(הופיע במקור בכתב העת למורים לתנ"ך ""על הפרק")
הקולנוע התנכי ההיסטורי הארץ הישראלי
דומה שאם יש איזו שהיא ארץ שבה היו צריכים להיות מופקים סרטים
תנכיים הן במספר הגדול ביותר והן ברצינות הרבה ביותר לקולנוע
ולטלביזיה היא ארץ התרחשותו ויצירתו של התנ"ך ישראל בידי עם
התנ"ך ובלשון התנ"ך . אך במציאות למרות תוכניות גרנדיוזיות
שונות שאכן קראו להסרטה של כל התנ"ך , מצבו החלש תמיד של
הקולנוע הישראלי וסיבות נוספות בהן נדון בהמשך מנעו את יצירתם
של יותר ממספר מועט ביותר של סרטים המבוססים על התנ"ך.כתוצאה
רוב ההפקות התנכיות שהתבצעו בארץ היו זרות או בשיתוף חברות
זרות.
נראה שבבתי הקולנוע בארץ ישראל סרטים היסטוריים ותנכיים היו
תמיד פופולאריים , ידוע ששני הסרטים הראשונים שהוקרנו בבית
הקולנוע הראשון בטל אביב "עדן " היו שני סרטים היסטוריים
איטלקיים : "ספרטקוס " ו"ימי פומפי האחרונים ", בחירה זאת
הראתה מן הסתם על ידע של מה הקהל "רוצה " לראות. .
התוכניות ליצור סרט תנכי עברי ראשיתם בתקופת ראשית הקולנוע
הארץ שראלי בכלל ושלא במפתיע התסריט העברי הראשון שנכתב בארץ
ישראל היה על נושא תנ"כי . כותבו היה בוריס ש"ץ מיסד ומנהל בית
הספר לאמנות בירושלים " בצלאל " .
במיסגרת בית ספר זה שאף שץ להחיות את האמנות היהודית ובמרכזה
להעמיד את נושאי התנ"ך וההיסטוריה הקדומה של העם שרק איתם,
האמין, ניתן יהיה ליצור תרבות עברית חדשה.
וכך לאחר שהחל להתעניין באמנות הקולנוע ( כנראה לאחר הסרטה של
בית ספרו בידי חברה זרה לאחד מהסרטים הראשונים שנעשו על ארץ
ישראל) החלו שץ וכמה ממורי בית ספר לדון ברעיון של הקמת
תעשיית קולנוע ארץ ישראלית שתתמקד בהפקת סרטים תנכיים. הם דנו
עוד ב-1912 בהקמת " חרושת להפקת סרטים " לה קראו " מנורה".
במסגרת התוכנית כתב שץ תסריט של סרט תנכי מקורי: "חורבן בית
המקדש ושיבת ציון". התסריט היה על הנביא ירמיהו והתבסס על
מסכתה אותה כתב והוצגה ב"בצלאל"" בחגים.
למרבית הצער הסרט המוצע לא יצא מגדר חלום .אבל בספרו האוטופי
"ירושלם הבנויה: חלום בהקיץ"" (1924) תאר שץ כיצד הוא מתעורר
בעתיד בארץ ישראל האוטופית בה התגשמו כל חלומותיו ובהם הסרטה
של תסריטו התנ"כי. שץ תאר באוטופיה שלו בפרטי פרטים את עלילת
הסרט "חורבן בית המקדש והשיבה לציוi" הצבעוני והמדבר המתאר
את סיפור מאבקו של ירמיהו הנביא נגד השחיתות בממלכת יהודה .
הסצינות בסרט החזוי כללו את נבואות החורבן של ירמיהו , את
טקסי עבודת האלילים והקרבת קורבנות ילדים בגיא בן הינום ,את
כליאת הנביא בבור בידי צדקיהו ,ואת כיבוש העיר וחורבנה בידי
הבבלים ואת הגליית העם . ברוח הציונות הסרט מסתיים בתיאור ארץ
ישראל הבנויה והמודרנית והחזרת העצמות של הרצל לירושלים בעתיד
הקרוב.
הסרט נועד בגלוי לצורכי תעמולה ציונית , אבל שץ כאמן מנוסה
הבין היטב שיצירת אמנות אינה יכולה להיות מורכבת רק מסיסמאות
רעיוניות ועליו לספק לצופים גם ריגוש אמנותי . לשם כך צירף
לתסריט תיאור של "השימוש המתוחכם ( שהוא מתקדם מאוד לזמן
כתיבת התסריט) שיש לעשות בתמונה, " "בצליל , בצבע ,באפקטים,
בסצינות המונים (!) ובעיצוב " כמו פיסולי " של הנביא ירמיהו (
שץ היה אחרי הכל בראש ובראשונה פסל ), הוא ניסה ליצור סרט תנכי
" שישלב תעמולה ציונית עם רמה אמנותית גבוהה בדומה לסרטים
שנוצרו באיטליה ובארה"ב.
אך שץ לא הצליח למצוא מימון להפקת תסריטו הגרנדיוזי שהקיף הן
את העבר הרחוק והן את העתיד , למרות איכויותיו הציוניות
התעמולתיות, ולא נותר לו אלא לתאר את הצפייה בהקרנתו בעתיד
אוטופי רחוק ..
עם זאת מורי בצלאל המשיכו בתכניותיהם להסרטת סרטים המבוססים על
התנ"ך וב1919 פורסם בעיתון ""הארץ"" מאמר בחתימת ג.א הוא מאיר
גור אריה אחד מהמורים בבצלאל.
במאמר זה " ראינוע עברי מעין הצעה" העלה גור אריה את התוכנית
של אנשי בית ספר ""בצלאל "" לגבי המהות והתכנים התנכיים של
הסרט העברי לעתיד. במאמר זה כתב גור אריה:""החזיון העברי מהיכן
נקחנו .... ראשית נקחנו מכתבי הקודש מן התנ"ך!"....הם הגויים
מבינים את העניינים האלה באופן אחר לגמרי ושמשון של רמברנט
ואותו "הזקן שבתמונת ""על נערות בבל"" אינם ביבליים לפי רוחנו
שלנו . ושאול המלך טרגדיה אנושית זאת שלא מצאה עד היום את
ביטויה המודרני אצל שום יוצר -האם לא טרגדיה עברית גדולה תהיה
זו לכשתופיע בתוך הפילם העברי מעל הרי ישראל ? וכל אותם
המחזות הקטנים שבנביאים למן שמואל .. ועד אותה השורה המזעזעת
על רצפה בת איה והגבעונים כלום דללו כבר מקורות אלה? ועוד
וזאת האגדה העברית מעיין נעול זה החתום בפני האחרים כלום חומר
מעט יכול הוא להמציא לראינוע העברי שלנו? ...הפילם העברי יכול
להחיות תקופות שלמות של ההיסטוריה העברית מימות חכמי התלמוד
עד ימינו אלה..התחלתו של מוסד זה תהיה בארץ ישראל וכאן יכול
"הטבע בעצמו לשמש אותו בכל הנחוץ שם למחזות גיבורים סצינות
בודדות מן התנ"ך ,מחזות קטנים מימי בית שני ,מחזות של עליה
לרגל , של הבאת ביכורים וכו'..
גור אריה סיים את מאמרו בהצעה: " צריך שמוסד עברי בארץ ישראל
יתחיל ביצירת פילם עברי . ואת העבודה הזאת הלא אפשר להטיל על
בית האמנות "" בצלאל ""בירושלים." "ביה"ס בצלאל אמניו ומנהליו
יחד עם חבר סופרים עבריים יגשו עד מהרה לייסוד מוסד הראינוע
העברי ... ויניחו את היסוד הראשון לפילם הגדול של הדרמה העברית
התנכית "וההיסטורית".
זאת הייתה הפעם הראשונה בה הועלו בפירוט התוכניות הגרנדיוזיות
אותם כפי שנראה העלו בעתיד אנשים כמו מרגוט קלאוזנר ואחרים אך
תמיד התגלו כבלתי אפשריות להגשמה.
תוכניותיהם של מורי בצלאל היו גרנדיוזיות מדי עבור האמצעים
המוגבלים והמצומצמים של הישוב וההסתדרות הציונית ואם כי אחד
ממורי בצלאל, בן דו אכן הפך לצלם הסרטים הראשון בארץ, הוא
התמקד לחלוטין רק בצילום והסרטת אירועים דוקומנטריים ולא בביום
סרטים תנכיים.
ואם זאת בשנות ה-20 נעשה ניסיון רציני להביא את חלומם של אנשי
בצלאל על קולנוע תנכי עברי לכלל מימוש. הניסיון נעשה בידי
ידידו הטוב של בוריס שץ יוסף גל-עזר. גל עזר ניסה להקים בארץ
לראשונה חברת סרטים אמיתית שתהיה מבוססת על תקציבים נמוכים
יחסית ותוכנית הפקת סרטים ששיאה תהיה הפקת סרטים מקראיים.
בניגוד לחלומות של שץ תוכניתו של גל -עזר התבססה על הבנה מעשית
של תנאי הארץ ואפשרויות ההפקה שבה.מ-1921 הוא החל לשלוח
לגורמים שונים בהסתדרות הציונית הצעות מפורטות למימון חברת
סרטים ארץ ישראלית שתנצל את הנופים המקראיים האוטנטיים של
פלסטינה.
גל עזר היה ראליסטי מאוד בהערכת אפשרויות ההסרטה של דרמות
בארץ. בשלב ראשון קבע, לא תוכל חברה מאין זאת ליצור דרמות
מקראיות והיסטוריות ,הם ידרשו סכומי הפקה גדולים מידי וסטודיו
מודרני שבו אפשר יהיה לצלמם. בשלב ראשון יהיה צורך לצלם רק
דרמות מחיי היישוב החדש בפלסטינה . אולם בשלב מאוחר יותר
בשיתוף פעולה של חברות סרטים גדולות מחו"ל אפשר יהיה לגשת
לצילום סרטים תנכיים . הוא ציין שיותר ויותר חברות בחו"ל החלו
מתענינות בהסרטת סרטים תנכיים ויהיה זה רק טבעי שישתפו פעולה
בנושא עם חברה ארץ ישראלית. הוא הציע כפרויקטים להסרטה את
הרומן התנכי המפורסם על ימי המלך חזקיהו "אהבת ציון" של
אברהם מאפו לפיו כתב תסריט, ותסריט מקורי רומנטי משלו בשם ""
בימי המלך שלמה " על פילגש של שלמה המגורשת לאי רחוק ומתאהבת
שם בעבד של שלמה.
