביל,
צף על פניי,
מרחיב את אישוניי,
סותר על לחיי
ואומר לי דיי.
|
השחטת את תעלות ריגשותיי,
ופצעת גלד שמתפוגג
עם חריטות גרזן,
בין להבות אי ההבנה,
|
אם היו לי עוד ימים לספור את הכאב,
אם הרעל מדמי היה מספיק להתנדף,
והים סוחף אותי לטבוע,
רוצה לצוף ולא לשקוע.
|
בוא ותן לי את השקט לו חיכיתי,
צא מהחלום ובוא אליי הכי קרוב שתוכל,
דבר אליי בקול ולא בלחישות,
תעיר אותי מכל חלום ותמחיש לי אותו לקרבה.
|
למד אותי לעוף במקום בו לא אמות לעולם.
|
ולעולם לא אדע אמת
כשידעת לא אמרת לי אותה עת
וחפזת מלברוח ממני
ועכשיו שנינו
תלויים על וו,
מנסים לפתוח מה שכבר היה
מובן...
|
הכרת את כולי
נשקת בעורפי
הרגשת את ליבי
חדרת לעורקי
|
לא יכולה בלעדייך, שבוייה בקסמייך,
את מפסיקה את כל משברי,
אני מכורה אלייך,
אוייש מה שאת עושה לי יפה שלי,
|
יערמו הסודות בפיות אילמים
כאב עיניים לעיוורת כמותי
קינת הסתר חפצה לבדד
|
פחדו פרחי הגן לפרוח,
אך הם אלו שנתנו לי את הכוח, לחייך,
לראות זוויות חדות בעולם,
ולשמוח מהדבר הכי קטן שקיים.
|
מנסה לאהוב,
הכל כל כך סינטטי,
הכל כבוי, חשוך, כאוב,
הכל כל כך מונוטוני,
סזיפיות של חיים מעורפלים,
איך אעזור לעצמי עכשיו?
כי מחר אולי כבר אעלם.
|
והשמש עוד תזרח מחר,
והאופק יעלם מסנוור האור,
ואנחנו נתגבר ביחד על כל מכשול,
הדמעות בעייני יזרמו לים,
ואנחנו נהנה מכל רגע של בריחה.
לשם אני רוצה, לשם.
|
תראה לכולם שאתה הוא העולם,
שכולם גרים בך,
שאתה הוא האחד.
|
וחייכנו כשלהבות אש זועקות
וחשקנו כציפורי הלילה השורקות
ידענו לחמם את ליבינו בצרחות העונג
של הטיפות המרות ולבכות.
|
והחזקנו מעמד
ובטחנו אחד באחד
וידענו לסלוח
ורצינו לשכוח
שלא תבוא מלחמה לעולם.
|
כדובשנית הצוף
מצצת דמי
שיקרו עינייך
במבט חושני
ליטופי הדמעות
מאושר הכאב זלגו
כי פרצו סודותיי בשקט הכלוב.
|
כשאתה תתבגר אחזור לבקר,
במסעות בעולם,
אכתוב מכתב,
עם כמה מילים, תדמיין ת'צלילים,
בשלט רחוק אגרום לך לצחוק,
|
פה פעור אל מול בהלה,
מסתכלת סביבי ורואה המולה,
הם באו לראות, להתרשם ולבקר-אותי! חוצפה.
אני לפחות,
מצאתי, מצאתי, מצאתי!
|
מקץ החורף נפעם עין הקיץ,
מציץ לתוכי ומקרין לי שלווה,
המבט החדש המבט של הקיץ,
לא ברח, רק נדם ושוב התקווה.
|
כאלוהים עם מקלו
כאדם עם עוצמה,
לחשת לי דברי מתיקה.
|
הולכת לי לטיול קטן בלילה,
בערפל, בחושך,בין חומה לחומה,
במשעולי התבונה.
|
ונהימות אלוהים פרצו בי,
כלהט הנביאים שחזו עתיד
כי ידעתי עתידי בלבד
ולא נשאתי כאב אחרים.
|
וצלילי הים מתפרעים,
בורחים מעצמם,
מסתתרים מתהומי דרכם,
מתבוללים מנפשם,
ואינם דואגים לרפש נפש אחרת.
|
והסתיו לא חלף, בליבי שיכרון,
והקור שקרב מתחבא עם קסמו,
אל נפש הומה מתלבטת לנבוט
|
נשקת בי בעורפי בעודי נשכבת על ברכייך,
נשקת בי כנשק דרוך על רצפה קרה.
נשבה האהבה עימה הקרבה,
מנושקת מנשיקת האלוהים
כשיריה אחת בתוכי.
|
קולי הידהד על יבשות אחרות
ושמעו רצוני בעולמות רחוקות
ואתה התעלמת
שיחקת ליבי כאילו היה חפץ זניח
בשולחן כתיבתך
כמילים שהישחלת בשירי מיזמורייך
בירח מלא.
|
במחרוזת של תווים
רקמתי קירות
אטומי העונג
לוחשי הסודות
ניבואי העתיד הלובשים הידורים
של מזימות בליטופים כישופים מטורפים.
|
אך עינייך, הו עינייך...
