היא בטח היתה מחייכת אם היא הייתה קוראת את השורות האלו. לא,
היא בטח הייתה בוכה. בעצם, אין לי שום דרך לדעת איך, ומה, היא
הייתה חושבת. למרות שהכרתי אותה רוב חיי הבוגרים, למרות שהיא
הייתה הראשונה שנישקה אותי, ולמרות שהייתי לה פעם לחבר הכי
טוב. אני לא יכול לשאול את דעתה לגבי השורות האלו כפי ששאלתי
אותה לגבי שורת קודמות שכתבתי. הכל, אתם מבינים, כי היא מתה.
ולוואי וזה היה יכול להיות עוד סיפור טראגו-בנאלי כמו השאר,
ואז יכולנו להתפעם מחדש מהמוות הצפוי של הגיבור הצפוי, לבקר את
היצירה במקרה הטוב ולהזיל דמעה במקרה ברע.
    זה כל הקטע. מדי פעם בפעם צץ איזשהו יוצר שכותב עוד
כרוניקה של מוות ידוע מראש, שהיא לא בדיוק מה שציפינו לה. רק
לפעמים הנשימה שלנו נעתקת לשנייה, הלב מחסיר פעימה או שתיים,
או זווית העין מתרטבת. לפעמים זה נוגע אפילו יותר.

    לפעמים אי אפשר להפסיק לקרא.

    במקרה כזה, לא מדובר במילה כתובה, אלא בסיוט שטורח לדקור
לך כל עצב בנפרד. הכרוניקה שלה מודפסת על תקליט שבור, שחוזר על
הנגינה המזוויעה שלו שוב ושוב. להפסיק להקשיב זה עסק מאוד
מסובך; הרי שבשעה שעיניים תמיד אפשר לסגור, אוזניים זה טיפה
יותר קשה, ולסגור תודעה זה כבר סיפור מההפטרה.
    לא היית נותן לסופר הסאדיסט הזה פרס נובל לספרות, ואפילו
לא פרס איות של כיתה ג'. הדמויות שטוחות למדי ואין שום הקפדה
על רצף והגיון של אירועים. ולגבי הסוף? לנסות להבין מוסר ההשכל
ואת המוטיבים של הדמויות הראשיות זה בערך כמו להכנס עם הראש
בקיר. מה ניסו להגיד בזה? אתה מקווה לפאנץ' מטורף, ואתה מקבל
בדיוק את מה שאתה מצפה לו.
   אחרי נשימה ארוכה, זה מכה בך. נו באמת, לך תבקר יצירה כזו.
לך תנתח את המוטיבים, את המבנה ואת המשקל. לך תנסה לתפוש אותה
בחושים שלך. לך תבקר את הגורל של ילדה אחת מחוננת שהחליטה
לסגור חוזה בהפתעה.

   זה גובל בבלתי אפשרי ברגע שאתה קולט שאתה כבר מזמן חלק
מסיפור העלילה. הכרוניקה שלה היא חלק מאותם סיפורים שיתפסו
אתכם חזק ויגרמו לכם להתנשם בסוף. אתם תלמדו, כנראה גם בדרך
הקשה, שכל התמרמרות לגבי תוכן העלילה לא תועיל. הסיפור תם
ונשלם, והוא יישאר על מדף בביפנוכו של כל מי שטרח להתעמק בו,
בין כל שאר המאסות, הנובלות והכרוניקות. למי שיגלה את הפואנטה
של הסיפור, שהייתה למעשה חבויה מתחת לאף של כל אחד מאיתנו,
הכרוניקה הפרטית הזו לא תתכסה באבק לעולם.




מוקדש באהבה לזכרה של שי נעמה זלמנוב ז"ל
http://stage.co.il/Authors/AdiFogel