גל עזר הצהיר שביצירת סרטים אלה יוכל להעזר באומנים של ""בצלאל
" שייצרו עבורו את הלבוש ואת התפאורות התנכיות בסכומים זולים
יחסית ובשיתוף פעולה עם הארכיאולוגים של פלסטינה שישמשו
כיועצים ) הוא היה מיודד עם הארכיאולוגים סוקניק בעתיד מגלה
המגילות הגנוזות, ונחום סלושץ ,שהשתתפו עמו בלהקת שחקנים
חובבים וישמרו על אמינות הסרטים . וכמובן הערבים והיהודים
המזרחיים יוכלו לספק ניצבים ריאליסטיים לחלוטין לסצינות
המוניות ללא כל צורך להוציא כסף על איפורם שכן הם יראו
אותנטיים לחלוטין.
אם כי תוכניותיו של גל עזר היו פרקטיות למדי הם לא זכו לתשומת
לב. יתכן שאם היו הצעותיו זוכות למימון הדרוש מההסתדרות
הציונית היה כל עתידה של "תעשיית הקולנוע הארץ הישראלי ושל
הסרט התנכי משתנה , אך לא זה מה שקרה.
רק בשנות ה-30 החלו לצוץ בארץ ניצני תעשיית קולנוע בידי אנשים
כמו ברוך אגדתי ונתן אקסלרוד.אך אנשי הישוב העדיפו לעסוק
בהסרטת הישוב החדש עם האמצעים המוגבלים שבידיהם ולא בנושאים
תנכ"יים.
עם זאת מידי פעם נשמעו רעיונות על הצורך בהסרטת סרטים תנכיים.
ידוע שהמשורר חיים נחמן ביאליק שאף להפוך את האגדה הקלאסית שלו
על שלמה המלך ""אגדת שלשה וארבעה"" לסרט תנכי בעל אוירה מזרחית
בנוסח " סרטי אלף לילה ולילה שנעשו בהוליווד וחיפש משקיעים
.הסופר ל. חנוך עיבד את הספור לתסריט תחת פיקוחו ההדוק של
ביאליק והתסריט נשלח לחברות הפקה בארה"ב ובצרפת אך לא התקדם
לכל שלב ביצוע מעבר לכך ,לאכזבתו הגדולה של ביאליק.
הסיפור המקראי היחיד של התקופה שנכתב בידי סופר עברי ( אם כי
בשפה הרוסית ) ונעשה לסרט היה "שמשון" של ז'בוטינסקי שנעשה
לסרט חשוב ב-1949 בידי דה מיל אך הדמיון בין הסרט והספר
היה קלוש ביותר לאכזבתם הגדולה של מעריצי הספר .
מאידך היו בארץ יזמים שכאשר לא היו בידיהם האמצעים ליצור
סרטים תנכיים מקוריים השתמשו לצורכיהם בסרטים זרים.וכך
ב-1932 הקרין בעל בתי הקולנוע יעקב דוידון גירסה ערוכה מחדש
של הסרט ההוליוודי התנ"ך שהיה שיחזור של מספר סיפורים
מקראיים שנוצר כסרט אילם ב1920 ומאוחר יותר התוסף לו פס קול
באנגלית עם באורים לאירועים התנכיים המתוארים.
דוידון ""שיפץ " את הסרט המקורי בצורה דרסטית, נתן לסרט את
השם "המפוצץ" "דברי ימי ישראל" ושיבץ לתוכו קטעי יומנים
ותמונות שהיללו את המתיישבים החדשים בארץ והחליף את הפרשנות
התנכית המקורית באנגלית בפסוקי תנ"ך מלווים בביאורים
"ציוניים" בעברית . כך למשל לאחר הסיפור על שלמה המלך ,
הצהירה הקרינות החדשה:" " ועם ישראל הוגלה מארצו .. אבל יום
הגאולה קרוב ושבו בנים לגבולם ". ובעיקבות זאת בא סרט קצר
שפיאר את הקידמה הציונית בארץ ביחד עם מילות שיר ציוני
חלוצי...
כך נוצל הסרט התנכי ההוליוודי בשירות התעמולה הציונית ולשם
הדגשת הקשר בין "תקופת התנ"ך ותקופתנו אנו , מסר שהיה תמיד
מרכזי בעיני כל מי שרצה לעשות סרט" מקראי מקורי בארץ
הסרט הארץ ישראלי ההיסטורי הראשון
האיש שיצר בארץ את ז'אנר הסרט העברי ההיסטורי היה נתן
אקסלרוד שב1937-38 יצר את הסרט מעל החרבות ביחד עם הבמאי ארי
וולף מטובי במאי התיאטרון בארץ ישראל באותה התקופה .
כמה שנים קודם לכן קודם לכן צילם אקסלרוד ביחד עם הבמאי
התסריטאי והמפיק חיים הלחמי את הסרט העברי הראשון באורך מלא
"עודד הנודד" (1932) לפי ספרו של צבי ליברמן,סרט שלמרות
היותו אילם זכה להצלחה רבה.
ליברמן היה ידוע גם כמחבר רומנים היסטוריים תנכיים לבני הנוער
והפרויקט הבא של אקסלרוד היה להסריט את ספרו מעל החרבות ( לו
תרם ליברמן את התסריט) שתיאר כפר יהודי בתקופת המרד הגדול
ברומאים. במסגרת סיפור מסגרת המתרחש ב"זמננו" של שנות ה-30
כאשר מדריך בכפר נוער מספר את העלילה הקדומה לחניכיו ,
ילדים פליטים מגרמניה הנאצית. הסרט מתאר כיצד טובחים
ליגיונות הרומאים ( שגולמו כולם בידי שחקני קבוצת ""הפועל""
תל אביב) את כל התושבים המבוגרים של כפר שלו. ילדי הכפר
שורדים לאחר מות התושבים המבוגרים והסרט מתמקד בניסיונותיהם
להתיישב באדמה ולהקים את הכפר מחדש, וכיצד בסופו של דבר לאחר
קשיים מרובים בזריעת וקצירת חיטה הם יוצרים חברה חדשה .בתום
הסיפור ההיסטורי שהמסר הציוני שלו על הצורך בהתישבות בכל
מחיר ,היה כמובן ברור לחלוטין, יוצאים החלוצים המודרניים ששמעו
את הסיפור לקציר חג השבועות.
היה זה הסרט היסטורי העברי הראשון. כמו כן היה זה אחד
הסרטים העלילתיים הראשונים המדברים באורך מלא שכולו תוצרת
הארץ ( קדמו לו רק "צבר" של אלכסנדר פורד מ-1932 ו"זאת היא
הארץ" של ברוך אגדתי מ-1934-35 ) . הפקתו הייתה כרוכה בקשיים
גדולים ביותר בגלל מאורעות הדמים שהיו אז בארץ והביאו להפסקות
בצילומי הסרט כאשר על היוצרים והשחקנים היה להימלט על נפשם
מאימת הערבים. כתוצאה הסרטת הסרט נמשכה כשנה וחצי ומקומות
הצילום והילדים השחקנים הוחלפו ללא הרף ( וכך למשל מעמד שבו
ילדה שאלה ילד אם הוא רוצה מיים והילד השיב שאינו רוצה צולם
חציו בבנימינה וחציו השני כעבור שנה בתל אביב) . בעיה נוספת
שצצה מחדש בכל פעם שניסו ליצור בארץ סרט תנכי היסטורי היה
התקציב המצומצם ביותר , אלף לירות של אז , תקציב שאמנם היה ענק
לעומת "עודד הנודד" שעלה רק 400 לירות אך התרחש בימינו,מה שלא
אפשר את התפאורות והתלבושות הראליסטיות שנדרשו לתחושת האמינות
בסרט ,רוב התלבושות נלקחו לבסוף ממחסן ההצגות של עיריית תל
אביב או אולתרו כמו חליפותיהם של החיילים הרומאיים שהיו למעשה
חצאיות פשוטות. כדי לתאר את ""גדודי "" הרומאים התוקפים" את
הכפר שכולם גולמו בידי אותם עשרה כדורגלנים הם הוצגו כמופיעים
שורות שורות כשבכל שורה היו כמובן תמיד אותם אנשים וליתר
אפקטיביות צולמו בעיקר רגליהם הורסות ומועכות על רקע מוזיקה
סוערת של משה וילנסקי....
בעיה נוספת הייתה חוסר היכולת להפיק משחקני הסרט הילדים משחק
ראליסטי ומה שיצא מהם היה רק דיקלום פטטי שהתאים יותר למסכתות
בבית ספר מאשר לסרט באורך מלא בעל מגמה ציונית ככל שתהיה. אם
זאת יש לזכור שמגמה זאת לא הייתה רחוקה מהתפיסה שהייתה קיימת
באותה תקופה בתיאטראות חשובים כמו ""הבימה ו"אהל" כשהציגו
מחזות היסטוריים .
התוצאה הייתה שהסרט נכשל בקרב הקהל לו יועד.הביקורת של התקופה
( עם כל "היותה ""צמחונית"" וציונית לעומת המבקרים של היום )
כינתה את הסרט ""פשטני בעל " "מגמה חינוכית מוסרית ברורה"" .
המבקר של עיתון ""דבר"" עזרא זוסמן ביטא את " "הרצון לבטא את
ההסתייגות תוך ניסיון שלא לתקוף את הסרט כשכתב " גם בתמונות "
המוצלחות חסר ליטוש אחרון בידי רג'סור מומחה ... רבים
חסרונותיו של הסרט העברי "הראשון". מבקר מודרני היה תקיף יותר
וקבע ש"" מעבר להתרגשות שבעצם העשייה הפילמאית קשה למצוא
ב""מעל החורבות" אפילו נקודה חיובית אחת . הגיחוך שבתסריט
שמנסה לחבר שני מישורים של שואה ותקומה -חורבן בית שני והמעשה
הציוני-מקבל משנה תוקף בבימוי הסטאטי ,בהופעה המלאכותית של
הילדים מול המצלמה ובגודש מחולות ההורה המשובצים בסרט."
הסרט לא השאיר כל חותם ובודאי לא יצר תעשיה של סרטים מקראיים
היסטוריים בארץ שבה היה קשה מספיק ליצור סרט על החיים
המודרניים והוא נשאר לא יותר מקוריוז.
לאחר מלחמת העולם השניה ב-1947 נעשה ניסוי מעניין במיוחד של
יצירת סרט תנכי , כסרט בובות קצר . הסרט נעשה במימון של קרנות
ציוניות בוים בידי הלמר לרסקי והופק באמצעות "להקת העץ "
תיאטרון הבובות של פאול לוי. הסרט שעסק בסיפור בלעם והאתון היה
באורך 20 דקות ואם כי במקור נוצר כיצירה עצמאית הוא שולב
לבסוף בסרט תעמולה ציוני ארוך בשם "קללה לברכה"(1950)
בבימויו של יוסף קרומגלד שעסק בחייהם של חלוצים בארץ ישראל.
