|
 95752644 Au79
יליד חיפה, 1980. בוגר תואר בעיצוב אופנה, שנקר.
-Turning my feelings away from our so ignorant
world
All the beautiful moments shared, deliberately
push'd aside
A distance there is...
בוקר, ציוץ הציפורים לא נשמע למרחוק, או בכלל, לא חושב שהיו שם
כאלה, וגם אם כן, הן היו הופכות לארוחה, אז למזלן הרב ולצערי
החמוץ-מתוק הן התחמקו מבעוד מועד. התעוררתי ונשקתי לה כבדרך
אגב, נדמה לי שאגב עדיין עצור על הטרדה מינית. היא החזירה לי
נשיקה והתעוררה גם
|
והיה ורציתי, אך את לא שם
עכשיו מאוחר, ואני עודני
עדיין מחפש את מה שאני
שם את ראשי ונרדם
|
הוא חיבק אותה בחזקה, "נתראה בשמחות", לחש באזנה בזמן שהוא
עדיין מחבק אותה.
"למה אתה מחבק אותי כאילו אנחנו נפרדים לתמיד?", שאלה אותו.
|
הוא לא קץ בכלום ולא מאס בכלום, להפך, לו היה יכול, היה לוקח
את כולם לעולמו, אך עולמו אינו גדול מספיק בכדי להכיל את כל
חבריו. הוא התנצל מראש.
הוא לא יחזור לבקר, זה מיותר, כך אמר.
|
אז הנה, אני יושב וכותב, כבר שבע מאות ומשהו מילים, ועדיין אין
לי תוכן למכתב האהבה שלי אלייך. מי היה מעלה על הדעת שאפשר
לכתוב כל כך הרבה על כל כך מעט, ובלי לומר כלום...
|
לא מלאך ולא שטן, פשוט אדם.
כבר לא כאילו, כאן ועכשיו.
לוח חלק, תקווה חדשה.
ניצב בגאון, ניחוח אישה.
|
ברשותכם, סוד קטן: מעולם לא איבדתי את עצמי, לא פיסית ולא
לדעת, אני יודע בדיוק היכן אני נמצא, מה אני רוצה ולאן פניי
מועדות. אולי אתם תחפשו אותי?
|
כשהדדיות היא מילה גסה...
כשסדרי עדיפויות הם לפרוטוקול בלבד...
כשמילים שוות בדיוק את האוויר שפולט אותן.
|
יש לי חבר שיודע הכל.
לקפוץ, להחליק, ואפילו ליפול.
הכל הוא יודע, לא נתון לויכוח,
פעם הוא אפילו כתב זאת על לוח
|
זעקות שבר שמעתי והוצאתי את העט
אך בדיעבד גיליתי שאני הוא זה שמת.
|
מה לך ולו
לא, ולא לו
ותו לא
|
אני פוטנציאל,
שנכווה, אך ניצל,
מעתיד מקולל,
עם עבר מהולל,
והווה קצת פחות מעורפל.
|
בתי קברות גורמים לי לצחוק, בעיקר כדי לא לבכות, אני לא בוכה
לפני אנשים אחרים... בדיחות מותר, לדעתי לפחות, יש לי חוש
הומור עצוב.
|
פתחתי עיתון בבוקר, לשם שינוי, הכותרות קפצו לי לעיניים, לא
יודע למה הן נקראות חדשות, הן תמיד אותו הדבר!
בא לי להתנתק, שיחטפו אותי חייזרים למשל.
|
אל הארכיון האישי (93 יצירות מאורכבות)
|
|
so many seeds,
so little
time...
המכלאה למנהל. |
|
