הדבר הראשון ששמתי לב בפברואר 2001 כשהגעתי לבסיס החדש והנידח שלי בדרום, היו
ההרים והנוף המדברי המשגע (חוץ מהארבעים מעלות חום...). הדבר השני שהבחנתי בו,
היו יעלים יפיפיים שהסתובבו חופשי במתחם הבסיס כמו שחתולים מסתובבים ברחוב
שלכם.
כמו כל חייל ממוצע, דפקתי להם בוק.

בתמונות הראשונה והשניה, אתם רואים יעלים תופסים זולה בצל.
לא היה ממש קשה לצלם אותם יחסית מקרוב, מאחר שהם מורגלים כבר בנוכחות בני אדם
מזה עשרות שנים וחיים איתם בשיתוף.

בתמונה השלישית רואים שני במבים מתוקים שאימם שוהה במרחק מספר פסיעות מהם
ומשגיחה. הם נמצאים בשטח שליד חדר האוכל. מידי פעם היינו זורקים ליעלים
הבוגרים פרוסות לחם (הרי אסור לבזבז...). האמיצים מבין היעלים, היו אף אוכלים
מכף ידינו, כאילו היינו בפינת חי באיזה קיבוץ...
כמה מהחיילים עשו "מבחני גבריות" ועשו תחרות מי מצליח למשוך בקרניים של מנהיג
היעלים הזכר הגדול. מיותר לציין שהם חטפו צעקות וכמעט מכות...

בתמונות הרביעית והחמישית אתם רואים הישרדות במיטבה שלא הייתה מביישת שום
ריאליטי טי.וי- יעלים שאין להם מזון מספק במדבר, פשוט נוברים בפחי האשפה שלנו.
כמה פעמים מצאנו אותם אוכלים מסמכים מסווגים (יותר טוב ממגרסה...), מה שהוכיח
שהם לא בררנים, אבל נקווה שהם לא שליחי מצרים או ירדן ומרגלים עבורם...
בט"ו בשבט, שתלנו שתילים רכים בשטח הבסיס ובן לילה כולם נאכלו. עובדי הרס"ר
שתלו שנית וניסו לגדר, אך ללא הועיל. הרס"ר פתח במלחמה חסרת שחר ולעניות דעתי
רק תעלת תנינים תמנע בעדם...

בתמונה השישית אתם רואים היטב יעל זכר מזדקן. הסיבה שרואים אותו ברור כל כך,
היא שצילמתי אותו בספארי ברמת גן לפני כחמש שנים. מאז לא ביקרתי שם ולא בשום
גן חיות, כי כמו שאתם רואים, הרבה יותר מענג לצפות בבעלי חיים בשטח המחייה
הטבעי שלהם ולא בבית גידול מלאכותי, בשבי (היה נורא יותר עבורי לראות את חיות
הטרף. וכן, זאת ביקורת לא סמויה).


הסיבה שאתם רואים את התמונות כהות, זה בגלל שצילמתי אותן בסביבות השעה חמש
בבוקר בחורף. הבהרתי אותן קצת, אבל מעבר לזה זה נראה זוועה ולא טבעי.
לא נורא, תהנו בכל זאת. אני נהניתי...


18.6.04- תודה לאסף אוזן:  http://stage.co.il/Authors/AssafUzan
על העזרה בהבהרת חלק מהתמונות ועריכתן בהתנדבות אמיצה...