במהלך הסרט צופים הגיבורים בתיאטרון הבובות בסיפור הבובות על
בלעם , סיפור מעברו הרחוק של עם ישראל שכביכול סימל את הקללה
שהוטלה על עם ישראל, להיות עם חסר ארץ , ואת הסבל הנורא שלו
בשואה אותה הופכים החלוצים בארץ ישראל לברכה.
קרומגלד הצליח לשלב היטב את סיפור המסגרת עם סרט הבובות התנכי
, שהוא הראשון מסוגו בקולנוע הארץ ישראלי.
התנ"ך בקולנוע הישראלי בשנות ה-50
לאחר הקמת המדינה בשנות ה-50 כאשר שוב נעשו מאמצים להקים
תעשיית קולנוע מקורית הושמעו טענות לגבי הצורך להסריט סרטים
תנכיים בארץ , בכל הזדמנות, במיוחד על רקע הפופולריות של
הסרטים התנכיים באותה תקופה בהוליווד ובאיטליה פופולאריות
שגרמה לכך שכמה סרטים הוליוודים על רקע הברית החדשה הוסרטו
בחלקם בארץ .בנוסף לכך באותה תקופה נהנה התנ"ך מפולאריות כמעט
חסרת תקדים בארץ הן כתוצאה מחפירות ארכיאולוגיות של מצביא כמו
יגאל ידין ותגליות מדהימות כמו המגילות הגנוזת , והן כתוצאה
מחיבתו הרבה של ראש הממשלה בן גוריון למקרא ( הוא אף חיבר
מחקרים על התנ"ך ואירח בביתו חוג מיוחד שעסק בלימוד התנ"ך ).
בתיאטראות הוצגו הצגות שונות על נושאים תנכיים וספרים כמו "מלך
בשר ודם " וכבשת הרש " של משה שמיר על תקופות בתנ"ך ובהיסטוריה
היהודית הקדומה הפכו לרבי מכר ונחשבו ליצירות מרכזיות בספרות
העברית המתחדשת. באווירה כזאת דומה היה שתהיה זאת רק שאלה של
זמן לפני שישראל תשתווה להוליווד ולאיטליה במספר הסרטים
התנכיים שאותם תייצר .
בין היזמים העקשניים ביותר בנושא הייתה מייסדת " אולפני
הרצליה" מרגוט קלאוזנר שהייתה ממייסדי תעשיית הקולנוע בארץ .
במשך שנים ניהלה קלאוזנר מאבק מתיש להפקת סרטים תנכיים
מקוריים . היא טענה שהמגרעות של סרטי התנ"ך האמריקאיים שהם
הוסיפו לטקסט התנכי המקורי דברים שלא היו ולא נבראו בו ( היא
התלוננה "על כך ש40% מסרטו של דה מיל "עשרת הדברות " הם
דברים שאינם מצויים כלל בתנ"ך)." לדעת קלאוזנר כל סרט מקורי על
התנ"ך צריך להישאר צמוד לחלוטין לטקסט ללא כל " תוספות
ושינויים . היא הוסיפה וטענה שבהשג ידי המפיקים המקומיים
(דהינו היא עצמה ) נמצאים האמצעים להסריט את כל התנ"ך עד סוף
ספר שמואל ,כאשר העם התגורר במדבר באוהלים .רק לתקופת
המלכים שלאחר מכן ידרשו תפאורות כה עשירות ומספר כה רב של
ניצבים שיהיה צורך בעזרה של אולפנים ומשקיעים זרים...
קלאוזנר ניסתה פעמיים לממש בעצמה את חלומותיה על הפקת סרטים
תנכיים . פעם אחת ניסתה להפיק עם רשת C.B.S האמריקנית סדרה של
36 סרטי טלביזיה באורך של חצי שעה לפי סדר כרונולוגי החל
באברהם וכלה בשלמה המלך. אך למרות שהחברה גילתה עניין רב
בתוכנית היא לא יצאה לפועל לטענת קלאוזנר בגלל התנגדויות שונות
של נציגי היהדות הקתוליות והפרוטסטנטיות שהתנגדו לתפיסתה לא
להדגיש את הכוונה הדתית בתנ"ך אך מאידך לשמור על נאמנות
מוחלטת כשדברי הסופר יושמעו בידי קריין .
( לימים תוגשם תוכנית דומה לזאת בידי השחקן חיים טופול כפי
שנראה בהמשך).
קלאוזנר קיוותה שכאשר תתחיל הטלוויזיה הישראלית לשדר היא תתחיל
בשידורי סדרה תנכית צבעונית ש""תפעל להפצת התנ"ך יותר מכל
החידונים למינהם". היא תיכננה " להפיק לטלוויזיה הישראלית
סדרה של 12 סיפורים מן הדרמתיים והמפורסמים שבתנ"ך" לעבד אותם
לפי סדר כרונולוגי בלי לשנות מאומה מהטקסט ולהציגם מדי שנה
ביום "העצמאות בטלביזיה ולהקרינם בחו"ל בקולנוע. אך גם
מפרויקט זה לא יצא דבר .
"קלאוזנר טענה ש"סכנתם"" של סרטי התנ"ך נעוצה בתוספות
ובשינויים שהוכנסו בהם. אך כאשר היא עצמה חיברה מחזה כתוב
על יוסף ואשת פוטיפר לא ראתה ברירה אלא להכניס שינויים ותוספות
לסיפור המקורי . היא ניסתה למכרו להסרטה בהוליווד ולטענתה לא
הוסרט מאחר שחריגותיה מן המסורת לא היו לרוחם של
המפיקים.(קלאוזנר עם כל תוכניותיה הגרנדיוזיות להפקת סרטים
תנכיים מעולם לא הצליחה להגשימם ולא מן הנמנע שהדרישה לנאמנות
לתנ"ך הייתה אחת הסיבות , שכן המילה הכתובה והמדיום הקולנועי"
הם שני צורות כה שונות שמן הנמנע הוא ליצור סרט תנכי לקהל הרחב
שלא יהיו בו "תוספות לחומר המקראי, שצמצומו פשוט אינו מתאים
למדיום הקולנועי הדורש מעצם " טבעו פרטים והרחבה (כפי שגילתה
קלאוזנר עצמה כשכתבה את המחזה והתסריט על יוסף).
בנוסף לקלאוזנר היו בשנות ה-50 מפיקים נוספים שחלמו על יצירת
סרטים תנכיים והיסטוריים בארץ. וכך חברת מולדת שיצרה בארץ את
אחד הסרטים הראשונים לאחר קום המדינה ""קריה נאמנה "" תכננה
לעשות לאחריו סרט על יוסף ואשת פוטיפר בחצי " "מליון דולר .
חברת " ברנע " שתיכננה להקים ב-1950 עיר סרטים באשקלון שבה
יופקו" סרטים רבים , הודיעה בקול תרועה רמה שסרטה הראשון יהיה
סרט על המלך הורדוס " לפי רומן היסטורי "הורדוס אחי " ותסריט
של הסופר יעקב וינשל אך מהסרט ומעיר הסרטים לא יצא דבר.
אלה היו רק כמה מהפרויקטים התנכיים היסטוריים שתוכננו בתקופה
זאת , להצלחה מעט יותר גדולה זכה הפרויקט של הצלם בן עויזרמן
שב- 1954 הקים את חברת "חזון" שאיתה תיכנן להפיק לא פחות מ4
סדרות של סרטים תנכיים "" אבות "" שופטים "" מלכים
"ו""נביאים"" . הוא הסריט את מה שאמור היה להיות הסרט הראשון
בסדרה יצחק ורבקה ב-1954 באורך של כ20 דקות ונועד ליצוא
לטלביזיה האמריקנית (ולכן דבר אנגלית). בסרט זה שהיה הסרט
הישראלי הצבעוני הראשון כיכבו, על רקע המדבר, אברהם בקר בתור
אברהם אבינו מאיר ינאי כיצחק ,וחיה הררית כרבקה ( הררית
זכתה בעתיד " לפרסום עולמי כשכיכבה בסרט ההיסטורי מימי בית
שני "בן חור") .אך הסרט לא זכה "להצלחה רבה ואי אפשר היה
להפיק את המשכו "" שרה והגר "" או כל אחד אחר מסרטי הסדרה
המתוכננת ,שבה הוא היה הראשון והאחרון .
הסרט התנכי הישראלי בשנות ה-60
תפיסה שונה מהתפיסה הראלי סטית של קלאוזנר ועויזרמן על הדרך
בה יש ליצור בארץ סרטים תנכיים בוטאה בידי הבמאי ,מבקר
והיסטוריון הקולנוע הישראלי , נתן גרוס.
במאמרי הביקורת שלו על הסרטים התנכיים הזרים שהוקרנו בארץ קבל
גם הוא על שאין מפיקים בארץ כלל סרטים תנכיים .אך בניגוד
לקלאוזנר ואחרים שחלמו על סידרות "סרטים גרנדיוזיים ונאמנים
לתנ"ך טען גרוס כי יהיה זה חסר טעם להפיק סרטים תנכיים שיהיו
""נאמנים"" למקור אלא אם כן יהיה סרט מצוייר,סרט בובות או אם
ילדים יגלמו את הדמויות התנכיות שכן כל ניסיון להציגו בצורה
רצינית "כפי שהיו הדברים" רק יהרוס את הקסם האגדי הלא
ראליסטי של המקור ויהפוך אותו למעורר" גיחוך בעיני הצופה
המודרני המתוחכם.
גרוס ניסה ליישם את תפיסתו זאת בסרט אותו יצר ב-1952 שבו יצר
בנוסח הסרטים ההוליוודים התנכיים של שנות ה-20 סרט בעל עלילה
כפולה ,עלילת מגילת רוח משוחקת" בידי ילדי בית ספר במסגרת הצגת
סיום אותה הם מעלים ועלילה מקבילה על חיי ילדים אלה בבית הספר
שבמרכזה סיפור אהבה בין נער ונערה מעדות שונות המגלמים את
בועז ורות בהצגה וניתקלים בהתנגדות מצד משפחותיהם ובית הספר
לאהבתם,כאשר שני העלילות מקבילות ומשלימות זו את זו. הרעיון של
הסרט היה מעניין וללא ספק ייחודי אך הוא נגנז בגלל איכותו
הטכנית הירודה .
סרט אחר שיישם את תפיסתו של גרוס ובאופן מוצלח יותר לעין ערוך
היה סרט הבובות של אחיו של נתן, האנימטור יורם גרוס בעל
החלומות (1962) הסרט ניכתב בידי נתן שיישם בו את תפיסתו
המיוחדת על הצורך ליצור סרט אגדי מיתי ללא ניסיון להציגו
כריאליסטי וכך לשוות לו "צורה אמנותית חדשה ההולמת את התקופה
שבה אנו חיים" . ועם זאת הקפיד להיצמד לחלוטין למקור התנכי
מבלי לשנות בו אפילו פסוק אחד. . סרט זה היה הסרט התנכי
המקורי הראשון שנעשה בארץ לאחר שנים רבות של נסיונות
וכשלונות.זהו סרט האנימציה הראשון באורך מלא (80 דקות ) שנעשה
בארץ וזהו עדיין סרט הבובות היחיד באורך מלא שנעשה אי פעם
בארץ .השג נוסף אותו קבע הסרט הוא שזהו הסרט התנכי הישראלי
היחיד שזכה לשבחים בלתי מסויגים של הביקורת.