משתקות עצמותיי, נכנסות לוורידיי, עוצרות את הדם
ואני מתה, איני עוד לעולם.
|
ועכשיו כשמש בחוץ,
חם לי בגוף,
אז תחבק אותי נשק אותי אני רוצה אותך,
לא יכולה עכשיו בלעדיך,
בלעדיך עכשיו.
|
כי עכשיו זה הפרידה, אני ואתה זה לא ביחד מעכשיו,
כיי הורד נדף ברוח פרצים,
אני ואתה זה לא ביחד מעכשיו, הפחת לחיה ואני לפיה.
|
חייבת להתמלאות מחדש,
חייבת לזרוח, למרות שמחר תהיה עם פנים אחרות.
|
וראשך מונח על הכר הרך,
תחת שטיח כניסה ארוך
כשברקע אין ספור צילצולי פעמון.
|
והוא המשיך לרוץ
לא הקשיב לי,
צרחתי לו שיפסיק להכאיב לי,
ושהוא לקח לי זמנים שכלכך חסרים לי.
רשעות העולם, מימד מיותר.
|
הכוחות נגמרים
והם מסתערים
מגנים על עצמם
ואחר כך מתים
לא מצליחים להאמין
שבשביל זה המאמץ
לחיות תחת אש
ולמות גם שם.
|
ואתה עם הגיטרה מנגן לי נעימות,
רוקד ריקוד ירח
ושולח נשיקות.
|
צללת לתוכי בדם גופי הקרוש,
סירקת מחשבותי בחוטי תיל
|
בין זמן שמש לזמן ירח
הצל מתהפך
כמו תווי המנגינה אשר
טיפות הגשם יוצרות על הארץ,
עם צורה ברורה-כך הצל.
|
לילה הקיץ אותו את אוהבת הופך לגעגועים,
שאי ענייך לשמיים,
התנערי מקודשך
|
הכאב בפנים
תחושה מזוויעה
רצון להבריח את הכל מסביבך
להיות לבד עם עצמך
לא לתת לכאב להתענג על חשבונך.
|
ואתה תהלך עם חיוך
בין שבילי העפר ותאיר את הדרך
עם כישרונך
|
עומדת בכפור,
עצורה לגמרי,
לא נושמת,
אני-
רוח רפאים.
|
אלוהים, נשום אותי בנשימה אחת,
הרפה בסבל, הרפה כאב,
אהוב את תוכי בענן הערפל,
תן לי לנשום,
כדי שאוכל לכתוב רק עוד פעם אחת.
|
אז זרמתי, זרמתי עם זרם של דימיונות,
זרם של נהר שהוביל אותי אליך,
חיבקת אותי, נישקת אותי - אבל לא אהבת.
|
לרקוד חופשי בשדה פתוח,
להסחף עם עלים ברוח,
הלב רוטט ללא סיבה אולי בגלל הצפייות הרבות,
לא אבכה הלילה זהו התום,
לא אזיל יותר דמעות יש מנוס.
|
התחמקות מהאמת גורמת לי להאמין שאתה בן אדם מת
גוויה שנשארה בשדה קרב רועם
שלא אציל לעולם גם אם תשאג
|
ושירינו,
מתנגן לו ברכות
בין קירות חדרי
מתיימר לגרום לעונג
אך משאיר אותי לבדי
עם שאריות של אהבה
חסרות כל קשר
חסרות הבנה
איך בכלל אהבתי אותך?
|
חלמתי חלום ובו שלחת מלאך,
יפה התואר, עם חיוך שזרח,
חלום בו המלאך ליטף את ראשי,
חיבק את חושי, ליקק מחשבותיי,
החייה את דימיונותי בעורקיי,
תמך בלבי, פירפורי נשמתי,
אדום כאש-שחור כצל.
|
מול מסך שטוח עומדים רגשות,
והלב הפתוח מקבל בזרעות פתחות את הנגיעות.
|
הוא מתנועע בגלים לעבר הדלתות הפרוצות במוחי
שובר את זכוכיות לבי,
ונוטר טינה.
|
ושנים זה זמן לכת
ודקות אין ספור אספור
לגבר,
לגבר שאותי יקח עד אין סוף.
ויפרוס כנפיים איתי אל השמיים
כי נמות ביחד אהבת אמת.
|
אני מפוחדת, רועדת, מקורבלת,
אני רוצה אותך,
תשוקתי.
|
מתבוננת לתוך עצמי ולא מבינה איפה הטעות,
טיפה ועוד טיפה הפכו לים של דרכים שאף אחת מהן לא מובילה לשום
דרך מוצא שלי מהעולם האכזרי שאני הכנסתי את עצמי לתוכו.
|
כל מחילה תתקבל בברכה, רק אם אוכל לסלוח לעצמי על האכזריות
שגרמתי למחוגי הזמן לחמוק מידיי ולאבד את העבר.
להזיז את האבנים הכי קטנות כדי להגיע לאבן החזקה מכולם, האבן
שתשבור את העול.
אני רוצה להבחין בהזדמנות לפני שתחמוק לה לעולם.
|
אך תמיד מאחורי המסכה-נראת מרוצה!
|
הרצון שהוביל אותי ללכת קדימה,
השאיר אותי מאחור,
לנגב את הדמעות מרכסי ההרים המזיעים,
בליטוף שפתיי.
|
ליטפתי את גופך מתוך תשוקה לאהבה, מתוך עניין
|
אומרים שכלבים טובים יותר מבני אדם.
צודקים.
|
|
|
זהו, אני קופץ!
חרגול כמתאבד
סדרתי |
|
