הכאב העצור בעיניו של אבא שלי מסתנן לעיתים רחוקות לרגע שנדמה כי נבחר באקראי.
כאב יבש, ישן וגבישי, כאבו של אדם שאיבד את רובו במסע החיים הקשה שלו, ונותר,
ללא אהבה, ללא תמיכת משפחתו ובניו, בבדידות האיומה מכל, בדידות שמכוסה כולה
תחת שמיכות עבות של גאווה ממאירה.

הכאב הזה, מעיניו החומות, שפעם ידעו לשתק אותי במבט אחד, ולייצר בי פחד
מהבאות, ממלא אותי תמיד בצער ונקיפות מצפון, ושברון לב.

לאחרונה תפס אותי הכאב הזה בעיירת הגבול Eagle Pass, עיירת מעבר בין מקסיקו
לטקסס, שנגזלה ממקסיקו ב1848 והפכה לחלק מארצות הברית. יום קודם לכן חציתי את
הגבול ממקסיקו, לאחר מסע שתכליתו היא בליבו של סיפור זה, סיפור על חיוכו הכובש
של הגורל וציפורניו הלטושות של המקרה.

לפעמים יקשה על אדם להשחיר בכתב סדור את לובן המעשים, ויקל עליו לפזר את
סיפורו ברסיסים דקים.
מובא כחלק מסדרה - http://stage.co.il/Authors/45019