הסרט שמתאר את סיפור יוסף ואחיו מחולק ל-2 חטיבות חטיבה אחת
""ראליסטית "" יותר המתארת את סיפור יוסף והחטיבה הפנטסטית
יותר המתארת בפירוט את החלומות והפנטאסטיים אותם פותר יוסף
לפרעה חטיבה שהיא הקטע המוצלח ביותר בסרט ונותנת לו אופי
חלומי ופיוטי . את הקולות לבובות בסרט סיפקו שחקנים ידועים
היום שהיו אז בראשית דרכם כמו שלמה בר שביט , עודד תאומי,
שמואל עצמון , אילי גורליצקי ואחרים.
"בעל החלומות" זכה לביקורות מהללות שהדגישו שהדגישו את
יתרונו לעומת הסרטים "התנכיים הזרים. גרוס התאמץ מאוד לעשות
לו פירסום מוקדם והזמין עיתונאים משלושת עיתוני הילדים הגדולים
, דבר לילדים , הארץ שלנו ומשמר לילדים שיראו אותו עוד לפני
גמר העריכה ואלה גמרו עליו את ההלל בכתבותיהם. משרד החינוך
המליץ עליו כסרט חובה לבתי הספר במדינה , הוצג " "בפסטיבל הקאן
, וזכה לכבוד גדול במיוחד כאשר הוזמן לפסטיבל של סרטים תנכיים"
בוינה פסטיבל יוקרה שהשתתפו בו רק 7 סרטים שנבחרו במיוחד משפע
הסרטים התנכיים שנוצרו באותה תקופה. אך כל ההצלחה הביקורתית
והשבחים שהומטרו על הסרט לא עזרו לו מבחינה מסחרית. מבחינת
משיכת הצופים הוא היה כישלון חרוץ אולי בגלל היותו סרט בובות
שנחשב כמיועד רק לילדים. ראו אותו רק כ40.000 איש מספר קטן
ביותר לאותה תקופה והוא ירד בתל אביב לאחר שבועיים בלבד של
הקרנות . אמנם משרד החינוך המליץ עליו כסרט חובה לתלמידים
בשעות הלימודים (!) אך אלה לא היו צריכים לשלם על מנת
לראותו., ונראה שעצם העובדה שזה הוכרז כסרט חובה עליהם לא תרמה
לחשק שלהם לצפות בו ... .
הבמאי נאלץ במשך שנים להחזיר את החובות על הסרט (שעלה 180.000
לירות ) ולשם כך נאלץ לביים קומדיה מסחרית ללא כל זיקה
לאנימציה או לתנ"ך בשם רק בלירה . לבסוף ב-1968 הוא ירד
מהארץ לאוסטרליה שם הקים את חברת האנימציה המצליחה ביותר שם,
ועשה מאז סרטים מצויירים באורך מלא , סדרות טלוויזיה ופרסומות
מצליחות רבות . עזיבתו הייתה אבדה גדולה לעולם האנימציה
הישראלי.
כישלונו המסחרי של הסרט היה איתות הזהרה לכל מי שרצה לעשות
בארץ סרט מקראי מקורי וחלפו שנים עד שנעשה סרט תנכי מקורי
נוסף.
במהלך שנות ה-60 ניסה המפיק המצליח מנחם גולן ליצור סרט אפי על
פי המחזמר המצליח בקאמרי ""שלמה המלך ושלמי הסנדלר"" שאת
זכויותיו רכש ממרגוט קלאוזנר (שגם היא ניסתה ללא הצלחה להביא
להסרטת המחזה) . אם היה הפרוייקט מתממש הוא אמור היה
להיות הסרט היקר והמפואר ביותר אותו יצר הקולנוע הישראלי
מעולם, ואולי אף להשתוות לסרטים התנכיים מחו"ל אך מאמציו
הסתיימו בכישלון, וחבל.
בשנות ה-60 נעשו בארץ רק סרטים שהקשר שלהם לתנ"ך לא היה
ישיר. כמה סרטים התבססו על האובססיה הלאומית באותה תקופה אחרי
ארכיאולוגיה . ב-1960 נעשה סרט בבימויו של רפאל נוסבאום בשם
חולות לוהטים שתיאר תגלית של מגילות גנוזות בעיר העתיקה
סיטרה ( המבוססת על פטרה)בידי חבורה של ישראלים צעירים הרואיים
שאחד מהם הוא ארכיאולוג , שהוא גם היחיד שנשאר בחיים מכל
החבורה בסוף הסרט. . הסרט עורר סערה ציבורית בגלל שמומן
בחלקו בכסף גרמני ובגלל ההערצה למטיילים הנועזים לפטרה הנמצאת
בסרט והיו ניסיונות למנוע את הקרנתו.אבל למרות ואולי בגלל
הסערה הציבורית הוא זכה להצלחה יחסית בקופות.
סרט אחר על פי מחזה של אפריים קישון בשם "אף מילה למורגנשטרן"
(1963) שאחד משלושת במאיו היה בן עויזרמן הציג את
הארכיאולוגיה הישראלית באור שונה מאוד מהאור ההרואי שבו הוצגה
ב"חולות לוהטים". הסרט לעג לאובססיה הישראלית עם
הארכיאולוגיה ותקופת התנ"ך" המוצגת כדבר נלעג וחסר שחר מאחר
שהוא חסר חשיבות לצרכי ההווה.
סרט נוסף בשם "מורדי האור" (1964) בבימוי ותסריט של
אלכסנדר רמתי לקח עלילה תנכית ושם אותה במסגרת סיפור עלילה
ממלחמת העצמאות שבמהלכה תיירת אמריקנית ומלוה הישראלי נלכדים
בכפר ערבי . במהלך הסרט יש עימות דרמתי בין ראש הכפר דאוד
הפציפיסט ובנו המורד-הטרוריסט סאלים על השאלה אם יש לפגוע
ביהודים או לעזור להם עימות שאינו אלא גירסה ערבית
לסיפור דוד ואבשלום כפי שמרמזים השמות (סיפור המסגרת נתון
במסגרת של ציטוטים מהתנ"ך ) כמו השם עצמו הלקוח מציטוט מציטוט
מספר איוב( כמו גם ציטוטים חזותיים שונים כמו הריגת "סלים
הרכוב על סוסו בידי חברו הטוב של אביו ,וניסיונו של סאלים
להאחז בעץ אך נופל ומת , התייחסות לסיפור אבשלום שמרד באביו
והומת בידי מצביאו של אביו יואב כשברח על סוסו ושערו הארוך
הסתבך בענפי העץ) . להתייחסות תנכית זאת מרמזים גם הפסוק
המסיים את הסרט משמואל ב פס' יט' 1" וירגז המלך ויעל על עלית
השער ויבך כה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן
מותי אני תחתיך אבשלום "בני בני" ביחד עם תמונת הסיום של האב
המתאבל הכורע על בנו המת כל אלה מרמזים שלפנינו גרסה מודרנית
של הסיפור המקראי.
אך אפילו התייחסויות מעין אלה לסיפור המקראי היו בודדות
ונדירות בקולנוע הישראלי, של שנות ה-60 מה שמוזר במקצת בהתחשב
בהתעניינות הכללית שהייתה אז בחברה הישראלית בארכיאולוגיה
ובתנ"ך התעניינות שהופגנה בהצלחה הגדולה של סדרות לילדים כמו
"עולם התנ"ך לילד" של שרגא גפני.
הסרט המקראי בשנות ה-70
בשנות ה-70 חלה תחיה מסוימת בקולנוע התנכי בישראל,גם מאחר
שכמה חברות אמריקניות ואיטלקיות החלו לצלם סרטים תנכיים
והיסטוריים רבים יותר בישראל הודות להתפתחות אמצעי הקולנוע
והטכניקה כאן . וכך צולמו סרטים כמו סדרות הטלביזיה "משה נותן
החוק" , "יעקב ויוסף" , "מצדה" (1981) כולם מיני סדרות עבור
הטלוויזה האמריקנית , וסרטים על חיי ישו כמו כמו" ישו כוכב
עליון" (1973) ו "קשר הפסחה" (1976) סרט בהפקה ישראלית של
מנחם גולן ויורם גלובוס .סרטים אלה היוו במשך תקופה ארוכה את
החלק המרכזי והמכריע של הסרטים הזרים שנעשו בארץ וסיפקו
עבודה לשחקנים ישראליים רבים.
אך ההפקות הישראליות (רובן המכריע בשיתוף חברות זרות)
בנושאים
מקראיים היו מוגבלות ומצומצמות וזכו להצלחה מועטה ביותר אם
בכלל הן בקורתית והן קופתית.
סרט שאף לא זכה להגיע למסכים היה "הסיקריקי" של מנחם בינצקי
מ-1971 . הסרט הראשון מאז "מעל החורבות" שניסה לטפל בתקופת
בית שני והוא גם האחרון מאז.
סרט זה ניסה לתאר תקופה חשובה זאת שהרוב המכריע של הסרטים
שנעשו עליה בחו"ל דנים עליה רק מבחינת הסיפור של ישו, יוחנן
המטביל, וראשית הנצרות . יוצאי דופן הם רק שני סרטים
איטלקיים, אחד מהם אילם, על מרד החשמונאים,וסרט איטלקי מראשית
שנות ה-60 על חיי הורדוס, ומעל לכל המיני סדרה הטלביזיונית
על מצדה.
סרט זה שיחד עם "מעל החורבות" ו"מצדה" הוא היחיד שמטפל
בתקופת המרד הגדול ברומאים מתאר בריון סיקריקי אכזר המשעבד
את סביבתו האלימה פחות ונותן תיאור מעניין ( ללא קשר לאיכותיו
הקולנועיות הירודות של הסרט ) של הפילוגים בחברה היהודית של
התקופה כפי שהם משתקפים ביחסי הסיקריקי עם משפחה יהודית.
התקציב הנמוך שעמד לרשות הבמאי מנע מימנו להציג את התקופה
בצורה משכנעת כלשהיא. בינצקי לא הצליח למצוא לסרטו כל מפיץ ,
וכתוצאה הסרט הוקרן רק פעם אחת בסינמטק ולמעשה נגנז מאז , אם
כי במהלך השנים הוקרנו על המסכים סרטים גרועים בהרבה. מאז לא
נעשז בארץ סרטים נוספים בז'אנר זה, הז'אנר של הסרטים על ימי
בית שני, ז'אנר הכולל שני סרטים בלבד.
