|
"היא לא אוהבת לדבר על עצמה. תתמודדו."
שלום.
אני הגר זלמנוב. עדי פוגל היתה אחותי - שי נעמה
זלמנוב ז"ל. בליל ה-18.10.01 - אור לראש חודש
מרחשון, אחותי לקחה את חייה.
ביום רביעי בלילה ירד הגשם הראשון.
לשי היה את כל הפוטנציאל שבעולם, ועל אף מה שהיא
חשבה ישנם כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותה אהבת נפש.
אני רוצה להאמין שהיא היתה מאושרת בהחלטה שלה, אבל
אני לא יכולה להבין איך. לכל מי שקרא את היצירות שלה
- יצא לכם לראות חלק קטן מאור מהמם שכבה בטרם עת.
בבקשה, אל תתנו לרעיונות כאלה להטיל בכם שורש. אל
תוותרו מראש, ואל תפקפקו במי שמראה לכם אהבה....
כואבת עד בלי סוף - הגר זלמנוב
היא מצליחה למקם את הכאב בשני מקומות עיקריים. באמצע הגב,
המקום הזה שתמיד מגרד דווקא כשאין מסביב אף אחד לעזור לך לגרד
אותו, ובאמצע החזה, לוחץ על הריאות ומקשה על הנשימה.
|
לנקות את הראש...
לתת למים לזרום בחופשיות על הראש והגפיים. לזרום עם המחשבות
שבאות בעצלתיים, גולשות אל תוך ומחוץ למוח, כמו במגרש שעשועים.
|
היא יושבת שני שולחנות ממני, מהפינה הקבועה שלי. אני יכול
לראות אותה בבירור. זה כאילו מתנוססת מעליה כתובת "אני לא
שייכת לכאן". אני בא לכאן כבר שנים כדי לכתוב ומעולם לא ראיתי
אותה. הייתי זוכר.
ואני כותב.
|
היא רואה אותם בכל מקום. ברחוב, בקניון, בקולנוע, במכולת.
היא רואה את הפרטים הקטנים. תמיד היא שמה לב לפרטים.
|
|
יש לי ארץ
טרופית יפה ואין
לי ארץ אחרת.
הפטריוטית. |
|