סרט תנכי של ממש שנעשה באותו הזמן והופץ ב-1972 היה ההפקה
המשותפת לישראל ולאיטליה "תמר אשת ער" . הסרט בוים בארץ בידי
במאי איטלקי ידוע בשם ריקרדו פרדה(שהתפרסם הודות לסרטים
ההיסטוריים וסרטי האימה השונים שאותם יצר) והתבסס על מחזהו
באותו השם של הסופר הישראלי יגאל מוסינזון הנחשב לאחד
ממחזותיו החשובים ביותר והועלה ב-1952 בתיאטרון ""אוהל", ואף
פורסם כספר .
אך עם הקרנת הבכורה של הסרט מיהר הסופר, לרחוץ ממנו את ידיו
במסיבת עיתונאים וטען שהבמאי שינה לחלוטין את תסריטו. הסרט
שהוא עיבוד לפרקים ל"ד ול"ח מספר בראשית מתאר במקביל את פרשת
תמר שנישאה לבנו של יהודה ער ולאחיו אונן ולבסוף מגישה עצמה
לאביהם יהודה בתחפושת של זונה בתקווה לקבל ממנו בן שימשיך את
שושלתה. במקביל מתוארת פרשת האונס של דינה בת יעקב וניקמתם של
אחיה בעיר שכם.בסרט הופיעו בתפקידים הראשיים שחקנים ישראליים
כמו יוסף שילוח ולאה נאני ביחד עם שחקנים איטלקיים.
הסרט ""זכה"" לביקורות קטלניות ביותר שהתלוננו על הוולגריות
שלו
( הוא החל בסצינה של אונס דינה) ולפחות מבקר אחד קבע שזהו הסרט
הגרוע ביותר אותו ראה בימי חייו .לשמו הרע של הסרט תרמה
העובדה שבמהלך צילומיו אירעה "דליקה באתר הצילומים ששבה נספו
כמה מסוסי ההפקה ,ודליקה זאת עם מות הסוסים " נראתה בסרט. לא
פלא שהסופר יגאל מוסינזון ראה עצמו מחויב להתכחש לסרט אם כי
לפחות מבקר אחד הזכיר לו ששמו עדיין נמצא ברשימת הקרדיטים
כמחבר התסריט.
סרט מוצלח יותר, גם הוא הפקה משותפת הפעם עם אנגליה וכמו
תמר אשת ער דובר אנגלית ועם שחקנים זרים היה סרטו של הבמאי
הישראלי הידוע משה מזרחי "איש רחל" (1975) . סרט זה תיאר את
תקופת שהותו של יעקב ( השחקן לאונרד ויטלינג) בבית לבן (
השחקן הידוע מיקי רוני ) וסיפור אהבתו לרחל ( מיכל בת אדם)
.מזרחי שהתפרסם בזכות סרטו "אני אוהב אותך רוזה" שבו תיאר
בצורה משכנעת את ירושליים בסוף המאה הקודמת , ניסה להציג את
התקופה התנכית של האבות בצורה ראליסטית ככל האפשר על סמך
מחקר מעמיק שקיים על התקופה. הבמאי הסביר שמספר הסרט הוא
למעשה איש המאה השמינית לפני הספירה, שאז כנראה נוצרו
הסיפורים , שנקודת מבטו אינה זהה דווקה לעורך התנכי המאוחר
יותר.
הרקע של התקופה הקדומה הוצג כשילוב של חיי הבדואים כיום עם
תיאור "ארכיאולוגי" של המזרח הקדמון,וחיי היום יום של העברים
הקדמונים תוארו כחלק "אינטגראלי מהסביבה הפגאנית וכלא שונים
בהרבה מהסביבה הבדואית סביבם . דבר שהוא כנראה נכון מבחינה
היסטורית. כתוצאה היו שמצאו בסרט זה השפעות של תנועת הכנענים
של יונתן רטוש שראתה בעברים הקדמונים חלק בלתי נפרד מהעמים של
ארץ "כנען . אך למעשה תפיסה זאת הופיעה גם במחזה המפורסם של
תאטרון ""אהל"" משנות "ה-30 ""יעקב ורחל " אשר כמה מהמבקרים
הישוו אותו עם הסרט ולא לטובת הסרט , הסרט לא שינה הרבה
מהתפיסה הבדואית הפרימיטיבית של ההצגה שעוררה רושם רב
בזמנו.למרות ההשקעה הרבה בסרט שהייתה מעל המקובל לסרט ישראלי
"הסרט זכה לביקורות פושרות ביותר ,היה כישלון מוחלט בקופות
וירד מהמסכים לאחר ""שבוע הקרנה בלבד .מזרחי ייחס את כישלונו
להיות הסרט ""שאטנז"" סרט ישראלי תנכי ""דובר אנגלית דבר שכפי
שהסביר הוא ""מוות לקולנוע"". בעוכריו של הסרט הייתה גם
העובדה שבתקופה בה נעשה ""איש רחל"" בארץ הופקו שתי הפקות
תנכיות גדולות אחרות שתיהן לטלביזיה, ""משה נותן החוק "" עם
ברט לנקסטר שצולם בסיני ,ושני סרטי טלביזיה של הבמאי היוני
קאוקיאניס על סיפורי יעקב ויוסף. סרטו של קאוקיאניס על יעקב
ויוסף שצולם באותו הזמן עם "איש רחל " אף זכה לביקורות טובות
יותר מההפקה הישראלית כאשר הגירסה הקולנועית שלו שאיחדה את
שני סרטי הטלביזיה היגיעה לארץ תחת השם "סיפור יעקב ויוסף"
(1974) וזכה לשבחים רבים בגלל פשטותו ונאמנותו לסיפור המקורי
)גם הוא שמר על נאמנות להווי הבדואי( .סביר להניח שהקהל
התעייף מהסיפור אותו כבר ראה בגירסתו של קאוקיאניס כאשר היגיש
לו מזרחי את אותו הסיפור בגישה דומה .הבמאי עם כל רעיונותיו
החדשניים לצילום הסיפור המקראי היה ביש מזל שבחר לעשות את
הסרט בדיוק באותו זמן שבו צולמה בארץ הפקה דומה על אותו
הסיפור.
שנות ה-70 היו גם שנים שבהם עלו מחדש הרעיונות של פרויקטים
גרנדיוזיים לצילומי כל התנ"ך בנוסח רעיונותיהם של קלאוזנר
ועויזרמן . פרויקט אחד כזה שנוצר " בהשראת הבמאי קלוד ללוש
וחברת הפקה צרפתית . התוכנית שזכתה לתמיכתה הנלהבת "של הסוכנות
הציונית קראה להסרטת 26 סיפורי תנ"ך כל אחד באורך שעה . לפי
התכנית ועדה מיוחדת של החברה לחקר התנ"ך בראשות פרופסור חיים
גבריהו וחוקרים שונים מתחומים אקדמאים שונים כמו דב נוי היו
אמורים לשמור על אמינות ונאמנות הסיפורים לתנ"ך. הסרטת
הסיפורים השונים היו אמורים להתבצע בידי במאים שונים "בעלי שם
בין לאומי כמו אינגמר ברגמן וקלוד ללוש (רעיון אותו כזכור
ניסה לבצע כבר דינו דה לורנטיס בסרטו התנ"ך ללא הצלחה).
הסידרה היתה אמורה להיות מותאמת להקרנה בטלביזיה האירופית
והאמריקנית ולהקים במסגרת הצילומים עיר תנ"ך שהייתה אמורה
להישאר אחרי ההסרטה כאתר תיירות .
ההפקה הראשונה הייתה אמורה להיות על אליהו הנביא והוכנו כבר
טיותות התסריטים ל-12 מסיפורי הסדרה. אך לרוע המזל הפרויקט
היה גרנדיוזי מדי בשביל הבירוקרטיה בארץ והוא לא הגיע מעולם
לכלל מימוש .
פרויקט מקביל שאכן היגיע בחלקו לכלל מימוש היה יציר מוחו של
השחקן הישראלי הידוע חיים טופול שיצר קשר עם קבוצות נוצריות
דתיות בארה"ב והקים את חברת " "גנסיס" שמטרתה הייתה להסריט
את כל סיפורי התנ"ך והברית החדשה בישראל בעברית" ועם שחקנים
ישראליים. רעיונו היה שהסרטים הקצרים שיופקו כל אחד באורך
כ-30 דקות יעבור דיבוב בארץ בה יופץ וישמש כחומר לימוד בבתי
ספר ובתי כנסת וכנסיות "המטרה הייתה לשמור על נאמנות מוחלטת
לסיפורי התנ"ך כפי ששאפה קלאוזנר " בשעתה תוך כדי קבלת יעוץ
ממומחים נודעים בכל התחומים הרלבנטיים והפצת חומר לימודי
שילוה את הסרטים .
המטרה הייתה לצלם בסופו של דבר לא פחות מ-350 סרטים קצרים
המבוססים על על כל "סיפורי התנ"ך והברית החדשה. בסופו של דבר
הוסרטו כ-40 פרקים שכיסו את מרבית ספר בראשית (טופול שיחק את
אברהם ) ואת האונגליון לפי לוקס , אך צילום כל התנ"ך היה מעבר
לכוחם כשם שהיה מעבר לכוחו של דה לורנטיס כאשר ניסה "פרויקט"
דומה.
מאלפת העובדה שהמימון וההפקה כאן היו לחלוטין זרים רק המפיק
הראשי טופול והשחקנים היו ישראליים , בארץ לא היה איש שהיה
מוכן לבצע פרויקט דומה בכוחות עצמו.
הסרט המקראי בשנות ה-80
לאחר הפסקה של כמה שנים שוב נעשו כמה נסיונות בודדים בידי
הקולנוע הישראלי לטפל בנושאים תנכיים ,שניים מהם ( מתוך שלושה)
היו עיבודים של מגילת אסתר.
העיבוד הראשון של המגילה שנעשה ב-1983 נקרא "המגילה 83 "
בבימויו של אילן אלדד, והיה עיבוד של חיים חפר לשירי
המגילה של איציק מאנגר שזכו להצלחה רבה על הבמה הישראלית.יותר
משהתעניין בסיפור המקראי עצמו עסק הסרט בעיירה היהודית
המאנגרית שמעלה את סיפור המגילה בפורים שפיל עליז .הסרט נעשה
בשיתוף פעולה עם רשת טלביזיה גרמנית בשבילה כבר ביצע אלדד
עיבוד למחזה הידוע "" הדיבוק"".כתוצאה מהאופי הבינלאומי של
ההפקה העלילה התרחשה באנגלית פרט לשירים שהושרו באידיש.
בזמן שהסרט הוצג בארץ הוצגה גם הגירסה הבימתית של מחזהו של
מאנגר בתיאטרון וספק אם הזימון תרם להצלחתם של כל אחת
מהגירסאות.
ב-1985 הופיע סרטו של הבמאי אבי נשר "שוברים" סרט שמבחינות
רבות יש בו הרבה מה להראות על השינוי שחל ביחסה של החברה
הישראלית לתנ"ך . נשר שהתפרסם בזכות סרטים מצליחים שעשה כמו
הלהקה ודיזינגוף 99 ,נכשל כשלון נחרץ בסרט שאפתני שעשה על
אנשי המחתרות בתקופת המנדט, "הזעם והתהילה" . וכעת כדי לחלץ
עצמו מקשייו הכלכליים עשה סרט על עשית סרט בידי חבורת צעירים
היורדת לנגב לעשות סרט כשהסרט שבתוך הסרט הוא אופרת רוק על
המאבק בין דוד לגולית. הסרט אמור היה להיות פרודיה עכשוית על
התנ"ך ויש מן הענין במה שהיה לבמאי לאמר על התנ"ך בהקשר לסרט
.
נשר אישר בראיון שמסע הפרסום ניסה להצניע ככל האפשר את חלקו
של התנ"ך בעלילה (שהוא אכן מינימלי) והסביר שהוא בחר בפרודיה
על התנ"ך מאחר שהתנ"ך הוא הדבר הכי " "דבילי" והכי אבסורדי
שיכולתי לחשוב עליו , אצלנו התנ"ך הוא מילה נרדפת לפיהוק.. אף
אחד לא רוצה לגעת בתנ"ך ....אין בסרט מילים תנכיות אין רצון
לעסוק " "בתנ"ך כחומר יצירתי ... התנ"ך הוא רק קישוט ואין פלא
שהשתדלנו להצניע את חלקו לאורך כל מסע הפרסום של הסרט""
מכאן המשיך נשר ודיבר בראיון על הערצתו לסרטי האימה סוג ג'
שנעשו בארה"ב.
הסרט שאמור היה לפתור את בעיותיו הכלכליות של נשר הפך לאחד
הכישלונות הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי והוא נחשב עד
היום לאחד המועמדים המובילים לתואר הסרט הישראלי הגרוע של כל
הזמנים . הקהל סירב לבוא . המפיץ שאל ביאוש : "אפילו להקרנה
הראשונה אף אחד לא בא, איך הם ידעו שהסרט כל כך גרוע?" והסרט
וכל מי שהיה קשור בו קיבלו בעיתונות את הכינוי
""שבורים"".הבמאי נאלץ לברוח על נפשו מאימת נושיו לארה"ב שם
הוא מתפרנס כיום מביום סרטי אימה סוג ד'." דבר אחד שיחד את
"שוברים" מלבד ההומור האינפנטילי שלו, הוא שהיה זה הסרט
הישראלי הראשון מאז ""בעל החלומות"" שעסק בתנ"ך שלא היה הפקה
משותפת עם חברה " איטלקית ,אנגלית או גרמנית.
למרות ש"שוברים" עצמו נכשל כישלון חרוץ , הרי מחזמר רוק
על חיי דויד המזכיר מאוד את זה שתואר בסרט זכה להצלחה גדולה .
ב-1993 יצאה "להקת "החברים של צ'יץ' במחזמר פרי עטו של ירון
כפכפי " דוד " שהוצג בהצלחה גדולה ,וכמה מכוכביו כמו יעל בר
זוהר ששיחקה את בת-שבע הפכו מאז לאלילי נוער. הקהל של המחזמר
הורכב בעיקר מבני נוער כך שנראה שרעיונו של אבי נשר כפי שהוא
מבוטא בסרט על אפשרות ההצלחה המסחרית של מחזמר רוק תנכי
המיועד לנוער לא היה שגוי מעיקרו כלל וכלל. הצלחתו של המחזמר
ופירסום כוכביו היו כה גדולים עד השחקן שגילם בו את דוד
אף קיבל מדור מיוחד לביטוי הגיגיו במגזין"" פנאי פלוס"" תחת
השם "מלך ישראל ", כבוד" שיוחד עד אז רק לדוגמניות מצליחות
ולכוכבות טלביזיה. נוסח אהובתו במחזמר , יעל בר זוהר .
בעיתונות אף דווח שערוץ 6 בכבלים תכנן להסריט את המחזמר עם
צוות כוכביו המקוריים בסדרה של שלושה חלקים אך מסיבות שונות
תוכנית זאת לא יצאה לפועל . כפכפי בכל אופן מתכנן בעת כתיבת
סדרה זאת להעלות על הבמה שוב את "דוד " כאופרת רוק ואף להכין
אופרת רוק נוספת בשם "עבד אדומי" על חייו של הורדוס.
רק במאי קולנוע ישראלי אחד ניסה לאחר מכן לעשות סרטים המבוססים
על התנ"ך וזהו הבמאי הישראלי הידוע ביותר בחו"ל עמוס גיתאי,
וגישתו לתנ"ך שונה באופן קוטבי מזאת של אבי נשר. בראיונות
עימו אמר גיטאי פעמים רבות שהוא אוהב את התנ"ך " משום שהוא
מציג דמויות לא מושלמות שסובלות וחוטאות והתנ"ך מציג את מגון "
הניגודים שלהם . בסרטיו ניסה גיטאי להציג את האנושיות ועם זאת
את העל זמניות של גיבורי התנ"ך אותם הציג על רקע סביבה
מודרנית ללא כל ניסיון ליצור רקע" תקופתי אותנטי.
ב-1986 שנה לאחר סרטו של נשר ביים את הסרט "אסתר" ושלא
במפתיע בשיתוף עם חברה זרה הפעם צרפתית . גיתאי שהתפרסם
הודות לסרטי הטלוויזיה הדוקומנטריים שלו שבהם הציג באור
ביקורתי ביותר את יחסי היהודים עם הערבים, הציג בסרט את סיפור
מגילת אסתר תוך הקפדה שלא לסטות לכאורה מהטקסט המקורי. אך את
הסרט צילם בשכונת העוני ואדי סאליב שבה ללא ניסיון להסתיר את
הריקבון וההרס מסביב, מתרחשת העלילה הקדומה וחלק מהשחקנים היו
ערבים פלסטיניים ובכך העביר הבמאי מסר פוליטי שבו מגילת אסתר
היא מטאפורה לגבי מצב הפלסטיניים כיום ולמעשה הופכת לטקסט
חתרני .חיזוק למסר זה היה בסוף הסרט כאשר השחקנים חרגו
מתפקידיהם התנכיים וסיפרו כל אחד על חייו בישראל המודרנית.
אולי לא במפתיע הסרט מעולם לא הוקרן בהקרנה מסחרית בישראל.
גיתאי עזב את הארץ כדי ליצור באירופה ושם יצר בין שפע רב של
סרטים דוקומנטריים גם טרילוגיה של סרטים שקיבלה את השראתה
מהאגדה הידועה של הגולם מפרג.
הסרט השני בטרילוגיה זאת היה "גולם נדודים" (1991) הוא מעין
שילוב מוזר של סיפור הגולם עם מגילת רות המתאר את סיפורם של
נעמי ואלימלך המהגרים עם בניהם לצרפת של היום ועומדים שם תחת
הגנתו של הגולם ) משוחק בידי השחקנית הגרמניה חנה שיגולה. כמו
שעשה ב"אסתר" גיתאי לוקח את ""מגילת רות"" ומעביר אותה
למציאות של היום וכך הוא מקפיד על טופיקליות גמורה אך בו בזמן
מראה את העל "זמניות של סיפורי התנ"ך . סרט זה כמו סרטו הקודם
"אסתר" זכה בשבחים רבים של הביקורת בחו"ל .
גם סרט זה הוקרן בארץ רק בהקרנה בודדת בסינמטק.
סרטים תנכיים בשנות ה-90
מאז אמצע שנות ה-80 לא נעשה כל סרט מסחרי לקולנוע שמבוסס בדרך
כלשהיא על התנ"ך רק פה ושם נעשו סרטים חובבניים קצרים
המבוססים על התנ"ך .
כך למשל נעשה סרט מצויר ( בציורים "דוממים" ) על הנביא יונה
בשם "צו קריאה" (1989) בידי יפה כלב שהוקרן גם בטלוויזיה .
הסרט מתאר את מאבקו של הנביא יונה בשליחותו תחילה בצורך לנבא
לאנשי נינוה ולאחר מכן בסליחה הקולקטיבית לעיר של האל שהיא
למורת רוחו ,הסרט מתאר כיצד הנביא נעשה עד למעשי עוול בעיר
כמו פגיעה הילד בידי מרכבה של גבירה מתנשאת והוא מוצא שאינו
יכול לסלוח לאנשי העיר.
"צו קריאה " ממשיך למעשה את שיטתם של נתן ויורם גרוס על
האפשרות ליצור סרט תנכי רק באופן לא ריאליסטי , וכפי שציינה
הבמאית ברעיון: "
ההחלטה לעשות סרט מצוייר אפשרה להביא סיפור בעל אופי אגדי
ולשמור על אופיו "המיתי , בעוד שמימושו הקונקרטי באמצעות
שחקנים ותפאורה היה עלול לפגוע במיתוס" "התנכי" ..
היו כמה סרטי סטודנטים שנעשו על נושאים תנכיים. למשל " קח נא
את בנך" (1994) של דן גבע , סטודנט בבית הספר לקולנוע ע"ש סם
שפיגל בירושלים שנתן פירוש אישי על סיפור עקידת יצחק .
בסינמטק יצא להקרנה מיוחדת סרט בן חצי שעה בשם "איוב"
(1996) בבימויו של בן קדישמן.הסרט שצולם בשחור לבן מתאר את
הסיפור הידוע על האיש שנוסה בידי האל והשטן וכל הדמויות בו
מגולמות בידי אותו השחקן שימעון פינקל.
ולאחרונה בשנת 2002 ביים עדו אנג"ל סרט סטודנטים בשם מות קין
סרט של 40 דקות שבו אין אף שורת דיאלוג אחד !. שם שילב אנג'ל
בין המיתוס של קין ביחד עם מות אדיפוס כדי להעיד על המאבק
האנושי הראשוני בין הטוב והרע .
אך פרט לניסיונות בודדים ולא מסחריים מעין אלה , הסרט התנכי
שמעולם לא היגיע להשגים מיוחדים ( בניגוד לכל הציפיות ) נעלם
למעשה מהקולנוע הישראלי ,ומסוף שנות ה-80 כל הסרטים התנכיים
נעשו עבור הטלביזיה.
התנ"ך בטלוויזיה
גם הטלוויזיה הישראלית לא הראתה עצמה כמדיום נוח במיוחד
לנושאים תנכיים,
פרט לתוכניות חג לפורים ולחנוכה שהסריטו באופן קבוע את
סיפורי מגילת אסתר והחשמונאים . יוצאת דופן הייתה סידרה של
סרטי פלסטלינה של האנימטור צבי אורן על אגדות שלמה המלך לפי
סיפורי ביאליק. סרטונים אלה שהם ההמשך הרעיוני והאמנותי של
סרטו של יורם גרוס היו להצלחה גדולה הודות להומור וחוש ההמצאה
שלהם וניתן למצוא אותם כיום בקלטות וידאו ואף כספרים , אך
לא היו המשכים נוספים בסיגנון זה.
הדרמה המקראית הראשונה (ולעת עתה גם האחרונה) שנוצרה
לטלויזיה הייתה "כתר בראש" (1989) של במאי הטלביזיה הידוע רם
לוי. התסריט של לוי ואפריים סידון היה עיבוד נאמן של מחזה של
המשורר יעקב שבתאי על התככים ומלחמת הירושה בחצר דוד המלך הזקן
בין תומכי שלמה ותומכי אדוניה. ( מחזהו של שבתאי הוא אחד
משלושת המחזות הישראליים המקראיים היחידים שהוסרטו יחד עם
""תמר אשת ער"" של מוסינזון ו"המגילה " של מאנגר שהוא בעצם
יידי במקורו ) .שלא במפתיע הדרמה עוררה שערורייה זוטה לפני
הקרנתה בועד המנהל של הטלוויזיה ,כאשר נציגים מהמפד"ל טענו
שיש שם קטעים העלולים לפגוע ברגשות הציבור של דוד הזקן מלטף
את הנערה אבישג. הם התלוננו שדוד הוצג בקטעים אלה נואף קל
דעת העסוק רק בסיפוק צרכיו האישיים וביקשו לקצצם. אך כנגד
דרישה זאת יצאו חברי ועד מנהל אחרים כמו נציג הליכוד שלמה קור
שהיה ידוע כמי שלא היסס לדרוש לצנזר תוכניות, דרש להקרין את
הדרמה בציינו שהיא אינה אומרת דבר" שלא נאמר בתנ"ך. הוא המשיך
וטען שמן הראוי שהטלביזיה תקרין יותר דרמות תנכיות והיסטוריות
כמו הבריטים וטענותיו אלה זכו לתמיכה רחבה בקרב חברי הועד .
הסרט אושר להקרנה וזכה לביקורות הטובות ביותר להם זכה סרט
תנכי ישראלי מאז בעל החלומות .
לאחר דרמה מוצלחת זאת נשארו מאמצי הטלביזיה בתחום הסרט התנכי
מצומצמים ומוגבלים ביותר כתוצאה מבעיות התקציב והחשש מלעורר
סערה פוליטית נוספת .
דומה היה ששינוי במצב יחול לאחר הפיכת ערוץ 2 לערוץ מסחרי .
אחד הזכיינים הבטיח להסריט את הרומן המפורסם מימי החשמונאים של
הווארד פסט " אחי גיבורי התהילה אך דבר לא יצא מהבטחות אלה
והזכיין העדיף להתמקד בהסרטת ""רמת אביב ג'" המסחרית והזולה
יותר .
התפתחות חיובית יותר חלה בערוץ של הטלביזיה הלימודית שלראשונה
הסריט סדרה המתרחשת בתקופה התנכית בשם חצי המנשה . הסדרה
נכתבה בידי אפריים סידון תסריטאי "כתר בראש " ומחבר קומיקס
פרודי על התנ"ך בשם ""תנ"ך עכשיו"" ששימש כהשראה " לסידרה. חצי
המנשה תיארה כפר ישראלי בימי שמשון הנתון לשליטת חיילים
פלישתיים . ההומור בסידרה ( שיוצריה טענו שהיא ראשונה מסוגה
בעולם כולו, אם כי סדרות קומיות המתרחשות באימפריה הרומית
ובימי הבינים כבר הוסרטו באנגליה מזה שנים רבות) היה מבוסס על
האלמנט האנכרוניסטי שבו רבות מהבדיחות הן למעשה על מצבים
ותופעות של היום . המוצלח בפרקי הסידרה היה פרק בו הופיע הזמר
יורם גאון בתפקיד מחבר ספר שופטים שבא לאסוף חומר לספרו
מתושבי הכפר והפרק עוסק במאמציהם הנואשים והקומיים להיות
מוזכרים בדרך זו אחרת בספר שופטים .
למרות שהייתה זאת סידרה מוצלחת למדי ואף זכתה במדליית כסף
בפסטיבל סרטי טלביזיה בניו יורק בקטגורית ההומור והסאטירה
,וזכתה להצלחה רבה מבחינת הצופים, היא נתקלה להתעלמות כמעט
מוחלטת מהתקשורת פרט למאמר שבח אחד או שניים.נעשו ממנה 13
פרקים ואם כי היו תוכניות להמשיכה הם התבטלו מסיבות שונות של
חילופי גברי במשרד החינוך, וחבל.אין ספק שהיא גרמה לבני נוער
רבים להתמודד לראשונה מרצונם החופשי עם חומר הקשור לתנ"ך .
מעניין לציין שבזמן הסרטתה צולם עבור ערוץ 2 פילוט לסידרה
קומית מתחרה המתרחשת גם היא בימי השופטים בבר של רחב הזונה
שבו נפגשים דמויות תנכיות מתקופות שונות ובראשם שמשון .
יתכן מאוד שאם "חצי המנשה " הייתה זוכה להצלחה גדולה יותר,
פילוט זה ( שלא הוקרן ) היה הופך מיד לסידרה והיו צצים חיקויים
" תנכיים נוספים.
בנוסף לכך ערוץ 1 הקרין מחזמר בכמה חלקים על שלמה המלך שאמור
היה להיות מבוסס על אגדות ביאליק אך כל קשר בינו ובינהם היה
מקרי בהחלט ( שלמה טס במסגרת הסרט בחלל ונסע בזמן) ולא היגיע
לקרסוליהם של סרטוני פלסטלינה של צבי אורן.
סרטים על ארכיאולוגיה
למרות העניין העצום בישראל בארכיאולוגיה , מספר הסרטים
שמתמקדים בנושא זה הוא מזערי . מאז "אף מילה למורגנשטרן" נעשה
רק סרט טלביזיה אחד בנושא "רצח בים המלח" (1994) של יוסי
גודארד,העוסק בפרשת רציחות בין ארכיאולוגים העוסקים בחקר
המגילות הגנוזות ( והתבסס במידת מה על אירועים,ושערוריות
ידועות בתחום שנוי במחלוקת זה ). נוסף לכך מאז הקמת ערוץ 2
נשמעו דיווחים שונים על תוכניות להפיק סדרת מתח רבת פרקים
שתעסוק במצוד ארכיאולוגי כלל עולמי נוסח סרטי "אינדיאנה ג'ונס
"" של שפילברג אחרי סוד האפרסמון הקדום של עין גדי שלפי
האגדה יכול להאריך את חיי האדם. בנתיים דומה שהפקה זאת לא
תתממש אחרי הכל כתוצאה מבעיות כספיות וכתוצאה מהאשמות בפלגיאט
של תסריטאי מתחרה שכתב גם הוא תסריט על פשעים מסביב לחפירות
בקומראן ( תסריט שכבר יצא כספר).
מאז ההודעות הראשונות על הפקת הסדרה, גילו הארכיאולוגיים בעין
גדי עדויות לדרך הפקת האפרסמון בימי קדם בחפירות במקום,
וה"סוד" שוב אינו סוד....
ב-1996 ביים הבמאי ודני וקסמן את סרט הטלוויזיה "שירת הגליל" .
מעין דוקודרמה שעסקה במאמציהם של אנשי כת קנאית בגליל הרואה
את עצמה כצאצאי כוהני בית המקדש למצוא את אוצרות בית המקדש
הקבורים מתחת להר מירון. סרט זה מראה אולי יותר טוב מכל סרט
אחר את הקסם שמהלכים התנ"ך וההיסטוריה היהודית הקדומה על
הדמיון של אנשים שונים .
ניתוח התופעה
אין ספק שהרקורד של הקולנוע והטלוויזיה הישראליים בנושא סרטים
תנכיים והיסטוריים קדומים בכלל הוא מאכזב ביותר כאשר משוים
אותו לחלומות של מורי בצלאל ,יוסף גל-עזר ומרגוט קלאוזנר
להפוך את הפקת סרטי התנ"ך לבסיס ולמרכז של תעשיית הסרטים
בארץ .
מספר הסרטים התנכיים שנעשו כאן הוא מועט מכדי שאפשר יהיה לבצע
הכללות כל שהם לפיהם , אך ניתן לאמר ששניים מהם , "תמר אשת
ער" ו"שוברים" הם בין הסרטים הגרועים ביותר שנוצרו אי פעם
בקולנוע הישראלי . לעומת זאת שניים אחרים "בעל החלומות" וסרט
הטלויזיה "כתר בראש" זכו לשבחים רבים בביקורת והם טובים
בכל קנה מידה. כן ניתן למצוא איכויות שונות בסרט איש רחל
ובכמה מפרקי חצי המנשה . הרוב המוחלט של הסרטים הישראליים
הקשורים בתנ"ך נעשה בשיתוף פעולה עם חברות זרות וכתוצאה רוב
הסרטים התנכיים הישראליים הם דוברי אנגלית ולא שפת התנ"ך....
כל סרט ישראלי שהיה קשור איכשהו בתנ"ך נחל כישלון מוחלט
בקופות ורוב במאיהם אף ירדו מהארץ .
יש לציין את הכישלון המוחלט של תפיסתה של קלאוזנר על הצורך
לצלם בארץ רק סרטי תנ"ך ראליסטיים מבחינה היסטורית ונאמנים
למקור התנכי. רק סרט אחד "איש רחל" של מזרחי ניסה לשמור על
נאמנות היסטורית כל שהיא, דבר שאינו מפתיע בהתחשב באמצעים
המוגבלים שעמדו בפני היוצרים הישראליים שלא יכלו להתקרב
לנאמנות ההיסטורית לא היה מסוגל מפיק הוליוודי כמו דה מיל.
לעומת זאת תפיסתו של נתן גרוס על חוסר האפשרות וחוסר הטעם
ליצור סרט תנכי היסטורי ראליסטי נחלה יתר הצלחה. בסרטים
המצויירים של יוסף ויונה ובסדרות הטלביזיה על שלמה, ובקלטת
וידאו מצוירת מצליחה ביותר של הסופר מאיר שלו שבה הציג בהומור
רב את סיפורי ספר בראשית לילדים ,ובכמה פרקים של ""חצי המנשה"
שבסירובה לקחת את עצמה ברצינות עונה למעשה על הקריטריונים של
גרוס על הסרט התנכי הטוב. נראה שתפיסה זאת התאימה יותר
ליכולת ולשאיפות של התעשייה הקולנועית בישראל וחבל שלא נעשו
יותר נסיונות בכיוון זה.
הקולנוע הישראלי הראה עצמו ככישלון במיוחד בהשוואה לכלי תקשורת
כמו הרדיו שעיבד נושאים תנכיים והיסטוריים בהצלחה אמנותית
גדולה לתסכיתים( נושא מרתק ומורכב הדורש דיון מפורט משל עצמו
)
מדוע הכישלון הזה של הקולנוע הישראלי בהתמודדות עם גורמים כה
מרכזי בעיצוב התודעה היהודית והישראלית כמו התנ"ך ותקופת בית
שני ?
ניתן לתת על כך כמה סיבות :
1.הסיבה הפשוטה שבכולם היא העלות. סרט תנכי והיסטורי הוא יקר
מאוד, יש להוציא כסף רב על תלבושות ותפאורות משכנעות כמו גם על
ניצבים רבים כדי להוסיף לאמינות.הקולנוע הישראלי מעולם לא
היה משופע בכסף והיה זה קל וזול יותר לעין ערוך ליצור סרט על
תקופתנו או לפחות על עבר קרוב. גם העובדה שסרטים הוליוודים
תנכיים רבים יחסית צולמו בארץ רק עזרה לרפות את הידיים ליוצרים
ולמפיקים המקומיים בראותם את הכספים הרבים שהיה על הזרים
להשקיע כדי ליצור סרט אמין יחסית . יתכן מאוד שאלולא הסרטים
הזרים, היו נעשים סרטים מקומיים רבים יותר על התנ"ך.
גם העובדה שהייתה צריכה למעשה לעזור להפקת סרטים אלה שכאן הם
הנופים והמקומות המקוריים של התרחשות האירועים התנכיים לא
עזרה הרבה ,שכן קצב הפיתוח המהיר אותו עברה הארץ הגדיל את
הקושי למצוא אתרי צילום מתאימים שיראו ""תנכיים"" והדבר השפיע
גם על מפיקים זרים שמעדיפים יותר ויותר להסריט סרטים תנכיים
בארצות כמו תוניסיה ואלג'יר ששמרו על המראה ה""פרימיטיבי תנכי
" שלהם בניגוד לישראל המודרנית והממוכנת . וכמובן תרמו
להחלטה זאת גם שיקולים של מצב הביטחון הבילתי יציב בארץ (
שגרם קשיים רבים להפקות כמו "משה נותן החוק " שצולמו בעיצומה
של מלחמת יום הכיפורים דבר שגרם בעיות רבות למפיקים). כמו גם
לעיתים הבירוקרטיה הטרדנית שבה ועצם העובדה שארצות אלה הם
זולות יותר
2. הפיחות בעניין הציבורי בתנ"ך . אין ספק שכיום יש פחות עניין
ציבורי
"בתנ"ך בהשוואה לשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת ,פיחות
המתבטא בהצטמצמות במספר הספרים ויצירות האמנות המבוססים על
התנ"ך ובמספר הסטודנטים ההולכים ללמוד תנ"ך והמקצועות הקשורים
בו כמו היסטוריה וארכיאולוגיה באוניברסיטה.פיחות זה משפיע על
שיקוליהם של המפיקים והיוצרים בבחירת נושאי סרטיהם שבדרך זו או
אחרת מושפעים ממה שהם חושבים שהקהל רוצה לראות , במיוחד בתקופה
זאת של התגברות המסחריות בתעשיית הטלביזיה שמפיקה כיום את רוב
הסרטים המקוריים שנעשים ומוקרנים .
אמנם לכאורה דומה שאין כמו העלילות התנכיות והיסטוריות של
שושלת בית דוד ,או בית הורדוס כדי לספק השראה לסדרה דרמתית רבת
פרקים ומרתקת בדומה לסדרות הבריטיות המבוססות על חיי מלכים
כמו הנרי השמיני ואליזבט . אך סביר להניח שהחלטה להפיק סדרה
כזאת תיתקל בלחצים ובפולמוסים שונים ומעבר לעניין הראשוני
שיתעורר בציבור כתוצאה מהפולמוס , ספק אם יצליחו למשוך לעצמם
מספיק צופים כדי להצדיק את ההשקעות הגבוהות שידרשו .
ערוץ מסחרי כמו ערוץ 2 יעדיף להסריט אופרות סבון מודרניות
וזולות מאשר סדרות על המלך הורדוס או דוד שיהיו יותר יקרות,
ואולי גם פחות מובנות לצופים.
3. בעיות עם הצנזורה ודעת הקהל. בעיית הצנזורה של הסרטים
תנכיים והיסטוריים הייתה תמיד נושא רגיש בישראל, ודומה שהיא
רק מתחזקת ולא נחלשת עם השנים. בשנות ה-50 היגיעו לארץ מספר
סרטים שהתבססו על הברית החדשה כמו "שלומית" (1953 ) שצולם
בארץ ( ו"הגלימה" (1953) אותם סירבה הצנזורה להקרין בטענה שיש
בהם כונות מיסיונריות אם כי לבסוף סרטים אלה הוצג ו"לאחר
קיצוצים נאותים". במיוחד מאחר שאיסור זה הכעיס את האולפנים
האמריקניים שאיימו שהם יפסיקו להסריט סרטים בארץ אם סרטים
אלה יאסרו בה להקרנה. וכך הסרט ""מרים המגדלית"" עם ריטה
היוורט שאמור היה להיות מוסרט בארץ הסרטתו כאן בוטלה בגלל
החלטת הצנזורה לאסור את הקרנת שלומית עם אותה השחקנית .
בשנות ה-70 אירעו אירועים נוספים כאלה עם סרטים נוספים על ישו
כמו ישו כוכב עליון שצולם בארץ והיו טענות שהוא נגוע
באנטישמיות. סרטים אחרים סירבה הצנזורה לאשר בטענה שהם יפגעו
ברגשות הנוצרים בארץ .כך היה במקרה של "קשר הפסחא "(1976( שהיה
הפקה ישראלית של מנחם גולן בו ישו הוצג כמורד ברומאים
ש""ביים"" את מותו . הסרט התבסס על רב מכר מפורסם של חוקר
יהודי ובמקרה זה איש לא הטיל ספק שנקודת המבט של הסרט היא פרו
יהודית, אך הצנזורה אסרה את הצגתו מחשש לתגובה עוינת של
הנוצרים שיראו בסרט תעמולה יהודית כנגד ישו .
מקרה דומה ארע עם סרטו של מרטין סקורסזה "הפיתוי האחרון של
ישו" (1988)שעורר מהומות בכל מקום בו הוצג.תחילה סירבה
הצנזורה לאפשר את הקרנתו ) ישראל הייתה המקום היחיד בעולם שבו
סרט זה נאסר להקרנה ( ובכך הביאה לפתיחת ויכוח נוקב בנושא
בעיתונות .לבסוף הותר הסרט להקרנה. אך כאשר הוקרן כעבור מספר
שנים בטלוויזיה בכבלים הוא הביא למהומות דמים בקרב הנוצרים
בארץ שניסו תחילה להביא לביטול הקרנתו . יתכן שסרט זה לא
יוקרן יותר לעולם בטלביזיה בישראל מחשש למהומות נוספות .
כל אלה הם סרטים המבוססים על הברית החדשה אך אין כל ספק שאם
היו נעשים יותר "סרטים על פי התנ"ך בארץ הם היו מביאים לתוצאה
דומה של ויכוחים ואולי אף מהומות" אם הבמאי היה מנסה לקחת
לעצמו חרות דרמתית מסוימת לגבי דמות כמו דוד או אפילו "להציגו
בדיוק כפי שהוא מוצג בתנ"ך הדבר היה מעורר את זעמם של נציגי
הדת ) כפי" שקרה במקרה הקל יחסית של כתר בראש .
למעשה יוצרי הסרטים התנכיים כיום עומדים בפני דילמה מסוימת ,
אם יצרו סרט שיהיה נאמן לחלוטין או לרוב לתנ"ך ספק אם ימשכו
בכך קהל רב ( החרדים לא רואים קולנוע, ובכל מקרה אינם
מתעניינים בתנ"ך). אם לעומת זאת ינסו להציג פירוש חדשני ונועז
לדמות תנכית כלשהיא הם עלולים לעורר על עצמם את זעמם של
הדתיים שסובלנותם הולכת ופוחתת מידי שנה ( כמו במקרה של גיל
קופטש הקומיקאי שהעז להתייחס בטלוויזיה בהומור לגבי דמויות
מקראיות, וחטף התקפות ארסיות ונזעמות מצד נציגים דתיים שונים
) .
מה שקרה לגבי "הפיתוי האחרון של ישו" שהקרנתו הביאה
להתעוררות מהומות אלימות עלול להיות כאין וכאפס לעומת מה
שעלול להתחולל בארץ לגבי סרט שיציג את דוד ויהונתן
כהומוסקסואלים או את שלמה כמנאף עם נוכריות )זוהי כמובן הקצנה
אך יש להניח שגם אם יופיע סרט תנכי ישראלי לא קיצוני לכאן או
לכאן עדיין יופיעו לו כל מיני מקטרגים שיטענו כנגד חוסר
נאמנות זו או אחרת לתנ"ך או " למסורת כאמצעי למשוך תשומת לב
לעצמם .
עם זאת יש לציין שבארץ בוצעו הפקות ישראליות לכל דבר על נושאים
תנכיים שנועדו מראש עבור קהל בחו"ל ולא הוקרנו מעולם בארץ כמו
סדרת הטלוויזיה "מסתורי התנ"ך " סידרה ששילבה דוקומנטיה עם
קטעי דרמה על תקופת התנ"ך עם שחקנים ישראליים שזכו להצלחה כה
גדולה בחו"ל עד שמסדרה זאת הופקו שלוש עונות שלמות . ייתכן
שתהליך זה של הפקת סרטי תנ"ך ישראליים עבור השוק והקהל בחו"ל ,
תהליך שבו החל כבר טופול , ימשך גם בעתיד.
העתיד בכל אופן אינו מנבא טובות לגבי הסרט התנכי הישראלי
המיועד לקהל מקומי ואם זאת יש לקוות שימצא היוצר שידע ליצור
סרט השאוב מההיסטוריה הקדומה של העם , סרט שיוכל לעמוד בשורה
אחת עם הסרטים שנעשו על ההיסטוריה הקדומה שלנו בידי יוצרים
מעמים אחרים .
התנ"ך בקולנוע העולמי
http://stage.co.il/Stories/89340#top
על הסרט של עמוס גיתאי "אסתר":
http://www.third-ear.com/
סקירה מפורטת על סדרת "חצי המנשה " של אפרים סידון
http://www.televizia.net/menashe.htm
ועל סרטי מדע בדיוני ישראליים שעוסקים בעתיד
מלחמת הכוכבים של ישראל
http://www.sf-f.org.il/story.php3?id=253
